פרק 120: הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות, ליצור מנהיגים חדשים

כשהייתי בין עשרים חשבתי שאני רוצה להיות בוס גדול, כן? לא הבנתי אז בדיוק את ההבטל במושגים בין מנהיג למנהל, מבחינתי הכל היה אותו דבר. הוויז'ן שלי היה מאוד מאוד פשוט ושטחי, אני רוצה להיות הבן אדם הזה שעושה מה שהוא רוצה, לא רק זה גם שכל האנשים האחרים עושים מה שהוא רוצה, זאת אומרת שכולם יעשו מה שאני רוצה, ירוויח הרבה כסף, יהיה במעמד הזה וכל הדברים האלה. וכשבגיל עשרים פחות או יותר, אני נרשמתי לקורס ניהול ומנהיגות, היה שם משהו שממש ממש ממש זיעזע אותי, הוא כאילו הימם אותי. המדריכה באחד השיעורים, אני חושב שזה היה לקראת סוף הקורס, בעצם מדברת על השלבים השונים שכל פרויקט או כל דבר שאנחנו בעצם מובילים או מנהיגים אותו צריך לעבור. והשלב האחרון, ככה הייתי אראה את זה, זה בעצם כשאנחנו מייצרים מנהיגים חדשים בתוך הפרויקט, מייצרים אנשים אחרים שבעצם לוקחים את החזון שלנו, לוקחים את החלום שלנו, את הדבר הזה שבנינו ובעצם לוקחים אותו לרמה הבאה. מבחינת גל של גיל עשרים שלא הבין את המשמעות, זה היה נשמע עזוי, למה שאני אקח את מה שאני בניתי, את מה שאני יצרתי, את זה שאני חושב שאני יודע הכי טוב בעולם, זה הייתה התפיסה, למה שאני אתן את זה למישהו אחר, זה היה נתפס כלא הגיוני. וכשבאתי למדריכה, אני לא יודע אם היא לא הבינה את החומר עד הסוף או שלא היה לה סבלנות לענות לי, או שהיא חשבה שאני צעיר ולא יכול להבין, אין לי מושג מה הייתה הסיבה, אבל מה שהיא אמרה לי זה בגדול, בסדר גל, הכל טוב, אתה יכול לקחת את הפרויקט שלך עד שלב אחד לפני הסוף ולהישאר שם כמה זמן שאתה רוצה. וזה מה שחשבתי שאני רוצה לעשות, שוב, להיות הבוס הגדול הזה, לקבל את ההחלטות, לדעת הכל, אבל היום אני מבין שזה לא באמת מנהיגות אמיתית וזה בטח לא הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות. הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות זה להיות מסוגל באמת ליצור מנהיגים אחרים שלוקחים את החזון שלך, שלוקחים את השליחות שלך, שלוקחים את הדבר הזה שאתה הדמיינת או יצרת או בנית ומעבירים אותו לרמה הבאה. אם תחשבו על זה, כל פילוסוף גדול, כל מורה גדול, כל מנהיג באמת באמת גדול בהיסטוריה, יש אנשים שבאו שבועות אחריו, שנים אחריו, חודשים אחריו, אולי באותו זמן כמו אולי שנים אחריו ובעצם לקחו את הרעיונות, את התיאוריות, את הפילוסופיות, את הוויז'ן והמשיכו איתו קדימה לאורך זמן. וכשאני הקמתי את מחירת הוצאות בגיל 26 פחות או יותר, היה לי חזון בפעם הראשונה שבאמת היה יותר גדול ממני, זה לא היה רק גל יעביר הרצאות וגל ילמד אנשים, אלא באמת אמרתי לעצמי יש פה עניין, אני רוצה שהכלים האלה שאני למדתי של ה-NLP שעזרו לי, ששינו לי את החיים, אני רוצה שזה יהיה נגיש לכל בן אדם במדינת ישראל. ידעתי שבעולם זה כבר די נגיש עם האנגלית והכל, אבל במותאם לישראל, במותאם לעברית הנגישות הייתה על הפנים, רוב הקורסים היו מאוד מאוד יקרים, היה מאוד מאוד קשה להגיע לזה, ואני אמרתי שאני רוצה שזה יגיע לכל בית, שזה יגיע לכל בן אדם, שכל בן אדם שבאמת רוצה ללמוד את זה יוכל לעשות את זה. והחזון הזה גרם לפעול בסדר גודל ובמהירות ובעוצמה שלפני זה לא הכרתי, אם לפני זה היה לי מאה או מאתיים אנשים בסדנה כל חודש, אז נגיד לא יודע, מדובר על אלף לקוחות בשנה או משהו בסדר גודל הזה, כן? במחירת הוצאות הגענו לעשרות אלפי לקוחות, הכנסות בעשרות מיליוני שקלים, באמת בנינו משהו בסקייל הרבה הרבה יותר גבוה, מתוך המקום שהיה פה חזון להנגיש את זה לכמה שיותר אנשים, מתוך איזשהו מקום של מנהיגות אמיתית. והדרך שבה אני יודע שאני באמת השתניתי, שאני באמת התפתחתי, שאני באמת הסתכלתי על הנושא הזה אחרת, זה שכשתלמידים שהיו אצלי במחירת הוצאות שלמדו לא רק את הנלפי, אלא גם את הגישה שלי לנלפי, את הדרך שבה אני החלטתי ללמד את הוויז'ן ואת הצורה שבה אני לימדתי, הלכו והעבירו את זה הלאה. הם לא רק אמרו לחברים ולמשפחה שלהם בואו תלמדו את הקורס של גל, כמובן שהיו גם כאלה, אלא הרבה מהם אמרו לא אני אלמד את המשפחה שלי, אני אלמד את החברים שלי, הדבר הזה כל כך משמעותי שאני גם רוצה לא רק שהדבר הזה שינה את החיים שלי ואני רוצה שעוד אנשים ילמדו אותו, החזון הזה של להפיץ את זה זה משהו שאני רוצה לקחת בו חלק, אני גם רוצה להפיץ את הכלים האלה לעוד אנשים ואפילו לקוחות שלי הגיעו למצב שהם פותחים קורסים, פותחים סדנאות, פותחים קורסים, פותחים בתי ספר, יש אני חושב כמה עשרות בתי ספר לNLP שהם הגיעו מתלמידים ואנשים שלמדו במחירת הוצאות והם מלמדים שיטה או גישה של NLP מאוד מאוד דומה למה שאנחנו או אני לימדתי לפני עשר שנים והסיבה שאני יודע שהתפתחתי והסיבה שאני יודע שהיה פה איזשהו שינוי משמעותי זה כי זה הרגיש לי טוב לא הרגשתי שאני מאבד שליטה, לא הרגשתי שאני רוצה שכולם יעשו את זה בדיוק כמו שאני רוצה או שהכל חייב להיות תחת השליטה שלי, הבנתי ואפילו נהניתי מזה שאנשים אחרים לוקחים את החזון הזה, מלבישים אותו בצורה אחרת, נכון? כל הבתי ספר האלה כל אחד לקח נישה אחרת, כיוון אחר, דרך אחרת לכל אחד יש מורה אחר שהבין את הדברים אחרת שרוצה לעשות אחרת אבל הם לקחו את הוויז'ן או את החזון הבסיסי הזה ולקחו אותו עלה ובעצם הפכו את זה למשהו שהוא שלהם ואני חושב שרוב האנשים איך שהם חושבים על מנהיגות זה להביא את כולם ללעשות מה שאני רוצה, להביא את כולם לעשות את הדרך שבה אני בוחר לעשות את זה וזה הסיבה שאם אני מדבר שנייה על עסקים, אז בעסקים זה הסיבה שהרבה מאוד אנשים נתקעים, שהרבה מאוד אנשים מגיעים למצב שהם עובדים מאוד מאוד מאוד קשה ולא מצליחים שהעובדים שלהם יעשו מה שהם רוצים וכל הזמן בתסכול וכל הזמן בלחץ סביב העסק הדבר הזה או הנושא הזה של מנהיגות הוא כמובן לא נכון רק בעסקים הוא נכון בכל מקום בחיים אם אני רוצה למשל במשפחה שלי להיות מנהיג של תחום מסוים במשפחה שלי אני רוצה להוביל משהו פרויקט במשפחה, כן? מחירת הוצאות שמלמדת אין אלפי זה פרויקט מבחינתי גם ארוחת חג יכולה להיות פרויקט, נכון? אז אם אני רוצה להוביל ארוחת חג ואתם בוודאי מכירים אנשים כאלה שכשהם מארגנים ארוחת חג, בין אם זה אצלם בבית או לא משנה איך, אז הם עכשיו רוצים לשלוט בכל פרט הם רוצים שכל בין אדם שמגיע יכין דברים לפי התפריט שהם רוצים הם רוצים שהכל ייראה כמו שהם רוצים וכן הלאה ובצורה הזאת היא מה קורה שני דברים, שתי חסרונות של המנהיגות הטוטליטרית הזאת של להפוך להיות המנהיג העליון הזה בהקשר של מה שאנחנו רואים עכשיו בחדשות או בהקשר של להפוך להיות הדיקטטור הזה יש לזה שתי חסרונות מאוד מאוד משמעותיים אחד, קודם כל בעצם אני כל הזמן אהיה בסטרס אם אתם מכירים את הבן אדם הזה שעושה את הארוחות חג האלה אתם יודעים שהבן אדם הזה בדרך כלל לא נהנה מהארוחת חג, נכון? למה? כי הוא כל הזמן תוך כדי הארוחה, נכון? מה הוא סובל? הוא מנסה לראות שזה מסתדר וזה מסתדר ויש לו את התסכול שזה לא מסתדר ושזה לא הולך כמו שהוא רוצה והוא מנסה לתקן את הדברים כל הזמן הוא בלחץ והוא לא נהנה מהסיטואציה, הוא לא נהנה מהמצב וכמובן שיש פה מגבלה על כמות האנשים שהוא יכול לנהל על כמות העבודה שהוא יכול לקחת וכן הלאה זה מאוד מאוד מאמיס עליו אז יש פה איזושהי תקראת זכוכית והדבר השני זה שאנשים שנמצאים שם כמובן שהם יכולים ליהנות אם הוא עושה את זה בצורה טובה ואם הוא מתחשב בהם אז הם יכולים ליהנות אבל הם לא באמת מרגישים שייכות הם לא באמת מרגישים שהדבר הזה הוא שלהם באותה מידה מצד שני בואו ניקח ככה גישה של יצירת מנהיגים בהקשר אפילו של ארוחת חג אז אם המוגבל בתפיסה של עצמי, וקרמלה חשבה שזה צריך להיות בבאר שבע. ואז שהגיע גם עידן לעשות שיתוף פעולה עם אלכס, אז הם אמרו, רגע, למה לא בקריאת שמונה, ולמה לא בדימונה, ולמה לא בסדרות, ולמה לא בכל הערים הקטנות האלה? ואז הם יצרו חזון משלים, מקביל לחזון שלי, וזה מה שאיפשר בעצם לדבר הזה לקרות. כי שוב, האם תאורטית הייתי יכול אני לחשוב על כל התוכניות האלה לבד, להוריד לכולם את המשימות, לפרק את זה והכל? זה אפשרי. זה אפשרי. אבל אז, כל האנרגיה שמניעה את כל הארגון הזה, הייתה צריכה לצאת ממני. ברגע שאנשים אחרים גם יוצרים את החזון שלהם בתוך הארגון, אז האנרגיה שלהם גם תורמת להתפתחות הארגון. להרבה בעלי עסקים יש את החוויה ואת ההרגשה הזאת, וגם במשפחה שוב אותו דבר, שגם אם כולם יודעים מה לעשות, אם אני לא נמצא, אם אני לא מביא את האנרגיה שלי, הדברים לא נראים אותו דבר. זה יכול להחזיק ככה שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, אבל לאורך זמן משהו שם התרופף, אוקיי? גם אם נגיד עכשיו אני, לא יודע, מאוד חשוב לי לעשות ארגונים נקיון בבית, ואני מביא את האנרגיה שלי כדי לשכנע את כולם שזה חשוב לסדר, ונגיד אפילו שכולם מסדרים ביחד ואני לא מסדר לבד, נגיד אפילו שאני מגיע לסטייל שאני לא מסדר בכלל, אוקיי? רק הילדים ואנשים אחרים בבית מסדרים את הבית. אם אני זה שכל הזמן דוחף את החזון, אם אני זה שכל הזמן דוחף את השכנוע, מה יקרה ברגע ששבוע אני לא אעשה את זה, ברגע שחודש אני לא אעשה את זה, ברגע שחצי שנה אני לא אעשה את זה? האנרגיה תדלדל, תדלדל, תרעל, כל פרויקט צריך שיהיה בו אנרגיה כדי להמשיך לרוץ, כדי להמשיך להתקדם, כדי להמשיך לעוף. וזה מזכיר לי סיפור, או שאני אוהב לספר, שגם כתבתי עליו בספר שלי, של סבתא שלי, אוקיי? סבתא שלי נפטרה לפני מספר שנים בגיל 93, והיא הייתה הדבקה מאוד מאוד מאוד מאוד משמעותי במשפחה המורחבת שלי, אוקיי? במשפחה המורחבת שלי, כמו הרבה משפחות שהיה לה שישה ילדים, כאילו להבשלי יש חמישה אחים ואחרות, וכמו בכל משפחה גדולה, יש משברים ויש צריכסוכים ויש בעיות ויש קשיים ויש כל מיני דברים שבהרבה משפחות מפרידים את המשפחות או יוצרים קרע במשפחות או מרחיקים אנשים אחד מהשני, לא צריך להגיד לכם שהדבר הזה קורה המון. וסבתא שלי הייתה כמו דבק כזה, כי לסבתא שלי היה את הוויז'ן הזה, את החזון הזה שכולם צריכים להיות ביחד, אוקיי? שכולם צריכים לתמוך אחד בשני, שכולם צריכים לעזור אחד בשני. ולמרות שחלק חזרו בתשובה וחלק עברו לגור בחול וחלק גרו באלת וחלק גרו במרכז וחלק אימצו סגנון חיים מסוים וחלק אימצו סגנון חיים אחר, כל עוד סבתא שלי הייתה בחיים, כל תקופה מסוימת היו ארוחות משותפות, היו דברים משותפים, היה קשר הרבה יותר עדוק בין בני דודים בכל המשפחה וכן הלאה, אוקיי? ושוב, עם כל כמה שזה טוב ויפה ואחלה המנהיגות הזאתי, אוקיי? מה שקרה באופן טבעי, שנה, שנתיים, שלוש, חמש אחרי שהיא נפטרה, אוקיי? עדיין יש קשרים בסדר, אבל בהדרגה חלק מהקשרים האלה טיפה יותר מרוחקים, חלק מהקשרים האלה טיפה פחות עובדים. איפה הלגסי האמיתי של סבתא שלי בתפיסה שלי? בזה שהיא יצרה תחתה מנהיגים אמיתיים ביכולת שלה לתקשר את זה, ביכולת שלה להעביר את זה, ביכולת שלה ליצור את זה, כן? איך היא עשתה את זה? היא הגיעה למצב שהיא הראתה או המחישה לאותם ילדים שלה, לנכדים שלה וגם לאנשים מחוץ למשפחה את הערך שיכול להיות למשפחה, את כמה הדבר הזה יכול להיות משמעותי ועמוק וחזק ועוצמתי והיא שכנעה, כן? לא בצורה של שכנוע, אבל היא הראתה, היא הוכיחה את העוצמה של הדבר הזה והרבה אנשים השתכנעו. היום אשתי ליאל כל הזמן מדברת על איך סבתא שלי יצרה את המשפחה הזאת שלה ואיך ליאל רואה את זה כמודל לחיקוי ואיך ליאל רוצה לעשות את הווריאציה, נקרא לזה את הסוג הזה, את ההתאמה האישית שלה לדבר הזה בבית שלנו. אז ליאל היא הפכה להיות מנהיגה במשפחה שלנו בהמשך או בהתאם או בהדגמה של החזון של סבתא שלי. עכשיו סבתא שלי, כאילו, סליחה, סבתא עיראקית של פעם, בדלק, כן בדלק, לא בדלק, בוא בדלק, כן? וליאל זה לא אותו דבר, כן? סבתא שלי הייתה כל יום פחות או יותר מבשלת ל-20 איש בבית שלה וזה היה החיים שלה. החיים שלה היה לבשל, החיים שלה היה המטבח, החיים שלה היה הדבר הזה, קובוט וכאילו מה שאתם לא רוצים, כן? עכשיו החלק הזה בחזון פחות מתאים לליאל, כן? היא אוהבת לבשל בדברים מסוימים, בזמנים מסוימים, לא כל הזמן. יש לה את הווריאציה שלה, יש לה את ההתאמה שלה, היא לא רוצה באמת להיות בדיוק כמו סבתא שלי, בדיוק באותו אופן שהרבה מהתלמידים שלי שפתחו בתי ספר ל-NLP לא רוצים להיות בדיוק מכללת תוצאות, הם רוצים להיות משהו דומה, משהו שונה, אבל הוויז'ן, החזון, המהות של ההשפעה ושל המנהיגות מתגלגלת הלאה, הולכת קדימה. אז אם אנחנו באמת מבינים את העניין הזה, בואו נבין שנייה, מה צריך כדי ליצור מנהיגים? מה נדרש כדי להגיע למצב שבאמת אנשים אחרים לוקחים את החזון שלנו ועוזרים לנו או עוזרים לעצמם להפיץ אותו על הבשכבות נוספות? אז קודם כל, דבר ראשון שחשוב להבין בפער הזה שבין ניהול למנהיגות, בדרך כלל אומרים שמנהל טוב זה מישהו שעושה את הפעולה בעצמו ואז הוא יודע ללמד אנשים אחרים לעשות את אותה פעולה או לפקח עליהם או לעזור להם לעשות את הפעולה ואז הוא אולי אפילו יכול ללמד אנשים ללמד, זאת אומרת להפוך להיות סוג של מנהל של מנהלים. אז בדוגמה הפשוטה זה יכול להיות נגיד איש שיווק או איש מחירות או איש שירות לקוחות של לומד לעשות את העבודה הזאתי בצורה טובה ואז הוא מכשיר אנשים אחרים גם לעשות את העבודה או עוזר להם או מנהל צוות אחרי שהוא מנהל צוות הוא יכול להפוך להיות כמו סמנכל כזה ובהדרגה בעצם הוא צובר את המומחיות כדי לעשות את זה מלמעלה ובניהול הדבר הזה הוא נדרש, למה הוא נדרש? שוב, לא, אולי ב-100% אבל למה זה נחשב כדבר טוב? כי כשאני מנהל אנשים אני אומר להם מה לעשות לפי ההנחיות שלי, אני יוצר את החזונות, את המטרות, את הדברים ואז כולם צריכים לעשות את הכל לפי מה שאני אומר עכשיו בשביל שאני יוכל להגיד לאנשים מה לעשות, אני חייב לדעת איזה פעולות מביאות הוצאה, כן? כל אחד בטח יש את החוויה הזאתי או להרבה מכם יש את החוויה הזאתי שעבדתם באיזושהי עבודה מסוימת, הנחיתו עליכם איזשהו מנהל מלמעלה או בצוות אחר או סיפור על חבר או חברה שלכם שזה קרה להם, משפחה והמנהל התחיל לשים כל מיני נעלים וכל מיני הגדרות וכל מיני תהליכי עבודה שהעובדים בשטח אומרים מה זה השטויות האלה? זה לא עובד, כן? מנהל מחירות שנותן איזה תסריט מחירות שאנשי מחירות לא מאמינים בו, הם לא מאמינים שהתסריט ימכור, אוקיי? אנשי שירות לקוחות שמבקשים להם לענות בצורה מסוימת שלא נראה להם הגיוני לענות ככה, אוקיי? עכשיו למה זה קורה? זה קורה בגלל, לא בגלל, שימו לב, זה לא קורה בגלל של הבן אדם מניסיון בשטח זה קורה בגלל של הבן אדם גם אין ניסיון בשטח וגם הוא מנסה להיות מנהל שאומר להם מה לעשות, כן? זה שילוב של שתי הדברים האלה. כי בניגוד לניהול, בשביל להיות מנהיג, כן? אני לא חייב לדעת איך אנשים עושים את הפעולות בשטח, נכון? ואפשר הרבה פעמים, במיוחד בעולם העסקים, עוד שנייה אתן בפרויקט התנדבותי שלי, לא משנה מה אני עושה, אני חייב לאפשר לפרטים להיות מותאמים לבן אדם. כי אם ברגע שהבן אדם, וזה מקום שבו הרבה מנהלים עושים טעות, או אנשים שרוצים להיות מנהיגים עושים טעות, הם כאילו נותנים לצד השני את ההרגשה שכאילו הוא יכול לקבל החלטות, כאילו הוא יכול לבחור, אבל אז ברגע האמת שהוא בא לעשות טעות, או שהוא עושה משהו לא כמו שאתם רוצים, אתם מתקנים אותו ובעצם פרקטיקלי קוצצים לו את הכנפיים. הדבר הזה קורה המון עם ילדים, נכון? שאני רוצה, שוב, אם אני רוצה שהילד שלי יעשה חמש חיות בפיזיקה, חמש חיות במתמטיקה, אני רוצה שהוא יצליח, לא יודע, לנגן על פסנתר, ואני רוצה שהוא יתנהג בצורה כזאת וכזאת וכזאת בכל אירוע, אז אני צריך לנהל אותו, כן? זה לא הגישה שלי, אני לא אומר שזה בסדר או לא בסדר, זה לא הגישה שלי, אבל כאילו, אם אני רוצה שהילד יגיע לכל הדברים האלה, אני צריך לדאוג שהוא יגיע לדברים האלה, אני צריך לדרחוף אותו לדברים האלה, אחרת, שוב, אחרת או שזה יקרה או שלא. אבל אם מה שחשוב לי זה להוביל את הילד סביב עקרונות וערכים כלליים יותר, מופשטים יותר, בעצם אני מאפשר עצמי לוותר על הפרטים הקטנים, אז אני יכול להכווין את הילד להיות המנהיג בחיים של עצמו. זה נכון בעבודה, זה נכון במשפחה, זה נכון בכל תחום בחיים, אם אני בעצם רוצה באמת להגיע את זה. אז מה נדרש באמת? אז לא נדרש לדעת את כל הפרטים, לא נדרש להיות מומחה בכל דבר שאני רוצה להביא בו מנהיג, אם אני רוצה להביא מנהל מחירות, אני צריך לדעת איך מנהלים מחירות. אם אני רוצה להביא מנהיג לצוות המחירות שלי, אני רק צריך לוודא שהוא מנהיג. הגיוני שיש לו את הסקילס ואת הוויוליטיז האלה. אז מה נדרש כדי ליצור מנהיגים? בשביל ליצור מנהיגים בגדול נדרש, או נדרשות, נדרש בשביל לייצר מנהיגים יש שלושה דברים שהם דרושים. הדבר הראשון זה קודם כל להיות מנהיג בעצמי. מנהיגות זה דבר קריטי. מבחינתי בהגדרה שלי להיות מנהיג, מה זה אומר? להיות מנהיג זה דבר מאוד פשוט. זה לקחת חזון, לקחת תמונה, לקחת ויז'ן, לקחת חלום ולשים אותו. ממש להתקין אותו במוח של אנשים אחרים בצורה שגורמת להם להתרגש וגם לפעול. אם אני עכשיו ציירתי איזשהו תמונה בראש של מישהו, כנראה בעזרת מילים, אבל לא חייב, אפשר בעזרת חוויות ותדרכים אחרות, והבן אדם הזה מתחיל לפעול בעקבות כך, מבחינת גל עשיתם פעולה של מנהיגות. אז קודם כל אני חייב להיות מנהיג. אם אני רוצה לייצר מנהיגים, אני חייב להיות מנהיג. אני חייב שתהיה לי איזושהי תמונה מאוד מאוד ברורה, מאוד מאוד רחבה, שמאפשרת לאנשים אחרים לראות אותה ולהגיד וואלה אני רוצה את זה. אם תחשבו על פוליטיקאים, בהקשר הטוב של פוליטיקה ולא בהקשר השלילי של פוליטיקה, בדרך כלל הסיבה שאנשים הולכים אחרי פוליטיקאים בגדול זה בגלל החזון הגדול שלהם. אם אני יותר בצד ימין של המפה, אז אולי יש את החזון הזה של ארץ ישראל השלמה שמעניין אותי, אולי יש לי את החזון הזה שאני רוצה ושאני מאמין שישראל צריכה להיות כזה מאוד מאוד חזקה ולנצח תויבים שלה בצד הביטחוני, אולי אני מאמין שצריך חופש כלכלי ושאנשים יוכלו לעשות מה שהם רוצים בהקשר של קפיטליזם, לא משנה. אם אני יותר בצד השמאל של המפה, אז אולי אני מאמין יותר שאני רואה בתמונה של הדמיון שלי, אני רואה שלום ממדינות אחרות, אני רואה יותר שוויון בין האנשים בתוך המדינה, אני רואה שיש פחות עניים, אני רואה את הדברים האלו ובדרך כלל מה שמוביל אנשים ללכת אחרי המנהיגים האלה או ללכת בעקבותם זה החזון הגדול שלהם. אחר כך ברמת הפעולות יש הרבה פעמים אי הסכמות, יש הרבה פעמים דברים שלא מתיישרים, יש הרבה פעמים דברים שלא מסתדרים ושם באמת יש את כל הג'יפה גם של הפוליטיקה, אבל בעולם אידיאלי כל מנהיג כזה עושה פעולות רק שמתיישרות עם החזון הגדול הזה ואז אנשים שהולכים אחריו מאוד מאוד מרוצים. אז גם אם בפוליטיקה ברמה המדינית זה מאוד קשה ולא אפשרי או כמעט בלתי אפשרי, אני חושב שברמת העסק הקטן שעושה 10, 20, 30, 50 מיליון שקל בשנה או פחות וברמת המשפחה או ברמות האלה אפשר להיות די עקבי ולא עם הרבה פזילות ושבירות מהדבר הזה. הדבר השני שנדרש מעבר לזה שאני אהיה מנהיג בעצמי, זאת אומרת שלי יהיה בעצמי איזשהו חזון, נדרש לתת לאחרים את המקום להוסיף מעצמם כמו שאמרתי. אני לא יכול להיות זה שמחזיק את החזון שאני תולה תמונה שלו, כן? תולה תמונה של החזון הזה במטאפורה כמובן ואף אחד לא יכול להוסיף. אני ציירתי, אתם רק עושים לפי החזון הזה. זה מתחיל כמנהיגות, מאוד מאוד מהר זה הופך לדיקטטורה. אם אני בדוגמה של ציור ואני התחלתי לצייר את הציור, אם אני רוצה לצרף עוד מנהיגים, אני בהגדרה לא צריך לתת להם רק להסתכל על הציור, אני צריך לתת להם גם מכחול וגם אפשרות לצייר על הציור שלי וגם עוד קנבס וגם את המקום להביע את עצמם ולשנות ולהתאים את הדבר הזה. אם אני לא עושה את זה, אז זה לא באמת חזון משותף ואין באמת עוד מנהיגים, הם פשוט פאפץ, הם פשוט בובות, הם פשוט עושים מה שאני אומר להם. אז אני צריך אחד להנהיג, שתיים להעצים, וכשאני אומר להעצים ולא רק לאפשר, למה? כי למרות שהמנהיגות זה דבר שהרבה מאיתנו מחפשים אותו בחיים שלנו, שוב יש את ה... מי שלא קרא את הספר מנהיגות בטישרט, אז יש ממש בפרק הראשון כזה את ההסבר העמוק ללמה המנהיגות זה דבר כל כך יקר וכל כך עמוק שאנחנו כל כך כמאים לו. אבל למרות שאנחנו כמאים לזה שינהיגו אותנו, לעשות אקטים של מנהיגות זה דבר מפחיד. רוב האנשים קשה להם להוביל, רוב האנשים קשה להם לשים חזון עבור כולם. תחשבו על זה אפילו ברמה הכי בסיסית, רוב האנשים אם יש קבוצה של שמונה, עשרה אנשים, כולם רוצים לאכול, כולם רעבים, כולם ישאלו, מישהו ישאל, דני שואל, מה אתם רוצים לאכול? רוב האנשים, התשובה שלהם, לא יודע, מה שאתה רוצה, תגידו אתם, מה אתם חושבים, ויהיה לרוב האנשים קשה לבוא ולהגיד, אוכלים אמבורגר, ואקט של מנהיגות זה לא יהיה רק להגיד, אולי נאכל אמבורגר, מה אתם אומרים, אני מתאים לי אמבורגר או פיצה או סושי, זה לא מנהיגות, מנהיגות זה יהיה, תראו, אם אנחנו, נגיד שאפילו בלי להכריח, בלי להיות אגרסיבי ואסרטיבי, ממש לייצר חזון, להגיד, אני מכיר מקום שיש בו את האמבורגרים הכי טעימים בעולם, שהם ככה, שהם זה וזה, ולצייר לנו תמונה שאנחנו רוצים ללכת אחריה. רוב האנשים יש להם פחד מלעשות את זה, ולכן אם אני רוצה לייצר מנהיגים, אני צריך במיוחד בהתחלה, לא רק לאפשר להם לעשות את זה, גם להעצים אותם לעשות את זה, גם להרים להם כשהם עושים את זה, לחזק את ההתנהגות שלהם כשהם עושים את זה, לפרגן להם כשהם עושים את זה, והרבה פעמים הדרך הכי טובה לעשות את זה, גם בקטע עסקי, אבל גם בדברים אחרים, זה בתור הבן אדם שרוצה להביא מנהיגות ברמה הגבוהה ביותר, זה לאפשר לאנשים שתחתיי לקבל קרדיט על ההצלחות שלהם, לחגוג איתם את הניסיונות שלהם, ולקחת על עצמי את האחריות לכישלונות שלהם. זאת אומרת, אם עכשיו עידן עשה קמפיין, לא משנה, לפני כמה שנים, כן, אני מדבר, והפסיד עשרות אלפים שקל שלא הלכו טוב ולא הסתדרו, אז הוא בא ואומר, אוי ואבוי, אני עשיתי טעות, אני לא הצלחתי, אני הפסדתי את הכסף, אני אומר לו, לא נורא, אל תדאג, אני נתתי לך את הכסף, אני שמחתי עליך, ההפסד של העשרות אלפים שקל זה לא הפסד שלך, זה הפסד שלי. ת