פרק 17: לתת ולקבל ביקורת כמו נינגה

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכל'ס, פודקאסט התפתחות אישית בלי כלישות. קוראים לי גל צחייק, והמטרה שלי היא להביא לכם את הכלים הכי פרקטיים להצלחה בחיים. מדובר על כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת באמת עובדים, בלי תיאוריות, בלי חרתה. והתפקיד של הפודקאסט הזה הוא באמת לעזור לכם להגשים חלומות ומטרות שאולי לא חשבתם, שבכלל אפשריים עבורכם, ולחיות חיים ממש עשירים בחוויה של עושר ושליחות. ובפרק שלנו היום אנחנו הולכים לדבר על נושא משמעותי, סופר פרקטי, סופר חשוב, ולפעמים גם סופר כואב, והנושא שלנו להיום הוא ביקורת. אנחנו הולכים לדבר על איך אנחנו מסוגלים גם לקבל ביקורת, אבל גם לתת ביקורת כמו נינג'ות, וכשאני אומר כמו נינג'ות, הכוונה שלי היא בצורה שהיא יעילה, אפקטיבית, מקדמת, ושלא חס וחלילה תוריד אותנו, תבייס אותנו או תפגע בנו. עכשיו, יש תשובה מאוד פשטנית לשאלה הזאת, והתשובה המאוד פשטנית לשאלה הזאת היא אולי משהו בסגנון, שאם יש לי ביטחון עצמי מאוד מאוד מאוד גבוה, אז שום דבר לא יכול לפגוע בי, ואני צריך לא להתייחס למה שאנשים אחרים חושבים, ושאני צריך לדאוג להקשיב רק לעצמי ולהעיף את כל ההייטרים מהחיים שלי. אני חושב שהתפיסה הזאת היא לא שאין באמת בכלל, יש באמת במקומות מסוימים, ברמה מסוימת ובצורה מסוימת, אבל היא מאוד מאוד מאוד פשטנית, ואם אנחנו נדע לפרק את זה לרמת תכלס, לרמת פרקטיקה הרבה יותר גבוהה, אז אנחנו נוכל באמת להפוך להיות נינג'ות בכל מה שקשור לביקורת, ולהשתמש בה בצורה שיכולה מאוד לקדם אותנו, ולא לתת לה להפיל ולהוריד אותנו. ולפעמים הקו הזה הוא נראה כלפי חוץ כדהק, אבל רק בגלל שאין לנו את ההבחנות הנכונות. ברגע שאחרי הפרק הזה יהיה לכם את ההבחנות הנכונות, אין לי שום צל של ספק שהיכולת שלכם גם להתמודד עם ביקורת ברמת התכלס, ברמה האמיתית, וגם לתת ביקורת במקומות הנכונים, תשתפר בצורה מאוד מאוד משמעותית. אז קודם כל אני רוצה, שנייה לפני שאנחנו נכנסים, למהם הגורמים שמשפיעים על איך אני אמור לקבל את הביקורת שמגיעה אליי, ומתי אני ארצה להעיף ביקורת מהחיים שלי, מתי אני ארצה לחפש אולי אפילו ביקורת מאנשים אחרים, ומתי אני צריך לתת ביקורת לאחרים, ומתי לפרגן. לפני שאני אענה על כל השאלות האלה, אני רוצה שנייה להתייחס לרעיון של כנות ואמת. כי הרבה מאוד פעמים, במיוחד בשנים האחרונות, אני שומע את הקונספט שאומר, אני בן אדם שאומר את כל האמת בפרצוף, אני בן אדם שאומר את כל האמת בפרצוף, אני כנה, אני אמרתי את האמת שלי, אמרתי את הכנות שלי, כאילו זה תירוץ ללהיות מניאק, סליחה שאני אומר, או ללהיות ביקורתי, או ללהיות מגעיל, או להוריד אנשים. אם הכנות שלכם זה להוריד אנשים, אז אני רוצה שתשקלו, לא שלכם כמובן, של אנשים אחרים, אבל אם הכנות של מישהו היא דרך זה שהוא מוריד אנשים אחרים, פוגע בהם, ועושה להם נזקים, אז אני רוצה שתשקלו שזה אולי כן, ברמה הבסיסית של המובן שהבן אדם באמת אומר את מה שהוא חושב, אבל זה לא באמת אותנטי, כי זה כנראה לא יושב על באמת הצד השני, אלא על פצעים שלו, על בעיות שלו, על קשיים פנימיים של האדם. לאדם עם ביטחון עצמי גבוה, עם אמונה עצמית גבוהה, עם הסתכלות פשוטה ואמיתית על החיים, אין לו את הצורך הכל כך חזק וכל כך בוער להוריד אנשים, והוא לא בא לחבל בהצלחה ובדרך של אנשים, בלמידה שלהם, רק בגלל שזה שהם עושים משהו והוא לא מציק לו, אוקיי? האמת לגבי האמת, והאמת לגבי כנות, זה שבחיים יש פרספקטיבות. והפרספקטיבות שלנו יכולות להיות שונות ולהשתנות לאורך הזמן. אני יכול להסתכל על בן אדם אחד דקה אחת ולראות בו דברים יפים, ולהסתכל על אותו אדם דקה הבאה ולראות בו דברים פחות יפים. במה זה יהיה תלוי? זה יהיה תלוי בכל מיני דברים. זה יהיה תלוי בראש ובראשונה בבחירה שלי. אם אני עם רמת מודעות עצמית מספיק גבוהה, אני אוכל לתרגל את זה ממש. יש לנו טכניקה, זה ממש תרגיל כזה בקורסי NLP שאני הכנסתי לתוך קורסי NLP ואנחנו לומדים במכללות. אנחנו אומרים להם, אנשים תסתכלו על הצד השני, תקשיבו לו. אנחנו נותנים להם לספר סיפורים אחד לשני ותחפשו את כל הפרטים בסיפור שהצד השני אומר שמוכיחים שזה לא יצליח לו, שהוא גרוע, שהוא טיפש, שהוא אידיוט. בקיצור, למצוא ביקורת עליו. ולחלק מהאנשים זה קצת קשה והם משחקקים, אבל כמעט כולם מצליחים לעשות את זה ומוצאים הרבה ביקורת על הצד השני. מהצד השני, אם אנחנו אומרים להם תחפשו את מה הטוב, את מהם הפרטים שאומרים שהדבר הזה יצליח, מה הדברים שיגרימו לדבר הזה לקרות בצורה טובה ומיטיבה, ואיך אנחנו יודעים מתוך הפרטים, מתוך הסיפור שהבן אדם שמולפנו הוא בן אדם מדהים ואדיר ומיוחד ווואו, אז הם גם מוצאים את זה. והאמת היא שיש אמת חיובית ויש אמת שלילית, יש על מה לפרגן ויש על מה לתת ביקורת לכל אדם בכל מצב תמיד. אין בן אדם שאין ביקורת עליו ואין בן אדם שאין על מה לפרגן עליו, זה שאלה של אחד תשומת לב ומודעות אם אני מודע לזה. ולעבור אנשים שאין להם הרבה מודעות עצמית ולא כל כך רואים למה הם לפעמים רואים את זה ולפעמים רואים את זה, זה בעיקר תלוי במצב הרגשי שלנו. כשאנחנו כועסים, עצובים, מתוסכלים, קצרים. יפים וכן הלאה, הרבה מאוד פעמים יהיה לנו הרבה יותר קל לראות את מה לא בסדר באחר. מצד שני, אם אנחנו יותר שמחים בהתלהבות, מרוגשים, מתלהבים מעצמנו, תחת הנחה שאנחנו לא קנאים לתשומת לב, אז אנחנו נראה גם דברים טובים באנשים אחרים. אוקיי? אם תחשבו אתם חוזרים מהעבודה אחרי יום ארוך, אבל כיפי, שכל הזמן נפרגנו לכם והחמיאו לכם והריםו לכם, אז אתם חוזרים הביתה באנרגיה טובה, ואז לא משנה מי מחכה לכם שם אם זה שותפים שלכם לדירה, ההורים שלכם, הילדים שלכם, הבני הבנות זוג שלכם, אנשים האלה יקבלו מכם אנרגיה טובה. ואתם תראו את מה שטוב בהם ואתם תשמחו לראות אותם ברוב המקרים. שוב, אלא אם כן הם יעשו איזה משהו קיצוני. מהצד השני, אתם אחרי יום ארוך שציקו לכם, הפריעו לכם, כל רעש הצד השני יעשה יהיה לכם לא נעים. כל דבר עלול לעורר ביקורת, אוקיי? אז אין פה אמת אחת. באמת, אמת, אמת, אמת, לכולם אפשר לתת ביקורת ולכולם אפשר להחמיא. ועכשיו נשאל את השאלה, אם אפשר לראות גם ביקורת וגם מחמות, מתי עדיף לעשות את זה ומתי עדיף לעשות את זה? מתי עדיף לי לקחת את הפרספקטיבה הזאת ומתי עדיף לי לקחת את הפרספקטיבה הזאת? מתי עדיף לי להסתכל על העולם דרך המשקפיים האלה ומתי עדיף לי להסתכל על העולם דרך המשקפיים האלה? אז בואו נראה. קודם כל, מהם שלושת הגורמים המרכזיים שמשפיעים על התגובה המיטבית לביקורת? אז הגורם הראשון, וזה גורם שרוב האנשים תופסים אותו בדיוק ההפך מאיך שצריך לתפוס אותו, וזה השלב שבו אני נמצא בתהליך. רוב האנשים חושבים שלפני שאני מתחיל משהו, שאני רק נגיד חולם, יש לי איזשהו חזון, יש לי איזושהי מטרה חדשה בחיים, פתאום נחשפתי לאיזה רעיון חדש, שזה הזמן שבו אני צריך לקבל ביקורת. למה זה הגיוני? למה אנשים חושבים את זה? בגלל שכרגע הם רק חשבו על משהו חדש, הם רק הבינו משהו חדש, אז יש להם עדיין תחושה של חוסר ביטחון, הם עדיין רוצים מחיזוקים ואישורים חיצוניים לזה שהרעיון שלהם הוא טוב והדרך הזאת היא נכונה. אבל הבעיה היא שדווקא בשלב הזה, בשלבים ראשונים של בין אם זה פרויקט חדש, חלום חדש, מטרה חדשה, תחביב חדש, עסק חדש, אז הרעיון הזה הוא עדיין הכי פגיע והכי רגיש. וכל טיפה של ביקורת יכולה מאוד מאוד בקלות לשבור אותו, לרסק אותו, להרוס אותו. עכשיו אני לא אומר שלא צריך לקבל ייעוץ או לקבל רעיונות לגבי חלומות ומטרות חדשים שלכם, אבל צריך לדעת איך עושים את זה ונדבר על זה עוד מעט, אוקיי? אבל השלב שבו אני נמצא בפרויקט הוא סופר קריטי. מהצד השני, אנשים הרבה פעמים אחרי שהם כבר עשו דרך, בין אם היא קצרה או ארוכה, מרגישים שעכשיו הם כבר לא צריכים ביקורת. בעוד שדווקא בשלב הזה בדרך כלל מה שקורה לנו זה שהגישה שלנו מתקבעת, התפיסות שלנו מתקבעות, אנחנו נהיים פחות יצירתיים בתחום שלנו ויותר מקבלים את הניסיון העבר שלנו כאמת מוחלטת, ודווקא בשלב הזה, אחד, ביקורת לא תהרוס לנו בדרך כלל, כי אנחנו כבר יותר עם ביטחון ויותר עם יציבות, אבל יכול להיות לה הרבה ערך. זאת אומרת, בגדול, ככל שאנחנו נמצאים יותר בתחילת התהליך שלנו, אנחנו פחות נרצה לקבל ביקורת ויותר נרצה להיזהר ממי הם בדיוק האנשים שמיהם אני לוקח ביקורת, לעומת בשלב מאוחר יותר, שאולי הנטיית לב שלי תהיה שאני לא צריך ביקורת, דווקא שם כדאי לי אפילו לשלם כסף לאנשים כשכל תפקידם יהיה לתת לי ביקורת, אוקיי? אז השלב שבו אני נמצא בתהליך קובע האם אני רוצה לקבל ביקורת או שאני רוצה להעיף אותה מהחיים שלי ולא לאפשר אותה בכלל, אוקיי? זה דבר ראשון. הדבר השני זה מי הוא האדם שנותן לי את הביקורת. קודם כל, כמו שאמרנו מקודם, הכל זה פרספקטיבה. זאת אומרת, שתי אנשים שונים שאני אבקש מהם ביקורת על פרויקט שלי, על עסק שלי, על תוכנית שלי, על הבן או בת זוג שלי, על החברים שלי או על הילדים שלי או על עצמי או על וואטאבר, יכול להיות שיהיה להם דעות שונות. והרבה מאוד פעמים, במיוחד כשזה קשור בחלומות ובקריירה ובשליחות ובחזון ובייעוד ובהגשמה ובדברים מדהימים ומגניבים שאנשים רוצים לעשות, אז דווקא במקומות האלה אין להם הרבה אנשים בסביבה שהגיעו לתוצאות האלה. ואז ממי הם מקבלים ביקורת? הם מקבלים ביקורת מאותם אנשים שלא הצליחו להגשים את זה בחיים שלהם. הם מקבלים ביקורת לגבי העסק שהם רוצים להקים מבן אדם שבחיים לא הקים עסק. הם מקבלים ביקורת או שהכנסה להקים עסקים ונכשל. הם מנסים לקבל את סוטל זוגיות מההורים הגרושים שלהם או מהדודה הגרוש שלהם או מהאח הגדול שלהם שלא מסתדר עם זוגיות. וזה רעיון מאוד מאוד גרוע, אוקיי? אני לא אומר שבן אדם שלא מצליח בכסף אין מה ללמוד ממנו. בן אדם שלא הצליח בכסף אפשר לדבר שם ללמוד ממנו מה לא לעשות עם כסף. אבל מעבר לזה אפשר ללמוד ממנו הרבה דברים אחרים. יכול להיות שהוא בן אדם מאוד מוכשר בדברים אחרים בחיים, אוקיי? אבל זה לא אומר שאני רוצה ללמוד ממנו במה שקשור לכסף. בן אדם שהזוגיות שלו נראית על הפרצוף, זה לא אומר שאין מה ללמוד ממנו. אולי יש לי מה ללמוד ממנו בכסף, אולי יש לי מה ללמוד ממנו בתחומים אחרים. אבל אין לי מה ללמוד ממנו בזוגיות, אוקיי? סוג שני של אנשים שאני רוצה להיזהר מללמוד מהם או להיזהר מלקבל מהם ביקורת, זה אנשים שאולי יגיעו לתוצאות שאני רוצה. נגיד בן אדם הצליח הצלחה מאוד גדולה בכסף, שאני גם רוצה להצליח מאוד בכסף, אבל הוא עשה את זה בדרך שאני רואה שהיא לא נכונה, שהיא לא מוסרית לי, שהיא לא לפי הערכים שלי, שלי לא היה נעים לעשות את הדרך הזאתי. אז תחת ההנחת היסוד שלנו של דעתי חייבים לקבל אותה, שהיא שלכל מטרה אפשר להגיע בכל מיני דרכים ובכל מיני אופנים, ואין רק דרך אחת להגיע לכל תוצאה, אז אני לא רוצה למצוא רק מנטור או למישהו לקבל ממנו ביקורת, או מישהו לקבל ממנו השראה, שהוא רק השיג את התוצאות שאני השגתי, או שאני רוצה להשיג, אלא שהוא גם השיג את זה בדרך שתואמת את הערכים והעקרונות והמוסר שלי. ככה אני יכול להיות ודאי שהביקורת שלו תכוון אותי למקומות הנכונים. דבר אחרון, זה האופי והערך, נקרא לזה האיכות של הביקורת עצמה. ביקורת מאוד איכותית, היא בעצם ביקורת שיש מה לעשות איתה, שאפשר לפעול באיזושהי צורה, כדי לייצר מצב של שיפור, לעומת המצב הקיים. אם הביקורת רק מצביעה על מה לא בסדר, או מה לא עובד, והיא לא מציגה פתרון, או שאולי מציגה בעיה שאפילו אי אפשר לפתור אותה בהגדרה, אז הביקורת הזאת היא ברמת איכות מאוד מאוד נמוכה. עכשיו, בגדול, ככל שאני בצעדים הראשונים שלי מול משהו חדש, כשיש לי רק חלום, ככל שהביקורת מגיעה מאנשים שמשיגים תוצאות גרועות, או עם ערכים שאני לא מכבד אותם, או כל ביקורת שהיא לא פונקציונלית, שאין לי מה לעשות איתה, אני פשוט רוצה להעיף אותה מהחיים שלי. בעולם של היום, רוב האנשים מוקפים בהרבה מאוד אנשים, שמאוד מאוד אוהבים לתת ביקורת, שמאוד אוהבים להגיד למה דברים מסוימים לא יצליחו, או לא בסדר, זה גורם להם להרגיש חכמים, או שהם יודעים, או רוטבר, נדבר על זה עוד מעט בקטע של מתי אני רוצה לתת או לא רוצה לתת ביקורת לאנשים אחרים, אבל ככל שאני בצעדים ראשונים יותר שלי, או במשהו חדש יותר, אני רוצה, ככל שאני, האנשים שבאים לתת לי ביקורת, הם לא משיגים תוצאות שאני רוצה, או שיש להם ערכים שונים שלי, וככל שהביקורת היא יותר פשוט שלילית ולא מקדמת, אני פשוט רוצה להרחיק אותה מהחיים שלי. גם אם יש לכם ביטחון עצמי מפלדה, גם אם אתם בטוחים בדרך שלכם ב-100%, אין סיבה לאכול חרא, אין סיבה למלא את החיים שלכם בשליליות חסרת תועלת מיותרת וטיפשית, אין שום סיבה להכניס למרחב שלכם ולספייס שלכם את האנרגיה הנוראית והמזעזעת הזאתי. אין שום סיבה לעשות את זה, זה פשוט בזבוז בלי שום ערך. מצד שני, אם אני כבר עושה משהו, והדבר הזה ממשות, בין אם זה עסק שכבר הקמתי, מערכת יחסים שכבר קיימת, איזשהו חלום שכבר מתחיל לרקום אור וגידים, והדבר הזה כבר חי וקיים ומתקדם, אולי אפילו כבר השגתי בו תוצאות, אולי אפילו כבר התקדמתי, אולי אני עושה אותו פרק זמן מסוים, ואם האדם שבא לתת לי את הביקורת הוא בן אדם שהוא או מומחה בתחומו, שהוא השיג תוצאות משמעותיות, או שזה בן אדם שיש לו ערכים שאני מאוד מאוד מעריך, ושהביקורת שהוא נותן לי היא מאוד פונקציונלית, זאת אומרת דברים שאפשר לעשות אותם, או לבדוק אותם, או לנסות אותם, אז זה משהו שאני מאוד מאוד ארצה לקחת, אולי אפילו אני ארצה לחפש את זה. ככל שאני יותר זמן עושה משהו, ככל שאני יכול למצוא מישהו שהוא יותר מומחה, ככל שאני יודע לקבל ביקורת שהיא יותר פונקציונלית, אני אפילו אהיה מוכן לשלם הרבה כסף על הביקורת הזאתי, אני אהיה מוכן להשקיע המון אנרגיה, אני מוכן לצאת החוצה ולחפש אותה. ביקורת כשלעצמה היא לא דבר רע, השאלה היא באיזה שלב היא מגיעה, השאלה היא בניו האדם שנותן את הביקורת, והשאלה היא כמה היא פונקציונלית ואיך היא בנויה. למשל לפני שנתיים או שנה וחצי הייתה לי פגישה שאני לא אשכח בחיים, ישבתי עם מישהו שהפך להיות חבר, קוראים לו יובל אס, מישהו שהוא מלך בשיווק, אפשר לכם לעקוב אחריו, אני לא יודע איפה אפשר לעקוב אחריו, אבל תחפשו אותו באינטרנט ואתם תוכלו למצוא אותו בכל מיני מקומות, ובמשך שעתיים וחצי או שלוש שעות, יובל פשוט ישב ונתן לי ביקורת על המון המון המון אספקטים שיווקים בעסק שלי, עכשיו העסק שלי באותה תקופה, זה עסק של משהו כמו תשע עשר מיליון שקל בשנה, שמונה מאות, תשע מאות אלף שקל הכנסות בחודש, זאת אומרת שזה עסק שהוא כבר ממשי, הוא כבר קיים, הוא כבר היה קיים איזה ארבע חמש שנים, אז הוא עומד בקריטריון הראשון, אותו אדם, יובל, הוא בן אדם שהוא מומחה בשיווקו טוטח ומלך בזה, ויש לו ערכים בהרבה דברים, מן הסתם לא בהכל, שהם דומים לשלי מבחינת תפיסה וחשיבה, וכל הביקורת שלו הייתה מאוד מאוד מאוד מקדמת. בסיום השעתיים האלה, אם הייתי צריך לשלם עליהם עשרת אלפים או עשרים אלף שקל, הייתי משלם את זה בכיף. הוא גם יודע את זה ואמרתי לו את זה. אוקיי, אז תבינו את הרעיון הזה. יש מקומות שבהם אני רוצה ממש לחפש ביקורת. מצד שני, כשאני מתחיל דברים חדשים או שאני עכשיו מלא לעצמי רעיונות חדשים לראש, אז בדרך כלל אני אדבר על זה רק עם אשתי או רק עם אמא שלי או רק עם איזה שותף עסקי. לא שאני אסתיר את זה מכל השאר בכוונה, אלא כי יותר כאילו אני אדאג לשמור על זה. צריך להבין שלחלומות, אולי זה פרק שלם בפודקאסט בדיוק של עצמו, פרק החלומות, אבל חלומות זה דבר שיש לו אופי מאוד מיוחד. חלום זה דבר מדהים, כי אפשר לבנות אותו בין רגע, אפשר ליצור אותו בשנייה, בגלל שהוא רוחני והוא לא קיים עדיין במציאות, אז הוא קורה הרבה יותר מהר ממה שאפשר ליצור במציאות. הוא אינסטנטלי, אפשר לדמיין אותו. אבל זה גם החולשה שלו. החולשה שלו שבאותה מהירות שאפשר לדמיין אותו, אפשר להרוס אותו ולהרוג אותו ולקבור אותו. ולכן צריך להתייחס בצורה עדינה, מתחשבת ונכונה מול החלומות שלנו. ואחד מהם זה כשמשהו עדיין רק בגדר חלום, לא להמיס עליו ביקורת. אז אם אני מבין... השאלה היא מה הקריטריונים, מתי אני ארצה להיות הבן אדם שנותן לאנשים אחרים ביקורת ומתי אני ארצה רק לפרגן, אוקיי? אז קודם כל, כשאני ארצה, כשבן אדם יבוא אליי ויבקש ביקורת, אוקיי? אני גם לא תמיד אחפש את מה שלילי, אוקיי? הרבה אנשים באים ושואלים אתכם לביקורת ואז יהיה לי 17 דברים שליליים להגיד להם לעשות. אני כמעט אף פעם לא אעשה את זה, במקרים מאוד מאוד מאוד נדירים אני אעשה את מה שיובל עשה איתי ושוב, זה יהיה מצבים כמו המצב הזה, אוקיי? כמו המצב הזה. ברוב המקרים, אוקיי? מתי האנשים יבואו אליכם לביקורת? אמרנו שזו אמנם טעות אבל זה מה שקורה. ברוב המקרים אנשים יבואו אליכם לבקש ביקורת כשהם עדיין בשלב מאוד ראשוני שזה עדיין משהו שבקלות יכול למות, שזה עדיין משהו שהוא מאוד מאוד התחלתי ורגיש, אוקיי? אז אם בן אדם בא אליכם ואתם רוצים באמת לתת לו ביקורת, אז תבדעו שלבן אדם יש ביטחון עצמי חזק ושהדרך שלו התחילה כבר לקבל ממשות. אם הבן אדם עדיין לא התחיל לפעול, עדיין לא עשה שום דבר, לא תהיה לביקורת שלכם הרבה, נקרא לזה הרבה ערך. מעבר לזה, אם אתם מתבקשים לתת משוב או ביקורת על משהו שאתם לא באמת מבינים בו, אז תשתדלו להישמר מזה. אני רוצה להגיד לכם שלמשל שאני מלמד קורסי מנחי קבוצות, קורס טרנר, אחד הדברים שאני עושה, אני מלמד מרצים להיות תותחים ועמידה מול קהל ולבנות קורסים, סדנאות והרצאות. ואחד הדברים הראשונים שאני עושה זה אני משביע אותם בשיעור הראשון, שמאה שיעור הראשון ועד סוף הקורס הם לא מקשיבים לביקורת של אף אחד חוץ ממני או אחד המרצים האחרים שאני אומר להם. למה? כי תחום ההרצאות זה דוגמה ממש טובה, שהרבה אנשים חושבים שיש להם דעות על מה להגיד, אבל מהניסיון שלי וניסיון של באמת מאות בוגרים שעברו את הקורסים האלה אצלי, רוב הביקורת שאנשים נותנים לאנשים על הרצאות, גם אם הם מקום טוב, היא פשוט לא מקצועית ולא נכונה. אני אתן לכם דוגמה קצרה מהראש שלי, ושתבינו למה זה קריטי להיות מומחה בתחוםך אם אתה רוצה לתת ביקורת על משהו, ואיך אתה יכול מאוד מאוד בקלות לטעות אנשים. אחד הדברים למשל שאני בתחילת הדרך שלפני עשר שנים, נגיד שתים עשרה שנה, העברתי את ההרצאות הראשונות שלי. ואחד הדברים שכל הזמן היו אומרים לי, גל אתה מדבר מהר מדי, גל אתה מדבר מהר מדי, גל אתה מדבר מהר מדי. עכשיו חלקכם שומעים את הפודקאסט הזה על פי אחד וחצי וצוחקים על זה. אבל אני בהתחלה חשבתי שאני צריך לדבר לאט יותר, והייתי מנסה לדבר לאט יותר. ולאורך זמן קלטתי שכבר עם כמה דברים. אחד, ברגע שאני מדבר לאט יותר עדיין אומרים לי שאני מדבר מהר מדי, דבר ראשון. דבר שני, אנשים נהיים עייפים יותר וקשה להם להקשיב לי יותר. ודבר שלישי, אני סובל כי אני לא מצליח להיות בפלואו של עצמי ובקצב חשיבה שלי, אני צריך להאט את הקצב דיבור שלי יותר לאט מהחשיבה שלי וזה מאוד מאוד הקשה עליי. ורק כשנהייתי למדתי עוד ועוד על העולם הזה של הנחיית קבוצות ועברת מסרים ו-NLP, הבנתי שבעצם הבעיה שלי לא הייתה אף פעם הקצב דיבור. הייתה לי בעיה אחרת לגמרי. היו שתי בעיות בעצם בפועל. הראשונה הייתה שלא הייתה לי דיקציה מספיק טובה. פתרתי את זה על ידי זה שהלכתי לשלוש-שש שיעורים של פיתוח כל ועבדנו על דיקציה ופתאום הרבה יותר טוב. ודבר שני זה שבהרצאות שלי הייתי מנסה לדקוע בכוח הרבה הרבה יותר מדי ידע, הרבה הרבה יותר מדי מסובך. מה קרה? אנשים קיבלו המון ידע מסובך, אז הם הרגישו מבולבלים ושהם לא מספיקים לעמוד בקצב. עכשיו, המוח של הבן אדם בצורה אוטומטית ולא בכוונה תחילה אומר לעצמו, אוקיי, אם לא הספקתי לעמוד בקצב, הרי אנשים לא רוצים להאמין לעצמם שהם טיפשיים או לא מספיק חכמים או לא חושבים מספיק מהר, אז הפרשנות האוטומטית של זה זה שהבן אדם דיבר מהר מדי. אז ככה, תחשבו, אם אני הייתי מקשיב לביקורת הזאת ולאוקח אותה, אז הייתי הופך להיות מרצה משמעותית פחות טוב. תוודאו שכשאתם נותנים למישהו ביקורת, זה בנושא שאתם מבינים בו לעומק, זה בנושא שאתם באמת באמת באמת באמת יודעים מה אתם אומרים, מה השורש של הבעיה ואיך פותרים אותה. אחרת עדיף לא לתת ביקורת. ולסיום, הדבר האחרון שחשוב לגבי ביקורת כשאתם נותנים ביקורת, זה לוודא שהניסוח שלכם הוא פונקציונלי. זאת אומרת, אם הבן אדם הוא סופר שפיץ במה שהוא עושה והוא עושה את זה המון זמן ויש לו מלא תוצאות וביטחון עצמי מאוד גבוה, אז אתם יכולים לכתוב לו 17 נקודות לשיפור. אבל אם הבן אדם יותר בתחילת הדרך והוא כן קצת סבבה ואתם מחליטים בכל זאת לתת לו ביקורת, תנו לו משהו אחד לשפר. תנו לו משהו אחד לשפר שהוא פרקטי, שקל לשפר אותו, שאפשר לשפר אותו ושיעשה הבדל משמעותי. אני אספר לכם עוד דוגמה מההקשר הזה של מרצים. לפני איזה חצי שנה משהו כזה הזמינו אותי למפגש מרצים ולהעביר שם איזושהי פרזנטציה. העברתי שם איזושהי פרזנטציה למרצים וככה אני משתדלתי לתת להם ערך. וחלק מהמפגש עוד מרצאה אחרת מתוך הקבוצה, לא מרצאה אורחת, העבירה גם כן פרזנטציה והמטרה הייתה שכל שאר החבר'ה, המרצים האחרים, ייתנו להם משוב. עכשיו היא העבירה המצגת, לא זוכר אם זה היה... חמש דקות, עשר דקות, חמש עשרה דקות, אבל די קצר, ובאמת היא העבירה מצגת נחמדה, ואני ככה חשבתי, וואי, יש לי כמה נקודות ממש טובות לתת לה למשוב שישפרו אותה, והיה סוסה, ועשרים חבר'ה בערך, כל אחד נותן למשוב, ונכנסים איתה לדברים, מה זה לא רלוונטיים? הגודל של הלוגו במצגת שלה, ולדבר עם הידיים ככה, או עם הזום ככה, כאילו מיליון מיליון מיליון נקודות של ביקורת, ואני אומר לעצמי, אותה אישה, מסכנה, היא מרצה בתחילת הדרך, היא עדיין לא סופר מקצועית, היא עדיין לא יודעת מה היא עושה לגמרי, ועכשיו נותנים לה חמישים דברים לשפר, מה היא אמורה לעשות עם זה? איך היא יכולה להכיל בכלל את הדבר הזה? איך היא יכולה להתקדם עם זה? ותחשבו טוב טוב, במיוחד אם אתם נותנים ביקורת למישהו בתחילת הדרך, תעטפו במה שכן טוב, תפרגנו, עוד שנייה נדבר על הפרגן, תפרגנו לו, תעצימו אותו על דברים אמיתיים, לא כדי לרצות אותו, לא כדי להתייפיף, דברים אמיתיים שבאמת הוא עושה טוב, שהם באמת עושים טוב, ותמצאו נקודה אחת לשיפור שתהיה לו קל לשפר ושתעשה אפקט גדול. לא סתם דברים שהוא יכול לשפר, בסדר? כולנו יכולים לשפר מיליארד דברים. השאלה היא, שכמו שצריכים לשאול את עצמכם, זה אם הבן אדם ישפר את זה, האם זה יעשה הבדל גדול או קטן בתוצאות שלו? אם זה יעשה הבדל קטן בתוצאות שלו, תשחררו. אם זה משהו קטן שהוא יכול לעשות שיעשה הבדל גדול בתוצאות שלו, אז את זה תשימו במרכז. ואז יש הרבה הרבה יותר סיכוי שהוא ישפר את הדבר הקטן הזה, שזה יביא לו תוצאה גדולה, ואז הוא יוכל להתקדם. הביטחון העצמי שלו יעלה, ההתקדמות שלו בקריירה או בתחום הזה, או בפרויקט תתקדם, ואז תוכלו גם לתת לו עוד משוב בהמשך, כי הוא יבוא לבקש מכם עוד משוב, כי הוא יראה שכשהוא ישם את המשוב שלכם, אז זה מצליח לו ועובד לו. אם יש מצב שבו אני מבין פחות בתחום, או שהאדם נמצא ממש בתחילת התהליך, והוא צריך לצבור עדיין מומנטום בניסיון, או אין לי איזה משהו מאוד מאוד מקדם וספציפי לומר, עדיף פשוט לפרגן. וכשאני אומר לפרגן, שוב אני לא אומר להתייפיף, אני לא אומר סתם להגיד דברים לא נכונים, אני אומר ממש להסתכל בצורה ממוקדת על הבן אדם, ולשאול את עצמי מה ממש טוב במה שהוא עושה. מה היו דברים שכן עבדו שם. ותחשבו על זה שגם אתם כל מיני הצלחות שאתם רואים בחיים, בין אם זה בתחום הספורט, התזונה, הכושר, הקריירה, היחסים, העסקים, וכו', יש הצלחות שאתם מבינים, ויש אנשים, לכולם אותה הרגשה אותי, שאנחנו מסתכלים עליהם ואומרים, אלוהים ישמור, אני לא מבין איך זה מצליח. זוגיות מוזרה של שני אנשים שאתם לא מבינים איך היא מצליחה, העסק של מישהו שאתם לא מבינים איך הוא מצליח, לכולנו יש את זה, גם אני בתחומים שאני מאוד מבין בהם, לפעמים יש אנשים שאני אומר אין לי מושג איך זה מצליח, אין לי מושג איך הדבר ההזוי הזה מתקיים וקורה במציאות, אבל העובדה היא שזה מתקיים וזה מצליח. ולכן גם אנשים שאני רואה, או אתם רואים ואומרים, וואו יש להם כל כך הרבה לשפר, עדיין כנראה יש שם דברים מסוימים שהם טובים, שאפשר להצביע עליהם, ושזה יכול לעבוד גם בניגוד לדעתי. אז בואו נעשה איזשהו סיכומון קצרצר. קודם כל איך אני מקבל ביקורת כמו נינשה? אני מבדה שמי שנותן לי את הביקורת הוא האדם הנכון, האדם הנכון זה אדם שיש לו תוצאות טובות בתחומים שלי, זה אדם שיש לו ערכים דומים לשלי. אני מבדה שכשאני מקבל ביקורת על משהו, זה משהו שיש לו כבר רמה מסוימת של ממשות, זה לא חלום שתוך שנייה יכול להתנפץ ולהישבר, אלא זה משהו שיש לו טיפה יותר ממשות. ואני ממש שואל את עצמי מתוך הביקורת של הבן אדם, שאני מקבל את הביקורת, איזה פעולה קטנה אני יכול לעשות שתיצור אפקט, שתשפר לי את התוצאות. אם הבן אדם הכי חכם בעולם, אבל נותן לכם משוב שאין לכם מה לעשות איתו, זה חסר תועלת. אם הבן אדם הכי סתום בעולם, נותן לכם משוב שיש לכם מה לעשות איתו, ושאתם מאמינים שזה יכול לשפר אתכם, שיחקתם אותה וזה יהיה אחלה אחלה אחלה של ביקורת. בשאר המצבים, אנשים שלא מבינים בתחום מסוים ורוצים לתת לכם ביקורת עליו, אנשים שנותנים ביקורת סתם כדי להוריד ולתסכל ולהוריד את האנרגיה, החלומות, פשוט תעיפו את הביקורת הזאת מהחיים שלכם. תשננו אותה, תתרחקו, אל תיתנו לאנשים לתת לכם ביקורת, אל תיתנו לאנשים להרעיל את החלומות שלכם. וכשאתם באים לתת ביקורת, גם אם בן אדם מבקש, אבל על אחת כמה וכמה אם אדם לא ביקש, אם אדם לא ביקש והוא בתחילת הדרך, תשחררו אותו, תראו מה טוב בו, תפרגנו לו, תנו לו לצבור מומנטום, תנו לו לצבור דרך. הוא צריך קצת לעשות את הדרך בעצמו, לפעמים אנשים רוצים לחסוך את הכאבים ואת הנפילות מאנשים אחרים. הם אומרים, אה, חבר שלי, בין משפחה שלי, הילדים שלי, וואטאבר, הם עושים איזה משהו חדש, אני אתן להם ביקורת כדי להגן עליהם שהם לא ייפלו בהתחלה. הנפילות האלה בהתחלה הן לפעמים הכרחיות כדי לצבור ביטחון, הן הכרחיות כדי להתקדם, הן הכרחיות כדי לצבור מומנטום, הן הכרחיות. אל תנסו לחסוך לאנשים את הנפילות בהתחלה יותר מדי. אם הם באים, אם הם שואלים אתכם על ביקורת, אז תתנו להם בעדינות ובזהירות דבר אחד קטן לשפר, אבל תתנו להם הרבה משוב על מה שהם כן עושים טוב. אם יש בן אדם עם יותר ביטחון, עם יותר דרך, עם יותר זה, אתם יכולים לעשות לו את זה בצורה מסודרת, אבל גם להמיס יותר מדי פוגע ביישום. לבחור מספר מצומצמת של דברים שכל אחד מהם יכול לעזור יותר, שיחקתם אותה ותתנו משוב כמו נינג'ה. אז תזכרו שלושה דברים שאתם שואלים את עצמכם. באיזה שלב אני או הוא בתהליך? האם זה שלב שכדאי לתת בו ביקורת או כדאי רק לפרגן? האם אני האדם הנכון לתת את הביקורת הזאת או אם זה מישהו מולי? האם הוא האדם הנכון לקבל ממנו ביקורת? ושלוש, מה הפעולה הפרקטית? אז אתם מלאכים, אתם אלופים, ואני בטוח שאתם תמשיכו לפרגן לחברים שלכם ולהמשיך לתת ביקורת איפה שצריך. אני מאחל לכם המון המון המון בהצלחה, ואנחנו נתראה בפרק הבא.