פרק 52: השקר של הילד הפנימי

שלום חברים וברוכים הבאים לטאכלס פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. השם שלי הוא גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים. כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. והיום אנחנו הולכים לדבר על השקר הזה שנקרא הילד הפנימי. קולות רבים, אנשים רבים בעולם הטיפולי, בעולם הרגשי, בעולם הרוחני, קוראים ומדברים על החיבור הקריטי והמשמעותי והחשוב לילד הפנימי שלנו. אנחנו הולכים לדבר על זה היום בצורה עמוקה, מדויקת, חדה ומעשית כמובן פרקטית, מלא פרקטיקה כרגיל. אבל שנייה לפני שנגיע לזה אני רוצה שנייה לדבר על כל ההתייחסות הזאת. גם לילד הפנימי שלנו ובתכלס גם לילדים באופן כללי. כאל איזשהו דבר מושלם כזה, כאילו הילד שלנו הפנימי זה הדבר שחולם, שיצירתי, שרוצה ובלה בלה בלה. וככל שאנחנו מתבגרים יש לנו אמונות מקבילות וכל ה... סליחה שאני אומר בולשיט הזה. וכאן על הגישה הזאת שילדים הם כל כך... זה גישה של האנשים מי שהם מציאו אותם או שלא היה לו ילדים, או שאין לו שום מושג בפסיכולוגיה, או שלא יודע, הוא אומר את זה כי זה נשמע יפה. במציאות, בקליניקה, מעבודת עומק עם מאות אנשים, אם לא אלפי אנשים, והתבוננות והתייחסות גם לניסיון המעשי שיש לי מול אנשים, גם מתוך המחקר הקליני שיש בתחום פסיכולוגיה אקדמית, הדבר הזה לא מחובר למציאות. ומעבר לזה, אם תחשבו על זה, זה גם לא הגיוני. האם יש דבר מדהים ויפה בילדים? כן, יש לי שני ילדים מקסימים, קטנים, שלוש וחמש כרגע, מהממים, מושלמים, כמובן שאני אובייקטיבי לגמרי, ואני אוהב אותם ברמות היסטריות. גם כמובן שאני מתייחס על הילד הקטן שאני הייתי, הייתי ילד מקסים מדהים ומאמם, כן, כמובן, אובייקטיבי, והכל אחלה. ונדבר כמובן היום, זה פרק על הילד הפנימי, אז כמובן שנדבר היום גם על איך להתחבר, ומתי להתחבר, ואיך לעשות, ומה לעשות ומה לא לעשות, כי זה לא שזה דבר שאין בו כלום, לא שאין אמת בדבר הזה, יש אמת בדבר הזה, יש כוח ועוצמה בחיבור לדבר הזה, לחלק הזה שנמצא בנו, אבל חשוב להתייחס לזה, קודם כל, בצורה פרקטית, בצורה מעשית, בצורה ריאלית, ולמה אני מתכוון. ילדים עם כל המקסימות שלהם, ועם כל הפתיחות שלהם, ועם כל התמימות שלהם, כן, היחסית, יש להם חסרונות מאוד מאוד מאוד מאוד גדולים, אוקיי? אם תחשבו על ילדים, אוקיי? כמה שהם מדהימים, כמה שהם חמודים, כמה שהם מהממים, האם אתם, אם יש לכם ילדים, ואם לא, אם יש לכם מחיינים, או אם אתם זוכים איך אתם הייתם ילדים, מה היה קורה אם נותנים לילד לנהל בית? אוקיי? מה היה קורה אם נותנים לילד לנהל עסק? מה היה קורה אם נותנים לילד לנהל מדינה? תשובה? קאוס. למה? כי ילדים עושים את מה שבא להם עכשיו, אוקיי? ילד עושה, עכשיו בא לו שוקולד, הוא רוצה יוכל שוקולד, אוקיי? אפילו ההורים הכי מתייפיפים ורוחניקים וזה שאני מכיר, אוקיי? ושהם חושבים שלילדים זה דבר כזה מושלם, אז הם לא חושפים את הילדים שלהם בגיל צעיר למתוקים. למה? זה רגיוני. אם הילד הוא כזה חופשי ומאושר ושמח ובלה בלה בלה בלה, אז למה לא לתת לו שוקולד? הוא יוכל לבחור כמה שוקולד שהוא רוצה, נכון? לא. למה לא עושים את זה? כי אנחנו מבינים שאם אנחנו ניתן לילד את כל השוקולד שהוא רוצה, אז זה יהיה הרבה מאוד שוקולד. הם גם הרבה פעמים יגבילו את התכנים שהילד נחשף אליהם. למה? אם הילד הוא כזה מושלם ומדהים, אז למה להגביל את התוכן שהוא נחשף אליו ברשתות או באינטרנט או בטלוויזיה או באייפד? למה לא פשוט לתת לו את זה כמה שהוא רוצה ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה? תשובה. כי ילדים, החלקים באישיות שלהם שאמורים לשמור עליהם, החלקים שאמורים לבסט את הרגשות שלהם, החלקים שאמורים לעזור להם להסתכל על דברים גם בטווח הזמן המיידי, אבל גם בטווח הזמן הרחוק יותר, עדיין לא מפותחים מספיק. הילד הפנימי שלנו וגם הילדים הקטנים שלנו הם יצורים מדהימים, חמודים, מהממים עם המון קסם, אבל הם רחוקים מלהיות מושלמים. הם רחוקים מלהיות הדבר האידיאלי בכדור הארץ. החיוך שלהם אולי אידיאלי, אולי כשהם באים שהילדים שלי מנשקים אחד את השני או מתחבקים, אומרים לי אבא אני אוהב אותך, אז זה רגע מושלם, אבל זה לא אומר שהם כבני אדם, האישיות שלהם היא וואו. עדיין. היא עדיין לא בנויה פשוט, היא עדיין לא שלמה. עכשיו, מה שחשוב להבין בהקשר של מבוגרים כרגע, אני אשחרר שנייה את הילדים מהצידה, זה שהילד הפנימי שלנו או השיחה הזאת שלנו על הילד הפנימי שלנו, זה רק חלק אחד מהאישיות שלנו. הוא חלק משמעותי, הוא חלק חשוב, הוא חלק מיוחד, ולכן אנחנו נעמיק בשיחה עליו היום. אבל חשוב להדגיש, הילד הפנימי הוא רק חלק אחד באישיות שלנו, הוא לא החלק הכי חשוב, הוא לא החלק הכי מיוחד, הוא לא החלק הכי משמעותי, יש עוד הרבה חלקים אחרים שהם לא פחות חשובים, לא פחות מיוחדים ולא פחות משמעותיים, והסיבה שאני אומר את זה בצורה כל כך חדה וכל כך ברורה זה כי אני רואה, בטח בקהילה ובאוכלוסייה של אנשים שאוהבים התפתחות אישית, שמתחברים לתכנים רוחניים יותר, פסיכולוגיים יותר, רגשיים יותר, איזושהי כמו אובססיה מוגזמת עם החלק הזה ואני חושב שזה מוביל למקומות לא בריאים, לא מדויקים ואנשים הרבה פעמים הולכים לאיבוד מול הדבר הזה וזה מאוד הגיוני, אם תחשבו על זה, ילדים תנו להם חופש, הם הלכו לאיבוד, אז אם אני בתור מבוגר אתחבר באופן מוגזם לחלק הזה שלי ואני לא יהיה לי את ההכוונה הנכונה ולא יהיה לי את הדרך הנכונה להתקדם, אז גם אני אלך לאיבוד כמו ילד חסר הכוונה, בדיוק באותה צורה. אז בואו נבין שנייה, מה כן טוב בחלק הזה? איך כן אפשר להשתמש בו? איך כן כדאי לעבוד איתו? וממש איך עושים את זה? ובסוף אני אדבר איתכם קצת על חלקים נוספים ואחרים באישיות שלנו ומה כן אפשר לעשות. הבוט אומליין כרגע מהבחינה הזאת זה שחשוב להבין שכמו שאתם עובדים על להתחבר לחלק של הילד הפנימי שלכם, כדאי לכם ללמוד להכיר ולהתחבר גם לחלקים היצירתיים שבכם, לחלקים החולמים שבכם, שזה לא אותו דבר כמו הילד הפנימי. לחלקים האמנותיים שלכם, לחלקים השטותיים שלכם, לחלקים הרציניים, השומרים, לחלקים האוהבים והמתמסרים וגם לחלקים האנוכיים שבכם. לכל החלקים האלה יש מקום סופר גדול, סופר משמעותי בהתפתחות האישית וממודעות העצמית שלכם. אדם שמנסה להישען חזק יותר על כל אחד מהחלקים האלה הופך להיות אדם, נקרא לזה ככה יותר עני. לא עני בהכרח בכסף למרות שזה גם הרבה פעמים קורה עם זה, אלא עני מבחינת החוויה שלו, עני מבחינת העומק של האישיות שלו, עני מבחינת הדלות של האופי ושל האישיות שלו. אדם שרוצה שיהיה לו אישיות ואופי עשירים, כלומר לא רק בכסף אלא בחוויה, ברגש, במשמעות, בעומק, אז הוא רוצה להיות מסוגל להיות מחובר למגוון רחב של החלקים הפנימיים שבו. הוא רוצה להיות מסוגל להתחבר ולהיות מזוהה עם חלקים שונים בזמנים שונים, במקומות שונים ובתנאים שונים. ואנחנו נדבר על זה בסוף הפרק. אבל בתור התחלה בואו נבין מה כן כדאי לעשות עם הילד הפנימי ולמה בכל זאת זה חלק משמעותי ולמה בכל זאת זה חלק שמדברים עליו לא מעט. אז דבר ראשון, הרבה מאוד פעמים הילד הפנימי שנצרב לנו בתוך תת המודע זה ילד, זה חוויות מהילדות שלנו נקרא לזה ככה, זה חוויות מהילדות שלנו שבהם נתקעו משקעים מהעבר, איזה שהם משקעים רגשיים מסוימים, חוויות רגשיות מסוימות. כן, בפרק הקודם דיברתי על כישלונות ושם באמת יש לילד הפנימי הרבה פעמים כל מיני סוגים של חוויות של כישלון, ואם זה חוויות של כישלון אישי שלו, אם זה בגילים צעירים יותר. זה בדרך כלל חוויות שנוצרו כתוצאה מדמויות אחרות בחיים, הורים, גננות, משפחה וכן הלאה, אבל זה יכול להיות גם חוויות אישיות של כישלון בגילים טיפה יותר מאוחרים. זאת אומרת, יש שם חוויות של כישלון, יש לפני כמה פרקים, עשינו פרק על שחרור משקעי עבר, אז דיברנו על סוגים שונים של משקעי עבר, כל מיני רגשות שליליים חזקים שהגיעו לנו בילדות. ילדים הם הרבה הרבה הרבה יותר פגיעים למשקעים רגשיים משמעותיים, ואפשר להבין למה. אני אסביר לכם את זה בצורה פשוטה כדי שזה יהיה קל להבין. בגדול, תחשבו על זה שכשאתם בפעם הראשונה טסתם לחול, אם אתם טסתם הרבה פעמים, פעם ראשונה שטסתם לחול, אולי פעם ראשונה שטסתם לאירופה, וראיתם את המבנים הענקיים האלה, אולי כנסיות ענקיות, אולי ארכיטקטורה גותית מהממת, אז אתם ראיתם את זה וזה וואו, זה מרגש, אתם נמצאים מול זה וזה כאילו זה משהו מיוחד. תטוסו לעוד עיר באירופה ולעוד עיר באירופה ולעוד עיר ובאיזה שלב הרגש שלכם לא מופעל באותה עצימות. תחשבו על עצמכם אם הייתם בפסטיבלים או בהופעות או במקומות עומי אדם, ממש משחק כדורגל, לא משנה, פעם ראשונה שאתם בדבר כזה הגוף רועד, בפעם העשרים שאתם בדבר כזה זה לא בדיוק אותו דבר. תחשבו על הפעם הראשונה שאכלתם הוגת שוקולד, היום אתם פשוט אוכלים אותה. הבוטום ליינו מאוד פשוט, ככל שאנחנו צעירים יותר ויש לנו פחות חוויות איחוס להשוות למה שקורה עכשיו, אז הרגש שנפרק על חוויה חדשה הוא משמעותי יותר. תחשבו פעם ראשונה שאתם רואים סרט מפחיד, זה נורא מפחיד, תראו עשרות סרטים מפחידים, לאט לאט זה פחות ופחות יפחיד אתכם. אז ילד, בגלל שיכול להיות שעכשיו הוא בגיל שלוש נופל, וזה אחת המכות הכי חזקות שהוא קיבל בחיים שלו, לא בגלל שזה הייתה מכה כל כך חזקה, אלא פשוט בגלל שהוא לא קיבל אף פעם מכה כל כך חזקה, בגלל שהוא ילד, שהוא שמרו עליו. אז החוויה הזאת היא מאוד מפחידה. אז כל דבר לילדים יכול להיות בעצימות רגשית מאוד מאוד חזקה, ולכן אחוז מאוד גבוה מהמשקעים הרגשיים החזקים שיש לנו נמצא בילדות, בדיוק מהסיבה הזאת. יש עוד סיבות, אבל זה כרגע סיבה אחת מספקת לפודקאסט, אוקיי? אז אם אני מבין את זה, אני מבין שאחוז משמעותי מהמשקעים העבר שלי נמצאים על הילד הפנימי שלי, ולכן להתחבר לחלק הזה ולדעת לעבוד עם החלק הזה ולהיות בדיאלוג עם החלק הזה ולהיות במודעות לחלק הזה יכול לעזור לי לבצע משימה של שחרור משקעים מהעבר, של עבודה מול הקשיים והפגיעה הרגשית שהייתה לי בילדות, היא מאוד חשובה דרך הילד הפנימי. לא בגלל שהוא היה ילד כזה מדהים ומושלם, אלא פשוט בגלל שהילד חסר ניסיון, כן? או חסרת ניסיון, וכל דבר כזה השפיע עליה או עליו הרבה הרבה הרבה יותר, ולכן יש פה נקודה מאוד מאוד חשובה. לדוגמה, אם אני לוקח על עצמי, אני יכול לספר לכם שבתור ילד, אז זה יכול להיות חוויות קשות, זה יכול להיות רגישות, אבל זה גם יכול להיות פשוט דפוסים שנוצרו לנו מהילדות בצורה פחות טראומטית או דרמטית, דרך פשוט זה שבתור ילדים רצינו לרצות את ההורים שלנו, רצינו להתאים את עצמנו לסיטואציה וכן הלאה. אני בתור ילד, אני זוכר שהייתי ילד מאוד מאוד מאוד מתחשב, כן? זה משהו שככה גדלתי לתוכו בילדות שלי, הייתי דואג, אמרו לי כל הזמן שאני צריך לדאוג לאחותי, ודאגתי כל הזמן לאחותי בילדות, הייתי מבטר על הכל הזמן ואמרו לי שאני צריך לבטר על הכל הזמן, אזרתי יחסית לילד, כן? די הרבה בבית, הייתי משתדל להיות ילד טוב והכל. באיזשהו שלב בחיים קלטתי שהדפוס הזה עדיין משרת אותי בצורה מוקצנת, זאת אומרת פתאום אני לא יודע, יש לי חברה ולא כיף לי איתה יותר ולא נעים לי איתה יותר ולא נחמד לי איתה יותר, אבל אני אומר לעצמי מה, אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד ממנה, זה לא מתחשב ותרגיש רע עם עצמה ותרחשתי קשיים מאוד מאוד גדולים עם זה, ואני זוכר שרק התחלתי בעולם העסקים, אז הייתי מגייס עובד ועובדת והם היו נחמדים ואחלה, אבל הם היו עושים עבודה גרועה והגעתי למשגה שאני צריך לפטר אותם, ואני זוכר שלפעמים היה לוקח לי שלושה, חמישה, שישה חודשים, לפעמים יותר, הפסדים של עשרות ולפעמים מאות אלפי שקלים כדי להגיע למצב של די, אני מפטר את העובד הזה, די, הוא צריך ללכת, די, פשוט מתוך המקום הזה של הדפוס וההתחשבות ועד שלא עבדתי מול אותו ילד פנימי, מול הבנתי על מה יושב הדפוס הזה, על איזה מקום הוא מגיע, אז לא יכלתי לשחרר את זה ולא יכלתי להתנהל בצורה אפקטיבית, לא בזוגיות, לא מול חברים תכלס, לא בעבודה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו, בדוגמה שלי, ופה זה יתחבר אותנו לנקודה השנייה של איפה כן כדאי להתחבר לילד הפנימי, אז יש את הילד הזה שרוצה שיהיה טוב ומאוד מאוד מתחשב באחרים וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, וזה דפוס בסך הכל חיובי, אבל הוא לא חיובי למשל במקומות מסוימים בעבודה, הוא לא חיובי למשל במקומות מסוימים בזוגיות, הוא לא חיובי, אבל למשל מול הילדים שלי במקומות מסוימים, בזוגיות במקומות אחרים, מול המשפחה במקומות אחרים, זה יכול להיות דפוס שהוא כן רלוונטי, ולכן זה חשוב להבין שאחד אני יכול לשחרר את התלות שלי באותם דפוסים, לשחרר את התלות שלי באותם אירועים, באותם משקעים, באותם חוויות, וללמוד להתחבר לאותם חוויות או לאותם דפוסים במקומות שבהם זה מתאים. דוגמה פשוטה בהקשר הזה, אני זוכר שבתור ילד אני מאוד פחדתי ולא רציתי לעשות בלגן ורעש וכאילו לא רציתי לעשות נזק, היה לי איזה חשש, יש לי איזה סיפור מצחיק מהילדות האמת היא, הוא היה יכול להיות מצחיק, בערך בגיל שנתיים, אפילו פחות משנתיים, ממש אני לא יודע איך הזיכרון הזה כל כך חי במוח שלי, אבל הוא חי לגמרי. אני בא לשחק עם אמא שלי ואמא שלי אומרת לי גל תקשיב אי אפשר להשתולל עכשיו, אני כאילו ברעיון וזה יכול לפגוע בתינוקת. עכשיו היא אמרה את זה בצורה כמובן נחמדה ומדהימה, אמא שלי אישה בלתי רגילה לחלוטין, אבל שיגו אותה בבית חולים גם שהיא צריכה לשמר את הרעיון ולשמור על זה ואני בתור ילד רציתי להשתולל ולשחק עם אמא שלי. ובאותו רגע כמובן פחדתי לעשות נזק, רציתי לדאוג לאמא שלי, כן אותו דפוס מרצה, ואז היא אמרה לי כל הכבוד ושאתה מבין וכן הלאה. אמא מדהימה במובן הזה, אבל אני בתור ילד לקחתי את זה למקום של לי אסור להשתולל, אם אני משתולל אני יכול לפגוע באנשים אחרים. ואני זוכר שאת הדבר הזה אני לקחתי איתי גם המון המון המון שנים, לא הייתי הולך למסיבות, לא שעכשיו אני מאוד אוהב את זה כי אני מופנם יותר ופחות אוהב את הרעש ואת הבלגן, אבל לא הייתי מסוגל לרקוד במסיבה, לא הייתי מסוגל לשחק בצורה שהיא קצת יותר נקרא לזה משתוללת פרועה בכל מיני דברים בילדות וכן הלאה. המקום שבו הגעתי לזה בגיל יותר מאוחר זה שקלטתי שאני רוצה לשחק עם הילדים שלי או אני בא לשחק עם הילדים שלי וכל הזמן המיינד שלי עסוק בזה שאני עושה בלגן, בזה שאני יוצר נזקים סביבתיים, נקרא לזה ככה, נגיד לכלוך, בלגן, נגיד כל מיני דברים כאלה. ועד שלא עבדתי על זה עם המאמן את האישית שלי, עד שלא עשיתי על זה עבודה רגשית ואמרתי אוקיי, אני מרשה לעצמי להשתולל במצבים מסוימים, אני מרשה לעצמי לשחק במצבים מסוימים, אני מרשה לעצמי לעשות את הדבר הזה בצורה מסוימת ואני מוכן להתמודד עם ההשלכות של זה, שזה אומר שלפעמים אני משתולל עם הילדים שלי, אז רוי רץ, הבן שלי בן חמש, ואני רץ איתו ואז בטעות הוא פוגע ברגל שלי ואף ונופל, לכאורה כאילו בטעות, בתוך כדי משחק שמתי לו רגל והוא נפל, אז כאילו יצרתי בלגן או שעשיתי לכלוך בבית. אז כאילו הנקודה הזאת של ללמוד להתחבר לילד במקומות המתאימים, ללמוד לשחרר את הדפוסים במקומות אחרים ולדעת לעשות את העבודה ואת ההתאמה הזאתי זה דבר מאוד מאוד חשוב. אז איך אפשר לעשות את זה? איך אפשר להתחבר בצורה יעילה יותר לילד הפנימי? להיות עם מודעות בוגרת מול הדפוסים, מול החוויות, מול הרגשות, מול נקרא לזה מתאנים הרגשיים שיש לנו עם הילדות. אז קודם כל אחד הדרכים המאוד מאוד יעילות לעשות את זה זה להעלות בצורה מודעת זיכרונות מהילדות שלנו, הרבה מאוד אנשים לא זוכרים כל כך הרבה דברים מהילדות שלהם ולהעלות זיכרונות זה בלי שום ספק כלי יעיל. דרך טובה לעשות את זה זה אלבומים, תמונות אם יש לכם אנשים שהיו איתכם מהילדות אז אחלה של דבר לדבר איתם, כמובן שיש את ההורים והמשפחה וכל זה שליוו אתכם מהילדות עד היום אבל ספציפית כרגע אני מדבר ממש על נגיד אפילו אנשים שהיו בקשר איתכם בתקופות ילדות יותר ושלא דיברתם איתם הרבה שנים. זה מסוג האנשים שממש לא עברו איתכם את תהליך החיים שלכם, לא הכירו אתכם והזיכרונות שלהם אתכם בילדות לא עובדו כל כך על ידי הצמיחה וההתפתחות שלכם מהלך השנים, למרות שכמובן שהזווית ראייה שלהם היא גם סובייקטיבית אבל עדיין זה יכול להיות לכם עוד זוויות, עוד תמונות, עוד מחשבות וזיכרונות מהילדות שלכם אז זה אחלה של דבר, אני מאוד מאוד ממליץ לעשות את זה אם יש לכם יומנים, אחלה של דבר אם שמרתם לא יודע את הברכות שקיבלתם ממשפחה לבד מצווה או בת מצווה אם יש לכם לא יודע מה, וואטאבר משהו כזה מהדבר הזה אז הזדמנות טובה, אם בכלל יש לכם איזה ארגז ששמרתם איפשהו בבוידם או באיזה מחסן של דברים מהילדות שלכם אז תפתחו אותו ולעבור על זה לאט לאט, זה אחלה של דבר כדי לעשות את זה. דרך שנייה להעלות את החיבור הזה זה באמת כמובן בצורה ישירה ומונחת, כשאני אומר ישירה ומונחת אני מתכוון ממש לעבוד עם מישהו או מישהי מקצועי סלש מקצועית שיודעים לעשות תהליכים למשל NLP, דמיון מודרח, כל מיני סוגים כאלה ואחרים של עבודה רגשית כדי באמת להעלות זיכרונות רלוונטיים שקשורים לעבודה הזאתי, בNLP יש לנו טכניקות של חיבור לילד הפנימי שהן מבוססות על עיקרון שנקרא Timeline Therapy בגדול מה שזה אומר זה שאנחנו עובדים מתוך ההווה, אנחנו חווים את החוויות הרגשיות שיש לנו בהווה, את הדפוסים, את המחשבות, את האמונות שיש לנו בהווה ואז בעזרת טכניקה מיוחדת ממש ממש מגניבה אנחנו חוזרים אחורה בזמן, אנחנו חוזרים לילדות שלנו ואנחנו משחזרים זיכרונות שרלוונטיים לאמונות האלה, לרגשות האלה, לחוויות האלה זה דבר מאוד מאוד מאוד עוצמתי לחוות אותו ככה אני גיליתי על האירוע הזה בגיל שנה וחצי שסיפרתי לכם, ככה גיליתי הרבה אירועים אחרים שעשיתי עבודה פנימית עליהם בעזרת הכלי הזה שנקרא Timeline Therapy יש דרך להתחבר ממש לילד הזה, להבין מה היה בסביבה שלכם, לקלוט מה היה שם וזה מטורף אגב באנגליה למי שלא יודע למשל עדיין אפשר בעזרת כלים כאלה ואחרים דומים מעולמות מקבילים ממש לייצר עדויות בבתי משפט כי אנשים לפעמים הם עדי ראייה למקרים מסוימים והזיכרון שלהם פשוט הדחיק, הזיכרון שלנו מדחיק הרי כל מיני אירועים אז באנגליה לא שמשתמשים בזה הרבה אבל זה עדיין חוקי לעשות את זה להביא מישהו שהוא מומחה בדבר הזה כדי לשחזר זיכרונות מודחקים אז הרבה מאוד פעמים יש לנו זיכרונות מודחקים בין אם הם בגלל שהם מאוד כואבים או פשוט ישנים ותת עמודה שלנו כבר בלבל אותם וכן הלאה אז לא בהכרח שיש שם איזה משהו נוראי לפעמים כן לפעמים לא ואפשר לשחזר אותם בעזרת הטכניקות האלה אז באמת מאוד מאוד מומלץ לעשות את הדבר הזה עם מישהו מקצועי או עם סביבה לפחות מאוד מאוד תומכת שאם יעלה רגש שלילי וזה שיהיה לכם דרך להכיל את זה דרך שלישית להעמיק את החיבור שלנו עם הילד הפנימי שלנו ועם החלקים האחרים שלנו. גם דרך אגב כל העקרונות האלה נכונים על כל החלקים ולא רק על הילד הפנימי. זה דבר שאני קורא לו כתיבה אישית טיפולית, וזה דבר שאני מאוד מאוד מאוד מאמין בו, אולי מתי שאני אעשה עליו קורס. שזה בגדול ללמוד לנהל דיאלוג או אפילו לא יודע איך לקרוא לזה שיחה מרובת משתתפים. ההפך ממונולוג, שיחה מרובת משתתפים עם החלקים הפנימיים שלנו. איך שאני עושה את זה הרבה פעמים זה אני משתמש בתושים או עתים בצבעים שונים. באייפד לפעמים אני כותב ככה אם התוש שלי פשוט נשבר הבן שלי שבר אותו אז פחות עכשיו עם האייפד אבל אני צריך לקנות תוש חדש לאייפד באמת. אבל במחברת עם עתים צבעים שונים או במחשב. וממש אני נכנס לשיחה אני אומר החלק הזה שבי אומר כך החלק הזה שלי עונה כך. הרבה פעמים יש לנו כל מיני קונפליקטים ודיאלוגים פנימיים שאנחנו לא מודעים אליהם. עכשיו מה קורה נראה לי דיברתי על זה גם בפרקים אחרים שקשורים לנושאים אחרים אבל הרבה פעמים כשאני לא מודע על המחשבות שלי כשאני לא מודע למה עובר לי בראש אז המחשבות שלי עובדות בלולאות הן חוזרות על עצמן. כן אני אומר לעצמי משהו ואז אומר לעצמי משהו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. למשל אם יש לי פחד מכישלון אם ניקח מהפרק הקודם אז מה יקרה אם אני אקשל מה יקרה אם אני אקשל מה יקרה אם אני אקשל מה יקרה אם אני אקשל זה יהיה נוראי אם אני אקשל זה יהיה נוראי המחשבות הולכות בלולאות. הרבה פעמים ברגע שאני כותב את זה אני אומר מה יקרה אם אני אקשל ואז אני מתחיל לכתוב את התשובות ואז לפעמים חלק מהדברים בכלל לא נוראים בכלל. פשוט המחשבה שלנו כשהיא אוטומטית בראש והיא לא כתובה היא הרבה פעמים נשארת מאוד מאוד שטחית כי המודע שלנו והמחשבה שלנו קשה לה להכיל הרבה דברים באותו זמן אז אם היא חוזרת בלולאות ורצה בלולאות הרבה פעמים היא נשארת מאוד שטחית. אז הדרך להתמודד עם זה או שיטה שאני מאוד מאוד אוהב זה כתיבה וברגע שאני כותב את השיחות האלה אני גם ממש משתמש בשמות. יש את הכינוי שההורים שלי היו קוראים לי בו כשהייתי ילד קטן פרטי סורי אני חושב פה המון דברים על הפודקאסט אבל יש גבול לכל תעלול אבל אני נגיד ממש משתמש בשם הזה אני משתמש בשם הזה והשם הזה זה הילד הפנימי הזה בגיל הזה שכשהוא מדבר אני משתמש בשם הזה כשהוא מדבר ובשם גל נגיד כשאני מדבר וכשאני מדבר בתור גל שהוא היה בן נוער כן טיפה ששרק כזה וזה אז היה את הכינוי שכל החברים שלי היו נותנים לי ואיך שהם קוראים לי אז אני משתמש בזה וממש ואם זה חלקים ספציפיים באישיות שלי אז אני ממש נותן להם את השמות שאני נותן להם כדי ממש לנהל את השיחה הזאת תחשבו שכמו שאתם כותבים דיאלוג או כותבים שיחה בספר שהוא אמר ככה והוא אמר ככה והוא אמר ככה אז ככה אתם יכולים לסדר את המחשבות שלכם וללמוד להכיר הרבה הרבה יותר לעומק את הילד הפנימי אתם תגלו אגב אם אף פעם לא עשיתם את זה שלהמון המון חלקים בכם יש הרבה ביקורת על הילד הפנימי שלכם ולכן הם לא נותנים לו את המקום הם לא נותנים לו את המקום המספק ובהקשר הזה אולי החברה יותר רוחניקים וזה צודקים שבגלל הביקורת שיש לנו על הילד הפנימי ועל המקום הקשה שאנחנו שמים את הילד הפנימי הזה אנחנו לא נותנים לו מספיק מקום הרבה מאיתנו כמובן שהרבה מאיתנו גם נותנים לו יותר מדי מקום כמו לכל חלק אחר אז צריך אז אפשר באמת להשתמש בכתיבה ולעשות את זה בצורה מאוד מאוד מאוד מאוד יעילה יפה נקודה חשובה לסיכום אז אמרנו בעצם שהילד הפנימי זה נקודה חשובה זה חלק חשוב ומשמעותי באישיות שלנו אם אין לי יכולת לתקשר איתו אם אני לא מבין אותו אם אני לא יודע לעבוד איתו אני מוגבל מאוד בתהליך ההתפתחות האישית שלי האישיות שלי המודעות העצמית שלי יהיו הרבה יותר עניים הרבה יותר צרים בלי היכרות עם החלק הזה בלי עבודה עם החלק הזה בלי עבודה עם החלק הזה באישיות שלי אם זאת כמובן הילד הפנימי שלנו כמו ילדים באופן כללי הוא לא מושלם שום דבר לא מושלם אם הוא פשוט חלק הוא לא החלק הכי חשוב הוא לא החלק הכי משמעותי הוא לא החלק הכי מיוחד יש הרבה חלקים אחרים שכדאי להכיר שכדאי ללמוד לעבוד איתם החלקים היצירתיים החולמים האומנותיים השטוטיים הרציניים השומרים האוהבים המתמסרים האנוכיים החלקים שרצים קדימה החלקים שאוהבים לנוח כל החלקים האלה יש להם מקום וכדאי ללמוד להכיר את כולם אמרנו שכן חשוב ספציפית לעבוד עם החלק של הילד הפנימי בעיה שבעזרתו אפשר לשחרר הרבה משקעים והרבה פחדים והרבה דפוסים שנצרבו בתת המודע שלנו מתוך זה שבגלל שהיינו ילדים הכל הרגיש לנו חזק יותר הוויסות הרגשי שלנו היה מוגבל יותר החוויות הקודמות שלנו היו מוגבלות יותר ולכן הרבה מאוד מהמשקעים הללו נמצאים בילדות ושם יש הרבה מקום של עבודה לעשות ודבר שני למדנו שיש מקומות שבהם אנחנו מתוך ביטול של התלות בילד הרגשי בילד הפנימי סליחה אני יכול ללמוד להתחבר וללמוד לשחק וללמוד ליהנות וללמוד את המקומות היותר פתוחים אם קשה לי איתם או אם חסר לי אותם בחיים, אז ללמוד להתחבר אליהם במקום הזה, ודיברנו על איך עושים את זה, דיברנו על אחד להעלות למודע זיכרונות בעזרת אלבומים, תמונות אנשים מהעבר, כל מיני חפצים מהעבר וכן הלאה, דיברנו על אהבות בצורה ישירה עם בן אדם מקצועי, למשל בדמיון מודרח או בכל מיני טכניקות של טיימפליין טרפי או דברים דומים, ולסיכום דיברנו על לייצר דיאלוגים בכתיבה כמו כתיבה אינטואיטיבית טיפולית כזאתי, ממש בין החלקים השונים שיש לנו באישיות ובזהות. חברים יקרים, אני אוהב אתכם, אני אוהב את הילדים הפנימיים שבכם, ואני מקווה שהיה לכם כיף בפרק הזה, שלמדתם משהו שאולי אפילו תיקחו את הכלים האלה, תשתמשו בהם ותעמיקו, תעמיקו את המודעות העצמית שלכם, תעמיקו את ההיכרות שלכם עם עצמכם, כי בתוך תוככם, וזה מה שאני מאמין, יש עושר בעין אין סופי, עושר אין סופי של רעיונות, מחשבות, רגשות, תחושות, חוויות, יש בתוככם כל כך הרבה, בתוך כל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה. לא סתם אומרים שכל אדם הוא עולם מומלוא, כל אדם הוא עולם מומלוא כי יש בנו כל כך הרבה רבדים, כל כך הרבה חלקים, אנחנו נוטים לשטח ולרגדד את עצמנו, לשטח ולרגדד אחרים, בעזרת זה שאנחנו אומרים אתה כזה, אני כזה, הוא ככה, אני ככה, וזה תמיד רק חלק אחד בנו, תמיד זה רק רובד אחד מהאישיות שלנו, וככל שאנחנו מתחברים ולומדים להכיר עוד רבדים ועוד חלקים עמוקים באישיות שלנו, אנחנו הופכים את החיים שלנו לעשירים יותר, לחיים שיותר ויותר שווה לחיות אותם, יותר מעניינים, יותר מרגשים, יותר חדשים. תיהנו מהדבר הזה, תעשו את העבודה הזאת ואני אפגוש אתכם בפרק הבאה.