פרק 77: למנף משברים בלי בושה

כולנו שמענו על אנשים שהצליחו להפוך משברים אדירים לפריצות דרך משמעותיות. עדיין, רוב האנשים לא מצליחים לעשות את זה. בפרק הזה אנחנו נבין למה ונדבר על ארבע שלבים שכל אחד ואחת מכם יכולים לקחת כדי להפוך את המשבר הזה או את המשבר הבא לאיזושהי הזדמנות. זה לא אומר שאתם תתחילו להיות אנשים שאוהבים משברים, זה לא אומר לסמוח לעיד על הסבל של אף אחד או להשתמש בצורה צינית בסבל של אחרים, אבל זה כן אומר להוציא את המיטב בכל סיטואציה ומכל מצב. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכל'ס, פודקאסט התפתחות אישית, פליקלי שעות, השם שלי זה גל צחייק, והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים, סליחה, כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. עכשיו, לפרק הזה קוראים למנף משברים בלי בושה. כי שוב, כולנו שמענו על אנשים שהצליחו להפוך משברים לפריצות דרך, עשו המון כסף בזמן משבר כלכלי, שינו את העסק שלהם מקצה לקצה תוך כדי משבר עסקי גדול, שידרגו את הזוגיות שלהם מתוך משבר, בגידה, כמעט גירושים או וואטאבר, שידרגו את הביטחון העצמי שלהם מתוך משבר אישי עמוק ועוד ועוד ועוד בתוך משברים אישיים, בתוך משברים משפחתיים, סביבתיים, זוגיים, בתוך משברים עסקיים, בתוך משברים מדינתיים וכלל עולמיים, אנשים מסוימים מצליחים לפרוח. ובשביל להבין מה נדרש כדי באמת להצליח לעשות את הדבר הזה, כבר במשבר שקורה עכשיו או בכל משבר אחר, אנחנו נעבור על ארבעת השלבים הבאים. ארבעת השלבים יהיו שלב ראשון, לצאת מהטרנס, בין אם זה טרנס אישי של בעיה לבין טרנס המוני, אני אסביר בדיוק מה הכוונה ואיך עושים את זה בהרחבה. שלב שתיים יהיה לשחרר את הבושה ואנחנו נבין שהאשמת הניצול או התחושה הזאת של השותפות עם אנשים אחרים שסובלים כרגע, זה שתי דברים שעוצרים אותנו בצורה מאוד מאוד משמעותית, גם מלהרגיש טוב, גם מלעוף קדימה, גם מלזהות הזדמנויות ומאוד הרבה מאוד דברים טובים שיכולים לקרות. דבר שלישי זה למצוא הזדמנויות בתוך המשבר שגם אם קשה מאוד לראות שוב, מי שלא יצא מהטרנס, מי שלא שחרר את הבושה פשוט לא יראה הזדמנויות. אבל ברגע שאתם תשחררו את הטרנס, ברגע שאתם תשחררו את הבושה, ברגע שאתם תעשו את הדברים שאני אדבר עליהם בפרק הזה, אתם תוכלו למצוא הזדמנויות בכל מצב ובכל סיטואציה. זה לא אומר שתמיד אתם תרצו ללכת עליהם, נדבר גם על זה, אבל אתם תמצאו אותם. והדבר הרביעי זה להבין שבתקופת משבר, אם אנחנו מוצאים הזדמנות, זה בדרך כלל יהיה הזדמנות של אול אין או כלום. ללכת על הכל או לא לעשות שום דבר, כי יש פה עניין של קצב, עניין של מהירות ועניין של מומנטום שאנחנו נרחיב עליו. אז בואו נדבר על מה הכוונה לצאת מטרנס. אז לצאת מטרנס זה איזשהו מושג בעולם הטיפול או מעולם האימון שישב על קונטקסט או על קונספט של עבודה שעשתה ורג'יניה סאטיר, אחת האנשים הגאונות שהיו במאה הקודמת בכל מה שקשור לטיפול משפחתים. כל מי שלומד פסיכולוגיה, סוציולוגיה, משהו שקשור למדעי החברה באקדמיה, שמע את השם ורג'יניה סאטיר. והכוונה של מה שבאמת בעצם היא אומרת, זה אומרת שכשאנשים מצויים בתוך איזושהי בעיה, הם נמצאים בתוך איזשהו מצב תודעתי של טראנס, כלומר הם ממוקדים, הם לא מחוברים למציאות, הם סוג של חיים בסוג של סרט כזה, שבין אם אנשים אחרים מכניסו אותם לסרט, בין אם הם נכנסו לבד, בין אם הסיטואציה הקיצונית הכניסו אותם לסרט, כרגע אנחנו לא שיפוטיים ללמה אנחנו בתוך הסרט, אנחנו רק מסתכלים על זה שאנחנו נמצאים בתוך הסרט, אנחנו נמצאים בתוך הסרט. עכשיו במשברים כמו שקורים ברגע הזה, כשאני מקליד את הפודקאסט הזה, זה משברים כלל מדינתיים, משברים של מאות אלפי אנשים, מיליוני אנשים ואפילו יותר, ומשברים מהסוג הזה זה נהיה מאוד מבלבל, זה מתחילים, אפשר לחשוב, או ליתר דיוק תמיד, כשאנחנו במשברים גם במשברים מאוד אישיים תכלס, זה נראה שהסרט הוא המציאות. זה נראה שהסרט הוא המציאות, וחשוב להבין שהמוח שלנו מגיב לסרטים כאילו הם המציאות. בטוח שהרבה מכם ראיתם סרט ובכיתם, ראיתם סרט והתעצבנתם, ראיתם סרט וחוויתם איזשהו מצב רגשי, אבל בסרט אתם יודעים ששום דבר הוא לא האמת, אבל אתם חווים אותו כאמת. וזה מה שקורה לנו, כשאנחנו נכנסים לתוך איזושהי בעיה, בין אם זה בעיה אישית, לא יודע, גידה במערכת יחסים זוגית, איזשהו משבר אמון, איזושהי בעיה עסקית, תזרימית, כלכלית, שיווקית, מכירתית, ניהולית, אמונית, לא משנה מה, איזשהו משבר כמו שיש עכשיו, משבר ביטחוני, משבר מדיני, לא משנה, אנחנו מתחילים להיכנס לתוך הסרט, לתוך הנרטיב. ועד שאנחנו לא נצא מהסרט הזה, אנחנו לא נוכל למצוא שום פתרונות, אנחנו לא נוכל למצוא שום הזדמנויות, אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר יעיל. ואפילו מעבר לזה, אנחנו לא נוכל להיות יעילים עבור אחרים, אנחנו לא נוכל להיות יעילים... ונחיה כאילו הסרט, כאילו הטרנס, כאילו הבעיה היא המציאות היחידה שקיימת. אז איך עושים את זה? איך אנחנו יכולים, אם אנחנו נמצאים בתוך הטרנס של הבעיה, בתוך הסרט של הבעיה, איך אנחנו יכולים להוציא את עצמנו החוצה? קודם כל, שתי נקודות חשובות לגבי המצב של עכשיו, שהוא באמת מצב סופר דרמטי, סופר משמעותי, סופר גדול, הלוך שהיה, לפחות במדינת ישראל, משהו בסדר גודל הזה. אז יש שתי פרקים נוספים שהעליתי בשבועות הקודמים שאולי לחלקכם שווה להתמודד איתם או להתמודד בעזרתם עם המצב. פרק אחד זה הפרק שעלה שבוע שעבר, שזה המדריך השלם להתקפי חרדה, אם אתם חווים חרדות או מישהו בסביבה שלכם חווה חרדה, קודם כל תשמעו את הפרק הזה, והדבר השני זה מה עושים כשהעולם הסביבי קורס. אני בפרק הזה לא מדבר על להדחיק רגשות, אני לא מדבר על להגיע למצב שבו אני מתעלם מהמשבר, מדחיק את הרגשות השליליים שלי או שמח חס וחלילה בעקבות זה שיש משבר, ממש ממש ממש לא. אני מדבר על מצב שבו חוויתי רגשות קשים בעקבות המשבר, אולי, אבל אני מאבד אותם, אני יודע להתמודד איתם, אני מספיק עוצמתי כדי להיות מסוגל להתחיל להניע את עצמי קדימה וללכת הלאה, ובשלב הזה איך אני יוצא מהטרנס, אוקיי? אז לראות את שתי הפרקים האלה, לפרק השני שקוראים כשהעולם סביבי קורס. אז בואו נדבר על ברגע שהחלטתי שאני כבר רוצה לצאת מהטרנס, מה אני עושה? הדבר הראשון שאני יכול לעשות זה להסתכל על הנתונים, להסתכל על הנתונים האמיתיים, אוקיי? ולשים אותם בפרופורציה נכונה, אוקיי? אז אם אנחנו נדבר על משפר אחר, נגיד לא יודע מה, קורונה שהייתה לפני מספר שנים, אז אתם יכולים ממש להסתכל על הנתונים ועל המספרים. אז אפשר להסתכל על כמה אנשים נדבקו או כל מיני דברים כאלה, והמספרים האלה יכולים להישאר מאוד מפחידים, אבל אם אנחנו כבר כמה שנים אחרי ואנחנו כבר מבינים ששוב, זה הייתה פה מחלה, אבל בואו לא ניכנס לתוך הוויכוח הזה, אבל בסוף אם מסתכלים על מספר האנשים שלמשל חס וחלילה שוב מתו, ומספיק שאחד מת זה אסון, לא אומר שזה לא אסון, כמה אנשים מתו מקורונה באותם שנים, לעומת כמה אנשים מתו משפעת בשנה רגילה, וכמה אנשים בטוטל מתו משפעת וקורונה ביחד, אפשר לראות שהנתונים לא מאוד השתנו, וכשאנחנו מבינים את הדבר הזה, אנחנו שוב, אני לא אומר שזה לא דרמה, אני לא אומר שזה לא משבר, אני לא אומר שלא צריך להתמודד איתו, אבל זה שם לי את הנתונים שנראה בפרופורציה, אני מבין מה קורה. אם אני מבין שהמון עסקים חוו קשיים בתקופה הזאת, אם אני מבין שהמון משפחות חוו קשיים בתקופה הזאת, אם אני מבין מה קורה פה בדבר הזה, אם אני מסתכל על הנתונים, אני מתחיל לקבל את הפרופורציה. עכשיו הרבה פעמים למשל בתקשורת מוציאים אותנו מהנתונים, אולי שמים לנו את הנתונים בצורה מפחידה, או מנסים להפחיד אותנו עם הנתונים, אבל מעבר לזה מה שעושים לנו זה מכניסים אותנו לתוך הסיפורים הפרסונליים, לתוך הבן אדם האחד ומה קרה לו. עכשיו הסיפורים הפרסונליים, אני לא אומר שהם לא חשובים או שאפשר ללמוד מהם המון, אבל הם בדיוק מה שמכניס אותנו לתוך הטרנס של הבעיה. כשבן אדם אחד יספר לי את הסיפור הפרסונלי שלו על כמה היה לו טוב או כמה היה לו רע בסיטואציה מסוימת, אני תמיד ארגיש, שוב אם יש בינינו חיבור סביר, אני תמיד ארגיש שהסיטואציה היא טובה או רעה בהתאם למה שהוא חווה. יש לנו את היכולת להיות אמפתיים עם אנשים ואנחנו מרגישים, כאמור זה בדיוק העניין, וכשיש לנו משבר בסביבה שלנו, אנחנו מספרים את הסיפור, שאנשים אחרים מספרים את הסיפור עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם עד שאנחנו נכנסים לכזה טרנס שאנחנו לא יודעים לצאת ממנו. אז שנייה להתנתק מהסיפורים, אוקיי? שוב אני לא אומר לא לשמוע אותם, אני לא אומר לא לזכור אותם, אני לא אומר לא להתאבל עליהם, אבל ברגע שאני מיציתי את הדבר הזה, שאני רוצה לעשות הולט, עצירה בדבר הזה, אז אני שואל את עצמי, אוקיי, מה הנתונים האמיתיים? ואני שם אותם גם בפרופורציה, שוב כי אם חושבים על כמה אנשים חלו בקורונה או כמה אנשים מתו בקורונה, אז המספרים מזעזעים, זה כמות מאוד גדולה של אנשים, אבל אם אני שם אותם בפרופורציה מול כמות האנשים שלא יודע מה, מתים משפעת או חולים משפעת בשנה רגילה, אז פתאום הנתון יהיה הרבה פחות דרמטי, הרבה פחות מלחיץ שוב, אני לא אומר שאין דרמה, אבל אני אומר שהיא הרבה יותר בפרופורציה. הדבר הבא זה אני רוצה לשאול את עצמי מהי ההשפעה הישירה עליי, אוקיי? הרבה פעמים אנשים יכולים להיות בתוך משברים עמוקים וחזקים על דברים שלא קשורים או לא משפיעים עליהם יותר מדי. עכשיו, שוב, אני לא אומר שלהזדהות עם כאב של אנשים אחרים, של לחוות אבל ביחד עם אנשים אחרים זה לא דבר טוב, שוב, אני משתדל להיות מאוד זהיר ומדויק במילים שלי בפרק הזה, אבל עדיין אני חושב שהרבה מאוד פעמים אנחנו פשוט נשאבים לתוך בעיה שההשפעה שלה עליי היא מאוד מאוד קטנה ושולית ביחס לדברים אחרים שאני יכול לעשות, אוקיי? אם אני חושב למשל על, לא יודע, איזשהו משהו שיש במדינה, איזשהו עניין פוליטי, איזשהו ממשלה כזאת או ממשלה אחרת, באמת אולי מקרים מאוד מאוד קיצוניים, אז אני יכול לשאול את עצמי, מהם הדברים שבאמת באמת באמת באמת באמת? אז זה גורם, אוקיי? איזה חוקים לצורך העניין הממשלה באמת מעבירה? איזה, באיזה, מה באמת הסיכוי שאני הולך לקרות לי או למשפחה שלי משהו בתוך הסיטואציה הזאת? שוב, ואני לא אומר שהמספרים האלה הם אפס, אוקיי? ממש לא, ואולי יש סיבה לפחד, ואולי יש סיבה להתמגן, ואולי יש סיבה לעשות כל מיני דברים, אבל האם הסיכוי שזהו באמת הרבה יותר גבוה מאשר, לא יודע מה, כל הדברים הרגילים שקורים לאנשים? זה גם שאלה. אז לשאול מה ההשפעה הישירה עליי. דבר שלישי, אני יכול לשאול את עצמי זה מה בכלל בשליטתי ומה לא בשליטתי? איפה אני רוצה לשים את הפוקוס שלי, איפה אני לא רוצה לשים את הפוקוס שלי? על מה בכלל יש לי יכולת להשפיע, אוקיי? אם אנחנו מדברים עכשיו על, לא יודע, כניסה קרקעית לתוך עזה או משהו כזה, האם אני יכול להשפיע על הדבר הזה? האם אני יכול להשפיע על כמה חיילים חס וחלילה יחוו דברים קשים שם או לא? אם יש לי יכולת להשפיע על זה, אם אני לא מתכוון לשלוט בזה או להשפיע בזה או לעשות על זה משהו, אז הפוקוס שלי לא חייב להיות שם. אם יש לי איך להשפיע, אם יש לי איך לעשות משהו שם, אז מעולה, אבל אם לא, אז אולי אני יכול שנייה להתנתק מהסרט, להתנתק מהטרנס, ולשים לב איפה אני נמצא כאן ועכשיו. מה קורה איתי כרגע? והדבר האחרון אולי זה להתחבר לאמונה שלי בעצמי, לאמונה שלי שלאופטימיות שלי שיהיה בסדר. כי שוב, כל הדברים האלה, בעצם התפקיד שלהם זה לא להתעלם מהמציאות. יש הרבה אנשים שאומרים בתקופה הזאת ובתקופות אחרות שיש דברים גדולים, אז להתנתק מהתקשורת, להתרחק מהתקשורת, ואולי במידה מסוימת יש בזה משהו, אבל אני לא דוגל בלהיות מנותק, כי אני רוצה לדעת מה קורה. אני רוצה לדעת מה קורה במדינה שלי, שוב, בין אם זה היה בתקופת הקורונה, בין אם זה בתקופה עכשיו, בין אם זה תקופות אחרות, חשוב לי לדעת מה קורה איתי. אבל כל פעם שדבר כזה קורה, אני שואל את עצמי את השאלות האלה. אוקיי, מה הנתונים האמיתיים? ואני שם אותם בפרופורציה מול נתונים אחרים. מהי ההשפעה הישירה עליי של הדבר הזה? לפעמים יש השפעה ישירה עליי, לפעמים לא, או על אנשים שחשובים לי, או שלא. לפעמים אני שואל את עצמי מה בשליטתי, לפעמים יש דברים בשליטתי, רוב הפעמים במקרים האלה, לא. אוקיי? אלא אם כן אני בוחר לעשות איזשהו מו, איזה שהוא מהלך לסגור חלק עם האסת, לקצת לחלק, לעשות ככה, לעשות אחרת. זה אולי כן בשליטתי. ולהתחבר לאמונה שלי בעצמי, זאת אומרת להבין שלא משנה כמה העולם סוביבי קורס, שוב, אני חוזר לפרק הזה, גם אם העולם סוביבי קורס, להאמין בעצמי שאני אהיה מסוגל להערים את עצמי ולעבור הלאה. אז שלב ראשון, לצאת מהטרנס, להתרחק מהסרט. לא ללכת כמו עדר, שוב, לא בדברים כלל מדיניים, אבל גם לא במשברים אישיים. במשברים אישיים גם אנשים אומרים, נגיד, תנו מה, היה להם איזה ריב בזוגיות, היה להם איזשהו קושי בעסק, אז כאילו עכשיו אנשים מרגישים שיגמר העולם. ומצד שני אנחנו רואים שאנשים אפילו פושטים רגל בעסקים, ואז מתקדמים, ממשיכים, מקימים עסק נוסף, מצליחים יותר. כן, אנחנו רואים אנשים מאוד מאוד עשירים שאפילו עשו מספר פשיטות רגל. אז כאילו, למה הרבה אנשים לחוצים מחובות של כמה עשרות אלפים? כאילו אם אנשים עשירים פשטו רגל מספר פעמים, שוב, אני לא אומר שזו חוויה נעימה, אני לא אומר שצריך להימנע מפשיטת רגל, בוודאי שצריך לנסות להימנע מהדבר הזה. אבל עדיין אני רוצה לשים את זה בפרופורציה, אני לא רוצה להרגיש כאילו העולם עומד להסתיים, כאילו התלו אותי בכיכר העיר, כי זה לא המצב. אולי האינטרס של הבנק, או שלא משנה מה, זה להחדיר לי את החרדה הזאת, אבל זה לא באמת האמת. כנעל אם יש לי איזשהו משבר בזוגיות, ואם אני יכול להרגיש שזהו, הזוגיות נגמרה, שלא יהיה שם, אבל שוב, אני בתוך הטרנס של הבעיה. אז שלב ראשון, אני יוצא מהטרנס של הבעיה. עכשיו, ככל שאתם תהיו יותר טובים בזה, חזקים יותר מנטלית, כמו שהרבה פרקים בפודקאסט פה מדברים, אז יהיה לכם קל יותר. אולי לפעמים אתם צריכים עזרה ממישהו חיצוני, רק אני מזכיר לכם, בן אדם שבעצמו נמצא בתוך הטרנס של הבעיה שלכם, לא יכול להוציא אתכם ממנו. אז אתם רוצים לדבר עם בן אדם שלא מצוי בתוך הטרנס של הבעיה שלכם, ושוב, במצבים של בעיות כלל ארציות, כלל עולמיות וכאלה, אז יותר קשה למצוא כאלה, אבל עדיין לגמרי לגמרי אפשרי. אז שלב ראשון, לצאת מהטרנס. שלב שני, ברגע שאני יוצא מהטרנס אני בפבעיה. למה? כי אני בטח במשהו שהוא קולקטיבי, אבל גם בדברים אישיים זה בעיה, ואני אסביר למה. כי כשאני עכשיו במשהו קולקטיבי, אני אומר, אוקיי, אוקיי, ברור שמה שקרה זה נורא, וברור שיש בי עצב על הדבר הזה, וכעס ותסכול. אבל רגע, אני לא חייב להיות 100% בתוך זה, אני יכול לשלוט בתודעה שלי, אני יכול לשלוט במחשבה שלי, פתאום קיימת סכנה, פתאום אני מרגיש לבד. ופה אני מדבר שנייה לשחרר את העניין של הבושה. הרבה מאוד אנשים מרגישים כאילו זה לא בסדר אם הם מרגישים טוב, ואז הם מחזירים את עצמם כל הזמן להרגיש שרע, כי הם מפחדים שזה לא בסדר להרגיש טוב בסיטואציה כזאת. עכשיו פה אני רוצה להגיד משהו. אני כן מאמין מאוד גדול באמפתיה, אני לא עכשיו אלך לעשות, לא יודע מה, מסיבה, אוקיי? או אלך, לא יודע, לעשות בפרצוף של אנשים חס וחלילה שעברו משהו רע, ולהגיד להם, אני דווקא... שמח, לי דווקא טוב, אני לא אעשה את הדבר הזה, אני אשתמש בקומון סנס, אני אשתמש בטקט, אני אהיה אמפתי כלפי האנשים, אבל אני רוצה לזכור שבעתיד, אנשים גם ייצאו מהטרנס הזה. אז זה שאני כרגע לא כמוהם, זה שכרגע אני לא איתם בתוך הבעיה, בעתיד הם גם ייצאו מהבעיה. פשוט אני יוצא קודם. העניין פה הוא לא שאני יוצא מהטרנס והם לא ייצאו מהטרנס, כולנו יוצאים מהטרנס של הבעיה. אנשים היום, שוב, אתם לא רואים הרבה אנשים היום רצים ברחוב, מפוחדים מקורונה, רואים מישהו משתהל ומתחילים, לא יודע, לברוח על נפשם, לשים 17 מסכות וניילון על הפרצוף. שוב, אני לא שיפוטי לגבי כל הדבר הזה, אני רק אומר שהיום רוב האנשים לא עושים את זה, אולי יש בודדים שעושים את זה. זאת אומרת, כולם כבר יצאו מהטרנס של הבעיה. אז פשוט היו אנשים שיצאו ממנו קודם, אולי בצורה מוצדקת, אולי בצורה לא מוצדקת, אולי מתוך הסתכלות על המציאות, אולי מתוך תיאוריות קונספירציה, לא משנה. אבל חלק מהאלה שהלכו לתיאוריות קונספירציה כמובן נכנסו לתוך טרנס של בעיה אחרת, כן? אבל אני אומר, לצאת ראשון מהטרנס זה המשחק פה. זה לא לצאת מהטרנס של אחרים ולא יצאים ממנו, זה לצאת ראשון. ואז אני יכול לזהות את ההזדמנויות שאנשים רק אחר כך יזההו. אז קודם כל להבין שבעתיד אנשים אחרים גם ייצאו מהטרנס וגם להם זה יעבור. ברגע שאנחנו מבינים את זה אני כבר מרגיש פחות רגשות אשם. זה לא שאני מרגיש אחרת מאנשים אחרים, זה פשוט שאני הגעתי לשם מהר יותר. ושוב, כל עוד אני גם כמובן עושה את זה בטקט ומתנהג בצורה נכונה עם אנשים. דבר הבא זה שצריך להבין שאיפה שיש משברים נוצרים לאנשים צרכים. כשיש משבר יש צרכים. מי שיודע לענות על הצורך הוא בסופו של דבר הגיבור, הוא לא הנבל. הוא באטמן, הוא לא הג'וקר. וברגע שאני מבין את זה, אני מבין שכשאני יוצא מהטרנס, אני לא צריך, לא רק שאני לא צריך להתבייש, אני צריך להיות גאה בעצמי על היכולת שלי לצאת מהטרנס. שוב, אם ניקח את הדוגמה של הקורונה, אז אני יכול לדבר על זה שלמשל היו את אלה שקלטו ראשונים, שאנשים ירצו ויהיו חייבים מסכות, והם יבעו מסכות ראשונים. הם גם עשו מזה הרבה מאוד כסף, שבהתחלה מכרו מסכות מאוד מאוד ביקר. אבל מעבר לזה שהם עשו מזה כסף, הם עזרו להרבה אנשים, או לפחות התפיסה הייתה שהם עוזרים להרבה אנשים, אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל הם לכאורה עזרו להרבה מאוד אנשים. וברגע שאני מבין את זה, אני מבין שבכל משבר כזה נוצרים צרכים. שוב, לא כל צורך זה מה שאני רוצה לעשות, אני לא הייתי מייבא מסכות לצורך העניין, אבל אני יכול להבין את זה שברגע שנוצרים צרכים, אפשר לענות על הצרכים האלה, ואפשר למצוא את הצרכים שאפשר לענות עליהם. ומי שעונה על הצרכים, הוא לא נבל, הוא גיבור. הרבה פעמים אנשים מתעצבנים על אלה שבמרכאות כפולות מרוויחים ממשבר, אבל בעצם האנשים שמרוויחים ממשבר, שוב, אני לא מדבר על אלה שעושים את זה בצורה מניפולטיבית, בצורה דורשנית, זה כמובן, שוב, מי ששומע את הפודקאסט שלי זה לא אנשים כאלה, אתה לא דואג שאתם תעשו את זה. כשבן אדם מרוויח ממשבר בצורה אותנטית, בצורה קנאב, בצורה קונסטרוקטיבית ובונה, הסיבה שזה קורה זה כי הוא מוצא איזשהו צורך שיש לאנשים בתקופת המשבר, והוא מצליח לענות על הצורך הזאתי, אז זה סליחה, בצורה מאוד מאוד טובה. אז בן אדם שמצליח לעזור לאנשים בתקופת משבר, הוא נבל או גיבור? גיבור. זה שהוא מרוויח מזה? לדעתי מגיע לו כל שקל. באופן כללי, כל מי שמנף משברים, כל מי שבעצם עוצר את הטרנד הזה, שבמשבר יש טרנד של ירידה, יש טרנד של התרסקות. כל בן אדם שמתחיל את הטרנד חזרה לעלייה, לדעתי עושה דבר מדהים, הוא משדר והוא מחזיר את האנרגיה מאנרגיה של חורבן לאנרגיה של בנייה, ושוב, זה דבר מאוד מאוד חשוב, אני לא אומר שוב, צריך להדחיק או משהו כזה, את כל הרגשות השלילים, אבל בן אדם שמצליח להטמיר את האנרגיה הזאתי לאנרגיה של בנייה, עושה עבודה מאוד מאוד מאוד מבורכת. עכשיו, ברגע שאתם מבינים את זה, אתם צריכים להפסיק להתבייש, להפסיק לחשוב, אוי, אני לא בסדר אם אני מרגיש טוב, אני לא בסדר אם אני עוצמתי, אני לא בסדר אם אני חזק, אני לא בסדר אם אני מזהה הזדמנויות, אלא ההפך, אני תותח אם אני מזהה הזדמנויות, אני עוזר לאנשים בזה שאני מזהה הזדמנויות, אני מגיע לי צלעה של אולי שאני לא אגיד את זה כך כלפי חוץ, כי אני אצלי יותר אמפתי, אבל זה צריך להיות החוויה הפנימית שלי, שאני עושה דבר מדהים בזה שאני מצליח למנף את המשבר ליצירה של משהו שנותן הרכס לאנשים ולעצמי. אז שלב ראשון לצאת מהטרנס, שלב שני לשחרר גושה, שלב שלישי זה למצוא הזדמנויות. קודם כל בשביל, דגש חשוב שאמרתי אותו מקודם ואני אחזור שוב, מי שנמצא בתוך הטרנס לא יעשה הזדמנויות, מי שיצא מהטרנס ולא שחרר גושה אולי יראה את ההזדמנויות, אבל הוא לא יעיז לנצל אותם בגלל שהוא לא ירגיש בסדר עם זה, הוא לא ירגיש טוב עם זה. ולכן קריטי שני השלבים הראשונים, כן? כמו בכל דבר בחיים, הצלחה בזמן משבר זה דבר סופר פסיכולוגי, בגלל זה אני אדבר עליו פה בפודקאסט הזה, שזה פודקאסט על התפתחות אישית פסיכולוגיה. אם לא יצאנו מה... אם לא שחררנו את הבושה, מצבנו עבוד. אנחנו לא נמצא הזדמנויות או שנמצא ולא נפעל לגביהם ונרגיש חרא עם עצמנו. אז קודם כל להוציא את מהטרנס, אחר כך לשחרר בושה ואז למצוא הזדמנויות. איך מוצאים הזדמנויות? כמה כיווני מחשבה אפקטיביים. קודם כל לשאול את עצמנו איפה נמצאת תשומת הלב של אנשים כרגע, תשומת הלב רלוונטית של אנשים רלוונטיים, שוב משבר כלל מדיני כמו היום, אז כמובן שאנחנו דברים אלפים תשומת הלב של כל האנשים. אוקיי, ועוד שנייה אני אגיד על זה משהו שאתם לא חשבתם עליו. ובמשבר זוגי אז איפה תשומת הלב שלי? איפה תשומת הלב אשתי? במשבר עם הילדים, משפחתי אז איפה תשומת הלב של הילדים? במשבר לא יודע, בעסק שלי אז איפה תשומת הלב של האנשים שעובדים איתי? איפה תשומת הלב של המתחרים שלי? איפה תשומת הלב של הלקוחות שלי? איפה תשומת הלב של הספקים שלי? וכן הלאה. אז זה נקודה מאוד מאוד חשובה, איפה תשומת הלב של האנשים? עכשיו מה הדגש חשוב? ככל שהמשבר גדול יותר וכולל יותר אנשים, אז תשומת הלב של האנשים יותר מחולקת. אנשים יגידו עכשיו למשל תשומת הלב של האנשים זה בעבל, זה בעובדן, זה בבאסה, זה בהתנדבויות וזה נכון, אוקיי? אני חושב שחלק אדיר מעם ישראל, חלק גדול מאוד מאוד מהצומת הלב שלו הולך לעזרה. אני עכשיו ביחד עם השותף שלי, ידיקרן, בדיוק הרמנו כנס אדיר ענק עם כמעט חמישים מרצים, למשך שבוע שלם כל יום לגמרי בחינם, כנס של תמיכה בישראל עם כלים ודברים, באמת כל המרצים הסכימו לתת את ההכי הכי טוב שלהם לגמרי בחינם, ובאמת אלפי אנשים נרשמו לזה, ולא רק זה גם כל הרווחים מהכנס הזה הולכים רק כתרומה לתושבי הדרום. אז הדבר הזה הוא באמת באמת מדהים, וזה באמת מעסיק חלק גדול מהזמן שלי. אבל, ושוב אני חושב שזה כמו הרבה ישראלים אחרים, אני לא חושב שאני משהו מיוחד פה בזה שאני עושה משהו ואני חושב איך לתת, אני חושב שהרבה ישראלים ככה עכשיו, אבל עדיין זה לא המקום היחידי שצומת הלב שלנו נמצא. הרבה מאיתנו צומת הלב שלנו נמצא עכשיו הרבה עם המשפחה שלנו, לא כולם כמובן. הרבה מאיתנו, חלק גדול מהצומת הלב שלהם הולך לחדשות, אבל הרבה מאיתנו, חלק גדול מצומת הלב שלהם הולך להסך הודעת, לרצון לוודר את עצמי איכשהו. זאת אומרת גם בתחום הבידור במירכאות, כרגע יש הזדמנות, רק פשוט צריך לדעת איך לעשות את זה בצורה שהיא מלאט טקט, וברגע שאני מבין את הדבר הזה, שצומת הלב לא של כולם, היא לא דבר חד-ממדי, לא כל האנשים נמצאים שם. זאת אומרת כשאנשים חושבים על, כרגע יש משבר צבאי, אז צומת הלב של האנשים זה במלחמה. אוקיי, גל לא הולך, לא יודע מה, ליווה אפודים קרמיים מארצות הברית, הוא לא יהיה עכשיו סוחר נשק, כן? זה לא מה שאני אעשה. ואני אפילו לא בהכרח, לא יודע מה, יעזור לאנשים עכשיו, לא יודע עם מה, עם הסטרס המטורף שיש להם בתוך הבית עם המשפחה, אבל יש הרבה מאוד אנשים שצריכים השכות דעת, שרוצים איזשהו חומר שיעשיר אותם, שייתן להם ערך מוסף, שמרגישו קצת טוב, קצת חיוביות עם עצמם, אז לעשות כנס זה דבר שיכול מאוד מאוד לעזור להם, כי זה לא רק בידור, זה בידור איכותי, זה בידור שנותן ערך מוסף, זה גם להעביר את הזמן, זה גם השכה דעת, אבל זה גם כלים אמיתיים שיכולו לעזור לאנשים להתמודד, אז אני יכול למצוא את הדרך להכניס את התחום שלי פנימה לתוך הדבר הזה, אוקיי? ושוב, מעפיות למשל מוכרות עכשיו הרבה פחות ממורד, כן? אז כל אחד בתחום שלו וביכולות שלו יכול למצוא את ההזדמנויות. אז דבר ראשון כמובן, כמו שאמרתי, איפה תשומת לב של האנשים הרלוונטיים. דבר שלי, אני יכול לשאול את עצמי, שוב, לא בכל משבר, אולי במשבר הזה זה לא נכון, מה החוסרים, מה הבעיות, מה הקשיים שיצרו את המשבר? אם יש לי משבר מזוגיות, אוקיי, מה היה חסר שם? היה חסר אינטימיות, היה חסר אכפתיות, היה חסר כבוד הדדי, היה חסר אמון, היה חסר שקיפות. מה היה חסר שהוביל למשבר? מה היה חסר שם? מה היה חסר שהוביל למשבר? סוג שני של חוסר זה איזה חוסרים נוצרו בעקבות המשבר. זאת אומרת, יש חוסרים שיצרו את המשבר, שהובילו למשבר, אוקיי? ויש את החוסרים שנוצרו בעקבות המשבר. אוקיי, עכשיו רבתי עם אשתי חס וחלילה, איזה חוסרים עכשיו נוצרו לי בחיים? עכשיו אני מרגיש בודד, עכשיו אני מרגיש לבד, עכשיו אני מרגיש כישלון, אוקיי? כל החוויות והתחושות האלה. אז נוצרו לי חוויות ותחושות חדשות. חוסרים חדשים שלא היו לפני המשבר, שקיימים רק אחרי המשבר, אוקיי? או בעקבות המשבר. אז ברגע שאני מצליח לזהות, בין אם זה את החוסרים שיצרו את המשבר, בין אם זה חוסרים שנוצרו בעקבות המשבר, או כמו שדיברתי כרגע, חוסרים שנוצרו בעקבות החוסרים שנוצרו בעקבות המשבר. זאת אומרת, אנשים מרוב שהם כל כך בלחץ ובסטרס אז הם צורכים יותר בידור. זה לא שהמשבר יצר אצלם את הצורך בבידור. אנשים, ההפך, המשבר הרחיק אותם מבידור. הם לא רוצים בידור, הם רוצים עכשיו בדיכאון, הם בבסה. אבל כל הדיכאון וכל הבסה הוביל אותם לזה שהם רוצים עכשיו קצת משהו שגרום להם להרגיש טוב יותר. אוקיי? אז אני רוצה לזהות חוסרים, אני רוצה לזהות את הבעיות, את הקשיים, את הדברים שבהם אפשר לעזור. את הדברים שבהם אפשר לעזור. ואני רוצה מאוד מאוד לדעת מה אני יכול לתת כרגע. איפה המשאבים שלי, איפה החוזקות שלי, איפה... שולו צ'לי במה אני טוב במה אני מצוין מה אני מצליח לתת איזה אנשים סביבי יש כל התבשלות האלה של המשאבים שוב שאני מדבר עליהם כל כך הרבה בפרקים אחרים בפודקאסט זה נקודה קריטית כי ברגע שאני מזהה במה אני טוב מה יכולות שלי מה המשאבים שלי פתאום אני רואה את החוסרים האלה כהזדמנויות כי יש דברים שאני יכול לתת כדי למלא את החוסרים האלה אוקיי כמה שווה בקבוק מים שאלה טובה לא? כמה שווה בקבוק מים? תלוי אם הבקבוק מים נכון הוא עבור בן אדם שלא יודע מה עכשיו נמצא באמצע מקום שיש בו מלא מלא מלא מים ויש לו מלא מים בבית אז בקבוק מים יכול להיות שזה אפילו יש לזה ערך שלילי כאילו צריך להסרן אותו איפשהו וזה חרא אז הוא לא רוצה את זה מצד שני אם זה בן אדם שעכשיו הולך במדבר והוא צמא אז המחיר של בקבוק מים הוא אדיר הוא אסטרונומי הוא כמעט אינסופי עכשיו יש קטע בעניין הזה בגלל שהרבה מאיתנו כולנו מסתובבים עם אנשים שיותר דומים לנו כן? שוב לא בהכרח הכי דומים לנו לא בהכרח בדיוק כמונו אבל בוא נגיד אם תיקחו בן אדם שגר בקצה השני של המדינה שיש לו תחומי עניין ודעות אחרות והפוכות משלכם אתם תגלו שביחס אליו האנשים בסביבה שלכם רובם די דומים לכם אז כשאני מבין את זה אני מבין שלמשל אם אני חושב שוואלה אני למשל בתחום האימון והטיפול וההנחיה וההרצאות אז יש בסביבה שלי הרבה מאמנים מטפלים מרצים אז אני יכול בטעות לחשוב שבתקופה כזאת יש עוד מלא מטפלים שמציבים את עצמם בחינם ויש מלא מרצים שעושים עליה הרצאות בחינם אז כאילו אין חוסר איך שכל כך הרבה אנשים שנותנים את זה אבל זה לא נכון כי הדבר הזה קיים רק במיקרו קוסמוס שלי הוא קיים בביצה שאני נמצא בה מחוץ לביצה שאני נמצא בה יש מלא אנשים שבכלל לא ידעו שיש כנסים לא ידעו שיש הרצאות לא יודעים שיש טיפולים בחינם אנשים לא מודעים לזה ויש שם לא נמצאים בתוך הביצה שאתם נמצאים בה וזה נכון בכל תחום בכל תחום אתם בתור אלה שמסתכלים על המתחרים שלכם מסתכלים על האנשים שמובילים את השוק שלכם מסתכלים על לא יודע מה אז זה נראה לכם בצורה מסוימת כנאל במשברים בזוגיות אתם תסתכלו הרבה מחוץ החוצה ואתם תראו כל החברים גרושים או כולם בזוגיות מושלמת בכל מקרה זה יגרום לכם להרגיש חרה אוקיי? אז תסתכלו שנייה על הדברים ביותר פרופורוציה אל תנסו להבין שוואי יש מלא יצא כי זה רק בסביבה שלי זה לא מחובר אוקיי? תסתכלו מה החוסרים ותבינו מה אתם יכולים לתת אתם לא צריכים להשוות את עצמכם לאחרים אתם לא צריכים לשאול אם אחרים עושים את זה או לא זה פשוט לא רלוונטי אוקיי? אז אתם רוצים לזהות הזדמנות בשלב שאחרי שזה הזדמנות שוב אני מזכיר בשביל לזהות הזדמנות חייב לצאת מהטרנס חייב לשחרר גישה ואז אתם תראו ש סליחה לשחרר את הבושה ואז אתם תראו שהזדמנויות פשוט יצוץו אוקיי? אם אתם לא מזהים הזדמנויות פחות צריך לשים דגש על השלב הזה של למצוא אותן אולי קצת אם אין לכם שום ניסיון בלמצוא הזדמנויות אולי קצת אבל בעיקר לשים דגש על זה האם אני עדיין בטרנס האם אני עדיין בטרנס או האם אני עדיין לא שחררתי את הבושה אם אני עדיין מרגיש רע עם זה שאני אצליח אוקיי? אז אחרי שיצאתי מהטרנס שחררתי את הבושה ומצאתי הזדמנות אני צריך להבין שבתקופת משבר אם אני רוצה ללכת המשבר רוצה לנצל הזדמנות אני צריך ללכת אול אין כלומר בכל הכוח חשוב להבין בתקופת משבר לזוז לאט לאט זה כמו לא לעשות כלום אוקיי? למה? כי בתקופת משבר כל הטרנד הכללי הוא בירידה כל הטרנד הכללי הוא כלפי מטה אם אני פועל קצת אז איך אומרים? מעט מדי מאוחר מדי אם עכשיו היה לנו לא יודע מה חס וחלילה משבר של בגידה בזוגיות אז עכשיו לא יודע מה פעם בשבוע אני נצאת לדייט של שעה פתאום הטיפ הזה שהוא בכללי טיפ אולי מאוד טוב הופך להיות too little too late זה כבר לא זה לא רלוונטי אם אתה רוצה לטפל במשברים אם אתה רוצה להציל את הזוגיות אתה צריך לעשות אקטים משמעותיים אתה צריך לעשות דברים מהר חזק אול אין הכל או כלום אחרת אין סיכוי שזה יצליח זה לא שמעין להבין פתאום פרחים פעם בשבוע ביום שישי אתה תציל את הזוגיות שוב לא אם היא במשבר אמיתי מה שאתה צריך לעשות זה הרבה פעולות בצורה מסיבית לנסות איכשהו להחזיר את האמון שיש שם צריך להבין איך לעשות את זה זה לא אומר שזה פשוט אבל אם אתם רוצים שיהיה לזה סיכוי להצליח זה חייב להיות אול אין כנאל במשברים כלכליים כנאל במשברים עסקיים אם אתם רוצים להוציא את העסק ממשבר ומצאתם הזדמנות בתוך המשבר שוב לאט לאט העסק ימות מהר מהר חזק חזק הכל או כלום זה איך שעובדים בתקופת משבר ומעבר לזה אני אגיד שאני רוצה לחשוב איך אפשר לעשות עכשיו מעל ומעבר איך דווקא עכשיו בתקופת משבר לא לחזור לסטנדרט להגיד אוקיי במצב רגיל צריך לא לשקר אז אוקיי אז אם עכשיו היה לנו משבר אמון בין איזה בזוגיות בעסק במשפחה לא משנה מה אז עכשיו אני אגיד את כל האמת זה לא מספיק זה לא מספיק בשביל לצאת ממשבר צריך בתקופת המשבר לעשות מעל ומעבר צריך לחשוב איך אני יכול לשחזר אמון או לשפר אמון מעל ומעבר אם אני עכשיו שם דוגמה רוצה בתקופת המשבר הנוכחי לעשות משהו ברמת העסק אני צריך לתת מעל ומעבר אם אני רוצה לעשות משהו ברמת לסמך אנשים אני צריך לתת להם מעל ומעבר בדרך כלל כשאני ועדי עושים כנסים אז אנחנו עושים כנס של יומיים גג גג גג כנס של שלושה בדרך כלל נביא 12 מרצים, 17 מרצים, 20 מרצים זה גג. עשינו כנסים כמעט 50 מרצים, חמישה ימים, ועכשיו אנחנו שוקלים לעשות עוד שבוע, להמשיך היום לשבוע הבא, עוד שבוע להביא עוד 40 מרצים. למה? כי בתקופת משבר צריך לעשות מהר עכשיו ובכל הכוח ולתת מעל ומעבר. הרבה יותר מהמצב הרגיל, הרבה יותר ממה שאתם רגילים לתת. תחשבו שאם אתם עכשיו, לא יודע מה, במשבר בריאותי, אז נכון, בן אדם בריא, סתם דוגמה. יש רופאים שאומרים, שוב, אני לא מאמין בזה, אבל נגיד יש רופאים שאומרים שלהשן סיגריה או שתיים ביום זה לא כזה נורא. או שתי סיגריות בשבוע, לא יודע מה. אבל אם אתם כרגע במצב של חולי, זה לא מספיק לרדת לשתי סיגריות ביום, אתם מבינים? זה לא מספיק. קוס קולה אחת ביום לבן אדם בריא אולי זה לא כזה גרוע. אם בן אדם בקושר וחזק וזה, קוס קולה ביום, לא יודע, אולי זה לא גרוע. אבל אם אתם סובלים מסכרת, אם אתם עכשיו באיזשהו משבר בריאותי, אז צריך לעשות מעל ומעבר. וככה צריך לחשוב עליו בכל סוג של משבר. ללכת אול אין. אין לאט לאט בזמן משבר. אין לחשוב איך לחזור למצב הרגיל בזמן משבר. לא, צריך פיצוי לצד השני, צריך לתת מעל ומעבר, צריך לעוף קדימה. אז חברים, אני אומר שלא רק שאתם יכולים למנף משברים בלי בושה, לא רק שאתם יכולים להשיג תוצאות ענקיות במשברים ואתם לא צריכים להתבייש, אתם צריכים לחגוג את זה שלכם יש את המסוגלות לעשות את זה. אתם צריכים להרגיש שאתם גאים בעצמכם, אם אתם מסוגלים למנף משבר לצורך הצלחה שלכם. כל עוד היא גם עוזרת לאנשים אחרים, כל עוד זה win-win situation, כל עוד אתם עושים את זה בצורה טובה ובונה, שאני מאמין שכולכם תעשו את זה. ואם עושים את זה, עושים את זה בארבע שלבים. לתת מהטרנס, לשחרר בושה, למצוא הזדמנויות וללכת all-in. אגב, מזמין אתכם מאוד להצטרף לקבוצת הוואטסאפ. תכל'ס התפתחות אישית בלי קלישאות, יש אותה כמובן פעם בקישור שנמצא בתיאור של הפרק של הפודקאסט, כי מעכשיו והלאה, אני הולך לנסות את זה כמה שבועות ואם זה יצליח אני אמשיך, בקבוצת הוואטסאפ כל שבוע מעבר לפרק אני גם מפרסם סיכון ויזואלי יפה של הפרק באיזו אינפוגרפיקה כזאת כדי שיהיה לכם לראות את זה, בין אם אתם רואים את זה בזמן שאתם צופים בפרק או מסתכלים על זה אחר כך, הסיכום הזה אני יודע יכול לעזור לדברים להתאמן במוח שלכם בצורה הרבה הרבה יותר טובה. אני אוהב אתכם מלא מלא מלא, הלוואי שלא יהיה לכם ולאף אחד מאיתנו שום משבר אף פעם לעולם. אבל בהינתן שכנראה שזה לא יקרה וכנראה שיהיו לי משברים, לכם משברים אישיים, לי משברים אישיים לעולם, לכל בן אדם בעולם משברים אישיים וגם משברים קולקטיביים, בואו נלמד למנף אותם ולתת בראש. אוהב אתכם מלא, נתראה בפרק הבא.