פרק 123: הדרך הקשה לבנות ביטחון עצמי שנשאר לנצח

יש דרכים קלות ויש דרכים קשות לפתח ביטחון עצמי. יש לי אפילו פה בפודקאסט כמה וכמה פרקים על נושאים מאוד חזקים, מאוד טובים לפיתוח ביטחון עצמי. אני מדבר הרבה על נושאים כמו אהבה עצמית ולחגוג הצלחות ולהציב מטרות ולעבוד עם החוזקות וכל הדברים האלה נכונים ויש פרקים מדהימים שאני מזמין אתכם לראות או לשמוע מיד אחרי שאתם מסיימים עם הפרק הזה. אבל בפרק הזה אנחנו לא נדבר על דברים האלה. כי בפרק הזה אנחנו לא נדבר על הדרך הקלה, אנחנו נדבר על הדרך הקשה. והסיבה שאנחנו נדבר על הדרך הקשה זה כי במיוחד בתקופות שבהן יש משברים וקשיים ואתגרים ושוב מתי אין כאלה, כן? יש סוגים מסוימים של ביטחון עצמי שהם עמידים יותר, שהם חזקים יותר. שגם כשקוראים דברים רעים הם פחות מערערים אותנו, הם פחות מזעזעים אותנו והביטחון העצמי שלי נשאר יותר במקום. אם יש לכם את ההרגשה שלפעמים יש לכם ביטחון עצמי גבוה אבל פתאום קוראים דברים ואז הביטחון העצמי שלכם כמו נלקח מכם, אז יכול להיות שאתם עושים מאוד מאוד טוב את הנושא של הדרכים הקלות של הביטחון העצמי וזה מצוין וזה טוב ותמשיכו איתם אבל אתם צריכים קצת מהביטחון העצמי הקשוח הזה, הקשה יותר והיום אני הולך להסביר לכם בדיוק אבל בדיוק איך לבנות אותו ובשביל לעשות את זה אנחנו חייבים להבין בכלל מה זה ביטחון עצמי. כי הרבה מאוד אנשים משתמשים בכל מיני סיסמאות בכל מיני הגדרות מאוד כלליות מאוד מאורפלות מאוד לא ברורות בכל מה שקשור לביטחון עצמי ואז הם לא מבינים איך אפשר לפתח אותו איך אפשר לחזק אותו איך אפשר לבנות אותו למה הוא נעלם להם למה לפעמים יש להם ולמה לפעמים אין להם. ובתור בן אדם שוב 15 שנה מתעסק בנושא הזה מעביר הרצאות וסדנאות על הנושא הזה עובד עם אנשים ברמה האישית על ביטחון עצמי כבר 15 שנה אני רוצה להגיד לכם שההגדרה שבעיניי היא גם המדויקת ביותר וגם משרתת אותי ואת הלקוחות שלי בצורה טובה ביותר היא ההגדרה הבאה ואני בטוח שגם אם תשמעו את ההגדרה הזאת ואז תסגרו את הפרק כן? כנראה שכבר לבד היה שווה לכם להיכנס לזה. וההגדרה הולכת ככה. ביטחון עצמי זה האמונה שיהיה בסדר בסיטואציה מסוימת. כלומר שאם יקרה משהו אני אהיה בסדר. אז אם אני לוקח דוגמה פשוטה אם אני בעיניי שיש לי ביטחון עצמי גבוה לגבי עמידה מול קהל מה זה אומר? זה אני מאמין שאם אני אעמוד מול קהל אני אהיה בסדר. ואז כמובן זה בא לידי ביטוי בהתנהגות כי אם אני מאמין שכשאני עומד מול קהל יהיה בסדר אז אני אהיה רגוע, אני אהיה נינוח. אם הביטחון העצמי שלי בעמידה מול קהל הוא נמוך זאת אומרת שאני מאמין שאם אני עומד מול קהל אני לא אהיה בסדר, יקרה משהו רע, משהו לא בסדר יקרה. ואז מה יקרה? אולי אני ארגיב בלחץ, אולי אני אשתתק, אולי אני אהפך, ארגיב בעודף אנרגיה, אולי אני אדבר שטויות. כל מיני דברים כאלה יכולים לקרות וזה קורה בהקשרים שונים. יכול להיות שבאנם מסוים יכול להיות ביטחון עצמי גבוה בהקשר זוגי ונמוך בהקשר כלכלי גבוה בהקשר ספורטיבי ונמוך בהקשר חברתי וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. עדיין יש דברים ועליהם אנחנו הולכים לדבר היום. יש דברים שהם בשורש שורשו של ביטחון העצמי שלנו. וזה מה? זה היכולת שלנו להיות בסדר, שימו לב, באיזו סיטואציה? בסיטואציה שבא הדברים לא בסדר. כי בעצם כל פעם תמיד הפחד שלנו שמנהל את כל סוגי הביטחון העצמי זה החוויה הזאת שאם נהיה בסיטואציה מסוימת יקרה משהו לא בסדר. אם יש לי את הוודאות שגם כשקורים דברים לא בסדר אני אהיה בסדר, מה קורה לביטחון העצמי שלי? בדיוק, הוא נשאר חזק, הוא נשאר יציב גם מול דברים שמאתגרים אותי, גם מול דברים שמזעזעים אותי וגם מול סיטואציות שמייצרות חוסר ודאות. דוגמה פשוטה לדבר הזה זה כשאני הייתי בן 20 כשהתחלתי מהצבא, רציתי, חשבתי, חשיבה לא נכונה לדעתי לגיל 20 היום איך אני מרוויח כמה שיותר כסף כמה שיותר מהר בעיניי חשיבה לא נכונה, עדיף לחשוב בגיל צעיר איך אני מפתח מיומנויות למזלי הבנתי את זה תוך כמה שנים ושיניתי גישה אבל לא משנה והגישה שלי הייתה אוקיי אני יש לי ידע טכנולוגי אני אבנה לאנשים אתרים ואני אקדם את האתרים שלהם בגוגל זה מה שחשבתי שאני אעשה ובאמת התחלתי עם זה והיה לי כמה לקוחות קטנים, כמה פרויקטים ואני לא אשכח את היום שבו הגעתי למשרד פרסום גדול ומוכר, ישבתי מול מנכל מוכר בתעשייה בן אדם באמת מרשים ותותח ובאמת אני חייב לו הרבה כי למדתי ממנו המון אבל אני זוכר את עצמי יושב בחדר ישיבות שלו כי הוא רצה לשדרג את האתר ואין לו מושג איך הוא הגיע אליי הוא לא זוכר לפחות ואני יושב שם והוא ככה מגדיר לי מה הוא צריך ואני מבין שיש פה מורכבויות ויש פה דברים קשים ושיהיה לו סטנרטים גבוהים ואני מת מפחד שהוא לא ייתן לי את הפרויקט כי הוא לא יסמוך עליי כי אני צעיר מדי כי אין לי מספיק ניסיון או כי כל דבר אחר ואז כשהוא שואל אותי מה המחיר אני מגמגם אני נותן מחיר נמוך ביחס למה שחשבתי שצריך להיות מתומחר שם הוא ביקש שאני אעשה מחיר עוד יותר נמוך ברוב פחד הסכמתי ועבדתי במחיר הנמוך. האגב מאז, מה שקרה זה שהוא היה מאוד מרוצה מהעבודה שלי, נכון? יש לנו את ההרגשה הזאת לפעמים, כן אני אבטר עכשיו, אבל אז יהיו מרוצים מני ואז אחר כך זה ישתלם לי, ברוב המקרים זה לא קורה, אוקיי? מה שקרה זה שהוא ביקש שנעשה עבודות ללקוחות שלו, כל מיני לקוחות של משרד פרסום, חברות גדולות, וזה חברות עצומות עם תקציבים של מיליונים, כן? וכשרצינו לעשות את הפרויקטים, כל פעם הייתי יודע שהוא ככה מאוד נוקשה עם כסף, אז הייתי מציע הצעות מחירים מאוד נמוכות ביחס למה שחשבתי, וככה דואג וחושש, ואז היה מתקשר אליי תמיד התקציבאי, והוא אמר לי תקשיב גל, זה בעייתי, זה גבוה, חשבנו ככה, זה זה, זה, והיה מוריד אותי בעוד 20-30% ממה ששמתי. ובעצם, אם ננתח את זה, כן? מה החוסר ביטחון כאן? אם ניקח את ההגדרה של אנשים חוסר ביטחון, אמונה שתחת מצב מסוים יהיה בסדר. אז האמונה שאם אני אגיד את המחיר הגבוה, או אם הוא לא יסגור איתי עסקה, או אם אני לא יודע מה יקרה, אז יהיה לא בסדר, כן? ואני זוכר שאת הפעם הראשונה שבה אמרתי אחרי איזה 7-8 פרויקטים כאלה, אמרתי בכוונה המחיר גבוה יותר, ואז התקשר התקציבאי, ואמר לי זה גבוה, רצה להורד אותי במחיר, ואמרתי לו אני לא מוריד את המחיר, ואז אמר לי אוקיי, אני מצטער, אז אתה לא מקבל את הפרויקט. ועקרונית הייתי אמור להיות עצוב, נכון? הייתי אמור להיות מבועס, הייתי אמור להיות מתוסכל, הייתי אמור להיות שיט, פספסתי את הפרויקט, לא הרווחתי את הכסף, או מהתאו. אבל באותו רגע מה שקרה, זה בדיוק ההפך. כאילו הרגשתי שפיתחתי שרירים בעמוד שדרה. פתאום אני מבין שוואלה אוקיי, אז הוא לא נתן לי את הפרויקט. אוקיי, ולא קרה כלום. יש לי פרויקטים אחרים, יש לי דברים נוספים שאני יכול לעשות, אני יכול לתמחר את עצמי גבוה יותר מול אנשים אחרים. דיברתי בכבוד, הייתי נחמד, אין לי יחסים רעים עם אף אחד. אגב, אותו משרד פרסום אחר כך, שנה אחר כך, מה שקרה, חיבר אותי לחברה אחרת שלא עבדה איתם, שהיה לה תקציב מאוד מאוד גבוה, כי הם כבר תפסו אותי כיקר, ואז שם היה לי פרויקט מאוד מאוד מאוד רווחי. מעניין, נכון? אז אם אני מבין את המסר פה, אוקיי? בעצם, לא עצם זה שהצלחתי וסגרתי פרויקטים, מה שבאמת בנעלת הבטחון העצמי, למרות שזה אולי היה חלק מזה, אלא עצם זה שהגעתי לנקודה שממנה פחדתי, וראיתי שלא קרה כלום, כן? זה מה שמוריד את הפחד. ב-CVT, או בטיפול קוגנטיבי, זה דבר ידוע, שחשיפה למקור הפחד, חשיפה המבוקרת בצורה נכונה, כן? והכל, למקור הפחד, מוריד את הפחד, נכון? יש בנאדם שמפחד מג'וקים, בסדר? צורך העניין, או הקבישים, במקרה שלי היה פעם, או משהו אחר. אם הוא יחשף בצורה הדרגתית, אם הוא יחשף בצורה שהוא יכול להכיל אותה, עוד ועוד ועוד, עוד, הפחד או החרדה מהדבר, תרד, תרד, תרד. למה? כי החוסר ודאות יורד, כי אני רואה שפגשתי הקביש ולא מתתי, פגשתי הקביש ולא מתתי, פגשתי הקביש ולא מתתי, פגשתי הקביש והכל היה בסדר, ככה נבנה הביטחון העצמי שלי. אז בעצם, אני מבין שאם אני רוצה לבנות ביטחון עצמי מאוד מאוד מאוד חזק, ושהוא מאוד מאוד יציב, אני חייב לעבור דבר שנקרא חשיפה רגשית. אני חייב להיות מסוגל להתמודד עם רגשות שלילים, לראות שקורה לי הדבר השלילי, ואני בסדר. בעידן של היום המון אנשים, ניקח דוגמה מזוגיות, מפחדים להיפגע. הם לא נפתחים בזוגיות יותר מדי, הם לא מתקשרים את עצמם, הם מקדמים דברים בקצב איתי, הם מנסים לא להיכשר, כל מיני אסטרטגיות מנטליות כאלה ואחרות, כי הם לא רוצים להיפגע. וזה יוצר סיטואציה של חוסר ביטחון בהקשר הזוגי. למה? כי יש לי מחשבה בראש שאם אני אפגע זה לא בסדר. או שאם אני אעשה כך וכך וכך אני עלול להיפגע ואז זה לא בסדר. אז זה בדיוק נכנס להגדרה שלנו. מה קורה אם בן אדם נכנס לזוגיות בגישה שאומרת את הדבר הבא? שוב, יכול להיות שאני אפגע, אם אני אתאהב ואתמסר ואשקיע, ואז הצד השני לא יעריך את זה, או הצד השני יפגוד, או הצד השני ישקר, או הצד השני יזלזל, או הצד השני יעשה משהו פוגע, אז זה מאוד יפגע בי. זה כאילו האמת. אני לא מדבר פה על הדחקה רגשית, אני לא מדבר פה על הכחשה רגשית. אני לא אומר פה לא צריך להיפגע. אני אומר, אם יש לי את ההבנה שגם אם נפגעתי, הכל יהיה בסדר. פתאום אני מגיע עם המון ביטחון עצמי לאינטראקציה לסיטואציה הזאת. ואני זוכר שלפני שהכרתי את ליאל, היה לי פרידה מאוד מאוד מאוד כואבת. הייתה לי בת זוג, שנה ומשהו לא זוכר בדיוק. הייתי מאוד מאוד מאוהב, הייתי מאוד מאוד משוכנע שזה הולך לדבר רחוק. דיברנו כבר על דברים שקשורים לילדים, לחתונה, לעתיד, לכל הדברים האלה, ואני לקחתי את הדברים האלה מאוד מאוד ברצינות. ואז יום אחד היא פשוט באה, מבחינתי זה נפל משום מקום, לא הייתי מודע למה קורה, שהיא כבר דיברה עם המטפל שלה כמה חודשים על זה, וכאילו מבחינתה זה כבר סגור ב-100%. מאוד נעלבתי, מאוד נפגעתי, חשבתי שכאילו היה מנה ראוי שתתדבר איתי לפני שזה סופי, שתדבר על זה, לא משנה. ואז לקחתי את השבוע הזה וחשבתי, ומאוד מאוד כאב לי בשבוע הזה, מאוד מאוד מאוד, אבל בנקודה הזאת אנשים צריכים לקבל החלטה. האם בנקודה הזאת אני אומר וואו זה כל כך כואב לי, אני לא רוצה להרגיש ככה יותר, שזה רעיונית דבר לגיטימי זה פשוט מאוד מאוד לא מקדם, או אלטרנטיבית להגיד אוקיי, ממש ממש ממש כאב לי עכשיו, אבל היי אני חי, היי פרקטית לא קרה כלום, אני עדיין בסדר, אני יכול עכשיו לעשות דברים חדשים או אחרים או טובים יותר, אם אני מסתכל על זה בצורה הזאת פתאום מה קורה, פתאום אני מרשה לעצמי לגשת למערכות יחסים זוגיות, ואני לא צריך להיזהר, למה אני לא צריך להיזהר, לא בגלל שאני כזה באיזה אופטימיות או הכחשה או באיזשהו אשליה עצמית של אני כזה תותח שכל אחת אוהב אותי ולא משנה מה הכל יהיה בסדר ואני ראוי לאהבה, לא, בלי אחרתה זה, שוב גם לזה יש מקום, אתם רוצים תעשו את זה סבבה אבל בלי קשר לאחרתה זה, אני פשוט יודע שאני רוצה בהקשר הזה נגיד להיות בזוגיות עם מישהו אוהב אותי כמו שאני, אני רוצה להתמסר מהר ולגלות מהר האם הבן אדם מתאים לי או לא, אני בן אדם מלא ברגש ואני רוצה בן אדם שיודע להכיל הרבה רגש מהר, אז אני מעדיף לבוא לדייט הראשון ולשים את הלב שלי ככה על השולחן עם סכין ליד, במטאפורה, למה? כי אני רוצה לגלות מהר האם הבן אדם שמולי זה בן אדם שלוקח את הסכין ודוקר אותו או שומר על הלב שלי ואם זה הבן אדם השני אז הוא יפה אולי יש לנו אופציה להיות ביחד, זה כן אומר שוב מתוך עולם לא אופטימי מדי, לא בהכחשה, לא בשקר עצמי, לא בהתייפפות, זה כן אומר שאם אתה תעשה את זה בדרך שלך נמצוא זוגיות כמה וכמה אנשים ידקרו או יברחו על הלב שלך, אבל זה דווקא מה שנותן ביטחון עצמי מאוד חזק, כי אתה יודע שאתה יכול לתת ללב שלך שיברחו עליו או ידקרו אותו ועדיין להיות בסדר, אותו דבר בעסקים, אם יש לי את ההרגשה שאם אני אצא עם פרסום ויהיה תגובה רעה, כל כך הרבה אנשים אני רואה מה אם יהיה תגובות רעות, מה אם יהיה תגובות רעות, אז דרך אחת לגשת לזה, כן הדרך הקלה אולי זה להגיד למה שיהיו תגובות רעות, זה הכל בסדר, וואטאבר, כל מיני דברים כאלה, או עוד רמה של הכחשה זה להגיד לא יהיו אנשים שיגיבו תגובות רעות אבל הם לא מבינים או הם טיפשים או הם סתם היטרים, לא, יש אנשים אמיתיים, לגיטימיים, רלוונטיים שלא יאהבו את מה שאתה עושה והם יגיבו לך תגובות רעות, לא צריך להיפגע מזה, אני אישית נפגע מזה, מה תגידו? נפגע, היום פחות אבל עדיין, כשאני מקבל תגובה לא נעימה גם ביוטיוב אפילו, וואו ביוטיוב זה זווה, גם ביוטיוב אבל גם בפייסבוק, לפני כמה זמן מישהו היה לי תגובה לאחד הסרטונים ביוטיוב, רק מטומטמים מקשיבים לסרטון הזה, לא יודע, זה משהו כזה, כאילו יש מאות תגובות חיוביות מרימות על אנשים שהפודקאסט והקורסים והדברים שינו להם את החיים, אבל התגובה האחת הזאתי פעם וכמה זמן, סכין בלב, אז דרך אחת שוב זה להגיד אני לא רוצה להרגיש שסכין הזה בלב אז אני לא מעלה תוכן, לא מוכן להרגיש ככה יותר, גישה שני אומרת אוקיי הרגשתי את הסכין בלב, אבל התוכן עדיין באוויר, אוקיי אנשים עדיין נהנים מזה, אוקיי אני יכול לעשות עוד אחד, אוקיי אני יכול להגיב לו, אני יכול לא להגיב לו, אני יכול למחוק את התגובה שלו, אני יכול לא למחוק את התגובה שלו, אני יכול להגיב בציניות, אני יכול להגיב באהבה, אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אה אני בסדר, אה אז אולי אני לא צריך לפחד מהתגובות האלה, כן התגובות פוגעות, אני פשוט לא מפחד להיפגע כי יש לי או עברתי חשיפה רגשית, אז אני לא מפחד לאהוב ולהיפגע, אני לא מפחד להשקיע ולאבד, אני לא מפחד, אנשים מפחדים שהם יעשו איזה מהלך שיווקי או פרסומי או ציוק אסף אז זה לא יצליח, אוקיי ואז מה יקרה, נכון? שוב זה בדיוק אותו דבר כמו בדוגמה על זוגיות שזה ברור לכולם נראה לי אני מקווה, שלגיד אוקיי אני לא רוצה להיפגע יותר אז אני לא אתאהב יותר, מחיר כבד מדי נכון? זה מחיר כבד מדי לא להתאהב בחיים, מחיר כבד מדי בעיניי עדיף להיפגע פעמבה, או אפילו להיפגע הרבה, בסדר? ועדיין להתאהב? אז אותו דבר. אם אני יודע שכשאני משקיע בשיווק באופן קבוע, כל... סתם אני ממציא. כל חודש X כסף, או כל חודשיים X כסף, או כל כמה זמן אני עושה מהלך. אוקיי, בסדר. חלק מהמהלכים האלה לא יצליחו. חלק מהמקרים אני אפסיד כסף. אחלה. מה האלטרנטיבה? לא לעשות שיווק. אז צריך לבחור. האם להגיד, כל כך כאב לי שעשיתי את המהלך הזה, השקעתי את הכסף, התאמצתי, עשיתי, ולא הצלחתי, שאני לא מוכן לעשות את זה יותר. סבבה, לגיטימי, בחירה שלכם, אבל לאן זה מוביל? או להגיד, אה, אוקיי, איבדתי אלפיים שקל על פרסום שלא הצליח, אבל אני עדיין בחיים. רגע, אוקיי, אז אולי אני צריך לחכות זמן כדי להושש כסף חזרה, אולי אני צריך לאסוף כסף, אולי אני צריך לחסוך כסף, או תעבר, בסדר. אבל הכל בסדר, אני יכול לעשות שוב. אני יכול לעשות שוב. ואז אני בא ושוב. אם אתם פותחים עכשיו עסק, נגיד אתם פותחים פיצריה, כן? מה אתם מעדיפים שהמתחרה שלכם בפיצריה ממול תהיה? מישהו שכל פעם מפחד לעשות את הצעד הפרסומי הבא, לא עושה שינויים, לא מגיב, לא כלום, או מישהו שפשוט אומר, אוקיי, אני אעשה, יאבד, שמתלב שלי עם סכין, תדקרו, אני אהיה בסדר. נכון? זה בן אדם הרבה יותר עוצמתי, זה בן אדם הרבה יותר חזק. וזה הבן אדם שאתם יכולים להיות אם רק תקבלו את ההחלטה, שכשכואב לי, במקום כואב לי, אני לא רוצה את זה יותר, כואב לי, אני בסדר, זה אומר שאני מסוגל להתמודד עם כאב. אוקיי? אותו דבר קורה עם תקווה והחזבה. כן, נראה לי, דיברת על זה באיזה פרק לא מזמן, אבל רוב האנשים מפחדים כל כך להתאכזב, שמאבדים את הכוח של תקווה. תקווה זה אחד הכוחות הכי חזקים שיש בנפש האנושית. כן? כשאני עכשיו יוצא לדייט, אם אני מתרגש, אם אני יוצא לדייט ממקום אמיתי, אני מקווה, יש לי תקווה, שהבן אדם הזה שהפעם, הפעם, הפעם הזאת היא עכשיו, למרות שמעיה כאן אם זה לא יצליח, הפעם הזאת היא עכשיו, יכול להיות שזה יהיה האישה שאיתה אני אבלד כל החיים שלי, שאיתה יהיה לי את הילדים המושלמים, את המשפחה המושלמת, את החיים המושלמים, את מה שאני באמת רוצה בחיים. בלי התקווה הזאת אין לנו כלום. אבל אנשים מפחדים להתאכזב, אז הם מפחדים לקוות. ואז אם הם לא מקווים, הם מאבדים את הפאוויר, את העוצמה הזאת שיש להגיע לאירוע הזה. ואותו דבר עם שיווק, או עם משהו בעסק. אם אני עכשיו מוציא סרטון או מוציא פוסט, ואין לי את התקווה הזאת, שוואלה אולי הפוסט הזה יתפוצץ, אולי הפוסט הזה יצליח, אולי הפוסט הזה יגרום ללקוח לפנות אליי, אולי הפוסט הזה יביא עוקבים, אולי הפוסט הזה יעשה משהו. כן? או המהלך הזה, כן? זה לא חייב להיות פוסט, זה יכול להיות מהלך, זה יכול להיות קמפיין, זה יכול להיות כל מה שאני... אם אין לי את התקווה הזאת, אז אני לא מביא את כל כולי פנימה. כמו שאני לא הייתי מביא את כל כולי לעדיית, בלי התקווה, אני לא אביא את כל כולי לעסק, בלי התקווה. אם אני לא מאמין שהעסק שלי יכול להצליח, ששוב עשיתי עשר מהלכים והם לא יצליחו, אם אני לא מאמין שאני אצליח, אוקיי? אז אני לא אביא עם האנרגיה הזאת. ותשימו לב למשפט הבא. המחיר של תקווה זה אכזבה. מי שרוצה להרוויח את הכוח ואת העוצמה של תקווה באמת, חייב לשלם באכזבה בחיים שלו. מי שלא מוכן לשלם במטבע של אכזבה, לא יקבל את הכוח של תקווה. חזק זה לריב. אוקיי? סבבה? אז תבינו את הדבר הזה. זה הנושא של אני רוצה, לא בכוונה, אבל אני רוצה באופן קבוע לחיות חיים עם הרבה רגש. אני רוצה לחשוף את עצמי לתקווה ואכזבה, לחשוף את עצמי לאהבה ופגיעה. שוב, אהבה לא רק בזוגיות, אהבה זה גם עם אנשים בעסק, עם לקוחות, עם עובדים, עם קולגות, עם חברים, עם משפחה. כן? אם אתם לא מתאכזבים בחיים, אתם לא מקווים בחיים, אתם לא נפגעים בחיים, אתם לא אוהבים בחיים. אם אתם לא מרגישים שאיבדתם דברים, סימן שלא באמת השקעתם בשום דבר. אוקיי? הדבר הבא זה היכולת שלי להתמודד עם קושי, להתמודד עם אתגר, להתמודד עם כאב. אוקיי? באופן אישי, כשאתגרתי לצבא, אז אתגרתי לקורס טייס, ואיכשהו בגיבוש עברתי, אל תשאלו אותי איך, זה היה סוג של מזל. למה? כי רוב האנשים, כבר אז, אני חושב שגם היום זה ככה, רוב מי שמגיע לגיבושים האלה זה אנשים שכזה עושים כושר קרבי, והם כזה מאוד מאומנים ורצים מהר, ויודעים לעשות ספרינטים, ויודעים לעמוד בשלשות, וזהו, ואני כאילו הייתי בשוק, לא ידעתי כלום, הדבר היחיד שעשיתי זה קארטה, כן? ואני זוכר שבריצות, כמעט כל הגיבוש הייתי או אחרון, או אחד לפני אחרון, היה לי חבר מאוד מאוד טוב שחבר איתי שלי עד היום, שהיה קצת יותר מלא, אז הוא לפעמים היה מאחוריי בריצות, אבל הייתי מאחורנים כל הזמן, וכל הגיבוש כי לא ידעתי איך סוחבים על מנוכה. כי לא ידעתי שתהיה הקפצה בלילה. אז זה מאוד הפתיע אותי. כי לא הבנתי כמה ספרינטים יהיו או איך רצים. לא היה לי שום מושג בדברים האלה. אבל אז אני זוכר שבאחד הלילות בגיבוש, בלילה, נתנו לנו משימה לזחול. ואני לא ידעתי לזחול. נכון? כי לא למדתי לזחול. אף פעם לא זחלתי. כאילו, שחילה צבאית כזאת. וקלטתי שכל כך הייתי עצבני על זה שאני כל הזמן אחרון. על זה שאני כל הזמן מאחורה. על זה שכולם יותר חזקים וטובים ממני. ופתאום אני קולט שבזחילות אני... לא זוכר אם הייתי ראשון. כן, אבל הייתי בין הראשונים. ואני מסתכל אחורה ואני מסתכל. וואו, איך זה יכול להיות שאני בין הראשונים? ואז אני מסתכל על הידיים שלי ואני רואה שהכל מלא חתכים ודם. ושוב, הסיבה לזה זה כי לא הייתי חזק. לא ידעתי איך עושים את זה. אבל הייתי מוכן לסבול. והרבה פעמים, זה המסר שלי מהסיפור, הרבה פעמים המוכנות שלנו לסבול היא מה שעוזר לנו להגיע לתוצאות הרבה הרבה יותר גבוהות. שוב, אני לא אומר שצריך לסבול בכל דבר בחיים או לאורך זמנים ממושכים. אבל לפעמים היכולת שלנו להתמודד עם סבל לשעה, שעתיים, יום יומיים, שבוע, שבועיים, תלוי בסיטואציה, ולדחוף למרות הסבל, לדחוף למרות הקושי, לדחוף למרות הכאב, לעשות את מה שצריך למרות שזה לא נעים. שוב, אני אישית לא הייתי רוצה לחיות חיים כאלה. יש כל מיני מנטורים ברשת שמדברים על זה שצריך כל הזמן לסבול וככה תהיה מיליארדר. אני מבחינתי לא רוצה להיות מיליארדר אם זה מה שנדרש. אם אני אהיה מיליארדר בכיף, סבבה. אם לא, לא שווה את המיליארד דולר. אבל לשבוע, לשבועיים, לשעה, לשעתיים, לחודש, תלוי בסיטואציה, חד משמעית שכן. ולא רק בשביל התוצאה. קודם כל חודש כזה או שבוע כזה יכול להביא תוצאות מטורפות שאנשים לא מדמיינים בכל מיני תחומים בחיים. בכסף, בהצלחה, בהשפעה, בהמון דברים. אבל אפילו בלי קשר לתוצאות. רק בגלל שזה. הבנייה של הביטחון העצמי, ההוכחה העצמית הזאת של אני מסוגל לעמוד בזה, שאני חזק, שאני יכול לעשות את זה, זה מה שבונה את הביטחון העצמי אחר כך מול דברים קטנים, מול דברים אחרים, מול מקומות אחרים שלא קשורים. יש לנו את הביטחון הזה ואת הכוח הזה בצורה מאוד מאוד חזקה. היכולת שלנו גם, שוב, בווריאציה של אותו דבר של לעשות דברים קשים, זה ההתמודדות עם עייפות, עם חוסר כוח, עם חוסר סבלנות, ואני חושב שזה דבר שהורים או מי שיש לו ילדים מתמודד איתו בצורה מאוד מאוד חזקה. כמובן כל מי שממשיך בצבא מגיעים למקומות כאלה וגם דברים כאלה, אבל אני אתן דוגמה שכאילו כמה שאנחנו יכולים להתחבר. זה דווקא הנקודות הכי קשות, זה הנקודות בעיניי שאפשר למצוא בהם אחריה במשמעות. ואם אני בוחר שתהיה לי אחריה במשמעות בנקודות האלה, פתאום אני יכול להיות מאוד מאוד חזק ולהשפיע על הילדים שלי בצורה מאוד חזקה. ואני אתן לכם שתי דוגמאות פשוטות. דוגמה אחת, הרבה פעמים, במיוחד מילדים קטנים, הנקודות שבהן הם הכי מעצבנים, הנקודות שבהם הם הכי מתנהגים, לא יפה, הם הכי כוחנים, מתנגחים, לא משנה איך תקראו לזה, זה הנקודות שבהם הם הכי צריכים חיבוק. זה הנקודות שבהם הם הכי מרגישים עבודים, אין להם כלים, הם לא יודעים להתמודד, אני מדבר בעיקר על הקטנים או אם לא נתתם להם כלים אז גם גדולים, כן? אבל במיוחד לקטנים. לא יודעים להתמודד, לא יודעים מה לעשות, הם פשוט צריכים חיבוק, הם צריכים עזרה, הם צריכים הכוונה, וזה הנקודה שבה הם מתנהגים בצורה שרק בא לך להעיף אותם, להתרחק מהם. אתה רוצה לדחוף אותם מנטלית, תודעתית, רחוק ממך, זה הנקודה שבה הם צריכים להיות קרובים אליך. והיכולת לעשות את זה מול הילדים, דווקא כשאתה הכי רוצה להרחיק אותם, לקרב אותם, זה משהו שבונה ביטחון, מי שעושה את זה, זה משהו שבונה ביטחון עצמי מאוד מאוד חזק, כי זה שוב, זה ללכת נגד מה שקשה, ללכת נגד הדבר שבא לי, לעשות את הדבר הנכון למרות שהוא לא פשוט לי, למרות שהוא לא טוב לי, למרות שאני אומר לעצמי בראש, אני לא מסוגל יותר, אם אני שומע אותו עוד פעם אחת ואומר את זה, אההה, אני מת! ואז אני מחבק אותו ואומר לי תגיד לי את זה עוד פעם. אני רוצה לשמוע, אני רוצה להבין. אני מוכיח לעצמי שאני יכול הרבה יותר ממה שאני חושב, הרבה יותר ממה שאני מדמיין. אני זוכר את עצמי, וזה דבר שאולי הרבה מזהו איתו, הבן הגדול שלי היה לו הרבה פעמים חום בלילה, יש לו איזו מחלה כזאת, ואני זוכר את עצמי קם באמצע הלילה, כזה שלוש בלילה, אחרי שקמתי באחד בלילה, ואני קם מחר בבוקר בשש, והלכתי לישון מאוחר, ואני גמור מהעייפות, והוא הקיט במיטה שלו, והוא תינוק, ואני מחליף את כל המצעים בלילה, ואני מרים אותו ואני מנקה אותו, ואז אני שם אותו על הידיים ואני מרים אותו, ואני אומר לעצמי, בשנייה הראשונה, כן? סורי. הוא לא יזכור שעשיתי את זה בשבילו. הוא בחיים לא יזכור שאני עשיתי את הדבר הזה בשבילו. אף אחד לא ידע. עכשיו במקרה אני אספר לך, כן? אבל אף אחד בחיים לא ידע. אני פה עייף, סובל, כואב לי הידיים, כואב לי הגב, אני לא מסוגל להרים אותו, ניקיתי את כל הגועל הזה של הקי באמצע הלילה, ואני לא אקבל מזה כלום אף פעם. ואז אני מחבק אותו, שוב, ואני יכול להגיד לעצמי, לא רוצה לעשות את זה. והמחשבות רצות לו רבו, למה ליאל עושה את זה, למה אשתי לא עושה את זה, שהיא תעשה את זה, כל המחשבות האלה של כאילו, אני לא רוצה שמישהו אחר יפתחור את זה, כן? ואז אני אומר, איזה ברכה זה, איזה מתנה זאת להיות מסוגל לתת נתינה כל כך נקייה. נתינה שאף אחד אחר לא יודע, שאף אחד בחיים לא מעריך, שהיא כל כך קשה פיזית ורגשית לתת אותה, איזה ברכה יש לי, איך זכיתי להיות בן אדם שמסוגל לתת בסיטואציה הזאת. איזה כיף לי שאני מסוגל להיות בנתינה הזאת בזכותו, ובכלל לא הוא צריך להגיד לי תודה, אני צריך להגיד לו תודה, שהוא מאפשר לי להביא את החלק הזה ביחוצה. ואז שיש עבודה קשה, איך נראה הביטחון העצמי שלך? איך נראה הביטחון העצמי שלך? איך נראית התחושה שלך, המסוגלות שלך שתהיה בסדר גם אם, שיהיה בסדר גם אם. אחת ממיומנויות המפתח, אחד הדברים הקריטיים פה, זה להבין שרמות נמוכות של ביטחון עצמי זה משהו שאולי צריך כדי להתחיל, זה משהו שאולי אפשר לבנות בצורות עקיפות, אבל ביטחון עצמי ברמה הגבוהה, ברמה החזקה, זה תמיד תוצאה, זה אף פעם לא דרישת קדם. אנשים חושבים שביטחון עצמי זה דרישת קדם, ביטחון עצמי זה אף פעם לא דרישת קדם, זה תמיד תוצאה, זה אף פעם לא דרישת קדם. מה הכוונה? אם אני אומר לעצמי למשל, אני רוצה להקים עסק, אז בשביל להקים עסק אני צריך ביטחון עצמי, אני רוצה זוגיות, בשביל זוגיות אני צריך ביטחון עצמי. אני רוצה לעמוד מול מצלמה, ללא צרטונים, לעמוד מול קהל, לצאת לדייט, לנהל מסע ומתן, לבקש קידום, לבקש העלה, לא משנה, כל אחד מהדברים האלה, אני צריך ביטחון עצמי כדי לעשות את זה. לא. בעצם זה שאתם תלכו לעשות את זה, אתם תבנו את הביטחון העצמי. זה לא שנדרש ביטחון עצמי, זה לא שהביטחון העצמי מגיע ואז פתאום הכל מסתדר ואז הדברים עובדים. לא, אני קודם כל עושה את הדרך שהיא קשה, שהיא כואבת, שהיא לא נעימה לפעמים, שהיא מאתגרת, והדבר הזה בונה לי את הרמה הגבוהה ביותר של הביטחון העצמי. רק דרך המקום הזה. ובשביל להגיע לרמה הזאתי שיש לך את הביטחון העצמי, ברמה הבסיסית שאתה יכול לעשות את הצעדים הראשונים, יש כמה דברים שכדאי ללמוד לעשות ואני חילקתי את זה לשלושה דברים מרכזיים, שלוש מאומנויות מרכזיות. הראשון שהוא סביב המייק ריאה הזה, נכון? הגדרתי שהביטחון העצמי זה האמונה שאני אהיה בסדר בסיטואציה מסוימת. אז מה בדרך כלל הפחדים שלנו שלא יהיה בסדר? רוב האנשים, רוב היום, בהקשר שאני מדבר של ביטחון עצמי, אין לנו הרגשה שאם נלך ברחוב יאכל אותנו אריה. טיל ייפול מהשמיים, אולי זה משהו אחר, אבל שיבוא אריה ויאכל אותנו. זה לא הלא בסדר שאנחנו מתכוונים. רוב הלא בסדר שאנחנו מתכוונים זה איזשהו משהו שהוא יותר חברתי, כן? בין אם אני אלך לבוס ויבקש הלאה ואז מה יכול לקרות? אולי הוא יגיד לי לא, אולי הוא יחשב שאני חצוף, אולי ייווצר שם איזשהו אימות, כן? כמו בדוגמה שלי עם אותו מנכל של משרד פרסום, אולי בדייט מה יכול לקרות? שוב, משהו חברתי, לא תאהב אותי, לא תרצה, כל מיני דברים כאלה, אוקיי? אז בשביל להיות מסוגל להכין את עצמי לדברים האלה אני צריך לפתח שלוש מימוניות. אחת, קודם כל זה להחזיק אימות. מה זה אומר להחזיק אימות? וזה דבר ששוב, לי אישית היה הכי הכי לא טבעי בעולם, זה נוגד כל גרם באישיות שלי, כל כרומוזום בדי.אן.איי שלי, כן? מתנגד לזה, כי יש לי את החלק המאוד מאוד מרצה הזה המאוד שרוצה שלכולם יהיה נעים ושכולם יהיה טוב, מאוד אגריבל, מה שדיברנו בקורסים של פסיכולוגיה, אוקיי? זה להחזיק אימות. מה זה אומר להחזיק אימות? זה שיהיה אימות, נכון? יהיה חוויה של מתח בין שתי אנשים, זאת אומרת, אני אומר כן, אתה אומר לא, מתח קיים, ואני לא מנסה מיד לפתור את זה. אני מאפשר לאימות ולמתח להיות. רוב האנשים, או רוב הפעמים, באימותים, מי שמסוגל להישאר באימות, מנצח באימות, או מקבל את מה שהוא רוצה מהאימות, ברמה כזאת או אחרת, מי שרוצה רק לסיים את האימות כמה שיותר מהר, כן? מה יקרה? הוא יצטרך להתפשר יותר. כן? עכשיו בתקופה האחרונה עם כל המלחמות והבלגן אנחנו גם רואים את זה גם בסקל מדיני, אבל אני לא מדבר על זה. אני מדבר ברמה הבין אישית, אוקיי? אם הצד השני, אם לי לא נעים, כן? ואני מרגיש מאוד מאוד רע, כל מה שהבוסטי צריך לעשות זה להגיד לי, מה אמרת? מה ביקשת? ואני אשאל, לא, לא, לא, לא, לא התכוונתי כלום. אוקיי, נגיד שאתה רוצה העלה, על איזה העלה חשבת? רק עצם זה שהוא מדבר לאט. ויש כרגע אימות ויש מתח באוויר, אני אופס, מקטין את המספר שחשבתי עליו מראש. אוקיי? מי שמסוגל להחזיק את האנרגיה הזאת של האימות, להיות בה, לשהות בה, ולא לקפל את הקלפים ולא לברוח, כן? ואת הדבר הזה איך משיגים? שוב, מאימותים קטנים, מי לתרגל את הדבר הזה. זה לא נעים, זה קשה, אבל זה דבר מאוד מאוד חשוב. זה הדרך לצמוח ולהתפתח. הדבר השני הוא מיומנות משלימה ללהיות באימות, זה ללמוד להתנצל בצורה אפקטיבית. אוקיי? בצורה כנה ואפקטיבית. למה? כי שוב, אחד הדברים המפחידים או מייתגרים, זה שאימות כזה, מה יקרה? יוביל למקום רע, יגרור פגיעה, ייצור בעיה במערכת יחסים. ברגע שאני יודע שיש לי את היכולת, אני יודע איך מתנצלים בצורה טובה, אני יודע איך להביא את האמת של מה שהתכוונתי בצורה של התנצלות, בצורה שהצד השני יכול לסלוח לי, בצורה שאני יודע איך לאחות מערכות יחסים שהיה בהן קירה, קטן, לא בהכרח קירה עצום, אבל קירה קטן כזה, אז מה קורה? פתאום יש לי יותר ביטחון להיות בתוך האימות. למה? כי אני יודע להתנצל. נכון? אני יודע שיש לי את התרופה למחלה שאני מכניס את עצמי לתוכה. יש לי תרופה לבעיה שאני מכניס את עצמי לתוכה. אז ללמוד להתנצל. ללמוד להגיד כן, ללמוד להגיד לא, ללמוד להגיד כן להזדמנויות, ללכת קדימה, כן להתנסות, לעשות דברים, גם אם זה מפחיד, גם אם זה קשה. הפעם הראשונה שהחלום הזה של לעמוד על הבמה, זה חלום שהגיע לי, ממש רק התחלתי בעולם ההתפתחות האישית, נחשפתי עליו בגיל 16 דרך ספרים, 15-16 דרך ספרים, דרך קצת יוטיוב שעוד התחיל, וכל מיני דברים כאלה. החלום הזה מיד נוצר לי באיזושהי רמה, להביא את זה לאנשים אחרים, ללמד את זה אולי, החלום הזה היה לי שם, אבל לא היה לי באמת איך לעשות את זה. ואז פתאום בכיתה יהודה א' או יהודה ב', היה קורס כזה של כתיבה, שבסוף הקורס היה נאומים או משהו כזה, ואפשר להעביר נאום. ישר אמרתי כן, פחד במה מטורף, לא ידעתי לכתוב, אין לי שום קשר לזה שם, אבל ידעתי שזה לוקח אותי לכיוון הכללי, אמרתי כן, סינדלתי את עצמי. כמה שנים אחר כך, שוב, הייתי בעסק עם דניאל, שהשותף שלי, זה היה עסק תכל'ס שלו, בהקשר של מחירות והכל, והיה לו הרצאות וסדנות, אני הייתי מאחורי הקלעים, מנסה לעזור במה שאפשר, והוא בא אליי באחד הימים, ואמר לי גל, אתה רוצה להעביר קטע בהרצאה היום? אמרתי כן, לא ידעתי איך זה הולך להיות, פחדתי, הייתי לחוץ, אני זוכר רק את הרצפה מההרצאה הזאת, כי זה הדבר היחידי שיכולתי לראות, אבל אמרתי כן. אז זה להגיד כן להזדמנויות, וללמוד להגיד לא, כי הצבת גבולות, כן, אחד הפרקים הכי חשובים בפודקאסט, זה פרק מאוד ישן שנקרא הצבת גבולות, מוזמנים לחפש אותו, זה אחלה דבר לעשות את ה... מיד אחרי שאתם רואים את הפרק הזה, אם בא לכם ללמוד ולדבר על הצבת גבולות, זה כלי מאוד מאוד חשוב ומאוד חזק בהקשר הזה. כן. עוד דבר, זה ללמוד להיות בסדר, כמו שאני דיברתי על אימותים מקודם, להיות בסדר בשתיקה. גם על זה יש לי פרק בפודקאסט, אחד מכלי ההשפעה החזקים ביותר זה שתיקה, ללמוד לשתוק, ללמוד להיות בשקט, לא להכל חייב להגיב, לא להכל חייב ישר לדבר, לא כל אי נוחות חייב למלא. שוב, זה אותם דברים, כל הדברים האלה הם בעצם דברים שמחזקים את העמידות הרגשית שלי, את ההבנה שלי שוואלה אם יש שתיקה, הכל בסדר. וואלה אם יש אימות, הכל בסדר, אפשר להתנצל. וואלה אם ניסיתי משהו ולא הלך, אוקיי, אמרתי כן, יאללה, אני בפנים. אמרתי לא, הצבתי גבול, לא התפוצץ העולם, לא נוצר אימות פחח, או שכן או שלא. אם כן, אני אסתדר עם זה, אני יודע להציב את הגבול בצורה נכונה. אוקיי? ולסיום הפרק אני רוצה לתת לכם עוד משהו אחד אחרון, שאולי הוא לא צפוי, וזו מיומנות מאוד מאוד חשובה לדעתי, שמשלימה את כל הדבר הזה. וזו היכולת לבכות. וכשאני אומר לבכות, אני לא בהכרח מתכוון עם דמעות מהעיניים, למרות שסבבה. אני מתכוון במובן שאני חייב, אם אני רוצה לחיות חיים כאלה, ואני לא רוצה, לא יודע, לפתח מחלות מבוססות סטרס, ולחיות חיים נוראים, ולייצר איזשהו ניתוק מהרגש בצורה לא מכוונת, כן? אני חייב ללמוד גם להכיל את הרגשות השליליים שלי, לתת להם מקום ולפרוק אותם. עבור הרבה אנשים זה אומר בבכי, שזה בסדר. לתת להם לצאת מהסיסטם, שוב, אבל לא לצאת ברמה של הדחקה, לא לצאת ברמה של ביטול הרגש, אלא לצאת ברמה של חוויה מלאה שלו, של לתת לו מקום, של להבין שזה בסדר. וגם פה, שוב, מותר לי לפקוט, אני בסדר. אנשים אומרים, או אם זה יקרה אני אפקה! אוקיי? אם אני אפקה אני אהיה בסדר. רמה מאוד מאוד גבוהה של ביטחון עצמי. אז חברים וחברות, היה לי מאוד מאוד כיף איתכם. אם אתם רוצים לקבל תובנות בצורה יומיומית מעבר רק לפרק פעם בשבוע, מאוד מאוד כדאי שאחד תעשו עוקב ביוטיוב או בספוטיפיילו, שאתם לא שומעים את זה עכשיו, אבל מיד אחר כך אתם יכולים להיכנס לפייסבוק, גל צחייק, תקשקשו פה למטה, ושם אני כותב כל יום. אגב, בכתיבה אני אפילו יותר טוב מדיבור, כי משם התחלתי, זה הבסיס שלי, אני מאוד מאוד אוהב את זה. אז אם אתם רוצים, תעקבו, תצטרפו בפייסבוק, יש שם התכנים שווים כל יום. אוהב אתכם מלא, ונתראה בפרק הבא.