ריפריימינג - reframing

אז נתחיל מזה שזה אולי אחד הפוסטים הכי חשובים שכתבתי. אם היו שואלים אותי מה הכלי הבודד שללמד אותו יכול לשנות את חייו של אדם בצורה הטובה והמשמעותית ביותר, התשובה שלי הייתה חד משמעית: ריפריימינג.

מה זה ריפריימינג?

בשביל להבין מה זה ריפריימינג, קודם צריך להבין מה זה פריים, כי ריפריימינג זו בעצם יצירה מחדש של פריים.

אם נלך למילון ונחפש frame, נגלה שזו בעצם מסגרת. כמובן שאנחנו לא נגרים ולא מדברים על לבנות מסגרות לתמונות, אלא משתמשים במילה "מסגרת" כדימוי. הפריים שדרכו אנחנו רואים דברים הוא בעצם נקודת המבט שלנו. חמישה אנשים שרואים את אותו אירוע יספרו חמישה סיפורים שונים. איך זה יכול להיות? האמת פשוטה: המוח שלנו בכל רגע נתון מוצף בכל כך הרבה מידע, שהוא חייב לסנן ולמיין אותו. על סמך מה הוא עושה את זה? על סמך ניסיון העבר שלנו, האמונות שלנו והערכים שלנו.

לקיום המנגנון הזה יש תפקיד חשוב: הוא שומר לנו על שפיות (אין לנו יכולת להמציא את העולם מחדש בכל רגע), והוא מגן עלינו מלחזור על אותן טעויות שוב ושוב. מי שמעניין אותו איך בדיוק המוח שלנו עושה את זה, אילו סוגי עיוותים והכללות הוא יוצר, מוזמן לקרוא את הפוסט שאלות מטה מודל, עיוותים והכללות.

כולם מכירים את הרעיון הזה, אז מה הבעיה?

בשיעורי פסיכולוגיה לומדים על תפיסה, על כך שהתפיסה שלנו את המציאות שונה בתכלית מהמציאות עצמה, על ניתוק המשמעות מהתפיסה. עשרות אם לא מאות סטודנטים שומעים את זה בכל שנה, בכמה קורסים במקביל. ובכל זאת, כמעט אף אחד לא לוקח את הידע הזה ומיישם אותו בחיים.

הסיבה לכך היא בדיוק המסגרת של הלימודים באוניברסיטה. רוב הסטודנטים מגיעים לשיעורים מתוך הפריים "אני צריך ללמוד את זה כדי להצליח במבחן". בפסיכולוגיה ספציפית יש עוד שני פריימים חזקים:

1. זה מעניין.
2. כשאהיה פסיכולוג אוכל להשתמש בזה על המטופלים שלי.

וזה מדהים, כי במהלך הלימודים לומדים דברים שיכולים ליצור פריצות דרך משמעותיות בחיים, אבל הפריים שלנו הוא שהאוניברסיטה זו תיאוריה, או שפסיכולוגיה זה לטפל במישהו אחר, ולכן פשוט לא רואים את זה. סטודנטים לפסיכולוגיה, תעשו לזה ריפריימינג.

אם המסגרת חיובית, למה בכלל לעשות ריפריימינג?

כי כמו בכל הכללה, גם במסגרות שלנו יש טעויות. אנחנו מפספסים הרבה הזדמנויות כי פשוט לא מסוגלים לראות אותן, או תופסים אותן כבלתי אפשריות. השאלה המתבקשת היא: מה עושים? התשובה היא לבנות את הפריים שלנו, את מערכת הסינון שלנו, באופן שטוב לנו ומתוך בחירה. כרגע המסגרות שלנו על דברים נבנות עם הזמן בלי שליטתנו. ברגע שנשים לב לזה ונלמד לבנות אותן כמו שאנחנו רוצים, נגיע לתוצאות שנרצה.

מסגרות מחזקות את עצמן

מכירים את זה שחושבים על לקנות רכב מסוים, נגיד פורד פיאסטה, ואז פתאום כל הכביש מפוצץ בפורד פיאסטה? ברור לנו שלא פתאום כולם קונים את הרכב הזה. תשומת הלב שלנו פשוט הלכה לשם, ולא שמנו לב לכל המאזדה 3 שסביבנו, כי המוח שלנו סינן אותן.

אותו דבר קורה בדיוק עם האמונות שלנו. אם נאמין שיש הרבה אנשים מכוערים, נתחיל לשים לב לכל המכוער סביבנו, והאמונה תתבסס. אם נסתובב עם האמונה שיש הרבה אנשים יפים, המוח יבחר להתמקד באנשים היפים, מה שיגרום לנו להמשיך ולהאמין שיש הרבה אנשים יפים. גם אם בהתחלה סתם המצאתם את הפריים, עם הזמן הוא יתבסס.

מסגרת לדוגמה שכדאי לכם לקחת: כשאנשים מסתכלים עליי ברחוב, זה סימן שאני יפה. אני מסתובב עם המסגרת הזו כבר שנים, ופשוט מדהים כמה זה משנה. בעוד שאנשים לפעמים מובכים או מתעצבנים כשמישהו בוהה בהם ברחוב, אני מוחמא. אני כמעט תמיד מחייך לאנשים האלה, ותתפלאו כמה מהם מחייכים בחזרה. חיים מלאים בחיוכים ברחובות הם פשוט כיפיים יותר.

איך עושים ריפריימינג בפועל

אין כאן טכניקה מסובכת במיוחד. פשוט תהיו מודעים ותקחו את הרעיון הזה כבסיס: "אם אני לא יכול לדעת, אני בוחר". אם אתם לא יודעים למה משהו קורה (אני לא מדבר על הזנחה: אם כואב לכם הראש חודשיים, אל תמציאו הסבר, לכו לרופא), תבחרו פרשנות שמעצימה אתכם.

הדוגמה של המבטים ברחוב היא בדיוק העניין. הדבר הראשון שעולה לנו בראש לגבי משהו לא תמיד נכון, אנחנו לא עד כדי כך מוכשרים בקריאת מחשבות. כל פעם שתרגישו חסומים או שאין מוצא, קחו אחת מהנחות היסוד של הבעיה שלכם ונסו לתת לה משמעות אחרת. זה יפתח לכם סל שלם של אפשרויות חדשות.

זה עקרון שאפשר להחיל כמעט על כל דבר. דוגמה קלאסית לזה היא ציור אחד ידוע: תלוי איך מסתכלים עליו, אפשר לראות בו נערה צעירה או גברת זקנה. שני הפירושים נכונים באותה מידה, ומה שקובע מה אתם רואים הוא לא הציור עצמו אלא הזווית שממנה המוח שלכם בחר להסתכל עליו ברגע נתון. זה בדיוק ריפריימינג: אותה מציאות, שתי מסגרות אפשריות.

הפן העסקי של ריפריימינג

בעסקים ריפריימינג מתחלק לשני תחומים: ריפריימינג לעצמכם וריפריימינג לאנשים אחרים. השימוש בו כמעט אינסופי, אבל הנה דוגמה לכל אחד מהם.

ריפריימינג לעצמכם

במיוחד בעסקים קטנים, אבל גם בגדולים, הגבולות של המנהל הם הגבולות של העסק. אם בעל עסק מאמין שהוא יגיע לתוצאה מסוימת ולא יותר, הסיכוי שיגיע לתוצאה גבוהה יותר נמוך מאוד, וזה מה שמשמר את ההגבלה (חיזוק המסגרת).

בתחום המכירות, שבו עוסק כל בעל עסק קטן, שינוי בפריים מ"אני מציק לו" או "אני מנסה למכור לו" ל"יש לי משהו שיכול לעזור לו" יכול להגדיל את אחוזי המכירה בצורה משמעותית. ולא פחות חשוב: הוא גורם ליהנות מהתהליך. השינוי הזה לוקח זמן והתמדה, אבל הוא שווה את זה.

ריפריימינג לאחרים

זו שיטה חזקה לטיפול בהתנגדויות. אם מישהו מעלה התנגדות, למשל "14 יום זה הרבה זמן, אני חייב לקבל את זה מהר יותר", ערעור המסגרת שלו והצעת מסגרת אחרת יכולה להיות חזקה בהרבה מניסיון להסביר.

התשובה "אין מה לעשות, לוקח זמן לרשום את מס הרישוי, המנוע, להוביל את המכונית מהנמל, לעשות בדיקות, אני אעשה הכל ואולי אביא לך תוך 12 יום" הרבה יותר חלשה מ"הרבה זמן ביחס למה? אם הייתי אתה הייתי חושש אם היו מביאים לי מכונית מהר יותר. ב-14 הימים האלה אנחנו עושים את כל התהליך כדי לוודא שהמכונית שאתה מקבל מגיעה אליך במצב המושלם עבורך."

סיכום

ריפריימינג הוא לא טריק רטורי, הוא כלי שמאפשר לבחור באיזו מסגרת אתם רואים את המציאות שלכם, במקום לתת למוח לבחור אותה עבורכם בלי לשים לב. אותה תמונה, אותה עובדה, אותה התנגדות, אפשר לפרש בכמה דרכים שכולן נכונות באותה מידה. הבחירה איזו מהן לאמץ היא שלכם.