פרק 121: לשנות את הסיפור הפנימי ואת החיים מקצה לקצה

רובנו חיים תקופות ממושכות בחיים שלנו, באותו מצב כלכלי, באותו משקל או באותו מצב מנטלי. יש לזה סיבה. לפעמים זה נמשך שבועות, חודשים, שנים, לפעמים גם כל החיים. הסיבה לזה יותר פשוטה, או אחת הסיבות לזה יותר פשוטה ממה שרוב האנשים מדמיינים, ואפשר להשפיע עליה ואפשר לשנות את החיים שלנו בצורה משמעותית ברגע שמבינים אותה. הסיבה לזה זה שאנחנו מהפנטים את עצמנו, ממש ככה, בצורה קבועה, בעזרת הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו בראש שלנו על הסיטואציה או על המצב. יש לנו מיליון סיפורים כאלה. קבלו דוגמה פשוטה. כשהייתי בן 20, פחות או יותר, הייתה לי איזושהי אמונה בראש, היה לי איזה סיפור שרץ לי בראש, שהאופן שבו אני מסתכל על עולם ההתפתחות האישית, האופן שבו אני חושב על פסיכולוגיה או על כזה פסיכולוגיה שימושית, כן, פסיכולוגיה אמיתית כזאתי, יש בה צורת חשיבה הזאת משהו מיוחד, באמת האמנתי בזה, האמנתי שהיכולת שלי להעביר את המסרים שלי היא מיוחדת, שיש לי יכולת לגעת באנשים ולעזור לאנשים לשפר את החיים שלהם. האמנתי שהדבר הזה הוא גם יותר חשוב מכל דבר אחר, כי ראיתי, שוב, בעבודה שלי ובמקומות אחרים, איך הסוג הזה של ההשפעה, ההשפעה הפסיכולוגית, ההשפעה הרגשית, משנה לאנשים את החיים יותר מדברים אחרים, כמו כסף או הצלחה בקריירה או המון המון המון דברים אחרים. זו הייתה התפיסה שלי. מתוך התפיסה הזאת, בכל השנות ה-20 שלי, כן, עשיתי החלטות שוב ושוב, אמיצות, גדולות, יש שיגידו משוגעות, כדי להפיץ את המסר הזה ליותר ויותר אנשים. התחלתי בגיל 22 להעביר סדנאות והרצאות וקורסים, כן, מאוד מאוד מהר, לקחתי איזו הלוואה של 100 אלף שקל כדי להשקיע בפרסום ושיווק ולקדם את העסק שלי עוד יותר. בגיל 26 הקמתי את מכילת תוצאות, שהגיע לעשרות אלפי אנשים, מכנסות בעשרות מיליוני שקלים, קניתי עוד חברות, הגדלתי אותן, מכרתי. בלי שבאמת ידעתי מה אני עושה, בלי שהיה לי את הניסיון, בלי שהיה לי את הקרדנצ'לס, בלי שהיה לי הרבה ממה שצריך כדי לעשות את הדרך הזאת, לכאורה, על הנייר. הסיבה לזה הייתה שהייתי מאופנת, אוקיי? הייתי מאופנת מהסיפור הזה, שבהקשר הזה הסיפור מאוד מאוד מאוד חיובי. מה קרה? הקמתי את מכילת תוצאות, סיפור אמיתי, התחלתי להעביר את הקורסים, הרגשתי שאני וואו, גאון, לא יודע מה, ואז החלטתי להעביר מרצים נוספים. חיפשנו, אני ואז שחר כהן שעבד איתי, עשינו אודישיינים ללא זוכר, המון המון מרצים, הרבה עשרות, מתוכם בחרנו בפינצטת המרצים באמת הכי הכי הכי טובים, ואז קרה משהו מטורף. חלק מהמרצים האלה היו מרצים יותר טובים ממני, כן? הם העבירו את הקורס שאני בניתי, וללקוחות שלהם הייתה תוצאה יותר טובה מלקוחות בקורס שלי. יותר אנשים נשארו עד סוף הקורס, יותר אנשים עברו את המבחן, יותר אנשים היו בסקר סביות רצון, הביאו סקר סביות רצון יותר גבוה. וביחד עם עוד דברים שקרו באותה תקופה, כמו זה שהאמקתי את הלימודים שלי בפסיכולוגיה באוניברסיטה, זאת אומרת דווקא למדתי יותר, פתאום הרגשתי שאין לי משהו לחדש, שאני לא כזה שונה, שאני לא כזה מיוחד. ובאמת במשך תקופה די ארוכה, שנים, בקושי דיברתי, בקושי הוצאתי תכנים, בקושי התקדמתי, כן? התקדמתי עסקית, התקדמתי עסקית, כי הרגשתי שאני בעל עסק טוב, שאני מנהל טוב, שאני יודע לעשות דברים, כן? זה היה חלקכם מהסיפור. אבל חלק מהסיפור היה שברמת התוכן או ברמת הידע, אין לי משהו כזה מיוחד להגיד. שוב, פגשתי המון מטפלים מוכשרים, המון מורים טובים, הרגשתי לא מיוחד, הרגשתי שאין לי מה להגיד. ושנים שלמות, לא הוצאתי תוכן, לא קידמתי את עצמי. באיזשהו שלב גם הפסקתי להעביר קורסים, אמרתי, למה אני מעביר קורסים? שהמרצים האחרים יעבירו את הקורסים. זה לא היה מתוך הצלנות, זה היה כי הפנזתי את עצמי בסיפור חדש, הסיפור שבו אין לי משהו מיוחד להגיד. עכשיו חלקיכם בהקשר הזה ממש יכולים להזדהות עם אחד הסיפורים האלה. או שיש לכם מה להגיד, או שאין לכם מה להגיד, או שיש לכם פחדים, או שאין לכם חששות, אבל הסיפור הפנימי שלכם, או שלנו, מהפנט אותנו לפעול בצורה שונה. למה עכשיו אני שוב מעלה תוכן? כי הסיפור שלי שוב השתנה. אוקיי? סיפור מעניין. אוקיי? הדבר הזה כמובן לא קיים רק בעסקים. כשהייתי בן 16 כזה, היה הסיפור הפנימי שלי לגבי איך שאני נראה, או לגבי כל הדבר הזה, היה שאני ילד מכוער, שאף אחד בחיים לא תרצה להיות איתי, שאני חסר ביטחון, שאני לא יודע לדבר, שאני לא יודע לתקשר, שאני קופה מול בנות, כן? כל הדבר הזה. וכתוצאה מכך, מה אתם חושבים שהיה קורה? כשמישהי מהכיתה שלי, או מהשכבה שלי, או מהתנועת נוער הייתה באה לדבר איתי, הייתי אחד קופה, שתיים מרגיש מוזר, נכון? שלוש הייתי חושב, הרבה פעמים חשבתי שהן באות לדבר איתי, כי הן רוצות לצחוק עליי, אוקיי? או להקנית אותי, או משהו כזה. במבט לאחור זה לא היה נכון, שוב, לפחות ברוב המקרים זה לא היה נכון, אבל זה הייתה התפיסה שלי, וכשזה היה הסיפור הפנימי שלי, ואנחנו נלמד איך לשנות את הסיפור הפנימי שלנו, כן? אבל כשזה היה הסיפור הפנימי שלי, זה איך שחוויתי את המציאות. הסיפור הפנימי שלי הפנת אותי וגרם לי לקרות את המציאות בצורה אחרת. אוקיי? שוב, בגיל 22 אני הרגשתי שאני הדבר הכי רותח בעולם, כן? אני חי את החלום, אני מעביר הרצאות, אני רק בן 22, אני עושה כסף, אני חתיך, אני מרגיש טוב, כן? כאילו, איך אתם חושבים שהמציאות שלי בהקשר הזוגי נראתה אז? שונה לגמרי, כן? אז הסיפור הזה, הסיפור שלנו, מתעצב ומשתנה במהלך החיים, אבל לרוב האנשים הסיפור הזה, או הסיפורים האלה, כן? זה לא רק סיפור אחד, זה לא הסיפור שרץ לנו בראש, יש לנו הרבה סיפורים על הרבה נושאים, אבל הסיפורים האלה מתעצבים בצורה לא מודעת, אנחנו לא באמת בתשומת לב למה קורה שם, אנחנו כן יודעים את זה, כן? אי אפשר לא לדעת מה יש בסיפור הזה, כי הוא רץ לנו בראש, אז אנחנו מרגישים אותו, ואני בטוח שאם עכשיו אני אגיד לכם, שתחשבו על סיפור אחד שיש לכם לגבי עצמכם שהוא חיובי ומעצים וגורם לכם לעשות דברים שאתם אוהבים, אוקיי? אז יש לכם כזה, ואם אני אגיד לכם, לחשוב על סיפור אחד שיש לכם כלפי עצמכם שהוא פחות טוב, שהוא גורם לכם להיות תקועים, שהוא גורם לכם לא להתקדם לאן שאתם רוצים, שהוא חוסם אתכם, שהוא עוצר אתכם, יש לכם גם כזה, אוקיי? כי הסיפורים האלה נוצרים בצורה לא מודעת, ברוב המקרים, ואנחנו גם לא באמת מודעים ליד כמה הם מנהלים אותנו בחיים. אוקיי? גם אם אני יודע את זה, שוב, רציונלית, נגיד אני למדתי את זה לפני הרבה שנים, מלמד את זה הרבה שנים, עדיין יש סיפורים בחיים שלי שמשפיעים עליי בצורה לא מודעת, כי אני תופס אותם, וזה העניין, אני תופס אותם כמציאות. אוקיי? אז בגלל שאני תופס אותם כמציאות, הם לא נראים לי כסיפורים, אז לא נראה לי שזה משפיע לי על החיים, זה נראה לי יותר שפשוט אני פועל בצורה הגיונית, אוקיי? כל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו פועלים בצורה הגיונית, אנחנו בעצם פועלים בצורה הגיונית בהתאם לסיפור שמנהל אותנו. בסה. אוקיי? אז איך הסיפור הזה מתעצב? בואו נדבר על זה. אז יש כל מיני דרכים. אבל בגדול, הדרך המרכזית זה שקורה משהו שמפעיל אותנו רגשית בצורה חזקה, ואז הרציונליזציה, ההסבר, הלוגיקה מגיעה אחר כך. רוב האנשים חושבים שאנחנו מקבלים החלטות דרך זה שאנחנו חושבים עליהם, מנתחים אותם, מעבדים אותם רגשית או וואטאבר, ואז אנחנו מקבלים את ההחלטה. שאנחנו חווים משהו ומנתחים אותו, ברוב המקרים זה לא נכון. ברוב המקרים מה שקורה, זה שברמת השטח, ברמת המציאות, זה שאנחנו חווים משהו, מרגישים אותו, ואז אחר כך אנחנו רק בונים את כל ההסבר הרציונלי סביב אותה חוויה ואותה תחושה. יש לי ממש ניסויים מדהימים שעושים ב-FMRI, FMRI זה כזה שריקת מוח מגנטית, אני לא הולך להיכנס לזה לעומק, שאפשר לעשות אותה בזמן אמת, בסדר? אבל בגדול, ב-FMRI ממש הצליחו להראות שאם אומרים לבן אדם, מה זה אומרים לו? כאילו נותנים לו גירוי, לא יודע, כזה, לגעת בנקודה או להרים את יד ימין או יד שמאל, אז רוב האנשים יניחו, או אתם, תניחו, ואני הנחתי לפני ששמעתי על הניסוי הזה, שבעצם מה שקורה זה שקודם כל עובד החלק הוויזואלי במוח שלי, נכון? שרואה את הנקודה, ואז עובר החלק של הקבלת החלטות במוח שלי, מחליט להושיט את היד, ואז החלק המוטורי שמזיז את היד, נכון? כאילו, ראיתי, החלטתי, פעלתי. זה איך שרוב האנשים חושבים שהעולם עובד. אבל יותר ויותר מחקרים מראים שעל יותר ויותר דברים וגם דברים יותר מורכבים, אבל כרגע אני מדבר ברמה הפשוטה, מה שקורה במציאות זה שהחלק המוטורי רואה, החלק לא המוטורי, סליחה, החלק הוויזואלי, רואה את הגירוי, החלק המוטורי מזיז את היד, ורק אז הקבלת החלטה מתבצעת בתהליך של הקבלת החלטות. זאת אומרת, הרבה פעמים מה שקורה זה שאנחנו קודם כל פועלים, קודם כל עושים, ורק אז מאפשרים לעצמנו מתוך פוזיציה שכבר עשינו לקבל את ההחלטה. יש לי דוגמה שאנשים ממש ממש ממש לא יאהבו, אבל אני הייתי 12 שנה בערך טבעוני לגמרי, ברמה של... בקיצור, לגמרי, לא ללבוש, לא לאכול, שום דבר שקשור לנושא של לצרוך שום דבר מהחי. וזה מרתק. למה זה מרתק? כי בתור ילד שגדל בסביבה שכולם אוכלים בשר והכול, ואוהב חיות, זה היה נראה לי מאוד סביר, מאוד הגיוני, כן? לאכול חיות. הייתי אוכל בשר, אוכל סטייק, אוכל לא משנה, או טבר, וזה היה נראה לי מאוד מאוד סביר ותקין ונורמלי. הייתי מסתכל על טבעונים, הייתי אומר, זה מוזר, או צמחונים, זה מוזר, אוקיי? רק ברגע שהשתנה לי הסיפור הפנימי, ועוד שאני אדבר איך זה קרה, מה שגרם לי לקבל את ההחלטה במרכאות להיות טבעוני, פתאום נפתח לי המוח להסתכל על הסבל של הבעלי חיים. להסתכל על הקושי של כל מה שקורה שם. להסתכל על המחירים שהעולם ואז זה משלמים. זאת אומרת, בתור בן אדם שאוכל בשר, לא יכולתי להרשות לעצמי מנטלית או תודעתית, קוגנטיבית, לחוות רגשית את כל המחירים, את כל הדברים השליליים שיש באכילת בשר. אני מדבר על בתור ילד. ברגע שהחלטתי להיות טבעוני, בעצם הרחקתי את הצד הרגשי הזה ממני, שיניתי את הסיפור, פתאום היה לי קל להסתכל על הדברים ולראות את הבעיות. למה? כי שוב, לא בגלל שאני הייתי יותר חכם, לא בגלל שהתפקחתי, בגלל ששיניתי את הפוזיציה, שיניתי את הזווית, שיניתי את הסיפור הפנימי שלי, ואז זה גם שינה לי את ההתנהגות. אז יש שתי דרכים מרכזיות אם אנחנו רוצים לשנות את הסיפור שלנו הפנימי, שבאתם לפרק. אם יש לכם איזשהו סיפור פנימי שמפריע לכם. אז הדרך הראשונה היא דרך רגש חזק, הפעלה חזקה של רגש, שזה כאילו מחכה את התהליך הטבעי שבדרך כלל קורה. בדרך כלל, נגיד, עברתי פרידה, יש לי סיפור על זוגיות. כן? כל הנשים הם, לא משנה. כל הגברים הם, וואטאבר. הקמתי עסק ונכשלתי, או ניסיתי למכור ואמרו לי לא, קיבלתי דחייה, קיבלתי כישלון, ניסיתי לעשות משהו, צחקו עליי, עמדתי בכדמת הכיתה, ניסיתי לפתור את הרגיל בחשבון, המורה שלי אמרה לי שאני טיפש, לא משנה. קרה משהו רגשי, ואז הסיפור שלי התעצב כתוצאה מזה. אז לעשות תהליך שהוא פשוט לייצר רגש מאוד מאוד חזק, זה ניסיון לשחזר או לשכפל את התהליך הטבעי של המוח שלנו. אז למשל, אם כשהייתי בן בכיתה ג' למדתי בכדמת הבמה ונסיף תור דרגיל בחשבון, ואז המורה, נגיד, קפאתי או נכשלתי, והמורה אמר לי שאני טיפש, וואטאבר, ואז כולם צחקו עליי, אז הסיפור הפנימי שלי זה שאני לא טוב מול אנשים, אני לא יודע למה מול קהל, כשאני מול אנשים אני נלחץ, אני לא עושה עבודה טובה כשמסתכלים עליי, וואטאבר, כל מיני סיפורים כאלה. אז דרך אחת לפתור את זה, נכון? אם אני אקח את זה בצורה הכי פשטנית, זה לשים את עצמי בכל זאת על הבמה, ולייצר מצב שבו אני עושה את זה ממש ממש טוב, ושאני מקבל על זה מלא חיזוקים חיוביים, מלא פידבק, ויש לי בעצם חוויה חיובית מאוד מאוד חזקה. עכשיו, הדבר הזה בהרבה מאוד מקרים הוא קשה, נכון? כאילו, איך עכשיו תביא את הבן אדם הזה לבמה, ואיך תביא אותו לבמה שהוא עושה את זה טוב, ואיך תביא אותו לבמה שהוא עושה את זה טוב וכולם מפרגנים לו, זה מאוד קשה. או בדוגמה של זוגיות או כל דבר. ובגלל זה, בהרבה תהליכים טיפולים, יש כל מיני דרכים של סימולציות. ב-NLP אפשר לעשות דמיון מודרח, יש היפנות תרפיה, יש כל מיני סוגים של תהליכים רגשיים כאלה ואחרים. ובהרבה תהליכים רגשיים כאלה ואחרים שאנחנו יכולים לעבור, בין אם מטפל או לבד או בסדנה או בקורס, אז יש לנו את היכולת לעבור איזשהו תהליך רגשי מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד חזק. אחד הדברים המעניינים והמגניבים ב-NLP, ושאתה צריך לעשות המון פעמים בקורסים, למרות שאני כבר שנים לא עושה את זה, זה שאנחנו לוקחים בן אדם שיש לו איזשהו סיפור פנימי, ומחזירים אותו לעבר, כן? בעזרת תהליכים של דמיון מודרח והכל, לרגע שבילדות שבו הוא נוצר הסיפור הזה. וזוג כשלעצמה, חוויה רגשית מאוד מאוד חזקה, שלבד הרבה פעמים יכולה לשנות את הסיפור. אז יש הרבה מאוד דרכים לעשות את זה, אפשר לעשות את זה דרך תהליך טיפולי רגשי, אפשר לעשות את זה דרך חוויה פיזית חזקה, נכון? אם יש לי פחד גבעים, לקפוץ בנג'י, אולי זה too much, אבל כאילו בצורה דרגתית או בצורה כזאת או אחרת, ולייצר איזשהו ניצחון על העבר שלי. כאילו, אם עד עכשיו חשבתי שאני לא יכול משהו, פתאום להצליח, זה מעולה. להרבה אנשים יש את החוויה הזאתי, שלא יודע, מערכת יחסים טובה יצרה להם ביטחון, שבוסטוב יצרה להם ביטחון, שזה איזושהי הצלחה, במשהו שהם נכשלו בו, תחשוב על משהו, הרבה זמן חשבתם שלא יכולים לעשות, פתאום הצלחתם לעשות אותו, השתנה לכם כל הסיפור הפנימי. אז דרך אחת זה דרך להעביר את עצמנו תהליך רגשי חזק. זה דרך מעולה, מצוינת, טובה מאוד, ואני חושב שכל בן אדם יכול לדעת לשלוט בה, ברמה כזאת או אחרת, ככל שכמובן שלכם יותר כלים, אז זה יכול לעשות את זה יותר טוב, יש דברים שצריך לעשות בפיזים, ויש דברים שצריך לעשות אותם ביותר תהליך. אני באופן אישי, יותר בתחילת, נקרא לזה בשנות ה-20 שלי או דברים כאלה, עבדתי המון בצורה הזאת, כי זה דרך מאוד מאוד יעילה כשאתה מעביר מישהו אחר תהליך. אם אני עכשיו המטפל או המנחה של הסדנה, אז ליצור לכם חוויה רגשית מאוד מאוד חזקה, זה הרבה יותר קל מאשר האלטרנטיבה שהיא לוגיקה, שעוד שאני אדבר עליה, ולכן הרבה אני עברתי ככה, רוב התהליכים הרגשיים העמוקים שלי לא עברתי בתהליכי אחד על אחד, עברתי בסדנאות וקורסים. זו הסיבה שהיום אני מכור לסדנאות וקורסים, אני מאמין בזה, אני עוזר למרצים ומנחה סדנאות, כי עבורי את כל התהליכים הרגשיים הכי עמוקים שלי עברתי בקבוצה, לא עברתי באחד. אז אני מכור לדבר הזה. אז בגלל שעשיתי הרבה תהליכים בקבוצה, אז עברתי הרבה תהליכים בצורת רגש. שוב, כי זה פשוט דרך יותר יעילה בקבוצה לעשות את זה. עם זאת, בשנות השלושים שלי, או נקרא לזה בחצי השני של העשרים ובשנות השלושים שלי, אני די נוטה לתעדף את האופציה השנייה, שזה עבודה של לוגיקה. מה זה אומר עבודה של לוגיקה? זה אומר שאני רוצה ממש לפרק את הסיפור הפנימי שלי בצורה מאוד מאוד מאוד יסודית. קשה, קשה לעשות את זה בהתחלה. ולהתחבר חזרה למציאות, ואו לסיפורים אלטרנטיביים. לשנות את המסגרת שבה אני רואה את המציאות. אז אם למשל, שוב, את התהליך של מה שזה חשבתי שאני מכוער והכל לא עשיתי בצורה הזאת, עשיתי דרך משהו אחר, אבל דרך חוויה רגשית, אבל נגיד שהייתי צריך לפרק את זה ככה, אז הייתי אומר, אוקיי, הסיפור הפנימי שלי זה שאני מכוער ושאף אחד לא תרצה להיות איתי. זה כאילו הסיפור, זה כאילו מה שחוסם אותי. תשימו פה את מה שחוסם אתכם. אז אני אגיד, אוקיי, האם זה האמת? אוקיי, נגיד שאני חושב שכן, כן, זה האמת, אוקיי? ואז אני אתחיל לפרק את המילים. אוקיי, להיות מכוער, מה זה אומר? מה זה אומר להיות מכוער? פה זה, אני מדמיין את גל בין ה-16 או ה-17, ואני אומר, אוקיי, גל בין ה-16 או ה-17 לא יודע לענות על זה. לא יודע לענות על זה, זה כאילו, למה? כי פה היה הקשל, כן? ואז אני שאל את השאלה, אוקיי, מה זה אומר? ואז אפשר לבדוק על זה ולחקור על זה ולהגיד, אוקיי, להיות מכוער זה אומר 1, 2, 3, 4, 5. איך אני יכול להיות פחות מכוער? או האם אני בכלל מכוער? כן, יכול להיות שלא. ואם אני באמת, אז אוקיי, מה אני יכול לעשות כדי להיות פחות? אוקיי? אני הבנתי שאם אני מסדר טיפה את ה... לובש בגדים טיפה יותר מסודרים, מתאמן טיפה יותר משקיע טיפה יותר באיך שאני נראה, אז אני יכול לראות הרבה יותר יפה. אוקיי? ושתיים, אף אחד לא תרצה להיות איתך. אוקיי, יש נשים מסוימות שלא ירצו להיות איתי, יש נשים מסוימות שמאוד היו רוצות להיות איתי, שוב, אני מדבר על גיל 16, היום לי אל וזהו. אבל הבנו את הפואנטה. יש פה איזשהו תהליך של פירוק לוגי. הפירוק הלוגי הזה, הוא לא לוקח דקה, והוא לא כזה פשוט. לי בדרך כלל, כדי לפרק איזשהו סיפור שיש לי, לוקח לי כתיבה, אני עושה את זה בדרך כלל בכתיבה של שישה, שמונה, עשרה, לפעמים יותר עמודים, כי אני מפרק כל דבר לעומק, ואני מעלה את כל האסוציאציות, ומפרק את כל הראשית. בדרך כלל, זה לא סיפור אחד. זה סיפור שמחובר לסיפור שמחובר לסיפור שמחובר לסיפור שמחובר לסיפור. אז זה להתחיל לפרק ולפרק ולפרק ולפרק ולפרק. גם את זה כמובן אפשר לעשות עם איש מקצוע. הסיבה שבדרך כלל זה פחות יעיל, שוב, לא שזה פחות טוב או לא עובד, זה פשוט לוקח הרבה זמן, אוקיי? אם אני עכשיו רוצה לעשות את זה עם איש מקצוע, אז הוא צריך עכשיו למשוך החוצה מהמיינד שלי את כל הסיפורים האלה, לשאול אותי את כל השאלות האלה, לפרק את כל הדבר הזה ביחד איתי. לי בדרך כלל כשאני עושה את העבודה הזאת לבד, זה יכול לקחת שש או שמונה שעות של עבודה אישית, אז תחשבו שאם יש מפגשים של שעה, עם איש מקצוע, נכון? מאוד הגיוני שזה ייקח עשרים או ארבעים שעות, אוקיי? אז לא שזה לא טוב, זה פשוט לוקח יותר זמן, אוקיי? אז הקשבה וגורם חיצוני, או כתיבה, אני מאוד מאוד מאוד אוהב לעשות את הדברים האלה בכתיבה, כמובן שזה דורש כלים, אם אתם לא למדתם מימון, לא למדתם טיפול, אין לכם מושג איזה שאלות לשאול, איך לדעת איך לעשות את זה והכל, אז כמובן שזה בעיה, אבל אם למדתם מימון, למדתם טיפול, למדתם NLP, למדתם משהו, אז אתם תדעו לשאול את עצמכם את השאלות הנכונות כדי לפרק את הסיפור הזה, אוקיי? ואולי נעשה פה פרק על שאלת שאלות מהסוג הזה, יכול להיות, לא מבטיח, אוקיי? אז זה הדבר השני, והדבר השלישי, זה פשוט לאפשר לעצמי זמן עם הבעיה, זמן עם הסיפור, אוקיי? ורוב האנשים, כשיש להם איזשהו סיפור שלילי שמגביל אותם, הם מנסים להתרחק ממנו, הם מנסים לשמור מרחק מהסיפור, הם לא רוצים לחשוב על זה, הם רוצים להדחיק את זה, ובטח שלא לשקוע בתוך הסיפור, בטח לא לשבת בשקט ולהגיד, אני מכוער, אני מכוער, אני מכוער, אני מכוער, אני מכוער, או אין לי מה להגיד, אין לי מה להגיד, אין לי מה להגיד, אין לי מה להגיד, אבל במציאות, גם מתוך ניסיון עמוק, גם שלי וגם עם אנשים שעבדתי איתם, לשבת פרק זמן ממושך, לא עשר דקות, לתת לעצמי שעה או שעתיים, לשבת שהדבר היחידי שמותר לי לחשוב עליו זה על זה, זה על זה שאני מכוער, או על זה שאני אין לי מה להגיד, או על זה שאני לא מספיק טוב או וואטאבר, מה שיקרה זה שעלולות מתחילות להיפתח, אוקיי? יש לנו, למה כתיבה זה כל כך יעיל? וואו, איזו נקודה עמוקה וחשובה שלא תכננתי שתצא. למה כתיבה זה כל כך יעיל? ולמה שיחות עם מטפל זה דבר כל כך יעיל? כי לכאורה, תגידו, אוקיי, אני יכול לעשות את זה לבד בראש, נכון? לא, למה לא? יש לנו חלק במוח שנקרא, יכול להיות שלנו לזיכרון לטווח קצר, והוא מאוד מאוד מאוד מוגבל. כל פעם לנהל שיחה עם עצמנו היא מאוד מאוד מאוד מוגבלת, אני יודע שהרבה מכם חושבים שאתם מנהלים עם עצמכם שיחות שלמות בראש, רוב מי שחושב שהוא מנהל עם עצמו שיחות שלמות בראש, מנהל שיחה מאוד קצרה ופשטנית עם עצמו בראש והיא מתנהלת בלולאות, נכון? תשימו לב שאתם חושבים את אותה מחשבה או את אותה שיחה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, זה לא כל פעם שיחה אחרת, זה לא כל פעם שיחה חדשה לגמרי ונדיר שיוצאות מהשיחות האלה תובנות חדשות, לפעמים וגם כן קצת, אוקיי? כתיבה מה היא מאפשרת לי? מאפשרת לי להרחיב את הזיכרון שלי, מאפשרת לי לנהל שיחה יותר ארוכה ויותר ממושכת כי אני יכול לחזור לחלקים אחורה בשיחה ובעצם הדף משמש לי כמו זיכרון נוסף, אותו דבר עם המטפל או עם המאמן אם אני עכשיו אומר כמה דברים, נכון אם יצא לכם להיות באימון או בטיפול או לאמן או לטפל בעצמכם יצא לכם להגיד לפני שנייה אמרת ש, נכון? ואז הבן אדם כאילו בהלם, כאילו לא זוכר שהוא אמר את זה, זה לא שהוא לא זוכר זה שהבן אדם השני הוא בעצם מהווה כמו הדף נייר בהקשר הזה, זיכרון נוסף, דרך נוספת לאבד יותר לעומק את המחשבות שלנו זה כל כך חשוב וכל כך חזק אז לחשוב לבד ולהיות לבד פחות יעיל מכתיבה לדעתי, פחות יעיל מלעבוד עם מטפל לדעתי, אבל יש אנשים שזה גם עובד להם אז אם אני יכול לשבת לבד ורק לחשוב על אותו דבר ולא להשיח לדעתי למשך שעה או שעתיים, מה שהרבה פעמים יקרה זה שבצורה הדרגתית אני כן אפתח יותר ויותר ויותר ויותר ויותר ויותר עד שאני כן יגיע לנפח יותר גבוה ויכול לפתור את הבעיה או לשנות את הסיפור שלי הרבה פעמים פשוט לשבת בשקט עם הסיפור השלילי שעה או שעתיים יכול לשנות את הסיפור שלי, אוקיי? זה לא יעבוד אם יש לי מלא גירויים, אם אני שומע מוזיקה תוך כדי, אם אני נוהג תוך כדי, אם אני עושה דברים אחרים, למה? כי אז שוב חלקים במוח שלי פועלים על משהו אחר ואז אני עוד יותר מגביל את היכולת שלי לעבוד, אוקיי? אז אני רוצה עדיף עם דף, עדיף עם מטפל, אבל אני יכול לפרק את זה לוגית. הסיבה שאני מתעדף את הדרך הזאת היא זה לא בהכרח כי היא יותר טובה בשנים האחרונות אלא כי פשוט לי זה יותר נוח. אז תשאלו את עצמכם כרגע מה אתם מעדיפים לעשות עם עצמכם איזשהו תהליך שיותר סביב רגש, יותר עם לוגיקה, איפה יותר נוח לכם? אין פה נכון או לא נכון. העניין הוא פשוט אם יש לכם סיפורים פנימיים שמגבילים אתכם ואתם רוצים לשנות אותם, זה לגמרי בשליט אתכם. המציאות היא ב-90 ומשהו אחוז לא מה שמגביל אותנו. מה שמגביל אותנו זה התפיסה שלנו, זה איך שאנחנו מסתכלים על הדברים. המציאות היא פשוט המציאות, אוקיי? ואם אני מסתכל עליה בצורה כנע ובצורה אמיתית, לרוב אני יכול למצוא פתרונות שיעבירו אותי לרמה הבאה. אז אני מקווה שלמדתם, אני מקווה שלקחתם. היה קצת עמוק היום, היה קצת טיפה יותר מאורפא, אבל אני חושב שגם היה מאוד מאוד פרקטי. אז שיהיה לכם מלא בהצלחה ונתראה בפרק הבא.