פרק 108: איך להיפטר מפרפקציוניזם?

אני לא מושלם, אני שלם עם עצמי. בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה. איך באמת אפשר להעיף את החוויה של פרפקציוניזם מהחיים שלנו? אוקיי? עשיתי פרק לא מזמן, ואני אקשר אליו למטה בתיאור, שמתאר את הצד החיובי של פרפקציוניזם, את המקום שבו אנחנו רוצים כל הזמן להשתפר, את המקום שבו אנחנו מסתכלים על הרמה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה, ואיך להמשיך לשאוף לשם. אבל בפרק של היום אנחנו נדבר על איך להעיף את הצד השלילי של פרפקציוניזם מהחיים שלנו. את הצד הזה שלא מתעסק בלהשתפר באמת, אלא פשוט בוקע אותנו. פשוט גורם לנו להרגיש שלא משנה מה אנחנו עושים, זה לא מספיק טוב, ואי אפשר ולא כדאי לצאת לדרך. בשביל להיות מסוגל, כמובן, כולנו אני מקווה מבינים את זה, לעשות דברים, להשתפר, לצאת לדרך, אנחנו חייבים לעשות את זה למרות שדברים לא יהיו מושלמים, כי שוב, אין דבר כזה מושלם, ותמיד אפשר לשפר ולשפר ולשפר ולשפר ולשפר ולשפר עוד, אבל אם אנחנו נתקעים במקום הזה שבגלל שאנחנו רואים כל הזמן מה אפשר לשפר, אנחנו לא מוצאים את זה לאוויר, אנחנו לא יוצאים את זה החוצה, אנחנו לא מאמינים בעצמנו, אנחנו לא סומכים על עצמנו, אז שום דבר לא קורה. אחת המטאפורות היפות שאני אוהב זה המטאפורה של הצייר, כן, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל שוב, לא כולם, אבל יש טכניקה מאוד מאוד פופולרית בציור ריאליסטי, שזה אומר ציור שהמטרה שלו, או אחת השאיפות שלו זה ליצור משהו שנראה מאוד מאוד אמיתי, בניגוד לאבסטרקטי, מודרני וכולי, זה שאנחנו עושים שכבות על שכבות על שכבות של צבע, ובהתחלה בשכבות הראשונות אנחנו רק עושים קטמים כלליים, ואני מכיר לא מעט אנשים שאוהבים לצייר, אבא שלי צייר, דודה שלי הייתה אומנית גם כן, ויש לכל אומן שאני מכיר, לצד אינסוף יצירות שהוא הוציא, והיה גאה בהן, והיה שמח, ומשמחים אנשים, יצירות בחדר העבודה שלו שהן פשוט לא נגמרות אף פעם, שכל פעם יש לו עוד משהו לשפר שם, ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו, ואף פעם לא מוציא אותן החוצה. היצירות האלה כמובן, אף אחד לא נהנה מהן, גם הציירים עצמם לא נהנים מהן, ובדרך כלל באיזשהו שלב זה הופך להיות איזה מקום שחור בחדר העבודה של הצייר, שלא רוצה להסתכל בזה, כי זה רק מזכיר לו כמה עבודה הוא השקיע בזה, ולמה הוא אף פעם לא מרוצה מזה, וזה דבר שאנחנו רוצים להימנע ממנו בחיים שלנו, אנחנו לא רוצים שיהיה לנו את זה בחיים שלנו, לא בעבודה, לא בהתפתחות האישית שלנו, ולא בשום דבר אחר. אז להלן שמונה נקודות סופר עוצמתיות, שיעזרו לנו להעיף פרפקציוניזם שלילי, ואת התקיעות של פרפקציוניזם מהחיים. הדבר הראשון זה להבין שאנחנו לא מושלמים, שאנחנו לא נהיה מושלמים, ואנחנו לא צריכים להיות מושלמים. מה שזה אומר זה להסתכל על זה ולהגיד, אנחנו בסך הכל בני אדם, ולהיות מסוגלים להודות בפה מלא בחסרונות שלנו, בטעויות שלנו, ובדברים שאנחנו גרועים בהם. אוקיי? זה לא דבר שאנחנו צריכים לבלוע רוק כשאנחנו אומרים את זה, זה לא דבר שאנחנו צריכים להשפיל מבט כשאנחנו רואים את זה, אנחנו יכולים להרים את הראש, להאשים מבט ולהגיד, אני לא טוב ב-X, אני לא טוב ב-Y, אני לא טוב ב-Whatever. באופן אישי, דוגמה די פשוטה לזה, זה אני לא טוב במשימות שדורשות ניתוח נתונים וכל הדברים האלה. למרות שבאופן אישי, כן, בתור ילד הייתי מאוד מאוד טוב במתמטיקה, ויש לי ראש ריאלי לא רע בכלל. בפסיכורמטרי שעשיתי לפני המון שנים, קיבלתי ציון מושלם של 150 בחלק של החשיבה המתמטיקה, סליחה, 5 חקרות מתמטיקה ו-5 פיזיקה ו-5 מחשבים ו-5 אלקטרוניקה, עם ציונים גבוהים מאוד מאוד בכולם, ועדיין אני יכול להגיד לכם שכשאני רואה קובץ אקסל עם הרבה מאוד נתונים, זה פשוט דבר שאני לא מצליח להתמודד איתו. כאילו, זה מה שקורה, זה פשוט חולשה שיש לי אותה. זה דבר שאני לא טוב בו. מעבר לזה יש עוד הרבה מאוד מאוד מאוד מאוד דברים כאלה. אני לא טוב בלהיכנס לסיטואציות עם המון אנשים חדשים ובתוך סיטואציות רועשות. אני פשוט פחות חזק בזה. אני למדתי אמנם להיות הרבה יותר טוב בזה מפעם, עובדה, אני עומד מול קהל, כשצריך שיש איזו אירוע נטוורקינג שצריך להיות טוב בו, אני מדהים בזה, אבל הבסיס שלי לא טוב בזה. אני לא טוב בללכת אחרי לוח זמנים מדויק. אני לא טוב בהרבה מאוד דברים ואני לא צריך להשפיל מבט כשאני אומר את זה. אני הרבה פעמים לא טוב כל כך במסע ומתן. אני למדתי להיות הרבה פחות גרוע בזה, אבל אני לא טוב בזה. אני לא טוב בשחרירותיות שנדרשת במסע ומתן ובעוד הרבה חלקים כאלה של הדיבורים והדברים האלה. אני פשוט לא כזה טוב בזה. אז רק ברגע שאנחנו מסתכלים על עצמנו ואומרים אוקיי, אני לא כל כך טוב בכל הדברים האלה, אני יכול להשתפר, אני יכול ללמוד, אני יכול פשוט ללכת עם החוזקות שלי, אני יכול לעשות אינסוף דברים ברגע שאני מפסיק להתבייש במי שאני. אם אני מודע לחולשות שלי, לא מפחד, לומר אותן, אז אין לי בעיה לצאת איתם מחוצה. כי בעצם הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שיש לנו חולשות. שימו לב טוב, זה משפט עמוק מה שאחר כך. הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שיש לנו חולשות. הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שהדבר לא מושלם. הבעיה עם פרפקציוניזם, הסיבה שפרפקציוניזם תוקע אותנו זה כי אנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם. ואז אנחנו לא יוצאים מחוצה, ואז אנחנו נתקעים, ואז אנחנו לא עושים את הפעולות. אז הבעיה עם פרפקציוניזם זה לא שהדבר עצמו או שאנחנו לא מושלמים, הבעיה עם פרפקציוניזם זה שאנחנו מנסים להסתיר את מה שלא מושלם, בין אם זה אנחנו, בין אם זה העבודה שלנו, בין אם זה וואטאבר, כל דבר שניסינו לעשות. וזה נקודה חשובה. ברגע שאני מבין את החולשות שלי ואני יודע לתקשר אותן ואני לא מתבייש בהן, אז פתאום האומס שנוצר מהפרפקציוניזם פשוט יורד מעל הכתפיים שלי. הנקודה השנייה, וזה דבר סופר חשוב, זה להיות מסוגל למצוא את המתנות שיש בתוך החולשות והתפקות שלנו. חוסר יכולת שלי להתמודד עם כמות נגיד של נתונים, זה מה שמאפשר לי לשקוע בעולם של דמיון ולראות משימות מסוימות מאוד מאוד לעומק. זה מה שמאפשר לי לכתוב את הפרקים האלה של הפודקאסט, לכתוב את הספר, לעשות הרבה דברים מאוד מאוד עמוקים בעולם ההתפתחות האישית שאני יודע שהרבה אנשים לא מסוגלים לעשות, כי אין להם את החוזקה הזאתי, אבל החוזקה הזאתי גם באה עם אותה חולשה. בעצם, אפשר להסתכל על זה, כמו שלכל מטבע יש שני צדדים, ולכל חוזקה יש את הדבר שקוראים לו באימון הצל של החוזקה. לכל חולשה יש את האור שזורח לה מהצד השני, יש את החוזקה שמקושרת אליה. למשל, אחד הדברים שמשגעים אותי על אשתי, שהיא כל הזמן מדברת עם מלא מלא אנשים, כן, היא מדברת עם מלא אנשים כל הזמן, זה משגע אותי, לפעמים אנחנו הולכים באיזשהו מקום ואז היא מתחילה שיחה עם מישהו, והיא נשבת לשיחה, והיא שוכחת מה היינו אמורים לעשות שם, והיא שוכחת, לא יודע מה, ממיליון דברים, והיא רק מתרכזת בבן אדם. אז הדבר הזה הוא לכאורה באותו רגע מופיע לי, גל, בצורה שיפוטית כחולשה, אבל האמת היא שזה חוזקה מדהימה, כן, על אותו דבר יש חוזקה מדהימה, שיש לה ריבוי של חברים מדהימים שמאוד מאוד אוהבים אותה, יש אנשים שנמצאים עבורה בזמן צרה, יודעת, יש להם מי להתייעץ על כל מיני דברים, היא נותנת המון ערך לאנשים האלה, בקיצור, זה פשוט חוזקה מדהימה. אז אותו דבר, אנחנו יכולים להסתכל על החוזקות של עצמ ותהיה לכם את המידע הזאת נגיש יותר, כי אתם יודעים שאתם תשאלו על זה. כנל אם אתם יודעים שאתם תשאלו על דברים אחרים. אז אותו דבר פה, אם אני יודע שבכל פעם שאני מדבר על מישהו, אני קודם כל אומר עליו דברים טובים, המוח שלי אוטומטית יחפש ויאתיר את הדברים הטובים באותו בן אדם. עכשיו שוב, פה אני לא מדבר על זה בהקשר הרוחני, או בהקשר הרגשי, או בהקשר המוסרי, שכמובן יש דברים טובים לתרגול הזה בכל הרבדים האלה, אני מדבר פה על אימנע מפרפקציוניזם. אני מדבר פה על זה שברגע שאני יכול לראות את הדברים הטובים באחרים, אני גם רואה את הדברים היותר טובים בעצמי, כי זה פשוט הולך ככה. אגב, זמן לניפוץ מיטוס, הרבה אנשים אומרים, כן, אני יכול רק לראות את החיובי באחרים, אבל בעצמי, אני כזה ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמי, בעצמי אני רואה רק את השלילי. זה, גבירותיי ורבותיי, ב-99.99999 אחוז מהמקרים, בול, שיט, שקר. שקר מאחד משתי גורמים. או שהבן אדם הזה חד משמעית, יש לו ביקורת ענקית על אנשים אחרים, אבל הוא פשוט שומר אותם לעצמו, כי הוא יודע שזה לא מנומס, אז הוא אומר אולי שעל אחרים הוא חושב טוב, אבל בתכלס הוא מאוד מאוד ביקורתי גם כלפי אחרים, או שהוא כן רואה על עצמו מלא דברים טובים, אבל הוא פשוט לא אומר את זה. אז אחד משתי הסיבות האלה גורמים לאנשים להגיד את זה, ובתכלס במציאות, אנשים שבאופן עקבי רואים חיובי באנשים אחרים, רואים גם חיובי בעצמם, אנשים שבאופן עקבי רואים שלילי באחרים, יראו גם שלילי בעצמם. זה נכון שוב, ב-99.99 אחוז מהמקרים, יש את המקרה המיוחד שלו, אבל כמו בכל דבר בפסיכולוגיה. אבל ברוב המקרים זה בדיוק המצב. ולכן אם אני אתרגל לדבר חיובי על אחרים, אז אני אתרגל לראות חיובי על אחרים, אז אני אתרגל לראות חיובי בעצמי, אז אני לא אתבייש בדברים השלילים שבי, ואז הפרפקציוניזם לא יעצור אותי בשום צורה. הדבר הבא זה לחגוג ניצחונות. שימו לב, לצאת לדרך עם משהו לא מושלם אומר שיהיו לי כישלונות, שיהיו לי הפסדים, שיהיו לי נקודות שבהן אני מקבל ביקורת שאני לא אוהב. עכשיו תדמיינו שאני עכשיו אומר לכם את הדבר הבא, אתם תצאו החוצה לרחוב ואתם תצטרכו כל צעד שאתם עושים, כל צעד שאתם עושים, תצטרכו לשלם לי 20 שקלים, או 20 אלף שקלים, או 2,000 שקלים, לא משנה, כל אחד בהתאם לכיס שלו. סכום שיעצבן אתכם. אז מה שיקרה די מהר זה שאתם תפסיקו ללכת, אתם תגידו טוב אני לא רוצה, הוא לא רוצה לשלם את זה יותר, אני אפסיק ללכת. העניין הוא שהתשלום הזה חבר'ה, גבירותיי ורבותיי, ניוז פלש, הוא בלתי נמנע, כי כשאני יוצא החוצה אני אקבל גם ביקורת, כשאני עושה דברים אני גם לא אצליח. רוב האנשים, מה שהם עושים זה שהם לא מאפשרים לעצמם לחגוג את ההצלחות שלהם. אז הם הולכים ומשלמים על הטעויות, אבל לא חוגגים את ההצלחות. מה שאני אומר זה שברגע שאתם חוגגים יותר ומרשים לעצמכם לסמוח באמת מההצלחות שלכם, אז בעצם אני אומר לכם את הדבר הבא, תראו כל צעד שאתם הולכים, אתם משלמים לי 20 שקלים או 2,000 שקלים או 20,000 שקלים, לא משנה, אבל אני גם, או העולם, כן, העולם משלם לכם פי 2 מזה, או פי 5 מזה, או פי 10 מזה, אוקיי? אז בוודאי שזה נדיחו. זאת אומרת אני רוצה להבין שאם כבר אני בוודאות יקבל ביקורת על הכישלונות שלי, אני בוודאות אתבאס על ההפסדים שלי, אני בוודאות לא אהיה גאה ב-100% ממה שיצרתי, אני חייב בשביל לאזן את המוזניים לחגוג את מה שכן, לסמוח ממה שכן, להתלהב ממה שכן, לאוף על עצמי ממה שכן, לסמוח, להתרגש, להתלהב, להכניס את הרגשות האלה לחיים שלי בצורה מאוד מאוד מאוד עמוקה סביב הדברים שכן הולכים לי טוב. שוב, שילוב, שילוב, זה לא אומר להתכחש לזה שחלק מהדברים לא עובדים, זה לא אומר לא ללמוד מהחסרונות שלי, זה פשוט אומר שאני רוצה לחגוג את ההצלחות שלי. ופה הנקודה השישית שאני רוצה גם כמובן ללמוד מהכישלונות. אם אני רק מסתכל על הכישלונות שלי ומתבאס מהם, אז אני כאילו, שוב, אני מוריד לעצמי את המוטיבציה ומשאיר את עצמי תקוע. אם לעומת זאת אני אומר לעצמי, מה שנקרא גישת שכר הלימוד, אני אומר לעצמי, אוקיי, נגיד שהקמתי עסק, אוקיי, סיפור אמיתי, כשאני הקמתי את מכלל התוצאות, עשיתי איזושהי טעות באיזשהו חוזה, אוקיי, שאני שוב לא ידעתי לנסח אותו כמו שצריך, ולא לקחתי עורך דין, ולא ידעתי לנסח אותו כמו שצריך, וזה עלה לי כ-70 אלף שקלים. טעות שאז הרגישה לי פטלית, זה היה כל כך הרבה כסף בשבילי שפשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אבל שילמתי את זה כי לא הייתה לי ברירה. ויכלתי להגיד לעצמי, יואו, איזה טעות, אתה כזה טיפש, אתה כזה אידיוט, ועשיתי את זה, עשיתי את זה, או לפחות קצת מזה, אבל אמרתי לעצמי, אוקיי, זה היה שכר לימוד שלי. למדתי שיעור, שאומנם עלה לי 70 אלף שקל, אולי יכלתי ללמוד אותו ב-5,000 או ב-10,000 ולא ב-70,000, אבל לא הייתה לי, זה מה שקרה, למדתי אותו ב-70,000, אז שילמתי קצת יותר יקר על השיעור, אבל קיבלתי שיעור. קיבלתי שיעור שעל מסמכים מסוימים צריך להחתים עם מוחה דין. או כשאני עושה מסמכים לבד, אני צריך לציין לב לנקודות, אחת, שתיים, שלושה, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, כשאני עושה את הדברים האלה כדי לא ליפול בדברים כאלה שוב. מאז ועד היום חתמתי על עוד עשרות מסמכים כאלה שרובם הולכו כן טוב. אז כן, אני לא אומר שלא קשלתי, אני לא אומר שלא טעיתי, אני לא אומר אפילו שהטעות לא הייתה כואבת. אני רק אומר שקישרתי לעצמי את החיבור של השכר לימוד, פשוט שילמתי 70 אלף שקל לא על הטעות רק. שילמתי כדי ללמוד, שילמתי כדי להתפתח, שילמתי כדי לצמוח, שילמתי כדי לגדול. ובמהלך השנים עשיתי לא מעט טעויות כאלה שעלו לי לא מעט כסף, ואני באמת באמת חושב שבעולם העסקים לפחות והיזמות והכסף, אין כל כך דרך להרוויח סכומים גדולים בלי לשלם שכרי לימוד גדולים. בין אם אתה משלם שכר לימוד גבוה לפעמים, וגם עשיתי את זה, ליועצים, למומחים, לליוויים ולכל מיני כאלה, ועשיתי את זה, וגם חלק מהסכומים באמת באמת גבוהים, אתה בכלל מפסיד על טעויות, על דברים שלא עבדו, על דברים שלא הצליחו וכן הלאה. הדבר הבא זה ללמוד להיעזר באנשים אחרים. ללמוד באמת להיעזר מהאנשים אחרים. ללמוד פשוט, בין אם זה שוב, אני יודע שהרבה פעמים כשאני אומר את הנושא הזה של מינוף, ויש לי גם פרק שלם על הנושא של מינוף, אבל של מינוף או של להציל סמכויות או של לעזור לאנשים אחרים, הרבה פעמים אנשים אומרים לי, כן גל, לך זה קל, אתה סוחר מישהו, אתה לוקח עובד, אתה עושה זה וזה וזה, אבל אין את הכסף. העניין הוא שבהתחלה, אומנם אולי יש לנו פחות כסף, אבל מה שיש לנו זה את החוויה הזאתי שאנחנו רק מתחילים. וכשאנשים רואים מישהו שהוא רק מתחיל, בדרך כלל הרבה יותר בא להם לעזור לו. שוב, אני אשאל אתכם שאלה פשוטה. נגיד שיש לכם חבר שהוא סטודנט, לא משנה בין כמה אתם, תדמיינו שהוא סטודנט, והוא עכשיו מקים סטארטאפ, והוא מכין את זה, והוא בונה את הסטארטאפ שלו בחדר שינה בבית שלו,