פרק 75: כשהעולם קורס סביבנו

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק ואני מתנצל שהטון שלי בקול לא עושה את המשחקים והצחוקים הרגילים כי את הפרק הזה לדאבוני אני מקליט תוך כדי אירוע נוראי, אירוע בלתי נתפס, אירוע מזעזע ומחריד שאת ההשלכות שלו אנחנו להערכתי רק מתחילים לחוות. אירוע שיצר, אירוע שיוצר בזמן עובה וימשיך לצערי הרב כנראה לעוד הרבה מאוד אנשים להמשיך לייצר מצבים שבהם באמת העולם שלהם לחלוטין קורס והעולם עצמו באמת לחלוטין קורס. עכשיו כמו שאתם מוכירים אותי אני לא אוהב להתייפיף בטח שאני לא הולך לדבר פה באיזה משהו כזה על המלחמה שבחוץ מול המלחמה שבפנים או על זה שהכל זה במחשבה שלנו ואנחנו יכולים להתעלם מהחדשות וכל שאר הקלישאות האלה. עכשיו גם אם בקלישאות האלה יש מין האמת הן לא מרכז הדיון פה היום זה לא הפוקוס של הפרק הזה כי מה שקורה פה עכשיו זה אירוע מאוד מאוד משמעותי. לעומת זאת גם אם אתם מאזינים לפרק הזה ב-2024, 2025 או 2035 ואני מקווה שכרגע אין איזשהו אירוע אזורי כלל ארצי או כלל עולמי שמאיים להחריב את העולם שלכם תמיד היו גם יש היום ותמיד תמיד יהיו סיטואציות ומצבים אישיים שגורמים לאנשים ספציפיים להרגיש שהעולם שלהם קורס סביבם. עכשיו כשהמצב הזה הוא כמו היום מצב כלל ארצי אפשר לומר כמובן במלאכות כפולות לגמרי שזה כאילו קל יותר או שיש בזה משהו שקל יותר אם זאת באותו הזמן זה גם הרבה הרבה הרבה יותר קשה ולכן הפרק של היום יעסוק גם במצבים חיצוניים כללים כמו מה שקורה עכשיו וגם במצבים אישיים וממוקדים יותר. מה עושים כשהעולם סביבי קורס זה הכותרת של הפרק וזו התשובה העמוקה שאני אשתדל לתת היום. עכשיו תראו העקרונות שנדבר עליהם היום לא נובעים מאיזה ספר שקראתי לדעתי זה יהיה פשוט לא אחראי להעביר ידע בצורה כזאת בטח שלא בפרק כזה בטח שלא בעיטוי כזה אלא הדברים שאו שאני עברתי אותם בעצמי בחיים שלי או עם אנשים שאני עבדתי איתם באופן אישי בקליניקה עכשיו לצערי ולשמחתי אבל במרכז לצערי יש המון כאלה. עכשיו כמובן שלא כל מי שבא לעבוד איתי זה בגלל שהעולם שלו קרס בעצם היום ב-2023 ברוב המקרים זה ממש לא המצב אנשים מגיעים אליי כשהם מאוד מאוד מצליחים ורוצים להגיע לרמה הבאה אבל פעם זה היה הרוב המוחלט של מי שהיה מגיע אליי ועד היום זה לחלוטין עדיין קיים וממש שנייה לפני שנגיע לעקרונות הפרקטיים ולעקרונות המעשיים לאיך באמת עושים את זה אני רוצה להסביר למי שמעולם לא היה בטיפול או אימון אישי עמוק את הקסם שקורה שם לא קסם במובן של אני תותח ובואו אליי אלא קסם במובן שמי שעוסק בתחום הזה גם אם זה לזמן יחסית קצר הוא פשוט נחשף למאחורי הקלעים של תת המודע של עוד ועוד ועוד אנשים בנקודות הכי עמוקות והכי קנות של זה דבר שרוב האנשים פשוט לא נחשפים אליו מעולם ובאופן אישי אני רוצה להגיד לכם שאני סומך על התובנות שאני לומד בקליניקה על החיים על הפסיכולוגיה האנושית ועל כלים וגישות להתמודד יותר מכמעט כל סוג של מחקר למעט באמת כאילו מחקרים הכי טובים שיש ובטח שיותר מכל ספר או כל מידע אחר ולכן כשיש לי נושאים אישיים או אפילו פילוסופיים ופסיכולוגיים ואני רוצה להתייעץ עם מישהו אני לרוב אתייעץ עם מישהו או עם חלק מהחברים שלי שיש להם ניסיון קליני עשיר כי אני מאמין שהניסיון מהסוג הזה שהידע שרץ שם הוא כל כך עמוק וכל כך משמעותי ודווקא בעזרתו אפשר לעשות שינויים ולעשות דברים בצורה הרבה הרבה יותר טובה עכשיו אנחנו נתחיל אני אתחיל מהעקרונות היותר שטחיים ומהדברים היותר פשוטים שעוזרים במגוון המאוד רחב של המצבים ואנחנו נסיים עם אחד העקרונות הכי עמוקים שיש עקרון שהוא בטח לשדה היא קשה ליישום אבל שהוא עובד גם במקרים הקיצוניים ביותר יכול להיות שחלק מהרעיונות האלה אתם כבר שמעתם בעבר אבל בטח שלא את כולם ובטח שהרבה אם הם לא שמעתם ברמת העומק שבה נדבר עליהם היום או בצורה שבה נדבר עליה היום אני מקווה שהדברים האלה מאוד מאוד יעזרו לכם עכשיו את הכלים האלה גם חילקתי לשני שלבים שונים תוך כדי הבלאגן ומיד אחרי הבלאגן בפרק הזה לא יהיה את מה עושים כהכנה לפני הבלאגן לא רק בגלל מה שקורה במדינה אלא בגלל שאני מרגיש שפשוט כל הפודקאסט שלי מלא בדברים שאפשר לעשות לפני הבלאגן כל הכלים על שיפור ביטחון עצמי שיפור אמונה עצמית כלים שיש לנו שאנחנו יכולים לרכוש כדי לשפר את הסיטואציה שלנו שוב אני לא אומר שזה יכול לחסן אותנו מפני מצבים שבהם העולם קורס זה יכול לפעמים לעזור לפעמים גם לא אוקיי אז בואו נדבר על תוך תוך כדי הבלגן ובתוך ידי הבלגן אני רוצה לדבר על לפני בכלל שהם מרגישים ומאבדים, לפני שלכאורה כל עולם הפסיכולוגיה של היום נכנס לפעולה, אוקיי? ואני רוצה לדבר על זה שיש פה בגדול שני סוגים מרכזיים של אנשים. יש את האנשים שלא מסוגלים להחזיק את הרגש בצד, שוב זה כמובן גם תלוי בסיטואציה ותלוי אירוע, זה לא שאני מקטלג אף אחד, כן? יש אנשים שלא מסוגלים להחזיק את הרגש בצד וכשהם מרגישים אתגר גדול ובוודאי שהם מרגישים משהו ברמה של קריסה, הרגש פשוט מציף אותם והם לא מסוגלים לתפקד, אוקיי? עכשיו, אני לא שיפוטי מול הסיטואציה הזאת, להפך במצב הזה אנשים האלה צריכים עזרה ואם אפשר ואני נמצא שם אני אוכל לעזור להם, אני מציע לכם אם יש בסביבתכם אנשים כאלה כמובן לעזור להם, אבל הם האנשים האלה צריכים כמובן ישר לעבור לשלב הבא כי הם לא יכולים לעשות כלום תוך כדי הבלגן, אין להם את היכולת תפקוד כרגע, שוב יכול להיות שאם הם מכינים את עצמם יותר לפני אז הייתה להם, יכול להיות שזה לא היה עוזר, אבל בוודאי שהם לא יכולים לתפקד כרגע, אז הם צריכים לעבור בעצם לשלב הבא שעוד שנייה נדבר עליו. אבל אני כן רוצה להרחיב על הסוג השני של האנשים או על הסוג השני של המצבים ובעולם של היום יש מחשבה שאנשים שמסוגלים לשים את הרגשות שלהם טיפה בצד, לתפקד ולתת בראש במצבים המאוד מאוד מאוד קשים האלה הם איכשהו לא בסדר. אומרים שהם מדחיקים או שהם מכחישים או משהו כזה, במילים פשוטות אני הולך לתת לכם את התפיסה שלי לגבי זה, את האמת כפי שאני רואה אותה, זה פשוט בולשיט, אוקיי? האנשים האלה הם אנשים תותחים, הם אנשים עוצמתיים, אם אתם כאלה, תוך כדי הקריסה של העולם, אם אתם מסוגלים לפעול בצורה חיובית, לעזור לעצמכם ולאחרים, תעשו כל מה שאתם יכולים ואל תתנו לכל החרטה הזה מסביבכם של מדחיק, לא מדחיק, מרגיש, לא מרגיש, אל תתנו לדבר הזה להפריע לכם, אוקיי? תעצבו את מה שאפשר, תעשו מה שאתם יכולים, תתנו בראש, אוקיי? אתם גיבורים, אתם תותחים, אתם אלופים, אל תתנו לאף אחד לחשוב שמשהו שאתם עושים לא בסדר. עכשיו, גם אם בסוף המון מהדברים שניסיתם להחזיק בכל זאת טיפלו, כי הסיטואציה הייתה כל כך קשה, עדיין אתם עשיתם את הטוב ביותר שלכם בסיטואציה וזה דבר שהוא ראוי להערצה, לא שהוא בסדר, לא שהוא לא תקול, הוא ראוי להערצה. הטעות של הסוג הזה של האנשים או אולי של חלק מהאנשים האלה ובטח לא כולם, הוא לא לאפשר את השלב הבא, את השלב של העיבוד אחר כך. אם אני עושה את זה, אז זה הדחקה ופה יש הבחנה מאוד מאוד חדה. אם תוך כדי שהעולם קורס עליי, אני שם את הרגשות בצד, אני שם את האירועים בצד, אני לא חושב על אם אני מתפקד, אני פועל כדי להשיג איזושהי תוצאה, כדי לקדם משהו, כדי להציל משהו, כדי לייצב משהו, כדי למנוע איזושהי קריסה מסוימת, זה לא הדחקה. אם אני אחר כך לאורך זמן, אוקיי, אני ממשיך לדחות כי אני לא רוצה להתמודד עם המציאות או אני לא רוצה להתמודד עם הרגש שלי, אז זה הדחקה, אז זה בעיה, אז אולי צריך לעבור על הצד הרגשי. אבל בטח שלא תוך כדי, אוקיי? אז קיצר, אם אתם האנשים האלה ואתם עכשיו שומעים את זה ביום שני בבוקר, באוקטובר 23, או בתקופה שבמדויק כל העולם סביבכם קורס ואתם בהתרף של עשייה, אני אומר לכם בתור בן אדם שאוהב שמקשיבים לו מן הסתם, אחרי לא הייתי מקליט את הפרק הזה, תשחררו את הפודקאסט, אוקיי? אם בא לכם חצי שעה עכשיו לעצמכם, תעשו מדיטציה או תעברו על לפרק אחר יותר חומרי ושטחי, לא יודע, משהו על שאלות, משהו על השפעה, משהו אחר, או תראו סטנדאפ, אוקיי? כשאתם מסיימים את האירוע, עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד חודש, עוד חודשיים, שלושה חודשים, לא משנה, תלוי באירוע שאתם כרגע נמצאים בו, אז אני מציע לכם לחזור לפרק הזה, אתם כמובן יכולים להזין לו גם עכשיו ופשוט לדעת מה מחכה לכם, מה אתם תרצו לעשות אחר כך, אבל אתם בטח לא צריכים לעבור לשלב הבא עכשיו, כי כרגע אתם פועלים בהתרף כדי להחזיק את הדברים וזה דבר נכון וזה לא דבר בעייתי בכלל, אוקיי? עכשיו, נגיד שסיימנו את האירוע, אוקיי? איך מתמודדים עם הרגשות האלה? או שסיימנו את האירוע או שאני מסוג האנשים שפשוט, או אני נמצא בסוג האירוע שאני לא מסוגל לתפקד מרוב לחץ או מרוב הרגש או מרוב שאני מרגיש שהעולם קורס בי ואני לא מצליח לתפקד, אז אני גם צריך להיות שם. אופציה שלישית שאני יכול להיות שם, אמרתי, שלוש סיבות להגיע לשלב הזה. אחד, האירוע הסתיים לכאורה או שהמסה הקריטית של האירוע הסתיים, אופציה שנייה, אני עצמי בן אדם שכרגע לא הצלחתי להחזיק את זה, אני לא מצליח לתפקד כרגע, וסיבה שלישית לעבור לשלב הבא זה אם פשוט אין לי יכולת השפעה על הדבר הזה. אם הדבר הזה הוא אמנם מאוד גדול, אמנם מאוד משמעותי, אמנם מאוד מפריע לי, אבל אני באופן אישי לא הולך לפעול באיזשהו אופן נקודתי כדי לעשות עם זה משהו, אז כדאי שאני אעבור גם לשלב שתיים. אז הכותרת של שלב שתיים ופה הולכים להיות די הרבה עקרונות ואני מקווה שיהיה די הרבה עומק, איך אני בכלל מתמודד עם הרגישות? את השוט האלה, איך ממשיכים הלאה, אוקיי? אז דיברנו מה עושים תוך כדי, בוא נדבר על, אוקיי, הבנתי שאני לא עושה יותר כלום, או שאת רוב העשייה עשיתי, מה הלאה? איך אני אמור להתמודד עם הרגשות האלה? זה רגשות חזקים, זה סיטואציות קשות בחיים, שבהן צריך לפעול עכשיו בצורה שאלוהים יודע מה בכלל אפשר לעשות, ואיך אפשר לעשות, ולפעמים יש תחושות של רקנות, ועצב, וחרדה, ודכדוך, ודיכאון, ואובדן, ושוב, כל אחד בהתאם לסיטואציה, יכולים להיות רגשות מאוד מאוד מאוד קשים, כעס, תסכול, איך ממשיכים הלאה? אז קודם כל, אני אתן את העיקרון הראשון, אף אחד לא אמר שצריך להמשיך הלאה, ובוודאי שלא צריך להמשיך הלאה מיד, תהליך של איבוד לפעמים לוקח זמן, ולנסות להימנע מהזמן הזה, זה לרוב תהיה טעות. עכשיו, זה לא אומר שאם קרה משהו נוראי, בהכרח האיבוד שלו אמור לקחת המון זמן, שוב, אין מושגים מדויקים של זמן בהקשר הזה, אבל זה לא בהכרח לקחת המון זמן, או אינסוף זמן, או בהכרח שנים או משהו כזה, כי זה כן תלוי מאוד מאוד מאוד, אחד, בנכונות שלי לשחרר את זה, שתיים, בכלים שיש לי, במי נמצא בסביבה שלי, ועוד הרבה עקרונות שנדבר עליהם אחר כך, אבל כן צריך איזשהו זמן לאבד, ולנסות להימנע מהזמן הזה, זה בדרך כלל טעות. אז לפעמים לא צריך לחשוב על לעבור הלאה, בטח שלא מיד, אפשר להיות ברגע, אפשר לעשות את התהליך של איבוד, אפשר לתת לזה את הזמן, ולא לחשוב שאני ישר צריך לחזור לשגרה, שאני ישר צריך לחזור לדבר הבא. אז זה דבר ראשון, להבין את זה. דבר שני, או עיקרון שני, זה שאפשר לעשות איבוד רגשי, חווייתי, זה לא רק של רגשות, זה גם של רגשות, אבל זה גם של סיטואציות, זה גם של אירועים, זה גם של הבנות, זה גם של הרבה דברים אחרים. אם נגיד, איבדתי משהו או מישהו שמאוד מאוד יקר לי, חס וחלילה, אם גיליתי שיש לי איזו מחלה קשה, חס וחלילה, אם אני עכשיו יש לי איזו קריסה מטורפת בקריירה או באיזשהו תחום מאוד משמעותי עבורי. כן, זה יכול לבוא אלינו מכל מיני כיוונים, פתאום המצב במדינה הוא מאוד מאוד קשוח, כמו שיש עכשיו. אז לא בטוח שאני חייב מיד להמשיך הלאה, אבל כן, אם אני רוצה לאבד את הסיטואציה הזאת, זאת אומרת, לתת לזה לשקוע ולחזור לפעול באפקטיביות, מה שנקרא, אחד הדברים האפקטיביים לעשות זה נקרא איבוד באינטרוולים. אוקיי, עכשיו, איבוד באינטרוולים זה משהו שגם קיים נגיד בעולם הספורט, אימוני אינטרוולים, אני חושב שזה אחד הסוגים הסנועים על אימונים על רוב הספורטאים, אבל עדיין עושים אותם. למה עושים אותם בהרבה סוגים של ענפי ספורט, עושים אינטרוולים? כי זה סופר סופר יעיל, למרות שזה חי. אוקיי, אז בואו נבין שנייה מה זה בכלל אימון אינטרוולים ואיך הדבר הזה בא לידי ביטוי בהקשר שלנו, בהקשר של התפיסה, של ההבנה, של הרגשות, של הקבלת החלטות, כל הדברים האלה, אוקיי? הם באים ביחד. אז אימון אינטרוולים זה בעצם אימון שבו אני אומר את הדבר הפשוט הבא, אני עכשיו לא, נגיד אני רוצה להתאמן לריצה של 10 קילומטר, אני לא עכשיו ירוץ 10 קילומטר או 8 קילומטר או 7 קילומטר בקצב קבוע, אני גם לא אתחיל לאט ולאט לאט יגביר, לא, אני עכשיו אעשה שתי דקות, שלוש דקות, חמש דקות, שבע דקות, לא יודע, מהבני כושר שמאזינים לפודקאסט יכולו לתקן אותי, איזשהו פרק זמן מסוים, קצר, בדקות, שבו אני רץ בעצימות מאוד מאוד גבוהה, ואז אני רץ הרבה יותר לאט, ואז עצימות מאוד גבוהה ואז רץ לאט, ואז עצימות מאוד גבוהה ואז רץ לאט. העניין של הדבר הזה זה לא שככה צריך לרוץ בתחרות, לפחות ככל שאני מבין את זה, כי זה לא יביא תוצאה טובה. העניין הוא שאני בעצם מתרגל את השפיריים שלי, את הסיבולת לבראה שלי, את הדברים מהסוג הזה, לעבוד בעצימות הגבוהה יותר בצורה דרגתית בהתחלה בקצת. איך זה קשור אלינו? הרבה פעמים יש למשל צורך במצבים קיצוניים כאלה, לקבל המון החלטות קשות. שוב, אם אתם מהסוג שיכול לקבל את כל ההחלטות הכי קשות על ההתחלה המהיר, יופי, אבל אם לא ויש המון המון החלטות קשות וזה overwhelming, כאילו זה מציף, אין איך להתמודד עם זה, אז לנסות כזה לאט לאט לקבל אחת ואז לאט לאט, זה פשוט לא יעבוד, זה יתקע אתכם. זה להחליט שעכשיו אני יושב עשר דקות או רבע שעה ואני מקבל החלטה אחת או שתיים גדולות, מקבל אותם ומתחיל לפעול לגביהם. אחר כך אני משחרר את זה, אני חוזר ללא יודע, לאיבוד שלי, לדברים אחרים, ואז אני מחר, מחרתיים, עוד שבוע שתלוי בסיטואציה, אני עושה עוד אינטרוול של איבוד. אם זה משהו יותר רגשי ואני כזה רוצה, לא יודע, לשחזר חוויות שהיו לי ולתפוס אותם מחדש ולהרגיש אותם מחדש או להרשות לעצמי, זה לא רלוונטי לאפשר לעצמי להרגיש קצת עצב למשך הרבה זמן, זה בדרך כלל לא יהיה יעיל. אם אני יכול להרגיש את העצב במלוא או לחוות את הרגש החזק לפרק זמן קצר, לשחרר לעבור הלאה, אז זה יאפשר לי איבוד הרבה הרבה הרבה יותר איכותי. זה דורש... כל מיני מיומנויות שנדבר עליהן אחר כך אולי, אבל המחשבה הזאת היא שאם אני רוצה לאבד משהו אני צריך להיות בתוך זה שבועות, חודשים, שנים, זה לא נכון. מה שאני באמת צריך זה פרקי זמן הרבה יותר קצרים שבהם אני מאפשר איבוד עוצמתי ואיכותי. אז עיקרון שלישי. עיקרון שלישי זה הסביבה שלנו. עכשיו מה זה אומר סביבה תומכת במצבים כמו אלה? אז במצבים כמו אלה יש הרבה סוגים של סביבה תומכת שיכולים מאוד לעזור לי. קודם כל אם אני מסוג האנשים או שאני בתוך סיטואציה, זה לא חייב להיות שאני מסוג האנשים, אני בתוך סיטואציה שבה אני בכזאת רמת הצפה שאני לא מסוגל לתפקד, אז חלק מהסביבה התומכת שלי זה אולי להביא איזה מישהו או שניים או יותר שהם האנשים האלה שמצליחים לתפקד תחת לחץ, שהם טובים בזה, שהם מסוגלים לשים את הרגשות בצד ולתת בראש או שהאירוע פשוט פחות רלוונטי עליהם והם יכולים לתת בראש, אחד מהשתיים. אבל זה גם יכול להיות סוג של סביבה תומכת. אבל בהקשר של העיבוד, סביבה תומכת זה משהו קצת אחר. סביבה תומכת זה בוודאי לא הבן אדם שלא מבין מה אני רוצה, נכון? שלא מבין למה אני מתלונן ורק אומר לי כמה אצלו או אצל אחרים יותר גרוע, כן? זה לא עוזר לי בשום דבר. ומצד שני, גם לא הבן אדם ששוקע איתי לדיכאון, מחפש לי רק פתרונות, מנסה לעזור לי בדרכים שהן לא באמת עוזרות לי וכן הלאה. מה שאני רוצה בסביבה התומכת שלי ברמת העיבוד החווייתי, שהוא העיבוד הרגשי, קבלת ההחלטות וכן הלאה, זה דבר שנקרא בפסיכולוגיה הזדהות השלכתית. מה זה אומר? זה אומר הבן אדם שמסוגל להיות אמפתי לסיטואציה שלי, אמפתי למצב שלי, להבין איפה אני נמצא, להבין במובן מסוים או לגרום לי להרגיש שהוא מבין איך אני מרגיש, ואז לאפשר לי טיפה כאילו להחזיק את הרגש במקומי, שאני אוכל כאילו להעביר לו את התחושה שלי, הוא יחזיק את זה, אולי אפילו טיפה פחות, הוא לא יחזיק את כל הרגש עבורי, אבל להחזיק חלק ממנו עבורי, ואז פתאום זה נהיה לי קל יותר לאבד את זה. אחר כך הוא יחזיר לי את זה ויהיה לי קל יותר לאבד את זה. הדבר הזה מה הוא דורש? הוא דורש רמה די גבוהה של אמפתיה, הבן אדם שיקשיב לי, ובסופו של דבר לא ינסה לזרוק עליי את השיט שלו בלי קשר לזה. הוא לא ינסה למצוא לי פתרונות, הוא לא ינסה לפתור לי את החיים אם אני לא אבקש ממנו עצות, הוא לא ינסה לייעץ לי, הוא לא ינסה להסביר לי למה אנשים אחרים יותר גרוע או משהו כזה, הוא פשוט יאפשר לי להוריד חלק מהאומס הרגשי, או האומס החווייתי, או האומס התפיסתי, או האומס הקבלת החלטות, יאפשר לי להוריד טיפה את האומס הזה על ידי זה שהוא יסחוב בשבילי חלק מזה, גם אם זה לפרק זמן קצר, אוקיי? אז סביבה תומכת זה סביבה שמאפשרת הזדהות השלכתית. אז אמרנו תוך כדי, הבנו, אחרי אחד אפשר לקחת הזמן, שתיים עיבוד אפשר לעשות באינטרוולים, והוא אולי אפילו הרבה יותר רעין, שלוש סביבה תומכת זה סביבה שמאפשרת הזדהות השלכתית, ארבע, ארבע זה סופר חשוב. הרבה מאוד אנשים שהם בתוך האוברווילם הזה, שהם בתוך ההצפה הזאת, אחת הסיבות לזה, זה כי הם לא יודעים להבחין בין הרגשות שלהם, והם לא יודעים מה לעשות עם הרגשות האלה. עכשיו, אני יכול לדבר איתכם לעומק על הנושא הזה כרגע, אבל אני מעדיף לדבר עליו בקצרה, כי יש סדרה שלמה שאליתי ליוטיוב, סדרה שלמה, אני חושב, ארבע עשרה או שלוש עשרה פרקים, או משהו בסגנון הזה, על כל מיני סוגי רגשות, הסדרה הזאת היא מתוך קורס NLP מאסטר, אז ככה זה מצולם באיכות גבוהה, הסאונד טוב, זה נכנס מאוד מאוד לעומק, כי זה חבר'ה מאוד רצינים, והכל חינם ביוטיוב, אז תחפשו מסרים מרגשות, גל צחייק ביוטיוב, או אפילו אפשר בגוגל ואז תגיעו לאתר שלי, ויש שם את הקישור לסרטונים, תראו את הסרטונים האלה, את הסדרה הזאת, במיוחד את החלקים בסדרה על הרגשות השליליים, בהקשר של הפרק שלנו היום, שוב בהקשרים אחרים דווקא מאוד כדאי לראות את הרגשות החיוביים, אבל כרגע אנחנו נראה אותה על הרגשות הלא נעימים, כעס, עצב, תסכול, כנעה, כל הדברים האלה, אגב, אם יש שם רגש משמעותי שאתם מרגישים שפספסתי, תכתבו לי בתגובות או במייל, ואני אשמח להוסיף עוד פרק, אם יש משהו ככה מרכזי שאתם חושבים שאין שם מענה אליו, כי תראו, כשאני, יש לי המון המון בלגן, תחשבו על זה ככה, נגיד אתם נכנסים לחדר של ילד, מלא מלא בלגן, מלא מלא משחקים, מלא מלא צעצועים, הכל מבולגן על הרצפה, אין לכם מה לעשות עם זה, אוקיי? זה בלתי אפשרי, זה מרגיש overwhelming, אם מצד שני, יש לכם עכשיו שש קופסאות, או שמונה קופסאות, אוקיי? על קופסאה אחת כתוב לכל, קופסאה שנייה כתוב, לא יודע, צעצועים של חיות, לא יודע, קופסאה שלישית זה בובות ומוצצים, לא יודע, קופסאה רביעית זה whatever, רק מעצם זה שיש את הקופסאות, וכתוב על הקופסאות את הכותרות, יש עליהן מדבקות עם כותרות, מה צריך ללכת איפה, פתאום לסדר את החדר נהיית משימה מבלתי אפשרית, למשימה מאוד אפשרית, אולי אפילו לא כזאת קשה, ברגע שאני מתחיל, אני יכול להתחיל עם אחד, אני יכול להתחיל ככה באיזושהי צורה אחרת, אבל החדר יהפוך לאט לאט להיות מסודר יותר. אל תזלזלו בעוצמה של קופסאות עם כותרות בשום דבר בחיים שלנו, דרך אגב, אבל בטח בטח בטח מה שקשור ברגשות. הרבה מאוד אנשים לא מצליחים לעבוד עם הרגשות שהם לא מסוגלים לייצר עבודה עצמית אמיתית ומשמעותית ועמוקה, ביעשר פשוט לא יודעים לתת כותרות לרגשות שלהם, והם לא יודעים מה המסרים של הרגשות האלה. ולכן שוב, הדבר הזה הוא כל כך חשוב. אני מצטער שאני דופק לכם את זה במוח, אולי אפילו ברמה שאם הדבר הזה היה עכשיו עולה 300 שקל, הייתי מרגיש לא בנוח בפודקאסט שהוא 100% חינם, לדחוף לכם כל כך חזק משהו שעולה 300 שקל, אבל אני דוחף לכם כל כך בכוח משהו שהוא 100% בחינם. בסדר? פשוט כנסו ליוטיוב, תראו את זה, ואני אומר לכם שזה משהו מאוד מאוד משמעותי להבין את ההבדל בין הרגשות שלי ולהבין מהם המסרים בכל רגש סדרה סופר אוטומטית. דבר הבא זה לפתח או לאסוף ארגז כלים של כלי עומק לעבודה עצמית. שוב, על הנושא הזה יש לי פרק שלם בפודקאסט וגם עלה לו מזמן, אז בכלל אני עדיין חושב שהוא מעולה, וזה הפרק על השיטה שלי לטיפול עצמי. רוב האנשים, זה מה שאני אומר בפרק הזה, רוב האנשים אומרים אני אעבוד על זה, רוב האנשים אומרים אני עושה על זה תהליך, רוב האנשים אומרים אני עושה על זה עבודה, אבל בפועל הם לא עושים איזה שום דבר. שוב, לא כי הם משקרים, לא כי הם עושים מה שלא בסדר, אלא כי אין להם באמת כלים, הם לא באמת יודעים לעשות את זה. ובפרק הזה בצורה עמוקה אני מציע כלי מאוד מאוד מאוד משמעותי, מאוד פרקטי, אני ממש מסביר צעד צעד איך עושים את זה. הוא יותר מתאים באמת למי שכבר למד כל מיני כלים, כמו אימון, טיפול, NLP וכן הלאה, אבל באמת שכמעט כל אחד או אולי אפילו כל אחד יכול להשתמש בטכניקה הזאתי, אבל חייב שיהיה לכם כלי עומק שוב. לדברים מאוד שטחיים ומאוד בסיסיים וכשהמצב לא כל כך גרוע, לפעמים רק העיקרון הראשון יכול להספיק. אמרתי, העיקרון הראשון הוא הכי אוניברסלי, הוא מתאים בהרבה מאוד מקרים, ולפעמים במקרים מסוימים הוא גם יפתור את זה לבד. מה זה העיקרון הראשון? לא חייב להמשיכה על התנול הזה זמן, לפעמים פשוט לתת לזה זמן, שבוע, שבועיים, שלוש, פשוט הכל יעבור, לפעמים זה יהיה בסדר. לא לנסות למשוך את זה שנה או שנתיים, אבל כמובן תלוי בסיטואציה, אבל כן לתת לזה את הזמן ולא להילחץ מזה. לפעמים זה יכול להספיק. אם אני עושה את זה פלוס עיקרון שתיים, שזה עיקרון של עיבוד של אינטרוולים, זאת אומרת, כן, אני נותן לזה את הזמן, אבל פעם ביום, פעם ביומיים, פעם בשבוע, תלוי מה אני מסוגל, אני נכנס לעומק של זה, אני מרגיש את זה, אני בוחן את זה, אני מאבד את זה, אני מקבל החלטות וכן הלאה, אז וואו, עכשיו כבר אחוז מאוד גדול מהסיטואציות אני אוכל לעבור ולהתקדם מעליהם. אם מעל זה גם יהיה לי סביבה תומכת, שהוא סביבה תומכת, סביבה שמאפשרת הזדעות השלכתית, וואו, אם מעבר לזה אני גם לומד להבחין בין רגשות, פצצה, עכשיו אנחנו מדברים פה על מקרים שבהם כל הדברים האלה הם לא הספיקו, שזה לא אחוז גדול מהמקרים, אבל זה אחוז מאוד גדול מהמקרים הכי קשים והכי חמורים, ופה חייב כלי עומק לעבודה עצמית. שוב, האם חייב כלי עומק לעבודה עצמית כדי לעבור כל אתגר, כל משבר, כל קושי? בוודאי שלא. המון אנשים, רוב האנשים אין להם כלים לעבודה עצמית, ורוב האנשים עוברים משברים בחיים שלהם בצורה כזאת או אחרת, אוקיי? זו האמת. ועדיין במקרים הקשים ביותר הדבר הזה הוא כלי סופר עמוק, ושוב, אני מאמין שיש לזה גם ערך מוסף מעבר לזה. אני מאמין שבן אדם שיש לו כלי עומק לעבודה עצמית הוא בן אדם עמוק יותר, הוא נהיה, הופך להיות אדם עשיר יותר, כי הוא מכיר את עצמו טוב יותר, המודעות העצמית שלו עמוקה יותר, היכולות שלו לנהל שיחה נהיימת, הוא פשוט הופך להיות בן אדם עשיר יותר בעין, עשיר לא בכסף רק, אבל ברגש, בחוויה, בעומק, ברב-ממדיות, אז הדבר הזה יש לו המון המון המון ערך בלי קשר, אבל גם בהקשר של התמודדות עם מצבים שבהם העולם שלי קורס, זה דבר סופר עמוק, סופר חזק, סופר משמעותי. אז כלים לעבודה עצמית, יש פרק שלם, אתם יכולים ללמוד איזושהי שיטה מסוימת, אבל כדאי מאוד שיהיה זה. השלב הבא, זה מה קורה אם יש לי את כל הכלים האלה? מה קורה אם כבר למדתי, אם כבר הבנתי, יש לי סביבה והכל, ועדיין לא מרגיש שאני מצליח להתמודד עם הסיטואציה, עדיין לא מרגיש פשוט העולם שלי קורס ואין לי מה לעשות. אז התשובה היא שהדבר הבא, או הצעד הבא, אחד לפני אחרון דרך אגב, והאחרון יהיה קשוח ביותר, חזק ביותר, עוצמתי ביותר, זה הנושא של חיזוק שרירים מנטליים ורגשיים, אוקיי? גם אם יש לי את הטכניקה המושלמת, גם אם אני יודע, לא יודע, בתיאוריה, גם אם יש לי את האנשים הכי טובים בסביבה שלי, זה לא אומר שאני יכול ללכת לחדר כושר, פשוט להרים את המשקולת הכי כבדה בכל תרגיל, זה פשוט לא אומר את זה, אוקיי? זה פשוט לא אומר את זה. שוב, כמובן, אם לא למדתי את כל הדברים מקודם, אם אין לי כלים, אז יכול להיות שאני אנסה להרים כבד ואני אפצע, כן? והמטאפורה פה היא מאוד מאוד מדויקת גם לעולם הרגש, או גם לעולם הפסיכולוגי, אבל חיזוק של שרירים מנטליים זה חלק עקוטי מהדבר הזה. אז איזה ארבע שרירים מנטליים מרכזיים אתם רוצים לחזק? אגב, זה לדעתי לבד היה יכול להיות פרק שלם בפודקאסט, ארבע שרירים מנטליים ורגשיים שכדאי לכם לחזק ואיך לחזק אותם. אז אני לא אעשה לזה עכשיו פרק שלם. תודה רבה למי שפה איתי וכבר מקשיב לי 25 דקות, אבל אני כן אתן את זה בקצרה. כדי לאמן את עלי הראשון זה ריכוז. מי שלא מסוגל להתרכז, מי שלא מצליח להתרכז, קשה לו מאוד לאבד דברים מורכבים. למה? כי לאבד דבר מורכב דורש להתרכז באותו דבר מורכב, והדבר מורכב זה דבר שקשה להתרכז בו, וקשה צריך להתרכז בו לאורך זמן, וזה קשה, ולכן מי שיש לו בעיה במיומניות הריכוז יהיה לו קושי בזה. אגב, יש לי פרק שלם גם על נושא של הפרעות קשב וריכוז, מיומניות ריכוז וכל הדבר הזה. אבל בקצרה, איך אפשר לשפר ולשדרג את מיומניות הריכוז? שתי כלים מתוך הרבה שיש. אחד זה כמובן מדיטציות מסוג מיינדפולנס. לא כל המדיטציות מחזקות ריכוז. מדיטציות שבהן המדיטציה היא סופר מודחת ונותנים לכם לעשות כל מיני דברים, היא לא בהכרח משפרת ריכוז. מדיטציות מסוג מיינדפולנס אין מדיטציות שמשפרות ריכוז. אגב, הרבה מאוד מדיטציות במרחוקות של NLP דווקא לא בהכרח משפרות ריכוז, כי הן לא עובדות על זה. למרות שאני מת על NLP ואתם יודעים שאני תמיד ממליץ ללמוד NLP והכול. אם אתם רואים כותרת ביוטיוב מדיטציית NLP, כנראה ששיפור ריכוז זה לא מה שיהיה לכם מזה. שוב, זה לא מדיטציה טובה, זה לא מה שזה לא יעזור לכם. אם כתוב בכותרת שהיא יכולה לשפר לכם דברים בחיים, זה לא ישפר אותם. יכול להיות שזה כן ישפר אותם, אבל זה לא ספציפית ישפר את הריכוז שלכם. אז מדיטציות מסוג מיינדפולנס או כתיבה. כתיבה זה דבר שדורש ריכוז. לתרגל כתיבה זה לתרגל ריכוז. אם אתם רוצים לתרגל כתיבה ולתרגל ריכוז ולא בא לכם לכתוב עכשיו ספר או לא יודע, משהו, אז אחד הדברים הכי טובים לעשות זה כתיבה אינטואיטיבית. כתיבה אינטואיטיבית זה כתיבה שבה אני כותב את כל מה שאני מרגיש, כל מה שאני חושב. זה כלי מאוד מאוד עוצמתי. גם לטיפול עצמי, אפשר לדבר על זה בנפרד, אבל כרגע שריר ראשון מנטלי ורגשי שכדאי לחזק זה של ריכוז, מדיטציה וכתיבה אחלה כלים. הכלי השני זה חלה רגשית. אנשים שונים יכולים להכיל כמויות שונות של רגש, ככל שאני אהיה מסוגל להכיל יותר רגשות, יהיה לי יותר יכולת להשתפר ולהתמודד מול המצבים האלה. איך עושים את זה? אז קודם כל ניתן לכם שיתוף קצר ממני. אחד הדברים שלי מאוד מאוד עזר לפתח את התפיסה או את החשיבה המקבילית זה בתור ילד שיחקתי הרבה משחקי תפקידים. לא משחקי תפקידים כמו שאתם חושבים בחדר אמיתות משהו ספייסי ומעניין של אנשים מגניבים, לא. אלא משחקי תפקידים של חנונים שמשחקים עם דפים וקוביות וכל מיני מיניאטורות קטנות כאלה על כל מיני לוחות. אז כן, חנון רציני. אבל הדבר הזה, מה הוא דורש בעצם? הוא דורש שאני אחשוב כמו דמות מסוימת. ואני אתנהג כמו מישהו שזה לא אני. אם אתה מתנהג כמו עצמך, אתה לא משחק את המשחק. אתה צריך לשחק כמו שהדמות שלך הייתה משחקת. וזה תרגיל מאוד טוב. בהקשר הזה גם כתיבה, שוב, זה גם לא רק תרגיל לריכוז, זה גם תרגיל לתפיסה המקבילית. אם אני כותב מתוך נקודות מבט של דמויות שונות. אם אני יכול לכתוב, למשל, פרק בספר או סיפור מסוים מתוך נקודת מבט של דמות אחת ואז דמות אחרת ואז דמות אחרת ואז דמות אחרת ואת כל הדברים האלה לכתוב כל פעם בצורה מאוד טובה, זה אחלה תרגול. משחק. לא משחק בלשון לשחק משחקים, אלא משחק כמו לשחק דמות. אוקיי? יש בלימודי NLP טכניקה, וגם בקליניקה משתמשים בה, האמת. זה מצחיק, כי זה טכניקה שעומדים בשיעור שתיים או משהו בקורס הפרקטישנר, בקורס הבסיס, או שלוש, לא יודע, משהו כזה, ממש בתחילת הקורס הבסיס. וזה טכניקה שאשכרה משתמשים בה בקליניקה, גם הכי הכי מקצוענים. זה טכניקה של עמדות תפיסה. ובטכניקה הזאת ממש עוברים בין עמדות התפיסה השונות. לא משנה כמה פעמים עשיתי את זה, לעשות את זה עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם, ישפר את התפיסה המקבילית. אני מצטער שאני זורק כותרות, אני פשוט יודע שהרבה ממי שמבקשים לפודקאסט הזה למד כבר NLP, אז אני יכול להשתמש בזה. השריר הרביעי המנטלי והרגישי שאפשר לשפר זה עמוד שדרה הרגשי. מה זה עמוד שדרה הרגשי? זה אומר שאני מספיק... עוצמתי שדברים רגשיים לא מנענעים אותי, כי זה כמו מאמן שיש לו עמוד שדרה חזק פיזית, כן? אז אם דוחפים אותו הוא לא יזוז, אז אותו דבר עמוד שדרה רגישי חזק שאם דוחפים אותנו לא נזוז, ושוב על זה יש הרבה פרקים בפודקאסט, כל מה שקשור לערך עצמי, אמונה עצמית, ביטחון עצמי, אמונה רוחנית גם, מה זה אמונה רוחנית? שיהיה בסדר, שיהיה טוב, שאני אצליח, שהעולם יסתדר, שבין אם זה אלוהים או אופטימיות, כן? איזושהי אמונה בסגנון הזה. אז אמרנו שבעצם עקרונות להתמודדות עם רגשות. עקרון ראשון, לא חייב, אפשר להמשיך הלאה, אפשר לקחת את הזמן, הכל בסדר לפעמים לוקח זמן לאבד, ולפעמים זה ראוי לקחת את הזמן לאבד. שתיים, לאבד באינטרוולים. שלוש, להשתמש בסביבה תומכת, שהיא סביבה שמאפשרת התדרות שלחתית. ארבע, ללמוד להבחין בין רגשות. פתחנו כבר את הסדרה ביוטיוב. חמש, כלי עומק לעבודה עצמית. ללמוד את הדבר הזה, ללמוד NLP, להיכנס לפרק בפודקאסט שאלתי על השיטה שלי לעבודה עצמית, וחיזוק שרירים מנטליים, אוקיי? מהם הארבע שרירים מנטליים? ריכוז, אכלה רגשית, תפיסה מקבילית ועמוד שדרה רגישי. הדבר האחרון להיום, וזה במיוחד במצבים הקשים ביותר, זה תפיסת חזון ושליחות. אולי על הדבר הזה כדאי לעשות פרק שלם ולא להתחיל לדבר עליו בדקה 31, אבל אני רק אגיד לכם שאת הסיפורים הקשים ביותר והקשוחים ביותר שאני פגשתי בקליניקה, זה סיפורים שבהם כמעט שום דבר אחר לא היה עובד, אוקיי? שניסינו לעשות עבודה רגשית מאוד מאוד עמוקה, אני קצת מתבאס לספר על זה בפודקאסט, כי אני מפחד שעכשיו אנשים יפנו אליי שיבקשו שאני אעזור להם בזה, וזה נורא נורא קשה, אבל אני אומר לכם כבר מעכשיו שאם אתם תבואו אליי משהו כזה אני אפנה אתכם למישהו אחר. אבל זה דברים שתהליכים רגשיים מאוד מאוד עמוקים עדיין מקדמים את הבן אדם, אבל הוא עדיין נשאר במקום מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. למה? כי כשדברים מאוד מאוד קשים קוראים לנו, דברים שנלקחים מאיתנו, לפעמים דברים שהם ממש בתפיסה של מי שאני חושב שאני, בבסיס של הערכים העמוקים ביותר שלי, בקורמות הכי הכי הכי חזקים וצמודים אליי, אז שם כל דבר שאני אעשה שקשור אליי, אף פעם, אף פעם, אף פעם לא יזיז אותי, ושוב, אמרתי שזה לא יש פה דברים מספרים, ואני עכשיו אצטט את ויקטור פיינקל מהספר אדם מחפש משמעות, ובספר מאוד משמעותי שלו שנקרא זה הקהל הלא נשמעת למשמעות, אבל זה לא בגלל שאני מצטט מספר, אלא קראתי את הספרים האלה, הבנתי את הרעיונות, קראתי סיפורים שלו מהקליניקה, עברתי את הדבר הזה גם בעצמי וגם בקליניקה שלי, ועכשיו אני מעביר לכם את זה גם, וזה הרעיון שכשדברים ברמה הבסיסית ביותר של מי שאנחנו נדפקים ונהרסים וקורסים, כשעולם, שלא כשהעולם סביבנו קורע, אלא כשמרגיש לנו שאנחנו עצמנו, כמבנה של מי שאני קורס, אז כל הדברים שדיברנו עליהם עד עכשיו, הם יכולים לשפר את הסימפטומים, הם יכולים לגרום לי להרגיש קצת טוב יותר ברגע, אבל הם לא באמת פותרים את הבעיה, כי הם הופכים את הדבר הזה שכבר שבור לטוב יותר, אבל הוא שבור, אז זה לא יעזור. ולכן, אם אני מצליח לתפוס שהשיפור העצמי שלי, שהתיקון העצמי שלי, שהיכולת שלי לתרומם, להתמודד, להתקדם, לעבור את זה וכן הלאה, יש לזה ערך למשהו שהוא גדול יותר ממני עבור מישהו אחר, עבור העולם, לא משנה עבור הילדים שלי, לא משנה מי, עבור אשתי, עבור מישהו אחר או משהו אחר שהוא רוחני או שהוא פיזי או שהוא גדול, אבל שהוא חייב להיות גדול ממני, אז שם, רק שם יכול להיות הריפוי האמיתי. ואני משתמש בכלי הזה דרך אגב, גם בדברים שהם לא עד כדי כך חמורים, כי אני פשוט מבין את הכוח שלו ואני תרגלתי מספיק את היישום שלו שאני מצליח אשכרה ליישם אותו, ואחד הדברים המרכזיים שאני כדוגמה משתמש בהם, זה שעבורי אני אומר כל תקופה חרה, כל דבר חרה שקורה לי, כל באמת דברים של התמודדות שהם לא פשוטים, אני תמיד אומר לעצמי בעתיד הדבר הזה יהיה סיפור משובח, יהיה סיפור משובח שיעורר השראה באנשים רבים. שוב, זה שני דברים. אחד שאני אעבור את זה, זאת אומרת איזושהי אופטימיות של אני אעבור את זה, זה לא יישאר פה לנצח, אבל מעבר לזה שבעתיד אני אוכל לספר על זה סיפור, שיהיה בו מסר, שיהיה בו ערך למישהו אחר. אם היו אומרים לי זה יהיה סיפור משובח אבל אף אחד לא יקרא אותו, אף אחד לא ישמע אותו, אני לא חושב שזה באמת היה עוזר לי ואני חושב דרך אגב שבתקופות אנטיקות יותר בחיים שלי, נקרא לזה ככה, שבהם רציתי אולי להעביר רעיונות או מסרים אבל לא כל כך עשיתי את זה, אז אני חושב שהדבר הזה פחות היה חזק עבורי. אבל היום כשאני יודע שכשאני מספר סיפור, כשאני מעביר איזושהי תובנה מסוימת, אז בפודקאסט לא יודע יש עוד נכון לעכשיו, כן אוקטובר 23 קרוב ל-200 אלף ההזנות, סדנאות שלי שהן מאות אלפים, יותר מ- אז יותר מ-100 אלף אנשים שמעו וראו עשרות אלפים ביוטיוב. בקיצור, אז אני יודע, אני יודע שכשאני עובר משהו חרה, אני יודע את זה, שוב, זה איזושהי ודאות פנימית, כל פעם כשאני עובר משהו חרה, זה בעתיד יעשה טוב להרבה אנשים אחרים. אני פשוט יודע את זה, כי אני יודע שיש לי שיעור מזה. אני יודע שאני אקח מזה משהו, ואני יודע שכשאני אעביר את הדבר הזה, זה יגיע לעוד אנשים וזה יעזור להם, והדבר הזה מאוד מאוד עוזר לי להתרומם, מאוד מאוד עוזר לי, אי אפשר לזלזל בכמה הדבר הזה עוזר לי להתרומם ולהרים את עצמי באופן אישי. אז שוב, אני אסכם את הפרק ממש ממש בקצרה, כי כבר 35 דקות בפנים, כמעט 36, ואני אראה לכם המון המון בהצלחה בתקופה המאתגרת הזאתי, שיש לכם חיים בחיים, בין אם אתם שומעים את זה בזמן אמת ובין אם בעוד עשר שנים. אז קודם כל, יש אנשים שקשה להם, שהם לא מצליחים להחזיק את הרגש והם ממש קורסים ומוצפים, זה בסדר, זה לא אומר לכם שום דבר רע, אוקיי? יש אנשים שמסוגלים להחזיק את הרגש אבל פשוט לא רוצים לפעול, זה גם בסדר. כל האנשים האלה צריכים את חלק 2 שמדבר על איך להתמודד. החלק של האנשים שכן מסוגל להתמודד כרגע עם הרגש, לשים אותו בצד ולתת בראש, תעשו את זה, תנו בראש, תהיו הגיבורים, תהיו התותחים, תנו בראש, תעשו את זה, אבל כשסיימתם או שסיימתם את הרוב, גם אתם תעברו לשלב 2. אז מה זה שלב 2? שלב 2 זה להתמודד אחרי הכאוס. העולם קרס, איך מתמודדים? איך מרימים את האריסות? בקיצור. אז אמרנו, שמונה דברים מרכזיים. אחד, לא חייב להמשיכה לבית השלום מיד, התהליך של עיבוד לפעמים לוקח זמן וזה בסדר. שתיים, עיבוד באינטרבלים. שלוש, סביבה תומכת שמאפשרת הזדמנות שטח אחתית. ארבע, לומדים להבחין בין רגשות. הסדרה ביוטיוב היא בחינם, למה לא נכנסתם? חמש, כלי עומק לעבודה עצמית, שוב יש פרק בפודקאסט, אפשר ללמוד קורסון אלפי, אפשר לעשות דבר בדברים אחרים. שבע, חיזוק שרירים מנטליים. מהם השרירים המנטליים? ריכוז, אכלה רגשית, תפיסה מקבילית, עמוד שדרה רגשי. ובמצבים רגישים קשים ביותר, תפיסת חזון, תפיסת שליחות, תפיסה רוחנית. מקווה שלקחתם משהו מהפרק הזה, אם יש לכם שאלות, תרגישו חופשי על הנושא הזה. תרגישו חופשי לשלוח במייל, תרגישו חופשי בתגובות בספוטיפאי, תרגישו חופשי בתגובות ביוטיוב. אני פה בשבילכם אוהב מלא מלא מלא מלא מלא ומי ייתן שעתיד שלנו בזמן הקרוב לפחות יהיה טוב יותר. נתראה בפרק הבא.