פרק 126: איך לקבל החלטות טובות יותר? 5 שלבים לקבל החלטות קשות

אולי המיומנות הכי חשובה בחיים שלנו, אולי היכולת הכי חשובה בחיים שלנו, אולי הדבר שאני הכי חייב להיות טוב בו בחיים, לא משנה מה המטרות שלי, לא משנה לאן אני רוצה להגיע, זה לקבל החלטות. המיומנות של קבלת החלטות, היכולת לקבל החלטות, והיכולת או לא יודע, הכוזקה הזאת של לקבל החלטות בצורה נכונה, בצורה טובה, זה הדבר שמשפיע על החיים שלנו יותר מכל דבר אחר, אוקיי? כל החלטה קטנה יכולה להשפיע בצורה מאוד משמעותית על העתיד שלנו, וכמובן, כמו שאתם בוודאי יודעים, לא רק החלטות שאנחנו מקבלים, גם ההחלטות שאנחנו לא מקבלים, כן? לפעמים יכולות לתקוע אותנו, לדפוק אותנו, להרוס לנו, לפגוע בנו, לגרום לנו לפספס וכן הלאה. והיום אני רוצה לדבר איתכם לעומק על הנושא הזה של קבלת החלטות, על סוגים שונים של החלטות, איזה החלטות לקבל מהר, איזה החלטות לקבל לאט, איזה מצבים רגשיים טובים בהחלטות, מה ההבדל בין החלטות מורכבות להחלטות קשות, איזה החלטות הן חשובות או לא חשובות, ומתי החלטות שנראות לנו מאוד מאוד חשובות, אם בתכל'ס לא כזה חשובות, כל מיני כלים לקבלת החלטות, וכולל אפילו ממש מודל מסודר לקבלת החלטות מאוד מאוד גדולות, אבל שוב, הפרק הזה לא יתרכז רק בהחלטות גדולות, הוא יתרכז בהחלטות מכל הסוגים. אני כן אגיד שהסדנאות הראשונות שלי, לפני 15 שנה, שרק התחלתי לעשות את כל הנושא הזה של קואוצ'ינג והתפתחות אישית, היו סביב קבלת החלטות, זה נושא שאני מעביר בו הרצאות בארגונים, מדבר עליו בספר שלי, עם הנהיגות בטישרט, זה נושא מרכזי ומשמעותי שאני אוהב מאוד, ולכן אני סופר שמח ומתרגש סוף סוף להביא פרק עמוק, רציני, משמעותי ומקצועי פה בפודקאסט במיוחד בשבילכם. אוקיי, אז כמו שאמרתי, החלטות, או היכולת לקבל החלטות טובות, זה אולי המיומנות הכי חשובה בחיים, ואחד הדברים הראשונים שאני חייב לדעת או להיות מסוגל לעשות כדי לקבל החלטות טובות, זה לדעת באיזה מצב רגשי אני רוצה לקבל איזה סוג של החלטה. אוקיי? חייב להבין, יש איזו תפיסה בעולמות אקדמיים אולי, אולי לא לכם, כן? לא לנו, כן? שההחלטות מתקבלות בצורה רציונלית, כל בן אדם רציונלי מבין כמה זה לא רציונלי לחשוב את זה, נכון? כל בן אדם הגיוני יודע, כל בן אדם שחי במציאות חמש דקות יודע שבעת אם למצב הרגשי של האדם שמולנו, הוא יקבל החלטות שונות, אוקיי? בגלל זה תמיד מדברים נגיד שאומרים, נגיד אדם רוצה לקבל העלה בעבודה, רוצה לקבל קידום, רוצה לסגור עסקה, רוצה לבקש מלא יודע, ידידה שלו לצאת איתה, ידידה לצאת איתה, לא משנה, כן? איזשהו דבר כזה, יש לנו את המחשבה הזה, אנחנו צריכים לתפוס אותם ברגע הנכון, אוקיי? עכשיו, המתי לשאול אותם, באיזה רגע לשאול אותם כשאנחנו שואלים באיזה רגע לשאול אותם, אנחנו מתעתעים בעצמנו, למה אנחנו מתעתעים בעצמנו? כי אנחנו כאילו משלים את עצמנו שזו שאלה של תזמון, כמובן שזה לא שאלה של תזמון, זה שאלה של מה? של רגש, נכון? באיזה מצב רגשי הבן אדם צריך להיות כדי שאני אוכל להשיג את מה שאני רוצה ובגלל זה למשל, הרבה פעמים אנשי השפעה ואנשי שכנוע מאוד מאוד מאוד טובים, אוקיי? הם יכולים להיות למשל, דוגמה, לא סיבה איך זה, מצחיקים או יודעים להקליל דברים, למה? כי זה בעצם מאפשר להם לקחת בן אדם שהוא במצב רגשי פחות טוב, שבמצב הרגשי הזה הוא היה מקבל החלטה אולי לא להשתכנע מהם, לא לקנות מהם, לא לעשות את מה שהם רוצים ולהפוך לו את המצב הרגשי למצב רגשי חיובי יותר, פתוח יותר, שמח יותר, ואז מה? הוא יקבל החלטה הרבה פעמים יותר לטובתם, אוקיי? אז איזה החלטות מקבלים באיזה מצבים רגשיים, אוקיי? אז יש, כאילו, קודם כל, עצם זה שאני אומר את זה, אני חושב, זה כבר שם אתכם עם השאלה הזאת שהייתם רוצים לקבל. כשיש לכם החלטה גדולה, תשאלו את עצמכם מתוך איזה מצב רגשי אני רוצה לקבל את ההחלטה הזאת. ואני אתן לכם כמה כללי אצבע שהם לא נכונים תמיד, אבל הם כמו דרכים מעניינות או נכונות לחשוב על זה, אוקיי? אני אישית, ולקחתי את זה מטוני רובינס, אני לא חושב שצריך לקבל החלטות משמעותיות לחיים מתוך מצב רגשי שלילי או ניטרלי, אוקיי? החלטות של מה החלומות שלי, לאן אני רוצה להתקדם, מה אני רוצה לעשות, איך אני רוצה למצות את החיים שלי עד הטום, זה החלטות, החלטות ברמת החלומות שלנו, ברמת המטרות שלנו, אני רוצה לקבל אותן כשאני במצב רגשי חיובי, עם ביטחון עצמי גבוה, למה? כי אני רוצה להציב מטרות גדולות, כי אני רוצה ללכת על חלומות גדולים, כי אני לא רוצה לסיים את החיים שלי ולהרגיש שפספסתי, אוקיי? אז מטרות ודברים כאלה אני רוצה לקבל מתוך מקום, או להחליט מתוך מקום, של מצב רגשי חיובי, אופטימי, ביטחון עצמי, כן? חזק, ביום כזה אני מקבל החלטות כאלה, אוקיי? מהצד השני, איזה החלטות אני לא רוצה לקבל במצב כזה? אני לא רוצה, שוב, יותר מדי לקנות דברים במצב הזה, שוב, אם זה דברים קטנים או דברים שקשורים למטרה ושמקדם באופן ישיר, סבבה, אבל בגדול אני לא רוצה כל כך לקנות דברים, בטח לא רכישות משמעותיות שדורשות השוואת מחיר או דברים כאלה במצב הזה, זה פשוט עודף אופטימיות, ייצור החלטות פזיזות בהקשר הזה, אני לא רוצה לקבל החלטות לגבי תוכניות, אוקיי? למה? כי כשאני במצבו אופטימי... חיובי ומאמין, כן? אז מה קורה? מראים לי תוכנית, אני מאמין שהיא תהיה אפשרית, או יותר סבירות שאני מאמין שהיא תהיה אפשרית. אני רוצה את החלומות שלי, לקבל את ההחלטות על החלומות שלי ועל המטרות שלי, מצב רגשי מאוד אופטימי, מאוד חיובי, מאוד בטוח. אבל את התוכניות שלי, ממצב רגשי טיפה יותר סקפטי, יותר חשדן, יותר מתבונן. למה יש עכשיו את כל הדיונים האלה על חבר'ה שמוכרים חלומות, נכון? באים לוקחים עסקים, אומרים להם, תקשיבו, אתם תצליחו בענק, תעשו מלא כסף, הנה, זו התוכנית שלנו, תקנו אותה ב-200,000 שקל, רק חשבונים, כאילו, תשלמו את זה 20 שנה עם ריבית מטורפת, כן? למה הם מוכרים את החלום? כדי להכניס את הבן אדם למצב רגשי החיובי הזה, כדי להכניס אותו למצב הזה שהוא מאמין, ואז התוכנית, שהיא תוכנית די מטומטמת, פעם בחודש, תיפגש עם יועץ ל-20 דקות, כן? ואנחנו נבנה לך משהו שעובד לכל העסקים תמיד, כן? השטות הזאת היא, שכל בן אדם במצב רגשי טיפה יותר סקפטי, היה אומר, רגע, איך התוכנית הזאת מביאה אותי למטרה הזאת? זה לא הגיוני, ולא היה קונה, במצב המאוד אופטימי שלנו אנחנו כן נקנה, אז אני רוצה לקבל החלטות על המטרות שלי במצב רגשי אופטימי וחזק, אני רוצה לקבל החלטות לגבי הדרך, לגבי התוכנית, מנקודת מבט טיפה יותר סקפטי, טיפה יותר מעשית, טיפה יותר מקורקעת, טיפה יותר חושבת, אוקיי? אז זה למשל, למשל, לקבל החלטות לגבי זוגיות ארוכות טווח, או בכללי לגבי מערכות יחסים ארוכות טווח, בין אם זה להתחתן, זוגיות ארוכה, שותפים בעסקים, איך זה נקרא? לגייס עובדים אפילו, זה בדרך על החלטות שאני רוצה לקבל עם טיפה פחות רגש, שאני רוצה אולי לקבל אותן לא בנוכחות הבן אדם, אני רוצה לשבת בצד, להסתכל על הדברים, לחשוב על זה טיפה יותר לעומק, אולי על החלטות כל כך גדולות, יש את המודל המסודר לקבלת החלטות גדולות, נדבר עליו בסוף הפרק, אז אני אסביר בדיוק איך אני עושה את זה, אבל אני רוצה לשאול שנייה את הדבר הזה. קודם כל אני רוצה, לפני החלטה גדולה, תמיד לשאול את עצמי, רגע, באיזה מצב רגשי אני עכשיו? והאם המצב הרגשי הזה תואם את ההחלטה? זה אחד הדברים הכי פשוטים שכל אחד יכול לעשות, ושמשפיעים בצורה הכי דרמטית, אולי הכי דרמטית, על היכולת שלנו לקבל החלטות. אז זה דבר ראשון. דבר שני, יש את הנושא של החלטות חשובות מול החלטות לא חשובות. מה ההבדל בין ההחלטה החשובה להחלטה הלא חשובה? או נקרא לזה ככה, איך רוב האנשים שטועים, כן? חושבים על זה, ומה המציאות? רוב האנשים חושבים בצורה הבאה. אם להחלטה יש השלכות גדולות על העתיד ועל החיים שלי, היא החלטה חשובה. אם להחלטה יש השלכות קטנות יחסית על החיים שלי, אז ההחלטה פחות חשובה. ובגלל זה אתם רואים אנשים תקועים חודשים או שבועות על להחליט האם ללכת ללמוד הנדסה בטכניון או באוניברסיטת תל אביב. למה? כי לימודים זה תחום משמעותי, זה דבר שילך לי כל החיים קדימה וכן הלאה. ומצד שני, מקבלים החלטות על, לא יודע, אני ממציא משהו מטומטם, אבל לא יודע, באיזה חנות לקנות את האייפון שלהם בתוך שלוש שניות, בסדר? למה? כי ההרגשה היא שהלימודים זה תחום גדול ומשמעותי בחיים שיש לו השלכות ארוכות טווח, והאייפון זה בסדר, אולי 300-200 שקל כאן או כאן, אבל זה לא כזה הבדל משמעותי עד כדי כך. והתשובה היא שזה לא בהכרח נכון, זה לא בהכרח הסתכלות נכונה. למה? בעצם איך שאני מגדיר את ההבדל בין החלטה חשובה להחלטה לא חשובה, ואם תקלטו רק את זה מהפרק, כבר שיחקתם אותה. ההבדל בין החלטה חשובה להחלטה לא חשובה היא רנטו בפער בין האלטרנטיבות. בפער בין האלטרנטיבות. אם זה החלטה שיש לה השפעה דרמטית על החיים שלי, למשל אם אני אלך ללמוד הנדסה באוניברסיטת תל אביב או בטכניון, בסדר? בסדר, זה החלטה שמשפיעה בצורה דרמטית על החיים שלי, ועבור אנשים מסוימים יש פער מאוד גדול בין האלטרנטיבות, כי אולי זה יגור בתל אביב או יגור בחיפה, או יש שיקולים כאלה, אבל נגיד שאין, עבור אנשים מסוימים, בסוף ההחלטה הזאתי, תל אביב וטכניון, היא לא כזה משנה. למה? שתיהן מאוניברסיטאות אולי הכי טובות להנדסה בארץ, או וואטאבר, לא משנה. משתהן יהיה לי פחות או יותר קל באותה מידה להתקבל לעבודה, יכול להיות שפה יהיה לי יותר קשה, פה יהיה לי יותר קל. כאילו יכול להיות שבסוף בהחלטה גדולה, זה מה שברעיד, הפער בין האופציות הוא לא באמת כזה גדול, ואז ההחלטה הזאת בתכלס היא לא כזה חשובה. יכול להיות שאני מתראיין לעבודה, וקיבלתי כן עם שתי עבודות, ועבודה אחת היא כזה 500 שקל פחות בחודש, ועבודה שנייה זה כזה בוס טיפה יותר נחמד, כאילו יכול להיות שבסוף בהחלטה הגדולה, ברמת יכולת שלי להבין את הפער ביניהן, הוא לא כזה... ואז אנחנו נתקעים הרבה זמן על החלטות שהן כאילו גדולות, כן? אבל הן לא חשובות כי הפער בין האלטרנטיבות הוא קטן, אוקיי? אז פעם הבאה שאתם תקועים מול החלטה גדולה ואומרים וואו, זו החלטה משמעותית, תשאלו את עצמכם, אוקיי, אני מבין שזו החלטה משמעותית, אני מבין שזו החלטה גדולה, כן? אבל בואו נשאל את עצמי באמת מה הפער בין האלטרנטיבות, האם הפער בין האלטרנטיבות דרמטי? כי הרבה פעמים, אם הפער בין האלטרנטיבות גדול, קל מאוד לקבל את ההחלטה, נכון? אם הפער בין האלטרנטיבות הוא מאוד משמעותי, אם אני יודע שוואלה, באמת זה מקום הרבה יותר טוב מזה, אז קל לי לקבל את ההחלטה. מתי קשה לי לקבל את ההחלטה? הרבה פעמים אני מדבר על החלטות גדולות. מתי קשה לי לקבל את ההחלטה? כשהפער הוא קטן, וכשהפער הוא קטן, אז ההחלטה בהגדרה היא פחות חשובה. מצד שני, יכול להיות שלא יודע, בין שתי חנויות שמוכרות אייפון, אמנם זו החלטה הרבה יותר קטנה, כי היא לא החלטה עצומה, כן? על החיים שלי, ה-200-300 שקל האלה לא מזלזל גם בשקל אחד, לא מזלזל גם בעשר הגורות, אבל עדיין זה לא כסף שישנה לנו את החיים מקצה לקצה עבור רוב האנשים, בטח לאנשים שקונים טלפונים בסכום הזה, אוקיי? עדיין יכול להיות שבבירור של דקה, כן? או חמש דקות באינטרנט, אני יכול למצוא פער של 200 או 300 שקל, ויש פה פער, שוב, ביחס לגודל ההחלטה, שהוא משמעותי, ושווה לעשות את האקסטרה מאמץ הזה של הדקה, חמש דקות האלה, כדי לקבל את ההחלטה הזאת שהיא קטנה, אבל היא עדיין חשובה. היא חשובה במובן שיש פער בין האלטרנטיבות. אוקיי? יש פער בין האלטרנטיבות. אם אני רוצה ללכת לבחור בין האמבורגר לסלט אוף, סתם אני אומר, או משהו טבעוני, כן? אז יכול להיות שזו לא החלטה גדולה, זו החלטה קטנה, אבל ההחלטות הקטנות האלה מצטברות, והן כן החלטות חשובות, כי יש פער גדול בין האלטרנטיבות. יש משהו, אופציה הרבה יותר טובה מבין האלטרנטיבות, אוקיי? אז תמיד תשאלו את עצמכם, כשאתם תקועים מול החלטה, תשאלו את עצמכם, מה הפער בין האלטרנטיבות? אז אם הפער גדול, בדרך כלל קל לקבל את ההחלטה הנכונה, עוד שנייה ניתן את ה... מתי לא? אם יש פער קטן בין האלטרנטיבות, אז בדרך כלל קשה לקבל את ההחלטה, אבל בדרך כלל זה לא כזה משמעותי, ואפשר פשוט לקבל החלטה ולזרום עם זה, כי ברוב ההחלטות שלנו בחיים, לצד הבחירה הראשונית, יש גם את האלמנט של היישום ושל ה... נקרא לזה כמה אני נעול, אוקיי? אם למשל אני הולך לבחור בין האוניברסיטה תל אביב לטכניון, ונגיד שאחד מהם באמת קצת יותר טוב מהשני עבורי, אוקיי? אבל אם אני הולך לאחד מהם, ותוך כדי שהלכתי אני כל הזמן מתלבט רגע, אולי הייתי צריך ללכת לתל אביב, אולי לא, אולי לא בחרתי את הבחירה הנכונה, אז הביצוע שלי באוניברסיטה שבחרתי יהיה פחות טוב. אם מהצד השני אני אומר, בחרתי, זה הכי טוב, והולך עם זה אול אין, כנראה שגם אם בחרתי את האופציה טיפה פחות טובה, עדיין אני אקבל תוצאה ממש טובה, וזה הקטע פה. לפעמים היישום והביצוע של ההחלטה הוא יותר חשוב מההחלטה עצמה, בגלל הפער היחסית קטן. אז אם הפער היחסית קטן, תתמקדו בביצוע. דבר נוסף שהרבה פעמים אנשים נתקעים בו, זה שיש פער מידע. למשל, יכול להיות שיש החלטה שהיא די גדולה, אוקיי? בואו ניתן דוגמא לזה, באמת אני בוחר מקום עבודה, אוקיי? ונגיד ששתי מקומות העבודה הם בסך הכל די טובים, או די גרועים, די זהים נקרא לזה ככה. השכר די זהה, התנאים נראים די זהים. ההחלטה היא בטח שכן החלטה חשובה, כי יכול להיות שבאחד העבודות האלה יהיה בוס מעצבן, שאני לא אסתדר איתו, שאני אצטרך חצי שנה לעזוב את העבודה, ואם זה מהעבודות הראשונות שלי, אז לעזוב אחרי חצי שנה, זה סימן לא טוב בקורות חיים, ואז יהיה לי קשה למצוא עבודה. זאת אומרת יכול להיות שזה כן החלטה חשובה, כי כן יש פער. מה הבעיה? יש פערים שאני לא באמת יכול לדעת אותם. אין לי דרך לדעת. עכשיו אם אני יכול לדעת, וזו שאלה נוספת, כשאני אומר לעצמי, כשאני שואל את עצמי את השאלה הזאת, מה הפער בין האלטרנטיבות? נכון? אמרתי על איזה בסיס רגשני אני רוצה לקבל את ההחלטה הזאת. ואז אמרתי, אוקיי, מה הפער בין האלטרנטיבות? אם הפער קטן, לקבל החלטה מהר. אם הפער גדול, לקבל את ההחלטה המובנת מלאה. אם הפער מידע, הוא פער שאני לא יודע מה הפער. אני רוצה לשאול את עצמי האם אני יכול לברר. אם אני יכול לברר, וזו החלטה גדולה, לפעמים שווה לברר. לדוגמה, אם אני מתלבט בין ללמוד, למשל, רפואה או משפטים, בסדר? אז יש פה פער עצום, כן? בין ההחלטות. אבל אני יכול להיות שאני לא יודע מה יותר טוב, אז אולי שווה לי לדחות את הלימודים בשנה, כן? וללכת להתנדב קצת בבית חולים, וללכת לבקש מחבר, קרוב משפחה בישראל, כמעט שבכל רחוב או רחדים. כאילו, לעזור לו במשרד באיזו עבודה, כלשהי אפילו בהתנדבות או בשכר זאום, או במשהו שאתם יודעים לעשות, כדי לראות איך העבודה נראית במבנים, לאסוף עוד קצת מידע, אוקיי? או לרעיין אנשים שלומדו את זה, או לחפש יותר לעומק. באמת לבדוק, אוקיי? אם יש מידע שאני יכול לאסוף, אז לפעמים שווה לאסוף אותו. בהחלטות קטנות, לפעמים לא שווה לאסוף את המידע, כן? כאילו, רק עד שאני אגלה את המידע, כבר הייתי יכול עדיף לקבל את ההחלטה. אין מי אפשר לעשות את המידע, וזה האמת. ופה יש את המושג בקבלת החלטות באקדמיה שנקרא החלטות בתנאי הוודאות. והחלטות בתנאי הוודאות בדרך כלל שנכנסים לתוך אותו דבר של לנחש, להניח, ובסוף להחליט כאילו אני יודע, או בהתאם לזה שאין לי, אז אין מה לעשות. הדבר הבא שאני חייב לדעת לעשות זה להבין שקבלת החלטות בהקשר הזה זה כמו שריר. להיות מסוגל לקבל החלטות באי-וודאות, להיות מסוגל לקבל החלטות גדולות שהן לא קשות בהכרח, כי הפערים שם קטנים, אבל זה מרגיש גדול וזה מפחיד. זה סוג של שריר, אוקיי? זה איזשהו משהו שאנחנו יכולים לתרגל אותו. ובמשך שנים כשעבדתי על לתרגל את השריר הזה, אז תרגלתי לקבל הרבה החלטות. היום אני כבר לא מרגיש שאני צריך את זה, אז אני מרשה לעצמי טוסלי עקוף, אבל בגדול זה ללכת למסעדה להחליט מהר מה אני מסמין, לא להתעכב עם זה. לחשוב לאן אני רוצה ללכת לאכול או מה אני רוצה לעשות היום, להחליט מהר. לקבל החלטות קטנות שאני יכול לקבל מהר, פשוט לקבל אותן מהר ולהתרגל לזה שלפעמים אני צודק ולפעמים אני טועה. הרי למה הרבה אנשים מפחדים לקבל החלטות? כי הם מפחדים לטעות. וככל שאני מתרגל שאני טועה חלק מהזמן ולא קורה כלום, ולפעמים אפילו מתוך טעות נוצר דבר טוב, נכון? בתוך קרה לכם את הדבר הזה, שעשית משהו, גיליתם אחר כך ודיעבד שזה היה טעות, אבל עדיין יצא לכם מזה טוב, לא יצא לכם איזה רע, כי ביצרתם את זה כמו שצריך, כי זה יצא טוב בסוף, אוקיי? אז זה מחליש את הפחד הזה. ופה נכנס ההבדל בין באמת החלטות מורכבות להחלטות קשות. החלטות מורכבות זה מה שדיברנו מקודם, כן? כאילו, החלטות כאלה שהן גדולות, עם מלא משתנים ומלא נתונים, שצריך לאסוף מידע, כי זו החלטה מורכבת. אבל הרבה מההחלטות שאנחנו רוצים לקבל ביומיום ושאנחנו תקועים איתן, הן לא כל כך מורכבות. אנחנו משקרים לעצמנו שהן מורכבות כי הן קשות רגשית. לדוגמה, אני במערכת יחסים שלא טובה לי ואני יודע עמוק בפנים שהיא לא טובה לי. אבל קשה לי רגשית לעשות את הצעד של להיפרד. מכל מיני סיבות. ואז אני בראש משכנע את עצמי שהיא מורכבת, אבל זה לא החלטה מורכבת, זו החלטה מאוד פשוטה. היא מאוד ברורה. הפער בין האלטרנטיבות הוא שקוף, אבל רגשית קשה לי עם זה. להתפטר מהעבודה במצבים מסוימים. להגיש קורות חיים למשרות מסוימות. לדבר עם אנשים מסיימים. להרים את הטלפון. להזמין לדייט. לא משנה, כל מיני החלטות כאלה. שהן לא באמת מורכבות, אנחנו משכנעים את עצמנו שזה מורכב, פשוט כי זה קשה לנו רגשית. חלק מזה זה לפתח ביטחון עצמי. תלכו כמה פרקים אחורה, הדרך הקשה לפתח ביטחון עצמי. חלק מזה, וכאילו מוכנות לטעות. חלק מזה זה השריר הזה של קבלת החלטות. אבל באמת, הראש הוא בראשונה, אם אני מסוגל להגיד לעצמי גל. בלי בולשיט. האם זו החלטה מורכבת באמת? האם הפער פה בין האלטרנטיבות הוא באמת משהו מורכב שאתה לא יודע? או האם זה פשוט החלטה שקשה לך רגשית לקבל? והחוק הפנימי שלי זה שאם אני מבין שהפער הוא ברור, וזו פשוט החלטה רגשית, לעשות את זה כמה שיותר מהר, כמה שיותר חותך, כי ב-95% מהמקרים, החלטות קשות שנדחות לא נהיות קלות יותר. הן רק נהיות קשות יותר, הן רק מובילות ליותר סבל, אז צריך ללמוד לקבל אותן יותר מהר. אז עד עכשיו דיברנו הרבה על הנושא הזה של צעד הרגשי ולקבל החלטות מהר ולהבין את האלטרנטיבות וכל הדבר הזה. עכשיו בואו נדבר על איך באמת מקבלים כן החלטות שהן מורכבות. ויש מודל שמבוסס קצת על דברים שלמדתי מתאוני רובינס וקצת דברים שפיתחתי בעצמי וקצת דברים שככה אספתי מאוד כל מיני מקומות, וזו הצורה שבה אני עובד היום מול החלטות מורכבות. בין אם זה פיווט בקריירה, בין אם זה לבחור עובד מפתח לתפקיד מסוים מתוך אנשים, בין אם זה דברים שקשורים לבריאות שלי, לא משנה, החלטות גדולות ומשמעותיות שהן מורכבות, שיש בהן הרבה נתונים. אז הדבר הראשון שאני עושה זה אני מבדה שאספתי הרבה אלטרנטיבות, אוקיי? הרבה אלטרנטיבות. אחת הטעויות הראשונות של אנשים זה שמראש הם לא חושבים על מספיק אלטרנטיבות. לדוגמה פשוטה, רוב בעלי העסקים הקטנים שמנסים לגייס את עובד הראשון שלהם מרעיינים שניים, שלושה אנשים ואז מחליטים, אוקיי? זה טעות אטועמית שגם אני עשיתי אותה כמובן. היום כשאני מחפש שותף טכנולוגי שילך איתי בתוך ספיקה, אוקיי? אני התחייבתי לעצמי שאני נפגש עם לפחות, לפחות, לפחות עשרה עד חמישה אנשים במינימום לפני שאני מתקדם, לפני שאני בוחר את הבן אדם, אוקיי? למה? כי כשאין לנו מספיק אלטרנטיבות, אנחנו לא רואים בכלל את כל האפשרויות ולא נחשפים, אוקיי? זה דבר ראשון. כמובן שעודף אלטרנטיבות זה גם דבר רע. אז השלב השני, אחרי שראיתי הרבה אלטרנטיבות, אני מצמצם את זה, אוקיי? לשתיים, שלוש, גאג ארבע, אלטרנטיבות הכי טובות. אבל שוב, אני לא מתחיל משלוש ארבע, אני מתחיל מ... ומהותית יותר מארבע, ועובר לשלוש ארבע. עכשיו, לדוגמה, כשאני רציתי לבחור את התואר שלי, בסוף התחילתי פסיכולוגיה, אז הסתכלתי על מתמטיקה, והסתכלתי על אדריכלות, והסתכלתי על הנדסה, והסתכלתי על פסיכולוגיה, והסתכלתי על כל מיני שילובים שונים של פסיכולוגיה, והסתכלתי על כל מיני דברים, והייתי צריך לקבל את ההחלטה הזאת ולבחור מה הכי מתאים לי. אם הייתי רק צריך לבחור בין פסיכולוגיה להנדסה, זה דבר אחד, אבל כשהיה לי עוד אפשרויות, זה גרם לי להסתכל על דברים אחרת, ובאמת בסוף לייצר חיבור יותר מעניין בלימודים שלי. ויש לי עוד אלף דוגמאות, אבל נראה לי שזו דוגמה מספיק ברורה. אז יש את העניין של לבחור מתוך הארפי האלטרנטיבות, את הכמה אלטרנטיבות המובילות. הדבר הבא, וזה דבר שאנשים תמיד מפספסים, זה לשאול את עצמי מהם הקריטריונים שחשובים לי. רוב האנשים עושים רשימה של יתרונות וחסרונות. מה היתרונות והחסרונות של כל דבר? וזה לא גרוע, אבל זה לא כזה טוב. למה? כי הרבה פעמים מה שקורה בחיים אמיתיים, זה שלדבר אחד יש מלא יתרונות לא חשובים, ולדבר השני יש קצת יתרונות מאוד חשובים. ואז הרשימות האלה מטות את ההחלטה שלי לצד הלא נכון. לדוגמה יכול להיות, שוב, אני לא יודע למה נתקעתי על האוניברסיטה, היום נראה לי זה דוגמה פשוטה. רוצה להתלבט בין אוניברסיטת תל אביב לטכניון? אז יכול להיות שיש לי מלא סיבות ללכת לטכניון שהן לא חשובות לי, אבל פשוט יותר נוח לי להיות בתל אביב. יכול להיות שהסיבה הזאת היא כל כך חשובה לגל, למשל, שהיא פשוט יותר חשובה מכל שאר הסיבות. אז לפני שאני עושה את הרשימת היתרונות וחסרונות, אני שואל את עצמי, מה חשוב לי? אז בואו ניקח את הדוגמה של אוניברסיטת תל אביב לטכניון, אז אני אגיד, אוקיי, שורה ראשונה, מוסד אקדמי ברמה מאוד מאוד גבוהה. בסדר? זה מאוד חשוב לי. דבר שני, רמת לימודים מאוד גבוהה, ויכולת להשתלב לעבודה, משהו שנראה טוב בקורות חיים 2. דבר שלישי חשוב לי, חיי חברה ויכולת להתפתח מחוץ לשעות הלימודים בעוד דברים וכן הלאה. עכשיו, הסתכלתי על שלושת הגורמים האלה, ואמרתי, אוקיי, שתי מוסדות אקדמיים, שתי ממש טובים. נראה טוב בקורות חיים, שתי ממש טובים. איפה יהיה לי יותר כיף? אה, באוניברסיטת תל אביב, הרבה יותר כיף. עכשיו, לטכניון יש עוד מלא יתרונות, כן? לא כתבתי אותם בכלל. למה? כי זה לא בקריטריונים שחשובים לי, אוקיי? אני רוצה שממש לפני החלטה תקבלו, החלטות מורכבות תקבלו, מהם הקריטריונים שהכי חשובים לי? הרבה פעמים זה קורה בבחירה של זוגיות, זה קורה בבחירה של עובדים, זה קורה בהרבה מקומות שאנחנו מקבלים החלטות על בסיס יתרונות שיש לאנשים, שהם לא רלוונטיים למה שאני צריך. אוקיי? אחד הטיפים שהייתי נותן פעם, שהייתי עושה את הסדנאות האלה, הייתי אומר לאנשים, אם אתה מחפש זוגיות, תעשה רשימה של מהם הקריטריונים שהכי חשובים לך בזוגיות. קריטריונים אמיתיים. קריטריונים שעליהם אתה לא מוכן להתפשר. קריטריונים באמת שמשמעותיים, לא סתם רשימת מקולת. אוקיי? ואחרי הדייט הראשון, תסתכל על הרשימה ותעשה V ו-X. ואחרי הדייט השני או השלישי תעשה שוב, ואז מתי שתשחרר את זה, אבל אם יש לך Xים, או שתבחן ספציפית את זה איכשהו אתה בין בת זוג שלך, הפוטנציאלים, או שתסגור את הקשר על ההתחלה. כי אין, אם אתה שוב, אם אתה מחפש זוגיות לאורך זמן ולא משהו זמני, כן? אז אתה רוצה שהדברים האלה יעמדו פה. אוקיי? אחרת מה עשינו בזה? אוקיי? קיבלנו החלטות לזה שהיא מקסימה ומדהימה, אבל לא בצורות שחשוב לי, בצורות שחשוב לי יש בעיות. ואז אנשים מוצאים את עצמם בני בנות זוג שמתאהבו בהם, אבל שלא מתאימים להם בשום צורה. אוקיי? וזה לא כיף. אוקיי? אז קודם כל אמרתי, אני בוחן את כל האלטרנטיבות, אני בוחן מתוך האלטרנטיבות מה שהכי רלוונטי עליי. שלב שלוש, אני מסתכל על הקריטריונים, ואז אני משווה את הקריטריונים. אני אומר, מה עם ההשוואות בין האופציות שלי בקריטריונים שחשובים לי? דגש חשוב, אחרי שאני מסתכל על זה בצורה אמיתית, מה שאני עושה זה לא מקבל החלטות עם מתמטיקה, אני מקבל החלטות עם רגש. אני מוודא שאני במצב הרגשי הנכון, ואני מקבל את ההחלטה על בסיס רגש. מול הנתונים, אבל לא על בסיס הנתונים, אבל לא הנתונים מקבלים את ההחלטה, לא המספרים מקבלים את ההחלטה, לא הטבלה מקבלת ההחלטה, אני מקבל את ההחלטה. אוקיי? אז זה דבר מאוד מאוד חשוב שהרבה אנשים מתבלבלים בו, טועים בו, לחשוב שאם כבר עשיתי איזשהו תהליך, וחשבתי ויש לי רשימה וזה, אז עכשיו אני צריך לקבל החלטה לפי הרשימה, כי זה הדבר הרציונלי. לא, הרשימה לא תפקידה לקבל את ההחלטה בשבילי, למעט במקרים מאוד מאוד מסוימים, מאוד קרים. ברוב המקרים, המטרה של הרשימה זה להכווין את האינטואיציה שלי. המטרה של הרשימה זה להראות לי את האמת. אבל מי שמחליט מה לעשות עם המציאות, מי שמחליט מה לעשות עם האמת, מי שיש לו את הסייעה האחרון בחיים שלנו, זה אנחנו ולא הטבלה, אנחנו ולא האקסל, אנחנו ולא הרשימה. אוקיי? אז בסופו של דבר אני רוצה לקבל החלטה עם רגש. וזה, אנחנו מחזיר אותנו שוב לכלים הראשונים, לכלים של לקבל את ההחלטה מתוך הרגש הנכון, לכלים של להבין מה באמת ההבדלים בין ההחלטות, לכלים של לאמץ ולפתח את השריר הזה, של הקבלת ההחלטות ושל הטעות. כדי להתאמן וגם כמובן חשוב של הביצוע של ההחלטה ללא חרטה. אז אחרי הפרק הזה אני מקווה שתקבלו החלטות טובות יותר בחיים ושזה ייקח אתכם למקומות שאתם הייתם רוצים. אחת ההחלטות הכי טובות שאתם יכולים לעשות בחיים, אתם יודעים מה היא? לדרג 5 כוכבים את הפודקאסט הזה ולשים עליו עוקב, גם לעקוב בפייסבוק וכמובן אחת ההחלטות הכי חשובות, לחכות לשבוע הבא ולפרק הבא כי הוא הולך להיות גם פרק פצצה. אז תודה רבה רבה ונתראה בפרק הבא.