פרק 16: הצבת גבולות בחיים ובעסקים

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא להביא לכם את הכלים הכי פרקטיים להצלחה בחיים. מדובר על כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. התפקיד של הפודקאסט הזה הוא באמת לעזור לכם להגשים חלומות שאולי לא חשבתם שאפשרים עבורכם ולחיות חיים בחוויה של עושר ושל שליחות. והיום זה אולי הפרק הכי חשוב שאי פעם היה בפודקאסט ויש מצב לא מבוטל שגם אי פעם יהיה בפודקאסט. לפחות בעולם שלי, במפה שלי, בתפיסה שלי ולפי דעתי. והפרק שלנו היום הוא על עצבת גבולות בחיים, ביחסים ובעסקים. אז קודם כל בואו נבין מה זה בכלל גבולות ולמה לדעתי פרק אחד בפודקאסט יכול להיות כל כך כל כך משמעותי. והתשובה היא שגבול, לפחות בהגדרה שלנו להיום, הוא יהיה כל קו, כל סטנדרט, כל חוק שמאחוריו עומדת המילה לא. מה הכוונה? שברגע שמישהו אחר או אנחנו לצורך העניין נגיע לאיזשהו מקום מסוים, לאיזשהו קו מסוים, לאיזשהו סטנדרט מסוים, לאיזשהו ערך מסוים, לאיזשהו מקום מסוים, אנחנו נדע שמפה אנחנו לא ממשיכים יותר. עכשיו, הנושא הזה הוא כל כך משמעותי וכל כך חשוב כי לכל כך הרבה אנשים יש תפיסות מגבילות ובעייתיות לגביו, וכמובן שבהם אנחנו הולכים להתעסק היום. אז קודם כל אנחנו נתחיל מהם הטעויות הכי גדולות שאנשים עושים, איפה ממש חשוב שיהיה לכל אחד ואחת מאיתנו גבולות, ובסוף אני אתן לכם חמש כלים מאוד מאוד משמעותיים כדי להיות יעילים, אמיתיים, אותנטיים, פשוטים ואפקטיביים יותר בהצבת הגבולות שלכם. וכמובן שזה פרק כזה כמו כל פרק הוא גם בשבילי, ובמיוחד הפרק הזה אני חושב שכל תוכן שאני עובר אותו אני ממש עובד איתכם גם כן תהליך. אז בואו נגיע לעניין. קודם כל, טעות מאוד מאוד נפוצה זה שהרבה מאוד אנשים חושבים שכל דבר שהוא לא נעים להם צריך להיות גבול. אם למשל יש איזשהו משהו שהילדים שלהם עושים והוא לא נעים להם, אז הילדים עברו גבול. שאם משהו קורה בזוגיות שלהם והוא לא נעים להם, אז בני הזוג שלהם עברו גבול. שאם משהו לא נעים להם בעבודה, עם ההורים, עם המשפחה, אז הם עברו איזשהו גבול. עכשיו, במציאות, ויכול להיות שאם כדור הארץ היה נבנה מחדש זה לא היה ככה, אנשים שונים, יש להם לעתים קרובות, מטרות שונות, צרכים שונים, מצבים רגשיים שונים, מצבי רוח שונים וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ולכן לעתים קרובות יכולים להגיע מצבים שבהם התנהגות של בן אדם אחד, אפילו שלנו עצמנו, יכולה לגרום למישהו אחר תחושה לא נעימה. וזה במיוחד ככל שלנו עצמנו יש פחות מודעות עצמית, עשינו פחות עבודה רגשית עמוקה ולכן יש לנו יותר טריגרים ויותר כפתורים. ככל שנעשה יותר עבודה פנימית, נעבוד יותר לעומק, ניגע יותר בנקודות הכואבות הפנימיות שלנו ונעבור איתן תהליך, אז לאורך זמן יהיו לנו פחות ופחות נקודות רגישות כאלה שברגע שמישהו עושה משהו זה גורם לנו לחוסר נעימות. אבל עדיין במצב האמיתי, במצב הפרקטי בתכלס, לכולם יש דברים כאלה שכשאומרים לנו אותם, שכשמתנהגים בצורה מסוימת מולנו וכן הלאה זה לא נעים לנו. אז אם משהו לא נעים לי, זה לא נעים לי ואולי כדאי לי לתקשר את זה אבל זה לא אומר שזה גבול. זה לא אומר שכל מקום שלא נעים לי צריך למתוח שם קו ולהגיד אוקיי את הדבר הזה אני לא מוכן שהוא יקרה. ויש לזה כמה סיבות. הסיבה הראשונה זה שאם אני אשים גבול על הדברים האלה והם באמת לא יקרו, אז אני חוסם את עצמי מהתפתחות וצמיחה. הרבה פעמים התפתחות וצמיחה מגיעה מזה שכשאנחנו שומעים דברים שלא נעים לנו. ניקח דוגמה פשוטה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. נגיד שבן או בת הזוג שלנו חבר או בן משפחה מישהו קרוב אלינו רואה משהו בהתנהגות שלנו, בהתנהלות שלנו, באופי של הדברים של מה שאנחנו עושים או איך שאנחנו מתנהגים וכן הלאה. והוא מזהה איזושהי נקודה שהיא לשיפור של משהו שאפשר לשפר. בהגדרה עבור רוב המוחלט של האנשים, לפחות במידה קטנה ונמוכה, יהיה שם חוסר נעימות. ככל שהדבר הזה יותר אינטימי, יותר רגיש, יותר פגיע, פחות עבדנו עליו ויהיה לנו פחות עוצמה רגשית וגם ככל שבכללי יש לנו פחות ביטחון עצמי, ביקורת יכולה להיות ממש ממש ממש לא נעימה. אבל גם אם יש לי הרבה ביטחון עצמי ואני עשיתי הרבה עבודה סביב הדבר הזה עדיין יש נעימה מסוימת של חוסר נעימות. מעבר לזה, אם אני עכשיו ממש עשיתי טעות ואני גם יודע שעשיתי טעות ומישהו מתקשר איתי את זה שאני עשיתי טעות, הרבה מאוד פעמים זה יכול להיות תחושה וחוויה לא נעימה. האם זה אומר שלאנשים אסור לעשות? אז איפה כן צריך להיות גבול? גבול זה צריך להיות מקומות שבהם באמת מהצד השני של הדבר הזה יש לאו ויש לאו מה שנקרא נחרץ. בסופו של דבר אני רוצה להגיד את המשפט הבא שהוא אולי מוזר עבור חלקכם ואני בטוח שעבור הרבה הוא יעשה המון סכל שגבול הוא אפקטיבי רק במידה שמי שהציב אותו מוכן לאכוף אותו. גבול הוא אפקטיבי רק במידה שמי שהציב אותו מוכן לאכוף אותו. זאת אומרת אם אני מציב איזשהו גבול במערכת יחסים שלי, נגיד אני אומר אני לא מוכן שבהתנהלות של אשתי תתנהג בצורה 1, 2, 3. אם היא מתנהגת בצורה 1, 2, 3 ואני לא אוכף את הגבול הזה זאת אומרת אני לא עושה עם זה שום דבר אז זה לא באמת גבול. גבול נמדד לא בזה שאני אומר שאני מציב גבול לא בזה שאני אומר שמישהו עבר את הגבול שלי אלא ביכולת האמיתית שלי לאכוף את הגבול הזה. ועוד שנייה אנחנו נדבר על זה כשנדבר על איפה צריך גבולות ואיך עושים את זה בצורה יעילה יותר. אבל אני מקווה שזה ברור לכם שאם אני כל הזמן מציב המון המון המון גבולות ואני לא אוכף אותם אז אין לי באמת גבולות. וזה בעיה מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה. למה זה בעיה מאוד מאוד גדולה? כי היכולת שלנו שיהיו לנו גבולות מייצר לנו כמה דברים מאוד מאוד חשובים. כשיש לנו גבולות טובים וברורים מדויקים ונכונים עבורנו מה שיקרה זה קודם כל תהיה לנו חוויה הרבה הרבה יותר גדולה של ביטחון וגם לאנשים אחרים יהיה ביטחון סביבנו. אם אני מתקשר בצורה קנה ואותנטית את הגבולות שלי מול בת הזוג שלי אשתי או מול הילדים שלי שהם עדיין קטנים אז בשלב אולי טיפה יותר מאוחר או ההורים שלי או המשפחה שלי או אנשים שעובדים איתי אז הם יודעים מצד אחד שאולי אסור להם מולי מה זה אסור? כאילו שאני לא אכבד את זה ולא אקבל את זה שהם יתנהלו בצורה מסוימת אבל מהצד השני הם יודעים שכל עוד הם לא חוצים את הגבולות האלה הם בסדר. וזה נותן המון המון המון חופש. יש מטאפורה מאוד מוכרת וקלישאטית אולי אפילו מעולם הקואוצ'ינג אני יודע שזה פודקאסט בלי קלישאות אבל אני חושב שהמטאפורה הזו ממחישה את זה מספיק טוב שזה שווה לחרוג מהכלל שלנו להיות בלי קלישאות ולהיות קלישאטיים ב-30 שניות. והרעיון הוא שאם על הגג של אזריאלי נגיד שלא היה גדר לא היה גבול לא היה חומה והם נותנים לכם לשחק על הגג רובנו כולל אותי למרות שאני אוהב לטפס על צוקים והכל ופחד דברים זה כבר לא דבר שמנהל אותי לא הייתי רוצה להתקרב לקצה של הגג מהסיבה הפשוטה שגם אם אני הכל בסדר אז הייתי יכול להחליק היה יכול להיות רוח והנפילה הזאת היא מאוד מאוד מסוכנת גם עבורי וגם עבור אנשים אחרים ולכן כנראה הייתי נשאר בעמידה שלי או במשחק שלי או במה שהייתי רוצה לעשות על הגג הזה מאוד מאוד במרכז של הגג והייתי צריך כל הזמן לשמור על תשומת הלב שלי בצורה מאוד חזקה כך שאני לא אתקרב בטעות לאחד הקצוות מהצד השני אם היה ממש קירות או גדרות גבוהים חזקים וברורים בקצה פתאום מה היה קורה מצד אחד כאילו נסגר עליי כאילו גנבו לי אפשרויות אבל בפועל מה שהיה קורה זה שכל האזור שבתוך הגבול היה הופך להיות הרבה יותר בטוח עבורו הייתי מרגיש ביטחון ואז הייתי יכול בצורה הרבה יותר קלה וחופשית להתנהל בתוך המרחב ובפועל גדל המרחב שלי אם תחשבו על זה הרבה מאיתנו פעמים רבות שואלים את עצמנו האם להגיד דבר מסוים לחבר או בן משפחה האם זה בסדר להתנהג בצורה מסוימת או שזה יפגע בצד השני האם מותר להגיד לעשות או משהו ובגלל שאין גבולות מוגדרים אני הרבה פעמים או יחצה את הגבול ואז אני מייצר כל הזמן קונפליקטים עם הצד השני או שאני אשאר כל כך רחוק מהגבול ויהפוך את ההתנהלות שלי לסוג של ריצוי הרבה פעמים ריצוי מעבר לזה שזה יושב לפעמים על חוסר ביטחון עצמי ועל עוד הרבה דברים אחרים בעצם ריצוי הרבה פעמים זה דפוס שיושב על גבולות לא ברורים גם בן אדם מאוד מרצה שהוא באופן כללי מרצה מתוך חוסר ביטחון אם אתם תצליחו לייצר מול האדם הזה גבולות מאוד ברורים ולייצר מסגרות מאוד ברורות אז הריצוי של אותו אדם מולכם יהיה הרבה יותר נמוך והוא יוכל להיות אותנטי ופתוח איתכם והוא מאוד מאוד יעריך את זה אם אתם אנשים שיש להם דפוס של ריצוי ואתם תלמדו לשים גבולות טובים יותר בחיים שלכם גם זה יאלץ אתכם להתמודד מול דפוס הריצוי שלכם זאת אומרת שאתם בוודאות יהיו פחות מרצים וגם זה יאפשר לכם בעצם להיות הרבה יותר בטוחים במה שאתם עושים ובכך להגביל את הדבר הזה אוקיי? אז קודם כל גבולות זה דבר סופר חשוב זה נותן לנו ביטחון זה נותן לנו שליטה בחיים שלנו ומאפשר לנו באמת להיות הרבה הרבה יותר חופשיים ממש לרקוד על הגג מה שנקרא בלי לפחד אוקיי? אז זה החשיבות של זה. נקודה חשובה לגבי זה אם זאת שגבולות זה אולי תחום סופר חשוב אמרתי אולי הפרק הכי חשוב בפודקאסט עדיין צריך להשתמש בו בצורה ממוננת אי אפשר להשתמש בגבולות בלי סוף כמו הרבה דברים טובים גם אם תפוחים זה בריא אני לא בטוח שליכול רק תפוחים כל היום זה מאוד בריא אוקיי? אז בעודף גבולות זה גם דבר מאוד בעייתי כשיש לנו הרמון המון המון גבולות שאנחנו רואים אוקיי אני מציב גבול על זה וגבול על זה וגבול על זה עכשיו למה שזה יקרה? הרבה פעמים כמו שאמרתי אנשים מציבים גבול על כל דבר שלא נעים להם או שחושבים שהם צריכים לשלוט בעולם בצורה עודפת יותר מדי לנסות לשלוט בהתנהגות של הילדים שלהם של הבני משפחה שלהם של החברים שלהם של העובדים שלהם לא משנה והם מציבים המון המון המון גבולות ואז מה שקורה זה שבעצם בפועל בשטח בתכלס עודף גבולות כמעט תמיד מוביל לחוסר גבולות כי בעצם אם יש לי המון המון גבולות אין לי את היכולת לאכוף את כולם וברגע שאין לי את היכולת לאכוף את הגבולות שלי אמרנו מקודם גבול הוא אפקטיבי רק בממידה שאני או אדם שציב את הגבול יכול לאכוף אותו אז אם יש לי המון המון המון גבולות אין לי יכולת לאכוף את כולם ולכן אני בעצם מתפשר על הגבולות שלי ברגע שהתפשרתי על גבול אחד אני גם מכניס את עצמי למיינדסט הפסיכולוגי שאני בהתפשרות אני גם מכניס את הצד השני למיינדסט הפסיכולוגי שאומר אוקיי זה שגל אמר שמשהו גבול זה לא אומר שאסור לעשות את זה זה קורה המון המון המון עם ילדים למשל שההורים אומרים להם לא להיות במסכים לא לראות בטלוויזיה לא לאכול את האוכל הזה לא להתנהג ככה לא לצעוק לא לרוץ לא זה לא לא לא לא לא לא לא לא לא אם אני אומר 50 פעמים לא לילד שלי במהלך היום אז כנראה שאו שאני דיקטטור מאוד מאוד מאוד מאוד אגרסיבי איך שהוא או שיהיה לי ילד מאוד מאוד מאוד מרצה שזה שני דברים שאני מקווה שאף אחד ששומע את הפודקאסט הזה לא רוצה או שבאיזשהו שלב אני אצטרך להתחיל על חלק מהלאים האלה לוותר ברגע שהילד יתעקש עכשיו ברגע שאני אומר 50 פעמים לא ואני מתעקש ושברגע שהילד שלי מתעקש אני מוריד את הגבולות מה אני מלמד אותו בעצם שהלא שלי הוא לא באמת גבול זה לא באמת גבול כי אני לא באמת תוחף אותו ולכן זה מאוד חשוב לתחזק מעט גבולות כמה מעט? כמה שפחות שזה אותנטילי אני לא יכול להתפשר על הדברים שהם הערכים הכי חשובים שלי אני לא רוצה לוותר על הדברים שהם הכי מרכזיים במה שאני מאמין שנכון אבל בעינתן האותנטיות שלי ובעינתן החיבור של הערכים שלי אני רוצה עדיין שיהיו לי כמה שפחות גבולות שאני יכול ועדיין להחזיק את אלה שבאמת באמת חשובים אוקיי? מטאפורה דווקא מעולם אחר אם תחשבו על זה אחת הדפוסים המרכזיים נגיד במלחמות היסטוריות של בני אדם זה סתם נושא מעניין לחשוב עליו אוקיי? זה שאיזושהי מדינה או איזשהו עם היה לו איזשהו עליונות צבאית מסיבה כזאת או אחרת אוקיי? והם התחילו לקבוש עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד מדינות אוקיי? כל אימפריה כזאת תמיד בסוף נפלה ושזה הרבה סיבות אבל אחת הסיבות היא שהם בעצם הגדילו והגדילו והגדילו והגדילו והגדילו והגדילו והגדילו את הגבולות שלהם ואז גם אם היה להם את הצבא הכי חזק בעולם עדיין מה שקרה זה שבמקום אחד התפרץ בעיה ובמקום אחר התפרץ בעיה ובעצם אותו צבא לא יכל לשמר את כל המשאבים לא יכל להילחם בכל מקום וככשחלק מהגבולות האלה התחילו להיפרץ פתאום כל העמים הנשלטים במרכאות אמרו לעצמם רגע אם הגבול הזה נפרץ והגבול הזה נפרץ והגבול הזה נפרץ אז גם אני יכול וככה בעצם זה דפוס די חוזר בהיסטוריה של בני אדם שככה אימפריות נפלו ואותו דבר אתם אוקיי? אם אתם תנסו להציב מיליון מיליון מיליון מיליון מיליון גבולות לא יהיה לכם את היכולת ואת המשאבים לאכוף את כל הגבולות האלה ואז בהדרגה הם יקרסו ויקרסו ויקרסו ואתם תרגישו בביטור עצמי מאוד משמעותי ובסוף אתם תגלו שאולי אתם נלחמים על גבולות מסוימים שלכם אבל הגבולות הכי חשובים שלכם נפלו וזה נקודה משמעותית ככל שאני משקיע יותר זמן אנרגיה משאבים ומאמץ בלאכוף גבולות שהם לא באמת חשובים לי יש לי פחות זמן אנרגיה ויכולת לאכוף את הגבולות שבאמת הכי חשובים לי ולכן אני רוצה באמת לצמצם ככל האפשר את כמות הגבולות שאני מעמיד כדי שאני אוכל לאכוף אותם בצורה כנה ואמיתית אוקיי? אז איפה אני צריך גבולות? בואו נתחיל שנייה עם אנשים. אנשים זה בני זוג זה בני משפחה זה עובדים וכן הלאה אוקיי? כל בני האדם שנמצאים בסביבה שלי עכשיו אם אני מציב כמו שאמרתי מיליון גבולות לא עומד בהם אבל אם אני מציב מעט גבולות אני צריך להבין מה המשמעות של גבול במערכת יחסים המשמעות של גבול האמיתי גבול אדום במערכת יחסים אומרת הדבר הבא אם האדם השני חוצה את הגבול הזה אוקיי? אז אני מוכן לאכוף את הגבול הזה בכך שאני אנתק בסופו של דבר את מערכת היחסים אוקיי? זה לא אומר זה לא אומר שאני חייב לנתק אותה מיד. זאת אומרת, אם עובד עבר איזשהו גבול, זה לא אומר שאני מיד צריך לפטר אותו. אם אשתי עברה איזשהו גבול, זה לא אומר שאני מיד חייב להתגרש ממנה, אוקיי? או אם בן משפחה או חבר עבר איזשהו גבול שלי, זה לא אומר שאני בהכרח מיד חייב לנתק איתו את הקשר. אפשר להיות סלחן, אפשר להיות תקשורתי, אפשר לדבר, אפשר לנהל שיחות, אפשר הכל. אבל בסופו של דבר, המשמעות של גבול אומרת שהדבר הזה אני מתעדף אותו מעל מערכת היחסים הזאת. זאת אומרת שהדבר הזה הוא כל כך חשוב שאני אהיה מוכן לשלם את המחיר כדי לאכוף את הגבול. מה שזה אומר זה שגם אם אני, הבן בת הזוג שלי יעברו את הגבול פעם אחת, אני אדבר איתם, אני אולי אהיה סלחן ואסביר להם שזה הגבול שלי, אולי זה לא היה ברור להם. אולי בפעם השנייה אני אגיד להם תקשיבו זה לא עובד ככה, יש פה גבול, אבל אם תהיה חצייה חוזרת ונשנית של הגבול הזה, אז בבירור זה אומר שכן, הגבול לא עומד, אין שיניים לחוק ובעצם אין לו שום משמעות. אז או שהגבול ילך פאיפה, ילך לאיבוד והדבר הזה ייעלם או שאני אצטרך לעמוד מאחורה ולאכוף אותו. אז כשאתם מציבים לעצמכם גבולות למערכות יחסים, אני מציע לכם לשאול את עצמכם, מהם הדברים שאם הצד השני עושה את זה, אז המערכת יחסים הזאת היא כבר לא טובה ונכונה לי. מהם המצבים שבהם נכון לי וטוב לי וכדאי לי אפילו לוותר על מערכת היחסים, בעיקר שהדבר הזה לא יהיה נוכח בחיים שלי או במערכת היחסים שלי. שוב, במערכות יחסים זוגיות, במערכות יחסים המשפחה, במערכות יחסים אחרות וכן הלאה. אם זה מערכות יחסים או גרסה טיפה יותר מעודנת, נקרא לזה גבולות אדומים בהירים, אז מהם הדברים שעליהם אני מוכן לשלם מחיר מאוד מאוד כבד. זאת אומרת נגיד, אם אני מדבר על או להתווכח עד אינסוף או לייצר ריב ומשבר בתוך המערכת יחסים. זאת אומרת אם זה לא יודע, מערכת יחסים מול הילדים שלכם, אז קודם כל אני מקווה שברור לכם שגם מערכת יחסים מול ילדים צריכים להיות גבולות אדומים אדומים אדומים. אני לא יודע מה הם עבורכם אבל כדאי מאוד שיהיו. אבל אם אני שנייה יורד מתחת לגבולות האדומים, נגיד מילדים יותר קטנים או יותר, אז צריכים להיות דברים שהם ממש אדום. זאת אומרת שאם ילד עובר אותם או אם האדם עובר אותם, אז אי אפשר להעביר את זה על סדר היום. הדבר הזה צריך להיות ברור ואתם תהיו מוכנים ללחם מלחמת חורמה עבור הגבול שלכם. אחרת שוב, כמו שאני אומר, זה לא באמת גבול. מה זה גבולות עם עצמי? גבולות עם עצמי זה אולי המקום שבו לאנשים הכי קשה להבין את זה, אבל גם לעצמי אני רוצה לייצר גבול. אני רוצה לשים לעצמי קווים אדומים שאני אומר לעצמי שאם אני מגיע למקום הזה, אז קורה משהו. אם אני מגיע למקום הקיצוני הזה שאני עובר איזשהו גבול מסוים, אז אני יודע שאני חייב לעשות משהו לגבי זה. וזה יכול להיות גבולות שאתם שמתים לעצמכם לגבי כסף. כמה כסף אם אתם מוציאים, מבזבזים, חוסכים או יותר, אז אתם עושים משהו. זה יכול להיות גבולות שקשורים למצב הרגשי שלכם. אם אתם מרגישים למשל רע מעל גבול מסוים, אז אתם לא יודע מה, לא הולכים לעבוד, הולכים לנוח. אם אתם מרגישים מתוסכלים או מדוכאים מעל רמה מסוימת, מעל פרק זמן מסוים, אולי אתם צריכים לעשות איזשהו שינוי בחיים שלכם, או כל דבר כזה או אחר. מהם הכללים והחוקים שאני צריך לפעול על פיהם, גם אם באותו רגע יש לי המון תירוצים. כי גם כמו במערכות יחסים אנשים אחרים, ואתם תבואו ותציבו גבול לבן אדם אחר, מה יהיה שם? רוב המוחלט שלו מקיים תירוצים, אוקיי? לא תירוצים בהכרח שליליים, אני לא בהכרח מקטין את הצד השני, אבל יהיה להם את הסיבות שלהם ואת הנסיבות ללמה הם עשו את הדבר הזה שהוא חוצה את הגבול. אם אתם תהיו סלחנים כלפי הנסיבות מול אנשים אחרים, למשל, בן הזוג שלי או בן הזוג שלך בגד בך, או בת הזוג שלך פגדה בך, או וואטאבר באיזושהי קונסטלציה מגדרית, איך שבא לכם, הייתה בגידה. ואז הוא יגיד לכם, כן, אבל היה לי את המצב הזה וזה וזה, ואתם תבינו אותו, ואז זה יקרה שוב, אז שוב יהיו לו נסיבות שתציבו את הגבול, ושוב יהיו לו נסיבות, ושוב יהיו לו נסיבות, ושוב יהיו לו נסיבות, ושוב יהיו לו נסיבות, אז אם אני מקבל את הסיבות, שוב, זה בסדר אם זה לא גבול בשבילכם, אבל אם זה גבול בשבילכם, וזה באמת גבול, אז הסיבות לא אמורות להיות משנות. אם מישהו בחיים שלכם מרביץ לכם, ולא לקבל מכות זה גבול עבורכם, אז הסיבות הן לא אמורות לשנות. אם עובד שעובד אצלכם בעסק, לא יודע, גנב כסף, וזה גבול עבורכם, אז זה לא משנה מה הסיבה, כי אחרת הגבול לא באמת עומד, בסדר? אז אותו דבר... כשאנחנו מציבים גבולות לעצמנו, הנקודה המרכזית והכי חשובה בהם זה החוסר סיבתיות, חוסר נסיבתיות. למה? כי את התירוצים של מי הכי קל לנו לקנות? את התירוצים של עצמנו. כשיש לנו אנשים אחרים תירוצים, הרבה פעמים אנחנו יכולים להיות מספיק להתנתק מזה, לחשוב על זה, להבין את זה, כדי להתרחק מהתירוצים, כדי להבין, אה זה רק תירוצים, הוא עדיין פגע בי, אבל בתירוצים של עצמנו, אנחנו אומרים לעצמנו כן, אבל יש לי משקנת, כן, אבל יש לי מחויבויות, כן, אבל אני חייב לעשות ככה. אז התירוצים שלנו תמיד נשמעים לנו הכי אמיתיים. וברגע שהתירוצים שלנו תמיד נשמעים לנו הכי אמיתיים, זה הכי חשוב שאנחנו עובדים מול עצמנו ועם הגבולות שלנו, שאנחנו נדע בדיוק מהם הגבולות האלה ומה אנחנו צריכים לעשות באותם מצבים. הדבר האחרון זה גבולות במערכות יחסים עם כל פרויקט אחר. כל פרויקט אחר, כל דבר בחיים שלנו, בין אם זה העסק שלנו, בין אם זה תחביב שלנו, בין אם זה תחום עיסוק מסוים, בין אם זה וואטאבר, שזה מערכות יחסים עם דברים יותר נקרא להם רוחניים או דברים אמורפיים, לא איזה משהו פיזי. אז אני גם שם צריך להגדיר לעצמי מה כן ומה לא. איפה הפרויקט הזה עובר גבול שאז אני זורק את הפרויקט הזה ומתעלם ממנו. איפה הפרויקט הזה מגיע למקום שאני עושה עצירה וחשיבה מחודשת? איפה הפרויקט הזה מגיע למקום שבו אני מבטר עליו ומשחרר אותו? עכשיו למה זה חשוב? כי יש לנו בהרבה מאוד מקרים, דבר שנקרא בפסיכולוגיה סאנק קוסט פיורי, הרעיון אומר את הדבר הבא, שככל שאני משקיע יותר במשהו, יותר קשה לי לשחרר אותו, יותר קשה לי לעזוב אותו, ואני יותר ארצה להמשיך להשקיע בו גם אם הוא כושל, גם אם הוא מבזבז לי משאבים וכן הלאה. ודוגמה ככה מאוד מאוד מאוד טובה שהייתה לי למשל בהקמה של מכללת תוצאות, בחודשים הראשונים אני בעצם לימדתי את כל הקורסים. אז אני לימדתי שישה קורסים בשבוע, זה אומר שלושים שעות לימוד נטו בשבוע ועוד עבדתי על שיווק ועוד דברים שהייתי צריך להיות אחראי עליהם. באיזשהו שלב הרעיון שצריך להקים עוד מחזור נוסף ידעתי שאני לא הולך ללמד שמונה או עשר קורסים בשבוע, זה פשוט לא הגיוני, ואני צריך להביא מרצים אחרים. ועלה לי חשד, עלה לי חשש או פחד שאם אני אביא מרצים אחרים אז המכללה לא תצליח, כי הרבה מאוד אנשים באותה תקופה, היום כבר לא אנשים באים למכללה שלי, הרבה אנשים אפילו לא דמייני, אז אין את הבעיה הזאת יותר. אבל אז פחדתי שאנשים לא יגיעו למכללה כי גל לא ילמד אותם. ובאמת הדבר הזה קרה, זאת אומרת היו לא מעט אנשים שבגלל שגל לא היה המרצה לא באו ללמוד. והדבר הזה הבהיל אותי, ולא ידעתי אם לעשות את הצעד הזה ולהביא מרצים אחרים או לא. ובאיזשהו שלב אמרתי אוקיי רגע, איך אני רוצה שהדברים יהיו ועוד שאני אדבר על זה, והצבתי לעצמי גבול. אם המכללה, אם העסק הזה לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להצליח בלי שאני ארצה בו, אז מצידי שהעסק הזה ייעלם, יארס, יפשוט רגל, Whatever. עכשיו אני לא אגיד לכם שזה היה קל או שזה היה נעים, אבל במספר מקרים בחיים שלי מול עסקים שלי, קיבלתי החלטה שאמרתי אוקיי, אני יודע שההחלטה הזאת היא מסוכנת, אבל אם ההחלטה הזאת היא לא תעבוד, ותדרוש ממני עכשיו דבר כזה ואחר שאני לא מוכן לתת לעסק, אז עדיף לי כבר שהעסק יסגר, מאשר שאני אהיה חייב לתת את הדבר הזה כל חיי או Forever. ופה יש נקודה מרכזית שאני אומר לאנשים על עסקים או על פרויקטים, הפרויקט שלך זה לא הילד שלך, העסק שלך זה לא הילד שלך, אנשים משווים את העסק לבייבי שלהם, זה לא הבייבי שלך, לבייבי שלך, לילד שלך אולי אתה צריך להילחם בכל מחיר כדי שהוא יחיה, אולי להילחם בכל מחיר שלו ולביינג טוב, העסק שלך הוא לא, הילד שלך, העסק שלך אמור לשרת אותך, הוא אמור לשרת לא רק אותך, הוא אמור לשרת את העובדים שלך, הוא אמור לשרת הלקוחות שלך, אבל עדיין בסופו של דבר הוא אמור לשרת גם אותך, ואם העסק שלך לא משרת אותך, אז אין לו זכות קיום, בניגוד לילד שלך שזה לא תפקידו לשרת אותך. אז צריך שיהיה לנו גבולות מול אנשים אחרים, צריך שיהיה לנו גבולות מול עצמנו, וצריך שיהיה לנו גבולות מול פרויקטים שאנחנו עושים או עסקים או כל דבר אחר, בין אם זה נגיד הקהילות שאנחנו משתייכים אליהן וכן הלאה. מתי שקהילה עושה לי כבר לא טוב, מתי שאיזשהו תחביב כבר לא עושה לי טוב, מעל רמה מסוימת, מעל גבול מסוים, חוצה גבול מסוים, אז אני צריך לדעת שהגיע הזמן לשחרר ולעזוב את הדבר הזה, לא משנה כמה השקעתי בו. אז איך אני יכול להיות יותר יעיל ביכולת שלי להציב גבולות, כלים פרקטיים. אז דבר ראשון זה דבר שכבר קצת דיברנו עליו, וזה הרעיון של להציב מעט גבולות. כשאני מציב הרבה גבולות קשה לי לאכוף אותם, כשאני מציב מעט גבולות יש לי יותר יכולת לאכוף אותם, אז זה דבר ראשון. דבר שני, כשאני מציב גבולות אני רוצה לעשות את זה מתוך המצב הרגשי הנכון. הרבה מאוד פעמים אנשים כשהם בשיא הכעס, בשיא העצבים הם מציבים גבולות. ואז כשהגבול נחצה במצב אחר שבו הם רגועים יותר, זה לא מרגיש להם גרוע באותה מידה. אז כשאני עכשיו מאוד מאוד מאוד כועס, אני יודע שבאמת ככל הנראה הדבר הנכון לעשות זה להציב גבול. יש לי ממש סדרה שלמה על רגשות ביוטיוב, אתם מוזמנים לראות אותם, מסרים לרגשות גל צחק תחפשו ביוטיוב. אבל בלי קשר לזה, כעס באופן כללי אמור לשרת אותנו. זה רגש שאמור להגיד לנו חביבי היית צריך להציב פה גבול, חביבי הדבר הזה לא היה אמור לקרות. כן תת המודע שלי מתקשר אליי את המסר הזה, וזה מאוד מאוד מאוד חשוב. אז אני צריך באמת להציב גבול, אבל זה רעיון רע להציב גבול מיד. הדבר הנכון זה לחכות קצת, כמה זמן שלוקח לי להירגע, אם אני מאסטר אני יכול תוך שתי דקות, אם אני לא יודע איטי יותר אז זה שיקח לי יומיים, לא משנה, אבל אחרי יומיים להתחייב לשאול את עצמי, אפילו לשים שעון מעורר בטלפון, או להיפגש עם עצמי ביומן, של להפיק לקחים מאותו אירוע שמאוד התעצבנתי, ולשאול את עצמי האם זה כעס רציונלי, ואז אני צריך להציב גבול, ואם כן איזה גבול, מתוך הלך רוח, מתוך מצב רגשי שפוי ומתון ורגוע, לחשוב על איזה גבול יהיה באמת באמת נכון לי, ושאני באמת יוכל לאכוף אותו, או אם זה כעס לא רציונלי, אולי אני צריך לעשות עבודה פנימית של איזשהו משהו, איזשהו כמו שאמרנו טריגרים פנימיים שלי, שאני צריך לשחרר אותם. אז זה טיפ מספר שתיים, הראשון זה להציב מיד גבולות, השני זה להציב גבולות מתוך המצב הרגשי הנכון. דבר שלישי זה משהו שדווקא למדתי במכון אדלר, כשעשיתי קורס ככה, קורס הנחיית הורים כזה, לא מנחה הורים, אבל קורס של הורות, קיצר, עשיתי את זה עם ליאל אחרי שהבן הראשון שנולד, והם נתנו לנו רמזור כזה, נתנו לנו אדום, צהוב וירוק, ונתנו לנו לכתוב בתוך האדום את כל הדברים שאנחנו לא מוכנים שהילדים שלנו יעשו, או שיהיו עם הילדים שלנו, צהוב זה דברים שאפשר להתווכח עליהם, וירוק זה דברים שסבבה, הכל טוב ועושים אותם חופשי. והגישה הזאת של הרמזור היא גישה מאוד מאוד מאוד יעילה, היום היא אולי עושה קונוטציה לדברים אחרים, שהיינו רמזור בשנים האחרונות, אבל תשחררו שנייה את הווירוסים ואת העניינים, ותחשבו על רמזור כמו באמת מה שקורה בתנועה. ותשאלו את עצמכם בתוך מערכת יחסים, מהם הדברים שאתם אומרים, אוקיי, למרות שזה לא נעים לי, אני רוצה את הדבר הזה פתוח, זאת אומרת, למרות שזה לא נעים לי, אני רוצה שבן הזוג שלי ירגיש בנוח לבקר אותי, למרות שזה לא נעים לי, אני רוצה שבן הזוג שלי או בת הזוג שלי ירגישו בנוח לבטא את הרצונות ואת הצרכים שלהם, גם אם הם סותרים את שלי, אוקיי? איפה זה כתום, אוקיי? איפה זה כתום? זאת אומרת, שהבקשות מסוימות שלי יגידו לי לא, או וואטאבר, זה דברים שכאילו אני כן אולי אתווכח עליהם, אבל אני פתוחים, מה שנקרא, למסע ומתן. במקומות מסוימים אני אגיד חד משמעית לא, במקומות אחרים אני אפשר פתיחה שלו הגבול הזה, ואפשר דברים לעבור. ומה עם הגבולות האדומים שלי, אוקיי? הדבר הזה, משהו מאפשר לי בעצם, זה ממש להקטין את כמות הגבולות שלי. אם יש לי רק סוג אחד של גבולות, אז הכל גבול. אם יש לי דברים שהם קצת לא נהימים לי והם ירוקים, זה עוזר לעשות הבחנה שעשיתי בתחילת הפודקאסט. אם יש צהוב, זה עוזר לי להוריד חלק מהגבולות למטה, והמטרה שלי זה שיהיה כמה שפחות באדום, כי אז אני פחות צריך להילחם על כל דבר. אוקיי? אז שיטת הרמזור של אדלר בהקשר של הצלת גבולות זה דבר מדהים. תחשבו על עסק, תחשבו על פרויקט, תחשבו על מערכת יחסים ספציפית בחיים שלכם. ציירו רמזור, שלושה עיגולים, אדום, צהוב, ירוק, ותשאלו את עצמכם, במערכת יחסים הזאתי, מה הגבולות שלי? ותעשו את זה שוב שאתם במצב הרגשי הנכון ולא כשאתם בשיא העצבים, אוקיי? אגב, ופה ניכנס לטיפ 4 או לשיטה 4, זה לעשות את זה בצורה של תיאום ציפיות, אוקיי? הכי חכם והכי יעיל תמיד לעשות את כל התיאום ציפיות בעולם מראש, זאת אומרת, אם הייתי יכול כשהכרתי את ליאל בדייט הראשון, לעשות תיאום ציפיות לגבי מה יקרה שנגור ביחד ומה יקרה שיהיה לנו ילדים, ואיך אנחנו נרצה לחיות ביחד כל עשור מהחיים שלנו, אז זה תיאורטית אולי יכול להיות מושלם. אבל בתכלס זה לא מה שקורה. ובתכלס צריך גם לעשות תיאום ציפיות לכמה שיותר פרויקטים ולכמה שיותר דברים מראש, זאת אומרת, לפני שאני מתחיל משהו חדש, ממש להציב לעצמי או להגדיר לעצמי מה אני מצפה ואיזה ציפיות אמורות להיות לי ואיפה הגבולות שלי מראש. אבל גם אני צריך להיות עם רמת גמישות מסוימת שתאפשר לי להגיד, אוקיי ליאל תקשיבי, עד עכשיו היינו במערכת יחסים תקופה מסוימת, עכשיו אנחנו עוברים לגור ביחד לפני שאנחנו עוברים לגור ביחד, בואי נעשה תיאום ציפיות נוסף. אוקיי, עד עכשיו גרנו ביחד, עכשיו יש לנו ילד, בוא נעשה תיאום ציפיות משותף לקראת הילד הבא שיהיה לנו וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אם אני בתחומים מסוימים בעסק, יש לי שותפים או עובדים או וואטאבר וקורים שינויים בעסק, אז לפני כל שינוי בעסק אני רוצה לעשות עוד פעם תיאום ציפיות מחודש, אוקיי? גם תיאום ציפיות ברגע שנכנס העובד החדש לעבוד או הלקוח החדש לעבוד איתי, אבל גם תיאום ציפיות מחודש ברגע שיש שינויים. אז זה יכול להיות כל הזמן לעשות את השיחות האלה של תיאום ציפיות, אוקיי? והדבר האחרון זה נושא שדיברנו עליו המון המון המון בפודקאסט וזה הנושא של הגדרת מטרות וערכים. אם אני לא יודע מה ההגדרות והערכים שלי, כל הגבולות שלי יהיו קשורות רק למה נעים לי ומה לא נעים לי והדברים הכי לא נהיים לי בדרך כלל יהיו הגבולות שלי. אבל אני רוצה להציע לכם רעיון לקראת סוף הפודקאסט, שזה לחשוב בצורה אחרת. הגבולות שלי לא אמורות להיות סביב, לא אמורים להיות, סליחה, לא אמורים להיות סביב מה שנעים לי או לא נעים לי, אולי במידה מסוימת, עם דברים מסוימים כל כך לא נהיים לי שאני לא מסוגל להתמודד איתם, אז אולי שם צריך כן להיות גבול. אלא באופן עקרוני הגבולות שלי צריכים לסבוב את הערכים והמטרות שלי. דברים שפוגעים בצורה משמעותית במטרות שלי, בין אם הם נהימים לי ובין אם לא צריכים להיות מחוץ לגבול. דברים שפוגעים בערכים שלי בצורה מאוד משמעותית, בין אם הם נהימים לי או לא נהימים לי, צריכים להיות מחוץ לגבול. ודברים שהם טובים לערכים ולמטרות שלי, גם אם הם לא נהימים לי, צריכים להיות עמוק עמוק בתוך הגבול, בתוך הגבול של המגרש. אז מה דיברנו היום? אמרנו שהצבט גבולות זה אולי אחד הדברים הכי הכי חשובים בחיים באופן כללי, ואולי... אני מקווה שעמדתי בהבטחה הזאת, אני מרגיש שכן. דיברנו על מה זה גבול, גבול זה קו שמאחוריו יש לא, ואמרנו שאנשים מתבלבלים בין זה לבין לא נעים לי. דיברנו על זה שיותר מדי גבולות יוצרים חוסר גבולות ויוצרים המון בעיות, אבל קצת גבולות מאוד טובים יכולים לייצר שליטה, ביטחון ותחושה של חופש אמיתי לפעול. הסברנו שצריך גבולות עם אנשים, גבולות עם עצמי וגם גבולות מול הפרויקטים שאני עושה בחיים שלי. ובשביל להיות יעילים יותר בעצבת גבולות שלנו יש לנו את היכולת אחד להציב מעט גבולות, שתיים להציב גבולות מתוך המצב הרגשי הנכון, שלוש להשתמש בשיטת הרמזור שגל עמד במרקון אדלר, ארבע לבנות תיאום ציפיות או חידוש של תיאום הציפיות כל הזמן, וחמש הגדרת מטרות וערכים שהם בעצם ישמשו את המתווה ואת הכיוון לאיפה אני אמור להציב גבולות ואיפה לא. אני מקווה שנהנתם מהפרק הזה ואני מקווה שאתם מתחילים להסיים אותו כמה שיותר מהר. אני אוהב אתכם, מאחל לכם גבולות בריאים וטובים בחיים ובעסקים שלכם ואנחנו נתראה בפרק הבא.