משחקי תפקידים כדרך חיים

כולנו משחקים משחקי תפקידים כל יום, גם אם אין לנו מושג מה זה מבוכים ודרקונים ואפילו לא בטוחים מה זה בכלל אומר.

מה זה משחק תפקידים

לחלק מכם אין צורך להסביר. אבל בשביל כל השאר: משחק תפקידים הוא משחק שבו השחקן לוקח על עצמו לגלם דמות מסוימת, והרעיון הוא לבטא את הדמות הזו בצורה האמינה ביותר. ברמה העקרונית משחקי תפקידים מגיעים במגוון רחב של רמות, בין אם זה ברמת הדיאלוג והדמיון בלבד, ובין אם זה משהו שכולל תלבושות ואביזרים.

"אני לא עושה דברים כאלה"

אז זהו, שאתם כן. בלי בהכרח להיות מודעים לכך, אתם לוקחים על עצמכם כל יום לשחק דמויות רבות. אם תענו על השאלות "מי אני?" ו"מה אני?", תגלו שיש שם שלל תפקידים שאותם אתם לובשים. בין אם זה הסטטוס המשפחתי שלכם, המקצוע שלכם, התחביבים שלכם או הגיל שלכם - אתם משחקים את הדמות הזו.

איך הדמות הזו נבנית

כן, זו דמות אמיתית, לא מטאפורה בלבד. אתם וודאי מכירים את התופעה שילדים להורים מכים הם בעלי סיכוי רב יותר להפוך בעצמם להורים מכים. למה זה? כשהילדים האלה מוצאים את עצמם הורים, הם נאלצים ללבוש דמות של הורה, וההורה שהם מכירים מתנהג בצורה מסוימת, ולכן הם לוקחים ממנו את הדוגמה. נתתי דוגמה קיצונית ושלילית, אבל כולנו יכולים להתחבר לרעיון שילדים לעיתים קרובות נהיים הורים דומים להורים שלהם.

הצבא הוא דוגמה מעולה נוספת: הדמות הנדרשת מהחייל מעצבת התנהגות בתוך זמן קצר יחסית. ודוגמה קיצונית עוד יותר היא ניסוי הכלא המפורסם בסטנפורד, ששם נבחרו אנשים רגילים לגמרי לשחק תפקידי סוהרים ואסירים, ותוך ימים ספורים חלקם התנהגו בצורה שהזעיזה אפילו את החוקרים עצמם. אחד המשתתפים תיאר את זה כך: הוא היה כל כך שקוע בדמות, שכלל לא עלה בדעתו שהוא עושה משהו פוגעני.

אם ניקח דוגמה רגועה הרבה יותר, נוכל להסתכל על הדמות שאתם ממלאים בעבודה לעומת הדמות בבית: כמה מכם יכולים להזדהות עם הרעיון שאתם לא מתנהגים באותו אופן בשני המקומות?

למה זה עובד ככה

אחד הדברים שאנחנו כבני אדם זקוקים לו כדי שלא נשתגע הוא רמה מסוימת של ודאות. דמיינו איך היו נראים חייכם אם לא הייתם יודעים שהשמש תזרח מחר, או שהרצפה לא תקרוס תחת רגלכם בצעד הבא. ודאות, בין אם היא אמיתית או לא, היא תנאי הכרחי לחיים. כשאנחנו אומרים "אני מתכנת" או "מנהלת" או "קוסמטיקאית" או "פסיכולוג", אנחנו יודעים מה זה אומר עלינו, מה עלינו לעשות. מעין שבלונה של ודאות.

חיובי או שלילי? תלוי בבחירה

כמו כל מנגנון פסיכולוגי אחר שיש לנו, המנגנון הזה אינו שלילי או חיובי כשלעצמו. השימוש בו יכול לתת לנו תוצאות מעולות או תוצאות נוראיות (ניסוי הכלא, הורים מכים), בהתאם למה שאנחנו עושים איתו.

איך לוקחים את זה למקום טוב ועוצמתי

אם נבחר לעצמנו דמויות שליליות, ההתנהגות שלנו תהיה בעייתית. אם נבחר לעצמנו דמויות מעצימות ומועילות, התוצאות יהיו בהתאם. תחשבו מה זה יעשה לחיים שלכם אם תהיו רומנטיקנים חסרי תקנה בזוגיות שלכם, וורקוהוליק מוכשר וחרוץ בעבודה, איש עסקים מפולפל כשזה נוגע לכספים, מנחה סבלני עם הילדים, וילד אוהב עם ההורים.

בעצם מה שאני אומר כאן הוא שאתם יכולים לחלק את החיים שלכם לתחומים, ולבחור לעצמכם דמות, או אפילו כמה דמויות, אותן תשחקו בתוך כל תחום. המשחק הזה יכול להפוך אתכם ליעילים ולמוגשמים בתחומים האלה, בקלות יתרה יותר משהייתם מצפים.

סיכום

אתם לא צריכים לחכות ל"אני האמיתי" כדי להתחיל לנהוג אחרת. הדמות שאתם משחקים כרגע נבחרה, ברוב המקרים, בלי שידעתם שיש בחירה. ברגע שרואים את זה, אפשר להתחיל לבחור בכוונה: תחום אחד בכל פעם, דמות אחת בכל פעם, ולראות מה זה עושה לתוצאות.

רוצים להבין למה עדיף לעבוד על תחום אחד בכל פעם ולא על הכל בבת אחת? קראו את הפוסט מיקרו מול מאקרו בהתפתחות אישית.