עיקר וטפל: איך מבחינים בין עיקר לטפל, ולמה כמעט כולם טועים בזה

עיקר הוא מה שמפיק את התוצאה שחשובה לך. טפל הוא כל השאר. נשמע פשוט, וכולנו בטוחים שאנחנו יודעים להבחין בין עיקר לטפל. האמת היא שיש טעות בסיסית שכמעט כולנו עושים, והיא גורמת לירידה משמעותית בפרודוקטיביות. אז גם אם בתחושה שלך יש לך כבר מומחיות בעניין, שווה לקרוא עד הסוף.

במאמר ״הדרך הבטוחה (ביותר) לביטחון כלכלי״ אני מדבר על היכולת להבחין בין עיקר וטפל ברמה העמוקה ביותר כדי לייצר כסף. אבל זה נכון לכל תוצאה בחיים.

הטעות: להגדיר את העיקר לפי מה שלוחץ

אם אתם כמו רוב האנשים, הדברים שאתם מתמקדים בהם הם הדברים שמלחיצים אתכם. הדברים שאתם מחויבים לעשות מול אחרים, או שאם לא תעשו אותם תחוו כאב: פסיכולוגי, חברתי או פיזי. זו לא הבחנה בין עיקר לטפל. זו הבחנה בין דחוף ללא דחוף, והיא מייצרת ימים עמוסים בלי תוצאות.

מי קובע מהו העיקר?

מי שקובע מהו העיקר זה לא אני, אלא אתם. כל אחד קובע מהו העיקר עבורו. העניין הוא (ופה זה מעט מסתבך) שיש דרך פרודוקטיבית לקבוע מהו העיקר, ויש דרכים לא פרודוקטיביות. ברגע שנבין מהו העיקר ואיך מוצאים אותו, השלב הבא, להתמקד בעיקר ולהוריד פוקוס מהטפל, נהיה לרוב פשוט וקל.

איך מבחינים בין עיקר לטפל: הגדרה לפי תוצאה

הדרך הפרודוקטיבית ביותר להגדיר את העיקר היא הגדרה שמבוססת על התוצאה. לכל אחד ואחת מאיתנו כדאי שיהיה ברור מהן התוצאות שאנחנו רוצים להפיק, בשלוש רמות לפחות:

1. ברמת העל: מהם הדברים החשובים ביותר שאני רוצה בחיי (ילדים מאושרים עם כלים לעתיד, גוף בריא ואנרגטי, הגשמה עצמית בקריירה, לעזור להמון אנשים, מערכות יחסים מצוינות עם המשפחה והחברים).
2. ברמת הפרויקט: מהם הדברים הכי חשובים כרגע בכל תחום (בתחום הבריאות: לאכול בריא יותר, להפסיק לעשן, להתחיל להתאמן).
3. ברמת המשימה: מהם הדברים החשובים לי במשימה הנוכחית (אני עושה קניות בסופר: לעמוד בתקציב, שיהיה אוכל בריא לשבוע, שיהיה משהו טעים לנשנש).

ברגע שאנחנו יודעים באופן מוגדר וברור בדיוק מהן התוצאות החשובות לנו ביותר, עשינו 80% מהעבודה.

שתי השאלות שמזקקות את העיקר

כל מה שנשאר זה לשאול את עצמנו שתי שאלות:

1. מה חייב לקרות כדי שהתוצאות האלה יופקו?
2. איזו דרך פעולה תפיק את התוצאות האלה בצורה הטובה ביותר?

את כל שאר הפעולות שאתם חושבים שאתם צריכים לעשות, לרוב אפשר לזרוק לפח, או לפחות להוריד מהן את הפוקוס בצורה משמעותית. כשאנחנו עונים על השאלות האלה אנחנו מזקקים את העיקר של העיקר: את דרכי הפעולה המרכזיות והפרודוקטיביות ביותר.

למה הבלבול הזה אין סופי?

כי הטפל מתחפש לעיקר. מייל שמחכה לתשובה מרגיש חשוב יותר מהמאמר שרציתם לכתוב, כי מישהו מחכה. פגישה שנקבעה מרגישה חשובה יותר מהאימון, כי יש לה שעה ביומן. הכאב של לאכזב מישהו עכשיו חזק יותר מהכאב של לא להתקדם לאורך שנה. ככה הטפל מנצח כל יום, לא כי הוא חשוב, אלא כי הוא צועק. העיקר, לעומתו, שקט. הוא לא שולח תזכורות. ולכן הדרך היחידה להחזיק בו היא להגדיר אותו בכתב, מראש, ולחזור אליו לפני שפותחים את היום.

איך זה נראה ביום רגיל

מספיק שלוש דקות בבוקר. מסתכלים על התוצאה ברמת הפרויקט שהכי חשובה השבוע, שואלים מה חייב לקרות היום כדי שהיא תתקדם, וכותבים דבר אחד עד שלושה. את זה עושים ראשון, לפני המיילים ולפני ההודעות. כל השאר, גם אם ייעשה וגם אם לא, הוא טפל. ביום שבו הדבר האחד הזה נעשה, היום היה פרודוקטיבי, גם אם רשימת המשימות נשארה ארוכה.

דוגמה קטנה מהחיים

נניח שהתוצאה ברמת הפרויקט היא ״להתחיל להתאמן״. מה חייב לקרות? שאתאמן שלוש פעמים השבוע. זהו. לא לקנות בגדי ספורט חדשים, לא להשוות שבעה חדרי כושר, לא לבנות תוכנית אימונים מושלמת. כל אלה מרגישים כמו התקדמות, והם הטפל בהתגלמותו. הדרך הטובה ביותר להפיק את התוצאה? כנראה האימון הכי פשוט שאני מסוגל לעשות מחר בבוקר בלי ציוד. זה העיקר. הכל מסביב יכול לחכות.

אם הרעיון של להפיק יותר תוצאות ממעט פעולות מדבר אליכם, המאמר הבא בסדרה הוא מה זה פרודוקטיבי ואיך להיות כזה.

רוצה להעמיק?

בניתי קורס מבוא לפסיכולוגיה שפתוח לכולם ללא עלות, על איך המוח שלנו עובד, למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים, ומה בעצם אפשר לעשות עם זה.

לצפייה בקורס מבוא לפסיכולוגיה