ניהול תדמית (אישית) ואותנטיות - אפשרי?

בין אם אתם שכירים או עצמאים, בין אם אתם עובדים בארגון גדול או בעסק של אדם אחד, בין אם אתם עושים את זה עבור כסף, הכרה או השפעה - אין סוף מחקרים מוכיחים את מה שברור לכולנו: ניהול תדמית חשוב לא פחות (ולרוב אף יותר) מהמקצועיות שלכם. השאלה הנשאלת היא, האם זה אומר שעל כולנו להפוך להיות פוליטיקאים, חלקלקים וצבועים בשביל להצליח?

הצהרת כוונות

אם החלטתי לכתוב על זה, כנראה שיש דרך לייצר תדמית איכותית ומנוהלת היטב בצורה אותנטית לחלוטין. ואם אני כותב על זה, זה לא חומר תיאורטי שלמדתי בקורס באוניברסיטה (את המחקרים שמראים את החשיבות של זה דווקא כן פגשתי באוניברסיטה) - מדובר בדברים שאני עצמי משתמש בהם, והם עובדים.

למה ניהול תדמית בכלל חשוב

אם אי פעם קידמו במקום העבודה שלכם מישהו שהגיע לחברה אחריכם. אם אי פעם נהרס לכם דייט ראשון וחשתם פספוס, כי ידעתם שפסלו אתכם עוד לפני שבכלל הכירו אתכם. אם אי פעם הרגשתם שבחבורה הדעה שלכם נתפסת כפחות חשובה משל שאר החברים. אם אי פעם שלחתם הצעת מחיר ללקוח ובסוף הוא קנה את המוצר או השירות אצל מתחרה יקר מכם. אם אי פעם הרגשתם שלא מעריכים אתכם על מה שאתם עושים, לא משנה באיזו מסגרת - ברוב המקרים, מדובר בטעות בניהול התדמית, או פשוט בהיעדר ניהול תדמית, שזו טעות בפני עצמה.

מה בעצם צריך לקרות (לפני שמדברים על ״איך״)

זה עדיין לא ההסבר "איך עושים את זה" - זה יגיע בהמשך. כרגע רק "מה צריך לקרות". הדבר הראשון, כפי שוודאי אפשר להבין לבד, הוא הצגת ההצלחות שלכם: לגרום לכך שאחרים ישימו לב לתוצאות שהפקתם, לעבודה הקשה שלכם, או לכישרון המיוחד שלכם לעשות דברים מדהימים כמו לא כלום. האתגר הוא שאדם שמציג את עבודתו כל הזמן נתפס בסביבתו כשחצן או "מלא בעצמו" - כלומר, נדמה שלהשוויץ זה לא פרודוקטיבי.

הדבר השני, שהוא כבר הרמה הבאה, הוא ייצור שגרירים: לייצר מצב שבו אנשים אחרים מציגים אתכם כמועמדים מובילים, לכל מה שזה לא יהיה. הדרך שבה רוב האנשים מנסים לעשות את זה, גישת ה"תזרוק עליי מילה טובה", גם היא מתבררת כלא כל כך פרודוקטיבית - כי המלצות שנעשות בבקשה ישירה כזאת יוצאות לרוב חלשות ומפוחדות. עוד רגע נסביר למה.

איך משווצים נכון, בלי להיתפס כשחצן

1. תתלהבו באמת. אם אתם מספרים על הצלחה שלכם בנונשלטיות מוגזמת, זה מעצבן. הצד השני מנסה לדמיין את עצמו ואיך הוא היה מרגיש אילו השיג את זה, ולרוב מתעצבן כשיש פער גדול מדי בין איך שהוא היה מרגיש לאיך שאתם מציגים שאתם מרגישים.

2. תשאלו אם אפשר להשוויץ. כן, השאלה הישירה הזאת עובדת באופן מדהים. ברוב המקרים יגידו לכם כן, ואז אנשים יקבלו את ההשוויצה בכיף. בנוסף, אתם נותנים למי שלא מרגיש בנוח עם זה, או שלא במצב רוח מתאים, אפשרות לומר לא (ואם אומרים לכם לא, פשוט תקבלו את זה יפה).

3. תשוויצו בדברים הנכונים לאנשים הנכונים. להשוויץ שהצלחתם לפתור בעיה גדולה בעבודה, ליד חבר שמובטל, או ליד מישהו שמאוד מתוסכל מהבעיות שלו בעבודה, זה לא רעיון מוצלח במיוחד.

4. תחמיאו לאנשים יותר ממה שאתם משוויצים. להיות בעד להשוויץ הרבה אומר גם שאתם צריכים לפרגן הרבה מאוד. לפרגן ולהחמיא זו מיומנות בפני עצמה, וכדאי ללמוד גם אותה - אבל בלי שום ספק, חשוב לשמור על הכלל הזה.

5. ספרו לאנשים שאתם מקבלים מהם השראה. נכון, זה נשמע כמו חזרה על סעיף 4, וזה אכן דומה, אבל זה רק מחדד עוד יותר את החשיבות של הדבר.

6. תחמיאו לאחרים שלא בנוכחותם. הרבה אנשים מחמיאים לכם, אבל כשתשמעו שמישהו החמיא לכם "מאחורי הגב", תעריכו את זה הרבה יותר. וגם, זה יגרום לכם להרגיש טוב יותר לגבי עצמכם.

7. דעו מהם היחסים בין שאר האנשים. אחד הדברים, ובוודאי לא היחיד, הוא "סולם" הנאמנות של האדם שמולכם. קרה לי לא פעם שמישהו ריכל בפניי על מישהו שקרוב אליי יותר, למשל קולגה רחוקה ש"מלכלכת" על השותף שלי. אפשר לדמיין מה זה גורם לי לחשוב עליה - בבקשה, אל תעשו את הטעות הזאת.

תרגול, לא תיאוריה

העקרונות האלה נשמעים פשוטים על הנייר, אבל כמו כל מיומנות חברתית, הם דורשים תרגול בפועל - לא רק הבנה שכלית. הדרך הכי טובה שמצאתי היא "לאמץ" חבר או שניים שגם הם רוצים להשתפר בניהול התדמית שלהם, ולתרגל את זה במקביל, תוך סיעור מוחות מתמיד: לספר אחד לשני מה ניסיתם, מה עבד ומה לא, ולכוון אחד את השני קדימה.

ניהול תדמית טוב לא הופך אתכם לפוליטיקאים חלקלקים. הוא רק דואג שהעבודה הקשה, הכישרון וההישגים שלכם באמת יגיעו לאנשים הנכונים - במקום להיעלם בשקט.