פרק 28: לא להיות סלחניים​

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות, קוראים לי גל צחייק, והמטרה שלי היא להביא לכם את הכלים הכי הכי פרקטיים להצלחה בחיים, אני מדבר על כלים מעשיים, כלים שבאמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרטה, ואני יודע שהכותרת של הפרק של היום היא לא הכי פופולרית ולא בדרך כלל מה שאתם שומעים או מה שאולי אפילו מי שמכיר אותי ציפה לשמוע ממני, כי הכותרת של הפרק זה להפסיק להיות סלחנים, אנחנו לא צריכים להיות סלחנים, סלחנות זה לא תמיד דבר חיובי. עכשיו ברור לי שזה לא יצא פופולרית אבל בין השאר בגלל שאנשים לא בדיוק מבינים למה הכוונה בסלחנות. אני לא מתכוון לזה שאסור לנו לסלוח אם מישהו פגע בנו או אם קרה לנו משהו רע, יש את הכלישה הזאתי שאומרת שכשאנחנו סולחים למישהו אז אנחנו בעצם עושים את זה בשביל עצמנו ושל לכעוס זה ממש כמו לשתות בעצמך רל ולקוות שהצד השני ימות. אני מאמין לחלוטין בשתי הדברים האלה ואני מאוד מאמין בלסלוח לאנשים שעשו משהו רע לעצמנו או באופן כללי כמובן בהתאם לסטנדרטים מסוימים ובטח לא לנטור תינה. עם זאת יש דבר נוסף או משמעות נוספת למילה סלחנות המשמעות הנוספת היא שאני מסתכל על התנהגויות של אנשים אחרים ואני אוטומטית מקבל אותם אני לא מסתכל עליהם כשליליות וכן הלאה אוקיי ופה יש הבדל מאוד מאוד מאוד גדול בין להסתכל על משהו שמישהו עשה להגיד הדבר הזה הוא לא בסדר ואז לסלוח לו שאני בעד זה לבין להסתכל על זה ולהגיד טוב נו זה לא כזה נורא שהוא עשה את זה אוקיי בסופו של דבר מה שאני בא לדבר איתכם היום בפרק הסלחנות זה שאנחנו צריכים לקחת את הסטנדרטים שלנו ברצינות אם אנחנו רוצים להצליח בחיים אנחנו רוצים לעשות טוב לאנשים אחרים בחיים אנחנו מאמינים שבשביל לעשות טוב בעולם הזה ובעיקום הזה יש דברים מסוימים שנכון לעשות ודברים מסוימים שטח לא נכון לעשות כי הם פוגעים הם מפריעים הם הורסים הם יוצרים נזקים וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה זה אומר שאנחנו שמנו לעצמנו סטנדרטים אוקיי והסטנדרטים האלה זה אולי הדבר הכי הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות עבור עצמנו בעולם ההתפתחות האישית זה שיהיה לנו סטנדרטים שאנחנו נדע בעבור עצמנו מה טוב מה רע מה נכון מה לא נכון עכשיו כמובן שהסטנדרטים האלה יכולים להיות טיפה גמישים ואנחנו יכולים גם להשתנות עם החיים שלנו אבל בן אדם שמסרב להציב סטנדרטים בעצם יגיע למצב שהוא באמת באמת באמת באמת תקוע עכשיו מה קורה איך בעצם הקונספט הזה או התקיעות הזאת של סטנדרטים מושמדים נוצרת לעוד ועוד ועוד אנשים תראו בסופו של דבר רובנו הולכים לאיזושהי סדנה הולכים לאיזשהו קורס לומדים איזה משהו חדש או אולי אפילו חווינו איזה כאב או קושי בחיים שלנו או שפשוט הגענו למסקנה בעצמנו הגענו למסקנה שלא יודע מעכשיו אני אוכל אוכל בריא שמעכשיו אני מתאמן כל יום שמעכשיו אני לומד כל יום שמעכשיו אני קורא ספר כל חודש לא משנה שמעכשיו אני לא משקר או מדבר בצורה כזאת או אחרת לאנשים שמעכשיו אני עושה משהו הצבתי לעצמי איזשהו סטנדרט אוקיי זה לא סתם החלטה להציב סטנדרט זה סוג מאוד מסוים של החלטה זה אומר שמעכשיו התנהגות מסוימת היא סבבה והתנהגות מסוימת היא לא סבבה מה הקטע שישר אחר כך נגיד אני מחליט עם עצמי שאני מעכשיו אוכל אוכל יותר בריא או אוכל אוכל בריא נקודה או שאני טבעוני ואז אני מסתכל על אנשים בסביבה שלי ואנשים בסביבה שלי לא בהכרח פועלים עם הסטנדרט הזה הם פועלים אולי בניגוד לסטנדרט הזה עכשיו בגלל שאנחנו קשורים לאנשים בסביבה שלנו שאנחנו מחוברים אליהם שאנחנו אולי אפילו אוהבים אותם שאנחנו לא רוצים לייצר נתק או קרע ביחסים שלנו איתם אנחנו לא רוצים להרגיש או לחשוב עליהם דברים שליליים מה שאנחנו עושים זה שאנחנו אומרים לעצמנו טוב כן נכון שאמרתי לעצמי שמעכשיו אני אוכל אוכל בריא אבל אם מישהו אחר אוכל צ'יפס זה לא כזה נורא או נכון שאמרתי עצמי שמעכשיו אני לא משקר אבל זה שבן אדם אחר מתנהג בצביעות זה לא כל כך נורא או יכול להיות שאני אמרתי עצמי שמעכשיו אני עוזר לאנשים ואני נחמד יותר אבל זה שמישהו אחר הוא מניאק זה לא נורא כי הוא חבר שלי כי הוא אמא שלי כי הוא אבא שלי כי הוא דודה שלי כי הוא סבתא שלי כי הוא הבת זוג שלי כי הוא הילדים שלי ברגע שאני מגדיר לעצמי סטנדרט ואז אני נותן למישהו אחר לעבור את הסטנדרט הזה לפעול בניגוד לסטנדרט הזה ואני סלחן כלפי הדבר הזה שוב אני לא אומר שצריך לכעוס על הבן אדם זה לנצח או לנטור לו תינה עוד שני אתן לכם חמש דרכים לשמר סטנדרטים ולשמר גם את החברים והמשפחה שלכם על הדרך אבל אני פה נוגע בנקודה אחרת ברגע שאני שם את החריץ הזה בסטנדרט בראש פתאום אני מבין שלאורך זמן הסטנדרט הזה נסדק נסדק נסדק נסדק עד שהוא נשבר לחלוטין אם אני למשל נגיד הרבה אנשים היה להם את זה בבית ספר הם אומרים לעצמם טוב אני אלמד למבחן ואז חברים שלהם לא לומדים ואז אומרים טוב זה לא נורא שהם לא לומדים אני עדיין רוצה ללמוד זה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה לשמר סטנדרט אחד עבור עצמי עצמי וסטנדרט אחר עבור הסביבה הקרובה שלי. הרבה מאוד אנשים אומרים לעצמם או אומרים לאנשים אחרים שהם שיפוטיים כלפי עצמם ופחות שיפוטיים כלפי אנשים אחרים. כמעט תמיד הדבר הזה הוא שקר. לא בהכרח שקר מכוון, לא בהכרח שקר ממטרה שלילית, ולפעמים זה נובע מחוסר מודעות, אבל זה עדיין לא האמת. גם אם אני אנשים שאומרים שאני מאוד שיפוטי כלפי עצמי ואני לא שיפוטי כלפי אחרים, אז הם תמיד שיפוטיים באותה מידה כלפי אחרים. הם אולי לא מבטאים את זה, הם לא אומרים את זה, אולי הם אפילו מתביישים לחשוב את זה, אבל הם גם עושים את זה. אם אני אומר לעצמי שהדבר הנכון והמוסרי זה למשל להיות טבעוני, ואני לא חופר פה על טבעונות לא בפודקאסט ולא בשום מקום אחר, אבל אם אני אומר לעצמי שהדבר הנכון והמוסרי זה להיות טבעוני, אז כשמישהו אחר אוכל בשר סביבי, אני בהכרח שופט אותו, אוקיי? אני לא בהכרח עכשיו שונא אותו או כועס עליו או וואטאבר, אבל אני יודע שההתנהגות הזאת היא לא בסדר. אם אני אחשוב עם עצמי שההתנהגות הזאת היא כן בסדר, מאוד מאוד מהר גם אני אגיד, אוקיי, אז גם לי זה סבבה לאכול בשר, אוקיי? עכשיו, אני מבין שאני גם בעצמי עושה דברים שהם לא בסדר, לכן אני לא בהכרח מנתק קשר או כועס או רב עם כל בן אדם על כל דבר, ואני יכול ללכת עם אנשים לאכול אמבורגר או דברים כאלה ואני אהיה מולם בזה, אבל לא מתוך זה שאני חושב שזה בסדר לאכול אמבורגר, אלא מתוך זה שאני מבין שהם יכולים להיות חברים שלי למרות שהם עושים משהו לא בסדר, כי גם אני עושה דברים שהם לא בסדר לפעמים והם עדיין חברים שלי, אוקיי? אז זה בגדול הרעיון. אנחנו משמידים לעצמנו את הסטנדרטים, אנחנו הורסים לעצמנו תהליך ההתפתחות האישית מתוך רצון לשמר איזשהו סטטוס קוו בחיים שלנו ובמערכות יחסים בחיים שלנו. אם למשל אני אומר לעצמי שאני רוצה לקרוא כל יום ספר או כאילו נגיד עשר עמודים או חמש עמודים או עשרים עמודים או לא משנה מה, אוקיי? ואז הבן בת זוג שלי, אמא, אבא שלי, אחים שלי, חברים שלי יושבים בערב ורואים נטפליקס, אז יהיה לי מאוד מאוד קשה גם להחזיק את זה שכן כן זה בסדר שהם רואים נטפליקס, אבל אני לא רואה נטפליקס. אז למה אני לא רואה נטפליקס? אם זה בסדר לראות נטפליקס ולא לקרוא ספרים, אז למה שאני לא גם אראה נטפליקס? זה הרבה יותר קל, זה הרבה יותר פשוט ובמובנים מסוימים זה גם הרבה יותר מבדר, אוקיי? אז בסופו של דבר כל הרעיון הזה שיש לנו מנגנון שיפוטיות אחד כלפי עצמנו ומנגנון שיפוטיות אחר כלפי אחרים הוא שקרי לחלוטין. כל המנגנון הזה של שיפוטיות יושב על סטנדרטים והסטנדרטים של כולנו הם תמיד אותו דבר כלפי עצמנו וכלפי אחרים, אוקיי? נקרא לזה היוצא מן הכלל היחיד בהקשר הזה, המצב היחיד בהקשר הזה שהוא יוצא מן הכלל זה הרעיון הבא. אם אני חושב למשל שאני לא יודע מה חכם יותר, נחמד יותר, עשיר יותר, טוב לב יותר, בריא יותר, צעיר יותר וכן הלאה ולכן עליי יש סטנדרטים גבוהים יותר אל מול מישהו אחר אז זה דבר שיכול להיות שיתפוס. אבל עדיין זה אומר שאני אצטרך לצפות מאנשים שהם חכמים צעירים, חכמים עשירים, יפים, לא משנה כמוני לאותם סטנדרטים. זאת אומרת שגם אם יש איזושהי הסתייגות בסטנדרט עדיין בסופו של דבר הסטנדרט צריך לתפוס עליי ועל אנשים כמוני בצורה מלאה אחרת הוא לא נתפס. אז בואו נדבר שנייה על איך אנחנו יכולים גם לשמר את הסטנדרטים שלנו זאת אומרת גם לוודא שאנחנו שומרים על הדברים שחשובים לנו, שאנחנו מתקדמים בתהליכי ההתפתחות שלנו וכן הלאה ומצד שני אנחנו גם שומרים על החברים שלנו, על המערכות יחסים בחיים שלנו בצורה טובה. כי בסופו של דבר שוב זה המטרה של הדבר הזה אם אני חושב שלא יודע לעשות עבודה קשה ולא אפקטיבית זה טיפשי ואני רואה אנשים אחרים עובדים בחוסר אפקטיביות אני לא יכול לקבל את זה. אני יכול אולי לא לכרוס עליהם, אני יכול אולי אפילו לסתום את הפה ולא בהכרח להגיד להם על זה משהו אבל אני לא יכול לקבל את זה שזה בסדר שהם עושים את זה אם זה בעיניי בסטנדרט שלי לא בסדר. אז בואו נדבר על איך אפשר לשמר, חמש דרכים לשמר גם סטנדרטים וגם את החברים. אז דרך ראשונה והבנה ראשונה או כלי ראשון או מחשבה ראשונה זה שלא בהכרח כל החברים שלנו או כל המערכות יחסים בחיים שלנו חייבות להישמר. אני מכיר לא מעט אנשים שיש להם חברים או אנשים בסביבה שאני לא מדבר על זה שהם אולי חרוצים טיפה יותר, משקיעים טיפה יותר או דברים כאלה אלא יש להם התנהגויות ותפוסי התנהגות שהם ממש סותרים ערכים מרכזיים בחיים של האנשים. למשל אם לי חשוב דברים מסוימים במערכת יחסים הזוגית שלי למשל חשוב לי העניין של המונוגמיות והנאמנות במערכת יחסים. אם אני בחברות קרובה מאוד כל הזמן בקשר עם אנשים שהם כל הזמן בוגדים בבני או בנות הזוג שלהם אז לאורך זמן אני חייב או לשפוט אותם להיות בשיפוטיות כלפיהם לא להיות סלחן כלפיהם או שאני לאט לאט יגדיר לעצמי שהדבר הזה הוא בסדר שמותר לבגוד. אגב אני לא מדבר פה כרגע על לא יודע מה פוליאמוריה או כל מיני בחירות אחרות זה משהו אחר אני מדבר על מצב שבאמת חוסר נאמנות במערכת יחסים. אז או אם אני חושב שבשביל להצליח בחיים, הדרך הכי טובה זה, לא יודע, לעשות טוב לאנשים אחרים ולוודא שאתה כל הזמן נותן הרבה ערך ולהיות נדיב. ויש לי בסביבה אנשים שהם מאוד מאוד קמצנים, שהם חוסכים לאנשים אחרים, לא במובן של חיסכון, אלא במובן של הם מתעלפים את עצמם, הם דופקים אנשים אחרים, הם פועלים בצורה שלילית ומזיקה כלפי אנשים אחרים כדי להתקדם. אני לא יוכל לאורך זמן גם לא לשפוט אותם וגם להחזיק את הסטנדרט החיובי שלי. הסביבה שלנו זה דבר סופר חזק, במיוחד לאנשים שאנחנו מסתובבים איתם הרבה, במיוחד לאנשים שאנחנו רואים אותם כחברים ומשפחה שלנו, אנשים שהכי יקרים לנו, הם משפיעים עלינו. לנסות להילחם בדבר הזה זה רעיון מאוד מאוד מאוד גרוע, כי זה אחד האלמנטים הפסיכולוגיים הכי חזקים בחיים שלנו. לכן חשוב להבין שאולי לא על כל סטנדרט קטן צריך ישר, לא יודע מה, להתנתק או לנתק מערכות יחסים, אבל אנחנו לא צריכים לפחד מזה שמערכות יחסים מסוימות יתנתקו בחיים שלנו כתוצאה ממעבר על סטנדרטים חריפים, משמעותיים ומרכזיים בחיים שלנו. קודם כל האמת שלנו, קודם כל מה שאנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון והטוב בעולם ורק אחר כך אולי שימוש מערכת יחסים כזאת או אחרת. דבר שני, וזה טיפ שהוא נכון לכל דבר מהסוג הזה בחיים, זה משפט שאני מאוד מאוד אוהב, קודם להוסיף ואחר כך להעיף. אם אתם מרגישים שקשה לכם עם אנשים מסוימים בסביבה שלכם, נגיד אתם רוצים מאוד להחזיק את הסטנדרט של צמיחה, של התפתחות, של למידה, אבל רוב האנשים בסביבה שלכם כל הזמן תקועים, אולי הדבר הראשון לעשות זה לא להעיף אותם מהחיים שלכם ולהתרחק מהם, אלא לצרף עוד ועוד אנשים לחיים שלכם שהם גם אנשים של צמיחה, שהם גם אנשים של התפתחות, שהם גם אנשים של למידה, להיכנס לתוך קהילות או מקומות או לייצר חברים שהם אנשים שתופסים את הסטנדרט הזה. הרבה מאוד פעמים מה שיקרה זה שזה יאפשר לכם להיות הרבה יותר כנים, פתוחים ואמיתיים מול החברים שלכם. הרבה אנשים חושבים שהם כנים, שהם פתוחים, שהם אמיתיים עם החברים שלהם, עם המשפחה שלהם, אפילו בזוגיות שלהם, ובפועל ברוב שהם מפחדים לאבד את המערכות היחסים האלה, הם תמיד מעגלים פינות, הם תמיד שומרים דברים מסוימים לעצמם ולא מספרים על זה. הרבה מאוד פעמים ברגע שבן אדם יודע שיש לו אלטרנטיבה, יודע שהוא אהוב בכל מקרה, דרך אגב אפשר גם לעשות את זה דרך עבודה פנימית מאוד עמוקה, אבל אולי זה לא להיום, אבל גם דרך סביבה נוספת ותומכת. ברגע שאני יודע שיש לי עוד חברים, שיש לי עוד אנשים שמקבלים אותי, שיש לי עוד אנשים שמכבדים ואוהבים אותי כפי שאני עכשיו, זה מאפשר לי להיות במקום הרבה יותר פתוח ופגיע ועוצמתי מול האנשים בחיים שלי. אז קודם כל להוסיף, אחר כך אם אתם רוצים להעיף אפשר, קודם כל להוסיף. דבר שלישי, להבין שאם הסטנדרטים שלנו זה דבר כל כך משמעותי שיכול לפגוע במערכות יחסים שלנו, שיכול לשנות לנו את החיים, אז לעשות עבודת עומק מאוד מאוד משמעותית וספציפית על הסטנדרטים שלנו, לשאול את עצמנו מה הם הסטנדרטים שיש לי בחיים, מה לדעתי זה התנהגות נכונה ומה לדעתי לא התנהגות נכונה. מה הם הדברים שבעיניי אני נכון לי להגדיר שזה נכון ולא נכון, שזה טוב ורע בחיים שלי. אתם יכולים ממש לכתוב רשימות של מה זה טוב, מה זה רע בחיים שלכם, לפרק את זה או להתנהגויות או להערכים ואז להתנהגויות, וממש לדייק את הדבר הזה, לחשוב טוב טוב מה הסטנדרטים שלי ולהחליט אולי יש לי סטנדרטים ישנים, אולי זה סטנדרטים שלמדתי מההורים שלי ומהסביבה שלי וזה בכלל סטנדרטים שהם לא נכונים לי יותר ולפרק את זה. פה אני מתחבר לכלי ארבע או לרעיון הרביעי בהקשר הזה. הרעיון הרביעי זה שככל שיהיו לנו פחות סטנדרטים והסטנדרטים יהיו יותר מדויקים וחדים יותר טוב. לרוב האנשים יש המון המון המון המון סטנדרטים חסרי תועלת מיותרים לחלוטין וזה סתם דברים שהם חושבים שיש להם משמעות. לא יודע, סתם דוגמה. האם חבר טוב שלי אז הוא צריך לשלוח לי שלוש וואטסאפים ביום. אם מישהו אוהב אותי אז הוא צריך לכתוב לי ככה וככה ביום הולדת. לא יודע. אם זה שתי הסטנדרטים היחידים שלכם על חברות סבבה, אבל אם יש לכם 27,753 סטנדרטים בשביל שמישהו יחשב חבר שלכם, כנראה, וזה הרבה דברים קטנים, כנראה שהדברים האלה הם לא מספיק מדויקים, שאתם לא באמת מבינים לעומק מה חשוב לכם ומה נכון לכם וזה ידפוק אתכם בצורה מאוד מאוד משמעותית לאורך זמן. בסופו של דבר זה ככה גם בעבודה, גם במערכות יחסים זוגיות, גם בחברים וגם בכל מקום. אם אני רוצה להיות מאוד מאוד אפקטיבי כדאי שיהיו לי מעט סטנדרטים, אבל שהסטנדרטים האלה יהיו מאוד מאוד מדויקים וברורים. למשל אני עוסק המון מן הסתם בהקשר של שיווק, של העברת מסרים, של עמידה מול קהל, של הרצאות, כל הדברים האלה. אחד הסטנדרטים הכי ברורים שלי זה שאני רוצה לגרום לאנשים להרגיש טוב. אם אני אגרום לאנשים להרגיש טוב, עשיתי טוב. וכשאני חושב למשל על איזה שהוא מסר מסוים, על איזה שהוא רעיון מסוים, על איזה שהוא כיוון או שיעור מסוים, או כשאני חושב על מסר מסוים לפרסומת, אני אומר לעצמי אוקיי, אם הפרסומת הזאת תגרום לאנשים להרגיש רע, אוקיי, אז זה לא טוב, אז לא משנה אם זה יעבוד או לא יעבוד. אוקיי, זה לא טוב, זה לא עומד בסטנדרט שלי של לגרום לאנשים להרגיש טוב, אוקיי? מה שכן זה לפעמים אני אומר לעצמי אוקיי, אם במסגרת תהליך אישי או תהליך עומק עכשיו בן אדם ירגיש רע כמה דקות ואז אחר כך ירגיש טוב, זה בסדר. אבל אני רוצה לוודא שלמשל סטנדרט דוגמה זה לגרום לאנשים להרגיש טוב, שהמסרים שלי יגרמו לאנשים להרגיש טוב, אוקיי? וכל אחד יכול לדייק ולחדד את הסטנדרטים שלו. הדבר האחרון זה ממש לוודא שכשאנחנו מדברים מול אנשים שקרובים אלינו ושאנחנו מולם לא לעשות 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7 זה אולי יותר בצד של לשמור על סטנדרטים ופחות בצד של לשמור על חברים, אבל עדיין אם אנחנו רוצים לאורך שנים לשמר מערכות יחסים טובות עם אנשים באופן כללי אנחנו לא יכולים לשתוק לגבי הסטנדרטים שלנו. אתם מכירים את האנשים האלה? בוודאי יצא לכם לפגוש, או שאולי זה קרה לכם בעצמכם אנשים שהיו חברים, מערכת יחסים מאוד טובה שנים על גבי שנים, וביום אחד או באירוע אחד או בתקופה קצרה הכל יתפוצץ זה לא יתפוצץ באמת בתקופה קצרה, זה בדרך כלל תאינה, זה בדרך כלל שיפוטיות שנהגרה שם שבועות, חודשים, שנים אפילו ואף אחד לא העיז לדבר עליה, אף אחד לא פתח את זה ואז זה גם נהיה תמיד הכי גרוע רוב האנשים חושבים שאם הם לא יבטאו את מה שמפריע להם הם מונעים איזשהו אימות, הם מונעים ויכוח, הם מונעים קושי במערכת יחסים. בתכלס כשאנחנו לא מדברים על הדברים האלה אנחנו אולי דוחפים את האימות אחורה זאת אומרת לעתיד בקו הזמן אבל אנחנו מחריפים בצורה מאוד מאוד משמעותית את גודל הקונפליקט ואת הקושי של הפתרון שלו לטוע אני רואה איזה שמשפט שאני מאוד אוהב שאומר תארגו את המפלצת כשהיא קטנה אם כשהחוס חילוקי דעות שלכם עם חברים שלכם, עם המשפחה שלכם, עם העובדים שלכם בעבודה או בכל מקום אחר כשהקונפליקט הוא קטן אתם ישר תוקפים אותו, יש סיכוי הרבה יותר גדול לפתור אותו מאשר הם מחכים המון זמן עד שהקונפליקט יהיה ענק טיפ תקשורת בהקשר לזה וזה טיפ מאוד מאוד חשוב וחזק זה שאפשר להפריד בין ההתנהגות לזהות אם למשל אני כתופס של כמה וכמה פעמים ראיתי חבר קרוב שלי שהוא מתנהל בצורה צבועה ומבחינתי יושרה או איזשהו משהו כזה זה ערך מאוד מאוד גבוה זה סטנדרט מאוד מאוד גבוה אם אני אגיד לו תקשיב אתה צבוע, אתה שקרן לבן אדם יהיה מאוד מאוד קשה לקבל את זה אם לעומת זה אני אגיד לו תקשיב אני אוהב אותך אני מת עליך, אתה תותח, אתה מדהים אבל חשוב לי להדגיש בפניך שלדעתי ההתנהגות הזאת והזאת כשאתה אומר ככה וככה ההתנהגות הזאת עצמה היא צבועה ואני יודע שזה לא מתאים לך זה לא מתאים למי שאתה כי אתה בן אדם כזה טוב ומדהים אז בעצם אני בא ואני לוקח את השלמות שלו אני מבהיר לו כמה שאני יכול שבעצם אני לא תוקף את מישהו אני לא תוקף את הזהות שלו, אני לא תוקף אותו אני רק מצביע על התנהגות ספציפית שלדעתי היא בעייתית ושהיא לא עומדת בסטנדרטים שלי במקום להתנצל ולהגיד אני לא חושב שזה לא בעיניי זה צבוע זה לא בסדר תעמידו את הסטנדרטים שלכם חזק אבל אפשר לעדן את זה פשוט לא דרך התנצלות לעדן את זה דרך זה שאתם מפרידים בין הבן אדם לבין הסטנדרט אם למשל אני רואה שמישהו בעבודה עושה את העבודה שלו בצורה מאוד לא יעילה ואיטית אז אני לא אגיד לו תקשיב אתה עובד ממש לאט למה כי אז הבן אדם ישר מרגיש מותקף והסבירות שהוא ישנה את ההתנהגות שלו היא מאוד קטנה גם אם הוא ישנה את ההתנהגות שלו מה שיקרה זה שהוא ינטור תינה כן כן הוא ינטור תינה הוא יכנס על האל זה שאני אמרתי לו את זה וגם אם באותו רגע הוא יעבוד קשה לאורך זמן הוא ימצא הצדקות ללמה אני הייתי לא בסדר למה הייתי לא בסדר שאמרתי לו את זה והוא יתבצר בעמדה שלו זה בדרך כלל מה שקורה ממש בכל תחום בחיים אם יצא לכם להעביר ביקורת על מישהו אי פעם בחיים שלכם אתם יודעים שבדרך כלל כשמעבירים על מישהו ביקורת רוב האנשים לא מקבלים את זה יותר מדי בטוב גם אם הם משחקים אותה כאילו הם מקבלים את זה בטוב אחר כך הם כועסים אחר כך הם חוזרים אליכם עם זה או אחר כך הם פשוט ממשיכים להתנהג בדיוק אותו דבר כי הם מתבצרים בעמדה שלהם אז בסופו של דבר הדרך היותר נכונה זה לבוא ולהגיד לו תראה אתה כזה עובד טוב אתה עושה בדרך כלל עבודה מדהימה אני חושב שהמשימה הזאת אתה כרגע עושה קצת בעיטיות עכשיו זה לא מתאים לך כי אתה עובד כל כך אפקטיבי יעיל ומהיר עכשיו אם אני לא חושב עליו שהוא עובד אפקטיבי יעיל ומהיר כמובן שאני לא אשקר לו אבל אם אני חושב שברמה הכללית והטוטלית שלו הוא בן אדם איתי ועצלן ועייף אז אני לא אתן לו לעבוד אצלי אני פשוט אסגור את המערכת היחסים הזאת וזה נכון על כל מערכת היחסים גם אם החברים הכי טובים שלכם ואתם חושבים שבכללי הם חרות אז אין לכם מה להיות חברים שלהם אם אתם חושבים שהם בסך הכל אנשים מדהימים אבל יש להם התנהגות אחת ספציפית שהיא לא לעניין אז ככה אפשר להפריד את זה ולתקן את זה ממש ממש לדייק את המילים יש לי פרק שאני בפודקאסט על איך לבחור מילים כמו מאסטר אם אתם לא שמעתם אותו עדיין אני ממש ממש ממליץ לכם לשמוע אותו וגם אגב בספר החדש שלי מנהיגות בטישרט אני ממש מדבר לעומק על הנקודה הזאתי של איך אני בוחר ומייצר שפה נקייה כדי לייצר את הביקורת שלי לא כמשהו פוגעני והרצני אלא כמשהו שהוא מעורר ומניע לפעולה. אז אני מקווה שהיה לכם כיף ונהניתם מהפרק הזה בפודקאסט, ואני אראה אתכם בפרק הבא.