פרק 82: אין לך חשיבת יתר

תרבות האינסטנט, האינסטגרם והטיק טוק הצליחה לעשות את זה שוב והתעלתה מעל הטמטום האינסופי של עצמה. כן, אחרי מושגים ורעיונות מטומטמים וחסרי כל ביסוס כמו ערס עצמי וביטחון עצמי מוגזם, באמת אני חשבתי בתמימותי שאנחנו לא נוכל להיות יותר מטומטמים בזה. אבל אז הגיע המושג ששבר מחדש את השיא, המושג הכי תבילי ששמעתי בזמן האחרון, חשיבת יתר. בפרק הזה אני אסביר לכם למה אין דבר כזה חשיבת יתר, מה כנראה הבעיה האמיתית שיש לאנשים או לכם אם אתם חושבים שיש לכם חשיבת יתר או לאנשים האלה שחושבים שיש להם חשיבת יתר, ואיך לפתור את זה מהשורש. עכשיו, בבקשה, בבקשה, בבקשה מכם, בפעם הבאה שאתם רואים איזה סרטון או פוסט או כל דבר אחר שמסביר על הנושא של חשיבת יתר ומתייחס לזה כאילו זה דבר אמיתי שקיים במציאות, אנה מכם, תקשרו את האנשים האלה לפרק הזה בפודקאסט, אני מבטיח לכם שהם יגידו לכם תודה. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישורות. אם אתם עדיין לא מכירים אותי קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים מעשיים שבאמת באמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרטה. אז כן, חשיבת יתר זה לא רק דבר שלא קיים, עבור 99.9% מהאוכלוסייה, כולל אותי שאני, אגב, חושב שאני מאוד מאוד חכם אבל זה פשוט לא קשור, לחשוב יותר מדי זה פשוט משימה בלתי אפשרית, אוקיי? רובנו מתעייפים מחשיבה כל כך מהר, ויכולת הריכוז שלנו כל כך קצרה שאין לנו את היכולת בכלל לחשוב מספיק לעומק על דברים חשובים ומשמעותיים, ובוודאי שאנחנו לא יכולים להגיע לרף שיקרא לחשוב יותר מדי, ובטח שלא חשיבת יתר קיצונית, זה פשוט דבר שהוא בלתי אפשרי. רוב האנשים לא מסוגלים לחשוב יותר מדי, ושוב אני כמו שאני אומר, הם אפילו לא מסוגלים לחשוב מספיק ואני אתן לכם דוגמה פשוטה. וכשאני אומר רוב, שוב אני לא כולל רק אנשים בצורה מזלזלת שהם לא מספיק חכמים או משהו כזה, אני מכניס גם את עצמי לגמרי לגמרי לתוך הקטגוריה הזאתי. אגב, פה בפרק גם אני אדבר על פתרונות מעשיים לבעיה הזאתי. אבל קודם כל אני רוצה לספר לכם סיפור קצר בהקשר הזה. לפני משהו כמו עשר שנים, בערך חמש שנים לפני, זה יותר מעשר שנים, כן, משהו כמו עשר שנים, בערך ארבע חמש שנים לפני שהקמתי את מכנת הוצאות, הייתי עושה סדנאות אחרות, הייתי עובד עם NLP, הייתי משתמש ב-NLP באחד על אחד, באימונים, הייתי עושה סדנאות, ואחת הסדנאות שהייתי עושה זה הייתה סדנה מאוד מאוד מאוד עמוקה של שלושה ימים רצופים מהבוקר עד הערב, והיינו עובדים שם מאוד מאוד לעומק על תפיסות העולם של האנשים, על חוויות ילדות שהיו להם, על איך הדבר הזה עיצב את איך שהם, את איך שהם, את מי שהם ואת איך שהם פועלים וכן הלאה, באמת סדנה סופר עמוקה שנוגעת במקומות הכי הכי עמוקים ורלוונטיים ומשמעותיים בנפש שלנו, ובאמת הרבה פעמים בתוך הסדנה הזאת, או כמעט כל פעם, הרבה אנשים היו נתקלים באירועי עבר שהם לא זכו שיש להם בתפיסות עולם ומחשבות שהם לא ידעו שיש להם, והייתי שואל אותם שאלות לגבי אותם תפיסות עולם ולגבי אותם אירועים שהם מעולם לא חשבו עליהם, כן זה היה חלק מהעניין, וזה אחת הסיבות שהסדנה הזאת באמת עשתה עבודה מאוד מאוד טובה ועזרה לאנשים בצורה מאוד עמוקה, ואחד הדברים שבהתחלה נדהמתי לגלות עד שהבנתי שגם אני עושה את זה בעצמי, זה שברגע שרק שאלתי אנשים שאלה כזאתי, התשובה המיידית שלהם ממש אינסטנטלי מיד הייתה אני לא יודע אוקיי? דמיינו שנייה סיטואציה שאתם נמצאים בתוך איזושהי סדנה, בתוך איזושהי עבודת עומק, פתאום גיליתם שכשהייתם בני חמש או ארבע או שלוש קרה לכם איזושהי חוויה מסוימת שבאמת צבאה את החיים שלכם בצבע אחר אחר כך, השפיעה לכם ברמה מאוד מאוד עמוקה ואני שואל אתכם איזו שאלה מעמיקה על המחשבה הזאת כמו למשל מה אתם חושבים שההשלכות של זה או משהו כזה או איך אתם חושבים שהאירוע הזה הוביל למחשבה הזאת, שאלה לא פשוטה ותוך פחות משתי שניות אתם עונים לי את התשובה אני לא יודע עכשיו ברור שברמה מסוימת התשובה הזאת היא נכונה כן אתם באמת לא יודעים כי לא חשבתם על זה אף פעם אבל ברמה אחרת זה קצת מוזר להגיד אני לא יודע כי בעצם אם אף פעם לא חשבתם על זה ברור שאתם לא יודעים ואני נותן לכם את הזמן ואת ההזדמנות לחשוב על זה זה מה שאני הייתי אומר להם, הייתי אומר להם תחשבו על זה ברוב המקרים אחרי עשר חמש עשרה שניות במקרה של אלה הכי הכי הכי ממוקדים הם שוב אמרו לי אני לא יודע והייתי צריך לתת להם פרקי זמן בצורה מדורגת לחשיבה כי שוב בהתחלה שפקתי את זה מה הקטע שלהם למה הם לא חושבים יותר חשבתי שאולי זה משהו קשור לכל מיני התנגדויות רגשיות אז ניסיתי ככה לעזור להם להתגבר על הפחדים הרגשיים שלהם לחשוף ודברים, ודברים, ודברים כאלה, וראיתי שכל הדברים האלה לא עזרו, פשוט היכולת שלנו להתרכז במשימות קוגנטיביות מורכבות היא מאוד מאוד מוגבלת. היכולת שלנו לחשוב הרבה ולאורך זמן זה מאוד מאוד מוגבל. אז למה, אם מה שאני אומר נכון, אוקיי, למה לכל כך הרבה אנשים יש את החוויה ומתחברים לרעיון שיש להם חשיבת יתר, אחרת כל התכנים האלה וכל המושג הזה לא היה קיים, נכון? קצת כמו ארץ עצמי, נכון? אם אני אומר שאין ארץ עצמי, ואולי נעשה על זה פרק נפרד בפודקאסט, אבל הרבה אנשים חווים שכן יש להם ארץ עצמי. אז איך אני אומר שאין ארץ עצמי? הרבה אנשים חושבים או חווים שיש להם חשיבת יתר. למה הם חווים את זה? והתשובה היא שיש שתי מצבים שבהם אנשים מגיעים למה שהם קוראים לו חשיבת יתר. ואני אשמח להסביר לכם למה זה לא באמת חשיבת יתר, אלא אולי יותר מה שנקרא חשיבת חסר, זאת אומרת פחות מדי חשובו. והדוגמה הראשונה היא באמת המחשבה הראשונה שאני חשבתי על אותם חבר'ה מדהימים שבאו בסדנה שלי, דרך אגב אנשים מדהימים. והראשון זה שיש להם איזשהו חסם רגשי כדי להתקדם במחשבה שלהם. למשל, אנשים חושבים על לקבל איזושהי החלטה מסוימת, בוא נגיד אני רוצה לעזוב את העבודה שלי ולפתוח עסק. כן, נגיד שזה מה שאני רוצה. ונגיד שאני ככה מנסה לחשוב על היתרונות והחסרונות והאם זה עכשיו זה זמן מתאים או לא וכל מיני מחשבות מהסוג הזה. ובאמת שאין לי שום תירוץ ברמה המודעת לא לעזוב את העבודה ולהקים את העסק. אני לא אומר שזה המצב אצל כולם, כן אצל הרבה אנשים אני חושב שזה לא החלטה נכונה ווואטאבר. שוב, אני לא נכנס פה להכללה, זה רק דוגמה אחת ספציפית, אוקיי? ונגיד שאני מוצא שאין לי איזשהו תירוץ משמעותי או איזושהי סיבה משמעותית לא להקים את העסק, אבל איפשהו עמוק בתוכי מסתתר פחד עמוק מכישלון. הפחד העמוק מהכישלון לא מעוניין שאני אקים את העסק, אני מפחד להיכשל, אבל אני גם לא רוצה להודות בזה בפני עצמי. ולכן אני אמשיך לשקול עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם את הדברים. הבעיה פה היא לא החשיבת יתר כי בדרך כלל לא תהיה פה הרבה חשיבה, יהיה פה את אותה חשיבה קצרה, את אותם טיעונים פשוטים ובסיסיים, אותם דברים שחשבתם עליהם כבר בחמש דקות הראשונות שחשבתם על הדבר הזה. הם פשוט ירוץו לכם בראש עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. פשוט בגלל שיש איזשהו חסם רגשי שמונע מכם להתקדם. נגיד אני רוצה לנקרא איזושהי שיחה משמעותית וחשובה עם בת הזוג שלי או בן הזוג שלי או מישהו שאני הייתי רוצה שיהיה בן או בת הזוג שלי ווטאבר. או עם הילדים שלי או עם ההורים שלי או עם הבוס שלי או עם מישהו בעבודה, כן? ואז אני אומר לעצמי אבל מה אם הוא יתבאס? מה אם הוא יתעצבן? מה אם זה? מה אם זה? מה אם זה? לא משנה אני מחליט שאני רוצה לעשות את זה אבל הפחד מהשיחה גורם לי להימנע מזה. הפחד מהשיחה גורם לי להימנע מזה, אוקיי? אבל בראש בשביל לא להודות בפני עצמי שרק הפחד עוצר אותי אני בעצם מריץ את אותן מחשבות שוב, אותן מחשבות שהיו לי בחמש דקות הראשונות כשחשבתי לעשות את השיחה עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם בראש. אי אפשר לקרוא לזה חשיבת יתר כי כשהמחשבות האלה רצות לי בראש אני לא באמת חושב אני רק מריץ את המחשבות האלה על אוטומט, אוקיי? אני לא מפתח פה איזה חשיבה, אני לא משקיע פה איזשהו מאמץ קוגנטיבי הדברים האלה פשוט רצים לי בראש עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם כהסחת דעת בלבד. הדבר האמיתי שקורה פה זה לא חשיבת יתר, הדבר האמיתי שקורה פה זה חסם רגשי פשוט ברוב המקרים פחד לפעמים גם רגשות אחרים, אוקיי? עוד וריאציה או עוד דוגמה או עוד סוג של משהו שהוא מאוד מאוד דומה אז הכנסתי אותו באותו סייף זה שאנחנו למשל רוצים לעשות משהו, נגיד אני שוב רוצה להקים עסק אני רוצה לפתח איזו מיומנות חדשה אני רוצה, לא יודע, לעשות פודקאסט אני רוצה להתחיל לעשות טיק טוק אינסטגרם אני רוצה ללמוד, לא יודע מה Whatever, לא משנה מה כל דבר יש לי איזה חלום לפסל משהו אני רוצה לפתור איזה בעיה עם המשפחה שלי לא משנה, איזושהי בעיה אישית פנימית קשה יש לי איזה שהוא וואטאבר ואני מחליט שאני רוצה לטפל בזה ואז אני מגלה שהפתרון הוא מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד פשוט אוקיי? הרבה פעמים אני מגלה שהפתרון הוא מאוד מאוד פשוט ואז מה שאני אעשה זה שוב, מתוך החוסר אמונה שלי שהפתרון יכול להיות כל כך פשוט אני בעצם יגיד לעצמי כל מיני דברים בראש של למה זה לא אפשרי, למה זה לא יעבוד לי למה זה לא יכול להיות, למה הדבר הזה לא נכון ושוב, ופשוט אני אריץ את אותה מחשבות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם שוב, בתור בן אדם שאם אני מלמד כבר בערך עשר שנים אני מעביר, אני עובר סדנאות והולך לקורסים והולך לסדנאות אני חושב כבר, לא יודע, קרוב לשבע עשרה שנה או משהו כזה ובכל השבע עשרה שנים האלה אני חושב שאחד הדברים שראיתי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ואני חושב שגם אתם תזדרו איתי כל מי ששומע פודקאסטים כל מי שמתעניין בהתפתחות אישית כל מי שמנסה ללמוד ולפתח את עצמו שהרבה מאוד פעמים האנשים האלה שמצליחים במשהו שהם כל כך מצליחים בו שהם רוצים ללכת ללמד אותו הם מדברים על זה כאילו זה פשוט לא על כל דבר לא על כל דבר אבל על הרבה נושאים בהרבה דברים הם מתייחסים לזה כאילו זה פשוט ואני לא זוכר הרצאה אחת או סדנה אחת או קורס אחד שהייתי בו שלא עלתה ההתנגדות או שמישהו לא אמר למרצה אתה אומר את זה כאילו זה נשמע פשוט כשאתה אומר את זה זה נשמע קל וכן הלאה למה כי כשהבן אדם מנסה להראות לי שזה פשוט ואני מאמין שהדבר הזה צריך להיות מסובך אז אני מתחיל לחפור ולחפור ולחפור ולחפש את מה המסובך בזה איי גב גם זה לא חשיבהתי יתר כי גם פה אין באמת חשיבה זה לא שאני מסבך את עצמי ובאמת מצליח למצוא מורכבויות אני פשוט רק אומר לעצמי שזה מסובך לדוגמה אם סתם דוגמה יש פה בטח אנשים שמקשיבים לפודקאסט הזה שהיו רוצים שיהיה להם פודקאסט משל עצמם אז אם אני אגיד לכם שכל מה שאתם צריכים לעשות זה פאקינג לפתוח את המיקרופון שלכם לדבר על מה שאתם מאמינים ושבא לכם ושאתם מקצועיים בו ואם אין לכם מיקרופון טוב אז אולי להעביר את זה באיזו תוכנה של סינון רעשים ואז לעלות את זה לספוטיפיי אז אתם תגידו אתה אומר את זה כדי לגרום לזה להישמע פשוט זה לא כזה פשוט להקים פודקאסט צריך עוד 17 מיליון דברים מהם ה-17 מיליון דברים האלה חבר'ה מהם מהם מהם אוקיי אין אולי אתם תגידו לא יש עוד הרבה דברים ואני שואל אתכם מה ואז אתם תגידו דברים כמו לא יודע צריך לוגו לפודקאסט בשם לפודקאסט ומה עוד חבר'ה ומה עוד ופה אני נכנס לדבר השני והדבר השני זה שיש לנו חלק במוח שלא מצליח לתפוס או להבין יותר מדי דברים במקביל אני לא יודע כמה מכם משחקים שחמט או ניסיתם אפילו פעם אחת לשחק שחמט או אפילו דמקה ומה שקורה זה שבשחמט אנחנו רוצים לנסות לחשוב כמה צעדים קדימה אנחנו רוצים לנסות להבין או בדמקה כן אם אני אעשה ככה מה הצד השני יעשה אפילו בוא נגיד ניקח את זה אפילו משחק יותר פשוט שכל אחד מכיר X יגול אוקיי ב-X יגול כשאני מתחיל עם X יגול כשאני עושה את ה-X הראשון שלי אני כבר קובע לא יודע אם אתם יודעים את זה יש מקומות מסוימים שמנסים את ה-X אני קובע בוודאות שלא משנה מה יקרה תחת משחק תקין של שתי הצדדים בוודאות יהיה טקו ויש מקומות שגם שוב יהיו טקו אבל שהם נותנים לי סיכוי יותר גדול אם הבן אדם עושה טעות אחת לנצח ובסופו של דבר ובסופו של דבר בעצם בצד השני כבר מי שמשחק את היגול או את השני יכול לקבוע אם הוא מנצח או מפסיד למה כי צריך לחשוב כמה צעדים קדימה אז ב-X יגול לחשוב כמה צעדים קדימה זה לא עד כדי כך מסובך אבל עדיין רוב האנשים לא עשו את זה אף פעם כי זה עדיין לחשוב וזה 4-5 אפשרויות קדימה זה קשה בשחמט או בדמקה זה עוד הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קשה כי יש הרבה יותר אפשרויות והרבה יותר מסובך ובעצם מה שיקרה מן הסתם זה שאנחנו נגיד אצלנו טוב ויש את האופציה הזאת ויש את האופציה הזאת ויש את האופציה הזאת ונגיד אצלנו טוב אז אני כבר לא יודע אז אני כבר אעשה משהו ובעולם המחשבות בעולם החשיבה כן מחוץ לשחמט כן כשאנחנו מדברים על לא יודע על להקים עסק או לפתוח פודקאסט או לצאת לדייט עם הבחורה הזאת שאני מעוניין בה או לעשות משהו עם הילדים או לא יודע לסדר משהו בבית או כל אחד מהדברים האלה או משהו ברמה האישית אז מה שקורה לנו זה שאנחנו מנסים להחזיק את כל הדבר הזה בראש כשאנחנו מנסים להחזיק את כל הדבר הזה בראש אנחנו מגיעים לזה שאוקיי גל צריך מיקרופון וצריך לעלות את הפודקאסט ואני לא יודע לעשות את זה וצריך לוגו וצריך שם זה כבר מתחיל להישמע לנו כמו המון דברים ואז התוכן האינסטגרמי טיקטוקי המאפן הזה או הפוסטים המאופנים האלה יגיד לכם אתם בחשיבהתי יותר פשוט תבצעו אבל זו לא האמת חבר'ה זה לא האמת אתם לא חושבים ביתר ושוב אני לא חס וחי למזלזל כי אני בדיוק אותו דבר כמוכם אני פשוט פיתחתי כלים ושיטות להתגבר מעל המוגבלות הזאת של המוח האנושי זה חשיבת חסר אני לא מצליח לחשוב מספיק אם לעומת זאת אני הייתי נותן לכם קחו איך נקרא לזה צ'קליסט שאתם יכולים לעשות 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 17 דברים אחד אחרי השני צעדים פשוטים וברורים איך להקים פודקאסט כל אחד היה מצליח לעשות את זה הבעיה היא שכשאני מנסה לחשוב על זה אחרי שאני חושב על ארבעה צעדים לא 17 ארבעה או חמישה או שישה אז המוח שלי לא מסוגל להחזיק את זה אני כבר מתבלבל עם עצמי אני לא יודע מה לעשות ואז מה אני עושה חוזר להתחלה ובעצם כל פעם שמישהו אומר חשיבת יתר מה שהוא מתכוון זה ומה שקורה במציאות התופעה האמיתית היא לא שאנחנו חושבים יותר מדי אלא שהמחשבה שלנו הצעה בלולאות, הבעיה היא לא overthinking, לא חשיבת יתר, אלא חשיבה לא אפקטיבית, חשיבה לולאתית, חשיבה לא מתקדמת, אוקיי? הבעיה היא לא שהבן אדם שחושב חשיבה לולאתית, חשיבה לא מתקדמת, צריך להפסיק לחשוב, ההפך, הוא צריך למצוא דרך לפרוץ את המחסום הזה של הארבע, חמש, שש דברים בראש, ואז זה נהיה מסובך מדי, הוא חייב לפרוץ את הדרך הזאת כדי להגיע למקום, להגיע למצב שהוא מצליח לבצע את החשיבה עד הסוף. לכן אני אומר שרובנו נמצאים בחשיבת חסר, כי אנחנו לא מצליחים להגיע למחשבה עד הסוף. כשנצליח להגיע למחשבה עד הסוף, ניצחנו את המשחק, סיימנו, אנחנו יכולים לפעול, אנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו רוצים. בגלל שאנחנו לא מטומטמים, שוב, רובנו, מי שמקשיב לי בטוח לא מטומטם, אוקיי? זה לא כל כך פודקאסט שמתאים לי מטומטמים. אז אם אתם מקשיבים לי, אתם כנראה אנשים מאוד מאוד חכמים, אז כשאתם מקשיבים לי, אתם יודעים ברגש שלכם, בחוויה שלכם, באינטואיציה שלכם, שלא חשבתם על הדבר עד הסוף. אז אתם רואים איזה תוכן מטומטם, סליחה, באינטרנט על חשיבת יתר, ואתם אומרים לעצמכם, איזה דפוק אני, אני חושב יותר מדי, שזה נחמד, אבל רק כשזה לא נכון ואתם יודעים שזה לא נכון. אז כשאומרים לכם, אתם בחשיבת יתר תפעלו, אתם אומרים לעצמכם, טוב, אני צריך להפסיק לחשוב ולפעול, אבל גם אם אתם מצליחים, זה דרך איזשהו כוח רצון כזה שהוא הולך נגד האינטואיציה שלכם, כי אתם יודעים שזה לא נכון. אתם יודעים בכל טב וטב בגוף שלכם שאתם לא חשבתם יותר מדי, אתם יודעים שאתם מרגישים שלא חשבתם על זה עד הסוף. כן, יכול להיות שחשבתם על זה ימים או שבועות או חודשים או שנים, אבל אתם עדיין מרגישים שלא חשבתם על זה עד הסוף, כי האינטואיציה שלכם צודקת, לא חשבתם על זה עד הסוף. זה שרצתם את אותם שש, שבע צעדים ראשונים בראש מאה פעם, שנתיים, לא אומר שחשבתם מספיק. כי אתם מספיק אינטליגנטיים וחכמים כדי לדעת שצעדים שש, שבע, שמונה, תשע, עשר, חצר, שתים, עשרה, שלושה שבוודאות יגיעו, לא חשבתם עליהם אפילו פעם אחת, או שלא הצלחתם לחשוב עליהם בצורה מסודרת אפילו פעם אחת. אז החשש שלכם מלהתקדם בלי לחשוב על זה עד הסוף הוא חשש מוצדק והגיוני. כן, לפעול במקרים מסוימים, בסיטואציות של סיכון נמוך מאוד, אפשר להגיד בסדר, בואו לא נחשוב על זה, בואו נפעל, בואו לא נחשוב עד הסוף ונעשה ואז נראה מה יהיה, בסדר? כדרך לעקוף את החסם הזה, בסדר. ונגיד שלא אכפת, סבבה, אפשר לעשות את זה. אבל למה? אתם מעוניינים להיות אנשים שלא חושבים על דברים עד הסוף או אנשים שכן חושבים על דברים עד הסוף. אני מאמין שבן אדם מתפתח, רציונלי, חכם, רוצה להיות בן אדם שהוא חושב על דברים עד הסוף. שוב, אולי לא על הכל, אולי לא על כל דבר, לפעמים אנחנו רוצים להיות ספונטניים, לעשות דברים בכיף, לפעמים זה זורם לנו שאין לנו בעיה גם לטעות, אז הכל סבבה. כן, אתן לכם דוגמה פשוטה לדבר הזה, כשאני כתבתי את הספר שלי, מנהיגות בטישרט, באיזשהו שלב הרגשתי שיש לי יותר מדי דברים על הראש, התחלתי לקום לתוכניות, לא משנה, והיה לי יותר מדי התלבטויות ואמרתי די, לא אכפת לי, אני פשוט עושה את זה. אוקיי, אני יודע שזה יהיה ספר טוב ואני יודע שיהיו עוד עשרה ספרים ולא אכפת לי ואם אני עושה טעויות, וואטאבר, מה שיהיה יהיה. והלכתי קדימה, כי מבחינתי זה לא הרגשתי כזה סיכון גדול, והספר באמת יצא ממש ממש ממש ממש טוב, באותה מידה הוא היה יכול לצאת כישלון, אוקיי? הוא יצא ממש ממש טוב ובאמת גם עשיתי טעויות בו. אני חושב שהיום לא הייתי שם את המילה מנהיגות בכותרת של הספר, כי אני חושב שזה הרחיק את חלק מהאנשים, שזה בטח לך ספר על תקשורת ועל השפעה ועל פסיכולוגיה, שזה נושאים שמרניינים הרבה יותר אנשים. אבל הייתי מוכן לקחת את הסיכון הזה כדי פשוט לרוץ קדימה, כדי לא לחשוב על זה עד הסוף, כדי פשוט להתקדם, אוקיי? אבל שוב, זה לא תמיד נכון. הרבה פעמים זה הרבה יותר חכם לפעול לאט לאט. שוב, אם הייתי בשלב פחות מתקדם בקריירה שלי, שוב אני מאמין שיש לי עוד הרבה לאן להתקדם, אבל אם הייתי בשלב עוד הרבה פחות מתקדם בקריירה שלי, נגיד שלא היה לי מאות אלפי הורדות לפודקאסטים, לא היה לי עשרות אלפי אנשים ברשימות תפוצה ואלפי תלמידים שכבר עברו אצלי שאני ידעתי שיקנו את הספר שלי, שוב, בהנחה שהוא יהיה טוב בכל מקרה, אוקיי? אז אולי הייתי צריך כן לחשוב על הדברים האלה עד הסוף, כי להוציא ספר בצורה הזאת, בלי המקום הזה, זה דבר שתשר אחריות, אוקיי? אז יש המון מקרים, או בהקשרים מול הילדים שלי, או בהקשרים מול הבת זוג שלי, מול אשתי, זה הרבה מקרים שמאלה, אני כן ארצה לחשוב על הדברים עד הסוף, אני לא ארצה להגיד, טוב, יאללה, נעשה מה שנעשה ויהיה מה שיהיה, אני ארצה לחשוב על הדברים עד הסוף. אז עכשיו נשאלת השאלה, איך יוצאים מהפלונטר הזה? איך אפשר להגיע למצב שחושבים על דברים עד הסוף? אני אתן לכם סיפור קצר, אוקיי? אני התעצבנתי מהמשחק X עיגול בכיתה היי, אוקיי? בכיתה היי אני התעצבנתי מהמשחק X עיגול. היה לנו איזה קטע בבית ספר, אני זוכר, אני לא אשכח את זה בחיים, שכל מיני דברים של, לא יודע, אתם יודעים מי משחק, מי מקבל את המשחק ראשון, או את מי, לא יודע, מי יקבל... לאיזה שהוא משהו שבין החברים רצינו, כן? בעיקר מי ישחק ראשון באיזשהו משחק מחשב או מי ישן במיטה הכי שווה כשהלכנו לישון כמה חברים ביחד בסיבת פתיג'מות או משהו כזה, אוקיי? היינו משחקים איקסי גול. ובאיזשהו שלב אני אמרתי די. אין סיכוי, כן? זה לא, לפני עידן היה אינטרנט בקטנה, אבל לא יודע, אז לא כל האנשים לא חשבו על זה. אמרתי די. אין סיכוי שהמשחק הזה כל כך מסובך שאני לא יכול להבין אותו ולנצח תמיד. ופשוט ישבתי ואמרתי אני הולך לבדוק מהם כל האפשרויות שיש באיקסי גול. הרי בסופו של דבר גם הלוח הוא, איך קוראים לזה? הוא סימטרי, זאת אומרת, אם אני שם בפינה אחת או בפינה אחרת בתחילת המשחק זה אותו דבר, כן? אז אין כל כך כל כך הרבה אופציות באיקסי גול. ואני אמרתי אני התעצבנתי על איקסי גול, כן? בסופו של דבר כצעד ראשון יש רק שלוש אופציות, כן? פינה, צעד או אמצע. בסדר? אבל בבוטום ליין, אוקיי? אמרתי די, נמאס לי, אני הולך למצוא את כל האפשרויות שאני איקסי גול ואני הולך לדעת איך תמיד לנצח או לפחות אף פעם לא להפסיד במשחק הזה. עכשיו כשניסיתי להתחיל לחשוב על הדבר הזה, מה שקרה זה מה שקורה לנו הרבה פעמים כשאנחנו חווים את הדבר הזה שנקרא כאילו חשיבת יתר. הרגשתי שמתפוצץ לי המוח. הרגשתי שזה מבלבל אותי, שאני לא מצליח להכיל את הכל. ואז הרגשתי וואו, זה מסובך, אוקיי? אבל במקום להמשיך להסתבך עם המחשבה הזאת, מה שעשיתי זה לקחתי את הטיפ או את הכלי שאני הולך לתת לכם היום בפרק, שזה הדבר הכי יעיל שיש בעולם, אולי אחת ההמצאות הכי גאוניות שאי פעם מומצאו, הכתב, אוקיי? אני זוכר בכיתה ה' אני עשיתי את זה בפעם הראשונה, אוקיי? לקחתי את מחברת חשבון שהייתה לי באותו יום, היה שיעור חשבון, אני הייתי מאוד טוב בחשבון אז לא הייתי צריך להקשיב למורה, ובאותו מסגרת של שיעור חשבון פשוט ישבתי, סרטטתי את הלוח של איקס איגול, מאה אלף פעמים בערך, אוקיי? ועשיתי לעצמי את כל סדרי הפעולות האפשריות במשחק, חשבתי על המשחק הזה עד הסוף, עברתי על זה כמה פעמים כדי לזכור את זה, ומאותו רגע, כן, בכיתה ה' בין 9 או משהו כזה או 10, לא הפסדתי יותר באיקס איגול לעולם. למה? כי ידעתי את כל הצעדים שאפשריים במשחק הזה. הבנתי שאם אני משחק בצורה נכונה ולא עושה את המספר טעויות המאוד מצומצם שאפשר לעשות באיקס איגול, אי אפשר אף פעם לנצח אותי. ובאותו רגע הבנתי שבלי הדף ובלי העת בחיים לא הייתי מצליח לפתור את הבעיה הזאת. והדבר הזה הוא נכון על המון בעיות שיש לנו בחיים גם היום. גם היום המון פעמים אני מגיע למצב שיש לי הצפות רגשיות, שיש לי החלטות גדולות שאני צריך להחליט, וכל מיני דברים כאלה. והדבר הזה הוא פשוט מורכב מדי בשביל לחשוב עליו. המוח שלי, למרות ששוב אני תופס את מי כבן אדם מאוד חכם, לא בקטע של להשוויץ או משהו, כל אחד יש לו את החוזקות ואת החולשות שלו. ספציפית בעיה של אינטליגנציה התברכתי, סבבה, יחסית לרוב האנשים. ועדיין אני אומר את זה שוב בשיא הכנות, המוח שלי דביל מדי, טיפש מדי, חלש מדי בשביל להתמודד עם הרבה מהדברים שאנחנו צריכים להתמודד היום. בין עם ברמת הניהול, בין עם ברמת מערכות היחסים, כן, העסקים, כל הדברים האלה, זה פשוט מסובך מדי. זה פשוט מסובך מדי, זה פשוט יותר מדי אינפורמציה. כן, מחקרים מראים שהמוח שלנו יכול להחזיק 7 פלוס מינוס 2, זאת אומרת בין 5 ל-9 פיסות מידע במקביל. זהו, הגענו לשם, מצינו, סיימנו. לעומת זאת, דף על דף, כן, או במחשב, לא משנה. אפשר לכתוב כמויות ענקיות של מידע. אפשר לסדר מידע בצורה הרבה הרבה הרבה יותר טובה. אפשר לעשות תהליכים שיאפשרו לי, במקום לזכור 5 עד 7 דברים, או 9 דברים, אני יכול לכתוב 5 על הדף ועוד 5 להחזיק בראש, כבר יש לי 10. אני יכול להכפיל את הכוח של המוח שלי בעזרת דבר פשוט, שעולה 10 אגורות או משהו כזה, שזה דף נייר, ועוד דבר פשוט, שעולה לא יודע, 2 שקל או 10 שקל, שנקרא עת, ובזה אני יכול להכפיל, לרבע את הכוח של המוח שלי, ולהגיע למצב שלא רק שאני לא תקוע בחשיבת יתר, ואז מרגיש שאני בחשיבת יתר, שאין דבר כזה, אלא אני מגיע למצב שהכוח של המוח שלי כל כך גדול וחזק, שאני יכול להגיע למחשבות עד הסוף, אני יכול להשלים את תהליך המחשבה שלי, וכשאתם משלימים את תהליך המחשבה שלכם, אולי עוברים עליו עוד פעם או פעמיים, כדי לבקר אותו, בגלל זה זה טוב גם לכתוב, כי כשאני כותב אני יכול גם להסתכל מהצד על המחשבות שלי ולבקר אותן, ולהגיד האם מה שכתבתי פה זה הגיוני, האם מה שכתבתי פה זה נכון, האם אני מסכים עם זה, כי לפעמים אנחנו נכתוב דברים ואז לא להסכים איתם, ואז ברגע שאני עשיתי את הדבר הזה, ברגע שכתבתי ועברתי על זה והסכמתי עם זה, פתאום, הלחץ, פתאום הרגשה הזאתי של לא חשבתי על זה מספיק, נעלמת. חבר'ה, אתם לא מטומטמים, בשיא הכנות, אתם לא טועים, כל האנשים שמנסים כל הזמן להגיד לכם שאתם לא מרגישים נכון, שאתם מרגישים שאתם לא חשבתם על זה עד הסוף וזו טעות, אתם בחשיבת יתר, הם טועים. הם טועים, האינטואיציה שלכם לגבי עצמכם נכונה. האינטואיציה שלכם לגבי עצמכם היא נכונה. אם אתם מרגישים שלא חשבתם על זה עד הסוף, כנראה שלא חשבתם על זה עד הסוף. כן, הם צודקים שלהישאר באותו לולם המחשבתית לא יקדם אתכם בשום דבר. אבל הפתרון הוא לא תמיד לפעול בצורה חסרת אינטליגנציה, הפתרון הרבה פעמים הוא להגיע למצב שאני פותר את המחשבה עד הסוף. אז אמרתי, כלי ראשון אמרנו, אפשר לפעמים לפעול בצורה חסרת אינטליגנציה, פשוט לפעול בלי לחשוב על דברים עד הסוף ולסמוך על זה שיהיה בסדר בתחומים שאני מאוד חזק בהם, מאוד בקיא בהם, תותח בהם, אני מרגיש מאוד מאוד טוב בהם ובטוח בעצמי בהם, אפשר אולי לפעול ככה או בתחומים שאין בהם סיכון גדול, אפשר אולי לפעול ככה, פשוט לא לחשוב על הסוף, פשוט ללכת מול החשיבה הזאת ופשוט לעשות דברים בין אחוז מסוים של המקרים זה סבבה. בדרך אחרת זה לעבוד דרך כתיבה, זה אולי אחד הכלים הכי עוצמתיים והכי משמעותיים שיש, אני ממש שוקה לאמת לי לעשות קורס על הנושא הזה או איזה סדנה על הנושא הזה, אם זה מעניין אתכם שלחו לי מייל או תכתבו לי פה בתגובות או תשלחו בקבוצת וואטסאפ או בטבעת, תשלחו לי בוואטסאפ, אוקיי? אני רוצה לדעת האם יש אנשים שמתעניינים בזה כי בעיניי זה נראה לי פשוט כלי כל כך עוצמתי וכל כך מדהים שאני לא מבין למה לא מלמדים אותו ולא משתמשים בו. אז זה דבר ראשון וזה דבר שני סליחה והדבר השלישי ששוב אפשר לעשות אותו אבל הוא הרבה הרבה הרבה יותר מסובך ומורכב זה למצוא בן אדם שאתם יכולים לדבר איתו על הנושא הזה אבל שהוא התפקיד שלו לא יהיה כן? לא יהיה לייעץ לכם או לקטוע את קו המחשבה שלכם אלא הוא יוכל להחזיק את המחשבות שלכם עבורכם. זה מישהו מאמן, קואוצ' טוב יודע לעשות את זה ויש לו את המיומנות הזאתי ויכול להשתמש בזה לפעמים, אוקיי? תלוי אם צריך את זה. כשאתם מספרים לי משהו, אני זוכר את מה שסיפרתם לי ואז אתם יכולים להמשיך לחשוב ואני מחזיק עבורכם חלק מהעומס התודעתי, נכון? לא יודע, פעם כשאתם צריכים לזכור מספרי טלפון, אני לא יודע אם גם זה קרה לכם אבל פעם כשאתם צריכים לזכור מספרי טלפון בעל פה אז היו אומרים תזכור אתה 054678 זה לא משנה ואני אזכור את ארבע מספרים האחרונים ואז ככה היינו מתחלקים בטלפון לזכור, אוקיי? כי זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אבל דף ועט, אמנם זה יותר קשה רגשית מאשר בן אדם לרוב אנשים יותר קל להתייעץ עם בן אדם מאשר לשבת עכשיו ולכתוב וזה אז זה יותר קשה רגשית, אבל לדף פשוט יש כוח הרבה הרבה יותר גדול מאשר לעוד בן אדם שהוא יש לו מוח מוגבל כמו שלנו, אוקיי? אז זה השלוש דרכים להתגבר על השקר שנקרא חשיבת יתר שהוא בעצם חשיבת חוסר, כאילו פחות מדי חושבים אנשים לא יותר מדי חושבים פחות מדי חושבים אז מקווה שככה הבנתם את הפואנטה שקיבלתם ערך על איך מתמודדים עם המצבים האלה, שהבנתם מתי הם קורים ושוב אני מבקש, אם עוד פעם מישהו אתם רואים סרטון שמדבר על חשיבת יתר, אתם רואים פוסט שמדבר על חשיבת יתר, תתייגו אותי או שתשימו לינק פה לפרק הזה בפודקאסט או שתתייגו אותי ואני אסביר להם למה אין דבר כזה ובואו בעזרת השם נצליח להיפטר מהמושג הדבילי הזה ואולי נצליח להציל את החברה שלנו ואת העולם שלנו מעוד צעד ומדרגה בדרך ל... לא יודע, מוטאבר, משהו רע טוטאלי. אגב לסיכום אני אגיד דבר אחרון, אני גיליתי השבוע שאפשר בספוטיפיי ובאפל לדרג את הפודקאסט וגם בגוגל פודקאסט אפשר לדרג את הפודקאסט אז אני מאוד מאוד מאוד יודע לכם אם תוכלו בבקשה עבורי לדרג את הפודקאסט הזה בחמישה כוכבים, אם אתם ביוטיוב שימו לייק, שימו תגובה, אבל אם אתם באפל פודקאסט או בספוטיפיי זה מאוד מאוד יעזור אם תדרגו את הפודקאסט עם חמישה כוכבים, מעריך אתכם מאוד, אוהב אתכם עליי ונתראה בפרק כמה.