פרק 78: להיות אנטי-שביר

בשבועות האחרונים, אבל גם בשנים האחרונות, אני שומע שוב ושוב את הרעיון הזה שמותר לאנשים להישבר. אבל חבר'ה, אני פשוט לא מסכים עם זה בשום צורה. להישבר מבחינתי זה משהו גרוע, כי דברים שנשברים לנו, אנחנו, חבר'ה, לא בונים אותם מחדש, אנחנו זורקים אותם לפח וקונים חדש. להיות אנטי שביר, שזו הכותרת של הפרק, זה לא אומר להישבר, זה אומר בדיוק ההפך. מצד שני, זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות חזקים. דברים שמנסים להיות חזקים כדי לא להישבר, אולי הם חזיקים לחצים עד רמה מסוימת, אבל כמו שאתם יודעים, מעל הרמה הזאת הם פשוט נשברים, ושוב, דבר שנשבר אנחנו לא מתקנים אותו, אנחנו זורקים לפח וקונים חדש. ולכן, דווקא הדברים שהם לא מנסים בכוח להיות חזקים במובן הקלאסי של המילה, אלא מכילים בתוכם איזשהו מנגנון פנימי של פירוק חלקי והרכבה מחדש, דווקא הם מצליחים גם תחת האומסים הגדולים ביותר. אתם ודאי מכירים את המטאפורה השחוקה הזאתי של העץ הגדול ששקוע חזק באדמה ושברוחות קלות הוא עומד ומחזיק את עצמו, אבל עם רוח מספיק חזקה גם הוא נשבר, ואת הבמבוק שברגע שמגיע הרוח הוא נשכב כזה, הוא מתקמש והוא נופל, ולא משנה כמה הרוח חזקה היא לא מעיפה אותו. אז ביולוגית האמת שאני לא חושב שזה נכון, כנראה שאם הרוח מספיק חזקה כדי להעיף את העץ, כנראה גם תעיף את הבמבוק עם כל החול שמתחתיו והכל, אני לא יודע, אבל המטאפורה עדיין עובדת. עובדת על אנשים ועובדת בהקשרים אחרים בחיים. ותראו, בגלל שאנחנו מבינים כולנו, ואם אתם עוקבים אחרי הפודקאסט הזה, אתם יודעים שגם אני מאמין בזה, שאנחנו לא יכולים או לא כדאי לנו או שזה לא יעיל לנו, זה לא בריא לנו להדחיק רגשות, זה לא בריא לנו להרגיש עצב או כעס או כל מיני דברים כאלה ולהדחיק אותם בתוכנו או לנסות להתעלם מהם, אז ברור לכם שאני מאמין שחייב להיות מסוגלים לפרוק. אולי אפילו לפעמים בצורה אינטליגנטית להתפרק, אבל ממש כמו בדברים פיזיים, אם אנחנו רוצים להתפרק ולהתחזק מזה ולא להתפרק ולהישבר, אנחנו צריכים לדעת איך להרכיב את עצמנו מחדש. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, זה פודקאסט פתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק ומטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטות והיום אני הולך לתת לכם שש כלים או שישה עקרונות שיעזרו לכם להפוך להיות אנטי שבירים. מסוג האנשים האלה שפשוט לא נשברים אף פעם. אולי הם יכולים לפרוק או בטוח שהם יכולים לפרוק, אולי לעתים הם גם אפילו יתפרקו, אבל הם פשוט לא נשברים. אז הדבר הראשון או הכלי הראשון או העיקרון הראשון זה באמת לסמוך על היכולת שלנו, לסמוך על היכולת שלנו להרכיב את עצמנו מחדש ולעבור משברים. בשביל שאנחנו נוכל לסמוך על היכולת הזאת של עצמנו כמובן שאנחנו צריכים גם ללמוד את עצמנו, ללמוד דברים. בן אדם שהוא מקצוען בלמשל יודע מה לפרק ולהרכיב מכוניות, לפרק ולהרכיב מכשירי חשמל, לפרק ולהרכיב לא יודע כיסאות, שולחנות, ערונות. אז זה לא שהוא רק סתם סומך על עצמו, ברור, ברור שאם הוא נלחץ וזה שיש מלא חלקים סביבו גורם לו לאבד את ההשתונות, אז בוודאי שהוא לא יצליח גם אם יש לו את הידע, אבל צריך גם את האמונה העצמית וגם את הידע הבסיסי איך לעבוד בהקשר שלנו הפנימי, עם הרגשות שלנו, עם הגוף שלנו, עם החוויות שלנו וכל הדברים האלה. אבל גם צריך לדעת להיות רגועים. כמות הפעמים ששוב גם בשבועות האחרונים אבל בשבועות האחרונים זה קורה המון אבל גם לפני זה זה קרה המון, אולי בצורה פחות מדינית באותו זמן אולי תחת אירועים פחות מזעזעים ומכרידים אבל עדיין זה היה קורה תמיד. וכמות הפעמים שמעתי משפטים כמו אני לא מסוגל יותר אני פשוט מתפרק, סבבה אני כמובן לא שופט אנשים שאומרים את זה אבל שימו לב שזה מאוד מאוד שונה מאשר האמירה ידעתי שיועילי לפרוק אז פרקתי. כי אם אני מאמין שיש לי את היכולת לפרוק או להתפרק ואז להרכיב את עצמי אני לא צריך לדחוף את עצמי עד הקצה אני לא צריך להגיע לפינה הזאתי להגיע לנקודה הזאתי שאני לא יכול יותר שאני לא מסוגל יותר ואז פשוט אני מתפרק בצורה מאוד מאוד קשר גם מול עצמי וגם אולי מול אחרים אלא אני יכול באופן יזום ומודע לדעת שפשוט יועילי לפרוק הרגע אם יש לי רגשות מסוימים יש לי תחושות מסוימים יש לי קשיים מסוימים אני פשוט יודע שאני יכול לעשות את זה. אני יכול לשתף אתכם שלפני שבועיים משהו כזה קלטתי שאני פשוט כמה ימים ברצף לא יעיל אני כל הזמן יש לי מחשבות על אותם אירועים מכרידים ומזעזעים שהיו במדינה האהובה שלנו. ופשוט קלטתי שאני לא מתפקד כמו שצריך. לא התגעתי לנקודה שבה אני לא יודע מה, גוסס, אוקיי? ולא יודע מה. אלא פשוט אמרתי אוקיי, ידעתי שהועילי לפרוק וידעתי שהועילי להתפרק ושמחתי על עצמי שאני מסוגל לעשות את זה. אם אתם רוצים יותר כלים איך להיות מסוגלים לעשות את זה, אז יש לנו כבר פרק שלם על הנושא הזה לפני ארבעה או חמישה או שישה פרקים. יש פרק שנקרא השיטה שלי לטיפול עצמי. אני ממש ממש מזמין אתכם לצפות בפרק הזה. אני חושב שזה אחד הפרקים הכי נשמעים שהיו לי עד כה. למעט הפרקים הראשונים שהם פשוט כבר קיימים שנה או משהו כזה, אז מלא אנשים כבר שמעו אותם. אז זה העיקרון הראשון או הכלי הראשון זה לסמוך על עצמנו וללמוד איך לבנות את עצמנו מחדש או להרכיב את עצמנו מחדש ואז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתפרק בצורה מבוקרת כי אנחנו לא מפחדים מזה. הדבר השני או הכלי השני זה לדעת עם מי, מתי ואיפה זה נכון לעשות את זה. שוב, דיברתי על זה לפני כמה פרקים בפרק על התמודדות עם משברים ומה עושים כשכל העולם כוסביבי קורס. לפעמים זה דבר נכון לשים רגשות קשים בצד לפרק זמן קצר כדי לתפקד, כדי לצורך העניין להוציא את עצמנו או את המשפחה שלנו מכלל איזה סכנה, כמו למשל לשנות משהו בגוף שלנו או בחיים שלנו או בעסק שלנו, אבל יש הבדל מאוד מאוד גדול בין לשים את הרגש בצד לתקופה קצרה, כלומר לא יודע, שעות, דקות, ימים, מקסימום, אולי שבועות, לא יודע, תחת איזה מקרה קיצון כלשהו, אלמול להחליט שאני מדחיק את זה לגמרי. לשים רגש בצד כדי לתפקד ומה שנקרא לטפל את האירוע, זה לא נקרא להדחיק, זה נקרא לדעת מתי זה הזמן, אוקיי? לדעת איפה באיזה סיטואציה זה נכון ובאיזה סיטואציה זה לא נכון ולדעת עם מי. עכשיו, בהקשר של האם מי יש שתי טעויות מרכזיות שאנשים עושים, אני רוצה ככה לשים לכם את זה ישר לפנים, כדי שאתם לא תעשו את הטעויות האלה או שלפחות תדעו שאם אתם עושים את הטעויות האלה בכל זאת, שהזהרתי אתכם ואתם תדעו למה זה לא עבד לכם כמו שציפיתם. אז הטעות הראשונה זה באמת לנסות להישאר על אנשים שהם פשוט חלשים מדי, לא בצורה שיפוטית, לא בצורה ביקורתית, אלא הם פשוט לא מסוגלים כרגע להחזיק אותנו. יכול להיות שהם פשוט חלשים מדי באופן כללי ורחב בחיים שלהם, פשוט אין להם את העוצמה הזאתי להחזיק אותנו, אין להם את היכולת, או שהם חלשים מדי כרגע שהם בעצמם כרגע מפורקים, שהם בעצמם כרגע לא עוצמתים, שהם בעצמם כרגע לא מחוברים למשאבים שלהם, אז אם אני אצפה מהם שיחזיקו אותי, אז זה יכול להיות מקור להחזבה מאוד מאוד גדולה. חלק מהאנשים יש להם את ההחוויות הזאת למשל מול ההורים שלהם, שהם רוצים לפרוק ולהתפרק מול ההורים שלהם, זה איזשהו רצון מאוד מאוד סביר והגיוני, כי כאילו נכון הרבה פעמים בילדות ההורים שלנו היו האנשים האלה שחיבקו אותנו ושמרו עלינו והגנו עלינו וזה סופר הגיוני וראוי, ויש הורים שעד גיל מאוד מאוחר עושים את זה עבור הילדים שלהם, אבל יש הרבה הורים שבאיזשהו שלב זה מתחיל להרגיש להם מאוד מאוד רגשי ומאוד מאוד אישי לשמוע את הילדים שלהם מתפרקים, ואז הם לא מסוגלים להחזיק אותם יותר, זה דבר שקורה, זה סימן שהגיע הזמן להתבגר ולמצוא מקומות נוספים לעשות את זה, אוקיי? אז זה דבר אחד, אם אתם תנסו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב לפרוק או להישען או להיעזר במובן הזה של המילה באנשים אחרים שהם לא מספיק חזקים כדי לעשות את זה או שהם חלשים מדי, אתם פשוט תחזבו שוב ושוב ושוב ואגב הדבר הזה גם יכול לפגוע לכם במערכת יחסים איתם, שוב לא מהמקום שפרקתם אז לא יודע מה יקרה, אלא מהמקום שאתם שוב ושוב מתאכזבים מהם, אז אכזבה זה לא דינמיקה חיובית ובונה קונסטרוקטיבית למערכות יחסים. הטעות השנייה שאנשים עושים בהקשר הזה של עם מי הם משתפים, או עם מי הם נותן נכון לא משתפים, עם מי הם ממש מרשים לעצמם להתפרק, זה שהם מנסים להישען על אנשים שנשענים עליהם, אוקיי? יש מקרים מאוד מאוד מאוד חריגים ומאוד מאוד ספציפיים שבהם זה יכול לעבוד, כמו איזה מנוחת לוחם כזה בצבא או בזה שכל אחד נשען על הגב של השני ושתי הצדים בדיוק משנים את אותו לחץ ושתי הצדים יכולים לנוח באותו זמן. זה המקרה החריג. ברוב שאר המקרים, אם למשל אתם מסוג האנשים שמישהו אחר נשען עליכם, אז להיות מסוגל להתפרק מולם, שוב אם הם באמת נשענים עליכם, אני לא מדבר עם כזה אישענות הדדית כלילה כזאת כזה בין חברים וזה יכול לעבוד, אבל אם אנשים שמשהו שממש נשענים עליכם, אם אתם תנסו להישען עליהם, אתם בעצם עלולים אחד להכניס אותם ללחץ עוד יותר גדול כי הם עד עכשיו נעזרו בכם, אם אתם עכשיו אלה שמתפרקים אז אין להם את האוגן, אין להם את הקרקע היציבה, אוקיי? בנוסף לזה, שוב אתם עלולים ליצור בעיות נוספות, אז אני לא אומר שאי אפשר לעשות את זה, אבל שימו לב שאם אתם מנסים להתפרק או לפרוק עם בן אדם שהוא בן אדם שבמהות שלו או במרכז שלו נשען עליכם בצורה משמעותית, זה יכול להיות מקור. בזה שהבן אדם השני ייכנס לאיזשהו סטרס מאוד מאוד גדול ויחליש אותו. שוב, אני לא אומר לו לשתף, אני לא אומר לו לדבר, אני לא אומר לו זה, אבל תשקלו מה אתם עושים ותבינו פשוט את ההשלכות. מה אתם עושים עם זה, לא אני אחליט, זה יהיה אתם. הטיפ השלישי או הכלי השלישי בשביל להפוך להיות אנטי שביר זה בעצם להוריד גורמי תלות, קודם כל פיזיים ובעצם עיקרון ארבע זה יהיה גורמי תלות הרגשיים שפה חלקכם תרצו לסקול אותי כי אני אגיד את האמת בפרצוף למרות שהיא לא בהכרח נהיה מה לשמוע. אבל נתחיל מהדבר הקל יותר שזה הגורמי תלות הפיזיים, אוקיי? ברמת גורמי תלות הפיזיים יש מחלה קשה שנקראת מחלת האחדת. האחדת מלשון אחד, באנגלית נקראים לזה one is this, אוקיי? מה זה אומר אחדת? כשיש לי רק דבר אחד שעונה לי על צורך מסוים, כשיש לי צורך מסוים בין אם הוא רגשי, בין אם הוא פיזי, בין אם הוא כל צורך אחר, שיש רק גורם אחד שממלא לי אותו, אז אני תלוי בו. אם הדבר הזה נלקח מחיי, אני אפול ויהיה לי חוויה מאוד מאוד לא נעימה, אוקיי? דוגמה לזה, אם יש לי רק מקור הכנסה אחד, אם יש לי רק דרך אחת להרוויח כסף ולא להיות סכיר זה לא לחלוט באחדת. אם אני עובד באיזשהו מקום עבודה אחד, אז כן, הבוסלים שלמים לי מסכורת וכאילו כל הג'אנק של האינטרנט יגיד לכם שזה לא טוב כי אתם לא עצמאים, חרטה. כי אם יש לכם כישורים, מיומנויות, יכולות, אם אתם מוערכים בתעשייה שלכם, אז גם אם הבוס הזה יפטר אתכם, לא יקרה לכם כלום, בכל אופן יש לכם דמי אבטלה לחודש, חודשיים, שלוש, ואם בזמן הזה יש לכם ביטחון תעסוקתי ברמה גבוהה, אתם יודעים בוודאות או ברמת הדעות מאוד גבוהה שאתם תמצאו עבודה אחרת, חבר'ה, מצבכם לא פחות טוב משל כל עצמאי שיש לו 17 אלף מקורות הכנסה, זה פשוט בדיוק אותו דבר. אם אתם באמת יש לכם את זה. אם אתם בעבודה בין אם צריכים ובין אם עצמאים ויש לכם בקוח הכנסה אחד, עם מיומנות אחת, עם כישור אחד, רק בן אדם אחד שרוצה לשלם לכם ואין לכם, נקרא לזה פוטנציאל נוסף בשוק התעסוקה או בשוק העבודה או בשוק העסק שלכם או בשוק שלכם, אז אתם בבעיה. אותו דבר יכול להיות אם יש לכם רק בן אדם אחד שאתם יכולים לדבר איתו, רק בן אדם אחד שאתם יכולים לפורק איתו, אם יש לכם רק בן אדם אחד שמבין אתכם, אם יש לכם רק, לא יודע, אוכל אחד שאתם אוהבים, רק ספורט אחד שאתם יודעים לעשות, לא משנה. כל מיני דברים כאלה שאנחנו נאחזים בדברים חיצוניים בשביל הפנימיות שלנו, אוקיי? עכשיו, אני יודע שזה יהיה מאוד מאוד קשוח עבור חלק מהאנשים שמאזינים לפודקאסט, אבל אני יכול להגיד לכם שהרמות חופש שנוצרו לי בחיים קפצו בתירוף וגם הרוגע, השלבה והאפקטיביות שלי בכל פעם שהצלחתי לשחרר אחיזה בעוד איזשהו תחום גדול ומשמעותי בחיים שלי. בערך בגיל 20 אני שחררתי אחיזה לפחות באופן חלקי מכל מה שקשור בכסף, מההבנה שהכל בסדר, גם אם לא יהיה לי כסף אני לא אמות מזה, אני אסתדר, יהיה סבבה, אני יכול להיות מאושר גם בלי זה. אני כמובן פועל כדי להרוויח המון כסף, הקמתי עסקים שמכניסים לא מעט כסף, הכל בסדר, אני אוהב כסף, אני רוצה שלכם יהיה כסף, שלכולם יהיה כסף, איזה כיף שכולם יהיו עשירים, אמן. אבל אם אתם חושבים שכסף זה מה שיעשה אתכם מאושרים, אתם טועים. אם אתם חושבים שכסף זה מה שיספק לכם, לא יודע מה, מיליון דברים בחיים, אתם טועים. כסף יכול לעזור בהמון דברים, כן, הוא יכול לתת לנו בריאות טובה יותר, דרך לרפואה טובה יותר, הוא יכול לתת לנו תחביבים טובים יותר, הוא יכול לתת לנו ג'וי, פאן, כיף טוב יותר, אבל הוא לא יכול להפוך אותנו לא באמת מאושרים, לא באמת אהובים ולא שום דבר אחר, הוא יכול לעזור לנו להגדיל את החזון ואת השליחות שיש לנו, אם יש לנו, אם אין לנו, הוא לא יוציא אותנו מהתחושת הריקנות שלנו. אז זה בערך בגיל 20 הצלחתי לשחרר את זה, ברמה חלקית גם הצלחתי ואני עובד על זה, לשחרר אחיזה מעצם זה שאני חי, להבין שיום אחד אני אמות וזה בסדר, ולהבין שכשאני אמות אני בסדר עם זה שאני אמות והכל סבבה. בגיל 24-25 הצלחתי לשחרר בצורה מאוד מאוד משמעותית, גם אם לא לגמרי לגמרי לגמרי, את הציפיות שלי מאחרים, אני לא זוכר מתי לאחרונה התאכזבתי ממישהו. שוב לא בגלל שאני לא מצפה מאנשים, אני מצפה מאנשים, מי שעובד מולי יודע שיש לי ציפיות חזקות מאנשים, אבל כשלא עומדים בהם, אני לא לוקח את זה אישית, זה לא קשור אליי באופן אישי, והדבר הזה לא משפיע עליי ברמה הזאתי, לא כי אני לא אוהב אנשים, אני מאוד אוהב אנשים, לא כי לא אכפת לי מהם, מאוד אכפת לי מהם, לא כי אין לי ציפיות, יש לי ציפיות, אבל פשוט שחררתי מזה את האחיזה, זה לא מה שיקבע אם אני אמור שר, אם אנשים יעמדו בציפיות שלי או לא, זה ממש לא מה שיקבע מה יהיה בחיים שלי. טוב, האחרון אני לא אשמור, אני רק אגיד לכם שבגיל 27-28 הייתה אחד השחרורים היותר משמעותיים ויותר קשוחים, ואני פשוט מרגיש את הווייב של הפודקאסט, ונראה לי שאם אני אגיד את זה אז פשוט תסכלו אותי, זה לא דבר שלא אמרתי בשום מקום, אמרתי את זה בכל מיני שידורים חיים או פודקאסטים של אנשים אחרים, אבל נראה לי שפה זה לא המקום ולא הזמן, אם בא לכם לשאול אותי על זה, תשאלו באימייל או משהו ואני אענה לכם באופן אישי. טוב, כלי או עיקרון מספר חמש, דיברנו על לסמוך על היכולת שלנו להרכיב את עצמנו מחדש ולעבור משפרים, דיברנו על לדעת עם מי, מתי ואיפה לעשות את זה, דיברנו על להוריד גורמי תלות פיזיים על מחלת האחדת, דיברנו על להוריד גורמי תלות רגשיים ורוחניים ברמת הלשחרר האחיזות, ובחמש אנחנו נדבר על לתרגל פגיעות בחיי היומיום. אם אני לא מאפשר לעצמי להיפגע בחיי היומיום, אם אני לא מאפשר לעצמי לחוות קשיים בחיי היומיום, אם אני לא מאפשר לעצמי לדבר, לפרוק, לעשות את הדברים האלה בחיי היומיום, אז אני לא בעצם לוקח את עצמי לחדר הכושר הזה בחיים. אנשים חושבים ש... או תחשבו על זה ככה, בואו נחשוב על זה ככה. אם אני רוצה היום או מחר בבוקר להיות הכי חזק שאני יכול, האם אני אלך... אם מחר בבוקר אני צריך להיות הכי חזק שאני יכול, האם היום אני אלך לחדר כושר? תשובה, ברור שלא, נכון? אם אני אלך היום לחדר כושר, אני כנראה אפצע את השרירים שלי, יחליש את עצמי. האם אני אעשה דיאטה? כנראה שבוודאי שלא, נכון? אם אני רוצה להיות מחר בבוקר הכי חזק שאני יכול להיות, אני פשוט יאכל בלי ענקים מלא בפסטה או משהו כזה, לא יודע, תלוי באמונות שלכם, אבל אני ארצה לאכול הרבה פחממה או לאכול משהו אחר, שיהפוך אותי למאוד מאוד חזק מחר. אבל אם אני רוצה להיות מאוד מאוד חזק בעוד חודש או בעוד חודשיים או בעוד שנה או בעוד שנתיים, אני אלך לחדר כושר. מה זה אומר ללכת לחדר כושר? כשאני הולך לחדר כושר, אני שובר את השרירים שלי, אני מפרק אותם, אני פוצע אותם במרכאות כפולות כדי שהם יבנו מחדש חזקים יותר. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות ברמה הרגשית שלנו. אם אנחנו רוצים להיות חזקים ולהיות עוצמתיים, אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו להיפגע. אנחנו צריכים להיות פגיעים, להפגין פגיעות כלפי חוץ, לאפשר לעצמנו להיות פגיעים, לאפשר לעצמנו להיפגע, לעבור את זה ולעשות את זה עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם. הרבה אנשים מפחדים, לא יודע, לתת את הלב בדייטים או בזוגיות כי הם מפחדים להיפגע. זה הדרך לא להיות חזקים. זה הדרך להפוך להיות חלשים יותר וחלשים יותר וחלשים יותר. ככל שאני מפחד להיפגע, תחשבו, בעל מפחד שייכאב לו בחדר כושר, הוא יהפוך להיות חזק יותר או חלש יותר? הוא יהפוך להיות חלש יותר. אז אם אתם מפחדים להיפגע רגשית, אתם תהפכו להיות רגישית, חלשים יותר וחלשים יותר וחלשים יותר. אתם רוצים להיות חזקים רגשית? אתם צריכים להיפגע. אולי לא בצורה מוקצנת ומוגזמת ולקחת את עצמכם 7,000 מצדים מעל הפופיק, אבל אתם צריכים לעשות משהו שיהיה לכם לא נעים, משהו שעלול לפגוע בכם, שזה אומר לצפות מאנשים, שזה אומר להיות פגיע מולם, שזה אומר להפגין דברים מולם וכן הלאה. ודבר נוסף זה שאם אני לא מתרגל את הפגיעות שלי בחיי היום-יום, אני לא יודע מי בסביבה שלי מסוגל להכיל את הפגיעות שלי ומי לא. ואז כשאני מגיע למצב שבו אני באמת ממש ממש צריך מישהו, אני לא יודע מי האנשים שיוכלו להכיל את זה ומי לא. אגב, הרבה פעמים זה מפתיע. הרבה פעמים אנשים מופתעים מזה שאנשים שהם ציפו שיכילו אותם לא מצליחים, ואנשים שהם לא ציפו שיהיו מסוגלים דווקא כן מצליחים. אז לכן זה מאוד מאוד חשוב לתרגל פגיעות בחיי היום-יום. הדבר האחרון זה לדעת לפתח מודעות עצמית, וזה גם דבר שהוא קצת לא פוליטיקלי קורקט, אבל רוב האנשים נשברים עכשיו או בכל סיטואציה באותן דרכים או בדרכים דומות לדרכים שבהם הם כבר נשברו בעבר. שוב אני אקח פציעה פיזית כמתאפורה. כשאני הייתי בצבא, רצועה בברך ונקרא עליה מיניסקוס ועוד שתי רצועות נפצעו, קיצר הברך נפצע, עשיתי איזשהו ניתוח, השיקום, הייתי עושה פיזיותרפיה ארבע פעמים ביום, עדיין לא הלך כמו שהיה צפוי ובתנועות מסוימות ובפעולות מסוימות יכול להתנפח לי הברך ולמספר ימים יהיה לי מאוד קשה ללכת לזוז או טבע. מאז שהתחלתי לטפס על קירות לפני אני חושב ארבע שנים אבל אני לא זוכר בוודאות, כמות הפעמים שהייתה לי פציעה בברך, שזה פציעה נדירה בטיפוס, זה לפחות עשרים פעם. מצד שני, כמות הפעמים שלמשל היה לי פציעה בקרסול שזה הרבה הרבה יותר נפוץ בטיפוס, אולי פעם אחת, אולי פעם אחת התעקם לי הקרסול או פעמיים, שזה פציעה סופר נפוצה והגיונית בטיפוס. למה? או בכתף, לא יודע, כאב לי פעם אחת, שזה גם סופר סופר סופר נפוץ בטיפוס. אז למה זה? למה זה? זה בגלל שהברך שלי הייתה מקום שהוא היה כבר פגיע מראש, הוא היה כבר שביר מראש, בגלל זה שוב ושוב ושוב אני אשבר דווקא שם. אז אם יש סיטואציה שבה יהיה הרבה אומס על הגוף שלי, לדוגמה, יכול להיות שבן אדם אחר יקבל את האומס או ייפצע מהאומס בקרסול, בן אדם אחר בגב, בן אדם אחר בכתף, בן אדם אחר במרפק, ואני, לי הרבה פעמים זה יקרה דווקא בברך. והדבר הזה הוא דבר שחשוב להבין אותו. אותו דבר בעניין הרגשי. אם יש לי פחד מלהאבד, אז יכול להיות שהפחדים האלה כל פעם יתקפו אותי. אם יש לי פחד, לא יודע, או פחד מלהיפגע, אז דברים האלה שוב ושוב יפגעו בי. אם יש לי מחשבה, לא יודע, שקשורה לסביבה שלי, אותם טראומות ואותם חרדות ואותם קשיים שהיו לי בעבר, בדרך כלל בווריאציות שונות, בגישות שונות ובדרכים שונים, שוב ושוב ושוב ושוב יגיעו אליי. אז אם אני לא מפתח מודעות עצמית, אני פשוט אלך בכביש, אלך בדרך של החיים שלי, וכל פעם אני הופתע ששוב ושוב ושוב ושוב הסוג הזה של הדברים תמיד פוגעים בי. שוב ושוב ושוב ושוב, משום מה תמיד לי זה קורה, או משום מה תמיד אנשים הם ככה. לא חבר'ה, אנשים הם לא בהכרח ככה, וזה לא תמיד חייב לקרות לכם, אלא פשוט בגלל שזה הדפוס שהכי פגיע אצלכם, שמה אתם נפגעים. ואם אתם תלמדו לעשות את העבודה הזאת, שוב יש לי את הפודקאסט המצוין, השיטה של טיפול עצמי, יש את הפודקאסט על התמודדות עם משברים ומה קורה שהעולם סביבי קורס, ולגבי מודעות עצמית יש לי פודקאסט של איך לשחרר משקעים מהעבר וכן הלאה. אז יש הרבה הרבה פרקים שאתם יכולים לראות, אבל להבין שאם דברים בחיים שלכם שוב ושוב, קשיים בחיים שלכם שוב ושוב מופיעים בצורה דומה, ואם לא, אז תבדקו את זה. אולי לא בדקתם אם הם דומים או לא דומים, אבל אם בדקתם וגיליתם שהם דומים או לא בדקתם וגיליתם שהם דומים, אז יכול מאוד מאוד מאוד להיות שיש שם משהו שהוא לא בעולם, הוא לא בסביבה, הוא לא באנשים, הוא גם לא בהכרח בכם, אלא הוא בהיסטוריה שלכם. ואם תלמדו לעבוד מול זה, פתאום יהיה לכם הרבה הרבה הרבה יותר קל. אז אחד, תסמכו על היכולת שלכם להרכיב את עצמכם מחדש, בין אם זה דרך לצבור כלים, בין אם זה דרך לפתח את האמונה העצמית. שתיים, תדעו עם מי, מתי ואיפה כן, ועם מי, מתי ואיפה לא, תורידו גורמי תלות פיזיים דרך מחלת האחדץ, תוסיפו עוד דברים לחיים שלכם. תשחררו גורמי תלות, תשחררו אחיזות, תשחררו אחיזות. וחמש, תרגלו פגיעות בחיי היום יום. שש, תפתחו מודעות עצמית. אוהב אתכם מלא, נתראה בפרק הבא.