דלג לתוכן הראשי

האם אתה ממלא את התפקיד שלך?

כולנו ממלאים תפקידים. וברוב המקרים, אנחנו ממלאים אותם ככל יכולתנו.

השאלה המעניינת היא לא אם אתה ממלא תפקיד, אלא איזה תפקיד בדיוק אתה חושב שאתה אמור למלא, ומי בעצם כתב את התסריט הזה.

גל צחייק בחדר הלבשה, מתקן ותופר מחדש את צווארון התלבושת שהוא לובש בעודו מוקף בתלבושות תפקידים אחרות התלויות בצל — מטאפורה לכך שאת התפקיד שאנחנו ממלאים בחיים אנחנו כתבנו בעצמנו, וניתן לכתוב אותו מחדש

איזה סוג של תפקיד אנחנו ממלאים

אנחנו ממלאים תפקידים בכל תחומי החיים. הורים לילדים שלנו, ילדים להורים שלנו, סטודנטים למורים שלנו, עובדים לבוס שלנו, ובוסים לעובדים שלנו. לכל אחד מאיתנו יש כמה וכמה תפקידים במקביל.

מחקרים רבים מראים שאנחנו ממלאים כל תפקיד, לא משנה מה הוא, ברמה המיטבית לפי ההבנה שלנו. אנחנו מגבשים תמונה של מה אנחנו אמורים לעשות בתור הורים, ילדים, סטודנטים, עובדים או בוסים, ומנסים לממש את התמונה הזאת ככל יכולתנו. מכאן מגיעים ביטויים כמו "בעבודה אני ממש לא ככה" או "בבית אני שונה לגמרי". ומכאן גם התחושה שאנשים שעובדים איתנו יום־יום עדיין "לא מכירים אותנו".

למה זה דבר חיובי

התשובה פשוטה: אין לנו דרך התנהגות אחת שתשרת אותנו בכל מסגרת בחיים. זו גמישות, וגמישות היא כוח.

אם היינו הורים כמו שאנחנו ילדים, או ילדים כמו שאנחנו הורים, מערכות היחסים שלנו היו נכשלות. באופן לא מודע, אנחנו כל הזמן מנסים להבין איך אנחנו אמורים להיות בכל מקום, במילים אחרות, איזה תפקיד עלינו למלא שם.

ניסוי הכלא בסטנפורד: כשההגדרה יוצאת משליטה

כמו כל הכללה, גם ההכללה שלנו לגבי התפקיד שלנו יכולה להוביל לטעויות, טעויות שלפעמים משלמים עליהן ביוקר. הדוגמה הקיצונית ביותר שאני מכיר להמחשת הכוח הזה היא ניסוי הכלא המפורסם באוניברסיטת סטנפורד.

בניסוי הזה לקחו סטודנטים שפויים ורגילים לחלוטין וחילקו אותם לשתי קבוצות: סוהרים ואסירים. בקצרה: הניסוי הופסק באמצע, בעקבות התעללות באסירים מצד הסוהרים, כשהאסירים כלל לא התנגדו. הזוי לחלוטין, אבל מדובר בתופעה פסיכולוגית שקיימת אצל כולנו, ברמה כזו או אחרת. אנחנו מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי למלא את התפקיד שהגדרנו לעצמנו.

מי בעצם כתב את התסריט שלך

הנקודה החשובה מכל היא זו: את רוב התפקידים בחיינו אנחנו מגדירים בעצמנו.

גם בתפקידים המוגדרים מבחוץ, כמו העבודה שלנו, יש הרבה מקום לפרשנות אישית. בניסוי בסטנפורד, אם הסטודנטים היו מפרשים שתפקיד הסוהר הוא לדאוג לשלום האסירים (למשל, אם לא היו חשופים לתוכניות טלוויזיה מסוימות על סוהרים), התפקיד שהם היו ממלאים היה תפקיד דואג ועדין לגמרי.

זה לא אומר שאתה הולך להתעלל במישהו. אבל זה כן אומר שהרבה פעמים אתה לא מפיק את התוצאות שאתה רוצה, מתוך תפקיד שהגדרת לעצמך בצורה לא אפקטיבית. שים לב איך אתה מפרש את התפקידים שלך.

מה עושים עם זה

הדבר הראשון הוא להיות מודעים לתפקידים שאנחנו ממלאים בחיים. חשוב מכך, להבין איך אנחנו רואים את התפקידים האלה, ולבדוק אם ההגדרה שלנו להם אפקטיבית.

כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמך:

  • אילו תפקידים אתה ממלא בחיים שלך?
  • איך אתה מגדיר כל אחד מהתפקידים האלה?
  • מה אתה חושב שעליך לעשות בתור מי שממלא את התפקיד הזה?
  • איך אפשר להגדיר את אותו תפקיד אחרת, כך שהתוצאות יהיו טובות יותר?

סיכום

התפקיד שאתה ממלא בחיים לא נכפה עליך מבחוץ ברוב המקרים. אתה זה שכתב את התסריט, לרוב בלי לשים לב שכתבת אותו. וכל תסריט שאתה כתבת, אפשר לכתוב מחדש.

בוודאות יעניין אותך גם