פרק 76: המדריך השלם להתקפי חרדה

הפרק הזה הוא מדריך מקיף ומלא בנושא של התקפי חרדה. עכשיו, יש הבדל תהומי, הבדל עצום בין איך שאנשים נורמליים מגדירים חרדה ואפילו איך שהתקשורת מגדירה חרדה, לבין ההגדרה הרשמית של ה-DSM שבה משתמשים אנשי המקצוע. המטרה שלי בפרק הזה היא לגשר על הפער הזה כדי שכל אחד ואחת מכם יוכלו להשתמש בידע הקיים בשביל להתמודד עם חרדות שיש לכם או לעזור לאנשים בסביבה שלכם שאולי חווים חרדה. עד סוף הפרק הזה אתם תדעו לתמוך באנשים שחווים חרדה, בין אם זה יהיה באופן איטי ועדין שישאיר אותם ממש במצב אופטימלי עם מינימום סיכוי לתופעות לוואי ארוכות טווח וגם יהיו לכם כלים להוציא אותם מההתקף הזה באופן הרבה הרבה יותר מהיר אם זה נדרש. שימו לב שאומנם נדבר על זה לעומק בהמשך הפרק אבל לרוב השליפה המהירה הזאת זה לא הפתרון הטוב ביותר. אולי זה נעים לנו להרגיש שהצד השני כבר לא בחרדה ואז אנחנו לא צריכים להיות מודאגים ולחוצים אבל זה לא בהכרח הכי טוב עבורה. עכשיו בעקבות המצב שבו אנחנו נמצאים ממש היום שאני מקליט את הפרק הזה אני אתמקד בסוגים שונים של התקפי חרדה שזה הדבר המרכזי אליו אנשים מתכוונים כשהם מדברים על חרדות בזמן אירועים ביטחוניים כאלה ואחרים כמו שיש היום. אבל בגלל שהתקף חרדה כמובן לא מתקיימים בסיטואציות כאלה הפרק הזה לצערי הרב ימשיך להיות רלוונטי המון שנים קדימה בעצם עד שהידע הזה יהפוך להיות מונגש וידוע לכל אדם. כרגיל בפודקאסט הזה תכלס התפתחות אישית בלי קלישאות אני אהפוך נושא מורכב למשהו מאוד מאוד פרקטי. עכשיו לצורך הפרק הזה שיהיה כמו שאמרתי סוג של מדריס מלא לנושא הזה של התקפי חרדה אני בכוונה מתרחק מאוד מההגדרות של הDSM וההבחנות שנמצאות בו. הסיבה לכך זה שאומנם פסיכיאטרים לפעמים צריכים הבחנה מדויקת כדי לתת טיפול תרופתי מסוגים שונים אבל אנחנו לא צריכים את ההבחנות האלה ואנחנו נשתמש בהבחנות הרבה יותר פשוטות ומעשיות שישרתו אותנו בצורה הרבה יותר טובה בעזרת הכלים והדרכי התמודדות שאני אדבר עליהם היום. אני כמובן כרגע לא נותן ביקורת על הDSM או על הפסיכיאטריה למרות שבאופן כללי יש לי גם ביקורת על הנושא הזה אבל אולי בפרק אחר אלא פשוט מתוך הבנה שלמטרות שונות צריך כלים שונים. פסיכיאטרים יש להם מטרות מסוימות אז הם צריכים כלים מסוימים ואנחנו לא הולכים לעשות לאף אחד טיפול פסיכולוגי ובטח שלא לתת טיפול תרופתי לכן יש לנו מטרות שונות ואז אנחנו צריכים כלים שונים והבחנות שונות. עכשיו אני גם בכוונה אשים בצד את כל מה שנקרא חרדות הכלליות יותר שרבים מהאנשים שמתמודדים איתם אבל צורת הטיפול בהם היא שונה משמעותית. דברים שאולי אפילו לא צריך לקרוא להם חרדה בצורה המקצועית דברים כמו חרדת נהיגה, חרדת קהל, חרדת נטישה או חרדה חברתית כל הדברים האלה על חלקם יש כבר פרקים שלמים בפודקאסט ובכל מקרה אנחנו לא ניגע בדברים האלה אנחנו ניגע על התקפי חרדה שהיו ממש התקפי פאניקה אנחנו ממש נסביר לעומק איך שעובר. כשאנחנו נדבר על הסוגים השונים של התקפי חרדה אני אסביר ממש ממש הכל לעומק הוא ישתדל להסביר כמה שיותר לעומק ואני אתן כלים מעשיים גם להבחון וגם להתמודדות אבל הכל יהיה בשפה מאוד מאוד פשוטה כדי שכל אחד יוכל להבין וליישב. המטרה שלי היא שכל אחד ואחת מכם ששומעים את הפרק הזה יוכל בקלות להבין בין הסוגים השונים מה קורה כרגע אצלו בגוף או מה קורה כרגע אצל הבן אדם שמולו ואז לסייע ממש לסייע או לעצמנו או להאובים שלנו שכרגע חווים חרדה. במקומות שבהם בבירור נדרשת עזרה חיצונית או טיפול חיצוני על ידי איזשהו איש מקצוע אני כמובן אגיד את זה אבל תראו באופן כללי היום אנשים כבר מבינים שהלכת לטיפול זה לא איזה רעיון רע וזה לא איזה בושה או משהו כזה וגם אם אין איזה בעיה אקוטית לרוב אם יש ספק אם כדאי ללכת לטיפול אז למה לא זה בסך הכל דבר מאוד מאוד חיובי שעוזר לאנשים גם אם אתם במצב רגשי ופסיכולוגי טוב ללכת לטיפול זה כנראה עדיין דבר חיובי אז אם יש לכם ספק אז אין ספק. שנייה אחרונה לפני שנתחיל אני אגיד שבגלל שאני יודע שהמון המון מאמנים ומטפלי NLP ואנשי מקצוע אחרים מקשיבים לפודקאסט הזה באופן כללי אז אני אזרוק בין לבין שמות של גישות עקרונות וטכניקות מתקדמות יותר שיכולות לעזור במצבים השונים זה יהיה רק לכמה שניות כל פעם וכמובן שהמטרה שלי שגם מי שאין לו מושג בדברים האלה עדיין יצליח להשתמש בפרק אבל ב-99% מהפרק אתם לא צריכים שום יד המקצועי כדי להצליח להשתמש בזה אבל חבל לי לא לנצל את הבמה הזאת כדי לעזור לאנשי המקצוע שיכולים כל אחד מהם לעזור לעשרות או מאות אנשים נוספים. קודם כל בואו נבין מה עלול לגרום בכלל להתקפי חרדה. מה הסיבה על מה זה יושב אוקיי ובגדול יש ארבע סיבות מרכזיות. בגדול הכי הכי גדול יש איזשהו מסיג שהיא מאוד מאוד משמעותי וגדול שהבן אדם לא מסוגל להכיל אותו באותו רגע, אוקיי? זה יכול להיות בגלל שהאדם עצמו לא מספיק מחובר לעוצמות שלו, זה יכול להיות בגלל שהסיטואציה מאוד מאוד גדולה וזה יכול להיות מתוך מיליון סיבות. זה יכול להיות סיבות גנטיות, סיבות אישיותיות שנובעות מהילדות שלנו, זה יכול להיות סביבתי, אפילו דברים כמו לא לאכול מספיק, לאכול אוכל פחות טוב, לא לישון מספיק וכן הלאה, יכולות להשפיע על זה שיהיה התקף חרדה או לא יהיה. זאת אומרת, יכול להיות שאותו בן אדם באותה סיטואציה, אם הוא אכל טוב לא יהיה לו חרדה, אם הוא לא אכל או שהוא לא ישן טוב פתאום כן תהיה לו התקף חרדה. אז זה ממש ככה, זה יכול להיות גם קשור לדברים כאלה. כמובן עוצמת הטריגר או האירוע, זאת אומרת מה קרה, מה נחשפתי וכמובן החוסן המנטלי שיש לאדם, שזה דבר שאפשר לפתח ויש לי בגלל זה ממש פריום בפודקאסט. אז אוקיי, אז זה הרבה גדול. עכשיו בואו נדבר שנייה על איך בפועל זה קורה ומה הם הארבע סיבות המרכזיות. אז הסיבה הראשונה זה איזושהי חרדה ריגיעית, אוקיי, שנובעת מגירוי נקודתי. אני יכול לספר לכם על הפעם הראשונה שאני חוויתי דבר כזה שאני זוכר, כנראה היה לי בגילאים צעירים יותר ופשוט לא זוכר. אבל הייתי באזור גיל 20, כזה התאוששתי מניתוח שהיה לי בברך, אז הייתי בבית, בבית של ההורים כמובן, וישבתי בחדר שלי ופתחתי איזשהו סרטון שמישהו שלח לי, וזה היה סרטון כזה פרופוגנדה מאוד מאוד מאוד חזק לגבי טבעונות. והיה שם שעה ומשהו של תמונות מאוד מאוד מאוד מאוד קשות ברצף, וגם הסרטון או הסרט זה היה ארוך בצורה שהיה מאוד קשה לעזוב אותו. אני לא סיימתי את הסרטון הזה, אחרי איזה 45 דקות או משהו כזה אני לא הייתי מסוגל יותר, ואני זוכר את עצמי, מנסה ללכת למטבח, לקחת כוס מים, החדר שלי היה כאילו במרחק של עוד ה-7 מטר מהמטבח, ואני פשוט בדרך לא הצלחתי ללכת, אני התיישבתי על הרצפה, ובאיזשהו שם אני ממש נשכבתי על הרצפה במטבח, במסדרון הזה שבין החדר של המטבח, וזה היה ממש קריסה של חרדה ריגית, אוקיי? הדבר הזה באמת מאוד מאוד נשפיע עליי, והשפיע על ההתנהגות שלי במשך המון המון המון שנים כמובן, אבל הרגע הזה זה היה פשוט, מה זה היה? זה היה פשוט איזשהו אומס רגשי, עודף של גירוי מאוד מאוד מאוד חזק, שעבורי באותו גיל זה היה משהו שלא הייתי מסוגל להכיל אותו, באותו רגע לא הייתי מסוגל להכיל אותו, והיה לי את החרדה הריגית הזאת שנדבר עליה עוד מעט, אוקיי? אז באופן כללי ורחב יותר זה יכול להיות סרטון כשראיתם, שמעתם איזה שהם חדשות רעות, נכון שאמר להכין חס וחילה, משהו לקרוב משפחה שלכם, משהו למישהו שאתם מכירים, חדשות כלליות רעות יותר, יצאתם מאיזשהו אירוע מפחיד מאוד, כן זה יכול להיות הזעקה, אבל זה יכול להיות גם חס וחילה תאונה דרכים, איזה שהוא מקרה אלימות, שיחת פיטורין, שיחת פרידה, גילוי על בגידה, גם אירועים כאלה יכולים להוביל לקריסה הזאת, שנובעת ממש מגירוי ריגי, זאת אומרת מה שמיוחד בסוג הזה או בסיבה הזאת להתקפי חרדה, זה שלכאורה הכל בסדר, אוקיי? גל בסדר, גל בסדר, גל בסדר, גל בסדר, הכל סבבה, בבוקר הוא היה בסדר, בצהריים הוא היה בסדר, בערב או לא זוכר באיזה שעה זה היה, הוא רואה את הסרטון ובום הוא כבר לא בסדר, זאת אומרת זה דבר אחד שבא בבום ומפיל אותנו, אז שוב כל הדוגמאות האלה יכולות להיות ממגוון רחב של תחומים, ממגוון רחב של אירועים, נתתי כל מיני דוגמאות. עכשיו תראו, לרוב האנשים האלה לא יגיעו לאיזשהו טיפול או יידרש להם איזשהו טיפול, בגלל שבדרך כלל זה יהיה אירועים ריגיים שהם חסרי משמעות לטווח הרחוק, אוקיי? כן כדאי אם אפשר לאבד איזשהו, לייצר איזושהי חוויה של עיבוד של האירוע בשלב מאוחר יותר, במיוחד אם זה משהו גדול, ולא הרבה כדיברתי על זה בפרק הקודם של שבוע שעבר בפודקאסט, כשהעולם קורס סביבנו. אם לא שמעתם את הפרק הזה, אז תשמעו את הפרק הזה עד הסוף, ואז תחזרו לפרק ההוא, כי זה באמת פרק מאוד מאוד מאוד חשוב בהקשר של מה שאנחנו מדברים עליו היום. היום אנחנו לא נדבר על איך לאבד את האירועים אחרי החרדה, אנחנו רק נדבר על איך להתמודד ריגית עם החרדה שיש לנו באותו רגע, ואז אחר כך באמת צריך לעשות עוד משהו, שזה העניין של העיבוד, ועל זה אנחנו, אני מדבר הרבה הרבה יותר בהרחבה באמת בפרק הקודם. כשהעולם קורס סביבנו זה הפרק הקודם בפודקאסט, אוקיי? אז זה סוג אחד של חרדה. סוג אחד של חרדה זה נובע מגירוי נקודתי. הסוג השני נובע מלחץ מתמשך. מה זה אומר לחץ מתמשך? דוגמה, באמת גם פעם ראשה שלי באמת התקף חרדה אמיתי, זה היה באמת בתקופת הקורונה, אני זוכר שמי שלא מכיר אותי וזה פעם ראשונה שומע אותי, אז אני המנכ״ל של המחלת תוצאות, המחלה הגדולה בישראל ללימודי NLP, יש בבעלותי עוד מחלת NLP ועוד מחלה ללימודים של מקצועות הלידה, ועוד כמה עסקים ודברים שאני, פרויקטים שאני עוסק בהם, ובאותה תקופה כל המחשבה שלי הייתה ש... יהיה בסדר, כאילו שלא חשבתי שיעצרו את הלימודים, לא חשבתי שיהיה בידודים, לא דמיינתי את כל הדברים האלה ואז שכל הדברים האלה הגיעו פתאום הייתי צריך לסגור את העסקים שלי, הייתי צריך לשלוח המון אנשים לחלט, הייתי צריך לעשות הרבה שיחות קשות עם אנשים לגבי זה שאנחנו מקצתים להם זמנית את השכר על כל מיני דברים שלא היה ברירה ואני זוכר שכל הדברים האלה פלוס לחץ כלכלי ואז נולד לי ילד לתוך כל הבלאגן הזה ממש שהוא נולד ככה שבוע אחרי שהתחילה כל הבלאגן של הקורונה והייתי בתוך כל הבלאגן הזה ואני זוכר שבאחד הערבים פשוט בום קרסתי. זה לא שהיה משהו אחד ספציפי וזה מה ללמוד פה, זה לא שהיה משהו אחד ספציפי שהוביל לזה, זה לא סרטון בום, זה לא שבבוקר הכל היה בסדר, זה איזשהו אומס של לחץ שנבנה לאורך הזמן שמוביל לאיזושהי קריסה בסופו של דבר. עכשיו הלחץ שנצבר יכול להיות, בוא ניקח באופן כללי יותר, הוא יכול להיות שהוא יגיע ממקור אחד או מריבוי של מקורות. בדרך כלל המקרים האלה מריבוי של מקורות כמו מה שקורה עכשיו באמת במצב הביטחוני של היום שזה באמת אוסף של המון המון המון אירועים אבל גם בסיטואציות אחרות כמו גירושים, שוב כמו שאמרתי פיתורים, מחלה שלי או מחלה של קרובו משפחה, מצב כלכלי קשה, קשיים משפחתיים חמורים ועוד מאוד ועוד ועוד. במקרים האלה כן אנשים מגיעים לטיפול, אגב מאוד מומלץ להגיע לטיפול במצב כזה או אולי אפילו תלוי בסיטואציה להגיע גם לטיפול וגם לאימון, סוג של קואוצ'ינג כי באמת הרבה פעמים הדבר הזה אם אני מנסה רק לטפל בו ברמה הרגשית, שוב לא שזה לא אפשרי אבל זה קצת לבקש מעצמי להיות בודה. אם אני עכשיו נמצא באיזשהו אירוע שהוא סופר קשה, סופר מורכב, סופר עמוס ואני אלך רק לטיפול, אז אני כאילו מצפה שהנפש שלי תהיה מספיק חזקה כדי להיות בתוך כאוס. הרבה פעמים הרבה יותר יעיל זה לעשות ממש גם שינויים בסביבה שלי, זאת אומרת אם אני עכשיו, יש דברים שאי אפשר לשנות אבל יש דברים שכן אפשר לשנות ואם אני יכול לשנות אותם אז קואוצ'ינג יכול להיות מאוד מאוד יעיל פה. אז בגלל זה הרבה אנשים כן מגיעים לטיפול ומומלץ להגיע לטיפול כדי להציל את עצמנו ברגעים האלה אחרת אפשר באמת להגיע לקריסות מאוד מאוד קשות וזה עצוב. אז הסוג ראשון זה קורה משהו בום שנותן לנו כמו סתירה אחת מצלצלת ואנחנו נופלים, הסוג השני זה באמת תקופה של חרדה, תקופה של לחץ מתמשך שבסופו של דבר אחרי הרבה זמן הוא סוג של מכריע אותנו. עוד שנייה נדבר על גם מה האורח של ההתקף, האם ההתקף נמשך קצת זמן, הרבה זמן, עוד שנייה נגיע לזה. הסוג השלישי זה מה שנקרא התקף חרדה פוסט טראומטי. זה עלול להיראות כאילו מדובר כמו חרדה מגירוי נקודתי, זאת אומרת נגיד כמו שסיפרתי על הסרטון של הטבעונות, אבל כאילו זה יראה שזה לחלוטין לא פרופורציונלי לאירוע. זאת אומרת כאילו לא קרה כמעט כלום והבן אדם מגיב כאילו הוא עכשיו נחשף לזוועות. ומה שבאמת קורה שם כדי להבין את הקטע הפסיכולוגי של זה זה שבעצם הסיטואציה הנוכחית בכלל לא רלוונטית. הסיטואציה הנוכחית היא כמו טריגר, היא מפעילה במוח של הבן אדם את התזכורת ואת האירוע שקרה לו אחורה אחורה בעבר. אני יכול לשתף אתכם ממש בקצרה שהיה לי אירוע כזה עם אבא שלי, כמו הרבה מהאבות של הרבה מאיתנו והרבה מהאנשים שמקשיבים פה או הבעלים של האנשים שמקשיבים פה או וואטאבר, ילדים. השתתף בכמה וכמה מלחמות ומה שהיה זה שפשוט אני יושב לידו בסלון והיה איזה הודעה שהוא קיבל מחבר שלו מתקופת הצבא, מפעם שלא דיבר איתו הרבה מאוד שנים. והחבר שלו זרק לו בכמה משפטים על איזה משהו שהם ראו ולכאורה אתם יודעים כאילו לא עכשיו תיאור מלבב ונחמד אבל לא משהו שלכאורה בגדי לשמוע אותו. אבל זה כן בגדי לבן אדם שהיה שם, לבן אדם ששם קרס ולא עשה עיבוד כמו שצריך לאירוע ובאמת אבא שלי נכנס לאיזשהו התקף חרדה שם שהוא מאוד קצר כאילו גם הייתי שם טיפה לנסות לעזור לו אבל ונדבר על אפשר לעזור במצבים כאלה עוד מעט אבל באותו שנייה הוא הגיב לא כאילו חבר שלו בטלפון אומר לו משהו אלא כאילו הוא נעוצה שם בשטח כאילו הוא עכשיו מול האנשים האלה כאילו עכשיו רואה את המאורות האלה בעיניים כאן ועכשיו חי וזה התקף חרדה פוסט טראומטי ובסוף הפעם האחרונה זה שיכול להיות מצבים שבהם אני לא יודע מה הסיבה. אני לא יודע אם קרה משהו עכשיו, אם קרה משהו מתמשך, אם יש שם טראומה, אין לי מושג מה קרה ואנחנו ממש נדבר על מה עושים אם אני רואה אדם שהוא נמצא באיזשהו חרדה אבל לא ברור לי מה קרה לו אני יודע שהוא סובל אני יודע שזה לא נעים לו אבל אני לא יודע מה קורה פה. עכשיו אחרי שעברנו על ארבעת הסוגים המרכזיים של ארבע סיבות או ארבע נקרא לזה שורשים שעל בסיסם יושבים התקפי חרדה, שזה באמת הגירוי הרגעי, הסתירה הזאתי לפנים, הלחץ המתמשך, התקף הפוסט-טראומטי, וכשהמצב הרגיל זה שזה לא ברור, אני רוצה שנדבר על איזה סוגים של התקפים יכולים להיות, איך ההתקף הזה נראה כלפי חוץ, ואז כמובן גם נדבר על מה עושים כדי לעזור לבן אדם שנמצא במצב הזה, אוקיי? אז בואו נדבר שנייה על סימפטומים, אוקיי? אז הסוג הראשון, סליחה, הסוג הראשון הוא ניתוק, הסוג השני נקרא קריסה רגעית, קצת מה שתיארתי לכם, גם במקרה של אבא שלי בסלון, גם במקרה שלי מול הסרטון של הטבעונות וכן הלאה, זה קריסה רגעית, ונדבר גם על ממש לופ חרדה קלאסי, שזה המצב הכי מעניין, מאתגר, בעייתי, אבל כאילו אפשר גם לדעת לפתור אותו, ונדבר גם עליו, אבל שהוא מייצר את המצבים הכי קיצוניים, אז נדבר על שלושתם. אז מה זה בעצם אומר ניתוק? ניתוק זה שהבן אדם חווה את אחד מהדברים האלה, שוב, זה יכול להיות משהו כתוצאה מפוסט-טראומה, זה יכול להיות חרדה בעקבות לחץ מתמשך, זה יכול להיות כתוצאה מאיזשהו גירוי נקודתי, וזה יכול להיות משהו שאני לא יודע מהו, אבל פתאום הבן אדם אפתי, הוא מנותק רגשית, הוא שותק בדרך כלל שתיקות ממוסכות, הוא לא מדבר, הוא בוהה בדרך כלל לאיזשהו כיוון, השרירים שלו בדרך כלל יהיו מאוד מאוד רפויים, לפעמים במצבים יותר חמורים יהיה יכול להיות גם איזה עקרה, אובדן צבע באור, ממש הבן אדם מלבין, הוא לא מסתכל, הוא לא בצומת לב למה שקורה סביבו, הוא מתעלה מהסביבה, כי אצל האדם לא איתנו, אוקיי? עכשיו בסיטואציה כזאת, כמו בכל הסיטואציות הנוספות שנדבר עליהן של התקפי חרדה, למרות שמעצד זה יכול להיות טיפה מפחיד לראות את זה, שוב, מי שאין לו ניסיון, מי שלא עובד בקליניקה, מי שלא רגיל לראות התקפי חרדה, אז אני חושב שזה יכול להיות קצת מלחיץ, אני יודע שאנשים מתחילים לחצים לראות אנשים ככה, אז למרות שזה יכול להיות מפחיד, אחד הדברים הכי חשובים, אם אתם רוצים לעזור למישהו שנמצא בהתקף חרדה, זה לא לשדר לו לחץ, אוקיי? לא לשדר לו לחץ, לא להרגעות לו שאתם מודאגים מהמצב שלו, זה לא עוזר, נדבר הרבה על מה לא לעשות וגם על מה כן לעשות כמובן, אבל לא צריך להילחץ, צריך לבקור שכל הדברים האלה הם בסופו של דבר עוברים, וכל עוד הבן אדם לא יודע, לא עכשיו רץ לכביש או לא יודע, איזה משהו כזה, אז הוא נוהג תוך כדי שהוא בהתקף כזה, אז כנראה שלא יקרה לו כלום והכל יהיה בסדר, ובטח ישמור על הסנטר הזה הרגוע, כי אחרת אנחנו יכולים להוביל את הבן אדם למצב יותר גרוע ממה שהוא היה בו. באמת בוא נגיד ככה, רוב הסיכויים שאם בן אדם חווה את אחד ההתקפים האלה לבד, זה יותר טוב מאשר בן אדם דביל שפועל בצורה שהפוכה למה שאני אלמד עכשיו. כמובן שאם אתם תדעו לפעול בצורה נכונה, כמו שאני אלמד עכשיו זה הרבה יותר טוב מאשר שבן אדם יהיה לבד, אבל להיות לבד בהתקפים האלה זה לא הדבר הכי גרוע. הדבר הכי גרוע זה להיות בהתקף הזה עם בן אדם שסופר נלחץ, ששואל שאלות מטומטמות, שמנסה בסוף מחמיר את הסיטואציה, אוקיי? ואני אלמד אתכם איך לא להיות הבן אדם הזה, אוקיי? אז האופציה הראשונה, או הסוג הראשון זה ניתוק, ועכשיו נדבר על מה עושים עם זה. הסוג השני זה מה שנקרא קריסה רגעית, מה שזה יקרה זה ייראה כמו היסטריה, הבן אדם יזוזה לו חזור, הוא ירעד, יכול להיות רעידות פיזיות של הגוף, במצבים פשוטים זה רעידות קלות, במצבים יותר עוצמתיים זה יכול להיות רעידות רציניות ממש של הגוף. במקרים מסוימים זה יכול להיות מלווה בצעקות, דיבור חזרתי, בכי, דופק מועץ, גם זה הכרה מסוג אחר, נשימות שטחיות עד כדי קוצר נשימה שהבן אדם מרגיש שהוא לא מצליח לנשום. שוב, אנשים לא נחנקים באמת מהתקפי חרדה, הם לא מאבדים את היכולת נשימה שלהם ומטים, ולכן מאוד מאוד חשוב לא לשדר גם פה לחץ. עכשיו פה אני מבין שזה יכול להיות אפילו יותר מפחיד מהסיטואציה הקודמת, אבל אם הדרך המרכזית שאני יכול פה להפריע זה לשדר לחץ, אם אני לא אשדר לחץ אז כבר המצב, רוב הסיכויים משתפר מאוד מאוד מהר, וזה נקודה סופר סשובה להבין. במצבים של קריסה רגישית, ברוב המקרים זה לבד, אם לא תעשו כלום, ישתפר מאוד מאוד מהר באופן יחסי, והאדם יחזור להתאפס על עצמו. למה? כי הדבר הזה, ההתקף הזה דורש המון אנרגיה, וזה מאוד מעייף להיות בהתקף הזה. בגלל זה אחרי התקף כזה אנשים יכולים להירדם, ליפול, לא ליפול במובן של ליפול לכם לשבור את הראש, אבל כאילו ליפול לשבת על השפה ולא יודע מה, להגיע לאיזשהו שלב כמו ניתוק כזה, כדי להתאפס על עצמם, אבל הרוב הוא התאפס חזרה על עצמו, וזה באופן הדרגתי, לפעמים דרך ניתוק קצר כמו שדיברנו מקודם. עכשיו תראו, למעט מקרים מאוד מאוד קיצוניים, הסוג הזה של התקפי חרדה ישתפרו מעצמם תוך מספר דקות, בטח אם אתם תתמכו במדינה בצורה נכונה. מה זה מספר דקות? שלוש דקות, חמש דקות, שבע דקות, גג, גג, גג, גג, זה קיצוני, אוקיי? ברוב המקרים זה יהיה פחות מחמש דקות, אוקיי? פחות מחמש דקות. עכשיו, אם אני אנסה לתמוך בבן אדם בצורה שגויה, בצורה לא נכונה, אני עלול לגרום לבן אדם להתעקע במצב הזה הרבה הרבה יותר זמן. אז כמו שאמרתי, אם אתם לא מתכוונים להקשיב לפרק עד הסוף, עדיף שאם אתם רואים מישהו במצב הזה, פשוט תעזבו אותו לבד, תנו לו להיות לבד, זה לא אידיאלי, אוקיי? מן הסתם, אבל זה בערך עדיף פי חמש מאות מאשר אם תשבו לידו ותתייחסו לו אותו. מה קרה? הכל בסדר? מה קרה? הכל בסדר? מה אתה רואה? למה אתה ככה? יש בך משהו? אתה בסדר? אתה זה? אתה רוצה קוסמויים? אתה רוצה קוסמויים? אתה רוצה טישו? כל הדברים האלה גרוע מאוד מאוד מאוד. עכשיו, בהמשך הפרק כמובן נדבר על בדיוק איך לעזור להם, אבל כרגע אם אתם לא מקשיבים לצוף פרק, פשוט תעזבו אותם בצד, אל תעשו את הדבר המטומטם הזה, אוקיי? עכשיו, אם אתם יודעים שאתם עכשיו בתוך סיטואציה ומישהו אחר מתנהג ככה, תרחיקו אותו. אוקיי? אחד הדברים הכי מרכזים שאנחנו עושים זה להרחיק גורמי לחץ, להרחיק אנשים לחוצים מהבן אדם שחווה התקף חרדה. פשוט תסבירו לו, תקשיב, אתה עושה יותר נזק, זוזה הצידה, אני מטפל בסיטואציה. תהיו על האנשים האלה והדבר הזה. עכשיו, יש כאלה שיגידו, אבל גל, אתה אומר חמש דקות, אתה אומר שבע דקות, אני מכיר זה שיכול להיות שבן אדם נשאר בהתקף חרדה במשך הרבה מאוד שעות, או התקף חרדה שנמשך שעות הוא לא התקף חרדה מהסוג של קריסה ריגית, הוא כבר נכנס ללופ של חרדה קלאסי. מה זה לופ של חרדה קלאסי? זה בעצם בסיטואציה שבה, אם בסיטואציה הרגילה, בוא שנדבר על זה, הבן אדם חווה איזשהו התקף, הוא רואה איזשהו סרט, עוד שנדבר על זה לעומק, הוא רואה איזשהו סרט, הוא נמצא בתוך איזושהי חוויה מאוד מאוד שלילית והוא מגיב אליה, אז הוא בדרך כלל יחווה אותה פעם אחת, פעמיים, שלוש, או יחווה איזשהו סרט, הסרט ייגמר, הבן אדם לאט לאט יירגע. בלופ של חרדה, בעצם מה שקורה זה שהאירוע הראשוני הזה, הסרט הראשוני הזה, מייצר איזשהו סטרס בבן אדם, ואז הבן אדם מתוך המחשבות שלו והתפיסות שלו והשאלות שהוא שואל את עצמו, אוקיי? הוא מכניס את עצמו לעוד יותר חרדה ועוד יותר חרדה ועוד יותר חרדה, ואז במקום להשתפר בצורה דרגתית, זה יחריף בצורה דרגתית, אוקיי? זה יחריף בצורה דרגתית. עכשיו שוב, אם אתם רוצים להכניס מישהו ללופ כזה, אתם רוצים לשאול אותו, מה קרה? מה קרה? הכל בסדר? הכל בסדר? כאילו, זה בדיוק, אם תתנהגו ככה, כמו שהרבה אנשים לצערים מתנהגים, זה מה שמוביל אנשים מקריסה ריגית שהייתה יכולה לעבור, למצבים של לופים של חרדות וצריך להימנע מזה, אוקיי? עכשיו שוב, זה עלול להיות מאוד מאוד מאוד מפחיד, אם אתם לא מתורגנים בזה ואם לא ראיתם את זה אף פעם, אבל חשיבות עליונה, עליונה, עליונה, לא לשדר על הבן אדם לחץ, לא לשדר שאתם מודאגים ממנו, אוקיי? היה לי לפני כמה חודשים באחת הכיתות שאני מעביר בקורס NLP, תלמיד שאני יודע שיש לו היסטוריה ורגש של התקפי חרדה, מתוך זה שהוא היה בתוך, זה קשור גם לאיזשהו פיגוע שהוא היה נוכח בו כשהוא היה ילד, פיגוע ביטחוני, וידעתי את זה עליו, ידעתי גם שהוא עבר כל מיני סוגים של טיפול, וממש לקראת סוף אחד השיעורים הוא מגיע אליי ובום, נכנס לאיזשהו התקף חרדה, באמת חזק, הוא רועד כולו, העיניים שלו מתחילות לזה, ואני עכשיו מסתכל עליו ומאוד בקלות יכול להילחץ, אנשים סביבות טיפה נלחצו, מה שעשיתי כמו שאתם צריכים לעשות אם יש מישהו שנלחץ ומישהו שחווה חרדה, הרחקתי אותם, במקרה הזה בחרתי להושיב אותו, אמרתי לו שב, שימו לב, לא אמרתי לו אתה רוצה לשבת? הכל בסדר? אתה רוצה לשבת? לא, כשאתם מתפקדים מול בן אדם שחווה חרדה, אם אתם מדברים אליו אתם מדברים ברוגע, נדבר על זה אחר כך יותר לעומק, אתם מדברים ברוגע, אתם מדברים בפקודות ישירות, ואתם מכוונים אותו בצורה מאוד, עם המון המון ביטחון, אני עשיתי לו שב, הוא ישב, אמרתי לו אני יושב לידך, או שנדבר על איך עושים את זה, ובאמת זה נרגע תוך פחות משלוש דקות, למרות שהוא היה יכול להיכנס ללולה מתמשכת כי זה הרקע שלו, ואני אסביר לכם איך לעזור לאנשים לצאת מהלולות האלה בהמשך, אוקיי? עכשיו שוב, הלולאות האלה, הלופ של החרדה יכול להנבור מכל אחת מהסיבות שדיברנו עליהן, כן? זה יכול להיות מתוך משהו רגיש, זה יכול להיות מתוך משהו מתמשך, זה יכול להיות מתוך משהו פוסט טראומטי, זה יכול להיות מתוך אלף דברים, אבל ברגע שהבן אדם נכנס ללופ הזה, במקום שהוא ישתפר לאט לאט, מה שיקרה, איך תדעו שהוא בלופ, שגם יהיו רגיעות קצרות, זה פשוט כל הזמן החרדה תחזור, ומעבר לזה היא תתעצם ותתעצם ותתעצם, וזה יכול להימשך הרבה זמן. מה זה הרבה זמן? עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה, שעה, שעתיים, שלוש, ארבע, חמש, גם שש שעות, זה יכול להימשך הרבה מאוד זמן. למה בסוף זה ייגמר? כי בסוף הבן אדם, סליחה שאני אומר, יהיה מוטש. אם מאוד מאוד דואף, הגוף שלו לא יוכל להכיל את הרמה עוד של העצימות הרגשית, והרגש ירד, כן? במצב כזה, אם הוא הגיע עד לשם, אז כנראה מאוד כדאי לקחת אותו לאיזה טיפול, אבל אפשר להוציא אותה מזה לפני. אז כמובן נדבר עוד מעט על איך להוציא אותם, וזה בדרך כלל לא קשה. שימו לב, זה שזו סיטואציה מאוד מלחיצה, זה לא אומר שקשה להוציא אותם. כן כדאי לדעת, אבל מה היה הטריגר שהפעיל את הלופ, כדי שאני אוכל לעזור לו אחרי שהוא יצא מהלופ, גם להרגיע אותו באמת, עוד שנדבר על זה, אוקיי? עכשיו תראו, לאורך הזמן, וזו נקודה סופר חשובה, בן אדם שמצא את עצמו, אפילו פעם אחת, אפילו פעם אחת בחיים, ברגע שפעם אחת בחיים, בן אדם נמצא בתוך הלופ הזה, ונפל לתוך הלופ הזה, לתוך הלולאה הזאת, הוא יכול בקלות להיכנס חזרה ללולאה הזאת מגורמים שונים. זאת אומרת, פעם אחת הוא נכנס לזה בגלל, לא יודע, הזקה, אירוע ביטחוני, מה שקורה היום, משהו שקרה בילדות, לא משנה, מעכשיו, כל פעם שיהיה לו איזשהו חיסר רגית או ניתוק, הוא יכול בקלות להיכנס חזרה ללופ הזה, כי המוח שלו למד להיכנס ללופ הזה. עכשיו, לכן מאוד מאוד מאוד מומלץ, מספיק שבן אדם פעם אחת, פעם אחת חוות הלופ הזה, זאת אומרת, היה באיזשהו חרדה שיותר משלושה, ארבע, חמש דקות, מאוד מאוד מאוד מומלץ שהלך לטיפול, אוקיי? זה לא עכשיו בהכרח דחוף ברמה שהוא חייב ללכת היום, אבל מאוד מאוד כדאי שהוא ילך לטיפול. אני כמובן ממליץ במיוחד על טיפולי NLP, זה הדבר שאני הכי מאמין בו, אבל גם CBT הוכח מדעית כי מאוד מאוד מאוד יעיל להפחדת חרדות מהסוג הזה. אז זה גם משהו שאפשר להשתמש במטפל CBT, מטפל NLP, יש עוד הרבה שיטות שחוטזון עם חרדות, אבל תבחרו משהו שעובד, אוקיי? אז בואו נדבר על מה עושים בכל אחד מהמצבים האלה. בשביל להבין מה עושים במצבים האלה ואיך חוזרים לעצמנו ולאחרים, קודם כל חשוב להבין מה בכלל קורה שם, למה הבן אדם בכלל נמצא בבית כיף כזה, זה התנהגות מאוד מוזרה ולכאורה לא הגיונית, כי מה קורה שם? למה הוא מגיב ככה, אוקיי? אז בעצם הסיבה שהבן אדם מצוי שם זה איזושהי סיטואציה פנימית שהיא מנותקת מהעולם החיצוני ואני אסביר. ב-NLP יש לנו הבחנה שנקראת IR או מלא Internal Representation, בעברית מיצג פנימי. עכשיו הסיבה שב-NLP אנחנו קוראים לזה מיצג פנימי ולא לא יודע, כמו שקוראים לזה בקוצ'ינג כזה סיפור פנימי או תמונות שרצות לנו בראש, זה כי חשוב להבין שהמיצג הזה, מה שרץ לנו בראש, זה יכול להיות גם תמונות, גם סרטים, גם סיפורים, גם צלילים, גם תחושות, גם תעמים, גם ריחות, ממש כל החושים שלנו מופעלים בתוך העולם הפנימי הזה, בתוך המציאות המדומה הזאת, ממש להבין שזה כמו המשקפיים האלה של המציאות המדומה שהבן אדם פשוט נמצא בעולם אחר לגמרי והוא חי את זה. כל המצבים האלה בעצם הבן אדם מגיב או בכיפאון או בניתוק או ניסיון לברוח או להילחם, כמו שאתם מכירים מהתגובות הישראלותיות הקלאסיות, Fight, Flight, Freeze, אותו דבר, אוקיי? האדם בעצם מגיב למייצג הפנימי שלא נמצא סביבו פיזית. תשאלו אתכם, רגע, למה בן אדם קופה? לא קרה כלום, הוא רואה טלוויזיה, הוא רואה משהו בטלוויזיה, חדשות. כי הוא מדמיין שהוא שם. ואז שהוא מדמיין שהוא שם, במייצג הפנימי שלו הוא שם, הוא מגיב בתגובה הישרדותית של פריז, של לקפו, אוקיי? אם אתם רואים אותו משתולל וזז, אז הוא מנסה לברוח, או שהוא מנסה להילחם. אוקיי? זה ממש ממש ככה, אם האדם מנסים להילחם, לפעמים הוא יכול צריך להיזהר בסביבה שלו. אתם יכולים בקלות בטעות שהוא יתקוף אתכם או משהו, זה קורה. אוקיי? נדבר על זה עוד מעט, אוקיי? אז הדרך הקלה להבין את זה, זה שתחשבו באמת שהבן אדם הולך עם משקפיים של מציאות מדומה, הכי טכנולוגי שיכולה לריחות ותחושות והכל, והוא מגיב למה שהוא רואה במשקפיים של המציאות המדומה. עכשיו תראו, אני רוצה לספר לכם כמה הדבר הזה עוצמתי כדי שתבינו. לפני כמה שנים הזמינו אותי למעבדה, איזה כמה חבר'ה, שפיצים, תותחים, אלופים במציאות מדומה, והם רצו לפתח איזשהו פרוטוקול שיעזור לאנשים עם חרדות או עם פוביות או עם כל מיני דברים במציאות מדומה, דרך כל מיני רעיונות, ובשביל זה הם רצו להדגים לי כמה הדבר הזה חזק. והם שמו לי את המשקפיים, שזה סיפור אמיתי. שמו לי משקפיים, ונתנו לי כזה להחזיק בידיים וברגליים משהו, לא יודע, לא זוכר בדיוק כזה היה, ובעצם אני יכלתי ללכת שם, אצלם במעבדה, וכשאני הלכתי פיזית, זה היה במרטף, כן, הייתי במרטף, אני ראיתי בתוך המשקפיים כאילו אני זזב כמו משחק מחשב. עכשיו חשוב להדגיש, המשחק מחשב הזה היה כמו בגרפיקה נוראית, לא יודע, כמו משחקים שאני שיחקתי לפני 20 שנה כזה. משחקים של פעם, מכוערים כאלה עם הכל פיקסלים, ועדיין זה השפיע כל כך חזק. אני יכול רק לדמיין כמה חזק זה היה אם זה היה בגרפיקה מציאותית, כמו שאנחנו רואים בדמיון שלנו. ומה שהם נתנו לי לעשות זה שאני הייתי על גג שם, כאילו לא באמת הייתי על גג, כי הייתי במרטף, במציאות המדומה הייתי על גג, אוקיי? והם אמרו לי תלך קדימה, תלך קדימה, תלך קדימה, ואני כזה עומד על הקצה של הגג, עכשיו חשוב, אף פעם מגיעה למה? כמו של משחק מחשב של פעם, ואומרים לי תעשה עוד צעד עכשיו. במשחק אם אני עושה עוד צעד אני לכאורה נופל מהגג, גג 20 קומות, אוקיי? עכשיו אני אומר לעצמי בראש, גל, אתה לא באמת על הגג, אתה במרטף, אתה יודע את זה, אתה שומע את החנונים האלה שבנו את כל המציאות המדומה, מדברים איתך, אתה יודע שאתה לא על הגג, שאתה במרטף, אתה יודע שאם אתה תעשה צעד, אתה ראית לפני שנייה עיניים שלך ראו שיש מקום לפניך ושלא יקרה כלום אם אתה עושה את הצעד. אבל הידיים שלי אזיעו בטירוף ופשוט פיזית לא הצלחתי להרים את הרגל לעשות את הצעד, והם צחקו עליי ואומרים לי שכמעט כולם חופרים את זה כך. אוקיי? אז להבין שבן אדם חווה את הדמיון הזה, את מה שעובר לו בראש כאילו זה מציאות ובגלל זה הוא מגיב ככה. אוקיי? עכשיו תחשבו שלבן אדם הזה גם יש אוזניות ויש זה והכל בוווליום גבוה ועוד שנייה נדבר. אוקיי? עכשיו, אז איך שרוב האנשים מגיבים בסיטואציה הזאת זה שהם מנסים לדבר עם הבן אדם הזה. עכשיו תחשבו שהחבר'ה האלה נמצאים שם, נכון? כמו בסיפור שסיפרתי הרגע, ואומרים לי תעשה עוד צעד, הכל בסדר לא יקרה כלום, תעשה עוד צעד, תעשה עוד צעד, תעשה עוד צעד. זה לא יעזור. כי אני לא איתם, אני נמצא במציאות מקבילה. מעבר לזה, אם המציאות המקבילה היה לה גם סאונד בוווליום גבוה, לא הייתי שומע אותה אפילו. צריך להבין שכשבן אדם בהתקף חרדה ואתם מדברים איתו, הרבה פעמים הוא בכלל לא שומע אתכם. הוווליום הפנימי של מה שרץ לו בראש כל כך גבוה שהוא פשוט לא שומע אתכם בכלל, אז הוא לא מגיב. עכשיו אומרים, הוא ישב שם, הוא לא מגיב. כן אחי, ברור שהוא ישב והוא לא מגיב. הוא בראש שלו יש סרטי מלחמה בוווליום גבוה ואתה מדבר איתו בשקט. לא אחי, זה לא יעבוד, הוא לא ישמע אותך. אוקיי? עוד שנייה נדבר על מה כן עושים. מעבר לזה, אם אני כן רוצה לעשות את זה, סליחה, הוא טעות, זה באמת שאלות שמעצימות את החוויה, כן? מה שדיברנו עליו מקודם. מה קורה שם? הכל בסדר? מה לא בסדר אצלך? מה קרה לך? כן, כי כששואלים אותי מה קרה לי, אני מתחיל לחשוב על מה שקרה לי, כי זה רק מחריף את הסיטואציה. אז שוב, כמו שאמרתי, לא צריך לשדר לחץ, זה לא הזמן לתת לאנשים טישו, לא הזמן לנגב להם את היפור, לא צריך להביא להם כוס מים, לא צריך להגיד להם לנשום או שאתם מודאגים, לא צריך לדבר מהר, לא צריך ללחץ, לא צריך לצעוק, אלא אם כן אתם רוצים לעשות משהו ספציפי. אז בואו נדבר מה כן. אז אם הבן אדם חווה ניתוק, מה עושים? אז הדבר הראשון שאני יכול לעשות, זה כמובן שוב בהתאם לסוג המערכת היחסים ביני לבינו, אני יכול לשבת לידו, בדרך כלל הבן אדם לא יהיה בניתוק בעמידה, הוא יהיה או בישיבה או בשקיבה, אז אני אשב לידו, אם זה מתאים ואני רואה שכשאני יושב לידו, כי הוא מתאים בסוג המערכת היחסים בינינו, ואני יושב לידו ואני רואה שהוא סבבה עם זה שאני יושב לידו, אני יכול אולי לשים לו יד על הכתף או לשבת מאוד מאוד צמוד אליו, אם אני רואה שהוא רוצה את זה, שהוא מקבל את זה, צריך להיות מאוד מאוד רגישים, אפשר גם לחבק אותו, כדאי מאוד בבן אדם שהוא בניתוק להיות בשקט יחד איתו, סביר להניח שתוך 2-3 דקות אם נהיה איתו בשקט, אם נחבק אותו, פשוט לא נעשה כלום, ננשום איתו, אפשר דרך אגב עוד טכניקה מעולה, להתאים את קצב הנשימות שלי לקצב הנשימות שלו, סביר מאוד מאוד מאוד להניח שתוך דקה 2-3-5, הבן אדם יתחיל לדבר, וכשיתחיל לדבר הוא יגיד איזה משהו, בתחלה זה יכול להיות מלמולים, הוא יכול לדבר אל עצמו, מומלץ לתת לו לדבר קצת, להיות צבלנים, לתת לו את הזמן לאבד את החוויה, אני לא רוצה לנשוך אותו החוצה מהחוויה ואז אחר כך שיהיה לו חוסר איבוד של החוויה, והוא יכול להיכנס עם זה לבעיות ארוכות טווח, אוקיי? אני רוצה לתת לו את הזמן, לתת לו לאבד את החוויה, אם כבר מדברים שוב, אני רוצה להימנע משאלות כמו מה קרה, הכל בסדר, כל מיני שאלות כאלה ואני ממש להימנע מהן, ואני רוצה לשאול אותו שאלות יותר מקרקעות, אוקיי? שאלות יותר רגועות, נגיד משהו כמו, או להגיד לו, או לדבר אליו, להגיד לו הכל בסדר, אני פה לידך, אתה נראה טוב, כן? מה שאומר, אתה נראה טוב, את נראית טוב, כיף להיות לידך, אנחנו בבית, כל מיני אמירות כאלה שמקרקעות, שמרגיעות, בלי לנסות לשאול כל מיני שאלות, אם אתם רוצים כבר לשאול שאלות, אז נדבר אחר כך על איזה שאלות. עכשיו, אם צריך באופן דחוף להוציא בן אדם מהאפתיה, כדי לא, מהאפתיות לא יודע, כדי, לא יודע, צריך לעבור כביש, צריך, לא יודע, לרוץ איתו למקלט, לא יודע, אז יש את הטכניקות שאני אדבר עליהם בהקשר של לופ של חרדה, אבל שוב, אני מזכיר, רוב המקרים, אם הבן אדם בניתוק ובשקט, לא כדאי לעשות את זה, לא צריך לעשות את זה, בטח שלא אם לא ניסינו לפחות עשר דקות, עשרים דקות, חצי שעה, פשוט להיות בשתיקה לידו, לתת לו לדבר לאט לאט ולתת לו לצאת מזה לאט, זה בדרך כלל יהיה הדבר היותר נכון, שוב, אלא אם כן יש איזה שהוא אילוץ משמעותי. אז אם הבן אדם חווה איזשהו קריסה, איזושהי היסטריה, רגיש, מה עושים? אז שוב, אפשר גם עכשיו במקרה הזה לשבת ליד הבן אדם או לעמוד לידו, מומלץ ל... או להצמד, במקרה הזה, להצמד עלול להגביר את החרדה, כי הוא עכשיו חי בסרט, לא יודע מה, יש שם אנשים סביבו, קורים שם דברים וזה, אם הוא עכשיו התחיל להרגיש אותי לידו, אז זה עלול מאוד מאוד להגביר את החרדה. אם אתם כן מתקרבים לבן אדם, אז כדאי להתקרב אליו לאט לאט לאט לאט, ואם אתם ממש רוצים להוסיף איזשהו מגע כדי לשדר לו ביטחון, אז מומלץ להתחיל עם משהו מאוד סטרילי, כמו לנסות לתפוס את הקף יד שלו עם הקף יד שלכם, או לשים את היד שלכם על הכתף שלו, משהו מאוד מאוד עדין ועם המון המון המון רגישות. אם אתם מרגישים אפילו קצת קצת קצת התנגדות רטייה מהמגע, עזבו את המגע, לא צריך את זה. אוקיי? אני שמעתי כבר לא מעט סיפורים על מטפלים שחטפו סתירות, בוקסים, מכות, כאילו לא בכוונה מתוך התקף חרדה, כשהם ניסו לגעת במישהו. תחשבו, הבן אדם בתוך סרט, הוא מרגיש עכשיו שמישהו נוגע בו, הוא נלחם בחזרה, אתם לא רוצים להיכנס לסיטואציה הזאת, זה ייצור סיטואציה לא נעימה, אוקיי? זה גם עלול להגביר את הסטרס, תחשבו שהבן אדם עכשיו באיזשהו סרט פנימי כזה, הוא לא יודע איפה הוא, הוא מפחד, פתאום הוא מרגיש מישהו נוגע בו, זה מאוד מאוד מבהיל, הוא לא רואה את הבית, הוא לא רואה את הסלון, הוא לא רואה את המקום שאתם נמצאים בו עכשיו שהכל רגוע, והוא לא רואה את הפרצוף שלכם. הוא רק רואה את הסרט שהוא חי בו, והוא עלול להרגיש שאתם פתאום נוגעים בו, זה יכול להיות מאוד מאוד מאוד מלחיץ ולהגביר את סף החרדה. עכשיו, אם בא לכם לדאוג לבן אדם לעשות לו סביבה טובה יותר ורגועה יותר, אז שוב, בהנחה שהוא לא משתולל, אפשר להביא לו כיסא, לא צריך להגיד לו לשבת, שוב, אין אם כן הוא עומד, אז אפשר לשים לו כיסא לידו ולהגיד לו שבאיזו תקיפות כזאת, שב, אבל אם לא זה, אז אפשר להניח לידו כיסא, לא צריך לעשות כלום, אפשר להניח באיזשהו מרחק סביר ממנו כוס מים או איזה משהו כזה, אבל לא צריך להציע לו לשתות, כן? צריך לייצר לו איזו סביבה אולי תומכת, אבל צריך לתת לבן אדם קודם כל טיפה להירגע ולצמור את האנרגיות שלו לבד, לא צריך להכביד עליו עכשיו עם מלא משימות, עם מלא גירועים, צריך לתת לבן אדם שנייה טיפה להירגע. אם המצב נמשך יותר מאיזה דקה או שתיים, ואתם במודעות שמים לב שהנוכחות שלכם לא מפריעה, וזו נקודה חשובה, אם אתם שמים לב שהוא שם לב שאתם פה לידו, אוקיי? וזה לא מפריע לו, וזה נמשך יותר מדקה או שתיים, אתם יכולים לנסות להרגיע את הבן אדם. שוב, אנחנו לא שואלים מה קרה, אנחנו לא אומרים אני דואג, אנחנו לא שואלים הכל בסדר, הדרך היא קרקוע. מה זה אומר? קרקוע וקשיבות, מיינדפלנס, מה זה אומר? להפנות בהדינות את תשומת הלב שלו לכאן ועכשיו. דברים להגיד כמו, אני שומע את הנשימות שלך, אתה פה איתי בבית או בסלון או בעבודה או במשרד או באוטובוס או לא משנה איפה אתם נמצאים. אתה בסלון יושב על הספה או באוטובוס על הזה או בים על הזה, לא משנה איפה שכן כן. זה רק אני ואתה פה, או אני ואתה פה עם כל המשפחה, כן? את האמת כמובן. אתה בבית והכל בסדר, אנחנו פה והכל בסדר, אני פה יחד איתך, כל סביבנו רגוע, אתה יושב על הרצפה, לא משנה. איזשהו תיאור מצב מהסביבה הצמודה אליו. עכשיו, אם הנוכחות שלכם באמת לא מפריעה לו, אבל אתם שמים לב שכשאתם אומרים את הדברים האלה זה לא עושה כלום, זה יכול לקרות, כן? זה לגמרי יכול לקרות. אז מה שאתם רוצים לעשות זה להעלות את הווליום. זאת אומרת פשוט לדבר חזק יותר. שימו לב, לא צריך להעלות את קצב הדיבור, אני לא צריך לשדר לחץ, זה לא... אתה פה בסלון, אתה פה בסלון, אתה... לא, לא, לא, לא. פשוט להעלות את הווליום, במקום אתה פה בסלון והכל סבבה, אתה פה בסלון והכל סבבה. אתה פה בסלון והכל סבבה. אתה פה בסלון, כי אפשר להגביר את הווליום עוד ועוד, אני לא יודע איך המיקרופון, מה המיקרופון יעשה עם זה, אבל אפשר להגביר ולהגביר ולהגביר את הווליום ולשמר את הוויב הרגוע, אוקיי? עכשיו, הסיבה לזה שאני רוצה שתעלו את הווליום זה לא בגלל שיקרה משהו או שהוא ימות אם לא תעשו את זה או שצריך לשדר לחץ, אלא פשוט בגלל שכמו שאמרתי מקודם, הבן אדם עם משקפיים של מציאות מדומה, הוא עם אוזניות על ווליום גבוה, הוא פשוט לא שומע אתכם. אז אתם לא צריכים להילחץ, אתם לא צריכים להיעלב כמובן שהוא לא מגיב לכם או משהו כזה, פשוט להגביר את הווליום ולחזור על עצמנו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. שוב, אל תצטרפו שתגידו את זה פעם אחת והבן אדם יצא מהסרט, ממש לא. תחשבו יותר כמו 20-30 פעם. אם אתם אומרים 20-30 משפטים כאלה, עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם, בווליום עולה ועולה ועולה ועולה ועולה, אז אולי זה הזמן לעבור לשלב הבא, אבל לא צריך יותר מזה, אוקיי? זאת אומרת, לא צריך לצפות שמיד זה יקרה ולא צריך להגיד את זה בעט רב, כן? אפשר לחכות 5-10 שניות בין פעם שאתם אומרים את זה לפעם הבאה. הדבר הזה יכול לקחת כמה דקות ובהדרגה אתם תראו שב-99.9% מהמקרים הבן אדם יירגע ויהיה סבבה. עכשיו, אם אתם רואים משהו שבהתחלה חשבתם שהוא כיסא רגית, אולי אפילו הגבתם כמו שהגבתם מקודם, אבל אתם רואים שבהדרגה זה רק מכאיף וזה רק מקצין, אוקיי? שוב, לא צריך להילחץ, זה לא יכול לראות מפחיד כלפי חוץ, אבל לא צריך להילחץ. אם אנשים נמצאים על ספה או שוכבים על הרצפה או משהו כזה, הם לא מתאימים או נפצעים מזה, אוקיי? במקרה הכי הכי גרוע, אם לא תתערבו ותעשו עוד נזק, זה יימשך כמה שעות ואז הבן אדם יתעייף וירגע, אוקיי? אז זה לא נעים, כדאי לעצור את זה, אבל לא צריך עכשיו ולעשות דברים ביותר גרוע. אז מה כן? איך עוצרים את הטירוף הזה? אז קודם כל צריך להבין שאם אתם נכנסים למשימה הזאת של לעצור את הטירוף הזה, מדובר בבן אדם מנותק מהסביבה ושהוא חווה דברים כרגע, בעצימות מאוד מאוד מאוד גבוהה. לכן, אם אתם רוצים לחדור את הרעש, תבינו שאתם תצטרכו כמעט בהגדרה וכמעט בוודאות לפעול בצורה עוצמתית ועם עוצמה יותר גבוהה מה שהוא חווה כרגע, וזה ידרוש מכם איזושהי רמה של נחישות. אוקיי? אז בשלב הראשון אפשר כמובן לנסות מה שדיברנו עליו מקודם, אפשר להתחיל ממשהו ממקד בחוויה שלה כאן ועכשיו, אבל הרבה פעמים אתם תגיעו למצב שאתם מדברים מאוד מאוד חזק ובלי תגובה. אוקיי? זה כמובן מקרה קיצון, ב-99% מהמקרים הדבר הזה פשוט יעבוד וירגיע, אבל אם במצב קיצון יותר חמור מזה והבן אדם פשוט לא מגיע, אפשר בזהירות כמובן, במיוחד אם הוא יותר גדול וחזק מכם, אם אתם הרבה יותר גדולים וחזקים, אז מה לעשות זה יתרון בדבר הזה, אבל אם הוא הרבה יותר גדול וחזק זה במיוחד להיזהר, או באותו גודל אז גם להיזהר, או שאם יש חפצים מסוכנים בסביבה שלנו זה גם מסוכן, כן אפשר ליפול, להיפצר, זה הסכנות האמיתיות. אבל מה שאתם יכולים לעשות זה בעדינות להחזיק ממש את הבן אדם, אוקיי? וממש לא לנהר אותו, אבל כאילו לתפוס אותו ובעדינות לגרום לו להרגיש פיזית שאתם נמצאים שם, תוך כדי שאתם מדברים אליו בצורה מאוד מאוד חזקה, אפשר בסגנון של מה שדיברנו עליו מקודם, זאת אומרת אנחנו פה, הכל בסדר, דברים כאלה, אתה בתל אביב, אתה בעוד השרון, לא משנה וואטאבר, ואפשר גם שתחזור על השם שלו, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, אתה בעוד השרון, אנחנו בסלון, הכל בסדר, אני רואה את הנשימות שלך, יוסי, כמובן יותר לאט מזה, אני עושה את זה מהר פשוט למען הפודקאסט כדי לא לבזבז לכם את הזמן, אוקיי? אז זה איך שזה ייראה. עכשיו ברגע שאתם רואים שחלק ולו הקטן ביותר, הקטן ביותר של פוקוס של הבן אדם מועבר מהמציאות המקבילה אליכם, תתחילו לשאול אותו שאלות, ישר תתחילו לשאול אותו שאלות, אבל לא שאלות על מה שקרה, אל תהיו סתומים, אל תעשו את הטעות שכל האנשים חסרי הידע עושים, אוקיי? אל תשאלו מה קרה, מה הרסית אותך כל כך, כי אז מה יקרה? אתם מחזירים אותו לחוויה שהוא הרגע יצא ממנה, גרוע. תשאלו אותו שאלות שיחזירו אותו לכאן ועכשיו, שאלות כמו, תגיד, מה הגודל של הבלטות במטבח? מה מידת נעליים שלך? מה המספר תעודת זהות שלך? מה הטלפון שלך? מה המייל שלך? תשאלו אותו שאלות שיחזירו אותו לכאן ועכשיו, שתוכלו לשאול אותו ברצף, וזה יחכך אותו לצאת חזרה על המציאות. אוקיי? מומלץ מאוד מאוד מאוד מאוד, אם מגיעים למצבים האלה, לשאול את השאלות האלה ולדבר עם האדם, גם אם אתם מדברים חזק, בטון מחייך ולסייס אליו, אוקיי? וטון מקבל, לא כועס, לא עצבני. יוסי, אנחנו כאן, בתל אביב, אתה נושם, איזה כיף פה, הכל רגוע, זה אני ואתה כאן, לא משנה, משהו כזה, ואתם שומעים את החיוך על הפנים שלי, אני מקווה. ולשדר אליו רוגע, לשדר אליו שלווה וביטחון, וממש ממש ממש לחייך, כדי שכשהוא כבר יראה אתכם, הדבר הראשון שהוא יראה זה בן אדם מחייך, זה ירגיע אותו. אם הוא יראה בן אדם לחוץ, הוא ילחץ, ויכול לחזור חזרה לתוך החרדה. זה מה שאתם לא רוצים, אוקיי? אז אחרי שהאדם נרגע, אם אתם רוצים לעשות משהו, אם צריך לא יודע מה, ללכת למקלט או משהו כזה, אז תגידו לו, בוא עכשיו למקלט, הולכים למקלט, לא משנה מה, או תימקדו אותו בלעשות את הפעולה הזאת, אבל אחרי זה מאוד מאוד כדאי להכווין את הבן אדם, שכרגע חוות את ההתקף חרדה, לעבור איזשהו תהליך של איבוד של חוויה. זה יכול להיות דבר קצר או ארוך, הדרגתי או בטבר, וההמלצה הכי גדולה שלי בהקשר הזה, זה תקשיבו לפרק של שבוע שעבר. תקשיבו לפרק שהעליתי שבוע שעבר, שמדבר על מה לעשות כשהעולם סביבי קורס, יש שם ממש פירמידה של כלים מעשיים, החל מכלים פשוטים שכל אחד הכי דביל, סליחה שאני אומר, יכול להשתמש בהם, ויכולים לעזור באמת במגוון מאוד מאוד רחב של סיטואציות, ובהדרגה אני עובר לכלים יותר מורכבים ויותר קשים, אבל יותר עוצמתיים, שבאמת מתאימים גם למצבים הכי הכי הכי קיצוניים. אוקיי? אז אני מקווה שהפרק הזה, במיוחד ביחד עם הפרק של שבוע שעבר, יעזור לכמה שיותר אנשים. אוקיי? אם יש לכם שאלות, אני זמין במייל, אני זמין פה בתגובות וגם באינסטגרם אם אתם רוצים. עכשיו, אם אתם רוצים גם להיות מודכנים, כל פעם שיוצא פרק חדש, וכל פעם שיש דברים חדשים אחרים ומגניבים שאני מעלה, בלי עכשיו חפירות ובלי כאבי ראש, יש קישור בתיאור לקבוצת וואטסאפ שקטה, שם אין חפירות, אף אחד לא מדבר, רק אני פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, שלוש פעמים בשבוע, כשיולים איזה קורס דיגיטלי סינמי, איזשהו סרטון חדש ליוטיוב, איזה משהו כזה, או איזשהו אירוע, בארץ ובחול, אני עושה כל מיני אירועים, עכשיו אני אסיים עם אירועים, אבל במצב השגרתי יש הרבה אירועים, אז כל הדברים האלה מפורסמים בקבוצת הוואטסאפ, זה הדרך הכי הכי טובה להתעדכן, אז תלחצו על הקישור, כנסו לקבוצת הוואטסאפ השקטה, ושוב, אני מזכיר, אם חוויתם חרדה, לכו גם לפרק של שבוע שעבר, תדברו על איך מאבדים את זה, מה עושים אחרי שהעולם סביבי קורס, שזה החוויה של בן אדם שנמצא בחרדה, מקווה שלקחתם מהמדריך הזה, שהוא מדריך שלם להתקפי חרדה, ואולי בהמשך נעשה גם על סוגים כלליים יותר של חרדות. תודה רבה, ונתראה בפרק הבא.