מודעות עצמית

״הוא אף פעם לא יוכל לעשות ספורט״ ״אף פעם לא יהיו לו יכולות פיזיות כמו של שאר הילדים״ ״אנחנו נצטרך לומר תודה אם החשיבה שלו לא תפגע״   זה מה

אני לא נוהג לעשות את זה הרבה, להשקים ולעמוד בפקקים כמו כולם. בעצם, גם היום לא עשיתי את זה, קמתי מוקדם במיוחד בשביל לא לעמוד בפקקים, אני מעדיף בהרבה להגיע

כמעט כל אחד מאיתנו מסוגל להתחבר לרגע כזה, רגע שבו רגשות חזקים של משיכה ותשוקה הציפו אותך. המבט העמוק בעיניים, להרגיש את העור שלהם על העור שלך, להיות במצב שבא

כולנו מכירים את המצב הזה. בין אם זה קרה לנו כי דחינו משהו לרגע האחרון או שפתאום באופן מפתיע ״נפלו״ עלינו הרבה משימות חדשות, אנחנו נכנסים למצב של עומס, נכנסים

פעמים רבות נדמה לנו שכדאי לחזור להיות יותר ריאליים, כדאי לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו ולהתחיל לעשות דברים יותר הגיוניים. בתכלס, למי יש כוח או סבלנות להיכשל שוב ושוב?

באינטרנט כולם מדברים כל הזמן על כסף קל, אחרי כמה שנים של התעסקות בתחום הזה שנקרא כסף והכרות אישית עם לא מעט אנשים שהם ממש בתעשייה של כסף קל – יש לי

פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים

כולנו מכירים את המשפטים שמנסים להפחיד אותנו ולמנוע מאיתנו לשקר, משפטים כמו ״לשקר יש רגליים״ או ״האמת תמיד יוצאת אל האור״. מעבר לעובדה שהמשפטים האלה פשוט לא נכונים, לפחות לא

בחברה המודרנית לגבר יש מקום שעלול להראות מאוד בעייתי, גם לאישה המודרנית יש בעיה דומה – אבל זה למאמר אחר. מצד אחד מצפים מאיתנו להיות מצ׳ואים כאלה כמו של פעם,

האדם הממוצע ישן שמונה שעות בלילה, אותו אדם חי במומצע כשמונים שנה, לא צריך תואר במתמטיקה בשביל לחשב שאנחנו בממוצע מבלים מעל עשרים וחמש שנים בעיניים עצומות (ובתקווה) במיטה חמימה

לפני מספר ימים, בשמיני לספטמבר ליתר דיוק, חגגתי את יום ההולדת שלי. אומנם אני צעיר, אבל, באמת שחוויתי סוג מסויים של משבר. הרגשתי כאילו עברה עוד שנה ולא הספקתי לעשות יותר

שלא תעיזו לחשוב ולו לשנייה שאני מתלוצץ או שואל שאלה מפגרת שכל ילד בכיתה ג׳ יודע את התשובה אליה – ברור שהשימוש בפייסבוק לא כרוך בתשלום, עדיין, זה לא אומר

הלכתי לראיון, ישבתי מול שתי מראיינות, באיזשהו שלב הן ביקשו שאדגים להם איך הייתי מתמודד עם מצב מסויים – אני אולי לא אובייקטיבי, אבל הייתי אדיר. כמה שבועות לאחר מכן

קיבלתי תגובה שמאוד אהבתי לאחד מהפוסטים האחרונים, ספציפית, לפוסט שמדבר על עבודה קשה ועל מה שנדרש בשביל להצליח בגדול. אני חושב שהתגובה הזו חשובה – למרות שאני חושב שאני לחלוטין

כאשר האדם הממוצע ברחוב שומע את המילה אלוהים בין האסוציאציות הראשונות שעולות לו לראש קופצות המחשבות על ספר תורה, כיפה או כיסוי ראש, הכותל, תפילות, סמלים מחגים או מסיפורי תנ״ך

אנחנו יושבים וזוללים פיצה אחרי ערב מוצלח וראשון מסוגו בישראל שהרים חבר טוב שלי, כשאחת הנוכחות מוציאה מפיה את המשפט המזעזע הבא ״אין מה לעשות, כולם בוגדים״. בחודשים האחרונים אני

לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה מבריקה במיוחד, לצערי (או למזלי), היא די סקפטית לגבי תחום העיסוק שלי בחיים. במילים אחרות, היא פשוט לא מאמינה שכל אחד יכול להצליח ובטח

נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מצחיקה במיוחד, אבל יש פה מסר חשוב לכולנו. שלושת הבחורים בלי שום ספק השפיעו ברמה אדירה על החיים של כולנו. כרגע זה ממש לא

ממש כמה ימים לפני שאני אפרסם פוסט שיכיל את דעתי הכנה לגבי הדבר הזוועתי שנקרא דת, אני מפרסם את הפוסט הזה.  בין אם אתם חילוניים לחלוטין, אתאיסטים, מסורתיים או רוחניים

אני שוכב על הגב, ותוך כדי שאני חושב שאני מקשיב למה שהיא אומרת, אני הלכה למעשה מקשיב למשהו אחר לחלוטין. בנחמדות יחסית אני מעביר את הביקורת שעברה לי בראש על

רב האנשים לא יודעים את זה, אבל ישנם שני סוגים של מדע, האחד עתיק מאוד ויש תיעוד לעיסוק בו כבר מימי יוון העתיקה. השני, יחסית חדש והתחיל בתקופה המודרנית. המדע

אלו מכם שעוקבים אחריי כבר יודעים שאני בזמן האחרון בסוג של מסע חקירה שכולל בתוכו התקרבות לסוגים שונים של קהילות בעולם הרוח. לצערי, יש איזושהי חפיפה מסויימת בין קהילת האנשים

אחד הערכים המרכזיים שלנו היום הוא ערך החופש. כולנו רוצים להיות חופשיים, עושים את כל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים על מנת לבנות לעצמנו עתיד בו יש יותר חופש. זה מתחיל

מה זה בכלל מערכת יחסים מעצימה? האם זה אומר שאני חייב להיות חבר של אנשים שהולכים לסדנאות? איך בדיוק הדבר הזה מתחבר לערכים אחרים כמו אחריות או קבלה? בכדי לענות

בפייסבוק שלי אפשר לראות לקראת יום כיפור לא מעט מתנצלים קולקטיביים, סטטוסים בסגנון "אם פגעתי אני מתנצל" מופיעים כל מספר דקות. סוג נוסף של סטטוסים שמופיעים המון הם סטטוסים שמתמרמרים

אנחנו חיים בעולם ששופט, מקטלג, בוחן ונותן לנו ציונים ללא הפסקה – לפחות במסגרות הפורמליות ובמסלול החיים ה"סטנדרטי" של היום. מעבר לעובדה שאני שם לב שאנשים רבים לוקחים את הרעיון

רוצים לדעת איך כל האסטרולוגים והמתקשרים יודעים עליכם כל כך הרבה? כמובן בהנחה שהם לא באמת מחוברים ליישויות חיצוניות כלשהן? אולי אתם כמוני ואתם מאמינים בתקשור, מאמינים באנרגיות רוחניות ועדיין,

בכל תקופה יש את הבלוף הזה, סוג של המצאה שהמון אנשים פשוט הולכים אחריה בלי לבדוק יותר מידי. בימי הביניים הייתה תופעה נפוצה כמעט בלי ביסוס מדעי, קראו לזה ציד

בפוסט הזה אני אסביר בקצרה מהי השלמה ואכנס ישר למה שחשוב ומעניין באמת, אני אענה על השאלות "למה חשוב להשלים עם דברים?" ו"איך עושים את זה בפועל?" על השלמה למדתי

יוצא לי לכתוב לא מעט על המילה אמונה, אני מאמין שיצא לכם לקרוא ולשמוע לא מעט על המילה המדהימה הזו ועל הכוח שלה – הפעם זה יהיה מכיוון אחר. מבחינתי

במשך הרבה שנים חקרתי את התחום הזה שנקרא תקשורת בין אישית, היום אני הולך לחשוף בפניכם את התובנה שגרמה לי להבין שהידע שצברתי הוא הרבה יותר חשוב ממש שחשבתי –

אני יודע שאני מאבד את חלקכם בכך שאני יוצא מהאיזור הלוגי והאינטיליגנטי של ההתפתחות האישית אל איזור הרבה יותר רוחני ומופשט. אני אומר שזה המפגש הראשון משום שאני מניח שזה

למי שלא מכיר ימימה אביטל ז"ל הייתה מורה רוחנית דתית קבלית, בשנים האחרונות של חייה עקבו אחריה ולמדו ממנה עשרות ומאות אנשים. ימימה פתחה את "שיטת ימימה" או "לימוד חשיבה

סדנת "מדע ההתעשרות" בה נכחתי (מרץ 2013) הייתה מדהימה, במסגרת כרטיס הVIP שרכשתי ניתנה לי הזדמנות מדהימה לא פחות – לאכול ארוחת ערב עם בוב פרוקטור בעצמו. מהארוחה הזו יצאתי

במסגרת עבודה באוניברסיטה נתקלת בסדרת מחקרים שכדאי לנו ללמוד מהם. המחקרים ניסו לברר מה גורם לאנשים להיות מסופקים ממקום העבודה שלהם. רוצים עוד קצת (או הרבה) סיפוק בעבודה ובחיים שלכם?

גם אם אתם לא חנונים כמוני ואין לכם מושג מה זה מבוכים ודרקונים, תהיו בטוחים שאתם משחקים משחקי תפקידים כל יום.

קראתם נכון את הכותרת, אני, אומר לכם – לוותר. נשמע שיש פה איזושהי בעיה לא? הרי אני אומר בלי סוף ללכת עד הסוף ולהגשים את כל החלומות שלכם, לתת 110%.