שיעור 05: מהי האישיות שלנו ואיך היא נוצרת?

ברוכים הבאים לאחד השיעורים הכי מעניינים בקורס שלנו על פסיכולוגיה, כי הנושא שלנו היום זה אישיות. מה באמת מאפיין או גורם לאישיות שלנו להיווצר כפי שהיא נוצרת, ואיך היא באמת משפיעה על ההתנהגות שלנו. ואני מזהיר אתכם כי היום אתם הולכים לגלות כל מיני דברים שממש ממש ממש לא ציפיתם אליהם, ואולי אפילו חשבתם והאמנתם ההפך ממה שהאמת המחקרית, המדעית ופסיכולוגיה מראה לנו. אז קודם כל ברוכים הבאים ואנחנו בשיעור חמש בקורס מבוא לפסיכולוגיה, אם עדיין לא ראיתם את השיעורים הראשונים, אתם יותר ממוזמנים לעשות את זה, יהיה במהלך השיעור היום כמה וכמה רפרנסים, כמה וכמה תהליכים שנדבר אולי על מה שעשינו בשיעורים הקודמים. כמובן שאתם יכולים גם פשוט רק ליהנות מהשיעור הזה, אבל אני ממליץ בחום מאוד מאוד גדול לראות את כל השיעורים. ומטרת הקורס הזה, אני רק מזכיר למי שזו הפעם הראשונה שהוא כאן ובדרך כלל רואה דברים אחרים שלי, זה באמת באמת באמת להעמיק לתוך התיאוריה, להעמיק לתוך הידע וליצור משהו שהוא מאוד מאוד מאוד מעניין. פחות יש בקורס הזה דגש על פרקטיקה, על כלים, על איך משתמשים בזה. אם אתם רוצים את הדברים האלה, אז יש את זה בפודקאסט שלי, תכלס התפתחות אישית בלי קלישות, ובהרבה הרצאות אחרות שכבר הועלוב, ואני כל הזמן ממשיך לעלות לערוץ היוטיוב שלי. אבל אם אתם רוצים באמת להבין הכי לעומק ובצורה הכי מעניינת את המאחורי הקלעים של הפסיכולוגיה, את החלק היותר תיאורטי אבל הבאמת מרתק, אז הקורס הזה זה המקום בשבילכם. וכמו שאמרתי, היום אנחנו הולכים לדבר על אישיות. אז בשיעור היום אנחנו נפגוש שוב שתי שאלות סופר מעניינות ומרתקות שכל הזמן הן בוא נגיד ככה במרכז של דיבייט וביכוח גם בעולם הפילוסופיה, גם בין אנשים באופן כללי בחיים וגם בתוך המחקר בפסיכולוגיה. השאלה הראשונה זה שאלת הגנטיקה מול סביבה. זאת אומרת, מה בעצם נולד ומה בעצם אנחנו רוכשים במהלך החיים שלנו. מה הם הדברים שפשוט נולדנו להיות זה. ואולי יש דברים כאלה, ויש כאלה שבעבר או בהיסטוריה של פסיכולוגיה שטענו שבכלל אין דבר כזה שבני אדם נולדים כמו דף חלק, נכון? טבול הרסה, שמענו את זה אולי בשיעורים שאולי נעשה על פסיכולוגיה התנהגותית בהמשך הקורס, אז נדבר על זה יותר לעומק. אבל זו גישה אחת, במונה אחת, שהכל זה רק הסביבה, רק איך שאנחנו גדלים, רק איך שאנחנו מחנכים אותנו, רק הסביבה שלנו, רק כל התנאים שבהם גדלנו. והגישה השנייה אומרת שילד כבר נולד עם דברים מסוימים, בין אם זה גנטי, בין אם זה מולד, תקראו לזה רוחני, או בכל מיני זוויות שונות, אבל אנחנו נראה שיש לזה הוכחות מאוד מאוד חזקות מדעית, שלפחות חלק ממי שאנחנו, חלק מהאישיות שלנו, חלק מאיך שאנחנו מגדירים את עצמנו, זה בכלל דברים מולדים, זה בכלל דברים שהם גנטיים. אז זו שאלה אחת, וכמובן כל האינטראקציה ביניהם, זאת אומרת איפה זה סביבה, איפה זה גנטיקה, איפה זה גם וגם, איפה זה רק אחד מהם וכן הלאה. והשאלה השנייה שגם אנחנו נעסוק בה היום, וזו שאלה שצעדנו בה בשיעור על ההתפתחותית, אבל עכשיו אנחנו נכנס אליה הרבה יותר לעומק, זה שאלת האישיות מול סביבה. האם אני מתנהג בצורה מסוימת בגלל מי שאני, או בגלל הסיטואציה שאני נמצא בה. ויש איזושהי אמירה כזאת או מחשבה כזאת, שרוב האנשים נוטים לייחס, כשהם עושים דברים, כשאנחנו פועלים בצורה מסוימת, אנחנו נוטים לייחס את זה יותר לסביבה שלנו ולסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. זאת אומרת אם אני אשאל אתכם מה אכלתם היום בבוקר, ואני אשאל אתכם למה אכלתם את זה היום בבוקר, אז יכול להיות שאתם תגידו לי, אכלתי את זה היום בבוקר כי זה מה שבא לי, אשתי, הילדים שלי הכינו, כי זה מה שהיה במקום שהייתי בו, כי זה מה שהיה לי במקרר, כי כל מיני שקולים סביבתיים. אם אני אשאל אתכם מתי הייתה הפעם האחרונה שאולי התנהגתם לא יפה למישהו, ולמה עשיתם את זה, אז תגידו כי הוא עשה לי ככה, כי הייתי עצבני באותו יום, כי לא אכלתי כל מיני סיבות חיצוניות. ומצד שני כשאנחנו מנסים להסביר התנהגות של אנשים אחרים, הרבה פעמים אנחנו נוטים יותר לייחס את זה לאישיות שלהם. למה מתי הייתה מישהו אחר שהתנהג אליכם לא יפה? למה הוא התנהג לא יפה? אז הרבה פעמים תגידו כי ככה הוא, כי זה האישיות שלו, כי זה מישהו. למה החבר שלכם בצהריים אכל משהו? אז אתם לא תגידו כי זה מה שהיה, כי זה מה שזה. יותר הראש לכם ישר ילך למקום של כי הוא ככה, כי הוא בן אדם בריא אז הוא מקפיד על בריאות, כי הוא בן אדם עצלן אז הוא אוכל עם מה שנוח, הוא בוא תאיזה, אוקיי? ובאמת השאלה הזאת של הדינמיקה הזאת בין אישיות לבין סיטואציה היא שאלה מאוד מאוד מעניינת. אנחנו ניכנס אליה הרבה יותר לעומק בשיעורים הבאים כשנדבר על פסיכולוגיה חברתית, אבל גם היום אנחנו נתחיל לגעת בה ונצחיל לגעת בה בצורה מאוד משמעותית. אז היום אנחנו הולכים לדבר על פסיכולוגיה של אישיות, שזה באמת בעיניי אחד הנושאים הכי מעניינים בפסיכולוגיה. זאת אומרת, מה יוצא אישיות? האישיות משפיעה על ההתנהגות שלנו. וכן, אני חושב שזה אחד הנושאים שכשהאנשים רוצים ללמוד פסיכולוגיה, או שאומרים לעצמם, אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה כי זה מעניין אותי. אני חושב שזה אחד הדברים הראשונים שהם מדמיינים. אני חושב שפחות אנשים מדמיינים את מה שעשינו שבוע שעבר, שלדבר על איך הראייה שלנו עובדת ואיך הבאגים במוח שלנו גורמים לנו לראות דברים שהם לא המציאות וכל מיני דברים כאלה. אלא הם יותר מתעניינים באישיות של אנשים, בלמה אנשים מתנהגים בכל מיני צורות וכאלה, והיום אנחנו הולכים להיכנס לזה מאוד לעומק. אז מצד אחד זה אחד הנושאים הכי הכי מעניינים, ואחד הדברים במיוחד לדעתי מעניינים בנושא הזה, זה שככל שהתיאוריות אישיות יותר מעניינות, בדרך כלל מה שקורה זה שהשיטות מחקר שעומדות מאחוריהן הן יותר בעייתיות, נגיד ככה. ואנחנו נדבר היום גם על כל הנושא הזה של מחקר באישיות ובפסיכולוגיה, כי אני חושב שיש המון אנשים והמון שיטות והמון גישות שבאות עם קליימס, עם כאילו, איך נקרא לזה קליימס? כאילו הצהרות או אמירות לגבי אישיות, אבל שהמדע מאחוריהן הוא מאוד מאוד מאוד מפוקפק, אם בכלל קיים, למרות שהן מנסות למתג את עצמם כמדעיות, ואנחנו ננסה להבין מה קורה שם מבחינת שיטות מחקר גם, ואיפה אפשר אולי למצוא איזשהו משהו שהוא בין לבין, ואולי אתם תוכלו גם בעצמכם לראות לאיזה שיטת מחקר אתם הכי מאמינים, לאיזה גישה באישיות אתם הכי מתחברים, ואיך אתם יכולים להשתמש בזה בחיים שלכם כדי להבין את עצמכם ואת הסביבה שלכם טוב יותר, אז זה שיעור שהולך להיות ממש כיף. אז קודם כל להבין מה זה אישיות. אז כדי שאנחנו נדבר על אישיות, צריכים להיות לדבר הזה שאנחנו מדברים עליו שתי תכונות, נקרא לזה, או שתי אלמנטים או שתי אספקטים מרכזיים, נכון? כדי שמשהו ייחשב האישיות שלי, האישיות של גל, האישיות שלכם, אז לדבר ראשון חייב להיות דבר יחסית קבוע, נכון? אם יום אחד עשיתי ככה, ויום שני עשיתי ככה, ויום שלישי עשיתי ככה, זאת אומרת, יום אחד בבוקר אכלתי אוכל ממש בריא, יום שני בבוקר אכלתי ממש ג'אנק פוד, יום שלישי בבוקר אכלתי, לא יודע, משהו אחר, אז יהיה מאוד קשה להגיד שזה משהו שקשור לאישיות שלי, אולי רק זה שאני לא יציב תזונתית, אוקיי? זה אולי חלק מאישיות, אבל אנחנו נרצה לראות משהו שהוא קבוע יחסית. לא בסך קבוע לכל החיים בצורה מוחלטת, אבל אני כן ארצה לראות איזושהי קביעות מסוימת, אוקיי? אם הדבר הזה הוא משהו שקורה פעם אחת או סיטואציה אחת פעמים, אז לדבר הזה אף לא נקרא אישיות, ואנחנו נדבר על זה בצורה אחרת, אוקיי? כי יש לנו, נגיד, את המצב הרגשי שלנו שמשפיע על ההתנהגות שלנו, אבל זה דבר רגי, ויש לנו סיטואציות מסוימות שנדבר עליהן שמשפיעות על ההתנהגות שלנו, אז את שני הנושאים האלה אנחנו ננסה להפריד. זאת אומרת, כשאין סיטואציה שיותר מדי משפיעה עלינו, ונדבר על זה, וכשאין איזה מצב רגשי מאוד חזק שמשפיע עלינו, אוקיי? מה עוד נשאר פה? והדבר הזה אולי הוא האישיות, ושהוא לא יחסית קבוע. האספקט השני, או החלק השני באישיות, מעבר לזה שזה יחסית קבוע, זה צריך להיות משהו שהוא משפיע באופן משמעותי על ההתנהגות שלנו, או על משהו בחיים שלנו, נכון? אם אני יכול להגיד שיש בי איזה משהו מאוד מאוד קבוע, איזו תחושה פנימית כלשהי, אבל התחושה הפנימית הזאת היא לא משפיעה בשום צורה על ההתנהגות שלי, על החוויה שלי את החיים, על ההתנהלות שלי מול אנשים אחרים, אז אני לא יודע אם הדבר הזה מאוד יעניין אותנו כשאנחנו חוקרים אישיות. אז ככה חוקרים אישיות, אנחנו רוצים למצוא משהו יחסית קבוע, ואנחנו רוצים למצוא משהו שמשפיע באופן משמעותי ומנדיד על ההתנהגות שלנו, שכשאנחנו נגיד, נוכל להגיד למישהו האישיות שלו היא X, היא משהו, אני אוכל לחזות בצורה טובה יותר את ההתנהגות שלו, אני אוכל באמת לזהות עליו דברים, כמו שדיברנו, שהמטרה שלנו בפסיכולוגיה זה לחזות ולהשפיע ולנתח ולהבין התנהגות ומנגנונים קוגניטיביים, אז אני רוצה שהאישיות תעזור לי בזה, אם היא לא עוזרת לי בזה, אז זה לא כזה חוכמה גדולה, נכון? אז בואו נבין שנייה איך חוקרים אישיות, אוקיי? ואנחנו נדבר שנייה על שלוש גישות מרכזיות, שאחר כך אנחנו נעבור עליהן עוד פעם וניכנס עליהן יותר לעומק ולתוצאות ולמסקנות שלהן, אבל אם נתחיל קודם כל מגישה הומניסטית, האמת שהיא יותר, מהיותר חדשות מבחינה כרונולוגית, אבל אני חושב שאני רוצה להתחיל איתה, אז בגישה ההומניסטית שבעצם באה ואומרת את הדבר הבא, כל בן אדם זה דבר גדול ומדהים ושלם ושונה ומיוחד ולכל אחד מאיתנו יש איזה סלף מסוים או איזה אני מסוים שחשוב להבין אותו ולממש אותו, ושוב, וזו גישה פילוסופית שלמה, אז בגישה הזאת ובפסיכולוגים הומניסטיים, איך שהם בדרך כלל חוקרים אישיות זה דרך ראיונות מאוד מאוד עמוקים, שיחות, תצפיות ממושכות, זאת אומרת ממש שקרות משמעותית ועמוקה אחד על אחד עם מטופל או עם הבן אדם שאנחנו חוקרים, דיברנו על זה דרך אגב בשיעור הראשון קצת ואמרנו שיש כמה בעיות עם הגישה הזאת, נכון? לא עם הגישה ההומניסטית אלא עם השיטת מחקר הזאת. כשמיצב אחד ממאפשר את משהו מאוד מאוד עמוק, הבנה מאוד מאוד עמוקה של הבן אדם, אבל מהצד השני היא מאוד סובייקטיבית, והיכולת שלי לעבור על הרבה אנשים בצורה הזאת היא מאוד מוגבלת. זאת אומרת, אם אני רוצה עכשיו לנהל עודנה מה? 50 שעות של שיחיים בן אדם כדי לנתח אותו לעומק, אז עם כמה אנשים אני כבר יכול לנהל את הכמות הזאת של השיחות, ואז אני לא יודע מה באמת משותף, מה לא משותף, להסיק מזה איזושהי מסקנות ולבנות מודל זה מאוד מאוד קשה. מהצד השני, אם אני מביא עכשיו 500 חוקרים שכל אחד מהם עושה את זה, אז המחקר יראה דברים שונים, כי כל אחד מאיתנו יראה דברים שונים ברעיונות האלה, יראה דברים שונים בתצפיות האלה, ושוב, אני לא אומר שאין בזה שום ערך, שזה המון ערך, אבל זה הבעייתיות של שיטת מחקר. זה פגישה הומניסטית איך שחוקרים אנשים, וזה ככה בגדול איך זה נראה, או שנייה ניתן כמה דוגמאות של תיאוריות אישיות מהתחום הזה. הסוג הבא זה בעצם מה שנקרא הפסיכואנליטיקה, או הגישה הפסיכודינמית, ויש שם את פרויד ויונג, שאני מדבר על שתיים קצת היום, ושם גם זה מתעסק הרבה הרבה הרבה הרבה באיזה מישהו אחד שמכיר את האנשים לעומק, מפעיל אותם אולי בכל מיני דרכים שמעבר לשאלות כמו אולי שמעתם על אסוציאציות חופשיות, אולי שמעתם על הכתמי דיוע האלה, נכון? שאנשים מסתכלים וצריכים להגיד עליהם דברים ולפי מה שהם אומרים אפשר להניח עליהם הנחות או להסיק עליהם מסקנות על האישיות שלהם, אז הדבר הזה הוא גם, שוב, עם אותם חסרונות ואותם יתרונות. מהצד השני לגמרי מבחינת פסיטות מחקר, יש את הגישה שנקראת גישת התכונות, נדבר עליה בהרחבה בשיעור הזה אחר כך, שאיך שהיא עובדת זה בעצם היא אומרת אוקיי, אני לא מנסה עכשיו לנתח בצורה קיצונית את הנפש של הבן אדם, ועוד שני להבין מה היא כן עושה, אבל אני רוצה להבין איזה תכונות יש בבן אדם, ובאמת הצליחו בעזרת מחקרים די טובים ברמה המדהית שלהם, ברמת המהמנות שלהם, ברמת האחידות שלהם, באמת יש שיטה די טובה לעשות את זה, לזקק תכונות מסוימות של אנשים, ודרך שאלונים להגיע לסטטיסטיקה מאוד מאוד מאוד טובה. ודרך הסטטיסטיקה הזאת אפשר לראות ממש תכונות של אנשים, ובהמשך השיעור אני ממש אראה לכם שלחלק מהתכונות האלה יש ממש קורלצות, יש ממש אנשים שיש להם את התכונה הזאת, יש להם אזורים מפותחים יותר או מפותחים פחות במוח, יש להם סיכויים גדולים יותר או קטנים יותר לחלוט בכל מיני מחלות או להרוויח יותר כסף, אז זאת אומרת יש לזה השפעה, וגם זה יחסית קבוע במשך השנים, זאת אומרת זה די עונה, נקרא זה ככה, על כל הציפיות שלנו ממה הזה אישיות. מהצד השני, איך בודקים תכונות של אנשים, והדרך המרכזית לבדוק תכונות של אנשים, זה על ידי שאלונים ששואלים אותם. וכל חוקר בר דעת, במיוחד אחד שמבין פסיכולוגיה, מבין שמה שאני חושב על עצמי זה לא בהכרח האמת, וכששמים לי שאלון, מה שאני עונה בשאלון זה לא גם בהכרח מה שאני חושב על עצמי. זאת אומרת יש את האמת נגיד של מה התכונות שבאמת יש לי, ואז יש איזושהי שכבה מבדילה של מה אני חושב על עצמי, והפער הזה יכול להיות גדול או קטן, תלוי בכל מיני גורמים, וברמה המדעית אנחנו, כדאי שנהיה מודאגים מהפער הזה, אבל ברמה עוד יותר עמוקה של מה שאני עונה על שאלון, יש גם פער בין מה שאני עונה על שאלון, בשאלון סליחה, לבין מה שאני חושב על עצמי, כי יכול להיות שאני חושב, רגע לא נעים לי לכתוב את זה, גם אם אף אחד לא עונה על זה, כן? יכול להיות שפשוט לא נעים לי לכתוב את זה על עצמי, או שלמי אני משווה את עצמי, כן? אם למשל אני אשאל אתכם האם אתם בני אדם שמחים או לא שמחים, אז אם אתם תראו סביבכם אנשים שהרבה מהם, ויש לזה מחקרים די יפים, שסובלים בחיים שלהם, אתם תגידו שאתם שמחים, ואתם תראו אנשים הרבה בסביבה שלכם שנהנים בחיים שלכם, אתם תגידו שאתם פחות מאושרים, זאת אומרת, יש פה כל מיני הטיות של עצם השיטף מחקר של השאלון, ושל השאלון של הדיווח העצמי, אבל בעצם זה אחד הנושאים המעניינים, אבל שניים במחלוקת בפסיכולוגיה, קוראים לזה של אישיות, אוקיי? זה דבר חשוב להבין. הוא סופר מעניין כי כולנו רוצים לדעת לחזות ולהשפיע על התנהגות של אנשים אחרים ושל עצמנו, ובשביל זה אנחנו מבינים שצריך להבין אותם, כלומר, את האישיות שלהם, ומהצד השני, אין לנו עדיין דרך מאוד טובה להבין בכלל אישיות, מעבר למחקרים של אנשים, גם אם הם מאוד סחמים, שבוצעו בצורה מאוד אינדיבידואלית ומאוד מוטט, או שאלונים שאנשים ממלאים על עצמם שזה גם מאוד מוטט, ובואו נבין שנייה מה התוצרים של הדבר הזה, אוקיי? אז בואו נתחיל שנייה בגישה ההומניסטית. בגישה ההומניסטית, אוקיי, לאישיות, יש לנו את אברהם אסלוש, אולי נעשה על זה שיעור שלם, על מודל הצרכים שלו, שחלקכם אולי מכירים, ששם בדגש את העניין הזה שלכל אחד מאיתנו יש אישיות מאוד מאוד ייחודית, שאנחנו צריכים לממש ולהגשים אותה בצורה מסוימת, ובשביל לעשות את זה אני צריך להתקדם דרך איזושהי רע, דרך איזושהי פירמידה של צרכים, דרך הצרכים הבסיסיים שלי, הרגשיים שלי וכן הלאה, אבל אני רוצה שיהיה לך טיפה יותר, והוא נחשב אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, ולכן יכול מאוד להיות שבאחד השיעורים הבאים בקורס. נדבר על התיאוריות שהוא יותר לעומק, אבל הוא פחות בעיניי גוגל בנושא של אישיות. ויש את קאר רוג'רס, וקאר רוג'רס בעצם מביא משהו מאוד מאוד מאוד מעניין. קאר רוג'רס אומר את הדבר הבא, וכל אחד מאיתנו, שוב, בגישה ההומניסטית, אז זה אומר שהוא לא מקטלג אנשים יותר מדי, הוא לא מכניס אותם לתוך קבוצות, הוא לא שופט אותם יותר מדי, אלא הוא מסתכל על זה בצורה מאוד מאוד מופשטת, שם את האדם מאוד מאוד במרכז, והוא אומר את הדבר הבא. לכל בן אדם יש את האני האידיאלי שלו, יש את האני הפנימי הזה, שזה האני שהוא היה רוצה להיות. ואני חושב שזה משהו שאנשים יכולים להתחבר אליהם, תחשבו, אני מזמין אתכם לשאול את עצמכם, אם אתם יכולים לדמיין או לחשוב על איך אתם הייתם רוצים להיות, איזה סוג של בן אדם הייתם רוצים להיות. אולי ביחס למי שאתם היום, אולי בלי ביחס למי שאתם היום, נכון? כי איזה סוג של אדם אתם הייתם רוצים להיות. אדם שאולי קם מוקדם בבוקר, אולי מתנהג בצורה מסוימת לאנשים אחרים, אולי חי חיים מסוימים, אולי מרגיש דברים מסוימים וכן הלאה. אז יש את האדם האידיאלי הזה, וקאור רוג'רס בעצם אומר שהאישיות של בן אדם מונעת בין השאר לא רק לפי ההתנהגות שלו, זאת אומרת זה אחד הדברים שמעניינים בגישות ההומניסטיות, שהן בעצם לא מאוד אומרות אפשר להבין את האישיות של הבן אדם לפי ההתנהגות שלו, כמו הרבה מהגישות אחרות, אלא אומרים, מה שאחרים אומרים, אפשר להבין את האישיות של האדם דרך האדם שהוא שואף להיות. בין אם זה בא לידי ביטוי בהתנהגות ובין אם לא, האדם שאני שואף להיות זה חלק בלתי נפרד ממי שאני, ואז אני מסתכלים על הקאור רוג'רס ומסתכל מדימוי העצמי, שהדימוי העצמי בעצם אומר איך אני רואה את מי שאני היום. עכשיו בדרך כלל, אם לא תמיד, יהיה איזשהו פער, נכון? בין העצמי האידיאלי, האני הזה שאני הייתי רוצה להיות, לבין הדימוי העצמי, איך שאני תופס את עצמי היום. כן, הפער הזה זה למשל הייתי רוצה להיות חכם יותר, הייתי רוצה להיות יפה יותר, הייתי רוצה להיות רזה יותר, הייתי רוצה להיות בריא יותר, הייתי רוצה להיות חזק יותר, הייתי רוצה להיות, לא יודע, חופשי יותר, מאושר יותר, whatever. כל אחד מהדברים האלה. והדבר השלישי בתור איך שהוא תופס שפיוט זה מה שהוא קורא להערכה עצמית, שזה בעצם איפה אני שם את עצמי על הסקאלה הזאת, עד כמה אני קרוב לאני האידיאלי, או עד כמה אני מתקרב אליו, ושהדבר הזה הוא בעצם מוטיב המרכזי לחוויה של הבן אדם, למצב הרגישי שלו, לאיך שהוא יתנהל ואיך שהוא ירגיש. זאת אומרת שלושת הגורמים האלה, כן, מי האני האידיאלי שלי, איך אני רואה את האדם שהייתי רוצה להיות, ביסדים, איך אני רואה את עצמי היום, ואיך אני מעריך את ההתקדמות שלי מול אותו אני אידיאלי, אלה הם שלושת הדברים שביחד הוא קורא להם אישיות. עכשיו כמובן שלמרות שזה מרתק ומעניין ושוב אפשר לדבר על זה אולי קורס שלם או כמה שיעורים שלמים, יש פה כמה דברים מאוד מאתגרים, נכון? כי כאילו, אוקיי, אז כל בן אדם מאוד מאוד מיוחד, אבל כשאני מבין שכל בן אדם מאוד מיוחד זה קצת מקשה עליי, נכון? בואו שנייה נדבר על גישות פסיכואנליטיות, כן? שהם קצת שורף מזה, מאוד מקשה עליי להסיק מסקנות, זאת אומרת, מאוד מקשה עליי לבוא ולהגיד אוקיי, כל בני אדם הם איקס או חלק מבני אדם הם איקס, חלק מבני אדם הם וואי, אז אם אני פוגש בני אדם וואי אני צריך להתנהג איתו ככה, אם אני פוגש בני אדם אחר אני צריך להתנהג איתו ככה, כן? יש גישה מאוד מוכנת בקואוצ'ינג, בעיוון, שנקראת סגנונות תקשורת, יש לזה כל מיני וריאציות ואחרות, שבעצם אומרות כל בני אדם הם אחד מארבע סוגים, בסדר? ואם בן אדם הוא סוג אחד אז אתם יכולים לדבר עליו ככה וזה יעבוד, אם בן אדם הוא סוג אחר אתם יכולים לדבר עליו ככה וזה יעבוד, וככה מניעים בן אדם כזה וככה מניעים בן אדם כזה, ויש בזה משהו מאוד נוח, נכון? יש בזה משהו מאוד נוח כי קל לי להבחן את זה, קל לי להבין באיזה ריבוע בן אדם נמצא, ואז קל לי להתאים את ההתנהגות שלי כדי להשפיע עליו, כן? ובגישה ההומניסטית היא אולי עשירה רחוקה מזה, כי מצד אחד היא קוסמת לדעתי להרבה אנשים, בטח בחברה של היום, בעידן של היום, כן? העני האידיאלי שלי זה חלק ממי שאני, העני המושלם שלי, העני הזה שאני רוצה להיות, זה האישיות האמיתית שלי, יש בזה משהו מאוד קוסם, וכמה שאני מתקרב לשם מאוד משפיע עליי, שוב יש בזה גם משהו מאוד קוסם, אבל ברמה הפרקטית או ברמה המעשית אחד מאוד קשה למדוד את זה, מאוד קשה לעשות על זה מחקרים, כן? ומאוד קשה להבין מה המשמעות הפרקטית והעיסווית של הדבר הזה, ולכן למרות שההשפעה של הגישה ההומניסטית על פסיכולוגיה ובכללי הנפשבה לעולם היא אדירה, השימוש בתיאורט אישיות האלה מחוץ לקליניקה, מחוץ למקום של טיפול היא מאוד מאוד מאוד מוגבלת. אז בואו נעבור שנייה, עכשיו סיימנו עם הגישות ההומניסטיות, בואו נעבור שנייה לגישות הפסיכואנליטיות. אז הגישות הפסיכואנליטיות בעצם מבחינה אבולוציונית או נקרא לזה כרונולוגית אולי היו לפני, נכון? התחילים אנשים כמו פרויד ואחד התלמידים שלו, קראו יונג, ונדבר על שניים, ושוב, אפשר להבין שהאנשים האלה, כן, שהסכו, שהיו חלקם רופאים, חלקם, כן, הדור הראשון של הפסיכולוגים, רצו לטפל בכל מיני אנשים עם כל מיני מחלות, רצו להבין כל מיני דברים על זה, לפתור כל מיני בעיות שיש להם. ובאמת הם לקחו דברים שדיברנו עליהם כמו בפסיכולוגיה התפתחותית על הקיבונות, כמו הקיבונות הפרוידיאני, קיבון אוראלי בילדות או קיבון אנלי או פאלי בילדות מוביל לאיזשהם דפוסי אישיות מסוימים והתנהגויות מסוימות, בין אם זה דפוסי התקשרות של בולפי שאחר כך דפוס התקשרות הנמנע חרד למשל משפיע על האישיות שלי בהמשך וכן הלאה, והתפתח בעצם משם. בעצם כל הגישות האלה באות להגיד את הדבר הבא, או רובן, באות להגיד את הדבר הבא, יש קבוצות או יש קטגוריות או יש קטגוריות של אנשים שאני יכול לשייך אנשים לתוך הקבוצות האלה ולפי זה שאני משייך אותם לקבוצה הזאת אני יכול לדעת משהו על ההתנהגות שלהם. בין אם זה, אני חוזר על התיאורט התקשרות של בולפי, אני יודע שאם בן אדם יש לו דפוס התקשרות בטוח אז הוא יתנהל בצורה מסוימת, יש לו דפוס התקשרות נמנע חרד או נמנע כן בוטבר, אז הוא יתנהל השלץ. ואני יוכל לראות שיש לו התנהגויות שונות, לפחות בעיקר בילדות. אפרויד אומר, כן לזה כמו שאמרנו באותו שיעור, יש הרבה פחות מידע אמפירים, אולי אפילו אין בכלל, כן שאם יש לו קיברון דוראלי אז הוא יתנהג בצורה מסוימת, קיברון אנאלי אולי הוא יתנהג בצורה מסוימת לפי כל מיני דברים שקרו לו בילדות. אבל לפרויד יש עוד תיאורט אישיות שהיא אולי, לא יודע אם להגיד מעניינת יותר כי יותר מתסביס אדיפוס קשה להיות יותר מעניין ופרובוקטיבי מזה, אבל שהיא יותר מתחברת לאיך שאנחנו אנשים, אנחנו היום רואים את העולם ורואים אנשים, ואני חושב שהרבה יותר פסיכולוגים יכולים גם אם לא לקבל את זה כתיאוריה שהיא מדעית, כמו בביקורת על פרויד שדיברנו עליה ושהוא בפסיכולוגיה התפתחותית, גם פה חסר פה דברים אמפירים או דרך כלשהי להוכיח את זה, אבל אתם תראו שזה מאוד מייק סנס, אוקיי? אז הרבה אנשים מתחברים לזה ויש עד היום מטפלים שמטפלים בשיטות פסיכודינמיות שעובדות בגישה הזאת, למרות החוסר של הממשקר המדעי לכאורה שמוכרח את זה. ולפי פרויד בעצם יש לנו שלושה, גם שלושה חלקים באישיות, אבל שלושה חלקים שונים, והוא מדבר על האיד, על האגו ועל הסופר אגו. ואז יש לנו גם נוני הגנה וניגע בזה. בואו נעשה כזה סקירה קצרה על מנגנוני האישיות או על הדפוסי האישיות או על החלקים באישיות לפי פרויד. אז האיד זה בעצם החלק באישיות שלפי פרויד אנחנו נולדים איתו, והמטרה שלו היא להשיג את מה שאנחנו רוצים בצורה הכי חסרת רציונליות, הכי חסרת אינטליגנציה, פשוט להשיג מה שאנחנו רוצים. לפי פרויד ילד רעב הוא בוכה עד שיביאו לו אוכל, הוא רוצה אוכל עכשיו. הוא רוצה עכשיו להכניס משהו לפה, הוא יכניס את זה לפה. הוא לא ישקול את ההשלכות של זה, הוא לא יבין מה קורה עם זה, ואפילו ילדים בני 3, 4, 5, אפשר לראות את החלק הזה מאוד חזק בהם. לא יודע, הבן שלי בא אליי לפני כמה ימים, אני רוצה גלידה, ואני אמרתי לו מעולה, בוא נחם קרר, נראה איזה גלידה יש, אני אומר לו לתת לי לזה שיש. לא רוצה אף אחת מהגלידות, אני רוצה גלידה אחרת. אני שואל אותו, אוקיי, אבל זה הגלידות שיש, אבל בא לי גלידה אחרת. זה לא שהוא יבוא ויגיד לי, כי הוא עדיין קטן מדי, בוא נלך לחנות ונקנה את הגלידה האחרת שאני רוצה, שוב, בין אם הייתי עושה את זה ובין אם לא, הוא אפילו לא הגיע לשלב הזה, הוא אפילו לא מגיע לשלב של להתמודד עם הפרקטיקה. הוא פשוט רוצה את הגלידה האחרת שהוא רוצה, הוא לא חושב איך להתאים את המציאות לזה, כי המחשבה שלו, שוב, לפי פרויד, היא עדיין לא שם. חלק שהיה פעיל באותו רגע לפחות, זה החלק של העיד. לא החלק שהוא מבין השלכות, שהוא רציונלי, לא, הוא רוצה משהו והוא יעשה בלגן והוא רוצה את זה עכשיו. בין אם זה רציונלי, בין אם זה הגיוני, בין אם זה לא הגיוני, בין אם זה מתחשב במציאות, בין אם זה לא מתחשב במציאות, זה פשוט לא משנה. זה מה שהוא רוצה ואת זה הוא רוצה להשיג, הוא רוצה להימנע מקאב ולהגיע למשהו של עונג. בגיל מסוים, לפי פרויד, אמור להתפתח או מתפתח הדבר שפרויד קורא לו האגו. האגו זה בעצם החלק שמתחיל לפעול בצורה רציונלית והוא אומר, אוקיי, אני רוצה עדיין, ושימו לב, לפי פרויד זה משהו מאוד מאוד מעניין, האגו הוא המשרת במובן מסוים של העיד, לפחות בהתחלה, והוא רוצה להשיג את הדברים שהעיד רוצה, כלומר את הצרכים המאוד יצריים האלה, כן, אוכל, אהבה, כן, כל מיני דברים מהסוג הזה, קרבה, חום, לא יודע, לעשות את הצרכים שלי, כאילו, כשיהיה לי נעים, שלא יהיה לי לא נעים וכן הלאה, אבל הוא כבר מתחיל להתחשב במציאות, הוא כבר מתחיל לחשוב על אסטרטגיות, הוא כבר מתחיל לחשוב על איך אני משיג, כן? הבן שלי הגדול יותר, הבן 6, הוא יגיד, אבא, בוא נלך, אנחנו לוקחת לו בצבע, בוא נלך דרך החנות גלידה כדי שנוכל לקנות את הגלידה שאני רוצה. זה כבר האגו פעיל, כן? הוא עכשיו חושב איך בצורה רציונלית הוא יספק את הצורך שלו, את הצורך העניין, לגלידה, אוקיי? אז זה הרמה הבאה, ותפקיד נוסף שנוצר בעצם לאגו ברגע שהילד אפילו עוד טיפה ממשיך לגדול, זה להיות המגשר, נקרא לזה ככה, בין העיד לחלק השלישי שנקרא הסופר אגו. הסופר אגו זה בעצם, נקרא לזה ככה, החלק המוסרי שיש לנו באישיות או בנפש, החלק שרוצה, שמקבל את ערכי מוסר שלו לפי פרויד מהחברה, כן? זאת אומרת, הוא מבין שזה בסדר להתנהג ככה, וזה לא בסדר להתנהג ככה, שזה התנהגות רצויה, זה לא התנהגות רצויה, זה התנהגות מוערכת, זה התנהגות לא מוערכת וכן הלאה. ומצד אחד, בעצם לסופר אגו מתחילים להיות מוטיבציות שונות, נכון? הסופר אגו הוא רוצה להרגיש טוב כשהוא עושה את ההתנהגות הנכונה, והוא מרגיש לא טוב, כן? כשהוא עושה את ההתנהגות הלא עודפונה. ופה נוצרת התנגשות עם העיד, נכון? כי לפעמים, לפי פרויד וגם דרך שכולם יכולים להבין את זה, יש סיטואציות שבהם אנחנו יודעים שההתנהגות הנכונה היא לא ההתנהגות שנעימה לי עכשיו, ברגע זה. והאגו צריך לפתור בצורה רציונלית או לא רציונלית את הקונפליקטים האלה שכל הזמן יש פה. את הרצונות שיש לי להשיג דברים כאן ועכשיו, את הדברים שיעשו לי טוב, את הדברים שלא יעשו לי לא נעים, עכשיו כמו ילד קטן. ומצד השני, את המבוגר שבי שרוצה להתנהל בצורה נכונה, להתנהג בצורה נכונה וכן הלאה, ולא רוצה להיות תקוע באותו מקום ילדי ולהתנהג לא בסדר ובצורה לא מוסרית. ועכשיו יש לי את הרציונל, את האגו, את החלק היותר, נקרא לזה, שהוא רציונלי או חכם שאמור לפתור את הדילמות האלה. ופה, בקושי הזה או בהאתגר האדיר הזה, נכנסים גם מנגנוני ההגנה של פרויד. פרויד בעצם בא ומכיר בזה שלאנשים יש הרבה מיני את הקונפליקטים האלה ואין להם ממש פתרון. או שהפתרון שלהם הוא לא עומד בסטנדרטים לא של הסופריאגו ולא של האם וכן הלאה. ואז יש לנו כל מיני מנגנוני ההגנה כאלה ואחרים שנועדו, בין אם זה להסתיר צרכים שלנו בצורה מסוימת, בין אם זה להכביז זיכרונות מסוימים. כל מיני דברים כאלה שנועדו או לא לייצר כאב לעיד או לא לייצר חוויה של פעולה לא מוסרית מול הסופריאגו וכן הלאה. ונוצרים פה כל מיני מנגנונים פסיכולוגיים שאמורים לגבש ביחד את האישיות שלנו ובעצם לפי פרויד, כן אם אני אסכם את זה, האישיות של האדם היא המשחק הזה שבין העיד, הילד הקטן במחלות הלא מחונך היצרי שלנו לבין החלק המוסרי שלנו והחלק הרציונלי שלנו ששלושתם בתוך הבלאגן הזה ושביחד איתם נמצאים מנגנוני ההגנה שלנו שקובעים את איך אנחנו מנהלים בעצם את מערכת היחסים הזאתי וזה סופר מעניין. כן אני מקווה שחידשתי לכם וזה המעניין. פסיכולוג, פסיכואנליסט סופר מוכר נוסף ששוב ברמה האישית אני מעריך אותו בטירוף אני חושב שהעבודה שלו בפסיכולוגיה היא פשוט לא פחות ממלתקת ושווה לקרוא אותו לעומק לדעתי וזה מורכב ושוב הרבה קצת כמו פרויד, לא קצת הרבה הרבה כמו פרויד יש עליו טענות דומות כן שזה לא מוכרח מדעית שזה לא וכן הלאה ועדיין יש הרבה מטפלים שעובדים בגישה שלו זה קרל יונג, וקרל יונג בעצם מדבר על שלושה חלקים גם מרכזיים בתוך האישיות של האדם שקצת יכולים אולי להקביל לאלה של פרויד בצורה כזאת או אחרת אבל הוא מסתכל עליהם אחרת, הוא קורא לה יש את העני שזה עבור קרל יונג זה משהו שקצת, אני חושב טיפה לדעתי לפחות מזכיר את העני ההומניסטי כן זה זהות מאוד מאוד אותנטית שלנו שלפי קרל יונג אחד התפקידים שלנו באמת זה זה להיות זה זה לפעול במטעם לעני האותנטי הזה מצד אחד ומצד שני הוא מדבר על הפרסונה שהפרסונה זה סוג של המסכה הזאתי שאנחנו מסובבים איתה בחברה שוב אצל חלקנו אולי אהבה יותר או דקה יותר לפי יונג אבל כשאנחנו מנהלים בצורה שונה מול חברה כי אף לא יכולים להתנהל בצורה הכי אותנטית ובטוחה שלנו מול חברה כי זה יהיה לא מקובל חברתית שוב קצת אולי קשור לסופר אגו של פרויד אולי פחות והוא לא מתייחס לפרסונה זה כדבר שלילי בהכרח אלא כאיזה צלק הכרחי בתוך המארג של בני אדם בחברה ויש את הצל שזה גם קונסט מאוד מאוד מעניין אצל קרל יונג שבעצם הוא מדבר על זה שלכולנו יש חלקים בתוך האישיות בין אם זה צרכים, יצרים, רצונות, שאיפות, חלומות, אהבות של דברים שהם לא מקובלים חברתית בכלל ואנחנו מסתירים את זה ולפי קרל יונג הוא ממש מדגיש את זה את איך האני שלנו, האני הגבוה הזה, הטוב הזה האותנטי חייב לעבור דרך הצל, חייב לגייס את הצל, לסוסוף אותו לפחות בפני עצמו, להסתכל עליו, ללמוד ממנו וכן הלאה ובגלל זה הרבה מהטיפול היונגאי הוא סביב לעור את עצמי את מאוד מאוד עמוקה, וזה נושא סופר סופר מעניין. עוד דבר שקארל יונג הביא מתוך הגישה שלו, זה שהוא זיהה שבני אדם מסתכלים על דברים ומתנהגים סביב דברים, ומעצבים את הסיפורים הפנימיים שלהם ואת החוויות הפנימיות שלהם, דרך כל מיני דבר שקראה לו ארקיטייפים או קטגוריות, של כל מיני דברים מסוימים ששוב לטענתו גם קיימים ברמה סופר קונצנץ, ברמה שהיא חברתית, ברמה שהיא ממש מושרשת לנו דורות על דורות על דורות אחורה, בין אם זה דרך הגנטיקה, בין אם זה דרך הסביבה או החברה, ואנחנו ממש תופסים את העולם דרך הקטגוריות האלה, אנחנו תופסים את העולם דרך הדמויות האלה שיש לנו בדמיון ובראש, שוב, אני לא אכנס לזה לעומק היום, אולי זה אחד השיעורים האחרים, כי אני רואה שאנחנו מתקדמים ויש לי עוד הרבה נושאים שאני רוצה להגיע אליהם, אבל בעקבות התפיסה של יונג של הקטגוריות ובגלל זה העליתי את זה, הוא בעצם בנה או יצר סביב עצמו איזה שהם טיפוסים פסיכולוגיים, כלומר ממש כמו קטגוריות, כמו שהוא בדומה, אולי מה שדיברנו גם עושים בבנות תקשורת, סוגים שונים של אנשים, שכל סוג של אנשים בעצם מוגדר לפי קארל יונג, לפי ארבע תכונות שונות או ארבע רצפים של תכונות, בין אם זה מוחצנות, מופנמות ונוספים, שממש ממש ממש יזהו ביחד את מי הוא האדם הזה, איך האדם הזה מתנהג, זאת אומרת שיש לו איזושהי רמת מורכבות מסוימת והיא מאוד מאוד מעניין. עכשיו כמובן, כמו שאמרתי מקודם, התאורות האלה הן סופר מעניינות, ושוב אפשר, אני מקווה, אני ממש מתלבט מה יהיה הקורס הבא שאני אעשה על חיום מבוא לפסיכולוגיה, זה יהיה או התפתחותית או תיאורט אישיות או משהו כזה, אני חושב שזה הכי מעניין, אבל אפשר לעשות לפחות שלושה ארבעה שיעורים על קארל יונג אם לא יותר, אבל מה שאני כרגע רוצה שתבינו זה שהתאורות האלה הן מאוד מאוד מעניינות, אפשר להתפתח לתוכן לעומק, אגב אני עוד מעט אדבר על גישת התכונות ואז בתוך זה נדבר על גישות מעורבות ואני אתן לכם שאלון אישיות שממש עובר דרך הגישה של קארל יונג ואתם תוכלו להפכן את עצמכם דרך השאלון וזה ממש מגניב וזה בחינם, אז היתרון הזה שזה סופר מעניין וזה סופר עמוק ויש בזה הרבה מקום לדמיון שלנו ומהצד השני מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, שוב כמו שאמרתי לשים על זה איזשהו מספר מדעי אמפירי מאוד קשה, כי למרות ששוב קארל יונג ופרויד היו לאנשים מאוד חכמים וחקרו אנשים והגיעו לתיאורת מעניינות לגבי אנשים מתוך העבודה בקליניקה, מאוד קשה לאמת או לשלול לצורך העניין אבל לאמת בהקשר הזה את התיאורת שלהם, אז שוב השאלה היא מאוד פרסונלית שלכם כבני אדם או כסוג של פסיכולוגים, כן כל אחד דיברנו על זה בשורש שכל אדם הוא רוצה להיות פסיכולוג, אז כשכם כפסיכולוגים מעשיים במובן הפרקטי האם אתם מקבלים את הגישה הזאת או לא מקבלים את הגישה הזאת, זו שאלה מאוד מאוד גדולה. הגישה הבאה ושנחשבת הכי מדעית בעוד שנדבר על זה זה בעצם הגישה של גישת התכונות. הקונספט בעצם בא ואמר את הדבר הבא אוקיי הם לקחו כמה סקרים, הם לקחו את המילון של האנגלית וחיפשו כל מילה שיכולה להביע באיזושהי צורה אמירה על האישיות של בן אדם, כן לא יודע מה חצוף, נחמד, לא יודע חביב, כן טוב לב, עניו, שחצן, מלא מילים, מצאו היה אז במחקר שיש להם 18 אלף מילים ובהתחלה דרך עבודה מאוד מאוד סיזיפית ומאוד מאוד יפה בהקשר המדעי שאלו המון המון אנשים במחקרים איזה מהמילים האלה באות ביחד זה בעצם אותה מילה קיבצו את זה ממש קיבצו את זה לתכונות או לשמות גדולים ואז עשו ממש מחקרים שבהם הם נתנו לאנשים לשאול שאלות על עצמם בהקשר של כל התכונות האלה ובעצם הם גילו משהו יוצא דופן שיש חמש קבוצות גדולות של תכונות חמש קבוצות גדולות של תכונות שבגדול באות ביחד עכשיו מה זה בגדול באות ביחד ברור שהן לא באות ביחד בצורה מושלמת אבל הן בגדול באות ביחד בגדול זה בא ביחד ואז בעצם מאוד מאוד מעניין לבדוק את החמש תכונות האלה כי כאילו כן דגש כאילו החמש תכונות האלה מכילות את כל התכונות בעולם שיש באישיות של בן אדם עכשיו כמובן שברגע שאני מכליל את כל התכונות האפשריות על בן אדם לחמש תכונות מרכזיות אז כמובן שמה אני מאבד אני מאבד דיוק נכון כי יכול להיות שבתוך התכונה לא יודע מה נחמדות אז יש את העניין של טוב לב ויש את העניין של נימוס, זה שתי דברים שונים, עכשיו הם לפעמים באים ביחד אבל לא תמיד, אז הם אולי יקפצו אותם ביחד לתכונה אחת, שוב אני מאבד קצת דיוק, אוקיי? אבל עדיין זה גוד אינף ואחד הדברים שעוד יותר מעניינים זה שהצליחו למצוא הרבה הרבה הרבה קשרים בין התכונות האלה לכל מיני דברים פיזיים במציאות וניתן אז קודם כל, החמש תכונות האלה מה שמכונה באנגלית הביג פייב או החמש תכונות הגדולות בעברית, אוקיי? זה די הפך להיות מוסכמה מדעית מוחלטת, כן? בהקשר של התיאורט האלה והגישה הזאת, יש לזה כמובן ביקורת מהצד של הפסיכולוגים המומניסטיים, הפסיכודינמיים ונדבר על זה אחר כך, אבל בגדול יש מוסכמה מאוד גדולה על השיטה הזאת ורוב המחקרים היום נעשים בשיטה הזאת, שוב דרך שאלונים, שאפשר להגיד רגע אוקיי, אמרת שזה כזה מדעי, אמרת שזה כזה יפה, בסוף זה שאלונים, עד כמה זה אמין, זה שאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם, דיברנו על חשיבה ביקורתית והכל, אוקיי? אז מהם החמש תכונות האלה? בגדול יש מוחצנות, שזה כזה התכונה שאומרת האם הבן אדם אוהב לצאת החוצה הרבה, להיות עם אנשים, מסיבות, להיות במרכז העניינים, אוהב לזוז הרבה, כן? כל הדברים האלה באים נוטים לבוא ביחד, אוקיי? או שהוא יותר, מהצד השני, חסר מוחצנות, יותר מופנם ואז הוא יותר אוהב להיות לבד, בשקט וכן הלאה, אוקיי? התכונה השנייה נקראת מצפוניות בעברית, קונציינצ'סנס באנגלית, אני לא חושב שזה תירום כזה טוב, אבל זה התכונה הזאת שגורמת לאנשים לעבוד קשה, להיות מאוד מסורים, להשלים משימות עד הסוף, להיות מאוד מאוד מסודרים, כן? כל התכונה הזאת שוב, בהנחה, רוב התכונות האלה באות שוב רוב הזמן ביחד, האם זה תמיד בא ביחד? ברור שלא, מהצד השני של זה יש איזו חוויה כזאת של חופש וכן ואולי קצת קלמזיות ואולי קצת יכולת כן כל פעם לעשות משהו אחר אבל לננטוש דברים באמצע ולהיות גמיש, כן? אולי דברים כאלה מהצד השני של זה. התכונה השלישית היא נעימות, כן? Agreeableness באנגלית ומהצד השני של זה אולי יש אגרסיביות, כן? או אסרטיביות, כן? נעימות זה יכול אצלי להיות אמפתי כלפי אנשים, שיהיה אכפת לי ממה אנשים אחרים חושבים, להיות מנומס, כל הדברים האלה שבאים ביחד. התכונה השלישית זה מה שנקרא פתיחות מחשבתית, Openness, אוקיי? עד כמה אני יכול לשנות את הנקודת מבט שלי, עד כמה אני רוצה ללמוד דברים חדשים שלא ראיתי לפני, אהבה ואכפתיות כלפי אומנות ומוזיקה מתקשר איכשהו לתוך הדבר הזה בצורה שוב סטטיסטית, אז זה מעניין. ואחרון זה יציבות רגשית שמצד אחד זה מאפשר לי כן להיות רגוע או להיות באותו מצב רגשי או להתנהל בצורה די דומה לאורך זמן, מהצד השני חוסר יציבות רגשית כן יכול להשפיע בכל מיני צורות, יש עוד שאני אדבר עליה. אז זה בגדול ה-Big Five, אפשר לזכור את זה כ-Ocean, זה עוד שוטבות, כן? Openness, Conscientiousness, Extroversion, Agreeableness ו-Neuroticism שזה פחות יציבות רגשית, אוקיי? קול. אז כמה נקודות מעניינות שמצאו במחקרים, כן? עכשיו אתה מסתכלים עליהן מאוד קל במרחאות לעשות, נכון? אפשר לשאול אנשים, לתת להם את השארונים האלה, יש שארונים כאלה עם חמישים, עם מאה, עם מאתיים, חמש מאות, שבע מאות שאלות, של בעצם הצהרה עצמית לגבי התכונות האלה, שאלות כמו, בוודאי ראיתם את זה בכל מבחנים, אולי הדגשתם לצבא, עשיתם שאלונים כאלה, כן? למשל, האם אתה עובד גם במרכז העניינים? האם אתה לפעמים עצור? החיים יש בהם יותר סבל או יותר שמחה? האם אתה קל לך להסתדר עם אנשים אחרים? כל מיני שאלות כאלה, נכון? אז השאלות האלה שאתה יכול להולא להגיד להם כן או לא, או לדרג אותם מאחד עד שבע, כן? יש כל מיני שיטות, אבל בגדול השאלונים האלה, אתה מריץ את השאלון הזה ואז אתה בודק את זה ביחס לכל מיני דברים אחרים. אז קל יחסית לעשות את המחקרים האלה, וזה אולי אחד הסיבות שזה כל כך הולך. אז שתי דוגמאות מעניינות לגבי קונשיינצ'סנס, זאת אומרת מצפוניות. אחד, אנשים עם מצפוניות גבוהה, יש להם סיכון נמוך יותר לחלוט באלציימר, שזה דבר מטורף, ובהקשר של קורלציה של 0.89, זאת אומרת 89 אחוז פחות סיכוי לחלוט באלציימר, שזה אומר שלהיות אוביס, זאת אומרת ממש ממש ממש בעודף משקל קיצוני, משפיע פחות על הסיכוי לחלוט באלציימר מאשר קונשיינצ'סנס, שזה תכונת אישיות, שזה בכלל דבר מטורף, ופחות מסיגריות, כן? עד כמובן מסיגריות, שזה דבר שוב פסיכי. עוד דבר על מצפוניות גבוהה, דרך אגב, זה שיש קשר בין מצפוניות גבוהה לבין היכולת להרוויח הרבה כסף. כלומר, ממש, כן, החלום האמריקאי במרחאות, כן? אם תעבוד קשה, אם תבוא מוקדם בעבודה, תעשה את זה כל יום, בכלל אתה תרוויח יותר כסף, זה ממש, יש קורלציה. זה לא רשום 100 אחוז, לא כל מי שיש לו מצפוניות גבוהה תמיד מרוויח הרבה כסף, אבל בצורה סטטיסטית במשך שבודקים על הרבה אנשים ויש לך הרבה זמן, מששת את התכונה הזאת, מצליח להרוויח יותר, ובמיוחד אם יש לו נעימות נמוכה, לא נמוכה מדי, אבל יותר למוכר, זאת אומרת שאולי הוא, כן, ככה אני מדמיין, יכול לדרוש את הכסף שמגיע לו בשיחות שכר, יכול, לא יודע מה, להיות אסרטיבי וכן הלאה, ולא יותר מדי בדפוסים של ריצוי, או משהו בסגנון הזה. עוד דבר מעניין זה שאנשים יציבות רגשית נמוכה, כן, או נוראות שסיזם גבוה, כן, יש להם סיכויים הרבה הרבה יותר גבוהים ללכות בהפרדה, בדיכאון, ואפילו יש קשר מאוד חזק בין זה לבין אובדנות. זה נושא מאוד מאוד מאוד מעניין, ואפשר ממש לראות שאחד, השאלונים האלה יכולים להראות שמה שהגדרנו בהתחלה על האישיות, נכון? שזה יחסית קבוע, לא 100%, אבל יחסית קבוע, כן? זאת אומרת שזה משהו לא משתנה כל יום וכל דקה, ויש לזה קשרים מעניינים לדברים בחיים שלנו. אז זה די עומד בסטנדרטים שלנו. שוב, החיסרון הגדול פה זה שזה נשען על דיווח עצמי, זה נשען על איזשהו שאלון בסופו של דבר, ויכול להיות שהוא מדויק ויכול להיות שהוא לא מדויק. עוד דבר שלדעתי הוא קצת חיסרון בגישת התכונות, זה ששוב, הרבה אנשים איך שמנסחים את התכונות האלה, כן, קונצנצ'סנס, מצפוניות, זה כאילו נשמע כאילו הצד אחד הוא טוב והצד השני לא טוב, ואז אם יש לך נמוך בתכונה הזאת, אתה אולי לא יודע מה לעשות עם זה, או בכללי, קצת זה קצת גישה שסוגרת אותנו במקום של, אני לא יודע מה לעשות עם זה, אני לא יודע איך אני יכול להתפתח מזה, אני לא יודע איך זה יכול לעזור לי, ולמשל כשעושים את המבחנים האלה, ניסו לעשות בכל מיני מקומות את המבחנים האלה כשלומי כניסה לעבודה, אז ראו שהאפקטיביות שזה היא מאוד מאוד נמוכה. למה? כי אנשים שהם באים להתראיין לאיזשהו מקום עבודה, הם בדרך כלל מבינים מה מצופה מהם, אז הם פשוט ימלאו את השאלון שלפי מה שהם חושבים שיצופה מהם, אז זה לא יהיה כל כך אמין, אז פחות משתמשים בזה היום, למרות שזה היה יכול להיות תאורטית מדהים, אבל לא משתמשים בזה כל כך היום לצרכים של גיוס לעבודה, מהסיבה הזאת, אז למרות שזה כאילו יכול לרמז הצלחה בבואה בעבודה, אי אפשר באמת להשתמש בזה כדי לרעיין אנשים או למען אנשים, או קשה להשתמש בזה בגלל כל הסיבות האלה, אז זה מעניין. עכשיו, יש גישות משולבות, למשל יש אתר שאני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד אוהב, שנקרא Sixteen Personalities, אני אשים קישור למטה בדסקריפשן, בטיור, אוקיי? ויש להם את זה גם בעברית, כן, אפשר להיכנס לזה בעברית לגמרי, ובעצם הם עובדים לפי 16 תפוסי אישיות, לפי קארל יונג, שהם הראו ומראים שבעצם הארבע סקלות של קארל יונג ממש מתחברים מאוד מאוד מאוד חזק, או יש להם קורולציה מאוד גבוהה, נגיד את זה ככה, לארבע מתוך הביג פייל. אז זה כאילו, על בסיס העקרונות של יונג שהם פחות מדעיים, ואז גם יש להם את כל הקטע המעניין הזה, ויש להם תיאורים פסיכולוגיים נרחבים ומרתקים, מרתקים, מרתקים, מרתקים, ומצד השני הם יחסית נשנים יפה על המדע, כי הם מתוך זה שהאתר הזה כבר פעיל המון המון המון זמן, ועובד עם קרן גדולה, אז יש לו הרבה תנועה ומחקר מסביבו, הראו קורולציות מאוד מאוד טובות לביג פייל, אז כאילו זה די מתקבל על הדעת ששוב, ביחס ל... איך נגיד את זה? נגיד את זה ככה, ביחס לקשלים הנורמליים של כל השאלונים, זה שאלון יחסית ממש טוב, אז אני ממש מזמין אתכם לעשות את הדבר הזה, ייקח לכם איזה שעה ושעה או עשרים דקות, אני לא יודע כמה זמן בדיוק זה לוקח, ושוב, לא לקחת את זה כאמת מוחלטת, אלא עם טיפה חשיבה ביקורתית כמו כל דבר, אבל אני מוצא שהרבה אנשים שאני נותן את המבחן הזה, רואים שם משהו על עצמם, לומדים שם משהו על עצמם, וזה חוויה פשוט מעניינת ומסקרנת, אז אני חושב שזה דבר שיכול להיות מאוד מאוד כיף לכם לעשות אותו, בסיום השיעור. אוקיי, אז זה גישה משולבת כזה, קצת ביג פייב, קצת פסיכואנליזה, אני חושב שבתיאורים שלהם הם גם מושפעו תחת פומומוניזם, כי זה כזה מאוד הכל חיובי, ובהכל יש דברים טובים, וזה לא כאילו או שאתה טוב או שאתה לא טוב, אז זה גם מושפע מהגישות האלה. אז זה אחלה, זה ממש גישה משולבת בין העדרת. עכשיו בואו שנייה נדבר על איך נוצרת האישיות, ושוב, אז בגישות היותר סובייקטיביות, כן, בין אם זה יונג או פרויד או כן, או בולבי, שדיבר עליו בפסיכואנליזה התחתית, ובין אם זה ממש בגישות הומניסטיות יותר, אז מאוד קשה לדעת, יש כל מיני תיאוריות של פרויד או דברים כאלה על איך זה קורה ומה קורה בילדות וכן הלאה, אבל הדברים האלה מאוד מאוד קשה להוכיח אותם. עם זאת, לגבי הנושא של תכונות, מאוד קל במרחאות או יותר קל לעשות את העבודה הזאת, ויש מחקרים מאוד מאוד יפים גם עם זה שמריצים שאלוני אישיות על אנשים לאורך המון המון המון שנים. בשנים הראשונות של החיים שלהם בדרך כלל נותנים להורים שלהם למלא את זה, ואז אחר כך גם הם וגם ההורים שלהם ממלאים את זה, ואז רק הם, וממש אפשר להראות הרבה דברים מאוד מאוד יפים לגבי ההתפתחות, שאני אתן לכם כמה נקודות בעיניי הכי מעניינות והכי נעתקות וחשובות. בנוסף, אפשר לעשות עבודה או מחקר... ילדים, שוב, תיאומים זהים ותיאומים לא זהים, תיאומים זהים שהופרדו בלידתם ותיאומים לא זהים שהופרדו בלידתם, ואפשר לעשות גם השקרה לילדים מאומצים, נכון? כי ילד מאומץ הוא נכנס לתוך משפחה, אבל הוא לא עם אותו מטעם גנטי בפעל, בשום צורה, כן? אז זה גם דרך מעניינת לעשות את זה. אגב, משהו קטן ומעניין לגבי אישיות שגילו במשקרים האלה, זה משהו שהוא בעיניי ההפך ממה שרובכם תחשבו, בואו נשאל אתכם שאלה. האם לדעתכם, תנסו לחשוב על זה ואז אני אגיד לכם במובן את התשובה, האם לדעתכם, החלקים המולדים באישיות שלנו, כן? דומיננטיים יותר בגיל צעיר או בגיל מאוחר? ושוב אני אעשה, נכון יש את החלק נגיד, נקרא לזה ככה, יש את החלק באישיות שלנו שהוא מולד, כולנו מבינים את זה היום כבר, ויש את החלק באישיות שלנו שהוא נרכש, אוקיי? באיזה שלב החלק המולד יותר דומיננטי? בגיל צעיר או בגיל מאוחר? עכשיו האינטואיציה של רובנו תהיה מה זאת אומרת, ברור שבגיל צעיר החלק המולד יהיה דומיננטי יותר, כי עדיין אין הרבה השפעות סביבתיות, ובגיל מאוחר יותר, ככה זה לפחות נראה, אז זה יהיה ההפך, זאת אומרת, ההשפעות החברתיות ישפיעו יותר ויותר ויותר, והגנטי ישפיע פחות ופחות ופחות, ואני הולך להגיד לכם שכל המחקרים שמביצו בשנים האחרונות מראים בדיוק ההפך. בדיוק ההפך, וזה הזוי. עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו, פסיכנית מחקר מעניין מאוד, אוקיי? אז עשו מחקרי ביג פייב כאלה, כן? על תיאומים זהים שגדלו באותו בית, תיאומים זהים שגדלו לא באותו בית, תיאומים לא זהים שגדלו באותו בית, תיאומים לא זהים שלא גדלו באותו בית, ואחים לא קשורים שגדלו באותו בית, ואחים מאובצים, אוקיי? כל הדברים האלה. ובעצם אפשר לראות שכמובן באופן לא שלא יפתיע אותכם, כן? הזוג אחים שהכי דומה ברמת הביג פייב, ברמת האישיות, זה תיאומים זהים שגדלו באותו בית, כן? יש להם גם את אותה גנטיקה וגם הרבה מאוד אותה סביבה. עם זאת, הרבה מכם היו חושבים אולי שהקבוצה הבאה הכי קרובה תהיה תיאומים לא זהים שגדלו באותו בית, או אחים שגדלו באותו בית שהם לא תיאומים, או אפילו ילד מאומץ, כי אחים גדלו באותו בית, אז היה להם את אותם הורים, סליחה, ואת אותם אחים, ואת אותו בית ספר, והם גדלו באותה שכונה ובאותה מדינה וכן הלאה. לעומת רק גנטיקה. ומסתבר שהקבוצה השנייה שיש לה הכי הרבה דמיון באישיות זה דווקא התיאומים הזעים שלא גדלו באותו בית. תיאומים זהים שלא גדלו באותו בית הם משמעותית דומים יותר מתיאומים לא זהים שכן גדלו באותו בית. זאת אומרת, זה פסיך, זה היה הפך ממה שאנשים יחשבו. ועוד דבר סופר מעניין זה שההבדלים והשוני הזה הם רק מקצינים לאורך השנים. זאת אומרת, בגילאים מאוד מאוד צעירים, כן, הילדים או התיאומים שהופרדו, כן, פחות דומים אחד לשני, וככל שהגיל שלהם גדל, ככל שהם מתבגרים, הם הופכים להיות יותר דומים אחד לשני. מדובר על התיאומים הזעים וגם על התיאומים הלא זעים שהופרדו בלידתר, הם נהיים יותר ויותר דומים עם השנים. זאת אומרת, ככל שעובר הזמן, למרות שהם גדלים בסביבה שונה לחלוטין, או שונה ברמה מסוימת, הם נהיים יותר ויותר דומים אחד לשני ולא יותר ויותר שונים אחד לשני. מעבר לזה אני אגיד לכם, אחים שהם, נקרא לזה, מאומצים לתוך הבית, כן, מאמצים ילד לתוך הבית, בהתחלה יש בניון לאחים מעשיים בבית ברמת האישיות. עד גיל 17, 18, 19, 20, עד אזור הגילאים האלה, כל הדמיון שיש בין האחים בתוך הבית ברמת האישיות, ברמת התכונות של האישיות, כן, עוד שנדבר על זה, כן, מתפוגג לחלוטין. ובפועל מראים, ממש סטטיסטית, שברמת הביג פייב, עוד שנייה אני אגיד שכל שיש תיאוריות אישיות אחרות, שהיו אומרות משהו אחר, עוד שנייה נגיע לזה, אבל שלפי הביג פייב, לפי החמש תכונות המרכזיות והגדולות, שתי אחים שגדלו באותו בית בלי משקל גנטי, זאת אומרת, בלי מטעם גנטי, זאת אומרת, דומים אחד לשני כמו שתי ילדים שהיו בוחרים בצורה רנדומלית. זאת אומרת, יש פה איזושהי תוצאה סטטיסטית מעניינת. באיז 0.5, 50% מהאישיות של אדם, כן, דרך העניין של תכונות, מוגדר או אפשר לייחס לגנטיקה, ככה זה נראה לפחות. והחצי השני, אנחנו לא יודעים להסביר אותו. כי אנחנו רוצים לחשוב ולהאמין, נכון, שהחצי השני מגיע איכשהו מהסביבה, אבל אנחנו לא מצליחים להראות את זה מחקרית. והלכה למעשה, דרך המחקרים האלה, זה יכול להיראות כאילו, וזה הצהרה שהיא עזויה, כן, איך שההורים והאחים ובבית ספר מתנהגים, אין שום השפעה על האישיות. כמובן שזה נשמע זוי מה שרח להגיד, ועוד שאני הלכת לתיאוריה אחרת שהולכת טיפה, לא לסתור את זה אבל להשלים את זה, אבל כרגע ברמת המחקר הנוכחי שיש היום, אי אפשר למצוא את הקשר הסטטיסטי בין הבית וההורים וכל הדברים האלה, לבין האישיות של הילד. וזה דבר פשוט בעיניי פסיכי. אז מה שקורה עם האישיות שלנו זה שבגיל מסוים, עד גיל מסוים היא מתפתחת משתנה, משתנה, משתנה, משתנה, משתנה, משתנה, משתנה, ובאזור גיל מסוים היא תהיה פחות ופחות משתנה, יותר ויותר ויותר קבוע, כי זה עוד דבר מעניין. אבל אני חושב שזה דבר שרובכם הייתם די מניחים לבש. אבל אם הייתי שואל אותכם איזה אדם, באיזה עשור בחיים של בן אדם הוא יבצע יותר שינויים באישיות שלו, בעשור בין 20 ל-30 או בעשור בין 50 ל-60? אני מניח שרובכם הייתם אומרים בין 20 ל-30, וזה באמת המצב. אבל יש פה שתי שאלות גדולות שעולות. האם באמת הסיבה לזה היא הסיבה שרובנו גדלנו לחשוב, שוב דרך לפסיכולוגיה התפתחותית מה שדיברנו, שכאילו פשוט באיזה שלב אנשים נהיים מבוגרים ויותר תקועים בדרך שלהם ולא רוצים להשתנות וכזה עקשנים כזה, שבמידה מסוימת זה אולי נכון, כי אני ממשל לראות שעם הגיל הקונציינצ'סנס, המצפוניות שלנו, התפקיות שלנו, הסידור שלנו, הדבר הזה, הופך להיות גבוה יותר, אז יכול להיות חלק מזה. או, וזה משהו שאולי גם נדשא, אולי מתבקש מהראיות שככל שגיל עולה הקשר בין למשל תאומים זהים נהיה דומה יותר, אז אולי זה אומר שזה לא שם שנתקעים בדרכים שלהם, אלא ככל שעוברים השנים, אנשים מבינים את עצמם עמוק יותר והם משתחררים יותר מהמוסכמות החברתיות והם חוזרים להיות יותר עצמם, או משהו מאוד בסיסי שהיה בהם ואז אולי זה הסיבה שבגיל מבוגר יותר האישיות שלנו משתנה פחות, כי אנחנו יותר מזהים מי אנחנו. זה שוב, אין פה אמת מוחלטת, קשה מאוד להופך את זה מדעית, אבל אם אתם מבינים ששוב, תאומים זהים בבתים שונים, ככל שעובר הזמן, נהיים יותר ויותר דומים אחד לשני, זה קצת נראה כאילו הסביבה בהתחלה שהם קטנים מצליחה לשנות אותם או להשפיע עליהם מאוד, וככל שהם מתבגרים, הם משפיע עליהם פחות ופחות ופחות והם חוזרים להיות יותר ויותר דומים אחד לשני, לפחות ככה זה נראה. ויש את הסיפור המפורסם הזה שלקחו שתי תאומים זהים שהופרדו בלעדתה, שתיהם הפכו להיות אנשים מאוד מאוד כאלה מסודרים ונקיים ושאלו אותם, למה לדעתך אתה נקי? ואחד אמר, מה זאת אומרת? אמא שלי הייתה בן אדם סופר נקי ומסודר ומאורגן, אז אני פשוט למדתי ממנה והתכונה הזאת זה משהו שלקחתי מאמא שלי. ואת השני כששאלו אותו, הוא אמר, אה, זה ממש ברור למה אני כזה מסודר ונקי, כי פשוט האמא שלי הייתה כל כך הצלנית ומרושלת והבית היה כל כך מתונף שלא יכולתי לסבול את זה ורציתי להיות ההפך מזה. זה לפחות נשמע כאילו, כן? ככה זה נשמע, כן? נראה כאילו, נשמע כאילו, התכונה הזאת הייתה טבועה בהם באיזושהי צורה ואז בהתאם לסביבה שלהם הם חשבו או שהם נמצאו את התכונה הזאת או שהם התנגדו לתכונה הזאת ובסוף זה אותו דבר. עכשיו, אפשר לטעון הרבה דברים שאולי בעצם בכלל שונים, שזה רצה להיות ההפך מההורים שלו וזה רצה להיות כמו ההורים שלו, אבל בסוף זה הגיע לאותה תוצאה וזה לדעתי לא פחות ממרתב. עכשיו, נשאלת שאלה נוספת מעניינת, עד כמה בכלל אישיות משפיעה על ההתנהגות שלנו? ושוב, זו שאלה שאנחנו נרחיב בה הרבה הרבה יותר לעומק בשיעור על פסיכולוגיה חברתית, אולי אפילו נעשה שניים. אני חושב שנעשה שיעור חל פסיכולוגיה חברתית, למרות שזה נושא סופר מרתק ומעניין. ויש ניסוי מאוד מאוד מאוד מאוד מפורסם שעשו על סטודנטים לכמורה, אוקיי? אנשים שממש, זה כאילו ממש היה סוג של בדיחה כזה, אבל זה האמת. הניסוי היה על סטודנטים לכמורה, נתנו לאנשים שלמדו להיות כמראים, כן? משימה שהם שים להעביר הרצאה על מה שנקרא השומרוני הטוב, כן? זה איזשהו קונספט בנצרות, כפי שאני מבין אותו, אני לא מבחין על נצרות, של להיות בן אדם טוב ולעזור לאנשים שצריכים עזרה ברחוב בלי שום דבר מיוחד, אוקיי? אז אמרו להם שהם צריכים לתת את ההרצאה הזאתי ושמו שחקן בדרך שלהם מבין איפה ששלחו אותם לאיפה שהם מוכנים את ההרצאה, ששיחק אותה כאילו הוא מעולף בצד הכביש. עכשיו לכאורה ברמה אישיותית, כן? האנשים האלה אמורים להיות אנשים טובים, כן? שרוצים לעזור, זה גם אפילו במודעות שלהם. היינו מצפים שהאנשים האלה כולם או כמעט כולם יעצרו לבן אדם הזה ויראו לעזור לו, רמות שהם הולכים להעביר על זה שיעור, דרשה, כן? והנתון המטורף של המחקר זה שמה שהשפיע יותר מכל דבר אחר, האם הם יעצרו או לא יעצרו, זה פחות כמה רעש הבן אדם עשה, פחות איך הוא היה, אלא מה הייתה ההנחיה שנתנו להם. לחלקם נתנו את ההנחיה תלך להעביר את ההדרשה הזאת, עכשיו שעה, לא משנה, ווטאבר, איקס, ייקח לך איזה חמש דקות להגיע, אבל הם כבר מחכים לך, זאת אומרת, אתה כבר מאחר, אוקיי? האנשים האלה, כמעט אף אחד מהם לא עצר. ולשניהם הוקחו את הזמן, תלך לאט, הכל בסדר, יש לך עוד חצי שעה עד שאתה יכול להעביר את הדרשה, במקרה הזה כמעט כולם עצרו. ואז יש פה איזושהי טענה מסוימת, אתה אומר, רגע, האישיות אולי, אולי, לא עד כדי כך, משפיעה על ההתנהגות שלנו. הרבה יותר הסביבה משפיעה על ההתנהגות שלנו, וזה מספר מטורף. שוב, נהוג בהקשר הזה להגיד שבערך ברמת ההתנהגות, מדבר על זה שוב יותר פסיכולוגיה חברתית, אפס נקודה שלוש, שלושים אחוז מההתנהגות שלנו מושפעת מהאישיות, שלושים אחוז מהסביבה, ועוד, כן, נשאר לנו עוד איזה ארבעים אחוז, שאף אחד לא יודע. שזו האינטראקציה בין האישיות לסביבה, וכל מיני דברים שהם לכאורה כל כך מורכבים שזה נראה לנו כאילו הם כמעט רנדומליים, כמעט מתהיים לגמרי, אוקיי? הגישה האחרונה שאני רוצה לדבר איתכם עליה לגבי אישיות, ואני חושב שהיא ככה גישה שיכולה לכוון את השיעור הזה כמשהו שלם ולסכם אותו, זה הגישה של הלמידה החברתית קוגנטיבית של בנדורה, אוקיי? דיברנו על בנדורה שהוא קצת בהתפתחותית, ונדבר עליו עוד בחברתית, ונדבר עליו עוד ועוד ועוד, נדבר עליו, אבל בעצם מה שהוא אומר זה משהו אחר, הוא אומר, תראו, אישיות של בן אדם זה משהו שהוא מעבר לתכונות, זה משהו שהוא מוגדר סיטואציה. כן, אפשר להגיד שבן אדם אחד הוא אמיץ יותר ובן אדם אחד הוא פחדן יותר, אבל בסוף יש אנשים שיהיו מאוד מאוד אמיצים בהקשרים מסוימים ומאוד מאוד פחדנים בהקשרים אחרים, יהיו אנשים שיהיו מאוד מאוד, לא יודע מה, חצופים בהקשרים מסוימים ומאוד מאוד רגועים בהקשרים אחרים, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ואז הוא בא ואומר את הדבר הבא. בעצם מה שמלמד אותנו איך להיות אנשים, זה לא בהכרח משהו כמו תכונות, אלא זה הרבה יותר משהו כמו חיקוי של מודלים של התנהגות אחרים בחיים שלנו, ואיך שאנחנו בעצם דרך האישיות שלנו, בונים את החיים שלנו ואת הדרך שלנו ואת המודלים לחיקוי שלנו, ובעצם הוא קצת נותן תשובה לשאלה הזאתי של למה ילדים שונים למשל גנטית יהפכו להיות שונים למרות שהם בסביבה דומה, אנחנו נגיד אותם הורים או אותו בית, כן גדלו ביחד ילדים מומצים, או תיאורים שמופרדים בילדות גם בסביבות שונות ייצרו לעצמן אישיות דומה, והוא בעצם בא ואומר את הדבר הבא. האישיות שלנו זה משהו שהוא טבוע בנו וזה משהו שאנחנו מוצאים אותו החוצה, וזה משהו שאנחנו לומדים איך לפתח אותו ולקדם אותו כל הזמן. אז לדוגמה האישיות שלנו הרבה פעמים תיצור מעגלים בחיים שלנו שמחזקים את עצמה. דוגמה פשוטה לזה זה בן אדם שהוא באישה נגיד יהיה לו כל מיני סיטואציות חברתיות פחות נעימות, אז הוא ימנע מסיטואציות חברתיות, ברגע שהוא ימנע מסיטואציות חברתיות לא יהיו לו הרבה מודלים לחיקוי, לא יפתח את המיומנויות החברתיות שלו, ואז מן הסתם הוא עוד יותר יפחד ועוד יותר יתבייש כי הוא ידע שאין לו את המיומנויות החברתיות האלה. דוגמה נוספת, אדם שהוא נגיד מאוד מפחד מכל מיני סכנות מסוימות, אז הוא יסתובב ליד אנשים וישכנע אותם שזה מפחיד, ואז הם גם יפחדו, ואז הוא ילמד מהם שזה באמת מפחיד, או שהוא ימנע מכל מיני מצבים מסוימים ואז הוא לא ייחשף אליהם, ושוב כמו שאנחנו יודעים, לא יש לנו חוויות מהן אנחנו עוד יותר מפחדים מהם. או דוגמה אחרת יכולה להיות בן אדם שככה, ההפך הוא מאוד חברותי, אז הוא ייצור לעצמו הרבה חברים והרבה אנשים שיואבו אותו, ואז כשאנשים יואבו אותו, אז הוא יקבל הרבה פידבק חיובי על זה שהוא בן אדם נחמד, ואז הוא עוד יותר יהפוך להיות נחמד, וככה הדבר הזה ימשיך ויבנה את האישיות שלו. אז בעצם יכול להיות ששתי ילדים נולדו לאותו בית, אבל לא באמת גדלו לאותה סביבה. זה בעצם מה שבנדורם ברמה כזאת יוחר טוען. הוא אומר שתי ילדים נולדו לאותו בית, או שתי ילדים הוא הומצו לאותו בית, לא משנה. עדיין כל ילד מתנהג אחרת מול ההורים, הוא מתחבר, אולי אחד מתחבר לאמא, אחד מתחבר לאבא, זה שמודלים אחרים לחיקוי, כל אחד גם אם הם באותו בית ספר, המורים אולי מתייחסים אליהם שונה, שהוא ביעה על האישיות המולדת שלהם, הם מצליחים לייצר חברים לסוגים אחרים, אינטראקציות שונות, ובעצם כל האינטראקציה החברתית שסביבנו בונה את האישיות שלנו בצורה הרבה הרבה יותר מורכבת. ובעצם מה שהוא אומר, זה שהאישיות שלנו היא דבר מבוסס סיטואציות, והיא מבוססת הקשרים חברתיים מאוד מאוד רחבים. שוב, אם נכנס, נחזור שנייה לשיעור שתיים על המוח, אני חושב ששוב, יש, האמת שקצת דילגתי על זה, אבל כמו שאמרתי מקודם, יש ממש אזורים מסוימים במוח שהם מפותחים יותר אצל אנשים עם קונצ'נצ'סנס גבוה, או עם נורוטסיזם גבוה וכל מיני כאלה, שהוא לא דיברתי על זה בשלב של התכונות, אבל הזכרתי את זה בהתחלה, אז אני חושב שאם אנחנו נדבר על האופן שבו ראינו, במיוחד בשיעור הקודם של תפיסה, על S. המציאות עובלת אצלנו במוח שלבים על שלבים על שלבים של מורכבות בעיבודים וניתוחים ופרשנויות וכל הדבר הזה. אני חושב שיש בזה משהו מאוד מעניין ושיכול להתחבר עם הגישה של בנדור על דעתי. גם עצם זה שלמשל, כמו שדיברנו על זה שבן אדם רואה שמות של אנשים מסוימים או של פעולות מסוימות או של כלים מסוימים, זה מפעיל אזורים מוטוריים למשל במוח שלו. זאת אומרת שהמוח שלנו פועל בצורה שהיא מולטיפונקציונלית באופן שאזורים שונים במוח מופעלים בסיטואציות שונות למרות שהגירויים דומים. אז אני חושב שזה לא בהכרח נכון, אבל בהרגשה שלי, ואני חושב שאתם יכולים להבין למה אני אומר את זה, זה קצת מחזק את הרעיון שאזור של פחד במוח יכול להיות מופעל יותר ביחד עם אזור מוטורי מסוים אצל בן אדם מסוים, וביחד עם אזור מוטורי אחר או אזור סנסורי אחר בצורה אחרת אצל אותו אדם. שוב, בגלל המורכבות של הדבר הזה במוח שלנו, ואני חושב שזה שוב, למרות שיש המון כוח במחקרי ובגישה של התכונות, הגישה החברתית קומינטיבית שוב יכולה להשלים אותה בצורה מאוד מאוד מאוד טובה וגבוהה. שוב, למרות שקשה מאוד מאוד מאוד להראות את זה מחקרית אמפירית חזק כמו השיטה של התכונות. אז אני מזמין אתכם אחד ללכת לעשות את השאלון אישיות הזה אם אתם סקרנים, לגלות משהו על עצמכם. אני חושב שזה דבר מדהים. ובאמת לזה שוב, אני לא מקבל מהם איזה אפילט או משהו בכבל, כי אני מת עליהם כמות אנשים שפסתי אליהם, אולי הייתי עושה כסף, היה להם איזה משהו בתשלום, האמת שאני אפילו לא בטוח. אבל זה ממש ממש שווה. ואני מקווה שככה תשימו לעצמכם את השאלות האלה בראש, אוקיי? לאיזה גישה אני יותר מתחבר? הרעיונות העמוקים האלה שמנסים להביא לתנפש האדם, משהו שאולי יותר שטחי כמו תכונות, אבל שיש עליו הרבה יותר בסיס, סטטיסטי רחב. גישה חברתית יותר שמבוססת על סיטואציות? למה אני יותר מאמין? אולי גישות משולבות? מה אתם חושבים? על אישיות של בני אדם? אני אשמח, אשמח, אשמח, אשמח אם תכתבו לי פה בתגובות על מה אתם חושבים, כן? אם אתם ביוטיוב, אם אתם בספוטיפר, משהו כזה סורן, לא יודע אם אפשר לעשות תגובות, אבל אם אתם ביוטיוב, תכתבו לי את התגובות האלה, תגידו לי מה אתם חושבים שמרכיב את אישיות האדם? איך אתם רואים את הנושא הזה? מה למדתם מהשיעור הזה? ואני אשמח לפגוש אתכם שוב בשיעור הבא.