פרק 128: למה אנשים לוגיים נתקעים? איך לפתח גישה אנטי-הגיונית ולהצליח בגדול

אני אוהב לחשוב על עצמי כבן אדם מאוד מאוד הגיוני, ועדיין המשפט הזה שאומר שאנשים לא הגיוניים הם אלה שמשנים את העולם, הוא מופיע לי ונראה לי כמאוד מאוד מאוד נכון, ולכן במהלך השנים, באופן שנוגד את האינטואיציה שלי, שנוגד את הטבע שלי, אני תרגלתי את השריר של לפעול בצורה לא הגיונית ולהתנהל בצורה לא הגיונית במצבים מסוימים. יש את הסיפור המפורסם של סטיב ג'ובס, אחד לאנשים שוב עם המון חזון, המון אנרגיה, גישה מאוד מאוד מעניינת לעולם שהמציא מאוד הרבה דברים חדשים ושינה הרבה דברים בעולם, שבסוף חייו כשהוא חלה במחלה סופנית, הוא בחר בטיפול אלטרנטיבי ולא בטיפול קונבנציונלי. כמובן שאני לא יודע את כל הפרטים, שאף אחד לא באמת יודע את כל הפרטים של מה שהיה שם, אבל הוא בחר בטיפול האלטרנטיבי ומת. ואני חושב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד מעניין והוא רלוונטי ומשמעותי. למה? כי בצד אחד אפשר להגיד, הנה יש פה משהו שהוא על האישיות שלו, נכון? כאילו זה בן אדם שהוא לא הולך רק עם ההיגיון, לא הולך רק עם המדע, לא הולך רק עם מה שמוכח, יש לו איזה גישות לדברים וגם אם לא הגיוניות הוא הולך איתם עד הסוף. ובמובן מסוים אני חושב שהחלק הזה באישיות שלו זה מה שאפשר לו להצמיח ככה את אפל ולהמציא את המוצרים המיוחדים ולהביא את החזון המיוחד וכל הדברים האלה. ומהצד השני במקרה הזה זה הרג אותו. כן, שוב, לא יודעים יכולת שם במבחן, אבל כאילו באופן אישי אני מסוגל לאנשים שאם היה לי עכשיו איזושהי מחלה סופנית הייתי הולך לטיפול קונבנציונלי, עושה בדיוק מה שהרופא אומרים, שואל שאלות, אני ידוע כבן אדם שמעצבן רופאים, כי לא כי אני מטיל ספק בסמכות שלהם, אבל אני פשוט שואל שאלות כי אני רוצה להבין. אני לא מוכן שיקבלו החלטות בשבילי על הדברים האלה, זה שיעסבירו לי, שיעסבירו לי את היתרונות והחסרונות, שיעסבירו את המחירים, שיעסבירו לי את השיקולים, ואז בדרך כלל זה מה שאומרים לי, אבל אני רוצה להיות חלק בקבלת החלטה ולהבין את מה שקורה, אוקיי? במידת האפשר ובמידה שהיכולת שלי מאפשרת את זה, אוקיי? אז אני מנחה שאני הייתי, שוב, במצב נורמלי, אני לא יודע מה היה המצב שלו, אני הייתי מקבל החלטה כן לעשות את זה, ועדיין אני חושב שהייתי הולך גם על הטיפול האלטרנטיבי, גם אם אין לו שום הוכחה מדעית. למה? כי במהלך השנים, שוב, מתוך המקום של לחזק את השאלה הזה, אני עשיתי המון דברים שאפשר להגיד שאני לא מאמין בהם, כלומר, לא עשיתי ברמת, לא קידמתי ואמרתי באיזה פרק משהו שאני לא מאמין בו או משהו כזה, זה אני לא הייתי עושה, כי אני רוצה לעמוד מאחורי זה מה שאני אומר, אבל ברמת החוויה האישית והפנימית שלי, ברמת הניסיון שלי, בוודאי שעשיתי, אוקיי? למשל, עברתי תהליך ממש, לפני הרבה שנים אפילו כתבתי את זה פוסט בבלוג, לפני איזה 12-14 שנה, שעשיתי איבחון בקף רגל, משהו שכאילו זה מישהי, שזה סוג של מחשפה כזה, לא יודע, מסתכלת על הקף רגל ולפי זה מבינה דברים על האישיות שלך ונותנת לך הכוונה לגבי קליירה, הייתי אז בן 20, אני אפילו לא זוכר מהמדוקאי שם, עשיתי כל מיני תהליכים של ניתוחי אישיות לפי תאריך לידה ושעת לידה וכל מיני דברים כאלה, קריאת תווי פנים, מה עוד, כל מיני סוגים של תקשור עם ישויות, רוחות, מלאכים מתים, כל מיני דברים כאלה, ריפויים אנרגטיים ועוד, באמת עשיתי המון המון דברים, כשתשאלו אותי היום האם אני מאמין שהדברים האלה עובדים, התשובה שלי תהיה לא, אוקיי? לא מאמין, סורי שאני אומר את זה, אני יודע שהרבה מהקהל שלי זה אנשים שאוהבים את זה ומאמינים בדברים האלה, אז רעיונית האם הדברים האלה עובדים? אני חושב שלא. עם זאת, וזה הקטע וזה מה שאני רוצה להביא לכם בפרק הזה, הרבה מהתהליכים האלה עזרו לי מאוד בחיים שלי, אוקיי? אמיתי, באמת עזרו לי, אוקיי? עשיתי איזשהו תהליך עם איזושהי מישהי שבאמת עבדה עם כזה, זה לא היה בדיוק נומרולוגיה, זה נקרא, שכחתי את השם של הדבר הזה, יומן דיזיין, כן, יומן דיזיין, גם מישהי עשתה לי את זה, גם אחר כך התראיינתי בפודקאסט, אני לא יודע איך להיות את הפרק הזה, היא מישהי שהיא כאילו מאוד מוכרת בשטחתי בארץ, קוראים להיריס, ואני לא מאמין בזה, אני לא חושב שמה זה לא חושב, אני משוכנע ב-99.999% שהתאריך לידה והשעת לידה שלך לא משפיעים על האישיות שלך בשום צורה ושזה סתם, אוקיי? עדיין, ברגע שקיבלתי את ההבחנה הזאת, שוב הפרשנות שלי זה שזה כזה כללי וכל אחד יכול למצוא את עצמו בתוך זה או עטבר, מבחינתי הדבר הזה נתן לי זווית חדשה להסתכל על עצמי, אוקיי? זווית או נקודת מבט או כמו משקפיים מכיוון מסוים שדרכם לא הסתכלתי על האישיות שלי, הסתכלתי על האישיות שלי בדרכים אחרות, אבל בדרך הזאת היא לא. וזה נתן לי המון, זה פתח לי חופש, זה נתן לי הרבה דברים, נתן לכם דוגמה, אחד הדברים שמצחיקים שהם אמרו עליי זה שאני לא בן אדם שצריך לזום דברים, שכלפי חוץ למי שמכיר אותי זה יכול להיראות שגוי, איך זה יכול להיות? ואני לא בן אדם שצריך ליזום דברים, אלא בן אדם שצריכים להזמין אותו לדברים, ואז הוא צריך להגיד לזה כן ולא, וההזמנות בחיים שלי, זה מה שאנשים מזמינים אותי לדברים, זה מה שמקדם אותי. אז כאילו אפשר להגיד שזה, מה הכשך זה יכול להיות נכון על גל, ואז אני הסתכלתי על זה, אני זוכר שהיא אמרה לי את זה, ואמרתי וואו, משהו מעניין, כאילו, לא הקמתי את המכללה כי אני החלטתי להיות מורה ל-NLP, אריה קגן, שהוא היה אחד המורים הכי גדולים בארץ, הזמין אותי לעשות קורס מורים אצלו, ובהתחלה היה לי איזו התנגדות ראשונית, וזה לא היה נראה לי, אבל הלכתי על זה, ואז כאילו, בהתחלה לא רציתי להקים מכללה, אבל חבר אמר לי, תקשיב גל, אם אתה עושה את התוכנית שלך שהייתה בכלל לעשות קורסים דיגיטליים וזה, עזוב, אתה תקים מכללה, ובהתחלה קצת התנגדרתי, ואז עשיתי את זה, וזה הצליח, הצלחה מאוד גדולה, אפילו ליל, שטוענת שאני התחלתי איתה, שזה במובנים מסוימים נכון, הכרנו דרך הפייסבוק, והדרך שבה הכרנו זה שהיא הוסיפה אותי, נתנה לי בקשת חברות, שהייתי צריך לעשות קונפירם, כאילו כן, אשר או לא אשר, אוקיי? ואני אישרתי את הבקשת חברות, גיליתי שהיה הרבה דברים בחיים, ששם בדוגמה הזאתי, גיליתי שהיה הרבה דברים בחיים שלי, שבעצם לא אני הייתי צריך ליצור אותם אפס, אלא שהם הגיעו אליי, ואני רק הייתי צריך לבחור ללכת איתם, ושוב, אני לא חושב שזה קשור לתאריך, עכשיו מעניין מה יהיה פה בתגובות, אל תרצחו אותי, או שכן, לא יודע, אבל מבחינתי זה לא באמת קשור לתאריך לדעת, אבל עדיין ההסתכלות הזאת היא נתנה לי תובנה משמעותית, היא גרמה לי להבין שוואלה, כנראה שיש בסביבה שלי הרבה הזדמנויות, מאוד טובות, שאת חלקם אני מפספס, יכול להיות שאת חלק מהדברים אני לא צריך לעשות מאפס, אלא צריך שנייה לתת לאנשים אחרים, להראות לי שיש עניין בדבר הזה, כי שוב האופי המאוד יזמי שלי גורם לי לרצות אפילו ללכת על דברים, גם כשאנשים אחרים זה לא בהכרח מעניין אותם, אז התובנה הזאת מאוד מאוד חידדה אותי, ומאוד עזרה לי בהחלטות בחיים אחר כך, בכל מיני פרויקטים אחרים שהלכתי עליהם, הזווית החדשה הזאת של ההסתכלות, מאוד מאוד מאוד מאוד שירתה אותי. היה לי דוגמה עם איזה מתקשרת, וואו לפני הרבה שנים בכפר סבא, אני מצטער שאני לא זוכר את השם שלה, היא כזה הייתה עם כזה שיער שטני כזה, עם נוצות על השיער, אישה מקסימה, וואי איזה בסה שאני לא זוכר את השם שלה, והיא עשתה לה אימפקט אמור, כי אני זוכר שהיא כזה ישבה שם וכזה מצמצה בעיניים, לא יודע אם אתם מכירים את זה, שזה כזה מתקשרת עם אישויות עולמות, או משהו כזה, שוב אני לא מאמין בזה, ואני אפילו לא זוכר מה בדיוק היא אמרה לי, זה היה משהו שקשור לזוגיות ולאנרגיה שלי בתוך המקום הזוגי, ואני זוכר שזה כאילו לקח לי איזה כמה ימים לאבד את מה שהיא אמרה, ואני זוכר שהרגשתי שזה השפיע עליי בצורה חיובית, ושוב יש לי עוד ועוד ועוד סיפורים כאלה. אז בעצם אני לא מאמין שהיא באמת ראתה מלאכים מוחזרים, אני לא באמת מאמין בדבר הזה, ועדיין אני חושב שהדברים האלה שהם לא הגיוניים יש ערך, לא לכולם, לא לכל מי שעושה את זה, לא ללכת עיוורון אחרי זה, כי אז שוב, כמו בסיפור של סטיב ג'ובס, אולי זה יהרוג אותך, טיפול עם מתקשרת לא יהרוג אותך, אבל יכול להוביל אותך לקבל החלטות מאוד מאוד מטומטמות, אבל אם זה מבוצע בצורה מבוקרת, תחת איזושהי מסגרת מסוימת שאנחנו מרגישים איתה בנוח, לאפשר לעצמנו לחוות דברים לא הגיוניים, זה בעצם משהו שמאפשר לנו להיות הרבה הרבה יותר חזקים, ולפתוח את הראש שלנו לדברים שאולי אחרת לא היינו פותחים את הראש שלהם. ולהיות בן אדם לא הגיוני זה לא רק תקשורים, בסוף אם אני מקים עסק, עצמאי קטן, לא בא עם כסף מהבית, בלי ניסיון עסקי משמעותי, הסטטיסטיקות אומרות שרוב הסיכויים שהעסק שלי לא יגביח כסף ושאני אסגור אותו. גם אם העסק שלי יגביח כסף ואני לא אסגור אותו, רוב המחקרים מראים שרוב העצמאים הקטנים, עד סכומים מסוימים, לא משנה, מכניסים כסף וזה נראה להם כאילו הם מכניסים הרבה בגלל שההכנסות ויש הוצאות וזה, במציאות אם הם היו שכירים באותה עבודה עם אותו ותק הם היו מרוויחים יותר. זאת אומרת להקים עסק זה משהו שסותר כל סטטיסטיקה, סותר כל מחקר ועדיין אני חושב שעבור הרבה אנשים זה חלום ומשהו שהוא הגשמה ושהם רוצים לעשות אותו. אז צריך להיות קצת לא הגיוני כדי להקים עסק ולא רק להקים עסק, להקים עסק עם אופטימיות, עם אנרגיה, עם חזון, כי שוב קצת כמו המחשפה הזאתי או כמו ה-human design הזה או כמו הקריאה בקף רגל, אם אני בא ואני בא לדבר הזה עם עודף ספקנות, אז הספקנות קצת מגשימת עצמה נכון, אם אני בא לעסק ואני אומר תראה אני עכשיו מקים עסק, אבל רוב הסיכויים שהוא יסגר ורוב הסיכויים שאני לא אצליח ורוב הסיכויים שזה לא יעבוד, אז כמה אנרגיה תהיה לי בלגדול, זאת אומרת אני צריך לבוא עם איזושהי תפיסה לא הגיונית, לא נכונה שאומרת אני אצליח, העסק שלי יגדל, למה ככה? אתה יודע שזה לא נכון סטטיסטי? אתה יודע, אתה יודע שרוב הסוגים שאתה תקשל. רוב הסוגים שאתה תקשל. אני, למה שאני אקשל? אני בטח שאני אצליח. צריך איזו תפיסה כזאת לא הגיונית, שתגרום לנו לרוץ קדימה. להתחתן בהקשר הזה. הרבה אנשים אומרים שזה לא הגיוני, נכון? בגלל אחוזי הגירושים הגבוהים. האחוזים של האנשים שבמשך עשר או חמש עשרה או עשרים שנה אחר כך, סובלים בזוגיות שלהם, וקשה להם לפרק בגלל הניסויים. זאת אומרת, יש פה איזה סיכון מאוד מאוד גדול. לפעמים יש השקעה, לפעמים צריך משהו חד-צדדי. הורות, איזה דבר. שוב, תלוי מאיזה זווית מסתכלים. אני לא חושב על זה כלא הגיוני, אבל אנשים מסוימים יכולים להסתכל על זה כלא הגיוני. כי מה אני צריך להשקיע בדבר הזה כל כך הרבה? הוא אף פעם לא ישקיע חזרה אותו דבר. כי יש פה איזה משהו מאוד מאוד משמעותי וגדול. לעשות שינויים גדולים, כן? בחיים. לעזוב את העבודה, להחליף עבודה, ללמוד משהו חדש, להתקדם בקריירה. כל שינוי גדול הרבה פעמים מרגיש לא הגיוני. ולהיות מסוגל, כן? להשתמש בהיגיון בצורה נכונה, בצורה ששומרת עלינו, בצורה שהם כאילו כמו תוכמת את הגבולות גזרה של האנרגיה ושל היצירתיות ושל החופש שלנו. אני חושב שזה דבר טוב. יש את המטאפורה באותה הזאת, אבל אני חושב שהיא מאוד טובה, של בן אדם שנמצא על גג של מגדל גבוה. נגיד אזריאלי, אוקיי? ועל הגג הזה, אם אין מעכה, רוב האנשים יישארו יחסית קרוב לאמצע. כי הם יפחדו מאיזה משב רוח שיפיל אותם, יפחדו למאוד. רוב האנשים יישארו די רחוק מהקצה. מהצד השני, כאילו במוכר, בידוע, זה המטאפורה, כן? אבל אם יש גבולות גזרה מספיק ברורים, אם יש גדר מספיק ברורה, אם יש, לא יודע, קירות זכוכית או בטבר, רוב האנשים שאין להם פחד גבעים מוגזם, ילכו עד הקצה ויכולו להסתכל למטה. ואז הם הרוויחו חוויה שבלי הגבולות גזרה זה לא היה נותן. וככה אני מסתכל על ההקשר הזה, בין היגיון לחופש, בין היגיון ליצירתיות, בין הצד הרציונלי או החכם שלנו, לבין החלק היצירתי והפרוע והפתוח שלנו במוח. אוקיי? אני הייתי רוצה להיות בן אדם שמצד אחד לא עושה דברים שיגרמו לי למות או לפגוע באנשים אחרים, או לעשות דברים שבאמת יעשו לי נזק או משהו כזה, אז לכן אני חושב שהמנגנון הזה של היגיון הוא מאוד מאוד חשוב. עכשיו כל הרוחניקים יגידו לי, כן בטח, אתה עדיין לא נפתחת לרמה הבאה של החופש האבסולוטי של... כן, חרטה, לדעתי. כי עובדתית שמה שקורה זה שלאנשים שאין גבולות בחוץ, הם לא זזים. ואז כשהם לא זזים הם לא מגיעים למטרות שלהם, לא מצליחים והחיים שלהם אולי רוחניים בתיאוריה אבל במציאות מאוד מאוד עניים. ואני מאמין שהחיים שלנו צריכים להיות עשירים, בעין, ברגש, בכסף, בהכול. אז הגבולות האלה מאוד מאוד עוזרים. אז בתוך הגבולות האלה להרשות לעצמנו לחוות דברים לא הגיוניים, מוזרים, שונים, אחרים, אוקיי? אז איך עושים את זה? איך מאמנים את זה? אוקיי? כי אני חושב שבסופו של דבר, אם אני אנסה לסכם את זה במשפט אחד, הדבר הכי לא הגיוני לעשות זה לחיות רק במיטם להגיון. למה? כי אז אנחנו קובעים בהכרח שיהיה לנו חיים ממוצעים ומשעממים. אם אני הולך נטו לפי ההיגיון, החיים שלי בהגדרה יהיו רגילים, ממוצעים, נורמליים, משעממים. אני חושב שאנחנו כאן פעם אחת, והמטרה שלנו או השאיפה שלנו, לפחות שלי, אם לא שלכם אז לא צריך, זה לחיות חיים מלאים, עשירים, באנרגיה, ברגש, בכסף, בהכול, ובשביל להגיע לשם חייב להיות גם לא הגיוני. אז איך עושים את השילוב הזה? איך מחזקים את הפן הלא הגיוני שלנו? את הפן היותר חופשי הזה במוח שלנו? אז קודם כל ללכת ללמוד משהו שאתם לא מאמינים בו או לא מתחברים אליו, אבל אצל מרצה מאוד מאוד טוב. אצל מישהו שאתם סומכים עליו. דוגמה שאני עשיתי זה אני הלכתי ללמוד טטא אילינג, כן? בטטא אילינג זה ממש, שוב אני לא הולך לנסות להסביר את השיטה, כי אני לא מומחה, אבל זה שיטה שכוללת בתוכה תקשור ודברים עזויים לדעתי לגמרי, מדברים על רבדים בשמיים שאני חושב שזה חרטוט, סליחה, כן? לכל טטא אילינג. ועל תקשורים אנשים מתים ועם עצים וצמחים ולשלוח ריפוי מרחוק. כל מיני דברים שאני רעיונית לא מאמין בהם, אבל ללכת לקורס הזה ועוד עם מישהי שהייתה מורה מצוינת, פתח לי כל כך הרבה דברים בחיים, ואני כל כך בהוכרה שהלכתי לקורסים האלה ועשיתי את הדברים האלה, כי הם פתחו לי זוויות חדשות בחיים, למרות שאני עדיין לא מאמין בהם, זה אפשר למוח שלי לנזול למקומות חדשים. הדבר הבא זה לנסות לעבור תהליך שאולי נראה לנו מוזר. אולי אמבטיות קרח, אולי ריברסינג, אולי לא יודע, מה שצריך לעשות זה משהו שמרגיש לנו מוזר. חוויה, משהו פיזי עם הגוף. עבורי אחד הדברים שהיו זה היה צלילה, כי בתור, אני, מי שמכיר אותי הרבה שנים יודע, אבל אני נולדתי באלת, ובתור אלתים, כן? הייתי כל הזמן בים, כן? עם משקפת וסנפירים, וזה חלק היה משמעותי מהחיים שלי. שמבחינתנו, משפחתנו, כשגעתי לצלול זה הצלילה חופשית, זאת אומרת אתה צולל בלי המחלים, גם בגלל שגדלתי במקום שלא היה בה הרבה כסף, אז צלילת מחלים זה כאילו איזה יקר, אז כאילו לא עושים את זה, לא יודע מי שחווה את זה מהילדות, שבמקומות שאין כסף לפעמים יש איזושהי דימוניזציה, איזושהי תפיסה שלילית על דברים שעולים כסף, כאילו אם זה עולה כסף זה לא טוב, אז היה לי הרבה תפיסות לגבי צלילה, שזה צלילה עם מחלים, שזה דבר לא טוב, כן? צלילה חופשית יותר טוב, צלילה עם מחלים פחות טוב, וכשיצאתי מהפרדיגמה הזאת והלכתי ועשיתי את הקורס צלילה, בהרבה בזכות אשתי שקנתה לי את הקורס מתנה להולדת, והלכתי ועשיתי את הקורס הזה, פתאום גיליתי עולם חדש מתחת למים, פתאום גיליתי שהדבר הזה דווקא לא מגביל את החופש שלי, נותן לי יותר חופש, פתאום נפתח לי המוח למקומות חדשים, אז ללכת לעשות משהו שנראה לכם שונה או מוזר או לא הגיוני. לתרגל שטויות, אוקיי? לעשות לפעמים שטויות, ומה זה אומר שטויות? לא יודע. לרקוד, לצעוק, לצחוק, לשחק, למצוא את הדברים שהם שטוטים שאתם יכולים להתחבר אליהם. יש לי אינסוף דברים כאלה, עם חברים, משפחה, עובדים, קולגות, וואטאבר, יש לי מלא מלא מלא דוגמאות כאלה, אבל תמצאו את הדוגמה שלכם, בסדר? אני אוהב לשחק D&D, במקומות אוכלים עם חברים. אני אוהב לשחק עם הילדים שלי באקסבוקס או בנינטנדו. אני אוהב לעשות המון המון דברים שהם שטוטיים, אני אוהב לרקוד ולצעוק שירים עם אשתי באוטו. אני אוהב לעשות המון דברים שהם שטוטיים, וזה לתרגל את המוח שלנו לצאת מהקופסא ולצאת ממה שהגיוני. שוב, כילד או כבן אדם, זה לא בטבע שלי, הדברים האלה. ואחד הדברים הנוספים שמאוד מחזקים את הדבר הזה, זה להיות מסוגל לקבל החלטות קטנות מהר. החלטות פחות חשובות, החלטות יותר קטנות, לשחק איתן, אוקיי? להזמין משהו מוזר במסעדה, ללכת למקום שלא הלכתם, לנסוע הביתה עם פנייה אחרת שהיא טיפה יותר ארוכה, כן? לעשות דברים קטנים, החלטות קטנות, לא הגיוניות, שונות מהר, פשוט לקבל את ההחלטה ולחוות משהו חדש. אז חבר'ה, לא יודע מה דעתי על הפרק הזה, אני בטוח יפרסם אותו. אני לא יודע מה אני חושב עליו, אם זה טוב או לא טוב. אני אשמח לשמוע את הדעה שלכם בתגובות. בדרך כלל אני אומר לך כזה, תשימו לייק ותעשו כך חמש כוכבים. אז אל תשימו חמש כוכבים ותשימו לייק, רק תגיבו לי שנייה, תגידו לי מה אתם חושבים על הפרק. אם אהבתם, לא אהבתם, מה הדעה שלכם על מה שאמרתי, אני חושב שזה כזה מקום שאפשר לפתוח לדיון. אז אוהב אתכם מלא, היה ממש כיף. פרק הבא חוזרים לפרקטיקה ותכלס ותוכן. אז נתראה בפרק הבא, כן? יש תגובות? Let's go!