פרק 120: הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות, ליצור מנהיגים חדשים

כשהייתי בן 20, חשבתי שאני רוצה להיות בוס גדול. לא הבנתי אז בדיוק את ההבדל במושגים בין מנהיג למנהל, מבחינתי הכל היה אותו דבר. הוויז'ן שלי היה מאוד מאוד פשוט ושטחי, אני רוצה להיות הבן אדם הזה שעושה מה שהוא רוצה, לא רק זה גם שכל האנשים האחרים עושים מה שהוא רוצה, זאת אומרת שכולם יעשו מה שאני רוצה, ירוויח אחר בכסף, יהיה במעמד הזה וכל הדברים האלה. וכשבגיל 20 פחות או יותר אני נרשמתי לקורס ניהול ומנהיגות, היה שם משהו שממש ממש ממש זיעזע אותי, הוא כאילו הימם אותי. המדריכה באחד השיעורים, אני חושב שזה היה לקראת סוף הקורס, בעצם מדברת על השלבים השונים שכל פרויקט או כל דבר שאנחנו בעצם מובילים או מנהיגים אותו צריך לעבור. והשלב האחרון, כך הייתי אראה את זה, זה בעצם כשאנחנו מייצרים מנהיגים חדשים בתוך הפרויקט, מייצרים אנשים אחרים שבעצם לוקחים את החזון שלנו, לוקחים את החלום שלנו, את הדבר הזה שבאנו ובעצם לוקחים אותו לרמה הבאה. מבחינת גל של גיל 20 שלא הבין את המשמעות, זה היה נשמע עזוי, למה שאני אקח את מה שאני בניתי, את מה שאני יצרתי, את זה שאני חושב שאני יודע הכי טוב בעולם, כן, בצחוק, אבל זה הייתה התפיסה, למה שאני אתן את זה למישהו אחר, זה היה נתפס כלא הגיוני. וכשבאתי למדריכה, אני לא יודע אם היא לא הבינה את החומר עד הסוף או שלא היה לה סבלנות לענות לי, או שהיא חשבה שאני צעיר ולא יכול להבין, אין לי מושג מה הייתה הסיבה, אבל מה שהיא אמרה לי זה בגדול, בסדר גל, הכל טוב, אתה יכול לקחת את הפרויקט שלך עד שלב אחד לפני הסוף ולהישאר שם כמה זמן שאתה רוצה. וזה מה שחשבתי שאני רוצה לעשות, שוב, להיות הבוס הגדול הזה, לקבל את ההחלטות, לדעת הכל, אבל היום אני מבין שזה לא באמת מנהיגות אמיתית וזה בטח לא הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות, אוקיי? הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות זה להיות מסוגל באמת ליצור מנהיגים אחרים שלוקחים את החזון שלך, שלוקחים את השליחות שלך, שלוקחים את הדבר הזה שאתה דמיינת או יצרת או בנית ומעבירים אותו לרמה הבאה, אוקיי? אם תחשבו על זה, כל פילוסוף גדול, כל מורה גדול, כל מנהיג באמת באמת באמת גדול בהיסטוריה, יש אנשים שבאו שבועות אחריו, שנים אחריו, חודשים אחריו, אולי באותו זמן כמו או אולי שנים אחריו ובעצם לקחו את הרעיונות, את התיאוריות, את הפילוסופיות, את הוויז'ן והמשיכו איתו קדימה לאורך זמן, אוקיי? וכשאני הקמתי את מכללת הוצאות בגיל 26 פחות או יותר, היה לי חזון בפעם הראשונה שבאמת היה יותר גדול ממני, זה לא היה רק גל יעביר הרצאות וגל ילמד אנשים, אלא באמת אמרתי לעצמי, יש פה עניין, אני רוצה שהכלים האלה שאני למדתי, של ה-NLP, שעזרו לי, ששינו לי את החיים, אני רוצה שזה יהיה נגיש לכל בן אדם במדינת ישראל, ידעתי שבעולם זה כבר די נגיש עם האנגלית והכל, אבל במותאם לישראל, במותאם לעברית הנגישות הייתה על הפנים, רוב הקורסים היו מאוד מאוד יקרים, היה מאוד מאוד קשה להגיע לזה, ואני אמרתי שאני רוצה שזה יגיע לכל בית, שזה יגיע לכל בן אדם, שכל בן אדם שבאמת רוצה ללמוד את זה יוכל לעשות את זה. והחזון הזה גרם לפעול בסדר גודל ובמהירות ובעוצמה שלפני זה לא הכרתי, אם לפני זה היה לי מאה או מתיים אנשים בסדנה כל חודש, אז נגיד לא יודע, מדובר על נגיד אלף לקוחות בשנה או משהו בסדר גודל הזה, כן? במכללת הוצאות הגענו לעשרות אלפי לקוחות, הכנסות בעשרות מיליוני שקלים, באמת בנינו משהו בסקייל הרבה הרבה יותר גבוה, מתוך המקום שהיה פה חזון להנגיש את זה לכמה שיותר אנשים, מתוך איזשהו מקום של מנהיגות אמיתית. והדרך שבה אני יודע שאני באמת השתניתי, שאני באמת התפתחתי, שאני באמת הסתכלתי על הנושא הזה אחרת, זה כשאתלמידים שהיו אצלי במכללת הוצאות, שלמדו לא רק את ה-NLP אלא גם את הגישה שלי ל-NLP, כן? את הדרך שבה אני החלטתי ללמד את הוויז'ן ואת הצורה שבה אני לימדתי, הלכו והעבירו את זה הלאה, כן? הם לא רק אמרו לחברים ולמשפחה שלהם בואו תלמדו את הקורס של גל, כמובן שהיו גם כאלה, אלא הרבה מהם אמרו לא, אני אלמד את המשפחה שלי, אני אלמד את החברים שלי, הדבר הזה כל כך משמעותי שאני גם רוצה לא רק שהדבר הזה שינה את החיים שלי ואני רוצה שעוד אנשים ילמדו אותו, החזון הזה של להפיץ את זה זה משהו שאני רוצה לקחת בו חלק, אני גם רוצה להפיץ את הכלים האלה לעוד אנשים, ואפילו לקוחות שלי הגיעו למצב שהם פותחים קורסים, כן? פותחים סדנאות, פותחים קורסים, פותחים בתי ספר, יש אני חושב כמה עשרות בתי ספר לNLP שהם הגיעו מתלמידים ואנשים שלמדו במחילת תוצאות והם מלמדים שיטה או גישה של NLP מאוד מאוד דומה למה שאנחנו או אני לימדתי לפני עשר שנים. והסיבה שאני יודע שהתפתחתי והסיבה שאני יודע שהיה פה איזשהו שינוי משמעותי זה כי זה הרגיש לי טוב, אוקיי? לא הרגשתי שאני מאבד שליטה, לא הרגשתי שאני רוצה שכולם יעשו את זה בדיוק כמו שאני רוצה או שהכל חייב להיות תחת השליטה שלי, הבנתי ואפילו נהניתי מזה שאנשים אחרים לוקחים את החזון הזה, כן? מלבישים אותו בצורה אחרת, נכון? כל הבתי ספר האלה, כל אחד לקח נישה אחרת, כיוון אחר, דרך אחרת, לכל אחד יש מורה אחר שהבין את הדברים אחרת, שרוצה לעשות אחרת, אבל... לקחו את הוויז'ן או את החזון הבסיסי הזה, ולקחו אותו עלה, ובעצם הפכו את זה למשהו שהוא שלהם, ואני חושב שרוב האנשים איך שהם חושבים על מנהיגות, זה להביא את כולם ללאסוף מה שאני רוצה. להביא את כולם לעשות את הדרך שבה אני בוחר לעשות את זה, וזה הסיבה שאם אני נדבר שנייה על עסקים, אז בעסקים זה הסיבה שהרבה מאוד אנשים נתקעים. שהרבה מאוד אנשים מגיעים למצב שהם עובדים מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, ולא מצליחים שהעובדים שלהם יעשו מה שהם רוצים, וכל הזמן בתסכול וכל הזמן בלחץ סביב העסק. הדבר הזה, או הנושא הזה של מנהיגות, הוא כמובן לא נכון רק בעסקים, הוא נכון בכל מקום בחיים. אם אני רוצה למשל במשפחה שלי להיות מנהיג של תחום מסוים במשפחה שלי, אני רוצה להוביל משהו, פרויקט במשפחה, כן? מכלל התוצאות של מלמדת NLP זה פרויקט, מבחינתי גם ארוחת חג יכולה להיות פרויקט, נכון? אז אם אני רוצה להוביל ארוחת חג, נכון? ואתם בוודאי מכירים אנשים כאלה, שכשהם מארגנים ארוחת חג, בין אם זה אצלם בבית או לא משנה איך, אז הם עכשיו רוצים לשלוט בכל פרט. הם רוצים שכל בן אדם שמגיע יכין דברים לפי התפריט שהם רוצים, הם רוצים שהכל ייראה כמו שהם רוצים וכן הלאה. ובצורה הזאת, מה קורה? שתי דברים, שתי חסרונות של המנהיגות הטוטליטרית הזאת, להפוך להיות המנהיג העליון הזה בהקשר של מה שאנחנו רואים עכשיו בחדשות, או בהקשר של להפוך להיות הדיקטטור הזה, יש לזה שתי חסרונות מאוד מאוד משמעותיים. אחד, קודם כל, בעצם אני כל הזמן אהיה בסטרס. אם אתם מכירים את הבן אדם הזה שעושה את הארוחות חג האלה, אתם יודעים שהבן אדם הזה בדרך כלל לא נהנה מהארוחת חג. למה? כי הוא כל הזמן תוך כדי הארוחה, נכון מה? הוא סובל, הוא מנסה לראות שזה מסתדר וזה מסתדר, ויש לו את התסכול שזה לא מסתדר ושזה לא הולך כמו שהוא רוצה, והוא מנסה לתקן את הדברים כל הזמן, הוא בלחץ והוא לא נהנה מהסיטואציה, הוא לא נהנה מהמצב, וכמובן שיש פה מגבלה על הכמות האנשים שהוא יכול לנהל, על כמות העבודה שהוא יכול לקחת וכן הלאה, זה מאוד מאוד מאמיס עליו, אז יש פה איזושהי תקרת זכוכית. והדבר השני זה שהאנשים שנמצאים שם, כמובן שהם יכולים ליהנות אם הוא עושה את זה בצורה טובה ואם הוא מתחשב בהם, אז הם יכולים ליהנות, אבל הם לא באמת מרגישים שייכות. הם לא באמת מרגישים שהדבר הזה הוא שלהם באותה מידה. מצד שני, בואו ניקח ככה גישה של יצירת מנהיגים, בהקשר אפילו של ארוחת חג, אז אם אני עכשיו רוצה לעשות ארוחת חג אצלי בבית, אני יכול לבחור מישהו ולהגיד לו, אוקיי, אתה אוהב אוכל ואתה אוהב את הקטע של לבשל ולך חשוב הנושא של, לא יודע, בוא תעבר, איך אתה היית רוצה שיהיה אוכל בתוך הארוחת חג הזאת? איזה אוכל היית רוצה שיהיה? מה חשוב לך שיהיה? חשוב לך שזה מסודר? ובעצם לעזור לבן אדם הזה ליצור את החזון שלו, את החלום שלו, את החשיבה שלו, את הצורת הבנה שלו לגבי איך הדבר הזה יקרה. ואז להעצים אותו, נדבר על זה עוד שנייה, להוביל את זה. שוב, זה לא אומר, וזה ההבדל בין מנהיגות פה לניהול, זה לא אומר שאני אומר לו מה לבשל, שאני אומר לו מה לעשות, אבל אני כן יכול להעצים אותו, אולי אפילו להעצים אנשים אחרים. יש פה מנהיגות רב שכבתית. הוא יכול עכשיו ליצור תפריט, לחלק את זה בין האנשים, שהוא יגרום לאנשים אחרים להחליט מה הם מבשלים וכן הלאה, וליצור משהו שעכשיו הוא מרגיש מאוד חלק ממנו. מישהו אחר אני יכול להגיד לו, אוקיי, אתה, חשוב לך מאוד הנושא של אסתטיקה וניקיון וסדר ועיצוב, איך היית רוצה שהארוחה הזאת תיראה? אוקיי, לבן אדם השלישי לך חשוב הנושא של מסורת. איך היית רוצה שהמסורת תועבר? אוקיי? בעצם אני הופך את זה מפרויקט שהוא שלי, שלי יש את החזון שהוא רק שלי, לזה שבעצם יש לי כמה מנהיגים בתוך הפרויקט, שלכל אחד יש חזון משלו, ואז הכוח, יש פה איזה מכפיל כוח אדיר. בנוסף מה שזה מאפשר לי, זה שכל אחד מהמנהיגים האלה, תחת ההנחה שהוא לא הופך להיות דיקטטור בפני עצמו, יכולים ליהנות באמת מהדרך. אוקיי? לעם יכולים ליהנות באמת מהדרך? כי הסקופ של הדבר שלהם הוא קטן יותר, והם גם יכולים להעצים אנשים. אוקיי? אז בואו נבין איך הדבר הזה קורה, איך הדבר הזה יכול לקרות בעסק, נכון? זה יכול לקרות דרך למשל מחלקות, אוקיי? ושוב, שום מבנה ארגוני, או שום שק ליסט או שום תודו ליסט, לא יוצר מנהיגות. אוקיי? זה דבר שחשוב להבין. מה שיוצר את המנהיגות זה הגישה והיכולת והעצמה שלי, שאני מאפשר, נגיד שאני המנהיג שיוזם את זה, שלי לא להגיד לאנשים מה לעשות, וזה ההבדל הגדול, לא להגיד לאנשים מה לעשות, אלא להעצים אותן לבנות את החזון של עצמם ולחבר אותו לתוך החזון שלי. אוקיי? אז אם למשל החזון של גל היה, כן? שכמה שיותר אנשים יכולים ללמוד NLP ושNLP יגיע להרבה אנשים בהקשר של מכלל תוצאות, אז כמה שנים לאחר מכן הגיעה אלכס והגיעה עידן שלהם היה חלום נוסף, אלכס רצה שNLP יהיה גם בחיפה, אני חשבתי רק על המרכז, כי... לא משנהיה מוגבל בתפיסה של עצמי, וכרמלה חשבה שזה צריך להיות בבר שבע. ואז כשהגיע גם עידן לעשות שיתוף פעולה עם אלכס, אז הם אמרו, רגע, למה לא בקריית שמונה ולמה לא בדימונה ולמה לא בסדרות ולמה לא בכל הערים הקטנות האלה? ואז הם יצרו חזון משלים, מקביל לחזון שלי, וזה מה שאפשר בעצם לדבר הזה לקרות. כי שוב, האם תיאורטית הייתי יכול אני לחשוב על כל התוכניות האלה לבד, להוריד לכולם את המשימות, לפרק את זה והכל, זה אפשרי. זה אפשרי. אבל אז כל האנרגיה שמניע את כל הארגון הזה, הייתה צריכה לצאת ממני. ברגע שאנשים אחרים גם יוצרים את החזון שלהם בתוך הארגון, אז האנרגיה שלהם גם תורמת להתפתחות הארגון. להרבה בעלי עסקים יש את החוויה ואת ההרגשה הזאתי, וגם במשפחה שוב אותו דבר, שגם אם כולם יודעים מה לעשות, אם אני לא נמצא, אם אני לא מביא את האנרגיה שלי, הדברים לא נראים אותו דבר. זה יכול להחזיק ככה שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, אבל לאורך זמן משהו שם התרופף. גם נגיד עכשיו אני, לא יודע, מאוד חשוב לי לסדר מניקן בבית, ואני מביא את האנרגיה שלי כדי לשכנע את כולם שזה חשוב לסדר, ונגיד אפילו שכולם מסדרים ביחד ואני לא מסדר לבד. נגיד אפילו שאני מגיע לזה שאני לא מסדר בכלל, רק הילדים ואנשים אחרים בבית מסדרים את הבית. אם אני זה שכל הזמן דוחף את החזון, אם אני זה שכל הזמן דוחף את השכנוע, מה יקרה ברגע ששבוע אני לא אעשה את זה? ברגע שחודש אני לא אעשה את זה? ברגע שחצי שנה אני לא אעשה את זה? האנרגיה תדלדל, תדלדל, תרעיל. כל פרויקט צריך שיהיה בו אנרגיה כדי להמשיך לרוץ, כדי להמשיך להתקדם, כדי להמשיך לעוף. וזה מזכיר לי סיפור שאני אוהב לספר, שגם כתבתי עליו בספר שלי, של סבתא שלי. סבתא שלי נפטרה לפני מספר שנים בגיל 93, והיא הייתה הדבקה מאוד מאוד מאוד מאוד משמעותי במשפחה המורחבת שלי. במשפחה המורחבת שלי, כמו הרבה משפחות שהיה לה שישה ילדים, כאילו לאבא שלי יש חמישה אחים ואחיות, וכמו בכל משפחה גדולה, יש משברים ויש צרסוכים ויש בעיות ויש קשיים ויש משברים, ויש כל מיני דברים שבהרבה משפחות מפרידים את המשפחות, או יוצרים קרע במשפחות, או מרחיקים אנשים אחד מהשני. לא צריך להגיד לכם שהדבר הזה קורה המון. בסבתא שלי הייתה כמו דבק הזה, כי לסבתא שלי היה את הוויז'ן הזה, את החזון הזה, שכולם צריכים להיות ביחד. שכולם צריכים לתמוך אחד בשני, שכולם צריכים לעזור אחד בשני. ולמרות שחלק חזרו בתשובה, וחלק עברו לגור בחול, וחלק גרו באלעד וחלק גרו במרכז, וחלק ימצאו סגנון חיים מסוים וחלק ימצאו סגנון חיים אחר, כל עוד סבתא שלי הייתה בחיים, כל תקופה מסוימת היו ארוחות משותפות, היו דברים משותפים, היה קשר הרבה יותר עדוק בין הבני דודים, בכל המשפחה וכן הלאה. ושוב, עם כל כמה שזה טוב ויפה ואחלה המנהיגות הזאת, מה שקרה באופן טבעי, שנה, שנתיים, שלוש, חמש אחרי שהיא נפטרה, עדיין יש קשרים בסדר, אבל בהדרגה חלק מהקשרים האלה טיפה יותר מרוחקים, חלק מהקשרים האלה טיפה פחות עובדים. איפה הלגסי האמיתי של סבתא שלי בתפיסה שלי? בזה שהיא יצרה תחתה מנהיגים אמיתיים ביכולת שלה לתקשר את זה, ביכולת שלה להעביר את זה, ביכולת שלה ליצור את זה. איך היא עשתה את זה? היא הגיעה למצב שהיא הראתה או המחישה לאותם ילדים שלה, לנכדים שלה וגם לאנשים מחוץ למשפחה, את הערך שיכול להיות למשפחה, את כמה הדבר הזה יכול להיות משמעותי ועמוק וחזק ועוצמתי, והיא שכנעה, לא בצורה של שכנוע, אבל היא הראתה, היא הוכיחה את העוצמה של הדבר הזה. והרבה אנשים השתכנעו. היום אשתי, ליהל, כל הזמן מדברת על איך סבתא שלי יצרה את המשפחה הזאת שלה ואיך ליהל רואה את זה כמודל לחיקוי ואיך ליהל רוצה לעשות את הווריאציה, נקרא לזה את הסוג הזה, את ההתאמה האישית שלה לדבר הזה בבית שלנו. אז ליהל היא הפכה להיות מנהיגה במשפחה שלנו בהמשך או בהתאם או בהדגמה של החזון של סבתא שלי. עכשיו סבתא שלי, סליחה, סבתא עיראקית של פעם, בדלאק, כן בדלאק, לא בדלאק, בו בדלאק, כן? וליהל זה לא אותו דבר, כן? סבתא שלי הייתה כל יום פחות או יותר מבשלת ל-20 איש בבית שלה וזה היה החיים שלה. החיים שלה היה לבשל, החיים שלה היה המטבח, החיים שלה היה הדבר הזה, קובוט וכאילו מה שאתם לא רוצים, כן? עכשיו החלק הזה בחזון פחות מתאים לליהל, כן? היא אוהבת לבשל בדברים מסוימים, בזמנים מסוימים, לא כל הזמן. יש לה את הווריאציה שלה, יש לה את ההתאמה שלה, היא לא רוצה באמת להיות בדיוק כמו סבתא שלי, בדיוק באותו אופן שהרבה מהתלמידים שלי שפתחו בתי ספר ל-NLP לא רוצים להיות בדיוק מכללת תוצאות. הם רוצים להיות משהו דומה, משהו שונה, אבל הוויז'ן, החזון, המהות של ההשפעה ושל המנהיגות מתגלגלת הלאה, הולכת קדימה. אז אם אנחנו באמת מבינים את העניין הזה, בואו נבין שנייה. מה צריך כדי ליצור מנהיגים? מה נדרש כדי להגיע למצב שבאמת אנשים אחרים לוקחים את החזון שלנו ועוזרים לנו, או עוזרים לעצמם, להפיץ אותו עלה בשכבות נוספות? אז קודם כל דבר ראשון שחשוב להבין בפער הזה שבין ניהול למנהיגות, בדרך כלל אומרים שמנהל טוב זה מישהו שעושה את הפעולה בעצמו, ואז הוא יודע ללמד אנשים אחרים לעשות את אותה פעולה, או לפקח עליהם או לעזור להם לעשות את אותה פעולה, ואז הוא אולי אפילו יכול ללמד אנשים ללמד, זאת אומרת להפוך להיות סוג של מנהל שמנהלים. אז בדוגמה הפשוטה זה יכול להיות נגיד איש שיווק או איש מחירות או איש שירות לקוחות שלומד לעשות את העבודה הזאת בצורה טובה, ואז הוא מכשיר אנשים אחרים גם לעשות את העבודה, הוא עוזר להם, הוא מנהל צוות, אחרי שהוא מנהל צוות הוא יכול להפוך להיות כמו סמנכל כזה, ובהדרגה בעצם הוא צובר את המומחיות כדי לעשות את זה מלמעלה, ובניהול הדבר הזה הוא נדרש. למה הוא נדרש? שוב, אולי במאה אחוז, אבל למה זה נחשב כדבר טוב? כי כשאני מנהל אנשים אני אומר להם מה לעשות לפי ההנחיות שלי. אני יוצר את החזון או את המטרות או את הדברים, ואז כולם צריכים לעשות את הכל לפי מה שאני אומר. עכשיו בשביל שאני אוכל להגיד לאנשים מה לעשות, אני חייב לדעת איזה פעולות מביאות תוצאה. לכל אחד בטח יש את החוויה הזאת, או להרבה מכם יש את החוויה הזאת, שעבדתם באיזושהי עבודה מסוימת, הנחיתו עליכם איזשהו מנהל מלמעלה או בצוות אחר, או סיפור על חבר או חברה שלכם שזה קרה להם, משפחה. והמנהל התחיל לשים כל מיני נהלים וכל מיני הגדרות וכל מיני תהליכי עבודה, שהעובדים בשטח אומרים מה זה השטויות האלה? זה לא עובד. מנהל מחירות שנותן איזה תסריט מחירות, שאנשי מחירות לא מאמינים בו, הם לא מאמינים שהתסריט ימקור. אנשי שירות לקוחות שמבקשים להם לענות בצורה מסוימת, שלא נראה להם הגיוני לענות ככה. למה זה קורה? זה קורה בגלל של הבן אדם אין ניסיון בשטח. זה קורה בגלל של הבן אדם גם אין ניסיון בשטח, וגם הוא מנסה להיות מנהל שאומר להם מה לעשות. זה שילוב של שתי הדברים האלה. כי בניגוד לניהול, בשביל להיות מנהיג, אני לא חייב לדעת איך אנשים עושים את הפעולות בשטח. ואפשר, הרבה פעמים במיוחד בעולם העסקים, עוד שנייה ייתן דוגמאות במקומות אחרים בחיים, אבל עכשיו בעיקר בעסקים, לאנשים יש את הדילמה הזאת, או יש את הנקודת קונפליקט הזאת, שמצד אחד אנחנו כל הזמן שומעים את האנשים האלה שאומרים, כן, לא יודע, אילון מסק או משהו, הוא הולך לשבת עם המהנדסים, ולפתור בעיות של האווירודינמיקה של הטילים או משהו כזה. ואתם אומרים, וואו, הוא ממש נכנס לכל פרט. ומצד שני אנחנו שומעים שוב ושוב ושוב את המשפטים האלה מאותם מנכלים, שאתה לא צריך להבין בהכל, תיקח אנשים מאוד מאוד מוכשרים, שיעבדו בשבילך, והם יביאו את הידע והם ידעו איך לעשות את זה. אז איפה האמת פה באמצע? והאמת פה היא לא באמצע. האמת פה שכשאתה רוצה לנהל, כשאתה רוצה להיכנס לעומק, וכשאתה רוצה שהדברים יקרו כמו שאתה רוצה, אתה חייב לדעת לעומק איך הדברים יתבצעים, ואתה צריך לבצע אותם בצורה עמוקה, ואתה חייב לדעת לעשות את זה סטפ ביי סטפ, אוקיי? אם לעומת זאת אתה רוצה פשוט להגיע לאיזושהי תוצאה מסוימת, יש לך איזשהו חזון שאתה רוצה לקדם אותו, הדרך הכי יעילה היא לא לדעת את הכל. הדרך הכי יעילה זה להביא עוד אנשים ולהיותורם אותם לחזון שלך, שהם גם ייקחו את הדבר הזה לדרך שלהם, אוקיי? אם שוב, ניקח את הדוגמה הפשוטה של לבשל, אם אני רוצה שלא יודע, הארוחת שישי הזאת, הארוחת חג הזאת, תצא בדיוק כמו שאני רוצה, אז אני חייב מה? נכון? אני חייב לדאוג לכל פרט, אני חייב לוודא שלא יודע, דנה שביקשתי מנה להכין סלט לא תשים פטרוזיליה בסלט, ושחני ששלחתי אותה להכין אוף לא תעשה את האוף חריב, ושדוד שאמרתי לו להכין לא יודע, גזר ממולה, לא יודע אם הם מלאים גזר, אז לא יעשה אותו קראנצ'י מדי. בסדר? זה אם אני רוצה שהדברים יהיו כמו שאני, בצורה שבה אני רוצה, כלומר באיזושהי רמה של כמו מיקרו מנג'מנט כזה. אוקיי? אבל אם אני לא רוצה להיות מיקרו מנג'ר, אם אני רוצה להיות מנהיג, אם אני פשוט רוצה למשל שתהיה ארוחה כיפית ושיהיה אוכל טעים, ושאנשים ייהנו ביחד, ויש לי איזה תמונה כזאת בראש שכל המשפחה יושבים ואוכלים ונהנים וכיף וטוב לכולם, והפרטים הספציפיים של מה בדיוק יהיה על השולחן זה משהו שאני מוכן לוותר עליו, כן? כי כמו שלמנהיגות יש יתרונות רבים, שזה החיסכון באנרגיה, שזה יצירת אנרגיה, הבאת אנרגיה נוספת מאנשים נוספים, שזה היכולת לגדול, שזה הרוגע, שזה היכולת ליהנות מהדרך בצורה הרבה יותר גבוהה, יש לזה מחיר, כן? המחיר זה לוותר על הפרטים הקטנים הרבה פעמים. המחיר זה הרבה פעמים להגיד, אוקיי, הבן אדם הזה עכשיו, שאני עכשיו עובד איתו, בין אם הוא אחראי על התפריט בארוחה תשישי, ומוביל את תחום האוכל, ובין אם הוא עכשיו מוביל את תחום המחירות, או השירות, או הקורסים במכללה, או בין אם הוא, לא משנה, איזשהו תפקיד עושה... באיזשהו פרויקט התנדבותי שלי, לא משנה מה אני עושה, אני חייב לאפשר לפרטים להיות מותאמים לבן אדם. כי אם ברגע שהבן אדם, וזה מקום שבו הרבה מנהלים עושים טעות, או אנשים שרוצים להיות מנהיגים עושים טעות, הם כאילו נותנים לצד השני את ההרגשה שכאילו הוא יכול לקבל החלטות, כאילו הוא יכול לבחור, אבל אז ברגע האמת, שהוא בא לעשות טעות, או שהוא עושה משהו לא כמו שאתם רוצים, אתם מתקנים אותו ובעצם פרקטיקלי קוצצים לו את הכנפיים. הדבר הזה קורה המון עם ילדים, נכון? שאני רוצה, שוב, אם אני רוצה שהילד שלי יעשה חמש חיות בפיזיקה, חמש חיות מטמטיקה, אני רוצה שהוא יצליח בלא יודע, לנגן על פסנתר, ואני רוצה שהוא יתנהג בצורה כזאת וכזאת וכזאת בכל אירוע, אז אני צריך לנהל אותו. כן? זה לא הגישה שלי, אני לא אומר שזה בסדר או לא בסדר, זה לא הגישה שלי, אבל כאילו, אם אני רוצה שהילד יגיע לכל הדברים האלה, אני צריך לדאוג שהוא יגיע לדברים האלה, אני צריך לדרדחוף אותו לדברים האלה, אחרת, שוב, אחרת או שזה יקרה או שלא. אבל אם מה שחשוב לי זה להוביל את הילד סביב עקרונות וערכים כלליים יותר, מופשטים יותר, בעצם אני מאפשר עצמי לוותר על הפרטים הקטנים, אז אני יכול להכווין את הילד להיות המנהיג בחיים של עצמו. אוקיי? אז זה נכון בעבודה, זה נכון במשפחה, זה נכון בכל תחום בחיים, אם אני בעצם רוצה באמת להגיע את זה. אוקיי, אז מה נדרש באמת? אוקיי? אז לא נדרש לדעת את כל הפרטים, לא נדרש להיות מומחה בכל דבר שאני רוצה להביא בו מנהיג. אוקיי? אם אני רוצה להביא מנהל מחירות, אני רוצה לדעת איך מנהלים מחירות. אם אני רוצה להביא מנהיג לצוות המחירות שלי, אני רק צריך לוודא שהוא מנהיג. כן? הגיוני שיש לו את הסקילס ואת ה-qualities האלה. בסדר? אז מה נדרש כדי ליצור מנהיגים? אז בשביל ליצור מנהיגים בגדול נדרשים, או נדרשות, נדרשים שלושה, נדרש... בשביל לייצר מנהיגים יש שלושה דברים שהם דרושים. אוקיי? הדבר הראשון זה קודם כל להיות מנהיג בעצמי. אוקיי? מנהיגות זה דבר קריטי. מבחינתי בהגדרה שלי להיות מנהיג, מה זה אומר? להיות מנהיג זה דבר מאוד פשוט, זה לקחת חזון, לקחת תמונה, לקחת ויז'ן, לקחת חלום, ולשים אותו, ממש להתקין אותו במוח של אנשים אחרים, בצורה שגורמת להם להתרגש וגם לפעול. אוקיי? אם אני עכשיו ציירתי איזושהי תמונה בראש של מישהו, כנראה בעזרת מילים, אבל לא חייב, אפשר בעזרת חוויות או דרכים אחרות, אוקיי? והבן אדם הזה מתחיל לפעול בעקבות כך, מבחינת גל עשיתם פעולה של מנהיגות. אז קודם כל אני חייב להיות מנהיג. אם אני רוצה לייצר מנהיגים, אני חייב להיות מנהיג. אני חייב שתהיה לי איזושהי תמונה מאוד מאוד ברורה, מאוד מאוד רחבה, שמאפשרת לאנשים אחרים לראות אותה ולהגיד וואלה אני רוצה את זה. אוקיי? אם תחשבו על פוליטיקאים, בהקשר הטוב של פוליטיקה ולא בהקשר השלילי של פוליטיקה, בדרך כלל הסיבה שאנשים הולכים אחרי פוליטיקאים בבגדול, זה בגלל החזון הגדול שלהם, נכון? אם אני יותר, לא יודע, בצד ימין של המפה, אז אולי יש את החזון הזה של ארץ ישראל השלמה שמעניין אותי, אולי יש לי את החזון הזה שאני רוצה ושאני מאמין שישראל צריכה להיות כזה מאוד מאוד חזקה ולנצח את אוהבים שלה בצד הביטחוני, אולי אני מאמין שצריך חופש כלכלי ושאנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים בהקשר של קפיטליזם, לא משנה. אם אני יותר בצד השמאל של המפה, אז אולי אני מאמין יותר שאני רואה בתמונה של הדמיון שלי, אני רואה שלום ממדינות אחרות, אני רואה יותר שוויון בין האנשים בתוך המדינה, אני רואה שיש פחות עניים, אני רואה את הדברים האלה, אוקיי? ובדרך כלל מה שמוביל אנשים ללכת אחרי המנהיגים האלה או ללכת בעקבותם, זה החזון הגדול שלהם. אחר כך ברמת הפעולות יש הרבה פעמים אי הסכמות, יש הרבה פעמים דברים שלא מתיישרים, יש הרבה פעמים דברים שלא מסתדרים, ושם באמת יש את כל הג'יפה גם של הפוליטיקה, אבל בעולם אידיאלי כל מנהיג כזה עושה פעולות רק שמתיישרות עם החזון הגדול הזה, ואז אנשים שהולכים אחריו מאוד מאוד מרוצים. אז גם אם בפוליטיקה ברמה המדינית זה מאוד קשה ולא אפשרי, או כמעט בלתי אפשרי, אני חושב שברמת העסק הקטן שעושה 10, 20, 30, 50 מיליון שקל בשנה או פחות, וברמת המשפחה או ברמות האלה אפשר להיות די עקבי ולא עם הרבה פזילות ושבירות מהדבר הזה. הדבר השני שנדרש מעבר לזה שאני אהיה מנהיג בעצמי, זאת אומרת שלי יהיה בעצמי איזשהו חזון, נדרש לתת לאחרים את המקום להוסיף מעצמם, כמו שאמרתי. אני לא יכול להיות זה שמחזיק את החזון, שאני תולה תמונה שלו, כן? תולה תמונה של החזון הזה במטאפורה כמובן, ואף אחד לא יכול להוסיף. אני ציירתי, אתם רק עושים לפי החזון הזה. זה מתחיל כמנהיגות, מאוד מאוד מהר זה הופך לדיקטטורה. אוקיי? אם אני בדוגמה של ציור, ואני התחלתי לצייר את הציור, אם אני רוצה לצרף עוד מנהיגים, אני בהגדרה לא צריך לתת להם רק להסתכל על הציור, אני צריך לתת להם גם מכחול וגם אפשרות לצייר על הציור שלי, וגם עוד קנבס וגם את המקום להביע את עצמם ולשנות ולהתאים את הדבר הזה. אוקיי? להתאים את החזון. אם אני לא עושה את זה, אז זה לא באמת חזון משותף ואין באמת עוד מנהיגים הם פשוט פאפץ הם פשוט בובות הם פשוט עושים מה שאני אומר להם בסדר? אז אני צריך אחד להנהיג שתיים להצים וכשאני אומר להצים ולא רק לאפשר למה? כי למרות שמנהיגות זה דבר שהרבה מאיתנו מחפשים אותו בחיים שלנו שוב יש את ה... מי שלא קרא את הספר מנהיגות בתישרט אז יש ממש בפרק הראשון כזה את ההסבר העמוק ללמה המנהיגות זה דבר כל כך יקר וכל כך עמוק שאנחנו כל כך כמאים לו אבל למרות שאנחנו כמאים לזה שהנהיגו אותנו לעשות אקטים של מנהיגות זה דבר מפחיד רוב האנשים קשה להם להוביל רוב האנשים קשה להם לשים חזון עבור כולם תחשבו על זה אפילו ברמה הכי בסיסית רוב האנשים אם יש קבוצה של שמונה עשרה אנשים כולם רוצים לאכול כולם רעבים כולם ישאלו מישהו ישאל דני שואל מה אתם רוצים לאכול רוב האנשים תהיה התשובה שלהם לא יודע מה שאתה רוצה תגידו אתם מה אתם חושבים ויהיה לרוב האנשים קשה לבוא ולהגיד אוכלים אמבורגר ואקט של מנהיגות זה לא יהיה רק להגיד אולי נאכל אמבורגר מה אתם אומרים אני מתאים לי אמבורגר או פיצה או סושי זה לא מנהיגות כן מנהיגות זה יהיה תראו אם אנחנו נגיד שאפילו בלי להכריח כן בלי להיות אגרסיבי אסורטיבי ממש לייצר חזון להגיד אני מכיר מקום שיש בו את האמבורגרים הכי טיימים בעולם שהם ככה שהם זה זה זה ולצייר לנו תמונה שאנחנו רוצים ללכת אחריה רוב האנשים יש להם פחד מלעשות את זה ולכן אם אני רוצה לייצר מנהיגים אני צריך במיוחד בהתחלה לא רק לאפשר להם לעשות את זה גם להעצים אותם לעשות את זה גם להרים להם כשהם עושים את זה לחזק את ההתנהגות שלהם כשהם עושים את זה לפרגן להם כשהם עושים את זה והרבה פעמים הדרך הכי טובה לעשות את זה גם בקטע עסקי אבל גם בדברים אחרים זה בתור האדם שרוצה להביא מנהיגות ברמה הגבוהה ביותר זה לאפשר לאנשים שתחתיי לקבל קרדיט על ההצלחות שלהם לחגוג איתם את הניסיונות שלהם ולקחת על עצמי את האחריות לכישלונות שלהם אוקיי? זאת אומרת אם עכשיו עידן עשה קמפיין לא משנה לפני כמה שנים כן אני מדבר והפסיד עשר תלפים שקל שלא הלכו טוב ולא הסתדרו אז הוא בא ואומר אוי ואבוי אני עשיתי טעות אני לא הצלחתי אני הפסדתי את הכסף אני אומר לו לא נורא אל תדאג אני נתתי לך את הכסף אני שמחתי עליך ההפסד של עשר תלפים שקל זה לא הפסד שלך זה הפסד שלי תראה את ההצלחות שלך אוקיי? זאת אומרת ההצלחות שלך הכישלונות שלי וזה מאפשר לאנשים בהדואגה לפתח ולהיפתח לפתוח את היכולות מנהיגות שלהם לרמה מאוד מאוד גבוהה אז הדבר הראשון זה להנהיג בעצמי הדבר השני זה להעצים אנשים אחרים והדבר השלישי זה באמת לשחרר ולאפשר לאנשים אחרים לעשות את זה בשביל להיות מנהיג ובשביל לזהות אנשים שהם מנהיגים בסך הכל כל מה שצריך זה שתי דברים אוקיי? כל בן אדם שרוצה להיות מנהיג לא צריך ניסיון עסקי לא צריך כסף לא צריך קשרים לא חייב את הדברים האלה בהתחלה הדברים האלה הם נוצרים ממנהיגות אוקיי? הם לא בשביל להיות מנהיג צריך אותם ברגע שאני מנהיג יש לי אותם כל הקשרים כל הכסף כל ההשפעה כל הדברים האלה מה שנדרש זה שתי דברים אחד זה חזון אמיתי משהו שבאמת אתם באמת רוצים שאתם באמת מאמינים בו שאתם באמת חושבים שיש לו משמעות שאתם באמת נראה לכם שאם יהיה אותו בעולם אז זה יהיה דבר חיובי וטוב והדבר השני זה יכולות תקשורת בסיסיות כן? יכולות תקשורת בסיסיות איך להעביר את הדבר הזה במילים בשפת גוף בחוויה אוקיי? יש מספיק פרקים פה בפודקאסט שמשפרים יכולות תקשורת כן? איך להשתמש במילים כמו מאסטר זה אחד הפרקים הראשונים איך לבנות סמכות איך להשפיע על אנשים יש מלא פרקים כאלה אם זה מה שחסר לכם וגם אם הנושא שחזון שחסר לכם זה הנושא של עצבת מטרות למצוא את החזון שלי כל הדברים האלה יש גם פרקים אבל בגדול שתי הדברים האלה זה כל מה שנדרש ברגע שיש לכם אותם אתם יכולים להנהיג וברגע שאתם מוכנים להעצים אנשים ולשחרר אתם גם תוכלו ליצור מנהיגים חדשים וליצור משהו חדש גדול ומשמעותי בחיים שלכם אז יאללה חפרנו המון בפרק דיברנו על מה נדרש כדי ליצור מנהיגים על מה ההבדל בין להיות מנהיג דיקטטור ללהיות מנהיג שיוצר מנהיגים נוספים ועל מה נדרש כדי להביא מנהיגות אמיתית בחיים ובעסקים אז מקווה שנהנתם ונתראה בפרק הבא