לא מגיע לו שאני אסלח לו

בכל שנה, לקראת יום כיפור, אפשר לראות בפייסבוק לא מעט התנצלויות קולקטיביות: סטטוסים בסגנון "אם פגעתי, אני מתנצל" שמופיעים כל כמה דקות. וסוג נוסף של סטטוסים, אלה שמתמרמרים על ההתנצלויות הקולקטיביות, מתייחסים אליהן בזלזול ובתור זיוף, ואומרים שלא מגיע לאנשים האלה שיתייחסו בכלל לבקשת הסליחה שלהם.

באופן אישי, אני בוחר לקחת את בקשות הסליחה האלה ברצינות. ויש לי גישה מאוד מסוימת גם לגבי אנשים שבאמת, לפי כל קנה מידה, לא מגיע להם שנסלח להם.

למה קשה לנו לסלוח

יש לנו מנגנון טבעי שגורם לנו לזכור את הדברים הרעים שאנשים עשו לנו. לסלוח היא פעולה לא טבעית, שדורשת מאיתנו משהו, ויש לכך סיבה טובה: אנחנו צריכים ללמוד מהעבר כדי לשמור על עצמנו מפני סכנות עתידיות.

דוגמה: אנחנו מחליטים לסמוך על מישהו, והוא עושה משהו שפוגע בנו. באותו רגע המנגנון הזה מופעל, ושואל שאלה אחת: האם הוא יעשה לנו את זה שוב? ככל שהסיכוי לכך גבוה יותר בעינינו, כך קשה יותר לסלוח. למשל, אם הוא כבר עשה את זה בעבר, אם הוא לא הביע שום סוג של חרטה, או אם אנחנו מניחים שזה פשוט "מי שהוא". ומהצד השני: ככל שהנזק שנגרם לנו גדול יותר, כך קשה לנו יותר לסלוח. קל לסלוח על מבוכה קלה, וקשה הרבה יותר לסלוח על פגיעה חמורה.

מה הבעיה בלהחזיק בטינה

הבעיה היא שכל הדברים שעליהם אנחנו לא סולחים נמצאים אצלנו בראש, בין אם במודע ובין אם בלא מודע. והם משפיעים על ההתנהלות שלנו במקרים דומים, מגבילים אותנו מלחיות חיים מלאים, ומייצרים בנו פחדים שהקשר בינם לבין המציאות הוא לרוב מקרי בהחלט.

דוגמה טובה היא מערכת יחסים זוגית שנגמרה: אנשים שלא סולחים לאקס שלהם נוטים להביא את מערכת היחסים הישנה, על כל המטען שלה, ישר למערכת היחסים הבאה, וברוב המקרים זה פוגע בה מאוד. דוגמה נוספת היא אנשים שלא סולחים להורים שלהם, וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד אספקטים בחיים שלהם, הרבה מעבר לקשר עם ההורים עצמם.

אם עדיין לא שכנעתי אתכם, או שאתם רוצים דוגמה אמיתית מהחיים שלי, אפשר לקרוא על זה בפוסט שיעור שלמדתי על בשרי לגבי השלמה.

"אבל באמת לא מגיע לו שאסלח לו"

נניח שאתם צודקים. אפשר להתווכח הרבה על מה מגיע למי ולמה, אבל את הוויכוח הזה כדאי להשאיר בצד, כי הוא לא באמת רלוונטי להחלטה שאתם צריכים לקבל.

בפוסט הזה אני יוצא מנקודת הנחה שאכן לאדם שמבקש סליחה לא מגיע שנסלח לו. בין אם הוא ביקש סליחה בסטטוס קולקטיבי בפייסבוק, בין אם הוא עשה מעשה שגרם נזק כבד, גם אם זה פשוט "מי שהוא", וגם אם הוא עשה את אותו הדבר המעצבן שוב ושוב ושוב.

השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא: מה יותר חשוב, החופש, ההצלחה וההגשמה שלכם, או נטירת הטינה? בין אם אתם שומרים על הטינה כי אתם רוצים שהצד השני ירגיש רע, ובין אם אתם פשוט לא רוצים להיפגע שוב, מה יותר חשוב לכם?

תסלחו לכולם, לא בשבילם, בשבילכם

הסליחה, במובן הזה, היא לא מתנה שאתם נותנים למי שפגע בכם. היא מתנה שאתם נותנים לעצמכם. הצד השני יכול בכלל לא לדעת שסלחתם לו, ולא לקבל שום דבר מהתהליך הזה. אתם אלה שמשחררים משהו שהיה תקוע אצלכם, לא הוא.

תנו לעצמכם את המתנה הזאת, ואם אתם צריכים תירוץ טוב מתי להתחיל, יום כיפור הוא הזדמנות נהדרת לכך.