פרק 80: הסיפור האישי שלך

דבר אחד שמשותף לכולנו זה שיום אחד בעבר כולנו נולדנו ויום אחד בעתיד כולנו נמות. דבר נוסף שמשותף לכולנו זה שבין שני הימים האלה או בין שני הרגעים האלה כולנו בונים את הסיפור שלנו, את סיפור החיים שלנו, סיפור שרץ לנו בראש אבל סיפור שאנחנו גם מריצים על השפתיים ועל השונו, על העת והדף. כשאנחנו מדברים עם אנשים אחרים, כשאנחנו מספרים על עצמנו לאנשים אחרים. ואם יש את הביטוי הזה או את האמירה הזאת או את המחשבה הזאת שבשניות האחרונות של החיים שלנו כל החיים שלנו רצים לפנינו כמו סרט, אז אני מקווה שברור לכם שהסרט הזה שיוקרן לנו, שאולי לא אבל שתיאורטית יוקרן לנו או לכם בשניות האחרונות יהיה סרט מאוד מאוד סוביוקטיבי, יהיה סרט שמאוד מאוד מושפע על איך אנחנו מפרשים אותו, מתייחסים אליו ומתנהלים מולו. וזה לא שהסוביוקטיביות של הסרט הזה תשפיע עליכם אך ורק בשניות האחרונות של החיים שלכם, אלא בפרק הזה אני הולך להראות לכם איך הסוביוקטיביות של הסרט הזה הולכת להשפיע על כל רובד בחיים שלכם ועל כל שנייה בחיים שלכם עם דגש על איך אתם יכולים להתמודד עם משברים, על איך אתם מקבלים החלטות משמעותיות וגדולות בחיים, איך אנחנו מקבלים החלטות קטנות בחיים, על היכולת שלנו להיות אמיצים מול פחד, על היכולת שלנו להיות פתוחים ועוצמתים בתוך מערכות יחסים, על רמת העושר בחיים שלנו ועל עוד הרבה מאוד דברים אחרים. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות, קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. אז כמו שאמרתי ממש לפני רגע, האופן שבו אנחנו בונים ומרכיבים את הסיפור קודם כל במיינד שלנו ואחר כך באופן שבו אנחנו מתקשרים אותו לאנשים אחרים או מתקשרים אותו מול עצמנו, ישפיע על היכולת שלנו להתמודד עם משפרים, זה ישפיע על קבלת החלטות המשמעותיות בחיים שלנו, זה ישפיע על ההחלטות הקטנות והיומיומיות שלנו, זה ישפיע על היכולת שלנו להיות אמיצים מול פחד, להיות פתוחים ועוצמתים במערכות יחסים ועל רמת העושר. ואתם יכולים להגיד אוקיי גל ברור שמה שקורה לנו בחיים משפיע על כל הדברים האלה, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו מאוד מאוד חשוב. ורובכם כנראה כבר יודעים אותו אבל בקרוב אני ממש אתן לכם כלים פרקטיים שלרוב האנשים אין אותם על איך לעצב מחדש את הסרט הזה. אז גם אם האירועים בסרט הם קבועים מראש, זאת אומרת אתם לא יכלתם לקבוע שבגיל שנתיים קרה לכם מה שקרה לכם בגיל שנתיים נגיד או בגיל שמונה קרה לכם מה שקרה לכם בגיל שמונה ובתכלס בגלל שזה בעבר גם את מה שקרה אתמול או שלשום או לפני חודש או לפני חודשיים אתם כבר לא יכולים לשנות. אז גם אם האירועים לפחות בחלק שהוא בעבר של הסרט אנחנו לא יכולים לשנות וכמו בכל סרט אנחנו צריכים להבין שהזווית של המצלמה משפיעה מאוד, הסאונדטרק המוזיקה שיש ברקע משפיעה מאוד, הדגשים שיש בסרט ממש ממש ממש משפיעים. בוודאי היה לכם את החוויה הזאת שראיתם איזשהו סרט ושיש שם בסרט הזה מישהו הולך באיזה רחוב ורק לפי המוזיקה ולפי זווית המצלמה הייתה לכם תחושה בגוף שמשהו רע הולך לקרות. ידעתם את זה, ידעתם את זה לפי המוזיקה, ידעתם את זה לפי הזווית של המצלמה, ידעתם את זה אולי לפי הדגשים של מה שראו ברחוב משהו כזה. ידעתם שהולך לקרות משהו רע והרגשתם פחד. רוב האנשים חושבים שזה משהו שקורה בסרטים ולא קורה בחיים האמיתיים אבל זה בדיוק ככה. אם אתם עכשיו הולכים ברחוב אבל הסאונדטרק, המוזיקה טרקה שמתנגדת ואני אסביר עוד מעט שאפשר להשפיע על הדברים האלה ואני גם אסביר איך או שהזווית של המצלמה היא מזווית מסוימת ושוב אפשר להשפיע על זה ואני אדבר על איך אז תהיה לכם תחושה של פחד ואז אולי אתם לא תעשו החלטות מסוימות או כן תעשו החלטות מסוימות לא תתקדמו לעבר החלומות שלכם או כן תתקדמו לעבר החלומות שלכם הדברים האלה יכולים להשפיע מאוד מאוד מאוד חזק. וזה הסיבה שבסרטים למשל יש את התפקיד של הבמהי ואת התפקיד של התסריטאי ויש עורכים גם עורכי סאונד וגם עורכי וידאו וגם כל מיני סוגים של עריכות והתובנה הכי משמעותית שצריכה להיות לכם בחיים לגבי העולם הקולנוע ואיך שהוא משפיע על החיים שלנו זה שגם בסרטים דוקומנטריים גם בסרטי דוקו יש במהי יש תסריטאי ויש את כל העורכים האלה לכאורה סרט דוקו סרט דוקומנטרי אמור רק לתעד את מה שקורה במציאות אבל כמו שאנחנו יודעים מצוין גם במציאות שלנו וגם בסרט כשמציימים סרט דוקומנטרי מגיעים עם לא יודע חמישים או מאה שעות של וידאו עם מלא אפשרויות ומלא דברים שאפשר להכניס ומישהו צריך להחליט מה נכנס לשעה וחצי של הסרט או לחצי שעה של הפרק בסדרה או לא משנה מה ובסוף רק הדברים המסוימים יישארו ומי שיבחר מה יישאר שם זה יהיה לא יודע הבמהי או התסריטה או מי שאחראי על הדבר הזה ומי שידאג להכניס את זה בצורה טובה זה האורחים ובסוף מאותו חומר גלם וזה דבר קריטי להבין מאותו חומר גלם של סרט אפשר לייצר סרט שהמסר שלו הוא אחד או סרט שהמסר שלו הוא אחר מסר של מעצים או מסר שהוא מלחיץ מסר שהוא מפחיד או מסר שהוא מעורר אומץ וככה זה גם נכון על החיים שלנו גם אם אנחנו ניקח את כל החמש עשרה עשרים עשרים וחמש ארבעים חמישים שישים שנה שאנחנו חיינו עד היום כל אחד בעצם לגיד שלו ברור לכם שכשאתם חיים את החיים שלכם אתם לא מתבוננים אחורה בכל רגע נתון על כל האירועים האלה יש איזה מספר אירועים בחיים שלכם שאתם זוכרים אותם טוב שנצרבו בזיכרון שלכם ונתתם להם פרשנות מסוימת שהם אלה שמכתיבים את התפיסה העצמית שלכם את הביטחון העצמי שלכם את מה שאתם מאמינים שאתם יכולים או לא יכולים לעשות ועל האירועים האלה ולא רק על האירועים עצמם כמובן על הזווית שדרכה אתם מסתכלים על האירועים האלה על הסאונדטרק המוזיקה שמתלווה במוח שלכם לאותם אירועים ועוד שנייה אני אסביר איך הדבר הזה קורה זה קובע את איך שאתם מתנהלים היום את ההחלטות שלכם וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה אז אם לצורך הדוגמה אני מסתכל על איזה שהוא משבר שהיה לי בעבר נגיד איזושהי פרידה קשה מבאצו ואני מסתכל על המשבר הזה עם איזה שהוא סאונדטרק עצוב כזה ודיכוני והזווית של המצלמה והתובנה שלי מהדבר הזה זה כמה אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם וכן הלאה אז עכשיו כשאני ניגש להיות פתוח במערכת יחסים חדשה מה יקרה אני ארגיש פחד אני ארגיש חשש אני אעצר יהיה לי כל מיני חסמים אם עכשיו עוד הפעם תהיה לי עוד איזושהי פרידה כואבת איך אני אצליח להתמודד עם זה אני מאוד מאוד מאוד קשה כי אני אזכור שמשברים קודמים הפילו אותי מצד שני אם אני מסתכל על אותו משבר ואני אומר לעצמי אוקיי רגע הסאונדטרק זה סאונדטרק קצת עצבצב כזה אבל עם משהו אופטימי בתוכו ואני אשים לב שמתוך הדבר הזה אני למדתי שיעורים משמעותיים וצמחתי וגדלתי ודווקא בזכות המשבר הזה הפכתי להיות מישהו חזק ועוצמתי יותר היום אז כשאני אסתכל על משברים פוטנציאליים בעתיד שלי אני לא אפחד מהם באותה מידה כי אני יודע שיש לי את החוויה ואת המסוגלות להתמודד עם משברים כמו שעשיתי בעבר מה האמת האם האמת שזה שהיה עצוב או שהתמודדתי אולי גם וגם אבל השאלה היא איפה אני בוחר לשים את הפוקוס שלי בעבר שלי היא שאלה מאוד משמעותית וכמובן אנחנו נדבר בפרק הזה גם על איך אנחנו תופסים את החיים שלנו כסיפור ואיך זה משפיע לנו על העבר על ההווה ועל העתיד אוקיי? אז אם אני מבין את כל הדברים האלה אם אני מבין שהאופן שבו אני מתבונן על החיים שלי כסיפור על העבר על ההווה על העתיד אוקיי? ישפיע על כל הדברים האלה כן? אם אני כמובן מסתכל על כל הדברים שקרו לי בעבר כטרגדיים ורעים וזה אז אני לא אהיה מאושר אני אהיה עצוב אני אהיה מבועס אני אהיה מתוסכל אם אני אסתכל עליהם כדברים שמתוכם התפתחתי ולמדתי וצמחתי וגם אם היה לי מאוד מאוד מאוד קשה התקדמתי מהם אוקיי? אז יש לי פוטנציאל עושר לגמרי אחר בחיים כאן לגבי אומץ ופחד ומערכות יחסים וכל הדברים האחרים שדיברנו עליהם אוקיי? אז איך הדבר הזה בא לידי ביטוי בתכלס ובפרקטיקה אוקיי? עוד שנייה אני אסביר איך ממש להשתמש בזה ברמת תפיסת העבר ההווה והעתיד אבל קודם כל בואו נבין איך הדבר הזה מורכב קודם כל כשאני עכשיו חושב על העבר שלי כשאני עכשיו אשאל אתכם ספרו לי את הסיפור שלכם בחמש נקודות ספרו לי חמישה אירועים סופר משמעותיים שקרו לכם בעבר ויצבו את מי שאתם היום או שמשפיעים עליכם עד היום אוקיי? שימו לב מהם האחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה אירועים הראשונים שקופצים לכם לראש כמובן שהדבר הזה הוא סובייקטיבי ויכול להיות שאני אשאל אתכם ביום אחר במצב רירוח אחר אז היוולות לכם מחשבות אחרות אבל תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה האם האירועים שאני בחרתי שמתוך עשרים שנה או ארבעים שנה או שישים שנה לא משנה כמה זמן אני חי שהיה בהם אין סוף אירועים האם החמישה האירועים שאני בחרתי כי הכי משמעותיים מתוך אירועים שיצבו אותי זה אירועים שחיזקו אותי או החלישו אותי? זה אירועים שהופכו אותי לחזק יותר או לחלש יותר? לאותנטי יותר, לעוצמתי יותר או לסגור יותר ומפוחד יותר? מה קרה פה? איזה אירועים בחרתי קודם כל? יש פה שאלה של כשאני מסתכל על כל העבר שלי שהוא רצוף בכל כך הרבה אירועים זה אירועים של אהבה או אירועים של בדידות? זה אירועים של הצלחה או אירועים של כישלון? זה אירועים של אהבה או ריחוק? מה יש באירועים האלה שאני בחרתי? עכשיו, האם אני יכול לבחור חמישה אירועים אחרים שגם יצבעו אותי? ממש בימים האלה אני מעלה ליוטיוב קורס שלם על מבוא לפסיכולוגיה קורס שלם על פסיכולוגיה, כן? זה לגמרי בחינם ביוטיוב אז אתם מוזמנים להסתכל אבל בלי קשר לזה, וזה גם מופיע כפודקאסט פה בכל הפלטפורמות אבל אם אני מסתכל אין שום מחקר בפסיכולוגיה שמוכיח שלא יודע מה, פרידה או יום עצוב משפיע עלינו יותר מיום שמח. עדיין רוב האנשים חווים את האירועים המשמעותיים בחיים שלהם, שוב למעט בדרך כלל, סליחה שאני אומר את זה מתוך ניסיון בקליניקה, זה שנשים בדרך כלל שמות את היום של הלידה, שהם ילדו את הילדים שלהם כאחד האירועים האלה, לפחות אחד, וזה אולי אירוע שמח, אבל ברוב המקרים רוב האנשים בוחרים לפחות שלושה ארבעה אירועים של כאב, של קושי. אז איזה אירועים אנחנו מדגישים בתוך הסיפור שלנו? תדמיינו שאם עכשיו הייתי מבקש מכם לכתוב לא ספר, אבל חוברת קצרה של חמישה שישה עמודים, שבהם אתם צריכים לספר את הסיפור שלכם, כמה מתוך הסיפור הזה היה כאב וכמה מתוך הכאב הזה הוא צמיחה והצלחה והתקדמות ולמידה. אז זה עניין של דגש, ובתוך התסריטאים או הבמאים של החיים שלכם ושל הסיפור של החיים שלכם, אתם יכולים לשאול את עצמכם, האם אני רוצה לעשות עריכה משמעותית? כי שוב, זה שעד היום 40 שנה או 60 שנה או 20 שנה חייתם עם איזשהו סיפור מסוים בראש שלכם של זה הסיפור שלי, זה לא חייב להישאר הסיפור שלכם, את הסיפור הזה אפשר להרוך. אתם יכולים להסתכל עליו ולהגיד אוקיי, האירוע הזה בתכלס, למרות שחשבתי שהוא מאוד משמעותי וחשבתי שהוא מאוד טוב, אולי יש עוד אירועים שאני יכול להכניס לסיפור הזה. אוקיי, באופן אישי, ביה שאני עושה פודקסטים ואתם יודעים, אני עושה שאלות תשובות באינסטגרם וכל ההרצאות והקורסים והכל, אז הרבה פעמים אנשים שואלים אותי גל, צפר את הסיפור שלך פעם אחת בצורה מלאה. ותמיד זה מעלה בי, מצד אחד כאילו זה מין הסתם מחמאה שאנשים מתעניינים בי ורוצים לדעת דברים אישיים עליי והכל, אבל מהצד השני, תמיד זה נראה לי משימה מאוד מאוד מאוד קשה ומורכבת. מין הסתם בתור בן אדם שהוא מרצה, אז אני מאוד מנוסה בלספר סיפורים אישיים שלי, אבל כשאנשים שואלים על הסיפור, הם מבקשים משהו אחר. הם מבקשים לדעת בעצם, בוא תספר לנו איך הגעת למקום שבו אתה נמצא היום. ואני מבין טוב מאוד שאת הסיפור הזה אני יכול לספר בעשר דרכים שונות. שוב, בתוך הניסיון שלי כמרצה, מתוך זה שדיברתי מול קהלים גדולים וקטנים במקומות כאלה ואחרים, בארץ, בחול, אז אני מבין שדגשים שונים בסיפור שלי יהיו רלוונטיים לקהלים שונים ולאנשים שונים, ובתכלס אני יכול לספר סיפור ארוך כאורך הגלות על איך שהגעתי לאן שאני היום הוא קצר מאוד. ואין פה אמת מוחלטת, זה הכל שאלה, נקרא לזה ככה, שאלה אומנותית. שאלה של תסריטאות, של במהות, ושוב, לא מתוך מקום של חוסר אותנטיות, ההפך, מתוך מקום של אותנטיות עמוקה שמבינה ששוב, אני יכול לחשוף הכל, אני יכול לדבר על הכל, אני יכול לשתף הכל, אבל בסוף אין זמן לשתף הכל. אף אחד לא ירצה לשמוע פודקאסט של לא יודע מה, 50 שעות רק על הסיפור שלי, זה נורא נורא נורא משעמם, או אולי לא, אבל נראה לי ככה שזה נורא נורא משעמם. אז אני צריך לבחור מתוך המאה שעות או 50 שעות הכי רלוונטיות, לבחור משהו ולקבץ אותו לחצי שעה או לשעה. ואז אני שואל את השאלה, אוקיי, מה אני מכניס פנימה, איזה אירועים אני מכניס פנימה, איזה אירועים אתם מכניסים פנימה, איזה סיפורים מהחיים שלכם אתם רואים, אפילו אם אתם לא מרצים או משהו כזה, ש... שוב ושוב אתם מספרים לאנשים. כולנו יש לנו את הנטייה הזאתי לספר סיפורים מסוימים מהחיים שלנו שוב ושוב, בין אם זה פעם אחת לחברים ופעם אחת להורים ופעם אחת לעבודה ופעם אחת זה, או ששוב חוזרים על אותם סיפורים מאוד שוב ושוב ושוב. אגב, אם אתם לא שמים לב שאתם עושים את זה, זה בעיקר נובע, לא בקטע רע, אני אומר את זה על חוסר מודעות, כי בוודאי אתם מכירים את זה ומבינים את זה שאנשים בסביבה שלכם כן מספרים לכם את אותם סיפורים שוב ושוב ושוב. זה ניוז פלאש, גם אתם עושים את זה, כנראה. אוקיי? אז איזה אירועים, איזה מהאירועים אתם מספרים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב? מעבר לזה, איזה דגש אתם שמים בתוך האירוע? נגיד שאני מספר על, לא יודע, תן דוגמא למשהו שלפעמים באמת יוצא לי לספר עליו, על הקשיים בעבודה ובמכללה בתקופת הקורונה. מה הדגשים שאני שם שם? הרבה פעמים אני מדבר על זה מתוך מקום עסקי, על התקופה הזאת, מתוך מקום של משבר וקושי, אז אני מדגיש בתוך האירוע הזה את כל האתגרים שהיו בתקופה הזאת והקושי שהיה בתקופה הזאת, אבל האמת היא שבאותה תקופה נולד הבן הקטן של איתי, שזה, כן, אהבת חיים אדירה שלי, ובזכות העניין של הקורונה, מתקופה שהייתי עובד בה בטירוף מלא שעות והכל, האשתי יכול לעבוד פחות, ובחודשים הראשונים של החיים שלו, אני הייתי איתו כמעט כל היום בבית, איתו ועם הבן הגדול שלי ועם דיאל, כן, אבל כאילו יצא לי לחוות את התינוקות שלו ברמה אחרת, וזה פשוט דבר מדהים ואדיר, ולא יצא לי לדבר על זה הרבה, כי כאילו מתי זה הדגש, מתי זה צריך להיות הדגש, אבל זה לגמרי היה שם, ואני שוב, מתוך זה שאני מספר שוב ושוב סיפורים, אני מודע לזה, שאני מספר על תקופת הקורונה, ואני מספר על הקשיים והאתגרים, אצלי בראש גם רץ במקביל, והיה לי כל כך כיף עם טי, וכל כך חיזק לי את הקשר שלי, אמליאל ובניתי את הבית שלי ואת המשפחה שלי ואת הקשרים הבין אישיים בתוך המשפחה שלי לרמה עמוקה שאי אפשר לדמיין והבנתי כל כך הרבה ברמה האישית על החיים שלי אני למדתי למידות עמוקות על עצמי בתור איש קריירה שהפודקאסט הזה זה תוצאה של הדבר הזה אני למדתי שכל עבודת ניהול הזאת היא עבודה שאני פחות אוהב ועבודה של היצירה זה עבודה שאני הרבה יותר אוהב ובגלל זה הקורס המעבר לפסיכולוגיה ובגלל זה הפודקאסט ובגלל זה הספר ובגלל זה אינסוף דברים שעשיתי ממש מוסד כמו סוג של שינוי קריירה לא בדיוק שינוי קריירה כי אין עיניי נושא את הNLP במכללה והכל אבל הדגש של הזמן שלי מופנה אחרת לגמרי אז כל הדברים האלה זה דברים שבדרך כלל אני לא מספר על האירוע הזה אבל הם לגמרי היו בו ואני מזמין אתכם לשאול את עצמכם בתוך האירועים האלה כשאתם מספרים עליהם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב בחיים שלכם האם באירועים האלה יש עוד רבדים? האם באירועים האלה יש עוד דברים שבדרך כלל אתם לא מדגישים כשאתם מספרים את הסיפור אבל לגמרי אפשר תאורטית להדגיש אותם הם לגמרי היו שם רובכם תשאלו את עצמכם את זה בקלנות, בכנות סליחה, אתם תגלו שכן דגש הבא דיברנו קצת על סאונדטרק ועל הזווית של המצלמה אני חושב שהמקבילה של הסאונדטרק ושל הזווית של המצלמה בסיפורים הפנימיים שלנו זה מה שפת הגוף שלנו, מהן מבאות הפנים שלנו ובאיזה קול אנחנו משתמשים כשאנחנו מספרים את הסיפור נכון? אמרתי לכם, נתתי לכם מקולת הדוגמה הזאת שרואים מישהו בסרט הולך ברחוב וכבר לפי המוזיקה יודעים שמשהו רע הולך לקרות אז תשימו לב, אני אכנס לכם את זה ככה יום אחד אני הולך ברחוב והכל סביבי ממש שקט ואני מסתכל ימינה ואני מסתכל שמאלה ואני פשוט לא רואה כמעט כלום תשימו לב לאיזו תחושה זה יצר לכם ומהצד השני אני הולך לעשות בדיוק את אותו טקסט או לנסות בדיוק את אותו טקסט אולי זה יצא לי מילה לפה מילה לשם יום אחד אני הולך ברחוב ושקט ואני מסתכל ימינה ואני מסתכל שמאלה ואני פשוט לא רואה כלום תשימו לב איך ההבדל, שוב אתם לא רואים מוליי את השפת גוף שלי אבל אתם שומעים בטון הדיבור שלי גם שיש כנראה שינוי בשפת הגוף היה לי חיוך על הפנים הציפייה שלכם למה קרה באותו יום או באותו רגע כשהלכתי ברחוב היא ציפייה שונה לגמרי אם עכשיו אני אספר לכם ואז אני רואה מישהו מה אתם חושבים על המישהו הזה? ואז ראיתי מישהו כן אותו טקסט, אותו תוכן אבל ברגע שאני צובע את זה במילים שלי ובשפת גוף שלי ובטון הדיבור שלי בצורה אחרת זה משנה את הסיפור שלי ויש לי כל כך הרבה דוגמאות לדבר הזה מתוך זה ששוב אני בשש-שבע שנים האחרונות מלמד הרבה הרבה מרצים מכשיר הרבה הרבה מרצים בין אם זה בקורס הנחיית קבוצות עכשיו יש לנו גם מועדון של מרצים שככה עוזרים אחד לשני כדי להתפתח ולהתקדם אתם רוצים פרטים על זה שיכולים לדעת? לשמוע המון המון סיפורים של המון המון מרצים והרבה פעמים אפשר כשמרצה לצורך הדוגמה מספר סיפור על במה אפשר לשמוע בטון הדיבור שלו ובקול שלו לא רק האם הסיפור הזה הוא אמיתי או לא אמיתי אלא אם הבן אדם מדבר על זה שהוא נגיד עבר איזשהו משבר או איזשהו קושי האם הוא באמת התגבר עליו בצורה עמוקה או לא אפשר לשמוע את זה על הקול שלו נכון? אם יש אנשים שכשמספרים על הקשיים בעבר שלהם אז אפשר לשמוע על הקול שלהם שזה עדיין כואב להם שזה עדיין מפריע להם מצד שני על אנשים אחרים אפשר לשמוע שהם באמת עברו את זה כבר שוב ותלוי בסיטואציות של הסיפור אולי זה טוב אולי זה טוב כן אני לא שיפוטי פה אבל אפשר לשמוע את זה אז תשימו לב אני אשאל אתכם שאלות כשאתם מספרים על הארבע חמישה אירועים המרכזיים האלה שאתם מספרים עליהם שוב ושוב ושוב בין אם לעצמכם מריצים אותם בראש בין אם לסביבה שלכם לחברים שלכם או במקומות אחרים מה הטון הדיבור שלכם כשאתם מדברים על זה איך נראה את שפת הגוף שלכם ואני רוצה לטעון פה משהו חזק שפת הגוף שלכם ברגע או ברגעים כשאתם מספרים על האירועים המרכזיים בחיים שלכם כשאתם מספרים עליהם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב זה שפת הגוף שתעצב את מי שאתם אם אני מספר על הארבעה חמישה אירועים שיצברו אותי בחיים כשאני שפוף כולי כשאני יושב בצורה חסרת ביטחון כשאני מדבר בטון פגוע כאוב ואומלל אם בתפיסה שלי זה הסיפור שלי אני אוטומטית אהיה חלש ושפוף וחסר ביטחון גם בהמשך הדרך שלי אם לעומת זאת שאני מספר על הסיפורים האלה אני יכול לספר על האירועים הקשים ואולי לרגע אני אהיה שפוף מתוך כאב אבל אני אזדקף בחזרה אני אדבר ממקום של ביטחון יהיה לי חיוך על הפנים הסבירות הכי גדולה שתהיה זה שהדבר הזה ילך איתי להמשך עכשיו אני רוצה לתת לכם פה תרגילים פרקטיים אם אתם רוצים לשפר את הסיפור שלכם אתם רוצים לשנות את התפיסה שלכם על החיים שלכם ובאמת לעשות משהו מאוד מאוד עמוק את התרגילים האלה אפשר לעשות ברמה שטחית ומהירה ואני אסביר איך לעשות זה לא שטחי, זה עדיין הרבה יותר עמוק מרוב האנשים, כן? אבל בצורה יחסית מהירה, שתיקח לכם אולי רבע שעה, עשרים דקות, ומי שרוצה לקחת את זה למשימה של כמה שעות יותר ממומלץ, ואני אסביר איך. המשימה הראשונה שהייתי נותן לכולכם, אם לא עשיתם אותה עדיין בחיים, שרובכם אני מניח שלא עשיתם אותה עדיין, אוקיי? זה דבר שאני קורא לזה כתיבת עבר, אוקיי? תכתבו את העבר שלכם. תספרו את הסיפור שלכם, איך אתם הפכתם להיות מי שאתם היום, אבל שימו לב ודגש, אתם הולכים לכתוב את זה כמו שצריך. אתם הולכים לקחת את זה אפשר בשני עמודים, שלושה עמודים, לא יותר, זה אמור לקחת לכם בערך, לא יודע, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה, אבל תכתבו את הדבר, את השאלה הבאה, את השאלה המכווינה הבאה. איך אני הפכתי להיות הדבר המדהים שאני היום? אוקיי? תשאלו את עצמכם את זה. איך הפכתי להיות הדבר המדהים שאני היום? אז אני יכול ממש, כשאני שואל את עצמי את השאלה הזאת, אז ישר דבר ראשון שקופץ לי לראש, כשהייתי ילד, אמא שלי ממש האמינה בי וכל הזמן אמרה לי שאני מסוגל ויכול, אוקיי? זה הדבר הראשון שעולה לי לראש. הדבר הבא שעולה לי לראש זה שהייתי בבית ספר וכל הזמן ניסיתי להצליח בלימודים, וזה הלך לי סבבה, כאילו גם אם היה לי קשה בסוף תמיד הצלחתי להתגבר על הקשיים האלה, והדבר הבא שאני אגיד זה שהיו כל מיני דברים שרציתי שלא באו לי בטבעיות ובקלות, כמו למשל ספורט, כמו למשל אומניות לחימה, אני לא אכנס לזה עכשיו יותר מדי לעומק, והתאמצתי ובמשך שנים עבדתי קשה כדי לא להיות גרוע בזה ונהייתי טוב בזה, אז זה נתן לי את הביטחון העצמי שאני מסוגל לעשות דברים קשים. אחר כך יש את תחילת הכניסה שלי לעולם העסקים, ששם העסק הראשון שהצטרפתי אליו כשותף עבר ממצב שבשנה לפני שנכנסתי הכניס בסך הכל 80 אלף שקל בשנה, כן זה איזה 6 אלפים שקל בחודש, למצב שהוא מכניס יותר ממיליון וחצי שקל בשנה שאני הצטרפתי, למרות שנחורה לא ידעתי כלום, פשוט רק מתוך כוח הרצון שלי והאנרגיה שלי והיכולת שלי לדחוף, זה נתן לי ביטחון, ואז כשיצאתי והקמתי מאפס הצלחתי להקים עסק חדש לעצמי מאפס שגם הכניס מיליון שקל בשנה תוך איזה שנתיים או משהו כזה, לא בשנה הראשונה מיד לבד, וכשהחלטתי שאני רוצה להכניס יותר כסף הצלחתי להכניס יותר כסף וכשהחלטתי שאני רוצה לקדם מטרות מסוימות הצלחתי, אז הדבר הזה בנה את מי שאני. בהקשר של נגיד קריירה, אם נשאר את זה בהקשר של זוגיות אולי יהיה סיפור טיפה אחר ובהקשרים אחרים יהיו דברים אחרים, אבל הנקודה המרכזית היא כשאני שואל איך הפכתם להיות הדבר המדהים שאתם היום, זה מכוויל אתכם ישר לאירועים האלה שבנו את המדהימות שלכם, ואותם אני רוצה שתכתבו לעצמכם. זה משימה שאפשר לעשות אותה ברבע שעה או עשרים דקות ברמה של כמה עמודים, ואם אתם רוצים לעשות את זה יותר לעומק הייתי מחלק את זה לשנים. מהם הדברים שקרו לכם בין גילאי 0 עד 6 שבנו את המדהימות שלכם היום? מהם הדברים שקרו לכם בין גילאי 6 עד 12 שבנו את המדהימות שלכם היום? דרך אגב אם אתם בני 60 היום 0 עד 6 ו6 עד 12 זה לגמרי שתי קטגוריות נפרדות, בין 12 ל-20 ו20 וקצת, מה קרה שם? מה קרה בשנות ה-20? מה קרה בשנות ה-30? מה קרה בשנות ה-40? מה קרה בשנות ה-50 או ה-60 של החיים שלכם? לעבור כל עשור, אז בהתחלה 0 עד 6, 6 עד 12, 12 עד 20, ואז מ-20 כל עשור, ממש לכתוב את האירועים, וזה דבר שאפשר להיכנס איתו מאוד מאוד מאוד לעומק, וזה דבר מאוד מאוד מאוד מומלץ לעשות אותו. כי ברגע שאתם תעשו אותו אתם תקבלו פרספקטיבה חדשה לגמרי על העבר שלכם, פרספקטיבה חדשה לגמרי על ההיסטוריה שלכם, ופרספקטיבה חדשה לגמרי על המסוגלות שלכם ועל מי אתם באמת. כי רוב האנשים רוב הזמן, גם אלה החיוביים ביותר, גם אלה שעושים הרבה התפתחות אישית, בדרך כלל עדיין מסתכלים על הסיפור שלהם בעיקר דרך ההדשה של האירועים הכואבים, כי יש לנו משהו במוח שפשוט עוזר לנו לזכור טוב יותר את האירועים הכואבים. אז זה מה שנקרא כתיבת עבר. ומי מכם שיעשה את התרגיל הזה, אפילו פעם אחת בחיים, כן? מנסה, אם עושים את זה כל שנה או כל שנתיים, על השנה האחרונה, אני משתדל כל שנה ביום הולדת שלי לכתוב את הדברים המרכזיים שקרו השנה שהפכו אותי למדהים יותר שלמדתי בהם. לפעמים זה קל, כי הרגשת שהייתה לי שנה טובה ושהתקדמתי, ולפעמים זה מרגיש קשה, כי אני מרגיש שמול המטרות הגדולות שלי לא התקדמתי מספיק בשנה הזאת, אבל אחרי התרגיל תמיד אני מבין שבשנה הזאת צמחתי, גדלתי, התפתחתי, והפכתי לבן אדם הרבה יותר מדהים, גם אם התוצאות עדיין לא הגיעו. אוקיי? אז אני לא אומר לעשות את זה כל שנה, למרות שאני ממליץ על זה, בתור התחלה לעשות את זה פעם אחת על ההיסטוריה שלכם. זה המתנה אדירה וענקית. דרך אגב, אם יש לכם בן, בת זוג, חבר אמת, איזשהו הורה או מישהו שאתם מאוד מאוד קרובים אליו ושמאוד מאוד תומך בתהליך ההתפתחות האישית שלכם, לא בן אדם כזה ציני או שלילי או משהו כזה, אני ממליץ לכם לשבת איתו על הדבר הזה אחרי שכתבתם את זה, גם אם זה שלושה עמודים, גם אם זה עשרה עמודים, לשבת מולו ולהקריא לו את זה, גם אם זה ישעמם אותו, זה יעשה לכם טוב וגם לו טוב, כי זה מדהים. אוקיי? אז תעשו את זה. כמובן הדבר הזה חייב להיות... מה שהתגבצע גם בזמן ובה, זה הזמן שאני הכי פחות ארחיב עליו, אבל כי יש פרק שלם בפודקאסט שלי על זה. כל מה שקשור לכתיבת הווה זה הכתיבה של מה שעובר עליי עכשיו, כל מיני כתיבות אינטואיטיביות וכתיבה של טיפול עצמי. יש לי פרק שלם בפודקאסט שנקרא השיטה שלי לטיפול עצמי. אני חושב שזה שמונה או עשר או שתים עשרה פרקים אחורה. תסתכלו, זה אחד הפרקים הכי מושמעים בפודקאסט. אני חושב שכמעט עשרת אלפים ישמעו אותו עד עכשיו. ואם אתם משמעים את זה עוד שנה, אז אני מקווה שזה יגיע לעשרים או שלושים או חמישים אלף, לא יודע. אז תלמדו איך אני עושה את זה שם. זה כלי מדהים, מדהים, מדהים ועוצמתי. הדבר השלישי שכולנו צריכים לדעת כדי להיות באמת במקרוד על הסיפור שלנו, זה לכתוב מהם הערכים שלנו, מה חשוב לנו, לעשות את העבודה הזאת של להבין מה חשוב לי, אוקיי? לכתוב מטרות, לכתוב תוכניות עבודה. ושוב, ברגע שאני מבין שאני הגיבור של הסיפור שלי ושאני כותב אחורה, אני מבין איך כל הדברים הקשים והקלים והטובים והערים הפכו להיות חלק משמעותי מהאדם המדהים שאני היום. אתם תראו שהערכים שלכם התפתחו, שהמטרות שלכם השתנו ושתוכניות העבודה שלכם יהפכו להיות הרבה יותר אמיצות, הרבה יותר עוצמתיות, הרבה יותר חזקות ושיהיה לכם הרבה יותר קל ללכת עם התוכנית. שוב, לא בכך שאתם תגיעו לתוצאות שיש בתוכנית, כי שוב, הרבה פעמים אנחנו מתכננים דברים ואנחנו לא יודעים באמת מה יקרה. יש איזה משפט חזק של טוני רובינסון, אני מוצא אותו מאוד מאוד נכון, שאנשים תמיד מעריכים ביתר, זאת אומרת חושבים שהם ישיגו יותר ממה שהם ישיגו בשנה, אבל מעריכים בחסר, זאת אומרת תמיד מדמיינים שהם ישיגו פחות ממה שהם ישיגו בעשר שנים. אז זה יאפשר לכם לבנות תוכניות בצורה הרבה הרבה יותר חזקה וטובה לגבי מה אתם רוצים לעשות בעתיד ולקבל החלטות הרבה יותר חזקות. אז חברים, הסיפור חיים שלנו זה משהו שאנחנו מייצרים כל יום, כל יום אנחנו ממשיכים לבנות אותו, והצורה שבה אנחנו מסתכלים על הסיפור חיים שהיה לנו בעבר משפיעה להווה שלנו וקובעת את העתיד שלנו במידה רבה ואדירה. תעשו את העבודה הזאת, תחליטו שאתם שמים תדגשים איפה שאתם רוצים לשים תדגשים, שאתם בוחרים את האירועים שאתם רוצים לבחור, שאתם שמים לב להבאות הפנים שלכם ולשפת הגוף שלכם ולטון של הדיבור שלכם כשאתם מספרים את סיפור החיים שלכם או אפילו סיפור על אירוע אחד מתוך החיים שלכם. אני לא אומר שאסור לכאוב, כל מי שמכיר אותי יודע שאני לגמרי מאמין ביכולת של אנשים להתחבר לרגשות שלהם, יש לי סדרה שלמה ביוטיוב על מה המשמעות של הרגשות שלנו ואיך לעבוד מולם, כן? זה סדרה מטורפת, אוקיי? אבל מה שאני בא להגיד לכם פה זה דבר אחר. עם הכאב, עם הקושי תחליטו איזה סוג של ביניים אתם רוצים להיות, לפי זה תכתבו את הסיפור שלכם. דרך אגב, הרבה מאוד פעמים אנשים סיפרו לי שכשמכתבו את העבר שלהם בצורה שאמרתי, מתוך השאלה, איך הפכתם להיות הדבר המניע שאתם היום? הם גילו על עצמם דברים שהם לא ידעו קודם. אם אתם רוצים להעמיק עוד יותר לתוך זה, אתם יכולים גם ללכת לאנשים שמאוד מאוד אוהבים אתכם ומעריכים אתכם ותשאלו אותם. מה לדעתכם האירועים בעבר שלי שהפכו אותי לכזה? אוקיי? מה לדעתך, אמא, האירועים שהפכו אותי למי שאני היום במובן החיובי של המילה? מה לדעתך, אבא, מה לדעתך, אשתי, מה לדעתכם, הילדים שלי, האירועים של החיים שלי הפכו אותי או יצרו לי או עזרו לי לבנות את החלקים הטובים והחיוביים והעוצמתיים בזהות ובאישות שלי? אני מבטיח לכם, אם תעשו את השיחות האלה, אם תכתבו את הסיפורים האלה, לא רק שאתם לא תצטערו, אתם תחזרו להגיד לי תודה. אוהב אתכם מלא מלא מלא, ונתראה בפרק הבא.