פרק 57: למצוא את עצמי מחדש - עם אביב (המתולתלת) דנינו תורגמן

אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות, והיום יש לי אורחת מיוחדת ויוצא דופן מדהימה בשבילכם. קוראים לה אביב, היא כותבת ויוצרת תוכן, והיא מחברת נשים וילדים לצבע המיוחד שלהם. אם אתם עדיין באיזשהו גלקסיה אחרת ולא, כפי מחריה באינסטגרם, אז חפשו את אביב המתולטלת ואתם ממש תגידו לי תודה ענקית אחר כך. אביב, מה שלומך? בוקר טוב, איזה כיף, איזה כיף לפרגון, כל מלך. אז בואי תספרי לחבר'ה שלנו פה, לחברים שלי כאן, קצת על עצמך, מה את עושה, למה את כאן, המיקרופון שלך. אז קודם כל, אני מאוד נתרגשת, ואני חושבת שגם דיברנו על זה מקודם, שהמשימת חיים שלי היא באמת לגרום לאנשים, בעיקר לאימהות, לנשים, אחרי שאנחנו ככה יולדות ומאבדות את עצמנו, ולילדים, לילדים, להבין שהם מיוחדים ככה כמו שהם. זה לא משנה מה אומרים להם בחוץ, באמת, זה פשוט הכל, הכל, הכל מגיע מבפנים, וכשאנחנו מחוברים לעני הפנימי שלי ולייחודיות שלי, ושאני מבינה מי אני ומה אני עושה בחיים ולמה אני עושה, אז אני גם יודעת איך לעשות, וכשאני יודעת איך לעשות, אני עושה הכי טוב שיש. הסעקת אותי והתחלת להגיד שאני אימא ואני כותבת ואני יוצרת תוכן, לא תמיד הייתי כותבת ויוצרת תוכן, בכלל היה לי חלומות גדולים אחרים, ואני גם אוכל להגיד שאני כותבת ויוצרת תוכן ומחברת נשים, וכך זמן להגיד את זה. חיפשתי את עצמי המון זמן, למרות שתמיד ידעתי מה הכיוון שלי ותמיד הייתי ביצירה ובעשייה, רקדתי וצחקתי, אני חושבת שכשהפכתי לאימא, קצת הלכתי לאיבוד. אז בואי שנייה נדבר על זה, אם לא אכפת לך. קודם כל החוויה הזאת שאת מתארת היא חוויה מאוד, נקרא לזה שהרבה נשים עוברות אותה, אחרי לידה. אני חושב שבכללי הרבה אנשים, בין אם זה גברים או נשים, עוברים אותה באיזשהו שלב באזור תחילת גיל ה-20 שלהם, כשהם יוצאים מהרבה מסגרות, מהרבה מקום כזה שכל הזמן אומרים להם מה לעשות לאיזשהו עולם חופשי יותר, והם כזה לא יודעים אם, ואני חושב שגם באזור גיל 40, 50 כזה, הרבה מאוד אנשים חווים גם את הדבר הזה, כשהם גם שוב השקיעו את חיים בילדים, משפחה, קריירה, ופתאום כזה גם שוב נפתח להם, יש לזה משהו משותף לכל האירועים האלה, אבל מה שמשותף מבחינתנו כרגע זה שהבן אדם מרגיש שהוא לא יודע לגמרי מי הוא ומה מיוחד בו, ואיך היית מציעה לאנשים לגשת לרעיון. נכון, אני מאוד מבינה את מה שאתה אומר, כאילו אנחנו מגיעים לבית ספר ואומרים לנו תהיו אחי זה ובואו תלמדו כמו כולם ותעסוק כמו כולם, מכניסים ככה מסגרת, ואז אנחנו בצבא מנסים להכניס אותנו למסגרת, אגב איתי זה פשוט לא הלך להם בצבא, הכניסתי לאיזושהי מסגרת באמת, ואז אנחנו הולכים לתואר, ובתואר המרצה שלי ישיבות פותחת את הקורס, ואמר בואו נראה מה המתחרים שלנו וככה נעשה, ובואו נראה מה הם לא עושים ואז אנחנו נעשה, ועד אתה מגיע לעבודה ואמורים לך עובדים בצורה כזו וכזו וכזו, וכל החיים הם מסגרות. ואני אומרת לא, בוא נדע מה המסגרת, כדי שכשתהיה לנו את המסגרת אז הוא נדע איך אנחנו פורצים אותה, איך אנחנו יוצאים ממנה ואיך אגב אנחנו גם חוזרים אליה, לפעמים זה טוב לחזור למסגרת כשאנחנו מאבדים את עצמנו, אז אני זוכרת שכשיש לי ספר ילדים ואני זוכרת שככה אפיינו את הכוכב, את כוכבון, והמעיירת אמרה לי רגע, את רוצה אותו עם מסגרת או בלי, דווקא נראה לי שזה מאוד מתאים בלי מסגרת, אני אמרתי לה לא, אני רוצה שתהיה אותה מסגרת, אבל אני רוצה שהוא יגע מה גבולות הגוף שלו כדי שהוא יוכל לפרוץ את זה, כי המים שלנו והתודעה שלנו היא הרבה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מסוגלים להבין. אז בעצם את אומרת, אני רגע שאני מנסה ככה לרקדת, אז כאילו את אומרת אוקיי, קודם כל אם אנחנו נדע קודם כל מי אנחנו נבין את המסגרת שבה אנחנו נמצאים, רק מתוך המקום הזה, או לא יודעים רק, אבל מתוך המקום הזה יהיה לנו אפשרות לצמוח וללמוד עוד דברים חדשים ובעצם להרחיב את המסגרת הזאת. קודם כל אני מאמין... להרחיב וגם לחזור לבסיס כשקשה, כאילו לחזור לה מי אני, מה אני, למה אני, זה אוקיי, עוד פעם לצאת החוצה. אוקיי, אז בואי שנייה נחזור מעולה, אני ממש אוהב את זה, אני גם מאמין גדול במסגרות וגם בלעשות דברים חדשים ולשבור אותם, אבל בואי שנייה ניכנס שנייה למקום הזה, אולי יש לך תובנה מעניינת, אם לא אז זה גם בסדר, לגבי בנקודה הזאתי שבה אני לא יודע לאן לחזור, אני לא יודע מה המרכז שלי, אני לא יודע מה המקום שאליו נכון לי ללכת, אני כאילו מרגיש שקצת הלכתי לי... אז אני שמחה לשתף בסיפור. זה שתיים-שלוש דקות סיפור, כי אני אישה של סיפורים. תסתבר. אני מאמין בזה שסיפורים זה הדרך הכי טובה ללמוד. אני התחלתי ואמרתי שכשנולדה לי יולי, אני קצת איבדתי את עצמי על ידי הייתה קשה. והיא נולדה עם לקוט שמיעה, ופתאום מה לי וללקוט שמיעה. ובאמת היה לי מאוד קשה. כאילו היה לי כיף, אהבתי אותה מאוד, נהניתי, הלכתי, טיילתי, אבל לא רציתי עוד ילד. כשארי נכנסתי לרעיון בטעות, הייתי בדיכאון. הייתי ממש, אמרתי, אני לא רוצה. פחדתי מהלידה, פחדתי מעוד ילד עם איזושהי לקוט. לקח לי זמן להכיל את זה. דווקא להפך הוא דיאק אותי וגרם לי להבין שאני, מה אני רוצה להיות ולעשות. וכשכבר למדתי מה אני רוצה להיות ולעשות, וכבר התחלתי ליצור תוכן, וכבר היו לי המון נשים בקהילה, שאתה יודע, הייתי מתעוררת פתאום בוקר אחד וקוראת תודה. אביב, תודה שאת מאירה לי את היום בימים קשים ובלילות בהנקה. את מנרמלת לי וזה היה ממלא אותי. איזה כיף. ופתאום הייתה לי תקופה מאתגרת. באמת, מה שאתה רוצה ולא רוצה קרה באותה תקופה. ילדה ששברה את המרפק וניתוח חירום, ואני עברתי ניתוח בפנים וסבא שנפטר והכל ביחד. זה גם יצר איזשהו צוואר בקבוק בבית. וזה כל זה בתוך הקורונה. את יודעת, הקורונה, אני כבר לא רוצה לדבר על זה כי זה משעמם, נכון? אבל כאילו הכל. ופתאום הרגשתי שאני איבדתי את עצמי. איבדתי את עצמי. ידעתי, הייתי במקום הזה שאני יודעת מה אני רוצה לעשות. כבר היה לי מטרה, כבר הקמתי עסק, כבר עשיתי קורסים, ופתאום אני לא יודעת מי אני נגמר לי האוויר. ואני זוכרת שמה שאמרתי, אוקיי, אביב, תעצרי. זה בסדר שלא צהלי סטורי. אני מדברת על סטורי כי זה החיים שלי. אני יוצרת תוכן ואני מנגישה את התוכן. וזה בסדר שלא תכתבי אף טקסט. חברה אמרה לי, את כותבת, תכתבי, קחי מחברת, תכתבי את הטקסט. אני לא מסוגלת לכתוב אפילו. ופשוט עצרתי הכל והייתי אני. וניסיתי להיזכר מי אני. וזה לקח לי חודשיים שלמים. ואני זוכרת שהבת שלי נקשה ממני איזה ערב סיפור. אמרתי, היו לי לכי לישון. והיא אמרה לי, אבל אני רוצה סיפור. ואמרתי לה, היו לי לכי לישון. ואז כשהיא שאלה למה לילה, אני הופכת לספר לי סיפור, והסיפרתי לסיפור ומהסיפור הזה ומתוך הקושי הזה נולד הספר. וחשוב לי גם להגיד לאימהות שנכון, לפעמים קשה, ולפעמים אנחנו לא יודעת איפה אנחנו נהיה בעוד שנה מהיום, אבל להזכיר להם שכל זאת תקופה. וכשאנחנו מאבדות את עצמנו זה בסדר, כולם מאבדים את עצמם לפעמים. לחזור לבסיס, לשאול את עצמי מי אני ומה אני אוהבת לעשות ולמה אני אוהבת לעשות את זה. כשאני יודעת את הלמה, אצלי מבחינתי זה לעזור לאימהות, לנשים, לילדים להאמין בעצמם ככה כמו שהם. כשאנחנו יודעים את הלמה, זה יותר חזק מהכל. איך גילית את הלמה הזה? כאילו איך זה פתאום בא לך? ממהצב שאת עבודה, עברו חודשיים, פתאום את יודעת. אני מת לעשות חפירה לתוך המקום הזה. לא, זה ברור שזה לא היה פתאום, ברור שזה תהליך, אבל כאילו בא לי שנעשה חפירה, כי אני חושב שמזה החבר'ה שלנו המאזינים יוכלו לשמוע ולקבל הרבה מאוד דרך. אני חושבת שפשוט מאז שהפכתי לאימא, קודם כל התחלתי לקבל המון ביקורות. למה את מחזיקה ככה ולמה את מניקה ככה ולא קר לו ברגליים ולא קר לו ברגליים? והוא לא רעב? איך את יודעת? תגידי אבל למה בידיים? ולמה אתם ישנים ביחד? את מרגילה אותה. כל הדבר הזה בהתחלה מאוד הציק לי. וגם כאילו, אתה יודע מה, וזה בעיקר מהאנשים הקרובים אליך. נכון, אתה רואה איזה סטאפ חמודה ברחוב שפתאום אומרת לי, אבל את חונקת אותו במנצה. זה לא מזיזי. הקושי הוא כשזה מגיע מהסביבה הקרובה. ואז התחלתי גם לכתוב ולהוציא את זה. ואפילו המשפחה הקרובה אליי, כמה שהם תומכים ומדהימים והם הגב שלי בהכל. תגידי, את לא יותר מדי בוכה. זה מדי, זאת אני. זאת אני, ככה אני. ותמיד ידעתי למה, תמיד רציתי להשפיע. אבל אני חושבת שכשהאיבדתי את עצמי זה היה לי פתאום הרבה יותר ברור. כי כאילו לא היה לי יותר מה להפסיד. אוקיי, אז אני רוצה שנייה ככה גם לנסות לקרקע וגם כזה לחבר את זה לכל המאזינים שלנו. אני חושב שבאמת יש פה כמה טיפים ממש ממש ממש טובים שאפשר לקחת מהסיפור שלך, אוקיי? הדבר הראשון זה שברגע שאנחנו קצת מרגישים שלנו שאנחנו הולכים לאיבוד, שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו שוב בין אם אתם בני עשרים, חמישים, אימהות, סאבים, ילדים, לא משנה ווטאבר. אז בעצם מה שהביא ואומרת לנו זה רגע, אפשר לעצור שנייה, לחזור לבסיס, שהיא אומרת לחזור לבסיס, זאת אומרת בוא נעשה את ה... נחזור לתוך המסגרת למה שאנחנו יודעים שעובד לנו, למה שאנחנו יודעים שנכון לנו, ולהסתכל על הדברים שאני אוהב לעשות, אוקיי? וברגע שאני מסתכל על הדברים שאני אוהב לעשות, אני יכול גם לשאול את עצמי למה אני אוהב לעשות את זה, אוקיי? אז אם נגיד אתם מסתכלים על זה ושוב, לא יודע, אתם אוהבים לשמור מוזיקה, או ללכת לים, או לשחק עם חברים, או לכתוב, או לרקוד, או לעשות כל דבר כזה או אחר, ואתם תשאלו את עצמכם למה אתם אוהבים את זה, בעצם בין אלפי מה שאנחנו קוראים לזה, זה הערכים. בעצם שם אנחנו מוצאים את הערכים שלנו, מהם הדברים שהכי חשובים לנו, בעצם מהו הלמה שמאחורי האהבות והתשוקות שלנו, ואז אחר כך יש לנו מקום באמת לפתח את זה ולהגדיל את זה למקומות חדשים. וטיפ נוסף מאוד מאוד מאוד מאוד חזק שנתת לנו, או מה שאני רואה שמשותף להמון אנשים שעושים מסלול משמעותי, וגם לך, זה הנושא הזה שאנחנו מתחילים מהמסע שלנו, אוקיי? אביב מספרת לנו שבתור אימא צעירה, זה צעירה, כאילו לא יודע, לא בקטע של גיל, זה צעירה בקטע של רק ילד, והתחלת להיות תפקידי איך כאימא נקרא לזה ככה, התחלת לקבל הרבה ביקורת, וזה היה לך לא נעים, ובאמת בהתחלה... זה לא רק לא נעים, זה העמיד אותי עם כל הפחדים שלי, כי אם יש משהו היחיד שהיה מצריף אותי במהלך החיים, כל החיים שלי, זה ביקורת. ושום דבר לא היה לי קושי, ביקורת הייתה משותקת אותי. ופתאום, אתה יודע, זה כמו איזו סופה כזאת, כמו איזו סופה, כל הזמן ביקורת. ואז היית צריכה ללמוד להתמודד עם זה בעצם. כן. ואת ספציפית יצאה לך לעשות דבר מדהים בעיניי, שהוא מאוד מאוד ייחודי, שתוך כדי שאת למדת עם עצמך להתמודד עם ביקורת, דרך מה שדיברנו מקודם, דרך זה שאלת תכנים לרשת וכל מיני דברים כאלה, גם התחלת ישר לעזור לאנשים אחרים, כאילו פשוט כחלק מהדרך ההתמודדות שלך, אבל עבור הרבה אנשים אחרים התהליך הזה קורה בהדרגה. זאת אומרת, הם קודם כל לומדים להתמודד עם הדבר הזה בעצמם, ואז אחר כך יש להם את הרצון גם לעזור לאנשים אחרים. לך זה ממש בא ביחד שזה מדהים. עכשיו כמובן שבמקרה של אביבים היא מדברת על הביקורת, ובמקרה של כל אחד ואחת מכם זה יכול להיות משהו אחר, משהו אחר שאתם רוצים לעבור עליו, שאתם מתמודדים איתו. לי עבורי זה היה בהתחלה, הנושא של ה... נקרא לזה ביישנות או סגירות, כן? אני הייתי מאוד מאוד סגור וביישן, ובהתחלה הייתי צריך לעבור את הדבר הזה כחסם בחיים שלי, ורציתי לעזור לאנשים בזה ספציפית. וזה מה שפתח לי את הדרך למקצוע הזה, וווטאבר, לא יודע איך לקרוא לזה מקצוע בדיוק. אבל אוקיי, אז זה סיפור מעולה, ויש פה טיפים ממש ממש ממש ממש טובים. אז בוא נגיד שאני... שהתחלתי לקבל את כל הביקורת הזאתי, והתחלתי להוציא את הסרטונים, ואיך קלטת שמה שאת עושה הוא משהו מיוחד וטוב? זה פשוט עשה לי טוב. זה צריק אותי. זה הרגיש לי כיף בגוף. ואני חייבת להגיד שככל שזה עשה לי טוב בגוף, לאחרים בסביבה שלי, זה לא משנה כרגע שמות, זה עשה קושי בגוף. כאילו... פתאום הרגשתי התנגדות מאוד גדולה. ואמרתי, מה קורה פה? איך יכול להיות שלי? ואז הבנתי שכנראה שכשאתה על הדרך יש מכשולים, ויש כאלה, אתה יודע, וזה הקולות הפנימיים שלנו, כרגע אבל מה יגידו, ואז אתה מקבל את זה. אבל כשהפסקתי, לא נתתי לזה יותר במה, זה כבר לא היה שם. אם זה אנשים שהתנתנו מהחיים שלי, אם זה דרך שדיאקתי יותר, מקודם שאלת אותי איך ידעתי מה, למה, אז אני רוצה רגע לחזור לזה, שתמיד ידעתי מה הלמה שלי. פשוט הדרך שלי הייתה שונה, רציתי לשחק. אבל כששאלו אותי בשיעור משחק למה אני רוצה לשחק, לא ידעתי לתת לזה מילים. הייתי אומרת כי כשאני הולכת להופעה של ריטה, והיא מרגשת את כולם, אני בוכה, כי אני גם רוצה ככה. וכשאני רואה סרט טוב, והשחקן גורם לי לפקוט, וזה לא קורה הרבה, אני מקנה. אני לא בוכה כי אני מתרגשת, אני מקנה, אני גם רוצה לגרום לאנשים לשנות הודעה, אני גם רוצה לגרום לאנשים להרגיש משהו, להתחבר עליי. לא בשביל להיות מפורסמת, לא עניין אותי להיות מפורסמת. באמת, פשוט רציתי לגרום לאנשים לאבד משהו עם העין, לשנות משהו, להבין משהו על החיים. וכשכתבתי את הספר, פתאום היה לי כל כך ברור שאני הולכת לשנות איתו תודעה לכל כך הרבה, אגב, לא רק לילדים, זה גם לאימהות, אני כל הזמן מקבלת מאימהות בכלל את הספר. וואי, זה ספר בשבילי, אני צריכה לעצור לנשום וליזכר מי אני. וזה כל כך נכון כי אני כתבתי אותי שם. אני לא כתבתי ספר לילדים בשבילי. זה היה לי, ניתבך לי ספר שאני שם, אני עם הכוכבה ואני הכוכבון הפחדן שמפחד מהסופה ומהביקורת של אנשים ואני הכוכב הקטן שמפחד ממה יגידו עליו, אבל פתאום לא מעניין, כי אני שם ואני האימא הזאת של עצמי שאומרת לכוכבון, זה לא משנה מה יגידו, המחר יגיע ולכולם יהיה מה להגיד ותמיד יהיו סופות, אבל פשוט תזכרי לעצור, כאילו שאני מלווה אנשים, אני אומרת להם, תהיי החברה של עצמך. איך אנחנו, נכון, כשבא אלינו חבר. זה אפילו מעבר לזה, זה אפילו מעבר לזה. קודם כל, אם לא עשיתם את זה, אז אני מאוד ממליץ על הספר של אביב, ספר מעולה, גם קראתי אותו לילדים שלי וגם אהבתי אותו מאוד מאוד מאוד בעצמי. אז בטח באינסטגרם שלך אפשר למצוא אותו, נכון? כן, כוכבון מאירת העולם. תעשו באינסטגרם, כן, ואז תמצאו אותו. אבל זה מעבר לזה, בעצם את באה ואת אומרת שכל הספר הזה זה כמו דיאלוג פנימי של אדם עם עצמו. זה גם דיאלוג של אמא לילד, אבל זה גם דיאלוג של אדם עם עצמו. ובאמת, בעצם את אומרת, אתם יכולים להיות גם כמו, לא רק כמו החבר הטוב של עצמכם או החברה הטובה של עצמכם, אתם יכולים להיות כמו האמא הטובה הזאת עבור עצמכם. כמו הבן אדם הזה שהוא לא רק עבורך ובשבילך, אלא הוא ממש כמו הדמות הזאת שממש רוצה לחבק אותך ולעזור לך ולתמוך בך, ואתם יכולים להיות הדבר הזה גם עבור עצמכם, במובן של תשאלו את עצמכם, אם הייתי עכשיו, אם זה היה עכשיו הבן שלי במצב הזה או הבת שלי במצב הזה, שאני עכשיו נמצא בו, מה הייתי רוצה בתור הורה לתקשר לילד שלי אם זה היה אני? אני חושב שזה באמת, זה כלי מאוד עוצמתי, הקונספט הזה של לשנות את הזווית ההתבוננות שלנו על הסיטואציה ולשים את עצמנו מהצד על הסיטואציה בתור ההורה, חבר, כל הדברים האלה שאת אומרת. זה מדהים מה שאתה אומר עכשיו, כי אתמול דיברתי על זה עם מישהי שאני ככה, ליוויתי אותה, קוראים לה איריס, והיא גם בעצמה מלווה נשים והורים וילדים וככה בדיוק אמרתי, היא אמרה לי, את זוכרת שאמרתי לי להיות החברה של עצמך? אז אמרתי לה כן, אז היא אמרה לי, אז אני מעבר לזה, זה גם להיות האימא של עצמי האימא שמעולם לא הייתה לי, כאילו, וזה מדהים מה שאתה אומר. יש שיטת טיפול שבאין אין פי אנחנו קצת נוגעים בה, אבל יש לה הרבה יותר עומק שנקראת ה-IFS, שזה ממש מדבר על זה שכל החלקים הפנימיים שלנו יכולים לתפקד כמו משפחה. ה-IFS, אינטרנל פמילי סיסטם, זה ממש מתחבר על מה שאת אומרת, שכאילו יש את הילד השובב הבעייתי ויש להיות את הילד הטוב ויש להיות את ההורה ויש את כל הדינמיקה המשפחתית הזאת, היא בעצם היא קורית לנו בתוכנו, אז זה מתחבר ככה למה שאת אומרת, ואני רוצה ככה לשאול עוד שאלה או לגעת בעוד נקודה מאוד מעניינת בסיפור שלך, וזה בעצם שאת מדברת על זה שכשאת התחלת לבטאת את עצמך בצורה חופשית יותר, התחלת לעשות יותר את הדברים שאת מרגישה שמחוברים ביותר לעצמך, התחילו להיות לך קונפליקטים עם הסביבה. ואני חושב שזה דבר שהוא מאוד מאוד משמעותי עבור הרבה אנשים. קודם כל אני חושב שהרבה אנשים מפחדים שזה מה שיקרה ואז הם לא עושים את הצעד, אוקיי? זאת אומרת הם אומרים לעצמם, טוב אני לא רוצה ללכת לתואר הזה, אני רוצה לעשות משהו אחר ומפחדים מהתגובה של ההורים, זה יכול להיות, לא יודע, בן אדם שהוא אומר אני רוצה לעשות משהו אחר אבל אני מפחד מהתגובה של אשתי, בעלי, דודה שלי, סבתא שלי, וואטאבר, המשפחה שלי, חברים שלי או כל דבר כזה או אחר, אז הם לא עושים את הצעד. ואני חושב שהרבה מאוד פעמים גם אנשים עושים את הצעדים הראשונים שלהם באיזו אופטימיות כזאת שכאילו הכל יהיה בסדר ואז הם מקבלים את המשוב הזה הכל כך חזק מהסביבה ואז הם ככה חוזרים לחור שהם יצאו ממנו, מה שנקרא, והולכים אחורה. מה לדעתך היה הדבר שעזר לך בתוך הסיטואציה הזאת? בטח שאמרת שהיה לך קשה עם ביקורת להתמודד עם זה ולהמשיך בדרך ולהמשיך להיות צמודה לדרך שלך למרות הקושי, גם אם האנשים הכי קרובים, שכמובן אנחנו אוהבים ומעריכים אותם. זה מתחלק לכמה, אני מקווה שאני אצליח לזכור את כל מה שאלת. איך את מתמודדת עם זה? אבל אני אגיד לך, אני אתחיל מההתחלה, מהבסיס רגע. גדלתי במשפחה שפשוט ראו אותי בעיניים טובות, כמו שאמא כוכבה רואה את כוכבון שלה בעיניים טובות. באמת, פשוט ככה. אמא שלי תמיד אמרה לי, תעשי ותהיי ותקשימי את עצמך אני מלפניך, מאחוריך, מתדדייך, מתחתייך אם טיפלי כדי להרים אותך, אבל תעשי. זה בסיס מאוד חזק בשביל ילד, וכשרציתי לרקוד זה היה בכל הכוח. זה לא משנה אם היה כסף או לא כסף, הלכתי לבית ספר הכי טוב בצפון. וכשרציתי לשחק זה היה בכל הכוח. אחלה, זה לא משנה, היה כסף. תמיד הייתי בשפע. לא כי היינו איזה מיליונרים גדולים, אלא כי באמת היה להם חשוב שאני אקשים חלומות. וכשהתחלתי לקבל את הביקורת הזו, אפילו מאנשים שכן בהתחלה דחפו אותי, אמרתי, רגע, כל טוב, אני יודעת מה אני רוצה, זה בסדר. יכול להיות שאימא שלי רוצה שאני אהיה אשת שיווק מדהימה, אבל אני רוצה להיות אביב, אני אביב. אני זוכרת את השיחה שלנו בהתחלה שאמרתי, אוקיי, כשמרצה נכנס לשיעור שיווק הראשון, מה אומר לנו? תחשבו מה חסר בשוק ותהיו ותעשו. אבל אם חסרה בשוק, אמרתי לך, אם חסרה בשוק נסיכה בלונדינית עם עיניים כחולות, אני לא יכולה להיות הנסיכה בלונדינית עם עיניים כחולות, זה לא משנה. אני הנסיכה המטולטלת, אני הזינה הלוחמת. כל עוד אתה עדיין נסיכה. אני יכולה להביא רק את עצמי, כל עוד אני עדיין נסיכה. מה לעשות? הכל בסדר, אני לא אמרתי כלום. אבל אתה יודע מה, לא נסיכה, אני יכולה להביא את הבית. לא, לא, בסדר, בסדר. מותר לך להיות נסיכה, הכל טוב, אני לא מסתכל על זה בצורה שלילית, חס וחלילה. ואני חושבת שזה מה שעזר לי, גם הידיעה הזו שלא יודעת איפה שמעתי את זה פעם, ככל, כגודל ההתנגדות, כך גודל ההצלחה. וזה משפט שהלך איתי. אפילו כשהוצאתי את הספר, כבר הספר היה מוטפס. הוא כבר היה אצלי בבית, ופתאום אני רואה שהספר לא טוב, והחזרתי את הכל, והדפסתי מחדש, ועוד פעם לא טוב, כבר הרסתי את הכל. איזה משוגעת את. לא, פשוט לא טוב, מלא קטמים, לא בכוונה. כאילו העולם ממש עוד התנגדות ועוד התנגדות, ואמרתי אוקיי, כגודל ההתנגדות, כך גודל ההצלחה. והבנתי שכגודל הביקורות, ככה אני לומדת לענות לקולות הפנימיים שלי, ומפרסת את הדרך שלי בעולם. וככה אני גם מדייקת את עצמי אגב. כשבעלי יאגב אומר לי אני לא רוצה להיות חלק מזה, אני לא אוהב פרסום, תורידי אותי, גם ככה בעבודה אני הולך כולו, הוא אומר לי יאי, איתה פה, איתה שם, אני לא רוצה. וזה בהתחלה יכול להצבן אותי. אני מבינה שזה בסדר, זה שלא, ואני צריכה עכשיו למצוא את הדרך היותר מדויקת לנו כמשפחה. אני מקווה שעניתי על השאלה. לא, נתת פה כמה תשובות ממש טובות. קודם כל, את אומרת שהיה לך סביבה שהסתכלו עלייך באור חיובי, זה מאוד מאוד עזר לך, לא אמרת את זה במילים האלה, אבל חיזק לך את הביטחון העצמי, ואיפשר ללכת אחרי החלומות שלך. ואתה יודע, יש משפט יפה של דוקטור ריצ'רד בלנדל, שאומר שזה אף פעם לא מאוחר שתהיה לך ילדות מאושרת. אז גם אם בילדות לא היה לכם את זה, אז אתם יכולים למצוא עכשיו אנשים שהסתכלו עליכם בעיניים הטובות האלה שאביב מדברת עליהם. נכון. שלמצוא סביבה של אנשים שכן מעצימים אתכם, שכן מסתכלים עליכם כאנשים טובים, תותחים, מסוגלים וכן הלאה. אני אגיד גם הרבה פעמים, אנשים שגדלו במשפחות מעולות שהסתכלו עליהם בצורה מאוד מאוד חיובית, הרבה פעמים כמו שאביב מספרת, הסתכלו עליהם בצורה חיובית אבל לא למקום שנכון להם. סתם למשל, אני אתן אפילו דוגמה מעצמי, כשאני הלכתי ללמוד מחשבים בטכניון, כי זה מה שראו בי, כל המשפחה שלי מאוד אהבו אותי והעריכו אותי וככה דחפו אותי שבילה לעשות בזה. כן, וכשרציתי לעזוב את הטכניון וללכת ללמוד פסיכולוגיה בתל אביב, אז אמרו לי, אתה משוגע כאילו, איך אתה יכול לעשות דבר כזה, זה כאילו לא מתאים לך. עכשיו, למרות ששוב, זה מה שבא להגיד, גם אם יש לך סביבה שרואה אותך בעין מאוד מאוד חיובית, הרבה פעמים זה יכול לקלוע אותך בתוך דבר שהוא לא נכון לך. אבל בכל מקרה, מה שגם לי מאוד עזר ואני מניחה שמתוך הסיפור שלך שזה גם מופיע לך, שמצאתי אנשים אחרים נוספים, לא במקום, אבל נוספים שראו אותי גם כמישהו שיכול להיות מאוד מאוד טוב בדבר החדש שאני עושה. שהאמינו בי בדבר החדש שאני עושה, שיצימו אותי בדבר החדש שאני עושה. אז הנושא הזה של לבנות סביבה מעצימה זה נושא סופר חשוב. דבר נוסף שככה עלית אותו פעמיים, גם עכשיו וגם מקודם ואני חושב ששווה להתייחס אליו, בוא נראה מה עוד יש לך להגיד על זה, זה שאת אמרת גם עכשיו כגודל ההתנגדות כאילו גודל ההצלחה וגם סיפרת מקודם על כזה שכבר עלי תוכנים ועשית כל מיני סדנאות וכל מיני דברים וקורסים ועדיין כאילו אחר כך נהיה לך משבר וגם עכשיו הסיפור עם הספר. אני חושב שהרבה פעמים אנשים רואים את המושלם כלפי חוץ אוקיי עכשיו אני יודע שאני מאסטרית בלהראות גם את הלא מושלם ברשת, אבל עדיין, ואני חושב שזה סופר חשובה עבודה שאת עושה שם, אבל אני חושב שעדיין רוב האנשים רואים יותר מהמושלם ברשת, הם לא רואים את מה שלא הולך, את מה שלא מצליח, את הקושי, את האתגר, שגם אם רואים את זה בסנפשוטס, הם עדיין רואים הרבה הרבה יותר ממה שכן. כאילו כשאני יוצאתי את הספר שלי, סתם דוגמא, אז אף אחד לא יודע, מה זה לא יודע, לא שאני מסתיר את זה, כן, אבל זה לא מופיע באותו גודל, כמו זה שהתחלתי לכתוב שלושה ספרים שלא סיימתי בעשר שנים האחרונות ולא הוצאתי אותם, ושוב, לא ביועש שאני מסתיר את זה או מתבייש בזה, אבל זה לא מופיע באותו גודל כמו זה שהתחלתי לכתוב שלושה ספרים שלא סיימתי בעשר שנים האחרונות ולא הוצאתי אותם, אז רואים את זה כלפייך חוץ הרבה יותר חזק, ובטח שהדבר הזה קורה בהצלחה, ואני רוצה לשאול אותך שאלה, אפילו שהיא מותמת מאוד לחלק לא מבוטל ממי שמאזין לנו עכשיו, מה את חושבת שיותר קל? להתמודד עם הצעדים הראשונים, עם היציאה הזאת מול הביקורת בהתחלה, שזה כבר קצת דיברת על זה, או על אתגרים שקורים תוך כדי, זה שכאילו את כבר אמורה להצליח. ברור שתוך כדי. תוך כדי זה יותר קשה? ברור, אבל אני אסתייג את עצמי, ואני אגיד שאני רואה את זה גם בקורסים אצלי, שאני מלמדת חושבים איך להשיג את עצמם, אנחנו מדברות על מתי הכי קשה לנו להשיג את עצמנו. לי באופן אישי הכי קשה לעוף על עצמי, כשאני בסביבה הטבעית שלי. כשאני רוצה מחר ללכת לאיזו פרזנטציה, להצליח לעוף, אני קודם כל רוצה בא לי שפט, אני רוצה, תקשיב, מאוד קשה לי. כי אני, כאילו תחשוב, מתי יהיה לך יותר קשה בהרצאה? כשאמא שלך תשב בהרצאה, או כשכולם, אף אחד לא מכיר אותך. אז אני חושבת שוואנס התמודדת עם הביקורות של הסביבה, והם הבינו, אוקיי, זה מה שעד סבבה, בוא נראה איך אנחנו עושים את זה, מה הגבולות? כן? הגבולות האלה שדיברתי עליהם בהתחלה, שאני יודעת מה הגבולות שלי, מה אני לא נוגעת, ומאיפה אני כן יכולה לגעת. אז אחר כך קל לי, ויש לי את התמיכה, ויש לי את הכל, אבל תוך כדי, תחשוב על זה, נכון? תמיד אומרים שכשאתה מוציא מוצר טוב, אחר כך קשה לך להוציא מוצר נוסף. כי אתה כאילו רואה את ההצלחות, אתה רואה את הסוף. אני אומרת, אל תראה את הסוף, אל תראה את ההצלחה, תראה את הדרך. ובדרך עצמה, היקום בוחן אותך. היקום בוחן אותך, באמת הוא בחר אותי, כשאני כבר הבנתי מה אני רוצה לעשות, הוא כאילו אמר לי, בואי נראה אם את באמת רוצה לעשות את זה. הסיפור עם הספר מטורף. זה זה שהתפסת את הספר שלוש פעמים, זה סיפור... שלוש פעמים. מטורף. שלוש פעמים, זה היה, זה היה, אנשים שעשו, חברות שלי, שיש להם ארבע, חמישה ספרים, אמרו לי... זה לא רק זה, אתה לא מבין מה עברתי במשך שלושה חודשים, וכל זה במסגרת אצטרט שאני מרימה, שמעתם, שמעתם חברים, חברים, כמעט, יש מצב שפספסתם זהב שאביב אמרה. אוקיי? אביב הוציאה ספר. עבור הרבה אנשים שמאזינים פה, יכול להיות שלהוציא ספר זה חלום, או שזה לא משנה אם ספר זה חלום, שיש לכם חלום אחר. שימו לב מה אביב פלתה בלי לשים לב. אביב סיפרה לנו שיש לה חברות שהוציאו שלושה, ארבעה, וחמישה ספרים. ולכן, בסביבה הקרובה של אביב, להוציא ספר אחד, זה לא נשמע כזה מטורף ומסובך וקשה. אם כל החברות של אביב היו רק חולמות להוציא ספרים, ואף אחת מהן לא הייתה מוציאה אפילו ספר אחד, אז האם הסביבה הזאתי הייתה, סביבה שבא לאביב יותר קל או יותר קשה להוציא ספר? איך היא הייתה תופסת את זה? תחשבו על זה בעצמכם, ונראה אתכם מוצאים את הפתרון לחלומות שלכם. זה החשיבות של למצוא סביבה של אנשים שמקשיבים לחלומות שאתם... אני חייבת להגיד לך שזה רק תוך כדי התחלתי להוציא בסביבה הזו. אני האמת היא שהחברה הכי טובה שלי, זה היה מדהים, היא הוציאה גם ספר על אלרגיות, יש לה ילדה אלרגית לשקדים, לגוזים, לבוטנים, לביסים, והיא הוציאה ספר, והיא אמרה לי, כתבתי ספר לילדה שלי סיפור, ואני זוכרת שישבנו בבית קפה, והיא אמרה לי, וואו, עוד לא חשבתי שאני אכתוב ספר, וואו, איזה יופי, איזה מרגש, היא נתנה לי לקרוא, אמרתי, יופי, זה ממש עושה לי צמרמורת, וזה, וזה, ופתאום מצאתי את עצמי כותבת משהו. אני לא הייתי מבין, נתנה לי את זה, יכול להיות, יכול להיות שאפילו, אגב, אתה השתתפתי באיזה זום שלך, ואמרת לי, תכתבי משהו, אמרתי, מה הוא רוצה עכשיו תכתבי משהו? יש לי גמר עסק, אני עובדת, מה הוא רוצה? ופתאום כאילו מצאתי את עצמי, באותו תהליך שהחברה הכי טובה שלי נמצאת בו, זה היה מטורף, ועדיין היו מלא התנגדויות, מלא התנגדויות מהיקום, ברמה שוואו, זה היה מטורף, ובאמת, אני חושבת שאמרתי את זה מספיק פעמים, קחו את המשפט הזה כגודל ההתנגדות, כגודל הביקורת, כגודל ה... לא יודעת מה, תבינו שאתם כנראה, או שלא, אבל אתם בדרך, וזה בסדר, אבל לא משנה מה תהיה התוצאה, הדרך אתם תלמדו ממנה כל כך הרבה, אני חושבת שאני יכולה לפתוח אחרי כל מה שקרה לי בית ספר לסופרים, לך להפיק ספר או משהו כזה, לא שאני אצא את זה, אבל זה בגדול, משהו שאני רוצה כן להגיד משהו עליו שלא נגענו בו, שלא רוצה לספסף את זה, זה חשוב לי, זה שאני בתור אימא, אני זוכרת ששאלו אותי מה הדבר הכי חשוב לך בתור אימא, זה לשים את הילד שלי בנקודת פתיחה הכי טובה שאני יכולה ויודעת נכון להיום, וכשאני רואה ש... עזוב מה אני רואה, אני אדבר עליי, שאני מגשימה את עצמי, וכשאני נותנת את הכי טוב שלי, אין יותר, אין שיעור יותר טוב מזה לילדים שלי, ושניהם, אחד הדברים שהכי רגשותי בתהליך הזה של כתיבת ספר או בתהליך הזה בכלל שהיא רואה אותי עובדת בשמונה בערב מעבירה קורס לנשים, זאת אומרת לאימא עובדת עכשיו, או הכל באמת זה העיניים של הבת שלי שרואה שאימא עושה ואימא מגשימה ויש לאימא חלומות והיא יודעת להגיע אליהם, ולא משנה אם זה דרך, לא דרך הדלת, אז זה דרך החלון, ואם לא דרך החלון אז זה לטקטק למישהו על החלון הרדד ולהגיד לו הלו תעצור רגע יש לי חלום. בקלאלי אני חושב אביו שהמון המון אנשים מנסים לרצות אנשים אחרים ואנשים שקרובים אליהם, ובכך הם פוגעים בהם. הדוגמה שלך על הילדים היא דוגמה מאוד שאני מאוד מאמין בה, שברור שאנחנו כהורים אוהבים את הילדים שלנו, רוצים לעשות להם טוב, רוצים לדאוג להם, לטפל בהם וכן הלאה, אבל זה לא בהכרח נכון שכמה שאני עושה יותר עבור הילד שלי אני מכין אותו יותר טוב. לפעמים באמת כמו שאתה אומר דרך דוגמה אישית ודרך דברים כאלה הילדים לומדים הרבה יותר, זה כמו שהורה שמאשן ואומר לילד אסור להשן, אסור להשן, אסור להשן, אז יכול להיות שילד אחד באמת יקשיב ולא ישן, אבל כנראה ששאר הילדים פשוט יותר יראו את אבא מאשן וישנו, ואותו דבר קורה באמת עם ריצוי. כשאני מבטר על החיים שלי לכאורה עבור הילדים שלי, אז אני אחד לא באמת עושה להם טובה, אני לא באמת עוזר להם, אני לא באמת משרת אותם, כי אני נותן להם אבא לא איכותי, לא מלא, לא טוב, לא אנרגטי, לא כל הדברים האלה, אבל מעבר לזה אני מלמד אותם שהנסיבות של החיים ואנשים אחרים צריכים לקבוע מה אני עושה, ואני חושב שזה שיעור מאוד מאוד בעייתי, וכמו שאתה אומרת על הביקורת של הסביבה, אני זוכר שאני גדלתי עם הורים גרושים, ותמיד אני זוכר שאימא שלי הייתה, אימא שלי מדהימה, והיו לנו את השיחות האלה על כמה הורה אחד נוכח, הורה שני לא נוכח, כל מיני דברים מהסוג הזה, וכשנולדו לי ילדים היה לי בראש איזושהי החלטת ילדות כזאת שאני אהיה נוכח בהכול, וכזה בשנה השנתיים הראשונות זה החזיק, ואז אמרתי רגע, למה החלטתי את זה? וראיתי שזה לא נכון לי, דווקא זה נשמע שאני אמור להיות מאלה שיעודדו להיות כמה שתרם הילדים וזה, אבל זה לא בהכרח נכון, אני עושה המון דברים עם הילדים שלי, אני קם איתם כל בוקר, כאילו 90% מהבקרים, אני משתדל לבלות אותם כמה שיותר זמן איכות בדברים מסוימים, אבל אני גם באיזה שלב הרגשתי וואלה, אני משקיע בזה כל כך הרבה זמן שזה לא מדויק לי, זה לא נכון לי, אני לא מרגיש שזה עושה לי טוב, ומצאתי דרך אחרת לעשות את זה, ובתחלה זה הרגיש לי וואו איך כולם ישפטו אותי, איך כולם יבקרו אותי וכן הלאה, אבל אז אמרתי קצת כמו שאת אומרת, לא, אני רוצה למצוא את הדבר שנכון ומתאים לי, כדי שיהיה נכון ומתאים לי ללכת בדרך הזאתי, ואגב ליאל אשתי עברה תהליך קצת דומה הפוך, זאת אומרת ליאל אשתי, כשאני הכרתי אותה היא הייתה שדרנית רדיו ברדיו חיפה, והייתה עושה איזה שבע גיגס כאלה שונים שהיא מגדנגלת ביניהם והכל, מדהימים כולם ועם הרבה תשוקה ומעוף והכל, ובהתחלה באמת אחרי הלידות וזה היא חוותה משהו קצת דומה למה שאת מספרת, זה סיפור שלה אז אני לא אכנס לעומק יום אחד אם היא תרצה להספר אותו, אבל ובאמת היה לה קושי ודווקא כשהיא התחברה לעצמה היא אמרה רגע, מה שאני בכלל באמת באמת באמת רוצה זה להיות הרבה עם הילדים שלי, כאילו כן. קריירה חשוב לי, אבל לא באמת כזה. היא הרגישה דווקא את ההפך, היא הרגישה שכאילו היא מרצה את הסביבה בזה שהיא הולכת לקריירה, היא כאילו צריכה להוכיח לכולם שהיא אישה חזקה ועצמאית, ולא איזה לא יודע מה עקרת בית או איזה משהו שטוטי כזה, כמובן שזה לא המצב, אבל כאילו מתוך הצורך הזה היא כאילו הרגישה עוד יותר עבודה, ודווקא שמה, רגע, זה לא מה שאני רוצה בכלל, אני רוצה להיות כמה שיותר עם הילדים שלי, זה מה שכיף לי, זה מה שטוב לי, בתקופה הזאת אני מרגישה שזה המשמעות והשליחות שלי, אז יש לה עסק מדהים שהיא עושה, כאילו של ייעוד זוגי והיא עוזרת מאוד מאוד מאוד לאנשים. אגב גם אחרי השבוע מאוד לעקוב באינסטגרם, אבל בגדול אני אומר שהיא מסדרת את העבודה שלה, או בזמנים שהילדים בגן, או אחרי שהילדים בערב שכאילו כבר אני מקלח אותם ועושה את כל הדברים האלה, אבל היא מסדרת את העבודה שלה ככה, כי היא הבינה שמה שנכון לה זה באמת להיות הרבה מאוד, כמה שהיא יכולה עם הילדים. עכשיו מה שאני חושב שאפשר לקחת מזה זה שזה לא להתבייש במה שאנחנו רוצים, כאילו שכל אחד יכול לרצות משהו אחר, ובין אם זה הולך עם הזרם החברתי או נגדו, איפה שליאל ואני חיים, להיות אמא כזאת שהיא מלא עם הילדים, זה לא, זה כאילו די ההפך ממה שאמורים לשאוף אליו, אבל לגמרי היא נאמנה לעצמה בהקשר הזה, זה להיות נאמן לעצמך ואני חושב שנתת לנו פה המון כלים איך להיות יותר נאמנים לעצמנו, ואני חושב שאפשר אולי לקבל ממך עוד שיעור אביב, על איך, ברגע שאני קצת יותר מבין מי אני, מה מיוחד בי, מה חשוב לי וכן הלאה, איך אני מציג את זה החוצה לעולם, כי זה עוד נקודה שאת ככה מאוד משקיעה בה. נכון, אני רוצה רגע להתייחס לליאל, שזה מדהים, כי כשאני שש שנים הייתי בבית עם הילדים, ויש לנו עסק של מטבחים, חברה משפחה שלי, ואני הייתי שם גם מהצוות וגם מדיה והכול, וכשילדתי החלטתי שאני רוצה להיות בבית, וירדתי כזה רק למדיה מהבית, שעה ביום, וכולם הייתה ביקורת על זה, וכשפתאום עזבתי את עצמי, אז גם לזה לכולם הייתה ביקורת, ואמרתי מה אתם פאקים רוצים מלי? זה לא באמת משנה מה אנחנו נעשה, לאנשים תהיה ביקורת, העיקר באמת להיות באמת, בסופו של דבר שטוב לנו. אני חושב שגם להרבה אנשים יש חשיבה של פעם כזאת, אחי, רק שנייה, שאנשים גם יש חשיבה של פעם כזאת, שאם אני עושה משהו זה כאילו לכל החיים. כאילו פעם אם היית הולך לעבוד בחברת חשמל זה היה לכל החיים, אז כאילו לאנשים יש הרגשה של מה, כאילו, אני עכשיו יעשה את הפרויקט הזה, וכאילו זה הרגשה של עכשיו זה לכל החיים ועל הזהות שלי. לא, זה לא חייב להיות על הזהות שלך, זה לא חייב להיות מי שאתה, זה לא חייב להיות לכל החיים. אם בתקופה הזאת יותר טוב לך לעשות, עלי היה איזה שנתיים או שנה שנראה לי יותר טיפסתי מאשר עבדתי. כאילו, כי זה מה שרציתי באותה תקופה, והיה לי את האפשרות והיה לי את הפריבילגיה, ואתה יודעת, זה היה, אני מאוד בהוכרה לזה, כי הרבה אנשים נהנים את הפריבילגיה הזאת והכול, אבל כאילו בתקופות שונות בחיים אפשר לעשות דברים אחרים וזה בסדר. אגב, אני מלמדת את הילדה שלי שאם היא בוחרת משהו והיא רוצה להתחרר, זה ממש לגיטימי. כאילו, היא ממש יכולה להתחרר את משהו שהיא בחרה לעשות, כי כמו שאתה אומר, שום דבר זה לא לכל החיים. אני רואה הורים שלוקחים ילדים לחוגים שלהם ולא נותנים להם לבטל כשהם נרשמו, זה תמיד מצחיק אותי. אני תמיד נעלמים, לא, זה אני אבטל. כן, לא, מה? טוב, כן, אז רגע, אז איך מציגים את זה כלפי חוץ? תני לנו את זה. אז אני חושבת ש... תכף אני אתן את הנוסחה הזאת וזה, אבל אני קודם כל חושבת שכדי להציג את עצמי לעולם, אני קודם כל צריכה להציג את עצמי לעצמי. אוקיי. להציג את הסיפור שלי לעצמי, לדעת מה הסיפור שלי. לדעת מה הסיפורים הקטנים שמרכיבים את הסיפור שלי. מה החוסקות שלי, מה החולשות שלי, אבל לא הפרפקציוניסטית, באמת מה החולשות שלי. החולשה שלי זה ביקורת. אם אתה עכשיו תיתן לי ביקורת, יש מצב שאני מאבדת את הקרקעי הצבע שלי? אני יודעת את זה. ותחשוב איזה מדהים זה אם אני הולכת לרעיון עבודה, ושואלים אותי מה החולשה שלך ואני באמת אומרת לו, יש לי קושי עם ביקורת. קושי עם ביקורת. אתה יודע שכשאתה רוצה לגבוה ולהגיד לי משהו לא טוב, פרגן לי רגע קודם על העבודה, אתה יודע? זה מדהים, זה מדהים. למה אני צריכה לשקר? למה אני צריכה לשחק אותה? ואז כאילו להתעצבן כל הזמן ולחול את עצמי וזה. אז באמת להכיר את עצמי ולמה אני עושה את הדברים. וכשאני יודעת, כשאני לא מבלבלת, אז אני גם לא מבלבלת אחרים. איך לספר את הסיפור זה כבר באמת שטויות. כי אני יכולה לספר את אותו סיפור ואתה תספר את אותו סיפור ואבא שלי יספר את אותו סיפור, אבל כולנו נספר את זה דרך העיניים שלנו. אני כן מאוד מאמינה בלחבר אנשים לרגש כי אנחנו לא זוכרים באמת את מה שאומרים לנו. לא את הרגש שיצרו לנו אצלנו או שיצרנו לאחרים. אני אזכור שהיא הצחיקה אותי, אני לא בהכרח אזכור את הבדיחה. ובאמת לספר ולשתף, אגב, לדעת גם מה, את זוכרת הגבולות? מה הגבולות שלי? אז לדעת גם מה לא לשתף. מה אני לא רוצה שידעו עליי? אני משתפת את החיים שלי, אבל יש הרבה דברים שלא רציתי שידעו עליי. למשל, למשל, באמת, סיפור שעכשיו אני ככה מדברת עליו קצת יותר, זה על יולי ועל הלקוט שמיעה שלה. ועל הקושי שלי בתור אמא צעירה, שלא מבינה כלום בלקוט שמיעה, לא שיתפתי את זה במדיה. א', היה לי מאוד קשה לדבר על זה. מאוד, מהמקום שלי שגם, אתה יודע, יש איזושהי דרך שאתה השלמה, כל הדבר הזה, לוקח לך זמן. דבר שני, כשאני כבר השלמתי עם זה, אמרתי, זה שלה. זה היא תחליט אם היא רוצה. וכשהיא תגדל קצת יותר, אני אשאל אותה אם היא רוצה, ואם היא תרצה, אז בטח. וכשהספר יצאה, והגעתי לפיתה שלה, ודיברנו על שוני, והיא סיפרה על המכשיר שמיעה שלה, ובדיוק ילדה אחרת קיבלה משקפיים, היא אמרה לי, אימא, אני רוצה לחזק ילדים. אז אמרתי, אז יאללה, אז בואי נחזק ילדים. היה לי יותר קל לשתף, כשהיא, כשהיה לי את האישור שלה, שלא תגדל, נגיד, אמא שלי שיתפה הכל, ועדיין אני לא משתפת הכל. זאת אומרת, לדעת מה אני רוצה לשתף ומה לא. ולדעת מה אני עושה. לדעת מה אני עושה. מה את עושה? את עורכת וידאו? את עורכת וידאו. אבל אני גם רוצה להגיד משהו שמאוד חשוב לי, כאילו, הרבה פעמים, כשהיו שואלים אותי פעם, אתה זוכר, אמרתי בהתחלה של הפודקאסט הזה, שלקח לי זמן להגיד את המילים, ככה שאני אימא, ושאני כותבת, ושאני יוצרת תוכן, ושאני מחברת אנשים. זה נשמע מאוד יהיר כזה, נכון? כאילו, לבוא ולהגיד אני ואני ואני. לא, זה לא יהיר. כאילו, אין מקום להקטין את עצמך. אין מקום. כאילו, יהיו מספיק אנשים שינשו להקטין את עצמך. אני הרבה שנים הייתי אומרת, אני שחקנית בהתאבות, אני מקשקשת ברשת. מה זה מקשקשת ברשת? אני לא מקשקשת ברשת, אני משתפת, אני מספרת, אני עוזרת לאלפי אימהות. באמת. אני מנרמנת להם את החיים. אין מקום להקטנה. וואי, זה כל כך נכון. אני רוצה להגיד לך שעד לפני איזה שנתיים, שהיו שואלים אותי נגיד במסיבות בגן או קומנטום כאלה, במה אני עושה, הייתי אומר שאני מורה. כאילו, הייתי מצמצם את כל הדבר הזה שאני עושה למורה, ואז כזה, מה מערכת החינוך? לא, עצמאי. כאילו, כזה. לא 30 אלף אנשים למדו קורסים במכללה שהקמתי, לא, יש צוות של עשר מרצים בכל הארץ. לא את הדברים האלה הייתי כאילו, לא אפילו אני מטפל באנשים ועוזר גם לשנות את החיים. לא, כל זה לא. אני מורה, כאילו. אני מאוד מתחבר למה שאת אומרת. אגב, אתה ממש חוטק שאתה עושה את זה, כי יכול מאוד להיות שבגן יש הרבה אנשים, הרבה אמהות או מספיק אחד, שאתה יכול לעזור לה. כן, כן, לגמרי. אני קלטתי את זה, גם אני קלטתי על מה זה יושב, ועשיתי את העבודה הזאתי. אני לגמרי קלטתי את הצורך שלי להיות רגיל ולא שונה, ולא לגרום לאנשים להרים גבה וכל זה. זה שוב משהו שעברתי עליו. אני חייבת להגיד משהו, אני יכולה. בטח. מה שאתה רואה, אני מסדרת ברעיונת הלתנים מהממת, ואני זוכרת שבתורי כל הזמן הייתי נכנסת ורואים אותי. כאילו, אני לא צריכה להגיד יותר מדי בשביל שירו אותי. והרבה פעמים, אתה יודע, הייתי בוחרת בגדים יותר רגילי, יותר פשוטים, יותר צלויים, ובאמת הייתי עושה כאילו, לא בא לי שיחשבו שאני איזה... ולא, להפך. כאילו, אז מה, יש לך רעמה? תלבשי את הסמנה ההחלפה, את הצבע הכי דור, מה קרה? מה קרה? מי יצא את זה בשבילך? וכן, אני מאוד מתחברת למקום הזה. אם זה כיף לך, אם את אוהבת את זה, אם זה טוב לך, ברור. ברור, ברור. לא דווקא כדי מהמקום המקצועי, תלבשי ברוד, אז תלבשי ברוד, אל תגידי הרגע, וגם ככה רואים אותי כי אני מטולטלת. אז רואים אותך. נולדתי ככה, מה לעשות? מה, תקטינית עצמך? לגמרי, לגמרי, לגמרי. אז בעצם אומרת לנו, תבינו את היתרונות ואת החסרונות שלכם, תלמדו לספר את הסיפור שלכם, תפרקו את זה, תבינו מהם הסיפורים המרכזיים שככה בנו את הסיפור שלכם. דרך אגב, אם תגללו איזה 8, 10, 12 פרקים אחורה, משהו כזה, יש לנו ממש פרק של איך לספר סיפורים שמשנים לאנשים בחיים. אז זה פרק ממש ממש טוב על איך לבנות גם סיפורים בצורה שהיא מרגשת את כל הדברים שאביב באמת דיברה עליהם היום בעניין של סטורי טיילינג. וואו, אביב, היה היה מעולה. יש עוד משהו שחשוב לך להגיד? עוד משהו שאת רוצה לספר? אני אסכם את זה למילה ממלא. למילה ממלא, באמת. ממלא זו שיטה כזו שאני אחר כך קראתי לה, אני כל הזמן מדברים על מה תהיה ייחודי, מה הבידול שלך, ואני אמרתי רגע, בוא נפרק את זה, וכשאני יושבת עם נשים, אז אני אומרת להם, רגע, מה ממלא שלך? גם ממלא כי זה נורא מתחבר לי בערוץ, אז זה אומר, מה אני, מי אני, למה אני, ואיך. וכשאני יודעת, איזה אמא אני, למה אני עושה את זה, ואיך אני, אז אני הכי טובה, נכון? אותו דבר בעבודה שלי, או בעסק שלי, או בסיפור שלי, או בכל דבר. תזכרו מה אני, מי אני, למה אני, ואיך. כשאני יודעת את הלמה, אני יודעת איך להשיג את האיך. וזהו, ולהגשים ולעשות, ולא להקטין, פשוט להיות, וזהו. יש, אביב, היה מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. גם לי, גם לי, תודה גם. דיברנו על איך יוצרים את ה, מוצאים את עצמנו, אם אנחנו לאיבוד, על איך ככה לחבר את עצמנו בצורה טובה יותר למיוחדות שלנו, על איך להתמודד, דיברנו על ביקורת, דיברנו על איך לעבור את השלבים המאתגרים האלה. היה לנו מלא סיפורים מעוררי השראה שלך, באמת, שיש הרבה מאוד ללמוד מהם. וסיימנו גם עם קצת איך להציג את זה החוצה לעולם. אני רוצה להגיד לך המון המון המון תודה. ולמאזינים שלנו, שוב, אם אתם עדיין לא עוקבים אחריה באינסטגרם, אז אפשר לחפש אביב עם המטולטלת, נכון ככה למצוא את זה? נכון. ומאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מומלץ, והספר, אז תודה רבה לך אביב, תודה רבה לכם, ונתראה בפרק הבא. תודה לך, ביי.