דלג לתוכן הראשי

פרק 108: איך להיפטר מפרפקציוניזם?

פרפקציוניזם הוא לא תמיד שלילי, אבל כשהוא מונע מאיתנו להתקדם כשהוא גורם לנו לא לצאת לדרך, פרפקציוניזם זה אחד החסמים האכזריים ביותר. מה גם, כשפרפקציוניזם מסתתר מאחורי שם מעצים לכאורה הוא גורם לכך שאנשים מסויימים פשוט לא יצליחו להתמודד איתו. בפרק הזה נדבר על דרכי התמודדות סופר אפקטיביות עם הבעיה הזו

על מה דיברנו בפרק

פרפקציוניזם יכול לדחוף אותנו להשתפר, אבל בפרק הזה אני מדבר על הצד השלילי שלו, זה שגורם לנו להרגיש שכלום לא מספיק טוב ולכן לא כדאי לצאת לדרך. הבעיה היא לא שאנחנו לא מושלמים, הבעיה היא שאנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם. ברגע שאני מודה בחולשות שלי בלי להתבייש, מוצא את המתנה שיש בתוכן ומתרגל לראות את הטוב באחרים, הרבה יותר קל לי לראות את הטוב גם בעצמי. משם זה ממשיך לחגיגת הצלחות, ללמידה מכישלונות כשכר לימוד, לבקשת עזרה ולמציאת אנשים שעפים עלינו כמו שאנחנו.

הנקודות החשובות

  • הבעיה עם פרפקציוניזם היא לא שהדבר לא מושלם, אלא שאנחנו מסתירים את מה שלא מושלם ולכן לא יוצאים החוצה.
  • לכל חולשה יש חוזקה בצד השני, ומי שמתאמן לראות את זה אצל אחרים יראה את זה גם אצל עצמו.
  • אנשים שרואים באופן עקבי את החיובי באחרים רואים אותו גם בעצמם, ומי שביקורתי כלפי אחרים יהיה ביקורתי גם כלפי עצמו.
  • מי שיוצא לדרך ישלם בביקורת ובכישלונות בכל מקרה, ולכן חייב לאזן את זה בחגיגה אמיתית של ההצלחות.
  • טעות יקרה היא שכר לימוד. טעות בחוזה עלתה לי פעם 70 אלף שקל, ומאז אני יודע בדיוק על מה לשים לב.
  • כל אחד צריך לפחות אדם אחד שמכיר את היתרונות והחסרונות שלו ועדיין חושב שהוא פשוט וואו.

אפשר להאזין לפודקאסט גם מהאפליקציה האהובה עליך:

קישור לעמוד עם כל הפרקים: מנהיגות בטישרט: פודקאסט על השפעה, הצלחה והתפתחות אישית.

שאלות נפוצות

למה פרפקציוניזם תוקע אותנו?

הבעיה היא לא שאנחנו לא מושלמים, אלא שאנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם. ואז אנחנו לא יוצאים החוצה, לא עושים את הפעולות ונתקעים.

איך מפסיקים להתבייש בחולשות?

מודים בהן בפה מלא, בלי להשפיל מבט, ומחפשים את המתנה שמסתתרת בכל חולשה. דרך טובה להתאמן היא קודם למצוא את החוזקות שמאחורי החולשות של אנשים שאנחנו אוהבים.

איך להתייחס לטעות יקרה?

להסתכל עליה כשכר לימוד. לא שילמתי רק על הטעות, שילמתי כדי ללמוד ולגדול, ובעולם העסקים אין כמעט דרך להרוויח סכומים גדולים בלי לשלם שכר לימוד גדול.

תמלול מלא

תמלול אוטומטי (AI) — ייתכנו אי-דיוקים.

אני לא מושלם, אני שלם עם עצמי. בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה. איך באמת אפשר להעיף את החוויה של פרפקציוניזם מהחיים שלנו? אוקיי? עשיתי פרק לא מזמן ואני אקשר אליו למטה בתיאור שמתאר את הצד החיובי של פרפקציוניזם. את המקום שבו אנחנו רוצים כל הזמן להשתפר, את המקום שבו אנחנו מסתכלים על הרמה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה ואיך להמשיך לשאוף לשם. אבל בפרק של היום אנחנו נדבר על איך להעיף את הצד השלילי של פרפקציוניזם מהחיים שלנו. את הצד הזה שלא מתעסק בלהשתפר באמת, אלא פשוט פוקע אותנו, פשוט גורם לנו להרגיש שלא משנה מה אנחנו עושים, זה לא מספיק טוב ואי אפשר ולא כדאי לצאת לדרך. בשביל להיות מסוגל, כמובן, כולנו אני מקווה מבינים את זה, לעשות דברים, להשתפר, לצאת לדרך, אנחנו חייבים לעשות את זה למרות שדברים לא יהיו מושלמים, כי שוב אין דבר כזה מושלם, ותמיד אפשר לשפר ולשפר ולשפר ולשפר ולשפר עוד, אבל אם אנחנו נתקעים במקום הזה שבגלל שאנחנו רואים כל הזמן מה אפשר לשפר, אנחנו לא מוצאים את זה לאוויר, אנחנו לא יוצאים את זה החוצה, אנחנו לא מאמינים בעצמנו, אנחנו לא סומכים על עצמנו, אז שום דבר לא קורה. אחת המטאפורות היפות שאני אוהב זה המטאפורה של הצייר, כן, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל שוב, לא כולם, אבל יש טכניקה מאוד מאוד פופולרית בציור ריאליסטי, שזה אומר ציור שהמטרה שלו, או אחת השאיפות שלו זה ליצור משהו שנראה מאוד מאוד אמיתי, כן, בניגוד לאבסטרקטי, כן, מודרני וכל אלה, זה שאנחנו עושים שכבות על שכבות על שכבות של צבע, ובהתחלה, בשכבות הראשונות אנחנו רק עושים קטמים כלליים, ואני מכיר לא מעט אנשים שאוהבים לצייר, אבא שלי צייר, דודה שלי הייתה אומנית גם כן, ויש לכל אומן שאני מכיר, לצד אין סוף יצירות שהוא הוציא והיה גאה בהם והיה שמח ומשמחים אנשים, יצירות בחדר העבודה שלו שהן פשוט לא נגמרות אף פעם, שכל פעם יש לו עוד משהו לשפר שם ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ואף פעם לא מוציא אותן החוצה. היצירות האלה כמובן אף אחד לא נהנה מהן, גם הציירים עצמם לא נהנים מהן, ובדרך כלל באיזשהו שלב זה הופך להיות איזה מקום שחור בחדר העבודה של הצייר, שהוא לא רוצה להסתכל בזה, כי זה רק מזכיר לו כמה עבודה הוא השקיע בזה ולמה הוא אף פעם לא מרוצה מזה, וזה דבר שאנחנו רוצים להימנע ממנו בחיים שלנו, אנחנו לא רוצים שיהיה לנו את זה בחיים שלנו, לא בעבודה, לא בהתפתחות האישית שלנו ולא בשום דבר אחר. אז להלן שמונה נקודות סופר עוצמתיות שיעזרו לנו להעיף פרפקציוניזם שלילי ואת התקיעות של פרפקציוניזם מהחיים. הדבר הראשון זה להבין שאנחנו לא מושלמים, שאנחנו לא נהיה מושלמים ואנחנו לא צריכים להיות מושלמים. מה שזה אומר זה להסתכל על זה ולהגיד אנחנו בסך הכל בני אדם ולהיות מסוגלים להודות בפה מלא בחסרונות שלנו, בטעויות שלנו ובדברים שאנחנו גרועים בהם. זה לא דבר שאנחנו צריכים לבלוע רוק כשאנחנו אומרים את זה, זה לא דבר שאנחנו צריכים להשפיל מבט כשאנחנו רואים את זה, אנחנו יכולים להרים את הראש, להאשים מבט ולהגיד אני לא טוב ב-X, אני לא טוב ב-Y, אני לא טוב ב-whatever. באופן אישי, דוגמה די פשוטה לזה זה אני לא טוב במשימות שדורשות ניתוח נתונים וכל הדברים האלה. למרות שבאופן אישי, כן בתור ילד הייתי מאוד מאוד טוב במתמטיקה ויש לי ראש ריאלי לא רע בכלל, בפסילומטרי שעשיתי לפני המון שנים קיבלתי ציון מושלם של 150 בחלק של החשבים מתמטיקה, עשיתי חמש חלקות מתמטיקה וחמש פיזיקה וחמש מחשבים וחמש אלקטרוניקה ועם ציונים גבוהים מאוד מאוד בכולם. ועדיין אני יכול להגיד לכם שכשאני רואה קובץ אקסל עם הרבה מאוד נתונים זה פשוט דבר שאני לא מצליח להתמודד איתו, כאילו זה מה שקורה, זה פשוט חולשה שיש לי אותה, זה דבר שאני לא טוב בו. מעבר לזה יש עוד הרבה מאוד מאוד מאוד מאוד דברים כאלה. אני לא טוב בלהיכנס לסיטואציות עם המון אנשים חדשים ובתוך סיטואציות רועשות, אוקיי? אני פשוט פחות חזק בזה. אני למדתי אמנם להיות הרבה יותר טוב בזה מפעם, עובדה אני עומד מול קהל, אני כשצריך שיש איזה אירוע נטוורקינג שצריך להיות טוב בו אני מדהים בזה, אבל הבסיס שלי לא טוב בזה. אני לא טוב בללכת אחרי לוח זמנים מדויק, אני לא טוב בהרבה מאוד דברים ואני לא צריך להשפיל מבט כשאני אומר את זה. אני הרבה פעמים לא טוב כל כך במסע ומתן, אני למדתי להיות הרבה פחות גרוע בזה, אבל אני לא טוב בזה, אוקיי? אני לא טוב בשחררותיות שנדרשת במסע ומתן ובעוד הרבה חלקים כאלה של הדיבורים והדברים האלה, אני פשוט לא כזה טוב בזה, אוקיי? אז רק ברגע שאנחנו מסתכלים על עצמנו ואומרים אוקיי אני לא כל כך טוב בכל הדברים האלה, אני יכול להשתפר, אני יכול ללמוד, אני יכול פשוט ללכת עם החוזקות שלי, אני יכול לעשות אינסוף דברים ברגע שאני מפסיק להתבייש במי שאני, אוקיי? אם אני מודע לחולשות שלי, לא מפחד לומר אותם, אז אין לי בעיה לצאת איתם מחוצה, כי בעצם הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שיש לנו חולשות, שימו לב טוב, זה משפט עמוק מה שהחג עכשיו. הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שיש לנו חולשות, הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שהדבר לא מושלם, הבעיה עם פרפקציוניזם הסיבה שפרפקציוניזם תוקע אותנו זה כי אנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם, ואז אנחנו לא יוצאים החוצה ואז אנחנו נתקעים ואז אנחנו לא עושים את הפעולות, אז הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שהדבר עצמו או שאנחנו לא מושלמים, אבל הבעיה עם פרפקציוניזם זה שאנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם בין אם זה אנחנו בין אם זה העבודה שלנו בין אם זה וואטאבר כל דבר שניסינו לעשות וזה נקודה חשובה, אז ברגע שאני מבין את החולשות שלי ואני יודע לתקשר אותן ואני לא מתבייש בהם אז פתאום האומס שנוצר מהפרפקציוניזם פשוט יורד מהכתפיים שלי. הנקודה השנייה וזה דבר סופר חשוב זה להיות מסוגל למצוא את המתנות שיש בתוך החולשות והדפקות שלנו. חוסר יכולת שלי להתמודד עם כמות ענקית של נתונים זה מה שמאפשר לי לשקוע בעולם של דמיון ולראות משימות מסוימות מאוד מאוד לעומק זה מה שמאפשר לי לכתוב את הפרקים האלה של הפודקאסט לכתוב את הספר לעשות הרבה דברים מאוד מאוד עמוקים בעולם ההתפתחות האישית שאני יודע שהרבה אנשים לא מסוגלים לעשות כי אין להם את החוזקה הזאתי אבל החוזקה הזאת היא גם באה עם אותה חולשה. בעצם אפשר להסתכל על זה כמו שלכל מטבע יש שני צדדים ולכל חוזקה יש את הדבר שקוראים לו באימון הצל של החוזקה לכל חולשה יש את האור שזורח לה מהצד השני יש את החוזקה שמקושרת אליה. למשל אחד הדברים שמשגעים אותי על אשתי שהיא כל הזמן מדברת עם מלא מלא אנשים והיא מדברת עם מלא אנשים כל הזמן זה משגע אותי לפעמים אנחנו הולכים באיזה שהוא מקום ואז היא מתחילה שיחה עם מישהו והיא נשבת לשיחה והיא שוכחת ממה היינו אמורים לעשות שם והיא שוכחת לא יודע מה ממיליון דברים והיא רק מתרכזת בבן אדם אז הדבר הזה הוא לכאורה באותו רגע מופיע לי גל בצורה שיפוטית כחולשה אבל האמת היא שזה חוזקה מדהימה כן על אותו דבר יש חוזקה מדהימה שיש לה ריבוי של חברים מדהימים שמאוד מאוד אוהבים אותה יש אנשים שממציאים עבורה בזמן צרה יש לה עם מי להתייעץ על כל מיני דברים היא נותנת המון ערך לאנשים האלה בקיצור זה פשוט חוזקה מדהימה אז אותו דבר אנחנו יכולים להסתכל על החוזקות של עצמנו על החולשות של עצמנו ולמצוא את המתנה בהם זה יאפשר לנו לא להתבייש בהם זה יאפשר לנו להיות במקום שהוא מסתכל עליהם ומוכן לשים אותם כלפי חוץ ואז אני לא מתבייש בדבר הזה ואז אני יכול להתקדם הלאה אחת הדרכים הטובות לעשות את זה ושוב יש לי פרק שהעליתי לפני מספר שבועות על הנושא הזה של למצוא את החוזקות שלנו ושם אני מדבר על איך אפשר למצוא את המתנות בתוך החולשות יותר לעומק ממה שאני אדבר פה אבל אחת הדרכים הטובות למצוא את זה בעצמנו זה קודם כל למצוא את זה באחרים ממש להסתכל על אנשים בסביבה שלנו ולהסתכל על האנשים שאנחנו אוהבים ושאנחנו מעריכים האנשים שאנחנו אוהבים ואנחנו מעריכים כנראה גם להם יש חולשות כנראה גם הם לא מושלמים אבל בגלל שהם לא מושלמים ואנחנו עדיין מעריכים אותם אנחנו יכולים בדרך כלל יחסית בקלות למצוא מהם מתנות שמסתתרות מאחורי החולשות של אותם אנשים מאחורי ההתנהגויות התפוקות המעצבנות המציקות המפריעות של אותם אנשים מהי החוזקה שמקושרת לאותה תכונת אישיות לאותו חלק בדנא הפסיכולוגי שלהם שיוצר את הדבר הזה שמציק לנו שמעצבן לנו שאנחנו חושבים שהוא לא טוב בדרך כלל בא עם זה גם משהו שהוא כן טוב וברגע שאני מתרגל את המוח שלי בלראות את זה על אנשים אחרים אחר כך הרבה יותר קל לי לראות את זה על עצמי אגב אחד הדברים הבאמת באמת חזקים פה והדרכים לתרגל את זה בצורה מאוד מאוד עמוקה וזו הנקודה הרביעית להיום זה לתרגל לדבר בצורה חיובית על אנשים אחרים ואני לא מדבר פה על להימנע מלשון הרע זה הרמה הכי בסיסית של העניין אני מדבר פה על הרמה הרבה יותר עמוקה למצוא את הדרך לדבר בשבחו או בשבחה של אנשים אחרים ולא תמיד זה קל אבל אני יצרתי לעצמי הרגל לפני מספר שנים וההרגל הוא שלא משנה על מי מדברים איתי כל בן אדם שידברו איתי למצוא לפחות לפחות לפחות דבר אחד אם לא שניים שהם חיוביים ומעצימים וטובים שאני רואה בבן אדם הזה וקודם כל להגיד את הדברים האלה כמובן להימנע מלשון הרע אבל מעבר ללא לדבר דברים שליליים להגיד ישר את הדברים האותנטיים שאני באמת חושב לא להתייפיף לא לעשות כאילו לא לשקר לא להמציא דברים חיוביים שאני באמת רואה באותו בן אדם עכשיו אם אתם מתרגלים לתרגל דברים חיוביים על אנשים אחרים מה שיקרה אוטומטית זה שהמוח שלכם יבין שהדברים הפוזיטיביים באנשים אחרים זה מידע רלוונטי תחשבו על זה ככה אם אתם למשל נוסעים לטיול ואתם יודעים שברגע שאתם תחזרו מטיול אז החברים שלכם או משפחת שלכם ישאלו אתכם מה אכלתם וישאלו אתכם בפרטי פרטים על האוכל מה שיקרה זה שאתם תשימו לב יותר למה אתם אוכלים ויהיה לכם את המידע הזאת נגישה יותר כי אתם יודעים שאתם תשאלו על זה. כנל אם אתם יודעים שאתם תשאלו על דברים אחרים. אז הדבר פה אם אני יודע שבכל פעם שאני מדבר על מישהו אני קודם כל אומר עליו דברים טובים, המוח שלי אוטומטית יחפש ויאתר את הדברים הטובים באותו בן אדם. עכשיו שוב פה אני לא מדבר על זה בהקשר הרוחני או בהקשר הרגשי או בהקשר המוסרי שכמובן יש דברים טובים לתרגול הזה בכל הרבדים האלה, אני מדבר פה על אי מנעami פרפקציוניזם. אני מדבר פה על זה שברגע שאני יכול לראות את הדברים הטובים באחרים אני גם רואה את הדברים היותר טובים בעצמי כי זה פשוט הולך ככה. אגב זמן לניפוץ מיתוס, הרבה אנשים אומרים כן אני יכול רק לראות את החיובי באחרים אבל בעצמי אני כזה ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמי, בעצמי אני רואה רק את השלילי. זה גבירותיי ורבותיי ב99.99999% מהמקרים בול שיט שקר. שקר מאחד משתי גורמים או שהבן אדם הזה חד משמעית יש לו ביקורת ענקית על אנשים אחרים אבל הוא פשוט שומר אותם לעצמו כי הוא יודע שזה לא מנומס אז הוא אומר אולי שעל אחרים הוא חושב טוב אבל בתכלס הוא מאוד מאוד ביקורתי גם כלפי אחרים או שהוא כן רואה על עצמו מלא דברים טובים אבל הוא פשוט לא אומר את זה. אז אחד משתי הסיבות האלה גורמים לאנשים להגיד את זה ובתכלס במציאות אנשים שבאופן עקבי רואים חיובי באנשים אחרים רואים גם חיובי בעצמם אנשים שבאופן עקבי רואים שלילי באחרים יראו גם שלילי בעצמם. זה נכון שוב ב99.99% מהמקרים יש את המקרה המיוחד שלו אבל כמו בכל דבר בפסיכולוגיה אבל ברוב המקרים זה בדיוק המצב ולכן אם אני אתרגל לדבר חיובי על אחרים אז אני אתרגל לראות חיובי על אחרים אז אני אתרגל לראות חיובי בעצמי אז אני לא אתבייש בדברים השליליים שבי ואז פרפקציוניזם לא יעצור אותי בשום צורה. הדבר הבא זה לחגוג ניצחונות. אוקיי שימו לב לצאת לדרך עם משהו לא מושלם אומר שיהיו לי כישלונות שיהיו לי הפסדים שיהיו לי נקודות שבהם אני מקבל ביקורת שאני לא אוהב. עכשיו תדמיינו שאני עכשיו אומר לכם את הדבר הבא אתם תצאו החוצה לרחוב ואתם תצטרכו כל צעד שאתם עושים כן כל צעד שאתם עושים אתם תצטרכו לשלם לי 20 שקלים או 20 אלף שקלים או 2000 שקלים לא משנה כל אחד בהתאם לכיסונו. סכום שיעצבן אתכם. אז מה שיקרה די מהר זה שאתם תפסיקו ללכת אוקיי אתם תגידו טוב אני לא רוצה הוא לא רוצה לשלם את זה יותר אני אפסיק ללכת. העניין הוא שהתשלום הזה חברי גבירותיי ורבותיי ניוז פלאש הוא בלתי נמנע כי כשאני יוצא החוצה אני אקבל גם ביקורת כשאני עושה דברים אני גם לא אצליח. רוב האנשים מה שהם עושים זה שהם לא מאפשרים לעצמם לחגוג את ההצלחות שלהם אז הם הולכים ומשלמים על הטעויות אבל לא חוגגים את ההצלחות. מה שאני אומר זה שברגע שאתם חוגגים יותר ומרשים לעצמכם לסמוח באמת מההצלחות שלכם אז בעצם אני אומר לכם את הדבר הבא תראו כל צעד שאתם הולכים אתם משלמים לי 20 שקלים או 2000 שקלים או 20 אלף שקלים לא משנה. אבל אני גם או העולם כן העולם משלם לכם פי 2 מזה או פי 5 מזה או פי 10 מזה אוקיי אז בוודאי שאתם תלכו זאת אומרת אני רוצה להבין שאם כבר אני בוודאות יקבל ביקורת על הכישלונות שלי אני בוודאות אתבאס על ההפסדים שלי אני בוודאות לא יהיה גאה ב100% ממה שיצרתי אני חייב בשביל לאזן את המוזניים לחגוג את מה שכן לסמוח ממה שכן להתלהב ממה שכן לעוף על עצמי ממה שכן לסמוח להתרגש להתלהב להכניס את הרגשות האלה לחיים שלי בצורה מאוד מאוד מאוד עמוקה סביב הדברים שכן הולכים לי טוב. שוב שילוב זה לא אומר להתכחש לזה שחלק מהדברים לא עובדים זה לא אומר לא ללמוד מהחסרונות שלי זה פשוט אומר שאני רוצה לחגוג את ההצלחות שלי ופה הנקודה השישית שאני רוצה גם כמובן ללמוד מהכישלונות. אם אני רק מסתכל על הכישלונות שלי ומתבאס מהם אז אני כאילו שוב אני מוריד לעצמי את המוטיבציה ומשאיר את עצמי תקוע. אם לעומת זאת אני אומר לעצמי מה שנקרא גישת שכר הלימוד אני אומר לעצמי אוקיי נגיד שהקמתי עסק כסיפור אמיתי כשאני הקמתי את מחללת הצעות עשיתי איזושהי טעות באיזשהו חוזה אוקיי שאני שוב לא ידעתי לנסח אותו כמו שצריך ולא לקחתי עורך דין ולא ידעתי לנסח אותו כמו שצריך וזה עלה לי כ-70 אלף שקלים טעות שאז הרגישה לי פטאלית זה היה כל כך הרבה כסף בשבילי שפשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אבל שילמתי את זה כי לא הייתה לי ברירה ויכלתי להגיד לעצמי יואו איזה טעות אתה כזה טיפה שאתה כזה אידיוט ועשיתי את זה עשיתי את זה או לפחות קצת מזה אבל אמרתי לעצמי אוקיי זה היה שכר לימוד שלי למדתי שיעור שאומנם עלה לי 70 אלף שקל אולי יכלתי ללמוד אותו ב-5,000 או ב-10,000 ולא ב-70,000 אבל לא הייתה לי זה מה שקרה למדתי אותו ב-70,000 אז שילמתי קצת יותר קר על השיעור אבל קיבלתי שיעור קיבלתי שיעור שעל מסמכים מסוימים צריך להכתיב עם רוח דין או שאני עושה מסמכים לבד אני צריך לשים לב לנקודות 1,2,3,4,5,6,7,8 כשאני עושה את הדברים האלה כדי לא ליפול בדברים כאלה שוב מאז היום חתמתי על עוד עשרות מסמכים כאלה שרובם הלכו כן טוב, אז כן, אני לא אומר שלא כשאלתי, אני לא אומר שלא טעיתי, אני לא אומר אפילו שהטעות לא הייתה כואבת. אני רק אומר שקישרתי לעצמי את החיבור של השכר לימוד, פשוט שילמתי 70 אלף שקל לא על הטעות רק. שילמתי כדי ללמוד, שילמתי כדי להתפתח, שילמתי כדי לצמוח, שילמתי כדי לגדול, אוקיי? ובמהלך השנים עשיתי לא מעט טעויות כאלה שעלו לי לא מעט כסף, ואני באמת באמת חושב שבעולם העסקים לפחות והיזמות והכסף, אין כל כך דרך להרוויח סכומים גדולים בלי לשלם שכרי לימוד גדולים. בין אם אתה משלם שכרי לימוד גבוה, לפעמים, וגם עשיתי את זה, ליועצים, למומחים, לליוויים ולכל מיני כאלה, ועשיתי את זה, וגם חלק מהסכומים הבאמת באמת גבוהים אתה בכלל מפסיד על טעויות, על דברים שלא עבדו, על דברים שלא הצליחו וכן הלאה. הדבר הבא זה ללמוד לעזר באנשים אחרים. ללמוד באמת לעזר מאנשים אחרים. ללמוד פשוט, בין אם זה, שוב, אני יודע שהרבה פעמים כשאני אומר את הנושא הזה של מינוף, ויש לי גם פרק שלם על הנושא של מינוף, אבל של מינוף או של להציל סמכויות או של לעזר באנשים אחרים, הרבה פעמים אנשים אומרים לי, כן, גל, לך זה קל, אתה סוחר מישהו, אתה לוקח עובד, אתה עושה זה וזה וזה, אבל אין את הכסף. העניין הוא שבהתחלה, אמנם, אמנם, אמנם, אולי יש לנו פחות כסף, אבל מה שיש לנו זה את החוויה הזאתי שאנחנו רק מתחילים. וכשאנשים רואים מישהו שהוא רק מתחיל, בדרך כלל הרבה יותר בא להם לעזור לו. אז שוב, אני אשאל אתכם שאלה פשוטה. נגיד שיש לכם חבר שהוא סטודנט, כן, לא משנה בין כמה אתם, תדמיינו שהוא סטודנט, והוא עכשיו מקים סטארט-אפ, והוא מכין את זה, והוא בונה את הסטארט-אפ שלו בחדר שינה בבית של ההורים שלו, והוא אומר לכם, וואי, תקשיבו, אני בונה את הסטארט-אפ הזה, ואני ממש רוצה להצליח, ותעשו בשבילי איזה משימה, נגיד שתיקח לכם 10 שעות או 5 שעות, או 100 שעות, וואטאבר, וזה מה שיכול לעזור לי בסטארט-אפ, הלוואי תעזרו לי, הלוואי תעזרו לי. רובכם יהיה לכם הרבה יותר מוטיבציה ורצון לעזור לבן אדם הזה גם ללא תשלום, מאשר אם עכשיו מרק צוקרברג מתקשר אליכם ואומר לכם, תקשיבו, אני צריך לכם עזרה בשביל לשפר את פייסבוק, אוקיי? בבקשה מכם תעזרו לי 50 או 100 או 200 שעות. אתם תגידו, אוקיי, שישלם, למה הוא לא משלם? אז כשאתם בתחילת הדרך, יש לכם את החוויה הזאת סביבכם של אנשים בסביבה שלכם, או צריכה להיות את החוויה הזאת עם האנשים בסביבה שלכם, שכיף לעזור לכם כי אתם מקימים משהו חדש. יש את ההתרגשות, יש את ההתלהבות הזאת, יש את התחושה הזאת של ההתחלה, אוקיי? אז זה למנף את זה. וברגע שאני מבין שאני יכול לבקש עזרה בכל מיני תחומים ועל כל מיני דברים, אז הרבה יותר נוח לי וקל לי להשלים עם החולשות שלי ועם הדברים שאני לא עושה טוב, אם אני יודע להיעזר באנשים אחרים. אני בעצם הופך את עצמי לבן אדם שהוא לא חייב להיות מושלם. אני יכול להיות גרוע בדברים מסוימים ואנשים אחרים יעזרו לי וזה בסדר. הדבר האחרון, וזה אולי הדבר הכי חזק שאפשר לעשות, אבל לא בהכרח הכי קל, לכן השארתי אותו לסוף, וזה למצוא אנשים שפשוט עפים עליכם כמו שאתם, אוקיי? יש את הביטוי הזה שאומר שכל מה שילד צריך כדי להצליח או לממש את הפוטנציאל שלו זה שיהיה מבוגר אחד שיאמין בו. אז אני חושב שזה לא רק ילדים, אוקיי? אני חושב שכל בן אדם צריך מישהו שלא רק מאמין בו, אלא שמסתכל עליו ואומר וואו, הבן אדם הזה הוא וואו. עכשיו, לא מתוך מקום של עיוורון, לא כאילו מישהו שכאילו נגיד עכשיו מאוהב בי או מתלהב ממני ורואה אותי כמושלם ומסתכל עליי ואומר וואו, אין כמוך. זה נחמד, אבל במידה מסוימת זה רק מעמיק את חוסר הביטחון שלי. כי זה מכניס אותי לתוך תסמונת המתחזה הזאתי שדיברנו עליה שוב בפרק הקודם, ואם לא שמעתם את הפרק הקודם זה אחלה זמן לעשות את זה, נסיים את הפרק הזה, תשמעו את הפרק על תסמונת המתחזה. אבל אני מדבר על בן אדם שמסתכל עלינו ואומר וואו, אני רואה את היתרונות שלכם, אני רואה את החסרונות שלכם, אני רואה במה אתם טובים, אני רואה במה אתם גרועים, אני רואה את מה שאתם טוב בכם, אני רואה את מה שרע בכם, ואני אומר לכם שבטוטל אתם פשוט וואו, אוקיי? בן אדם שיודע להסתכל על מה שטוב ומה שרע, מכיר אתכם לעומק ועדיין אומר וואו, אתם אנשים מדהימים. ואני חושב אישית שבנות בת הזוג שלנו חייבים להיות כאלה, שהחברים הכי הכי טובים וקרובים שלנו חייבים להיות כאלה, אנשים שמסתכלים עלינו ואומרים עם היתרונות ועם החסרונות, אתם בסופו של דבר וואו, הם יודעים לבקר אותנו או לא לבקר אותנו, הם יודעים לחגוג איתנו או לא לחגוג איתנו, אבל הם בסך הכל, בטוטל, בסוף, עפים על מי שאנחנו. אני אהף על מי שאתם, כן? ואני מאחל לכם המון המון המון בהצלחה. בפרק הזה דיברנו על איך לעיף פרפקציוניזם שלי ובתקיעות מהחיים שלנו, אז אם אהבתם את הפרק אני אשמח שתעשו לייק, תדרגו בחמש כוכבים או בטבע בהתאם לאפליקציה, ואני אראה אתכם בפרק הבא.

בוודאות יעניין אותך גם