גישה אפקטיבית ללהיות כל יכול

הפוסט הזה מיועד לאותם אנשים שהמנטרות ״אני יכול לעשות כל דבר״ ו״הכל אפשרי״ חקוקות אצלם חזק בתת-המודע, אותם אנשים שצמד המילים ״אי אפשר״ פשוט כואב להם באוזניים. מעבר אליהם, הפוסט הזה מיועד גם לאותם אנשים שבוחרים שלא להחזיק בגישות האלה, שחשוב להם מאוד להישאר מציאותיים או עם רגליים על הקרקע, אותם אנשים שמפחדים שאם הם יאמינו בזה הם עלולים ליפול חזק.

האם להיות כל יכול זה לא אפקטיבי?

באופן אישי אני מחזיק באמונות האלה כבר שנים רבות, ואני שמח לבשר שעד היום אני מוצא אותן כאפקטיביות ביותר. עם זאת, גיליתי שפעמים רבות עצם האמונה שהכל אפשרי דווקא מגבילה את התוצאות שלי. הפוסט הזה כתוב בהנחה שאנחנו כבר מבינים שאם נרצה מספיק ונחליט חזק מספיק, נוכל להשיג ולהגשים כל דבר. אם אתם עדיין לא מאמינים בכך, או חושבים שיש דברים שאתם פשוט לא יכולים להשיג, שווה לכם לעצור רגע ולחקור את זה בנפרד, לפני שממשיכים לכאן.

איך זה בדיוק מגביל אתכם

אז זו ללא ספק השאלה המתבקשת: איך להיות כל יכול מגביל אתכם? האמת שזה די פשוט. כשיוצאים מנקודת הנחה שהכל אפשרי, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו אנחנו לא עוזרים לעצמנו לממש את היעדים שלנו, כי הרי, אנחנו לא צריכים עזרה.

דוגמה: כושר גופני

מה שהרבה אנשים היו עושים זה נרשמים לחדר כושר, לקבוצת ריצה, קובעים לעצמם שעות ריצה קבועות או משהו אחר בסגנון הזה. בגלל שהבנתי שאני כל יכול, לא עשיתי את זה. מה שעבר לי בראש היה משהו כמו: ״כן, אני יכול לעשות את הדברים האלה, אבל אני לא צריך, הרי אני כל יכול, אז פשוט אעשה את זה איך שבא לי באותו רגע.״ לתקופה הייתי בכושר מעולה, אבל הבעיה התחילה בזה שלמצוא כל יום מחדש את הזמן והאנרגיה לעשות אימון דרש ממני משהו. עבורי, באותה תקופה, לנווט את האימונים בתוך חיי היומיום העמוסים הייתה משימה לא פשוטה. בטווח הרחוק פספסתי לא מעט אימונים והגבלתי את התוצאות שלי, שבטוח היו טובות יותר אילו הייתי ״עוזר״ קצת לעצמי. אותו הדבר נכון גם לגבי דיאטה בלי מסגרת של ארוחות מסודרות או קניות נבונות של המצרכים בבית: ברור שזה אפשרי (הכל אפשרי, הרי אנחנו כל יכולים), אבל אם רוצים לשמר אורח חיים מסוים, זה פשוט ידרוש מאיתנו הרבה יותר.

כבר לפני כמה שנים הבנתי את זה לראשונה, וחשבתי שזה די בסיסי. התגובה שלי הייתה: ״ברור שיהיה לי יותר קל, אבל זה לא משנה כי אני אצליח בכל מקרה.״ וכמו שאמרתי, זה עבד לפרק זמן מסוים.

מתי זה הפסיק לעבוד לי

השנים עברו והחיים שלי הפכו למלאים יותר. כשאני אומר חיים מלאים, יש לי הגדרה מאוד מדויקת: חיים מורכבים הם חיים עם הרבה יעדים בעלי חשיבות רבה במקביל. חשוב מאוד להבין, חיים מלאים זה דבר מאוד חיובי. ככל שהחיים שלנו מלאים יותר, הסיפוק והאושר שאנחנו חווים גדולים יותר, אבל שוב, אך ורק אם מדברים על ההגדרה הזו של חיים מלאים. אדם שיש לו רק תחום אחד בחיים שבו הוא משקיע ומגשים יכול לחוות רמות גבוהות של אושר, אבל אדם שיש לו תחומים רבים שבהם הוא משקיע ומגשים חווה אושר באופן קבוע ויציב יותר.

היעדים שהצבתי לעצמי

1. החלטתי שאני רוצה להיות עשיר: החלטתי שהקמת עסק עצמאי היא הדרך.
2. החלטתי שאני רוצה גוף חזק, בריא ואנרגטי: החלטתי שאימון גופני סדיר ודיאטה טבעונית הם הדרך.
3. החלטתי שאני רוצה זוגיות חזקה ומרגשת: החלטתי שהשקעת מחשבה קבועה בבת הזוג היא הדרך.
4. החלטתי שאני רוצה לחזק את הקשרים שלי במשפחה: החלטתי לנהל שיחות קבועות עם בני המשפחה שלי.
5. החלטתי שאני יוצר מעגל חברים שמעצים אותי: החלטתי להיצמד לאנשים עם גישה מנצחת בתחומים מסוימים.
6. החלטתי שאני לוקח את הביטוי העצמי שלי לרמה הבאה: החלטתי שכתיבת ספר, במקביל להמשך כתיבת הבלוג, היא הדרך.
7. החלטתי להמשיך ולהגדיל את הידע שלי: החלטתי שלימודים, לימודי NLP וסדנאות אימון הם הדרך.

בשלב הזה היה לי קשה מאוד להמציא את הלו״ז שלי כל פעם מחדש, ומצאתי את עצמי מפספס המון. חשוב לי לציין: אם משהו חשוב לכם, אני בטוח שתצליחו לעשות את הכל, אין לי ספק לגבי זה. זה כנראה ידרוש עבודה קשה. מה ששינה את הגישה שלי במאה ושמונים מעלות הייתה ההבנה הבאה.

לעבוד יותר קשה לא בהכרח אומר להפיק יותר תוצאות

עם הזמן למדתי שהאנשים שמפיקים את התוצאות הגדולות באמת לא תמיד עובדים הכי קשה. הם תמיד משקיעים 100% מעצמם, השאלה היא איפה. אולי ההבדל הגדול ביותר בין הצלחה עצומה להטשה עצמית אינסופית הוא המקומות שבהם אנחנו בוחרים לשים את האנרגיות שלנו.

מה שקורה לרוב האנשים שאני מכיר, במיוחד אלה שמנהלים חיים מלאים, זה בדיוק מה שקרה לי: את מירב האנרגיה הם משקיעים ב״כיבוי שריפות״ או בדברים כמו ״להתמיד״. כשאני אומר כיבוי שריפות, אני מדבר על דברים כמו ״עליתי במשקל, עכשיו אני חייב לעשות ספורט או דיאטה״, או ״אשתי כועסת שאני עובד יותר מדי, אני אקח אותה לסוף שבוע בצפון״, ואפילו ״די, אני ממש עמוס, אני חייב לעשות עיסוי או לצאת לבירה עם חברים.״ וכשאני מדבר על התמדה, אני מתכוון להשקעת אנרגיה במחשבות כמו ״לצאת היום לרוץ או לא?״ או ״אולי אני ארוץ מחר.״ כל מיני שיחות פנימיות כאלה שאנחנו מנהלים עם עצמנו ושמורידות לנו את האנרגיה, ואת התוצאות בהתאם.

הרעיון: לעשות לעצמנו חיים קלים

הרעיון הוא להסיט את האנרגיה שלנו מהדברים הטכניים האלה לדברים שחשובים לנו באמת. להפסיק לשאול את עצמנו את השאלות שקופצות לנו בראש, ולמנוע את ה״שריפות״ מראש. לא רק שזה יגביר את רמת התוצאות שלנו באופן משמעותי, זה גם יעשה לנו חיים יותר קלים וכיפיים. אם אתם לא רוצים חיים קלים וכיפיים, אתם לא חייבים להשתמש בכלי הבא.

הפתרון: למסגר הכל

הפתרון שמצאתי יעיל ביותר הוא לבנות מסגרת לכל דבר. מסגרת יכולה להיות דבר גמיש או קשיח, קבוע או משתנה, אבל מה שמשותף לכל המסגרות הוא הרעיון הבא: לא צריך להפעיל מחשבה כדי להבין מה צריך לעשות.

שלא תבינו לא נכון, לחשוב זה דבר מאוד חשוב. אדם שפועל בלי מחשבה ובלי תוכנית לא יכול להגיע לתוצאה שהוא רוצה. עם זאת, יש זמן למחשבה ויש זמן לפעולה, וכשצריך לפעול, עדיף לתת למחשבות להתעסק בפעילות עצמה ולא בפרטים הטכניים, כמו באיזו שעה לצאת לרוץ.

הנה כמה דוגמאות שונות למסגרות, כדי לגרות את הדמיון:

1. קבוצה שנפגשת בזמנים קבועים (עדיף כזו שעולה כסף): טוב לספורט, לדיאטה, לפיתוח מערכות יחסים עסקיות.
2. מסגרת סיבתית, למשל: בכל פעם שעושים הפסקת קפה בעבודה, מתקשרים לחבר או לבן משפחה.
3. מסגרת מיקומית, למשל: ברגע שמגיעים הביתה שותים שתי כוסות מים גדולות, או שלא יוצאים מהבית בלי לאכול משהו קטן ובריא.
4. עבודה עם מאמן אישי או חבר קשוח, מישהו שדורש רמת דיווח ותכנון גבוהה. זו אולי הדרך הטובה ביותר להפיק תוצאה בתחום מסוים שאתם מתקשים בו.

אז במקום להמשיך ולנסות להוכיח לעצמכם שאתם כל יכולים (או שאתם לא כל יכולים) על ידי זה שאתם מקשים על עצמכם, עזבו את זה כבר. תתחילו לעשות לעצמכם חיים קלים, ותעזרו לעצמכם להיות כל יכולים.