פרק 60: לפתח אסרטיביות ולהפסיק לרצות

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס. פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. השם שלי זה גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים. כלים מעשיים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי סרטן. והיום אנחנו הולכים לדבר על איך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לפתח את רמת האסרטיביות שלנו ולהפסיק לרצות אנשים אחרים. כמובן שאני לא נגד נתינה, אני לא נגד עזרה, אני לא נגד לתת לאנשים אחרים, לעזור לאנשים אחרים, אפילו אני לא נגד להתפשר, לוותר ולעשות דברים נוספים עבור אנשים אחרים. כל הדברים האלה הם דברים מצוינים כשהם מגיעים מתוך בחירה. בעצם הדבר הכי מרכזי בעיניי בנושא של ריצוי זה שאני מרגיש שאין לי בחירה, לכן אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו ואז אני מרגיש רע מאוד מאוד מאוד עם הסיטואציה. כשאני מרגיש שאני נותן למישהו משהו ואז אני מרגיש ריק יותר, חלש יותר, רע יותר, זה סימן שאני בריצוי ואני לא בנתינה מלאה וגבוהה. עכשיו, כמובן שלכולנו זה קורה, רוב האנשים ברוב המקומות גדלים לרצות, מה זה אומר? רוב האנשים גדלים לזה שצריך למשל לעשות מה שההורים שלנו מבקשים ושזה לא יפה להגיד לאנשים מבוגרים, לא משנה, כל מיני דברים, מוטבר, מה שזה לא יהיה. ולכן אנחנו גדלים למקום שלא נעים לנו להגיד לא, זה לא מנומס להגיד לא, אם מישהו מבקש מאיתנו משהו אנחנו חייבים לעזור, כל מיני דברים מהסוג הזה. ואז אנחנו מגיעים למקום של ויתור עצמי, מגיעים למקום שבו אנחנו לא מרוצים מאיך שמתנהלים ואיך שנראים החיים שלנו, אנחנו הרבה פעמים נרגיש מנוצלים, אנחנו נרגיש שאנשים אחרים הם פושרים עלינו, הם דורשים מאיתנו יותר מדי וכל מיני דברים כאלה ויהיה לנו חוויה מאוד מאוד לא נעימה. הדבר הזה הוא במיוחד לא נעים כשאנחנו הורים ויש לנו ילדים ואנחנו מרגישים צורך כל הזמן לרצות אותם ואנחנו עושים בשבילם יותר מדי, מרגישים שהם לא מעריכים את זה וכן הלאה. גם במקום העבודה הדפוס הזה יכול להוביל לזה שאנחנו נעבוד יותר מדי קשה, נעשה יותר מדי ולא נרגיש שמעריכים אותנו, לא נרגיש שאנחנו מתוגמלים בצורה מספקת וכמובן שזה קיים בזוגיות, במערכות יחסים שונות נוספות ובעוד אינסוף מקומות בחיים שלנו. אז הפתרון לריצוי הוא אסרטיביות. אז קודם כל מה זה לא אסרטיביות? אוקיי? אסרטיביות זה לא תקשורת אלימה. אני לא הולך להגיד לכם שאם מישהו מבקש מכם משהו ואתם לא רוצים לעשות את זה אתם צריכים לצרוח עליו ולקלל אותו, לא יודע, לעשות איזה משהו הזוי כזה. אתם לא צריכים להתגונן, אתם לא צריכים לתקוף, אתם לא צריכים שום דבר מהעולם המלחמתי הזה. אוקיי? מעבר לזה, הייתי אומר שהאסרטיביות זה לא אומר להעיף את כל מה שנקרא החרא הפנימי שיש לנו בראש של אנשים אחרים. אוקיי? לא צריך להגיד להם מה אנחנו תמיד עוזרים לכם, אתם אף פעם לא עוזרים לנו, כל השיחה הזאת שהיא בתכל'ס גם ממש ממש לא אותנטית, אלא היא פשוט התלונות שיש לנו בראש. אני לא אומר שאי אפשר לשתף את התחושות האלה או את הרגשות האלה, אבל זה לפרק אחר. מה שאני אומר שזה לא חייב להיות חלק מהתגובה, או לא חייב להיות חלק מהתקשורת האסרטיבית שלכם. אז מה זה כן להיות אסרטיבי? להיות אסרטיבי זה לדעת מה אני רוצה ולעמוד על זה. אוקיי? זה אומר שאם אני רוצה להסיע את הילדים שלי לאנשהו, אז אני אעשה אותם. אם אני לא רוצה להסיע אותם, אני לא אעשה אותם. או בוא נגיד ככה, לא יודע אם רוצה או לא רוצה, אולי זה לא הגדרה מושלמת, כי לפעמים אני אולי לא הכי רוצה בעולם לקחת אותם או להסיע אותם, אבל אני עדיין בוחר בזה בצורה חופשית לחלוטין ואני שלם עם הבחירה שלי. אוקיי? אז בהקשר הזה זה בעצם אומר שאני רוצה את זה. אוקיי? זה ההגדרה פה היותר עמוקה לרצון. זה לא מה בא לי או מה מתחשק לי באותו רגע. אוקיי? אז בעצם מה שאני צריך להבין, אוקיי? זה שאני בעצם רוצה להיות במקום של בחירה. אני רוצה להיות במקום של אני מחליט האם ללכת ימינה, האם ללכת שמאלה, האם לקבל שכר כזה, האם לקבל שכר אחר, האם לעשות את זה, לא לעשות את זה, לעבוד יותר, לא לעבוד יותר וכן הלאה. איך מגיעים למקום הזה? אז קודם כל הצעד הראשון בדרך לפיתוח אסרטיביות איכותית וטובה ואותנטית זה קודם כל בכלל לדעת מה אנחנו רוצים. אוקיי? אדם שלא יודע מה הוא רוצה לא יכול להיות אסרטיבי. אוקיי? אם נחשוב על זה ככה, תחשבו על לא יודע, איזשהו עלי נידף ברוח, כן? לאן שהרוח תעיף אותו הוא ילך כי אין לו איך ללכת, אין לו מה לעשות, אוקיי? אם אנחנו רוצים להיות במקום שבו אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ושיש לנו עמדה ושאנחנו יכולים להחזיק אותה, אנחנו קודם כל חייבים לדעת בכלל מה זה הדבר הזה שאנחנו רוצים. עכשיו, כמובן השלב הראשון זה אולי טיפה עמוק יותר ולא רלוונטי בהכרח ספציפית לפרק הזה שזה להציב מטרות גדולות בחיים. בגדול מה אני רוצה מהחיים, בגדול מה אני רוצה מהקריירה, בגדול מה אני רוצה מהמשפחה, מהזוגיות, מהחברים, מהגוף שלי, מכל מקום בחיים שאני רוצה שלי מטרות, ואני רוצה שהמטרות האלה יהיו מחולקות כמובן לשלבים ולמטרות ביניים, ואז אני יודע האם דבר מסוים, האם לעשות אותו משרת את המטרה שלי או לא משרת את המטרה שלי, מקדם אותי למה שאני רוצה ולא מקדם אותי למה שאני רוצה, ואז אני יכול לדעת איפה אני רוצה לשים עמדה ואיפה אני רוצה, אולי להתפשר, אולי לוותר, אולי לתת בכיף ובאהבה מלב שלם, כן? ואולי לעשות משהו שהוא עבור מישהו אחר גם אם הוא על חשבוני, וזה בסדר גמור, אוקיי? אז קודם כל אני רוצה לדעת מה אני רוצה. עכשיו ברמה היותר פרקטית, היותר טכנית נקרא לזה, היותר טקטית, אוקיי? אני רוצה לפני שיחות מסוימות, לפני סיטואציות מסוימות, להגדיר מה אני רוצה ספציפית מהסיטואציה, אוקיי? בדרך כלל כשאנשים הולכים לשיחה עם הבוס שלהם למשל, אז הם ישאלו את עצמם מה אני אגיד לו, או מה הוא יגיד לי ואיך אני אענה לו, מנסים לתסריט את השיחה. זה לאנשים מאוד מאוד מאוד מקצועיים יכול לעבוד, אם אתם ממש אומנים בבניית תסריטי השיחות אתם יכולים לעשות את זה, אבל עבור רוב האנשים זה פשוט שאלה לא רלוונטית ולכן הם לא מתכוננים כמו שצריך לשיחה ואז לא מקבלים מה שהם רוצים. שאלה הרבה יותר טובה לשאול את עצמי לפני שיחה כזאת או לפני אינטראקציה כזאת היא, זה לשאול את עצמי מה אני רוצה להשיג ומה אני מוכן או לא מוכן לתת בתמורה, אוקיי? עכשיו ברגע שאני בא בגישה הזאתי שאני מבין מה אני רוצה להשיג, לאן אני רוצה לקחת את זה, מה אני מוכן לעשות ומה אני לא מוכן לעשות, אז יש לי את היכולת להיות גמיש בשיחה, אני לא צריך להגיד בדיוק מה שחשבתי בראש, אבל אני יכול לדעת לאיזה מקומות אני רוצה ללכת ולאיזה מקומות אני לא רוצה ללכת. אותו דבר דרך אגב, אם יש לכם בן משפחה, חבר, חברה, ילד, ילדה, ווטאבר, שהם מאוד מאוד דורשניים, שהם מבקשים המון וכאלה ואתם ככה יודעים שכל פעם שהטלפון מהבן אדם הזה מצלצל אתם ככה מתבאסים לענות כי אתם יודעים שאתם שוב תיכנסו למקום של ריצוי, אז תשאלו את עצמכם, שנייה לפני שאתם עולים לשיחה הזאתי, מה אני רוצה, למה אני בכלל עונה לו, נכון? אתם יכולים לא לענות, לא? נדבר על זה עוד שנייה, אבל אתם בוחרים כן לענות, בואו, למה? כי מה אתם רוצים? אתם רוצים לייצר לו הרגשה תומסמת, אתם רוצים לייצר לעצמכם הרגשה תומסמת, אתם רוצים לקדם משהו במערכת יחסים ביניכם, מה אתם רוצים? למה בכלל אתם עונים לשיחה הזאתי? אוקיי, ברגע שאתם יודעים את זה, תשאלו את עצמכם, מה אני מוכן לתת לבן אדם הזה כרגע, מה אני לא מוכן לתת לו, מה אני יכול לעשות עבורו, מה אני לא יכול לעשות עבורו? זה כבר ייתן לכם את הכיוון הכללי, את הצעד הראשון בדרך להסרטיביות זה בכלל לדעת מה אני רוצה, מה חשוב לי, מה אני מוכן לעשות, מה אני לא מוכן לעשות. הצעד השני זה בעצם לאמץ את המיינדסט, את הפילוסופיה שהחיים זה בחירה. החיים כולם הם בחירה. שבעצם אין דבר כזה אפשר או אי אפשר, אלא יש דבר כזה, האם אני מוכן לשלם את המחיר על משהו או לא מוכן לשלם את המחיר על משהו. עכשיו אני לא מדבר כמובן על אפשר או אי אפשר, לעוף לא יודע בשמיים או דברים כאלה, אבל לצורך העניין גם להגיד אני לא יכול לקפוץ מבניין זה לא נכון, אוקיי? אני יכול לקפוץ מבניין, פשוט המחיר יהיה להתרסק על הרצפה ולמות, אוקיי? אז השאלה היא לא האם אני יכול לקפוץ מבניין או לא יכול לקפוץ מבניין, אלא האם אני בוחר לקפוץ מבניין או לא בוחר לקפוץ מבניין בהתאם להשלכות שאני צופה שיהיו לזה. עכשיו אם ניקח את זה שנייה לרגע טיפה פחות דרמטי, אז אני שואל את עצמי לא האם אני יכול או לא יכול לעבוד עד מאוחר, אז זה האם אני רוצה או לא רוצה, מוכן או לא מוכן ביחס להשלכות של זה וביחס לתוצאות שאני אקבל. אם אני אקבל הזדמנות גדולה יותר לקבל העלה בסחר, להגיע למטרות שלי בקריירה וכן הלאה, אוקיי אז יש פה פרס ואם מהצד השני זה יכול לפגוע לי במערכות יחסים בבית, אוקיי אז יש פה מחיר. אז אני צריך בעצם לאזן בין המחיר בעצם לבין הפרס או לבין התועלת שאני רוצה להשיג. בעצם מה שחשוב להבין פה זה לאמץ את הגישה הזאת, להבין שכל הדברים האלה בחיים שלנו הם בחירות. אני יכול להגיד לא, אני יכול להגיד את מה שאני רוצה, אני יכול גם לשנות את מה שאני רוצה, אני יכול גם להמשיך להיות מרצה. אתם לא חייבים להפסיק לרצות, אתם יכולים להמשיך לרצות לנצח, פשוט יש לזה מחירים, הביטחון עצמי שלכם ימשיך לרדת, הערכה של אנשים אחרים כלפיכם תמשיך לרדת, אנשים יתבאסו להיות סביבכם וכן הלאה, אבל אתם יכולים להמשיך לעשות את זה, אוקיי? זה לא שאתם לא יכולים, זה הכל שאלה של קבלת החלטות. וזו אחת הסיבות שרוב האנשים הם עלי נידף ברוח בתקשורת ובאופן כללי בחיים שלהם, ולא מציבים לעצמם מטרות ולא נהיים אסרטיביים ולא חיים את החיים כפי שהם בעולם של תועלת ומחיר, כי הם פשוט לא מצליחים או מפחדים לקבל החלטות, אוקיי? זו האמת. אני עכשיו נמצא בתוך סיטואציה, מישהו מבקש ממני משהו, אני מרגיש רע לגבי זה שהוא מבקש את זה ממני, אני לא רוצה לעזור לו ואני אומר לו כן בכל זאת, למה? כי אני מפחד לקבל את ההחלטה, אני מבין שאם אני אגיד לו את זה אז הוא יכול להתעצבן עליי, להתבאס עליי וכן הלאה. בין אדם שגם מבין, אם אתם שומעים את הפודקאסט הזה, אז אתם לא חסרי המודעות. אתם לא אומרים, אם אני אגיד לו לא, אז הוא לא יהיה חבר שלי יותר, ואז זה עצוב, אז אני חייב להגיד כן. כנראה שאתם אומרים, אוקיי, מצד אחד, מי ששומע את הפודקאסט הזה, יש לו את המודעות. הוא אומר, מצד אחד, בסדר, אם אני אגיד לו, זה עלול ליצור איזה ויכוח, זה עלול ליצור איזה ריב, זה עלול ליצור איזה תסכול בצד השני, אבל אתם גם מבינים שבצד השני של אותו דבר, אם אתם תמשיכו לרצות, אתם תמשיכו להרגיש רע, הדבר הזה לא יקדם באמת את המערכת היחסים שלכם, ויש לכם את המודעות גם של הצד השני. אז למה אנשים שיש להם מודעות עדיין ממשיכים לרצות? כי הם מפחדים לקבל החלטה. וכשאנחנו מפחדים לקבל החלטה, מה שבדרך כלל קורה זה שאנחנו הולכים עם הדמות האסרטיבית הקרובה אלינו, אוקיי? בן אדם שקשה לו לקבל החלטות, ייתן לאנשים אחרים לקבל את ההחלטות בשבילו. זה דבר מאוד מאוד טבעי שכולנו עושים. אגב, זה בסדר שכולנו עושים את זה לפעמים. אם למשל אני עכשיו לא מעוניין לבחור, לא יודע, לאיזה מסעדה ללכת, אז אם אשתי תבחר, אז היא תבחר, ואני אלך למה שהיא רוצה. גם אם זה פחות אידיאלי לי, אוקיי? אז זה בסדר לפעמים שאנשים אחרים יחליטו בשבילי, אין עם זה שום בעיה. גם בעסקים לפעמים אנשים מחליטים בשבילי. זה גם בסדר. אבל אני צריך להבין, שוב, שלזה שלא אני מקבל את ההחלטה, אלא לבן אדם אחר מקבל את ההחלטה, יש בעצם מחיר. והמחיר הוא שהוא יתחשב ברוב המקרים, קודם כל, במה שטוב לו, או למה שהוא חושב, מאמין, נראה לו שיהיה טוב לי. וזה גם לא בהכרח תמיד מדויק. לכן אני צריך להבין שאם אני רוצה להפסיק לרצות ולהיות יותר אסרטיבי, זה אומר בהכרח שאני חייב להיות בהחליטי ללמוד לקבל החלטות בצורה יותר טובה. יש לי כמובן גם פרק על זה בפודקאסט, גם הרצאה בסגנון טד על קבלת החלטות שאפשר למצוא ביוטיוב. לכו על זה, עופו על זה. זה סופר סופר סופר חשוב. זה נושא עקוטי, מרכזי והכרחי. כי שוב, בלי לקבל החלטות, אני שוב הופך להיות עלי הנידף הזה ברוח. אני כאילו יודע מה חשוב לי, אני כאילו מבין את המחירים, אבל ברגע האמת אני שוב ושוב ושוב ושוב בוחר לעשות את הדבר שסותר את המטרות שלי, שנוגד את המטרות שלי, ושאני לא רוצה לשלם עליו את המחיר בגלל פשוט שיש לי חוסר ביטחון ברגע קבלת ההחלטה. אז אני הולך עם הבן אדם שיש לו את הביטחון היותר גבוה, שזה הבן אדם שבא ומבקש ממני משהו, הבן אדם שדורש את זה. הדבר האחרון שאני רוצה להיות מסוגל לעשות, או השלב האחרון לפיתוח אסרטיביות מאוד מאוד חזקה, זה היכולת להתמודד עם לחצים חברתיים. עוד שנייה גם אני אדבר על איך בדיוק אפשר להשתמש באסרטיביות או לייצר תקשורת אסרטיבית לא פוגענית ויותר רכה, אבל שנייה לפני זה שוב, הדבר האחרון שחשוב להבין כדי לפתח את היכולת בכלל להיות אסרטיבי בעצמי, זה ללמוד איך להתמודד עם לחצים חברתיים, אוקיי? גם על זה יש פרק שלם בפודקאסט, אבל בגדול אני רוצה להגיד לכם את הדבר הבא. רוב האנשים קשה להם מאוד מאוד מאוד עם לחץ חברתי, קשה להם מאוד מאוד מאוד להיות בתוך אי-הסכמה. ברגע שיש אי-הסכמה הם חייבים לפתור את זה, הם כאילו, אם יש איזה ריב בזוגיות שלהם, איזה אירוע עם הילדים שלהם, משהו קורה שהוא כאילו, לא בהרמוניה, הם נכנסים לאיזו היסטריה, והם חייבים להגיע לפתרון. וכמו בכל דבר שקשור למסע ומתן, כמו בכל דבר שקשור לכל דבר שקשור להובלה ומנהיגות בחיים, מי שמאוד מאוד מאוד לחוץ להגיע לפתרון, אוטומטית יקבל את הפתרון שפחות טוב לו. מי שיותר רגוע ומוכן לחכות בסבלנות רבה יותר לפתרון, יקבל פתרון יותר מדויק לו ויותר נכון לו ויותר טוב לו. אתם לא צריכים להתעצבן על זה שזה ככה, זה פשוט ככה החיים. אם יש לכם דיאלוג על זה, אתם מוזמנים לדבר עם בורא עולם, או עם מי שעיצב את החוקים של היקום, ובכיף לבקש ממנו לשנות את זה. אבל נכון להיום ככה זה, תחשבו על זה ככה, בן אדם אחד לחוץ למכור את הבית היום, בן אדם שני רוצה לקנות בית, אבל לא בא לקנות עכשיו, עוד חודש, עוד שלושה חודשים. מי יקבל את מה שהוא רוצה? כן, כאילו את המחיר היותר טוב ובכלל. אם אתם לחוצים, לחוצים, לחוצים למצוא זוגיות, בן אדם שני אומר, וואלה, אני בסדר, אני רוצה למצוא זוגיות, אבל אני לאט לאט, אני אבחר, יש לי סבלנות. מי יקבל יותר טוב את מה שהוא רוצה בזוגיות ובכל תחום בחיים? אז אתם חייבים ללמוד להתמודד עם לחצים חברתיים, אם אתם רוצים להיות באמת אסרטיביים בצורה יעילה. שתי תרגילים ממש ממש ממש פשוטים שאני אוהב לתת לתלמידים שלי, לאנשים שבאים לקורסים, סדנאות או אפילו ברמה אישית, זה תרגילים שעוזרים לפתח את היכולת הזאת. שוב, אני לא אכנס להם לעומק, כי אחד הפרקים ממש נכנס לעומק להרבה תרגילים, אני לא זוכר איזה פרק זה, אבל זה היה הפרק הזה בפודקאסט. אז אחד זה תרגיל הלא, אוקיי? תרגיל הלא הגדול, אני מחלק את התרגיל הזה לשלושה שלבים. השלב הראשון, למי שממש ממש ממש ממש קשה לו לא להגיד לא, שוב, זה רק למתחילים ביותר, כשאתם לוקחים על עצמכם בעצם את המחויבות למשך שבוע, לא להגיד כן על כלום. כל פעם שמישהו מבקש מכם עזרה, מבקש מכם משהו, אתם קודם כל אומרים לו, אני צריך לחשוב על זה. אוקיי, תן לי שנייה לחשוב על זה. אם זה בשיחת טלפון, אתם מנתקים את השיחה, אוקיי? מנתקים את השיחה, ורק מחזירים את התשובה, גם אם היא חיובית לגמרי, אפילו דקה וחצי, שתיים אחר כך, ועושים את זה. אוקיי, אתם ממש לחלוטין מנתקים את האינטרנט מקצם, מנתקים את הסיטואציה, נונשמים, חושבים, וגם אם זה כן, אין בעיה, תגידו כן, הכל טוב, אבל תגידו אני צריך לחשוב על זה. כבר אתם מייצרים קצת את הלחץ החברתי הזה, כבר אתם קצת לומדים להתמודד איתו, וכבר אתם קצת שמים את עצמכם במקום הזה של ההתמודדות. אז קודם כל אני צריך לחשוב על זה. אם זה קורה בסיטואציות פרונטליות, אפשר ממש לעצום עיניים, להגיד אני תן לי שנייה לחשוב על זה, לראות אם זה מדויק לי, לעצום עיניים, לקחת נשימה עמוקה. קצת יחשבו שאתם מוזרים, זה לא נורא, ואז להגיד כן, אין בעיה, או לא, מה שבא לכם. אז זה הרמה הראשונה של התרגיל. להגיד אני צריך לחשוב על זה. גם אם בסוף תרצו, גם אם בסוף תשארו בדפוס של הריצוי ותגידו כן, כי לא היה לכם נעים, כבר בניתם לעצמכם את הזמן החשיבה הזה, כבר יצרתם לעצמכם את הרמה הראשונה של ההתמודדותים לחצים, וכבר אתם תותחים והלופים. אם התרגיל הזה נראה לכם קל מדי, אז אתם תעבורו לתרגיל הבא. התרגיל הבא זה ממש לוודא שלשבוע אחד לפחות אתם מביאים אפס ריצוי. כל דבר שמבקשים מכם שלא זורם לכם, שלא בא לכם, שנראה לכם לא כיף, אתם אומרים לא. גם אם במצב רגיל של חיים שלמים אתם אומרים וואלה זה משהו שהייתי מוכן להתפשר עליו, כאילו זה משהו שזורם לי לוותר, זה בסדר, אין לי בעיה עם זה. לשבוע אחד, סך הכל שבוע, אתם נהיים קשוחים, מעצבנים, בלתי נסבלים עם אפס אחוז ריצוי, זה מה שיש, אוקיי? ופשוט אומרים לא. אוקיי? זה מה שיש. עכשיו, הרמה השלישית והגבוהה ביותר של התרגיל הזה, וזה רק לאנשים שממש רוצים לקחת את הביטחון החברתי שלהם לרמה הגבוהה ביותר, אני יכול להגיד לכם כמובן שאני עשיתי אותו, אחרת לא הייתי ממליץ לכם עליו, והוא יצר לי כמה ריבים וקונפליקטים בחיים, אבל אני חושב שבסך הכל מה שהוא נתן לי לחיים זה היה מאה אחוז, מאה אלף אחוז שווה את זה. וזה להגיד לא, וכמו התרגיל השני, אבל מעבר לזה, כשהצד השני ישאל אתכם למה לא, וזו שאלה סופר טבעית, אנשים ישאלו אתכם את זה, אתם לא נותנים הסברים, אתם אומרים כי אני בחרתי שלא, אוקיי? כלומר אתם מפרקים לשבוע את עניין הטירוצים מהחיים שלהם. עכשיו, בגדול זה לא משהו שאני בהכרח ממליץ עליו forever, מהסיבה הפשוטה שגם כשאני אומר לא לרוב, יותר מנומס, יותר נחמד, יותר נעים, לאנשים יותר כיף, לקבל את הטירוצים, את ההסברים, את הלמה לא, את מה הסיבה שאני לא רוצה לעזור עכשיו, אוקיי? וזה עושה את זה יותר קל. כמובן אני לא בעד לשקר בשביל לתת את הטירוצים, אני לא מוכן בשביל שהצד השני ירגיש יותר טוב לוותר על האינטגריטי ועל האמינות של עצמי, כן? אז לא לשקר, אבל את הטירוצים האמיתיים, את המחשבות האמיתיות, כן? את מה שבאמת באמת מפריע לכם מלעזור. אבל השבוע הזה אתם אומרים לא, כי בחרתי. שזה דרך אגב הדבר הכי אותנטי להגיד, כן? כי בסופו של דבר זו האמת. אוקיי? אז זה תרגיל ראשון שיכול לעזור לכם להתמודד עם לחצים חברתיים ותרגיל שני שגם יכול לעזור לכם להתמודד עם לחצים חברתיים וגם להשאיר לכם קצת יותר כסף בחשבון הבנק, זה תרגיל לבקש הנחה. אוקיי? קחו לעצמכם שבוע או חודש, אני עשיתי את זה לחודש שלם בפעם הראשונה שעשיתי את זה, והדבר אומר שכל דבר שאתם קונים, כל דבר שאתם קונים, אתם מבקשים הנחה. עכשיו, לבקש הנחה זה לא אומר רק אפשר הנחה וזהו, אלא ברמה סבירה גם טיפ טיפה להתעקש על זה, אוקיי? ממש היום אני הייתי במוסח ולקחת את האוטו של אשתי חזרה אחרי שהוא עבר איזשהו תיקון, והייתי צריך ללכת למעבר לכביש כדי לסדר את הפלסטיקים ושיחליפו לי מדבקה של המובילאי או משהו מיותר כזה, אמרו לי שזה ייקח רבע שעה, שאלתי כמה זה עולה, 450 שקל, כמה עולה מדבקה, עוד 120 שקל, לא משנה, 570, סבבה. ואז אמרתי לו מה אתה אומר, אתה יכול לעשות לי הנחה? עכשיו ברור היה לי שהוא לא הולך לתת לי איזו הנחה משמעותית, כן? שההנחה הזאת לא הולכת לעזור לי בשום דבר בחיים, אבל זה לא בשביל ההנחה, זה בשביל ההרגל לבקש הנחה. שוב, היום אני כבר ממש לא עושה את זה בכל מקום ורוב הפעמים שאני קונה משהו אני לא מבקש הנחות, אבל למשך החודש הזה ממש ביקשתי הנחה על כל דבר. כשהאוטו בן אדם דרך אגב במוסך אמר לי תקשיב, מה? כאילו אמרתי לך על הדבר השני מה20, ככה כבר כי עשית את זה, אז כאילו כבר זה כבר אחרי מחיר הנחה, ואז אמרתי לו התעקשתי, כאילו אמרתי לו כן, אבל בכל זאת אתה יודע, בשביל ההרגשה הטובה, בשביל התחושה הטובה, מה אתה אומר? בטוח אתה יכול לעשות בשבילי עוד איזושהי הנחה, והוא עשה לי עוד איזו הנחה של עוד איזה 20 שקל. שוב, לא אכפת לי מה20 שקל כל כך כמו שאכפת לי מזה שאני עמדתי מול הסיטואציה הזאתי לא נעימה, ועדיין ביקשתי את מה שרציתי, זה סוג של תרגול. בחודש הזה דרך אגב אפילו הייתי צריך לחדש את העיתורן ברכב, וביקשתי להם הנחה, ואמרו לי מה פתאום, זה דבר קבוע, אף אחד בעולם לא מקבל הנחה על עיתורן, אז אמרתי להם כן, אבל אתם יודעים, יש לכם אולי הנחה למורים, הנחה לסטודנטים, אמרתי לה אתה מורה או שאתה סטודנט, אמרתי לה תראה אני מרצה לNLP, אז אני סוג של מורה, ואני גם כל הזמן לומד את דברים בחיים, אז אני גם סוג של סטודנט. כאילו, ממש ככה ניסיתי ממש לחפש את הדבר הזה, ואני חושב שזה היה אחלה כלי. שוב, לא בהכרח כמשהו לקחת לכל החיים, אבל משהו שאם אני לוקח אותו לשבוע, שבועיים, חודש כתרגיל, זה יכול לעזור לי לפתח את הביטחון החברתי מול הלחצים החברתיים האלה. עכשיו, מה שכן אפשר לעשות בהקשר הזה, זה לוודא שאני מעביר את התקשורת האסרטיבית שלי, את הלא שלי ואת כל שאר הדברים האסרטיביים שאני רוצה להגיד, בצורה יותר נעימה. באמצעות כלי שאני קורא לו תקשורת רב שכבתית. אוקיי, מה זה אומר תקשורת רב שכבתית? זה אומר שאני מעביר מסרים שונים בתקשורת שלי, ברבדים השונים של התקשורת. רבדים שונים זה יכול להיות המילים שלי, זה יכול להיות טון הדיבור שלי, וזה יכול להיות שפת הגוף שלי. רוב האנשים המרצים נכנסים עמוק יותר לדפוס של הריצוי, בגלל שכשהם כבר אומרים לא, הם כל כך טעונים רגשית, הם כל כך עצבניים על הבן אדם שמולם, כל כך מרגישים מנוצלים, שהם כבר בטח הרבה פעמים יגידו את הלא בצורה לא יפה, בצורה תקיפה, אפילו לא עכשיו יקלו לו משהו, אבל יגידו את הלא, הפעם לא, די, אני עכשיו לא עושה את זה. כן, כאילו מתוך איזה מקום של תסכול עמוק ופנימי כזה. גם שפת הגוף שלהם תשדר את זה. מה שאני מייעץ לכם לעשות זה להשתמש בתקשורת רב שכבתית. מה זה אומר? את הלא שלכם תגידו בין אחרי רצות. במילים אתם לא צריכים להתנצל, אבל בטון הדיבור שלכם תכף להגיד את זה בטון רך יותר. לא, אני הפעם לא אעשה את זה. וגם בשפת הגוף, אני חושב ששפת הגוף שלי תהיה רגועה יותר ונינוחה יותר. בפעם הראשונה זה ישרוט את הבן אדם שמולכם, בטח אם הם לא רגילים שאתם את הקשרים מולם ככה, אבל אני חושב שבסופו של דבר אנשים ילמדו שאתם יכולים להיות גם רגועים כשאתם נותנים ושמחים לתת, וגם רגועים כשאתם אומרים את הלא שלכם או מבקשים את הדברים שחשובים לכם בין איזה עלה בסלחר, שבין או בת הזוג יעשו בשבילכם משהו, שהילדים יעשו משהו בעצמם או כל דבר כזה או אחר. חברים יקרים, מגיע לכם לחיות חיים טובים יותר, מגיע לכם לחיות חיים ללא ריצוי. אתם יכולים להיות אסרטיביים, אתם לא חייבים להישאר האנשים האלה שלא נעים להם ומרגישים שזה לא מנומס. מגיע לכם להשיג את הדברים שאתם רוצים. אם אתם מחוברים לזה, אם אתם מוכנים לעמוד בלחץ החברתי הקטן הזה, אם אתם מוכנים לבסס את היכולת שלכם בקבלת החלטות ואם אתם מוכנים להבין שהחיים בסופו של דבר זה בחירה, אין אי אפשר, יש את המחיר והשאלה היא האם אתם מוכנים או לא מוכנים לשלם אותו. אוהב אתכם עליהם, מקווה לראות אתכם בפרק הבא ולשמוע מכם בפרק הבא. להתראות.