פרק 44: לשחק את אלוהים

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט פתחות אישית, בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק, והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, לחיים מאושרים, כלים מעשיים, כלים שבאמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרתה. והיום אנחנו הולכים לעשות פרק קצת שונה, פרק שהוא נקרא לזה חצי רוחני, עם הכותרת המעניינת לשחק את אלוהים. אז בואו נתחיל את הפרק ישר עם מה שנקרא עם הפצצה הכבדה והגדולה, לא משהו שאתם לא יודעים, לא משהו שלא חשבתם עליו, אבל משהו שרוב המוחלט של האנשים לא חי על פי ולא מבין את המשמעויות העמוקות שלו. אוקיי? כולנו נמות בסוף. איך המורה שלי, מיכל, הייתה אומרת, כל המשפחה שלנו או האנשים שאוהבים אותנו ילכו לבית כברות יום אחד, יפקו קצת, יאכלו קצת בורקסים ואז העולם ימשיך. עכשיו תראו, זה יכול להצבן אתכם, אולי גם אפילו זה יכול להצבן אתכם שאני פותח ככה פרק שלכאורה אמור להיות, לא יודע, כאילו אופטימי כזה של לשחק את אלוהים, לראות כמה אנחנו גדולים, כמה אנחנו משמעותיים, כמה אנחנו חזקים וכל הדבר הזה. ובעצם אנחנו מתחילים מזה שוואלה, בתכלס, בסוף כולנו נמות ואולי זה לא ייקח שעה, אולי זה לא ייקח שנה, אולי זה ייקח מאה שנה, אבל בסוף זהו, בסוף זה ייגמר ובסוף כאילו כל האנשים שאי פעם הכירו אותנו לא יחיו יותר. בסוף כל הדבר הזה שאנחנו עברנו יהיה כל כך רחוק בהיסטוריה שהוא קצת יאבד את הדרמה שיש בו, את המשקל הכבד שיש בו. תחשבו על זה ככה, משברים שהיו לכם לפני שלוש שנים או חמש שנים או שבע שנים או עשר שנים, הרבה פעמים היום אתם כבר מסוגלים לראות אותם בצורה הרבה יותר כלילה, הרבה פחות כבדה. תחשבו על זה שאם לצורך העניין, באופן תיאורטי, הייתם יכולים להסתכל על החיים שלכם בעוד 200 שנה מהיום. בעוד 200 שנה מהיום, אולי 150 שנה אחרי שמעתתם, או 100 שנה אחרי שמעתתם, בסדר? כמה משמעות היו למשברים שלכם שם? כמה משמעות הייתה לעשייה שלכם שם? כמה פעמים אתם יכולים להסתכל היום, שלוש, חמש, שבע שנים אחרי שעשיתם משהו שפעם הלחיץ אתכם, שפעם נהיה לכם סופר חשוב, שהיה נראה לכם הצלחה ענקית, שהיה נראה לכם מאמץ אקוטי, ועכשיו פשוט נראה לכם, בסדר, עוד משהו שהיה בעבר שלי, עוד משהו שהוא נחמד, כאילו, אחלה, סבבה, אני שמח שהוא היה או לא שמח שהוא היה, אבל הוא כל כך רחוק מאחורי. תראו, כל כך הרבה אנשים, כשהם חושבים על המחשבה הזאת, וזו הסיבה שהרוב האנשים לא חושבים על המחשבה הזאת, ולא חיים את המחשבה הזאת, זה כי כשהם חיים את המחשבה הזאת וכשהם חושבים עליה, זה מכניס אותם לאיזשהו מקום של דיכאון, איזשהו מקום של חוסר משמעות. אבל הפרק הזה בא להגיד שזה לא חייב להיות ככה, אוקיי? מדובר על צורה מאוד מאוד מאוד ספציפית להסתכל על העולם, שאם משהו יהיה חסר משמעות בעוד מאתיים שנה, אז אומר שאין לו משמעות עכשיו, שאם כל הדברים שאנחנו עכשיו חושבים שהם גדולים או כואבים או מסמכים, הם בעוד מאתיים או שלוש מאות או אלף שנה, לא יהיה להם שום חשיבות, אז אין חשיבות לעשות אותם עכשיו. זו גישה לדעתי מאוד מאוד מאוד לא נכונה. אני הייתי אומר שזה אפילו גישה זקנה וחסרת יצירתיות להסתכל על החיים ולהסתכל על העולם. ואני רוצה היום בפרק הזה להציע לכם גישה הרבה הרבה הרבה יותר חיובית, הרבה יותר יצירתית, גישה עמוקה. אני לא בטוח שאני אצליח להגיע לכל הרבדים של העומק שלה בפרק אחד, אני גם לא ארצה שהפרק הזה יהיה מאוד מאוד ארוך כי הוא יהיה טיפה יותר פילוסופי מבדרך כלל, למרות שכן יהיה בו גם כמובן כלים פרקטיים, כלים מעשיים, מה אפשר לעשות וכן הלאה. אוקיי? כמו בכל פרק. אבל אני רוצה קודם כל לתת לכם את זה כמטאפורה, אוקיי? אם תיקחו בן אדם מבוגר, אוקיי? זקן, חסר יצירתיות, בסדר? ותשימו אותו באמצע של ארגז חול, אוקיי? הוא יסתכל סביבו ויגיד אוקיי, אני בארגז חול, אולי אפילו זה מלוכלך, אולי זה נעים, בסדר? לא משנה. מלוכלך, נעים, אבל אין לי מה לעשות פה, אין לי מה לעשות עם זה, אוקיי? לעומת זאת, תיקחו ילד, תיקחו ילד יצירתי, או אפילו בן אדם יצירתי, כן, עם נפש צעירה, זה לא משנה בין כמה הוא, יכול להיות בין שמונים, כן? אבל עם נפש צעירה, ועם נפש יצירתית, ותשימו אותו בארגז חול, והוא יכול לבנות שם ארמונות, והוא יכול לבנות שם ממש מבנים, והוא יכול לייצר שם משחקים, והוא יכול להמציא שם עלילות וסיפורים, והוא יכול לשתף את זה עם אנשים אחרים, ילדים אחרים, חברים אחרים, הוא יכול לרתום אותם לעשייה ולעבודה, שכולם ירגישו משמעות מהעשייה הזאתי ויהנו, הוא יכול רק להראות את זה לאחרים ולהשוויץ בזה וליהנות מהדבר הזה, והארגז חול הזה הוא יכול להיות מקום שהוא חסר משמעות, שזה סתם גרגירי חול, שגם ככה בעוד שעה, שעתיים, שלוש, יהיה רוח, לא יודע מה, ווטאבר, ירדגש שם, מישהו אחר יהרוס את זה, ולא יישאר כלום מהעשייה שלנו. ואפשר להסתכל על זה כדווקא בגלל שבעוד שעה או בעוד שעתיים לא יישאר כלום מהעשייה שלנו, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות מה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים לברוך. או מה לבנות. אנחנו נלבנות היום משהו אחד ומחר להחליט לבנות משהו אחר, אנחנו יכולים לעשות משהו שאין בו שום היגיון, מותר לטעות, מותר לנסות בגדול, מותר לחיות, אוקיי? אני חושב שהיום מחנכים אותנו כבר מגיל מאוד מאוד מאוד קטן לחשוב במסגרות, לחשוב שיש כאילו דרך אחת שהיא נכונה, יש משהו אחד שצריך לעשות, מנסים להכניס אותנו לתוך קופסה. אני זוכר שכשאני הייתי ילד, אני מאוד מאוד אהבתי לגו, והיו נותנים לי בילדות המון קופסאות כאלה של לגו קטנות כאלה. ואני זוכר שתמיד הגיע עם זה כזה קופסא תוראות, אבל היה לי גם המון המון פעמים שפשוט קונים לי מלא גושים ענקיים של לגו בלי הוראות. ואז הייתי יכול לבנות עם זה מה שאני רוצה, מה שאני מדמיין, ולפעמים הייתי לוקח את החלקים הקטנים האלה שהיו בונים מהם, לא יודע מה, מכונית או בית או משהו כזה, והייתי משלב אותם ביחד עם עוד חלקים מדברים אחרים ובונה מזה דברים אחרים לחלוטין. והיום אני רואה שיותר ויותר ויותר ילדים, הורים, כן, קונים רק את הדברים לפי ההוראות, מרכיבים את הלגו הזה פעם אחת, בונים אותו וזהו, זה כאילו, זה בנוי, עשינו את זה, עכשיו שמים את זה לתצוגה או משהו כזה. עכשיו כמובן שוב, אין לי בעיה, תיהנו מהלגו שלכם איך שאתם רוצים, אבל אם תיקחו את זה כמתאפורה באופן כללי לחיים, כמתאפורה שרובנו חיים חיים כאילו יש חוקים קשיחים, כאילו הביאו לנו לגו, אוקיי? יש לו הוראות ואנחנו פשוט צריכים להרכיב אותו לפי ההוראות. אותו דבר עם החיים שלנו, כאילו הביאו לנו את החיים האלה במתנה, כן, את הגוף שלנו, את הנפש שלנו, את הנשמה שלנו, לא משנה מה שזה לא יהיה, אוקיי? הביאו לנו את הדבר הזה, הביאו לנו את החיים האלה ועכשיו אנחנו צריכים ללכת לפי החוקים. עכשיו אנחנו צריכים ללכת ל-12 שנה בבית ספר ואז אנחנו צריכים ללכת לצבא ואז אנחנו צריכים, לא יודע, לעשות טיול או משהו כזה ואז אנחנו צריכים, לא יודע, ללכת לאוניברסיטה או להקים עסק או לעבוד ואז אנחנו צריכים להתחתן ולהביא, כאילו יש איזשהו מסלול מאוד מאוד מאוד ברור, מאוד מאוד מובנה שאני צריך ללכת בו, שזה החוקים, שזה מה שצריך להיות וזה לפעמים מרגיש לנו כל כך קשה לצאת מהחוקים, כל כך קשה לשבור את המסגרות כי אנחנו נותנים למסגרות האלה כל כך הרבה משמעות ואנחנו שוכחים שאנחנו בארגז חול, אנחנו שוכחים שאנחנו בסופו של דבר אם אנחנו נעבור על חוק הזה או נעבור על חוק אחר בעוד 200 שנה או 300 שנה או 500 שנה זה פשוט לא ישנה שום דבר. אנחנו שוכחים שנתנו לנו קאנבס, נתנו לנו ארגז חול, נתנו לנו לגו ואנחנו יכולים לעשות איתו כל דבר שאנחנו רק רוצים. ועכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לחלק היותר פרקטי של הפרק. אז אם אני מבין את זה, אם אני מצליח להקל ולאבד את הרעיון הזה שבסופו של דבר החיים האלה הם הארגז חול שלי, החיים האלה זה הלגו שלי, החיים האלה זה המתנה שאני קיבלתי וזו הזכות שלי לעשות איתם את הדבר שאני רואה לנכון איך אני לא נכנס מזה לדיכאון, איך אני לא נהיה מבולבל מזה, איך אני לא מגיע למצב שהחיים האלה הם משעממים אותי כי הם חסרי משמעות. ופה אני רוצה לתת לכם כלי מאוד מאוד מאוד מאוד חזק גם שוב מעולם המשחקים, אוקיי? תראו, כשלמשחק יש יותר מדי חוקים, אוקיי? אז הוא הרבה פעמים מוגבל, משעמם ופוגע ביצירתיות. אבל כשלמשחק יש פחות מדי חוקים, הרבה פעמים הוא גם הופך להיות משעמם, אוקיי? אני לא יודע אם נגיד יצא לכם, יש הרבה חבר'ה שאוהבים נגיד לשחק במחשב, אז להשתמש בצ'יטים, בקודים כדי לנצח את המשחק בקלות, להיות בלתי מנוצח, להיות חזק מדי. זה נחמד בשנייה הראשונה, אבל מאוד מאוד מהר זה נהיה משעמם, אוקיי? אם אתם יודעים קצת לעשות טריקים עם קלפים, אז אתם יכולים לשחק כל מיני משחקי קלפים עם חברים, ואם אתם מרמים במשחק, בסדר? בעצם אתם נקרא לזה ככה עוקפים את החוקים, אז בהתחלה זה כיף כי מנצחים, אבל מאוד מאוד מהר שוב זה נהיה משעמם. אז בעצם מה שאנחנו רוצים להבין זה שלמרות שאין משמעות לחוקים, זה קצת פרדוקסלי, אבל מי שיכול לתפוס את זה ולקלוט את זה, יכול לחיות חיים כל כך עשירים בעין, כל כך מאושרים באלף, שזה פשוט אני לא יכול שלא לעשות את הפרק הזה, אוקיי? בסופו של דבר, אם אני יכול להבין שלמרות שלחוקים אין משמעות, למרות שאני לא חייב להאחז בחוקים האלה, למרות שלדברים האלה בעוד 200 ו-500 שנה לא יש שום משמעות, אני יכול לברוא משמעות, אני יכול להחליט מה המשמעות, אני יכול לייצר חוקים לעולם. במובן הזה אני יכול לשחק את אלוהים. אני יכול להחליט מהם החוקים, מה בסדר, מה לא בסדר, מה נכון, מה לא נכון, מה נותן לי נקודות במהרכאות, מה לוקח לי נקודות. מה זה אומר לנצח במשחק של החיים? רוב האנשים אף פעם לא שאלו את עצמם את השאלה הזאתי, מה זה אומר, אם החיים זה משחק, מה צריך לעשות כדי לנצח? ובגלל שרוב האנשים לא שאלו את עצמם את השאלה הזו, לא יתעכמקו בה, התשובה הלא מודעת שהטמיעו בנו מהילדות זה שבשביל לנצח במשחק החיים צריך שאנשים אחרים יהיו מרוצים ממני. ואז אני מתחיל את החיים... כדי להצליח במשחק של החיים צריך לרצות את כל העולם. אני רציתי בחיים שלי, בילדות אני מרצה את ההורים שלי, אולי אני מרצה את המורים שלי, אחר כך אני מרצה את המפקדים שלי בצבא, אני מרצה את הבוס שלי, אני מרצה את בן או בת הזוג שלי, ואז אני מרצה את הילדים שלי. בתקופה הזאת זו תקופה קשה, אני צריך לרצות גם את הילדים שלי וגם את ההורים שלי, באיזשהו שלב אני צריך לרצות את הילדים שלי ואת הנכדים שלי, עד שפשוט יום אחד אני מת. ובסופו של דבר אני חושב שזה חוק מאוד מאוד מאוד גרוע, וזו אסטרטגיית ניצחון מאוד מאוד מאוד גרועה. כמובן שאנשים אחרים יהיה להם חוקים טיפה שונים, נגיד לא יודע שמנצח במשחק של החיים צריך להרוויח כמה שיותר כסף, צריך להיות כמה שיותר מפורסם, לא משנה. וכל אחד מהסטים של החוקים האלו יכול להיות טוב ויכול להיות רע, תלוי למי החוקים האלה מיועדים, ובעצם הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה בעצם לעצור שנייה, לשאול לעצמנו מהם החוקים של המשחק? מה צריך לעשות כדי לנצח? עכשיו זו שאלה עמוקה, אני מזמין אתכם ממש לקחת דף ועת ולחשוב עליה לעומק, אולי אפילו למצוא מקום בשקט, אולי אפילו לשים מוזיקה מרגיעה באוזניים, ככה שלא יפריע לכם שום דבר מסביב, ולשאול את עצמכם ברצינות את השאלה הזאתי. אני עכשיו בחיים האלה, אני פה, אני בעולם הזה, בעוד 50 שנה או 100 שנה אני כבר לא אהיה פה, או 20 שנה, לא משנה, אני לא אהיה פה, אבל בינתיים אני פה. מה אני אמור לעשות כאן? מה אני צריך לעשות כאן? מה זה אומר לנצח? מה זה אומר לעשות את החיים האלה טוב? איך אני יודע אם התקדמתי או לא התקדמתי? ותשאלו את עצמכם, קודם כל ברמה הקנה, מהם החוקים שמנהלים אתכם עכשיו? לפני שאתם משחקים את אלוהים ויוצרים חוקים חדשים. בואו נבין מה החוקים שמנהלים אותנו עכשיו. תשאלו את עצמכם, מתי הרגשתם ממש טוב עם עצמכם? אוקיי? מתי הרגשתם ממש טוב עם עצמכם? ולמה? מתי הרגשתם ממש רע עם עצמכם? ולמה? מתי הרגשתם שאתם תותחים ומנצחים את החיים? ולמה? מה היה שם? מתי הרגשתם שאתם גרועים וכישלון ולא מצליחים בחיים? ולמה? ואז תשאלו את עצמכם, האם החוקים האלה, הלא מודעים האלה, שמשפיעים על החיים שלי, שקובעים לי, האם אני להיות מאושר, האם לא להיות מאושר, האם להתקדם, האם לא להתקדם, מה לעשות ואיך וכמה ומתי? האם זה החוקים שאני רוצה לחיות איתם? האם זה החוקים שנכונים ושמתאימים לי? עכשיו, זה לא חייב להיות ככה, אוקיי? זה לא חייב להיות ככה. מותר לנו לעצור שנייה ולהגיד, אוקיי, אם גם ככה, בעוד 50 שנה או 100 שנה אני לא אהיה פה, אם גם ככה אני מבין שאחרי שאני אמות, כולם יבואו, יהיו עצובים לחמש דקות או שעה או שעתיים או חודש או וואטאבר, יוכלו בורקסים, יפקו קצת ואז ימשיכו את החיים שלהם, אז אולי יגיע הזמן שאני אשים בפוקוס שלי את החיים שלי, ויבנה את החוקים למשחק לפי החוקים של המשחק שאני רוצה לשחק בחיים האלה, ולהפוך את הפרק זמן שלי פה, את השנים הכל כך בעיניי יקרות האלה שיש לנו פה על הכדור הזה, שהן חד פעמיות, שהן בלתי ניתנות להחזרה. בואו נהפוך אותן לשוות. בואו נהפוך את המשחק הזה למשחק הכי טוב שאי פעם מישהו שיחק. ובשביל זה צריך לבנות את החוקים שנכונים לכם. עכשיו, לפעמים ברגע שחושבים על זה, וזה גם אחת התובנות המאוד מאוד חזקות של ניטשה, שכמעט אין בן אדם בעולם שאני חושב שלא שמע את השם שלו, אבל כמעט אף אחד לא יודע על מה הוא דיבר, למעט אנשים שממש למדו אותו לעומק, אבל בסופו של דבר מה שהוא אומר זה, או מה שאפשר להבין בצורה יותר מתקדמת מהדברים שלו, אם גם לוקחים את זה לאן שאני רוצה להגיד בפרק הזה, זה שבסופו של דבר, ברגע שאנחנו צריכים להציב לעצמנו את החוקים, ברגע שאנחנו צריכים לייצר לעצמנו את הקריטריונים למה המשחק הזה, מה המשמעות של החיים, אז רוב האנשים מתחילים ללכת לאיבוד, אוקיי? כי רוב האנשים הם אולי בסדר בלשחק, אבל הם לא בסדר בלבנות משחקים.ופה אני מציע לכם, כל אחד ואחד מכם, לקחת לעצמכם לשנייה את השרווית,לדמיין לרגע שאתם אלוהים, שאתם קובעים מה טוב ומה רע,שאתם קובעים מה נכון ומה לא נכון, שאתם קובעים מה ראוי ומה לא ראוי,איך נכון לחיות ואיך לא נכון לחיות.ובהקשר הזה, כמו בכל דבר בחיים, לא צריך להמציא את הגלגל, לא צריך לייצר דברים מאפס, לא צריך עכשיו, אפשר אם בא לכם, אם אתם יצירתיים ואתם רוצים בכיף, אבל אתם לא חייבים, אתם יכולים לקחת השראה, אוקיי? מה שנקרא לעשות מודלינג, כמו שלא יודע, אם יש לכם החלטה קשה, נכון? ואתם לא יודעים, מתלבטים ולא יודעים איך להחליט, אז לא יודע, אתם שומעים פרק בפודקאסט ולומדים ממישהו אחר, איך אסרטגיה לקבלת החלטות, ואולי אתם יישמים אותה בדיוק כמו שאני לימדתי, ואולי אתם לא בדיוק מיישמים מה שאני לימדתי, אבל מקבלים השראה ממה שאני לימדתי ועושים משהו אחר, משהו דומה. אותו דבר על מנהיגות והשפעה ועל כל דבר אחר בחיים. אתם יכולים לקחת השראה מאנשים אחרים. אז אם נסתכל שנייה, אני מציע לכם ממש לעשות את זה כתחום מחקר בחיים שלכם. אם אתם רוצים חיים מלאים, אם אתם רוצים חיים מאושרים, זה ידרוש עבודה. אוקיי? תחשבו על איך חיים אנשים אחרים שהם נראים לכם מאוד מאוד מאושרים. מה הופך אותם למאושרים? מה החוקים שלהם לחיים? ממש אפשר לשאול אותם, לא בצורה... לא בצורה הזאת כי הם לא יבינו מה אתם רוצים אבל כאילו מה מבחינתכם לשאול אנשים מה מבחינתכם הדבר הכי חשוב בחיים? מה הופך חיים של בני אדם לחיים ששווה לחיות אותם? שאלות פילוסופיות כאלה אבל חשובות. אני מציע לכם גם להתעניין במסגרת רוחניות שונות, בדתות שונות, בכל מיני מסגרות של כאילו תרבויות שונות אוקיי? ככל שאני חוקר יותר תרבויות, יותר מסגרות רוחניות, יותר דתות, יותר מקומות כאלה אני יכול להבין שלכל אחד מהם יש חוקים אחרים וזה נותן לי שני דברים מאוד מאוד חזקים. אחד זה מחזק אצלי את ההבנה שהחוקים האלה הם לא ברזל, זה לא יכול להיות שיש מאה תרבויות שונות, סתם אני אומר כן? שיש להם מאה סטים שונים של חוקים וכל החוקים של כולם הם נכונים והם ברזל, זה פשוט לא יכול להיות אוקיי? אז אני יכול אולי להגיד לעצמי אוקיי אחד אני מבין שהחוקים האלה הם חוקים שמישהו ימציא אותם והם אולי נכונים למישהו אחד והם אולי נכונים לתקופה מסוימת אבל הם לא בהכרח נכונים לכולם ולא בהכרח נכונים תמיד ואז אני יכול גם ברמה הבאה, הצד השני של זה זה לקבל מהם השראה וליצור את ה, במירכאות את הדת הפרטית שלי, את הדת הפרטית שלי שאולי לוקחת המון השראה מהיהדות ואולי לא ואולי לוקחת השראה מהאסלאם ואולי לא ואולי מהנצרות ואולי לא ואולי לא יודע מהבודיזם ואולי לא ואולי מכל מיני זרמים מחשבתיים פילוסופיים כאלה ואחרים ואולי לא ואולי מההורים שלי מהמשפחה שלי מסבא וסבתא שלי אולי לוקח השראה ממורים שהיו לי אולי מדברים שאני לומד מקורסים שעשיתי אני יכול ממש לבחור מה עושה את החיים שלי מה עושה את החוקים שלי אוקיי מה הופך את המשחק הזה של החיים למשחק וברגע שאני עושה את זה ושוב זה לא בדיוק עבודה של פעם אחת אבל יש יום אחד שבו אתם מחליטים שאתם רוצים לעשות את זה יש רגע אחד ספציפי שבו אתם אומרים די אני לא חי יותר על אוטומט די אני מסרב לקבל את זה שיש דרך אחת לחיות די אני מסרב לקבל את זה שאנשים אחרים יודעים מה אני צריך ולא צריך לעשות בחיים שלי די אני מסרב להמשיך עם השקר הזה שאנשים אחרים יודעים מה הם עושים שאנשים אחרים יודעים לאן הם הולכים אני קולט שכולם חיים באותו כאוס שאני נמצא בו ואני מסרב להמשיך לשקר לעצמי שאני יותר מבולבל מאחרים וברגע שאתם עושים את ההחלטה הזאת וברגע שאתם מבינים את התובנה הכל כך עמוקה והכל כך משמעותית הזאת ואתם יכולים להתחיל לכתוב אפילו ממש בקטנה אפילו אחד או שניים אפילו דברים קטנים שהם חוקים שלכם שהם מסגרות שלכם שהם אמונות שלכם שהם תפיסות שלכם שהם דרך החיים שלכם תחשבו שאתם כמו יוצרים את הדת הפרטית שלכם את הדרך האמונה הפרטית שלכם אוקיי ובאותו רגע מה שאתם מתחילים לעשות זה מתחיל להפוך את החיים למשחק וכמו שהיינו ילדים קטנים ושיחקנו עם חברים וכתוך כדי משחק הזמן פשוט טס לנו מהר ולא שמנו לב מה השעה אותו דבר החיים שלנו יכולים להיות ככה העבודה שלנו יכולה להיות ככה הטיפול בילדים יכול להיות ככה הזוגיות יכולה להיות ככה המערכות היחסים עם אנשים בחיים יכולים להיות ככה האינטימיות שלנו בחיים יכולה להיות ככה כל כך הרבה דברים בחיים יכולים להיות ככה אני לא אומר שאני מצליח לחיות את זה 100% מהזמן הלוואי שהייתי אני לא מושלם אני לא קרוב להיות מושלם אבל ככל שעוברים השנים אני מצליח ושוב לתקופות מסוימות קצת יותר ואז אולי קצת פחות אבל אם אני מסתכל על גרף של שנים אחורה אז בהדרגה יותר ויותר מהחיים שלי עוברים ככה וברגע שאנחנו חיים יותר ויותר מהחיים שלנו בצורה הזאת ויותר ויותר מהחיים שלנו זה משחק יותר ויותר מהחיים שלנו זה כיף יותר ויותר מהחיים שלנו זה סיפוק אמיתי ולא סיפוק במובן של אישור ממישהו אחר לא סיפוק במובן של אני עומד בסטנדרטים של מישהו אחר בחוקים של מישהו אחר מעבר לזה זה נותן לי את החופש ואת הגמישות ברגע שאני רואה שיש לי תקופה שאני סובל בה יותר מדי ברגע שאני רואה שאני מרגיש שאני מאבד כיוון ברגע שאני קולט שאני לא יודע לאן אני הולך אני יכול שנייה להסתכל מחדש על חוקי המשחק שלי אולי לעשות להם עריכה אולי לשנות אותם טיפה אולי לחדש אותם אם משעמם לי אולי לעשות משהו אחר אולי לעשות משהו חדש והדבר הזה יש לו כל כך הרבה כוח עכשיו אני יודע שהפרק הזה היה חצי פרקטי וחצי רוחני אבל אני מקווה שהצלחתי להגיע לפחות לחלקכם לאיזה נקודה מאוד מאוד עמוקה לנקודה מאוד מאוד חזקה אני יכול לעשות עשר פרקים של ארבע שעות כל פרק על הנושא הזה אבל רציתי מאוד מאוד מאוד להישאר באותה מסגרת זמנים של הפרקים הרגילים אם אהבתם את הפרק הזה אני ממש ממש אשמח שתכתבו לי באין אם זה באתר בפייסבוק באינסטגרם או בכל מקום אחר שאני אדע שאתם אוהבים את זה שאני אדע לייצר עוד פרקים כאלה אם פחות גם אתם יכולים לכתוב לי נדלג חזרה לפרקים היותר דומים לפרקים הרגילים בקיצור אני מקווה שנגעתי בכם אוהב אתכם מלא מלא מלא מלא תתחילו לשחק את החיים תשחקו את אלוהים ואנחנו נתראה בפרק הבא