פרק 48: להתמודד עם לחץ וחיים בלי סטרס

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. השם שלי הוא גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים. כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרטה כדי שכולנו נוכל לחיות חיים עם הרבה יותר רושר ועם חוויה של משמעות ושל שליחות. הפרק של היום הולך לדבר על איך אנחנו יכולים להתמודד עם לחצים. איך להתמודד עם סטרס? אני חושב שכל בן אדם שרוצה להצליח בגדול בחיים, כל בן אדם שלוקח על עצמו יותר ויותר ויותר אחריות, באיזשהו שלב מתחיל להרגיש את הלחץ, מתחיל להרגיש את החוויה הלא נעימה הזאתי בגוף, במיין, במחשבה שכאילו לא נותנת לנו מנוחה. ואם אני לוקח את עצמי משהו כמו עשר שנים אחורה, אז כשאני הייתי באזור גיל 22 משהו כזה, אני ממש, אנשים במשפחה שלי קוראים לי גל אין לי זמן, כאילו ממש גל אין לי זמן, צחייק, זו המשפחה שלי אבל הבנתם את הפואנטה, והסיבה לזה זה שפשוט כל פעם שהיו מציעים לי משהו, כל פעם שאומרים לי, מבקשים לי לעשות משהו, כל פעם שהיה אולי איזה רעיון, המנטרה הקבועה שאני הייתי כל הזמן אומר זה אין לי זמן, אין לי זמן, אין לי זמן, אין לי זמן, אין לי זמן, מתוך המקום הזה שבאמת אני הרגשתי מאוד מאוד מאוד לחוץ כל הזמן, ומהסיבה הזאתי כאילו אני לא הרשיתי לעצמי לעשות המון דברים אחרים, והדרך שבה אני ביטטתי את זה כלפי החוץ זה אין לי זמן, כמובן שלחצים יכולים להתבטא בעוד הרבה דרכים נוספות. עכשיו בתקופה הזאתי כן הייתי עובד המון, יותר אפילו מעכשיו, וזה חלק מזה, אבל זה בעצם סוג של, איך אני אגיד את זה? כמו ביצה ותרנגולת, אוקיי? זה לא שבן אדם שיש לו המון המון עבודה בהכרח אוטומטי תהיה יותר לחוץ, או בן אדם שעובד יותר שעות אוטומטי תהיה יותר לחוץ, אלא זה משהו טיפה אחר. ברגע שאתה יותר לחוץ, ברגע שמופעל לך יותר לחץ, אתה מרגיש את החובה הזאתי לעבוד כל הזמן, כל הזמן להשקיע בדברים, כל הזמן לעשות את הדברים היעילים והאפקטיביים, ואין לך את ההרשאה העצמית הזאתי, אתה לא נותן לעצמך את האישור לעשות דברים שהם יותר בשביל הפאן, שהם להתבטל, שהם דברים מסוגים אחרים, אז העניין הזה של לחץ ועבודה זה לא בהכרח קשר של סיבה ותוצאה, זה יותר כמו קשר מעגלי כזה, שהרבה אנשים שיש להם הרבה עבודה אז הם נהיים יותר לחוצים, ואז שהם נהיים יותר לחוצים הם עובדים יותר, והמנגנון הזה סוג של גדל כל הזמן. אז באותה תקופה באמת הייתי עובד המון המון המון שעות, כולל שישי ושבת, אני כבר הרבה שנים לא עושה את זה, אבל כולל שישי ושבת, חגים, יום הולדת, הייתי ממש, כשהייתי רוצה לעשות הפסקת צהריים באמצע יום לאכול, לא גאה בזה אבל זה מה שהיה, הייתי ממש רץ, אני זוכר היה דוכן כזה שהמוכר שניצלים, זה היה לפני שהייתי טבעוני, אז הייתי רץ, הולך, קונה שניצל ובדרך חזרה למשרד, בהליכה הייתי אוכל את הדבר הזה ואז כשהייתי מגיע חזרה למשרד כבר הייתי חוזר לעבוד. עכשיו בתכלס, מה שאנחנו נעשה היום זה אנחנו גם נדבר על שתי עקרונות סופר סופר קריטיים וגם על ממש חמש דרכים פרקטיות להתמודד עם סטרס. אבל קודם כל בואו נדבר על מה זה בכלל סטרס. סטרס, רוב האנשים אני חושב מייחסים את זה כצרות, סטרס זה בעיה, כן? בואו נתן לזה ככה, סטרס זה איזושהי בעיה נפשית, בעיה רגשית, כן? זה איזושהי בעיה שזה מצב שיש לנו יותר עבודה או יותר משימות או יותר אחריות מזמן או יכולת לבצע את כל הדברים האלה. זה איך שרוב האנשים היו מגדירים סטרס, זה אני חושב שאיך שרוב האנשים היו אומרים שהמשמעות של המושג הזה. אבל בתכלס אני רוצה לקחת אתכם צעד אחד אחורה, אוקיי? למה באמת אנחנו לחוצים? למה באמת אנחנו מרגישים לחץ? למה באמת אנחנו מרגישים סטרס? והסיבה שלי בתור בן אדם שככה היה אומר הרבה על עצמו שהוא בסטרס, היה אומר על עצמו הרבה שהוא בלחץ והיה מחשיב את עצמו כבן אדם מאוד ככה חכם ועוצמתי וחזק והכל היה לי מאוד קשה עם ההגדרה הזאתי ואני יודע שהרבה מכם אם אתם מתמודדים עם סטרס יהיה לכם גם קשה עם ההגדרה הזאתי אבל אם אתם תחשבו עליה עד הסוף היא תהיה ההגדרה הכי מדויקת שיכולה להיות וגם תעזור לכם להשתחרר מהסטרס אז זה חשוב להקשיב למה שאני הולך להגיד עכשיו. בעצם סטרס זה מילה של אנשים שהם ככה רוצים להאמין שהם חרוצים ויצירתיים ועוצמתיים וכו' וכו' וכו' שיכול להיות שאתם באמת כאלה כן? אבל זה מילה יפה לפחד אוקיי? אם אנחנו חווים סטרס אם אנחנו חווים לחץ זה אומר שאנחנו מפחדים ממשהו ממה ספציפית? אנחנו מפחדים שמשהו לא יעבוד או משהו לא יצליח או משהו לא יקרה בזמן יש לנו ממש פחד שיקרה איזה דבר נוראי בהמשך ואז מה שקורה זה שאנחנו או שאנחנו עובדים מאוד מאוד מאוד מאוד קשה בלי הפסקה כדי לנסות להימנע מאותו דבר שלילי שיקרה נגיד יש לי דדליין אני מפחד שלא יודע מה יקרה אם אני אפסס את הדדליין ואז... אני עובד בטירוף עד הדדליין והדדליין מלחיץ אותי. אני יכול להיות גם בלחץ מהלימודים, אני מפחד לא להספיק את כל המשימות, את כל המטלות, את כל הדברים, כן, זה יכול להיות עבודה, זה יכול להיות ילדים, זה יכול להיות משפחה, זה יכול להיות בית, זה יכול להיות בלגן שמלחיץ אותי אם אני חושב שאני רוצה להספיק לסדר את כל הבלגן ואני לא יודע מתי אני אעשה את זה, ואז אני מפחד שאני לא אספיק לסדר את כל הבלגן, אוקיי? אז זה יכול להיות ממש בעשייה, או יש אנשים שכשנלחצים הם גם משתתקים באיזושהי צורה, או מסו רק בראש, הם מנסים לחשוב על זה, לחשוב על זה, לחשוב על זה, לחשוב על זה עד שזה יעבור, מה שבדרך כלל כמובן לא קורה. אגב, שתי האסטרטגיות האלה בדרך כלל לא קורות, גם לחשוב על זה ולחשוב על זה ולחשוב על זה בדרך כלל לא מוריד את הסטרס, וגם העבודה האינטנסיבית הזאת בדרך כלל לא מוריד את הסטרס. בדרך כלל רוב האנשים העסוקים והלחוצים, כי אני לא מדבר על, יש אולי בודדים של אבל, הרוב הם עסוקים ולחוצים כרונית. מה זה אומר? זה אומר שכשיש לנו רשימת משימות אינסופית, כן, הרבה פעמים הורים הם ככה, בעלי עסקים הם ככה, אנשים בתפקידים של ניהול הם ככה, כן? כאילו, יש לנו כל כך הרבה אחריות, יש לנו כל כך הרבה משימות לעשות שהם אף פעם לא נגמרות, אז אנחנו בלחץ, אנחנו עושים ועובדים כל היום, יכול להיות שבסוף היום אנחנו מרגישים שהצלחנו או שלא הצלחנו, ובכל מקרה, מחר בבוקר אנחנו קמים שוב עם סטרס, אם לא ישנו כל הלילה עם סטרס. ובעצם התובנה הזאת, שכל הגורם למעגל סטרס האינסופי הזה זה פשוט פחד, פחד מודע או פחד לא מודע ממה שיקרה או ממה שעלול לקרות אם אני לא אספיק את כל המשימות שלי, עבורי רק התובנה הזאת היא כבר הייתה טרנספורמטיבית, אוקיי? עכשיו, רוב האנשים כשהם חושבים על איך להתמודד עם סטרס או איך להתמודד עם לחץ, אולי חלקכם כשלחצתם על הפרק הזה, זה מה שציפיתם שאני אדבר עליו, זה בעצם על איך לקחת פחות אחריות, על איך להוריד את כמות המשימות שיש לי. עכשיו, ברמה מסוימת להוריד את כמות המשימות שיש לי יכול להיות דבר מועיל, אנחנו קצת נדבר על זה, אבל אני, למעט מקרים מסוימים, רוב האנשים שלוקחים על עצמם הרבה אחריות, שנגיד הם, יש להם, רוצים להקים עסק, רוצים לעשות פרויקטים, רוצים להצליח הרבה דברים, אז הסיבה שהם לוקחים על עצמם הרבה אחריות היא לא סתם כי זה במקרה קרה, אלא הם לקחו על עצמם הרבה אחריות, הם לקחו על עצמם הרבה משימות, אנחנו לוקחים על עצמנו הרבה אחריות, אנחנו לוקחים על עצמנו הרבה משימות, לא בפוקס, לא סתם, אלא בגלל שיש לנו שאיפות גדולות, בגלל שאנחנו מאמינים שזה דבר שיכול לעזור לנו. אם פתאום אני אנסה, למשל גל או אתם, לא לקחת על עצמי אחריות, לא לעשות שום דבר, לא לקחת על עצמי פרויקטים, לא לקחת על עצמי מטרות, אז אני יכול פשוט לאבד את הדרייב ואת המוטיבטיה שלי לחיים וזה לא דבר שאני רוצה. מה היוצא דופן פה? היוצא דופן פה זה אם אתם מרגישים שאתם לוקחים על עצמכם הרבה יותר מדי כי אנשים מבקשים מכם דברים ואתם נלחצים ואתם מפחדים להגיד להם לא. אם אתם במצב הזה, אז יש באמת את הפרק בפודקאסט על הצוות גבולות, אני כשהקלדתי את הפרק על הצוות גבולות אמרתי שיש מצב שזה אולי אחד הפרקים הכי חשובים שאי פעם יהיו בפודקאסט, אז אתם יכולים לחזור אליו. אבל אם אין לכם איזה בעיה אקוטית בהצוות גבולות, אם אתם לא באיזה מקום של ריצוי מטורף שלא משנה מה מבקשים מכם, אתם תמיד אומרים כן כן כן כן ואז נלחצים, אלא אם אתם באמת עמוסים ולחוצים עם משימות שאתם באמת אותנטית רוצים לעשות והן באמת חשובות לכם, אז להוריד את סף האחריות זה פשוט לא פתרון נכון עבורכם כי אתם בעצם לא רוצים פחות אחריות, אתם לא רוצים להקטין את המטרות שלכם, אתם באמת כן רוצים להשיג את הדברים האלה ולכן אני אתן לכם עכשיו חמש כלים סופר פרקטיים איך אתם יכולים להוריד את רמת הסטרס בלי להוריד את כמות המשימות, בלי להוריד את כמות האחריות, בעצם אתם יכולים לחשוב עליי למשל, אני בעל עסק, יש לי שלוש חברות, יש לי עוד פרויקטים שאני עושה מהצד, יש לי התנדבות דברים שאני עושה בשביל לעזור לאנשים בלי קשר, אני הורא לשתי ילדים קטנים שאני מנסה להיות הורא מאוד מאוד מאוד מעורב ויש לי עוד דברים שאני עושה, אני מטפס, אני עושה כל מיני דברים, אז לכאורה יש לי רשימת משימות תמיד תמיד תמיד אינסופית, תמיד יש לי רשימת משימות כל כך ארוכה שאם אני עכשיו לא אקבל שום משימה חדשה שלושה חודשים אני לא אסיים אותה, אוקיי? גם אם אני אעבוד בצורה אפקטיבית. ועדיין אני חי חיים רוב הזמן בלי הרבה סטרס או עם אפילו רמות מאוד מאוד נמוכות של סטרס, אני אשן טוב בלילה וכן הלאה. למה? וכמובן שעשיתי את העבודה הזאת גם עם הרבה אנשים אחרים. אז למה? אז בואו נדבר על כמה כלים פרקטיים. הדבר הראשון זה נקרא לנהל את הסיכונים בכנות, אוקיי? כי בתכל'ס הדרך, בכללי אנחנו נדבר על כל החמש כלים יהיו תחת הרעיון הזה, שהדרך הכי יעילה להתמודד עם סטרס היא להתחסן בפני הפחד. עבור רוב האנשים הדרך הכי יעילה להתמודד עם סטרס היא לחסן את עצמי מפני הפחד של מה יקרה אם אני לא יעמוד במשימות שלי, אוקיי? אז באמת הדבר הראשון זה להכניס יותר כנות לחיים שלי ולנהל את הסיכונים האלה עם כנות. מה זה אומר? באמת לקראת המשימות הגדולות, המלחיצות, החשובות או אפילו משימות שחוזרות על עצמם בחיים שלי, לשאול את עצמי, מה באמת יש פה להרוויח? מה באמת יש פה להפסיד? מה באמת יקרה אם אני לא... אני זוכר שעשיתי סדנה של טוני רובינס לפני משהו כמו שבע שנים, והוא ביקש לעשות רשימה של כל המשימות שעשיתם השבוע, ובמשך שבוע כל דבר שאתם עושים, כל דבר גדול לכתוב, ואז בסוף השבוע הוא נתן לנו לעבור אחד אחד כחלק מהמשימה, ולשאול את עצמנו מה יקרה אם לא תעשו כל דבר, ותחפשו את הדברים שאם אתם לא הייתם עושים אותם פשוט תכלס לא היה קורה שום דבר, זה לא היה נורא, זה לא היה משנה שום דבר אמיתי. ואני זוכר שכששמעתי את המשימה הזאת, וזו המשימה שאני עכשיו אתן לכם, אמרתי לעצמי חרטה, אין סיכוי. אצלי אני כל כך חמוס, אני כל כך חשוב, אני כל כך משמעותי, אני כל כך בלה בלה בלה, כמובן בצחוק בראש של עצמי, אין מצב שיש לי משימות לא חשובות, כל המשימות שלי חשובות. אבל כשהסתכלתי על זה באמת, יותר ויותר ויותר מהמשימות שלי קלטתי שוואלה, אם לא הייתי עושה את זה, אז הייתי מפסיד קצת, ממש תחום שלא משמעותי בשבילי. אז הייתי, יכול להיות אולי שמישהו יהיה לא מרוצה, כל מיני דברים כאלה שהמחירים הם כל כך קטנים, ששוב זה לא מה שלא צריך לעשות אותם, אבל אולי אפשר לבנות תיעדוף נכון יותר. אז קודם כל, לדעת בכנות, מה אני באמת מרוויח מהמשימות האלה? מה באמת עלול לקרות? באמת אבל, לא בלי חרטה, בלי דרמות, מה באמת יכול לקרות אם אני פשוט לא אעשה את זה? אחד הדברים שאתם תגלו, שוב אני אחרי, שזה סדנה שעשיתי את זה לא מעט אנשים, שגילינו שאפשר, רוב האנשים יכולים למצוא לפחות 6 עד 10 שעות בשבוע של משימות שהן פשוט לא חייבים לעשות, ואם לא תעשו אותן לא יקרה כלום, אוקיי? ואני לא מדבר עכשיו על נטפליס או דברים כאלה, אני מדבר על משימות שאפילו מלחיצות אתכם, אוקיי? אז אחד, תסתכלו על זה בכנות, וממש תעשו רשימה, אני מציע לכם לעשות רשימה של כל הדברים שאתם עושים שמלחיצים אתכם, או של כל המשימות שתופסות לכם הרבה זמן, או שחוזרות על עצמם בחיים שלהם, ואתם שואלים את עצמכם, מה יקרה אם אני לא אעשה את זה? אוקיי? מה יקרה אם אני לא אקח את הילדים שלי בבוקר לגן? אוקיי? מה יקרה, אני ספציפית כן לוקח אותן, כי בסוף החלטתי שאני כן אוהב את זה, אבל סתם לצורך הדוגמה, מה יקרה אם אני לא אכין לעצמי את האוכל? מה יקרה אם אני לא אעשה את השיחות הטלפון האלה? מה יקרה אם אני לא אנהל את הפרויקט הזה? מה יקרה אם אני לא אעשה את המשימה הזאת? מה יקרה אם אני לא אקח את הפרויקט הזה? אוקיי? זה שאלות מאוד מאוד חשובות. דבר שני, כלי שני, זה להסתכל על דבר שנקרא גורמי תלות בחיים. אמרנו כלי ראשון, להסתכל בכנות על ניהול סיכונים, כבר יוריד את סף הפחד והחרדה, מה שאומר שזה יוריד את סף הסטרס. דבר שני, להתבונן על גורמי התלות בחיים. אחד הדברים שיוצרים אצל המון אנשים סטרס, זה שיש להם בחיים גורמי תלות. מה זה אומר גורמי תלות? גורמי תלות זה כשיש לי איזשהו צורך או רצון רגשי או פיזי מאוד מאוד מאוד חזק, אבל אני תלוי בגורם חיצוני כדי להגשים אותו. מתי זה נהיה תלות בעייתית? לא בהכרח בעייתית, אבל מתי זה נהיה תלות יותר מסוכנת? שיש יותר סיכוי שתפעיל עליי לחץ, שיש לי רק מקור אחד להשיג את אותו דבר. למשל, אם אני עכשיו עובד, ונגיד אני צריך כסף כדי לחיות, נגיד שאין לי חסכונות, נגיד שעכשיו אין לי עבודה, אז אין לי כסף, וחודש הבא אין לי עכשיו עם שכירות, בסדר? אז אם אני במצב הזה, ויש לי מסכורת אחת מעבודה אחת כסחיר, ויש לי מנהל אחד שיכול לפטר אותי מחר, אז יש לי גורם תלות בחיים. אני תלוי בבוס הזה, וכרגע אם הוא יחליט לפטר אותי, או אם העבודה הזאת תתחרבש לי, לא יהיה לי כסף. לעומת זאת, אם בן אדם שיש לו אפילו עובד כסחיר עם מסכורת אחת, אבל יש לו יחסים עם כל המנהלים שלו, והרבה אנשים בהנהלה אוהבים אותו, למשל, אפילו זה כבר מוריד את גורם התלות, כי פתאום מנהל אחד שהתחרפן, יותר יהיה לו קשה לפטר אותי. אם יש לי חסכונות, ויש לי חסכונות לשעת חירום, ויש לי כמה חודשים של הוצאות קדימה לפחות בקרן שעת חירום שלי, אז אני יודע שגם אם יפטרו אותי, אז אני אמצא עבודה אחרת. זה אולי לא נעים, אבל הגורם תלות פה יורד. אם יש לי רק אנשים מסוימים, יש לי מעט מערכות יחסים עם אנשים, או מעט מערכות יחסים משמעותיות עם אנשים, או שמעט אנשים מעריכים אותי, או שמעט אנשים, אני בכל מיני סוגים, אז רק חלקם יכולים לתת לי, אז אני יכול להיות פתאום יותר תלוי בהם. ואז כשהם עשו לי פרצוף, אני יכול פתאום להיות מזה מאוד מאוד בלחץ. אגב, במקום הזה, אחת המערכות היחסים הכי עמוקות וחזקות שאתם יכולים ליצור ולחזק, זאת מערכת היחסים עם עצמכם. לצורך העניין, כמובן שיש לי רמה מסוימת של תלות, כמו אני חשב בריא, באושר של הילדים שלי ושל אשתי וכן הלאה, אבל עדיין אני יודע לספק רמה די גבוהה של אהבה קודם כל כלפי עצמי, וביטחון ושלווה קודם כל כלפי עצמי. זה דבר שהוא דורש עבודה, אבל בסופו של דבר, ככל שאני מוריד את גורמי... ככל שיש פחות מקומות שבהם אני תלוי בגורם אחד בלבד לקבל איזה משהו, אז פחות סיכוי שאותו גורם יכול להפעיל עליי כמויות גדולות של לחץ. מקווה שזה הגיוני. אז אמרנו, דבר ראשון זה לנהל סיכונים בכנות, זאת אומרת באמת לדעת מה המשמעות של המשימות. דבר שני זה להפחית את גורמי התלות בחיים שלי. דבר שלישי זה דווקא משהו שהוא פחות פרקטי, הוא מאוד פרקטי, אבל הוא פחות נשמע פרקטי, שזה דווקא חשיבה פילוסופית, אוקיי? דווקא להתעסק טיפה וללמוד טיפה פילוסופיה יכול מאוד מאוד מאוד לעזור להוריד את הסטרס. באיזה מובן? במובן שרוב האנשים חיים בתוך המסגרת של החברה ושל איך שכולם חושבים, והם לא יותר מדי שמים סימני שאלה בסוף של האמונות הכי בסיסיות של החיים שלהם. כאילו, מה יקרה אם אני לא אתחתן? מה יקרה אם אני לא אביא ילדים? מה יקרה אם לא יהיה לי כסף? מה יקרה אם כל מיני שאלות כאלה עקוטיות? רוב האנשים זה יהיה אסון, זה יהיה נורא. אני לא יכול. מה יקרה אם ההורים שלי לא יהיו מרוצים ממני? מה יקרה אם חברים שלי תצבנו עליי? מה יקרה? אוקיי? הם לא שמים סימני שאלה בסוף הדבר הזה, הם פשוט נשארים בזה שזה לא מקובל חברתית להרגיז אנשים, זה לא מקובל חברתית, לא יודע שאין לך כסף או וואטאבר. אז הם תקועים שם. ודווקא עבודה פילוסופית, דווקא למידת פילוסופיה, התעסקות בפילוסופיה, התעסקות בשאלות העמוקות האלה, הרבה פעמים יכולה להביא אותנו לאיזשהו מקום של רוגע. להבין שלא כל דבר הוא סוף העולם. בהקשר הזה עשיתי גם פרק בפודקאסט לפני ממש שבועיים, אני חושב, שנקרא לשחק את אלוהים. אני מאוד מאוד מאוד מאוד ממליץ לכם לשמוע אותו, כי אם אתם תשמעו אותו, זה כבר יעזור לכם להוריד את רמת הסטרס והחרדה, כאילו מתוך הנקודת מבט הפילוסופית, זה אולי הפרק הכי פילוסופי שאי פעם העליתי לפודקאסט. אז אמרנו, דבר ראשון, ניהול סיכונים, דבר שני, להפחית גורמי תלות, דבר שלישי, דווקא ללמוד קצת פילוסופיה. דבר רבי זה לנהל גישה יותר מודעת בחיים שלי. אחד הדברים שיכולים מאוד מאוד לעזור בכללי בלפתח גישה יותר מודעת, זה לעשות מדיטציות של מיינדפולנס, אפשר גם, אפשר לתרגל מדיטציות לא רק בישיבה מזרחית על הרצפה או לשמוע גונגים, אפשר לתרגל את זה גם, אחד הדרכים שאני מתרגל את זה למשל זה דרך אכילה. כל פעם שאני אוכל, משתדל לתרגל אכילה מודעת. מה אני מכניס לפה, כמה אוכל אני שם על הקפיט, מה התאמים שזה מדליק לי, מה החוויה שזה נותן לי בגוף, כי אפשר לתרגל מיינדפולנס בהמון המון המון דרכים, אבל לתרגל מדיטציות זה דרך אחת, אבל באופן כללי פשוט לשאול את עצמי, מהם הדברים שבאמת הכי חשובים לי בחיים? מהם הדברים שבאמת עבורי עכשיו הם עקוטיים והם קריטיים? ומה אני פשוט עושה כי אני על טייס אוטומטי? מה אני עושה כי אני פשוט התרגלתי לעשות את זה? מה אני עושה כי פשוט כולם עושים את זה? ואתם תגלו שיש המון דברים כאלה, שאתם לא באמת באמת באמת באמת בחרתם. אני למשל, אחד הדברים שאני גיליתי, זה שכשאני הייתי, התחלתי את הקריירה שלי בתור, איך נקרא לזה, מאמן או משהו כזה, התחלתי לעבוד עם כמה שיותר אנשים, כמה שיותר אנשים, זה היה המנטרה שהייתי אומר על עצמי בראש, כמה שיותר אנשים, כמה שיותר אנשים, ואני זוכר שהייתי מעודד את עצמי כל הזמן בכמה אנשים היו בסדנה, אז היה לי בהתחלה שבע ואז עשר ואז תשע ואז שתיים ואז חמש, ואני זוכר שאחרי איזה סדנה הגעתי לארבעים, שלושים, ארבעים, ואז נהיה מאה, מאתיים, ואז פתאום נהיה לי סדנאות גם עם ארבע מאות ושש מאות, וכאילו קלטתי שמצד אחד יופי, אני מתקדם מצד שני, אני כל הזמן בלחץ ואני אף פעם לא באמת באמת נהנה ליותר מכמה שניות מההישג הגדול הזה, ואז שאלתי את עצמי, האם המספר הזה הוא באמת באמת באמת מה שחשוב לי? נכנסתי לעומק של מה באמת משמעותי עבורי בעשייה שלי, ומצאתי שדווקא מזווית אחרת אני נהנה מהעבודה הזאת יותר, דווקא פחות רק מהמספרים, המספרים עדיין מאוד חשובים לי, אבל חשוב לי גם משהו אחר במשמעות של התרומה שלי לכל אינדיבידואל ולא רק במספר האינדיבידואלים, עשיתי איזשהו חידוד של הדבר הזה וזה כבר הוריד לי את הסטרס בחיים, כי קלטתי שאני רץ אחרי מספר שהוא לא המספר שחשוב לי באמת. אז תשאלו את עצמכם, מהם הדברים שבאמת חשובים לכם בקריירה? מהם הדברים שבאמת חשובים לכם בזוגיות? מהם הדברים שבאמת חשובים לכם בהורות? הורות זה עוד דוגמה מאוד טובה. אני זוכר שכשהבן הגדול שלי נולד, פתאום זה אינסוף משימות, אני זוכר שצחקתי על הורים, אמרתי לעצמי, כל ההורים האלה הם גם ככה סחירים, לא יודעים לנהל משימות, לא יודעים לנהל את הזמן, ברור שהם לחוצים מילד, אני תותח, אז כבר היה לי עסק עם עובדים וזה, אני הייתי אחלה בניהול זמן, מה הבעיה לנהל זמן עם ילד? קיבלתי מהחיים סתירה על הפרצוף, ופתאום בום, חזר לי כמויות מטורפות של לחץ לחיים, ולא הבנתי איך זה יכול להיות שאני שוב לחוץ, ולקח לי כמעט איזה חצי שנה להבין שהעבודה המנטלית ושהעבודת תמודהות, בהקשר לקריירה, לא עשיתי בהקשר להורות. כאילו חשבתי מה חשוב לי בקריירה ומה חשוב לי בעבודה ומה חשוב לי ומה חשוב לי ומה חשוב לי וחידדתי את עצמי כדי לזה שאמרות שהיה לי מיליון משימות בעבודה, עדיין אני אהיה לא כל כך לחוץ מזה, אבל בהורות לא. ואני זוכר שהיה לי תקופה שפשוט ישבתי וניסיתי עכשיו, אוקיי, מה באמת חשוב לי בהורות? איזה סוג של הורי אני באמת רוצה להיות? מהם הדברים שבאמת משמעותיים לי שם? ואז גיליתי שיש מיליון משימות שאני עושה שקשורות להורות, שבכלל לא משרתות את המטרה הזאת. אז פשוט אהבתי אותם ופשוט התחלתי להתייחס אליהם אחרת. ואז כמות הסטרס שלי סביב זה הייתה הרבה יותר נמוכה. היום, כן, עם שתי ילדים, הרבה פחות לחץ ואני עושה איתם יותר דברים ויותר כיף לי איתם ואני מעורב מאוד, ועדיין הרבה הרבה פחות לחץ כי אני מבין מה המהות מבחינתי, כמובן זה סובייקטיבי, אבל אני מבין מה המהות מבחינתי ואז נהיה לי הרבה הרבה יותר קל. אז אמרנו כלי ראשון, להסתכל בכנות על מה יש להרוויח ומה יש להפסיד. כלי שני, להפחית את גורמי התלות החיצוניים שיש לנו בחיים. גורם שלישי, ללמוד קצת פילוסופיה, לחשוב על המשמעות ועל החשיבות של המשימות מרמה הגבוהה יותר. ארבע, הייתה לפתח גישה יותר מודעת למה באמת חשוב בחיים שלי. ודבר חמישי זה לבחור מחדש בתחומי האחריות שלי בכל פעם או לשחרר אותה, ממש לעשות את זה נוהג. כל פעם שאתם מוצאים את עצמכם לחוצים ממשהו, תשאלו את עצמכם האם אני רוצה לעשות את זה? האם אני בוחר בחירה חופשית או בוחר את בחירה חופשית לעשות את התחום האחריות הזה? אחד הדברים הכי קשים שיש לעשות זה לקחת על עצמנו פרויקט ואז לדבר עם הבן אדם שאמרנו לו שנעשה את זה ולהגיד ששינינו לדעתנו ואנחנו לא הולכים לעשות את זה. אבל אם אין לכם את היכולת לעשות את הפעולה הקשה הזאת ולהגיד אני יודע לקחתי את זה על עצמי, אני לא מתכוון לעשות את זה. אם אין לי את היכולת לעשות את זה אז אני לא באמת יכול לחיות בבחירה החופשית כי כאילו ברגע שלקחתי על עצמי פרויקט, ברגע שלקחתי על עצמי משימה, ברגע שלקחתי על עצמי משהו זהו, זה נעול, אני קלו ואני חי חיים מתוך הכרח מתוך הבחירות עבר שלי. אם אני שם על עצמי, נותן לעצמי את האישור, זה לא מה שאני אעשה את זה כל יום שני וחמישי וכל יום. אם אני אעשה את זה כל יום אני ארוס מערכות יחסים בחיים שלי ויהיה לזה מחירים מאוד כבדים אבל האופציה הזאת חייבת להיות פתוחה. חייבת להיות פתוחה בפניי האופציה להגיד זה שהחלטתי שאני אעשה איקס אומר שאני חייב להמשיך עם זה. זה שאני עושה את הדבר הזה חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, עשר שנים, זה שהבטחתי שאני אעשה את זה לבן אדם אחד, לעשר אנשים, למאה אנשים, למאה אלף אנשים, לא אומר שאני חייב להמשיך לעשות את זה. אוקיי? פוליטיקאים שהם יישארו עם ההבטחות שלהם ויגידו שהם לא משנים את דעתם. אם אתם אנשים עמוקים, חכמים, אינטליגנטיים, פתוחים, שמאמינים בצמיחה האישית, שמאמינים בשינוי, אתם חייבים להאמין שזה שאתם שלפני שנה החליט שמשהו טוב, לא אומר שאתם של היום עדיין חייבים להאמין שזה טוב, כי אם אתם השתנתם, אם אתם התפתחתם, אז זה ברור שיכולה להיות לכם זווית אחרת על המציאות, זווית אחרת על העניין. אוקיי? ולכן אתם חייבים להיות מסוגלים לבחור מחדש בתחומי האחריות שלכם או לשחרר אותם. אלה הם החמש טכניקות שנתתי לכם היום בפרק. מעבר לזה, תזכרו, סטרס זה בסך הכל מילה יפה לפחד. ככל שאתם אזערו את הפחד, הסטרס ילך ויעלם. רוב המקרים אתם לא צריכים לקחת את עצמכם פחות אחריות. קחו עוד יותר אחריות, אבל תיקחו עוד יותר מהאחריות שאתם רוצים, שמדויקת לכם, ושאתם בוחרים בה בצורה אותנטית ובצורה כןה. אם מאיזושהי סיבה אתם לא יודעים להציב גבולות, תשמעו את הפרק. אבל אם אתם לא שמה ואתם יודעים להציב גבולות בחיים שלכם, תנו בראש, קחו אחריות, עופו קדימה, פשוט תלמדו להבין שזה סך הכל פחד, וכמו עם כל פחד אחר, אפשר להתמודד. נתראה בפרק הבא.