פרק 118: השיריון שלכם נגד ירידת אנרגיה ומוטיבציה או איך לחיות חיים עם רגש

היום יותר מאי פעם קל למצוא אנשים שחיים חיים ריקים מאנרגיה, ריקים ממוטיבציה, ריקים מרגש. זה תוצאה צפויה אולי של השנים האחרונות, של המלחמה ושל כל מה שקורה, אבל אני פה בפרק הזה לא בשביל אלה שרוצים להישאר ככה, אלא בשביל אלה שמרגישים ויודעים שאם יד על הלב, האנרגיה שלנו, הרגש שלנו, החיבור שלנו והתשוקה שלנו ירד או נשחק בשנים האחרונות, ואנחנו לא אוהבים את זה, אנחנו רוצים לשנות את זה. אז אם אתם בתוך הקטגוריה הזאת, הפרק הזה הוא בדיוק בדיוק בשבילכם, שוב, לא בשביל להיות במקום של שיפוטיות עצמית או ביקורת עצמית, לא להיות במקום של להגיד מה קרה לי, למה אני כזה גרוע, למה אני כזה דפוק, ממש לא, אפשר להבין מה קרה אחורה, אפשר לנתח את זה, או שאפשר להחליט שעושים קאט ברמה מסוימת ומסתכלים קדימה, שואלים את השאלה הבאה, איך מחזירים את האנרגיה, את התשוקה ואת המוטיבציה לחיים שלנו. וגם אם זה לא יהיה ביום אחד, גם אם זה לא יקרה ברגע אחד, וגם אם יהיה עליות וירידות בעקבות המצב החיצוני, איך אנחנו בכל זאת מצליחים לחיות חיים שמלאים באנרגיה, מלאים במוטיבציה ומלאים בתשוקה. אז בואו נתחיל. אחת התובנות הראשונות והכי חשובות שהן יהיו הבסיס של הפרק הזה, זה תובנה שלמדתי מאישה מדהימה בשם ורנר פררן. ומה שהיא מדברת עליו ומה שהיא בעצם מלמדת, זה שהבחירה האמיתית בחיים שלנו, זה הדרך שבה אני מנסח את זה, זה שהבחירה האמיתית בחיים שלנו היא לא אם לחיות חיים מאושרים או חיים עצובים, היא לא אם לחיות חיים שבהם אני לא יודע, כועס או רגוע, אלא קודם כל, לפני הכל, למרות שאולי גם הדברים האלה זה בחירות או מיומנויות או בטבר, אני אדבר על זה אולי אחר כך, הבחירה היא קודם כל, האם אני חי חיים מלאים ברגש או אם אני חי חיים מנותקים מרגש. בעצם הבחירה הראשונה שלי היא לא האם אני אהיה למעלה או למטה, אלא עד כמה למעלה ועד כמה למטה אני בכלל מרשה לעצמי ללכת. והשאלה הזאת היא שאלה קריטית ואני חושב שהיא גם מסבירה לנו למה בתקופות קשות, למה בתקופות מאתגרות, למה בתקופות שבהם יש כל כך הרבה סיבות לגיטימיות ואמיתיות להרגיש רע, למה בתקופות כאלה גם האנרגיה החיובית שלנו יורדת. למה? כי אנחנו נחשפים לכל כך הרבה דברים שגורמים לנו להרגיש כל כך רע, שמנגנון אוטומטי במוח שלנו אומר לנו די, די, פחות רע, פחות רע. אי אפשר כל פעם שיש בלאגן כזה, אי אפשר כל פעם שיש קושי כזה, אי אפשר כל פעם שיש אתגר כזה להתרסק כל כך נמוך ובעקבות החוסר רצון שלנו להתרסק כל כך נמוך אנחנו בעצם עושים פעולה של לנתק את עצמנו, להרחיק את עצמנו מהרגשות שלנו. ולכן הבחירה הזאת, הבחירה הזאת של האם אני חי חיים מנותקים מרגש או מלאים ברגש זה בחירה ששוב אין לי שיפוטיות כלפי אף אחד שבוחר את הבחירה הזאת בשום צורה אבל אני יודע שעבורי בחיים שלי אני מעדיף לחיות חיים שהם מלאים ברגש גם אם זה אומר, טוב מתוך תפיסה שאנחנו פה פעם אחת, אוקיי? יש לי את העוד, אני מקווה, 50, 60, 70, 80, אולי 10, אולי 3, אולי 1, אני מושג, איך להיות הזמן שיש לי שנים, כן? יש לי להיות הזמן שיש לי ואני רוצה למצאת את זה עד הסוף ומבחינתי למצאת את זה עד הסוף זה לא בהכרח לטייל את הטיולים הכי יפים בעולם וזה לא בהכרח לקנות את הדברים הכי יקרים בעולם וזה לא בהכרח הדברים האלה כי בסוף לכל מקום שאנחנו מטיילים וכל דבר שאנחנו קונים וכל דבר שאנחנו חווים זה בשביל להרגיש משהו. אז אני רוצה לחוות את החיים האלה עד הסוף וזה אומר קודם כל לחיות חיים עם הרבה רגש, אוקיי? עם המון רגש ועם הרבה חיבור לחוויה הפנימית שלי, למוטיבציה שלי ולאנרגיה שלי, לחיות באמת, אוקיי? אז בשביל להגיע למצב הזה אנחנו צריכים קודם כל לקבל את ההחלטה. לקבל את ההחלטה שאנחנו חיים חיים מלאים ברגש גם אם זה אומר שיהיה לנו יותר ירידות. שוב, יש אפשרות לשלוט בירידות האלה, יש אפשרות למזהר את הירידות האלה ועדיין לחקור כלפי מעלה, אבל האינסטינקט שלנו כשאנחנו חווים חוויות של להיות זה למזהר את הרגש גם כלפי מעלה וגם כלפי מעלה פשוט להתנתק מהסיטואציה, להתרחק ממנה, אוקיי? בגלל זה אנשים שחווים המון דברים מאוד קשים הרבה פעמים יהיו מאוד מנותקים רגשית. אז יש ביקורת כזאת על אנשים שמנותקים רגשית ואני אומר, אם יש בן אדם שמנותק רגשית כנראה שיש לו איזשהו עבר שיצר את זה, אז אולי עדיף לשים את הביקורתיות בצד. אז מה נדרש? מה נדרש ממני, מגאל או מכל אחד ואחת מכם שמאזינים לי כרגע שאומרים לעצמם, אני רוצה לחיות חיים עם יותר רגש, די, נמאס לי, אני רוצה יותר אנרגיה, אני רוצה יותר תשוקה, אני רוצה יותר מוטיבציה, אני רוצה ללכת על המטרות שלי, אני רוצה לעוף קדימה, אני רוצה להתנסות, אני רוצה לחוות, אני רוצה לעשות, אני רוצה חיים אמיתיים, אוקיי? אז הדבר הראשון שנדרש זה כנות. וכשאני אומר כנות זה יכולת להתבונן על המציאות בצורה אמיתית כפי שהיא, אוקיי? עכשיו, זה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. למה? בגלל שיש את המציאות, נכון? יש את מה שקורה במציאות, ויש את כל הנרטיבים, את כל הסיפורים על המציאות. עכשיו, גם בתקשורת המיינסטרים, אבל גם ברשתות החברתיות, מה אנשים מנסים לשווק לנו? מה אנשים מנסים למכור לנו? מה אנשים מנסים להראות לנו? האם הם מנסים להראות לנו את המציאות? נה, בקושי. כל אחד מנסה לדחוף את הנרטיב שלו של המציאות, את הסיפור שלו על המציאות. אז בין אם זה, לא יודע, כתבים בתקשורת שמסבירים כמה זה חשוב להיות מרחבים מוגנים ומשדרים מגג של איזו אולפן, כן? גם אם זה פרשנים כאלה ואחרים באינסטגרם או בפייסבוק, לא משנה מה, כן, אלה שאומרים שחיסונים זה טוב, חיסונים זה רע, לא יודע, של לשתות מים, לא לשתות מים, לא יודע, כאילו בכל סוגיה שבשנים האחרונות שיגעה לנו את המוח, כולם מנסים למכור לנו את הנרטיב שלהם. כולם מנסים לשכנע אותנו במשהו, כולם מנסים לדחוף אותנו משהו, ובדרך כלל, שימו לב, מה שקורה, או נקרא לזה לא בדרך כלל, התהליך שקורה, זה שלאורך זמן, ויש הדרך הכי קלה למשוך תשומת לב, אני לא מחדש פה להפחד כלום, זה לדחוף רגשות שליליים, פחד, לחץ, חרדה, כן, כל הדברים האלה, מה שקורה זה שבצורה דרגתית, הציבור או הקהל, כן, תלאותסקים על זה, נהיה פחות ופחות ופחות רגיש לדברים האלה, נכון? פחות ופחות רגיש. אז מי שמנסה למכור את הנרטיב, מי שמנסה למכור את הסיפור שלו, דוחף את הסיפור חזק יותר, דוחף את הסיפור רחוק יותר, מנסה לעשות את זה יותר דרמטי, כדי לייצר את אותה רמת רגש. תחשבו על זה שהיום, כנראה, כדי שתבכו, כדי שתרגישו נורא, כדי שתפחדו, צריך לקרות הרבה יותר, מאשר מה שלא יודע, היה צריך לקרות לפני שלוש שנים או חמש שנים. רוב האנשים היום בישראל, לא כולם, נכון? מרגישים איזושהי נורמליות, כן? אוקיי, יש הזקה, הולכים למקלט, מנסים להמשיך לחיות, כאילו, כמובן שיש אנשים בחרדה, אבל רוב האנשים התרגלו לסיטואציה, כן? תחשבו שאם לפני חמש שנים, הייתי אומר לאנשים שגרים בתל אביב, שיהיה הזקה חמש פעמים ביום, ויפלו טילים שיכולים לחדור להם דרך הממד ולהרוא אותם בכל זאת, ושזה אשכרה יקרה ואנשים ימוטו, אנשים היו בחרדה טוטאלית, כן? פשוט מה שקורה זה שככל שעובר הזמן, אנשים כאילו, שוב, זה בדיוק העניין, הם מרחיקים את עצמם מהרגש. ובגלל זה, היכולת שלנו שנייה לפרק את הנרטיב, להרחיק את עצמנו מהסיפורים, בסדר? ולהסתכל על המציאות ולהגיד, אוקיי, זה נכון. טילים נופלים בישראל, אוקיי? וטיל כזה, אם הוא נופל על הממד שלי, אני יכול למות, אוקיי? אבל אם אני מבין, נכון? אם אני מסתכל על המציאות כפי שהיא, ואני אומר, אוקיי, הסיכוי שטיל אחד שנופל גם ויש כרע פוגע, מכל הבתים בישראל, יפגע דווקא בבית שלי, הוא כל כך קטן, כל כך קטן, שזה הרבה פחות מסוכן מכנראה, לא יודע, לאכול בורגר קינג, או מקדונלדס, זה כנראה יותר מסוכן, או פחות מסוכן מלנסוע בכביש ביום רגיל, או וואטאבר, וזה לא להגיד, בואו לא ניכנס למרחבים מוגנים או משהו כזה, אחלה, כל אחד שעשה מה שהוא רוצה, אבל בואו נסתכל שנייה על המציאות כפי שהיא. בואו שנייה נשחרר את הנרטיב, נשחרר את הדרמה, נסתכל על המציאות כפי שהיא. אם העסק שלנו קרס בתקופה הזאת, היינו רגילים להכניס סכום מסוים, אנחנו מכניסים הרבה פחות, אם נכנסנו למינוס או לחוב, יש אנשים שהסתבכו בתקופה הזאת, אז בואו נזכור מה זה. זה מספר בבנק שהוא כרגע במצב לא טוב, ומה שזה אומר זה שאני אצטרך להכניס יותר כדי לחסות את זה. זה הכל. אנשים הרבה פעמים עשויים כסף, נכנסים לאיזושהי חרדה, כאילו הם חיים לפני 500 או 5000 שנה, שאם אתה חייב כסף יהרגו אותך. כל עוד אתם לא מסתבכים בשוק הפורום או משהו כזה, גם אם יש לכם חובות, שוב, זה חוויה לא נעימה, לא טובה, אני עברתי את זה בחיים שלי, אף אחד לא יהרוג אתכם, זה פשוט מספר שאתם צריכים להחזיר מתישהו. בסדר? זה הכל. בדרך כלל האינטרס לאנשים זה שתחזירו להם, אז האינטרס להם זה לא להרוג אתכם. אז מה שאני בא להגיד פה, זה שקודם כל השלב הראשון זה אני צריך באמת להסתכל על המציאות, שנייה באמת לנתק את הרגש. והדבר הזה הוא נכון על סיטואציות כלכליות, חיצוניות, אבל גם פנימיות. זה נכון על פרידה, הרבה אנשים יש להם פרידה, גירושים, לא משנה, ואז הם נסגרים רגשית בזוגיות למשל, או במערכות יחסים באופן כללי, וזה בגלל... הנרטיב, כן, כמעט הנרטיב. הנרטיב זה או עזבו אותי, אני נתתי את הכל ובגדו בי, מה זה היה שווה, כל הזמן זה היה שקר. כל הנרטיב הזה שמרחיק אותי מהרגש שלי, שגורם לי להרגיש שפעם באה אני לא רוצה להתחבר. במקום להסתכל על המציאות, איך שאני מסתכל על זה, מערכת יחסים שנגמרה, בהנחה שחלקה הייתה טובה, זה היה לי תקופה עם הבן אדם הזה. חלק מזה היה כיף, חלק מזה לא היה כיף. זה נגמר לא כיף, אוקיי? כאילו, זהו. וזה האמת, בסדר? זה נגמר לא טוב. זה נגמר עם השלכות, זה נגמר עם מחירים, בסדר? זה נגמר שעכשיו אני צריך לשלם מזונות, לא יודע, כל, כאילו, עשרים שנה. אבל עדיין, זה פשוט הסיפור, אוקיי? פשוט כסף כל חודש עשרים שנה, בסדר? ואם אני מנתק את הרגש, לא את הרגש, את הדרמה מהדבר הזה, שוב, לא את הרגש, את הדרמה, הרגש משתחרר בלי שאני מתנתק מהרגש. זה לא שאני אומר, החיים שלי בזבל, אני לא רוצה להרגיש. לא, פשוט קרה משהו. אין סיבה להרגיש כל כך חזק על המשהו הזה, אם אני מסתכל עליו בלי הנרטיב, אוקיי? אז קודם כל, יכולת להתבונן למציאות, אמרתי, זה מאוד קשה, אני בטוח שאנשים שהתעצבנו על הדוגמאות האלה, ואם הייתם נותנים דוגמאות אחרות, אנשים אחרים הם מתעצבנים עליהם, אבל אין מה לעשות, תזרמו איתי או לא, אוקיי? החלק השני, זה באמת לבנות את עצמי כבן אדם שמסוגל להתמודד עם רגשות שלילים, כשדברים שלילים באמת קורים, אוקיי? אז בדוגמה של פרידה, זה באמת דבר שלילי, בדוגמה של חוב, זה באמת דבר שלילי, זה דבר מבאס, דבר מעצבן. בדוגמה שיש לי עסק שנכשל, אז היה לי איזשהו חלום בראש, נכון? והחלום הזה לא התממש, זה הגדרה של עצב, כן? כאילו, אמורים להרגיש עצב. אבל יש הבדל בין להרגיש עצב, לבין לתת לעצב לשבור אותי. יש הבדל בין להרגיש פחד, לבין לתת לפחד לשבור אותי. כשהפחד או העצב שוברים אותי, או כל רגש אחר שוברים אותי, אז אני אומר, אוקיי, אני לא רוצה יותר, אני לא מוכן יותר להרגיש את זה, אני מנתק את הרגש שלי, ואז שוב, המחיר שזה גם יפגע לי במוטיבציה, באנרגיה, בתשוקה ובכל הדברים החיוביים. אז אני חייב לבנות את עצמי כבן אדם שמסוגל להתמודד עם רגש שלילי. איך עושים את זה? היכולת לעשות את זה היא בעצם מורכבת מחמש רמות. קודם כל, ברמת הסביבה הקרובה שלי. מה זה אומר? אני רוצה שיהיה לי אנשים בסביבה שלי שכשקשה לי, אני יכול לדבר איתם. ושהם גם מקשיבים לי, הם גם מכילים אותי, אבל גם מרימים אותי, כן? הם גם עוזרים לי להסתכל על הצד החיובי בדברים, הם גם, הם לא רק נותנים לי חיבוק. כן, היום זה כזה סופר פוליטיקלי קורקט להגיד, כן, כשבן אדם עצוב רק תחבקו אותו, נכון? הארנב הקשיב, הארנב הקשיב, יש את הסיפור הזה לילדים, סיפור מפגר שכולם מנסים לעזור לילד ורק הארנב הקשיב לו. סבבה, להקשיב זה אחלה, זה צעד ראשון מצוין כדי לתת לבן אדם טיפה לפרוק, אבל אחרי שהארנב הקשיב, אחרי שהוא נתן לבן אדם לפרוק, חבר טוב גם צריך לדעת לעזור להרים, בסדר? אז אתם רוצים אנשים בסביבה שלכם שיעזרו לכם להרים. בנוסף, ברמה הזאת, אתם רוצים שיהיה לכם דברים בסביבה שמרימים אתכם. אוקיי, לכל אחד זה משהו אחר, עבורי למשל זה ללכת לחדר כושר, עבורי למשל זה בסופי שבוע שיש לי את הזמן שלי עם הילדים שלי, עם כל מיני משחקים שאני משחק איתם. אוקיי, הדברים האלה בין אם אני רוצה ובין אם אני לא רוצה משמחים אותי. עבורי זה שאני קם בבוקר והתינוק שלי בין שנתיים, כן, טומי, מסתכל עליי ומחייך, אומר לי אבא, או שחוזר הביתה ואומר לי אבא, זה כאילו איזשהו משהו בסביבה שגורם לי פשוט לחייך, שגורם לי פשוט שפשוט מרימ אותי, אוקיי? אז לשים בסביבה שלכם שוב וכל אחד יכול למצוא, אם אין לכם ילדים, אם אין לכם שום דבר, תיקחו כלב, כן? תמצאו כלב, אז כלב יבוא ותמיד ישמח שניים. מה שאני בא להגיד זה שאתם רוצים שבסביבה שלכם יהיו דברים שמרימים אתכם. דבר נוסף, יש פעולות שאתם יכולים לעשות שמרימות אתכם, וכל בן אדם צריך לדעת מהם הדברים שכשאנחנו עושים אותם, הם מרימים אותנו. אני יודע למשל שכשאני ממש עמוק בתוך שיט, שאני מתחיל להרגיש שאני הולך לאיבוד, אז אני הולך למקום לבד עם מחברת, את וכותב. אני יודע שכתיבה עוזרת לי לשחרר ולהוציא את כל השיט החוצה, לאבד את הרגשות ולאפשר לעצמי להרים את עצמי מחדש, אוקיי? אז אני יודע שכתיבה זה פעילות. עכשיו לאנשים אחרים זה יכול להיות משהו אחר, זה יכול להיות מדיטציה, זה יכול להיות וואטאבר, זה יכול להיות לא יודע, לצאת להליכה, וואטאבר, כל אחד ומה שמתאים לכם. אבל תדעו מה הפעולות שעוזרות לכם להתמודד עם רגש שלילי. שוב, לא לברוח ממנו, לאבד אותו, לתת לו מקום, וללכת איתו קדימה. הדבר הבא זה לבנות הרגילים מאוד מאוד חיובים. אני יודע למשל שאני באופן קבוע כותב אימיילים לרשימת הניוזלטר שלי, אוקיי? אני יודע שבאופן קבוע כל יום חמישי יש לי את הלקוחות שלי שאני עוזר להם, אני יודע שביום שלישי יש לי לקוחות שאני עוזר להם וכן הלאה, אני יודע שביום שישי יש לי וייבינר, אז הדברים האלה שהם הרגילים, שהם קבועים בלוז, אני יודע שבשביל המקומות האלה זה מרים אותי, זה שם אותי מול המצלמה, זה שם אותי מול המקום הזה ומתוך איזשהו הרגל שיש לי ממש תחילת הקריירה. שלי, אני קיבלתי החלטה שאני לא משנה מה לא עומד על הבמה או מעביר מסר שאני לא מרגיש שהוא אמת, שאני לא מרגיש שאני אמיתי, שאני לא מרגיש שאני אותנטי, שאני אעשה את הדבר הזה. הסיבה לזה מאוד פשוטה, אני בגיל מאוד צעיר, 16 כזה, התחלתי להיכנס לעולם של ההתפתחות אישית ונכנסתי דרך עולם שהוא המון פייק איתי ליומייקית וכל העניין של הביטחון העצמי המזויף הזה וכל החר הזה. והשיטות האלה עבדו לי, הם השיגו לי תוצאות טובות, הבחורה שבגיל 16 הייתי מאוהב בה הפכה להיות חברה שלי, מורים בבית ספר עבדו, תהיו לי יותר חברים, כל מה שרציתי בגיל 16 מה שחשוב לך השגתי, אבל אני זוכר את עצמי שוכב על המיטה, החברה הזאת שהייתה לי שמה את הראש על הכתף שלי, לכאורה הסיטואציה מושלמת, מה שחלמתי, מה שקיבלתי שיקרה, והרגשתי בודד. הרגשתי בודד כי ידעתי שהבן אדם שהיא מאוהבת בו או שהיא אוהבת אותו זה לא אני, זה איזו הצגה, זה איזו מסכה, זה משהו לא אותנטי. ידעתי שהחברים שלי מצפים ממני משהו שהוא לא אני, אז הרגשתי שזה לא אותנטי. ובאותו יום אני קיבלתי החלטה שדי, נמאס לי בלי אחר הזה, אני לא הולך לעשות את זה יותר. וכשהתחלתי להעלות תכנים וכל הדברים האלה זה היה ברור לי, ברור לי, ברור לי, ברור לי שאני הולך להעביר רק את עצמי. כי אם אני אקבל לייקים או אהבה על מישהו לא אני, זה מלכודת שאני לא רוצה להיכנס אליה. אז שוב, תדעו אתם מה ההרגלים בלוז שלכם שמרימים אתכם ושאופכים אתכם להיות אמיתיים ומחוברים לרגשות שלכם. תיצאו לעצמכם את הדברים האלה בתוך הלוז. הדבר הבא זה שוב התפיסות שלנו לגבי העולם, האמונות שלנו. בשביל להיות בן אדם שיודע להתמודד עם רגשות שליליים, אתם רוצים להיות בן אדם שמאמין באמת שהכל יהיה בסדר, שדברים יסתדרו, שלדברים ילכו לטובה. אני יודע שזה נשמע אופטימי ומפגר, אבל אולי יש לכם גם אמונות אחרות שיכולות להתאים לזה. אבל איזושהי תפיסת עולם שדברים יסתדרו, שדברים יהיו בסדר, שדברים קורים לטובה, שדברים הולכים לטוב, שדברים יסתדרו. מי שלא מאמין בדברים האלה, מאוד קשה לו להתמודד עם רגשות שליליים, כי הוא נכנס מאוד מאוד מהר לתחושה של ניהליזם כזה, שכאילו לשום דבר אין משמעות ושום דבר לא יעבוד ושום דבר לא יקרה. מאוד קשה לצאת משם, צריך לחזק את הדבר הזה. ובהגדרה להגדיר את עצמי, להגדיר את עצמי, להחליט על עצמנו שאנחנו אנשים חיוביים, שאנחנו אנשים פוזיטיביים, שאנחנו אנשים שרואים את הטוב באנשים ובעולם. ברגע שיש לנו את הדברים האלה, יש לנו יכולת הרבה יותר גבוהה להתמודד עם רגשות שליליים, מה שגורם לנו, בכלל מה שפותח לנו את הדלת, להיות עם יותר אנרגיה, להיות עם יותר מוטיבציה, להיות עם יותר חיות בחיים שלנו. אז ברגע שיש לנו את הבסיס הזה ואת היסודות האלה, הדבר האחרון שנשאר בהקשר השלילי, לפני שאנחנו עוברים באמת לחלק הפוזיטיבי, זה לפתח את הנכונות להתאכזב. רוב האנשים, ואני רוצה לספר לכם, תסתכלו שנייה, בואו נבין שנייה איך מסתכלים על המציאות בלי נרטיב. רוב האנשים שונאים להתאכזב. רוב האנשים מפחדים לפתח ציפיות, כי הם יודעים שהם עלולים להתאכזב. מסכימים איתי? הם מפחדים להציב מטרות גדולות, כי הם אומרים שהם אולי לא ישיגו אותם. הם מפחדים בתחילה של מערכת יחסים להתלהב מהצד השני ולהאמין שיקרה משהו טוב ביניהם, כי הם מפחדים שהצד השני ישבור להם את הלב. ושוב, יש אלף דוגמאות, נתתי שניים. רוב האנשים מפחדים להתאכזב. אבל אם אני מסתכל על זה בלי נרטיב. אם אני מסתכל על המציאות כפי שהיא. איך אתם הייתם מעדיפים לחיות? האם הייתי מעדיף לחיות בצורה כזאת שבה אני פועל בחשש לתקופה ממושכת, כל הזמן חושש, כל הזמן זהיר, כל הזמן מנותק, ואז בסוף מגלה שצדקתי, שבאמת זה לא עבד טוב, ואז יש לי נגיד הקלה, למרות שלא באמת אני עדיין ארגיש חרא. או שאני מעדיף את האלטרנטיבה הבאה. במשך תקופה אני פועל בחופש. אני פועל באנרגיה, אני פועל בתשוקה, אני מאוהב, אני מתלהב, אני שמח, אני מאמין. יש לי ציפיות גבוהות, ואז אחרי חודשיים אני מתאכזב. כי זה לא קרה. כי הצד השני שווה להתעלם. אם יש לי יכולת להתמודד עם הכאב, מה שדיברנו מקודם, אם יש לי יכולת אחרי הכאב הזה, תוך יום, יומיים, שבוע, חצי שעה, עשרים דקות לקום, ברור שאני מעדיף לחיות חיים של מלא ציפיות, מלא חלומות, וגם אכזבות. אם אני יודע להתמודד עם האכזבה, יש לי מקום לצפות, יש לי מקום לחיות. רוב האנשים מעדיפים לא לצפות בשבילו להתאכזב. הם מוכרים חודשים ושנים בשביל לא להימנע מכאב של חצי שעה. בשביל להימנע מכאב של שעה או שעתיים או שבוע, או אתם יודעים מה, אם זה נישואים ארוכים, או פרידה כואבת, או בגידה חזקה, אז בסדר, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, כמה זמן שיקח לכם להתמודד עם זה. ואם אתם חושבים שיותר, אתם צריכים ללמוד איך להתמודד עם רגשות שלילים. אוקיי? אז ברגע שיש לי את כל הדבר הזה, ברגע שיש לי גם את המוכנות להתאכזב, אני שואל את עצמי, אוקיי, אז איך אני כן ממלא את החיים שלי? קודם כל, אני חולם בגדול. זה דבר שאי אפשר לוותר עליו, אוקיי? אם אני בן אדם שאין לי חלומות גדולים, אין לי מטרות גדולות, אין לי הרבה מטרות, אין לי סיבה לחיות, אין לי סיבה להתלהב, אז הסיכוי שיהיה לי אנרגיה גבוהה מאוד מאוד מאוד מאוד נמוך, אוקיי? אני זוכר תקופות בחיים ש, סליחה, כן? מחירת תוצאות מאוד מאוד צמחה, העסק שקמתי מאוד מאוד צמח, קניתי עוד שתי חברות מאוד מאוד צמחו, מחרתי את כולם, עשיתי אקזיט, היה לי כסף, ואז אמרתי, טוב, אני לא צריך לעבוד עכשיו. ישבתי בבית, בדיוק נולד לי הבן השני שלי, שאני מאוהב בו מעל הראש, אוקיי? אבל קמתי בבוקר, החלפתי טיפול. הייתי עם הילד, הכנתי לו ארוחת בוקר, לקחתי את הילדים למסגרות, בהיתי בקיר כמה שעות, כאילו, היה לי מה לעשות. הילדים חזרו מהזה, הכנתי להם ארוחת צהריים, קילחתי אותם, עשיתי את כל הזמן, כמובן ביחד עם אשתי, כן? אבל זה היה המשימות שלי. ואני זוכר את עצמי, אחרי המקלחת בערב, מחליף לו טיפול, ופשוט מרגיש שכל הדבר הזה הוא כמו לופ, הוא כמו לולאה. אני קם בבוקר, מחליף טיפול, הולך לישון, קם בבוקר, מחליף טיפול, קם בערב, מחליף טיפול. והדבר הזה טמטם אותי, לא בגלל ההחלפת טיפול, בגלל שלא היה לי מטרות, בגלל שלא היה לי לאן לכוון. היום, הבן הקטן שלי בין שנתיים, עכשיו הוא בדיוק עוד מעט, אני מקווה, גם עם טולים, אבל עדיין, אני קם בבוקר, מחליף לו טיפול. אבל אין לי את החוויה של הלופ, אין לי את החוויה של הלולאה. למה? למרות שיש את אותה לולאה, אני גם עדיין מחליף לו טיפול בבוקר, כן? ועדיין, שוב, לא כל יום אני מקלף אותו בערב, אבל בימים שאני מקלף אותו בערב, אז אני גם מחליף לו טיפול בערב. עדיין אותה לולאה קיימת, אבל אין לי את החוויה של הלולאה. למה? כי אני קם בבוקר ואני אומר, וואו, יש לי את המטרה הזאת שאני רוצה להגשים עם עצמי, ויש לי את המטרה הזאת שאני רוצה להגשים עם ליאל, ויש לי את המטרה הזאת שאני רוצה להגשים עם הילדים, ויש לי את המטרה הזאת שאני רוצה להגשים עם החברים. ומיליתי את החיים שלי בדברים שיש להם מטרות גדולות ששוב, לא כולם הצליחו, לא כולם יקרו, לא כולם יתקיימו. אבל כשיש לכם מטרות גדולות, אז יש לכם אנרגיה גדולה להגשים את המטרות הגדולות האלה, אוקיי? אז הרבה מטרות, מטרות גדולות, מטרות שיש להם סיכוי אמיתי להיקשל, אוקיי? באופן אישי אני יודע שבמיוחד אחרי שהיה לי איזושהי פציעה ברגל והפסקתי לעשות ספורט לתקופה, פתאום היה לי מאוד קשה לחזור לעשות ספורט. ולמה? כי אתה הולך, עושה ספורט, משעמם, עושה ספורט, הולך חוזר, הולך חוזר, מזיע, כן? כאילו משעמם. ובמשך תקופה, כדי להחזיר לעצמי את ההרגל בהתחלה ואת ההתלהבות, היום כבר זה הרגל, אני לא צריך ריגושים יותר מדי, אבל בהתחלה לא הייתי מסוגל להתמיד, לא הצלחתי לייצר את האנרגיה הזאת כדי ללכת להתאמן. אז כשחשבתי ללכת לטפס, נגיד הייתי עושה כזה, נכון? טיפוס על קירות, טיפוס זה, אז דמיינתי את עצמי טס לחול ומטפס על צוק של 300 מטר. ועצם זה שהיה לי את החלום הזה, את המטרה הזאת, שלא ידעתי איך לעשות אותו, לא ידעתי איך להגיע לשם, לא ידעתי אם זה יקרה, אבל ברגע שהיה לי את המטרה הזאת, הייתי הכנתי כל יום עם אנרגיה לאימון. התאמנתי, התאמנתי, התאמנתי ובאמת זה קרה, עשיתי את זה מאז מספר פעמים, טסתי לכל מיני מקומות, עשיתי טיולים טורפים וטיפסתי, והדבר הזה הוסיף משהו עמוק ומשמעותי לחיים שלי. כשהייתי מתאמן במוניות לחימה, היה לי את הדמיון הזה שאני אעלה לקרב, שאני אעשה קרב, היה איזה אירוע C, איזה מטרה גדולה, שבסוף לא קרתה. אבל עדיין הדבר הזה נתן לי אנרגיה לבוא לאימונים, לקבל את המכות, לעשות את המאמץ. תעציבו להסכם מטרות, בין אם הם יקרו ובין אם לא. מטרות גדולות, מטרות משמעותיות, מטרות שמרגשו אתכם. הדבר הבא, וזה משהו שבמיוחד אני חושב בישראל מאוד מאוד קשה איתו, זה היכולת שלנו לשתף את המטרות שלנו בכל רם ובלי התנצלויות. אני חושב שדווקא יש פה איזשהו קטע מצחיק, שדווקא בסביבות, אזורים שנחשבים עם אנשים שמנהלים ברמה יותר גבוהה, או אקדמיים ברמה יותר גבוהה, או כל מיני סביבות כאלה, הדבר הזה הוא עוד יותר נכון. כאילו זה לא מנומס להציב מטרות גדולות, כאילו זה לא מנומס לדבר על דברים גדולים שאני רוצה להשיג. כולם מנסים להקטין, כולם מנסים להיזהר במה שהם אומרים. כן, גם בחברות ממשלתיות זה ככה, בכל מיני מקומות, יש את החוויה הזאת, שאסור לי לדבר על מה שאני רוצה להשיג, אסור לי לדבר על החלומות שלי. ואני פה כדי להגיד לכם שאם אתם משתיקים את החלומות שלכם מול אנשים, בעצם אתם אומרים לעצמכם בדת המודע, החלום הזה לא טוב, החלום הזה הוא לא נכון, החלום הזה הוא לא מרגש, החלום הזה הוא לא יקרה. זה מה שאתם אומרים לעצמכם בראש. ואם אתם מוכנים לבוא ולשתף, לא רק להגיד, כן, אתה יודע, אני מטפס על הקיר, ואולי יום אחד אני אלך לטפס על סלע גדול, על צוק ענקי. לא, מה אתם אומרים לגוף שלכם? יש לי חלום שאני מטפס על צוק של 300 מטר, תתלהבו. ההתלהבות שלנו צריכה לבוא... זה אופשי עלנו, היא צריכה לבוא מהאנרגיה שלנו, ואם אנחנו לא מדברים על החלומות שלנו, אם אנחנו לא משתפים אותם, אם אנחנו לא רואים גם אנשים אחרים מתלהבים מהחלומות שלנו, כי אנחנו צריכים להלהיב אותם על זה, יהיה לנו הרבה יותר קשה. בהקשר הזה, אם הסביבה הקרובה שלכם לא מתלהבת מהחלומות שלכם, תמצאו עוד אנשים, תמצאו אנשים אחרים שכן מתלהבים מהחלומות שלכם, תדברו איתם על החלומות שלכם. חלומות שאנחנו לא מדברים עליהם, בדרך כלל, מתים. הדבר הבא, זה באמת להקיף את עצמנו לא רק באנשים שמתלהבים מהחלומות שלנו, אלא בכללים מאנשים שחיים עם הרבה רגש. רוב האנשים חיים חיים עם מעט רגש. אם אתם מחייכים, יגידו לכם, מה קרה? למה אתה מחייך? נכון? יצא לכם? כאילו, מה קרה? למה אתה מחוייך? למה אתה שמח? וואטה פאק! למה שזה לא יהיה המצב הרגיל? למה שזה לא יהיה המצב הנתון? למה צריך להרגיש לא בסדר שאני מחייך? חיוך זה אמור להיות המצב הרגיל, חיוך זה אמור להיות המצב הפשוט. אם זה מה שאתם רוצים, אתם לא יכולים להיות בסביבה של אנשים, שוב, הם בעלי להיות גם בסביבה שלהם, אבל אתם רוצים להיות גם בסביבה של אנשים שכל הזמן מחייכים, שכל הזמן שמחים, שכל הזמן מתלהבים, שכל הזמן יש להם רעיונות, שכל הזמן עושים את זה. איך למצוא את האנשים האלה? יש הרבה דרכים. אבל אפשר למצוא את זה דרך תחביבים, או דרך פרויקטים משותפים, או דרך קבוצות נטוורקינג, או דרך להירשם לקורס, או וואטאבר. יש הרבה דרכים לעשות את זה, אבל תמצאו לעצמכם אנשים חיוביים, פוזיטיביים ומריםים. אני אגיד לכם משהו. רוב האנשים שחיים בקטן, אם הם רואים בן אדם שחושב בגדול, הם לא יגיבו לזה טוב. לא בהכרח שהם יקטינו את זה בצורה ישירה, אבל הם לא יצליחו להתלהב איתו, כי זה מאמת אותם מול משהו שהוא בתוך עצמם. אנשים שחיים בגדול, בדרך כלל, כשאנשים אחרים שחיים בגדול, בדרך כלל פשוט מפרגנים, בדרך כלל פשוט שמחים, בדרך כלל פשוט מחייכים. עכשיו, הדבר האחרון שכדאי לנו לדעת לעשות, זה גם לתת לעצמנו מקום לנוח ולהירגע. וזה מה שאמרתי מקודם. במהלך השנים פגשתי לא מעט אנשים מאוד מאוד מאוד עשירים, שחיים מאוד מאוד בגדול. לא מעט אנשים שחיים מאוד מאוד בגדול בקריירה או במשפחה או בכל מיני תחומים אחרים, עושים דברים ענקיים, מתלהבים מאוד, חיים חיים מאוד עם המון רגש. בדרך כלל, האנשים האלה צריכים מדי פעם גם בזמן רגיעה. שוב, בתרבות שלנו היום זה מאוד לא נהוג. זה כאילו לבוא ולהגיד, רגע, אני צריך טיפה זמן רגוע. זה דבר שכאילו לא מתקבל על הדעת. וכשאני התחלתי לצאת עם ליאל, בהתחלה לא ידעתי ממש להסביר את זה, כי העסק של לידי התחיל להצליח וזה כאילו קצת לפני שהכרתי אותה, ובאותה תקופה הייתי חלק מהזמן רווק וחלק מהזמן לפני זה היה לי לונג דיסטנס ריליישנשיפ, אז היה לי הרבה זמן לעצמי, כאילו הדוג שלי גר הרבה רצובית. ומה שקרה זה שפתאום אחרי שבועות עם הרבה סדנאות, פתאום לא רציתי לדבר עם אף אחד. ולא שמתי לב לזה כשהייתי לבד, כי פשוט נתתי את הזמן לעצמי, אבל פתאום כשיצאתי עם ליאל וגרנו ביחד, פתאום מצאתי את עצמי שרגע שליאל רוצה לעשות דברים, כי יש לה אנרגיה, יש לה מוטיבציה, יש לה חיות, היא בן אדם מפוצץ בתשוקה, והיא רוצה לעשות דברים, והיא רוצה לפגוש חברים, ואני כאילו, רגע, שנייה, אני כרגע אחרי שלושה ימים של סדנא, אני אחרי בלגן גדול, אני רוצה שנייה שקט לנוח. ובהתחלה היה לי הרבה רגשות השם על הדבר הזה שכאילו, רגע מה, אני מוריד אותה? רגע מה, אני אומר לה שאני לא רוצה להיות איתה? כל מיני מחשבות כאלה. וכשראיתי ושמתי לב שבסביבה שלי להמון אנשים מצליחים, להמון אנשים שחיים בגדול, יש מדי פעם את הזמן הזה. וזה לא קורה לי אחרי כל סדנא, או לא קורה לי אחרי כל שבוע, אבל פעם בכמה, לא יודע להגיד לכם בדיוק, אני חושב שזה בערך פעם בשלושה חודשים, משהו כזה, יש לי את החוויה הזאתי, אני פשוט מתקשר איתה, אני אומר לה תקשיב, אני כרגע מפוצץ, אני צריך את הזמן שלי להירגע. והיום היא יודעת לתת לי את זה, היום היא גם, לא רק שהיא יודעת לתת לי את זה, היא מתלהבת ושמחה לתת לי את זה, ולפעמים היא גם רואה לי פניי שאני צריך את זה ואומרת לי, גל נראה לי שאתה צריך טיפה זמן לבד, נראה לי שאתה צריך טיפה זמן להירגע, כי היא יודעת שברגע שאני פורק את הדבר הזה, אני חוזר להיות אני התשוקתי, האנרגטי, השמח שהיא כל כך אוהבת. אז תיתנו לעצמכם מקום להירגע ולנוח ולפרוק את התחושות, גם החיוביות וגם השליליות, כי גם להיות מאוד מאוד מאושר ומאוד שמח ומאוד בהתלהבות זה גם יכול להיות מאייף, אוקיי? אז חבר'ה, זה הבחירה, לחיות בגדול או לחיות בקטן? לחיות עם רגש או לחיות בלי רגש? בשביל לחיות עם רגש בענק, צריך לדעת להתמודד עם רגשות שליליים, כי התת מודע שלנו ואנחנו מבינים שזה בא ביחד. ברגע שאנחנו יודעים להתמודד עם רגשות שליליים בצורה טובה, ואנחנו יודעים להעביר אותם, אנחנו יודעים להשתמש בהם, אנחנו יודעים למענף אותם, היכולת שלנו להגביע את הרגשות החיוביים שלנו עולה בלי סוף. אוהב אתכם עלי, תחיו עם תשוקה, תחיו עם אנרגיה, תחיו עם מוטיבציה, המון המון בהצלחה ואנחנו נתראה בפרק הבא.