בפוסט הזה אני אסביר בקצרה מהי השלמה ואכנס ישר למה שחשוב ומעניין באמת, אני אענה על השאלות “למה חשוב להשלים עם דברים?” ו”איך עושים את זה בפועל?”
על השלמה למדתי בתיאוריה בלא מעט מסגרות וסדנאות, כמו שחלקכם כבר מכירים אותי אני אוהב תמיד לקחת את הדברים ישר לשטח וליישם – בפוסט הזה אני אספר לכם מה באופן אישי קרה לי כשלא השלמתי עם דברים (או שלא עשיתי זאת באופן מלא ואמיתי) ואיזה ניסים קורים כשמשלימים עם דברים.
מה זה בעצם להשלים עם משהו?
הפעם, במקום הגדרה מוויקיפידיה (שאין אחת רלוונטית) אני אספר לכם סיפור קצר, ואולי גם קצת מצחיק שימחיש בצורה יפה מהי השלמה.
אסקימוסי נחמד קם בבוקר ויצא מהאיגלו שלו בעוד הוא מסתובב לו בין הררי השלג והאגמים הקפואים ניגש אליו אדם שהוא לא מכיר ונותן לו בלוק גדול וכבד של קרח, שום דבר מיוחד, פשוט קרח.
להלן 3 דרכי התמודדות וההמחשה שלהם בסיפור (+1 אקסטרא):
המשלים: האסקימוסי מקבל את הבלוק, מבין שאין לו שימוש בו, שוקל מה לעשות איתו ובוחר פשוט להניח אותו על הרצפה ולהמשיך הלאה.
המתנגד: לא מוכן לקבל את הרעיון שנתנו לו בלוק קרח באמצע הקוטב, יבקר את מי שנתן לו את הבלוק, יכניס את הבלוק לתיק ויקח אותו איתו לכל מקום בשביל שבמידת הצורך הוא יוכל להראות מה החוצפן הזה נתן לו וכמה זה חסר שימוש. הבלוק הזה יכביד על ההליכה שלו ויתפוס לו מקום בתיק עד אשר הוא יוותר עליו (אני אומר לכם לוותר)
המדחיק: מקבל את הבלוק, לא מעוניין להתמודד עם השאלה של מה לעשות איתו אז הוא מאחסן אותו בתיק לשימוש מאוחר יותר, הבלוק הזו יכביד על ההליכה שלו עד שהוא יוציא אותו מהתיק וישחרר אותו. הבעיה היא שככל שעובר זמן הוא מכניס לתיק עוד ועוד מה שבסופו של דבר יקשה עליו מאוד בכלל לאתר את בלוק הקרח בתוך התיק.
אקסטרא – זה שמתרגל חשיבה חיובית: לוקח את הבלוק ומיד מתחיל להגיד לעצמו “איזה כיף יש לי בלוק, איזה כיף יש לי בלוק, איזה כיף יש לי בלוק” יש שיגידו שהוא בסוף יאמין בזה וממש יהנה מכך שיש לו בלוק ואז הכל סבבה, אני טוען שהוא בסוג של הכחשה :)
למה זה קריטי להשלים עם דברים
בפוסט שלי, שיטת ימימה אביטל – מה פרויד היה אומר אני מספר שקלטתי משהו משותף לגישות של שניהם, במשך הזמן קלטתי שזה לא מאפיין רק את הגישות של שניהם אלא באופן כללי גישות אפקטיביות מכל התחומים והסוגים, כולל: NLP, תטא הילינג, ריפוי באמנות ובעיסוק, המון אסכולות בפסיכולוגיה, אימון ועוד…
אז מה משותף ולמה זה רלוונטי לפוסט הזה? זה מאוד רלוונטי משום שמה שמשותף זה ההבחנה שכל ה”הפרעות הנפשיות”* (ובחלק מהגישות היותר רוחניות, כל ההפרעות באופן כללי) נובעות מאותה הסיבה – הסיבה היא קונפליקט בין המודע שלנו לתת-המודע שלנו.
האם אני בעצם אומר שאם לא נשלים עם דברים נהפוך לחולי נפש? ובכן, כן. כמובן בתלות לעוצמת החוויות שאתם מסווגים כשליליות שתעברו. בכל מקרה גם בגישות פחות טיפוליות ויותר תוצאתיות או הישגיות כמו אימון ושימושים מסויימים של NLP דוגלות בהבחנה הזו, כלומר, גם אם לא תסבלו מ”הפרעות נפשיות”* האושר שלכם (שהוא אומנם סובייקטיבי) והתוצאות שלכם בחיים (גם ברמה הכי אובייקיטיבית שיש) יסבלו מכך שלא תשלימו עם דברים.
היופי הוא שברגע שאנחנו משלימים עם דברים באמת, אנחנו ממש מרגישים את זה להליך ההשלמה מצטרפות תמיד תחושות חזקות של חופש, שלווה ושחרור. מתוך מקום של השלמה ושחרור מגיעים למקום שהכל אפשרי עבור עצמנו ועבור אחרים בחיים שלנו.
איך משלימים עם זה ומה הקשר בין השלמה לחשיבה חיובית
אז אם לא הבנתם מסעיף האקסטרא חשיבה חיובית במובן הקלאסי שלה זה לא ממש אני, אני לא ממש מאמין בזה ככלי אפקטיבי, שורשי ואמיתי להשלמה.
עם זאת, השיעור שחוויתי שוב ושוב על בשרי לגבי השלמה הוא שהשלמה חייבת לבוא מתוך מקום חיובי. או במילים אחרות לומר “shit happens והשלמתי עם זה” זה בלי שום ספק סימן להכחשה או לפחות אי השלמה אמיתית. אני אשתף אתכם בסיפור אישי אחד (מתוך רבים שיש לי) על ההבדל החד-משמעי בין השלמה מתוך מקום חיובי לבין ניסיון להשלמה מתוך מקום שלילי.
אני אספר לכם על שתי פרידות שהיו לי, פעמיים שמערכת יחסים זוגית נגמרה. בפעם הראשונה ניסיתי להשתמש בטכניקת NLP \ שטיפת מוח שאני ממש לא ממליץ עליה, הרעיון הוא לקשר לבת הזוג לשעבר כל כך הרבה רגשות שליליים שלא יהיה שום סיכוי שתוכל לחשוב עליה בצורה חיובית – האמת, זה עבד.
לא היה שום סיכוי שהייתי רוצה לראות אותה שוב, ואחרי כמה שבועות או חודשים, גם לא חשבתי על זה יותר – תיאורטית זה נשמע מושלם רק שבתכלס זה עדיין היה תקוע בתת-המודע שלי. תמונות שלה בפייסבוק היו מקפיצות אותי (מובן שחסמתי אותה כחלק מהעניין אבל עדיין היו לנו חברים משותפים) ולראות אותה ברחוב מן הסם היה מעיר בי משהו.
שנה לאחר מכן יצרתי איתה קשר יזום היה ברור שמשהו בקשר שלנו לא נגמר כמו שצריך, היום אני יודע לומר שפשוט זה לא היה שלם עבורי, הייתי בגישה המתנגדת \ מדחיקה, אגב, על אף שיצאתי עם בנות בשנה הזו לא הצלחתי ליצור קשר אמיתי עם אף אחת – פעם אחת אפילו פגשתי מישהי עם שמה של האקסית והיא פשוט נפסלה במקום.
הפרידה השנייה שאני רוצה לספר לכם עליה קרתה לא מזמן, בשבוע הראשון הייתי ממש בהדחקה לגבי הפרידה ובשבוע השני ממש נתתי לעצמי לחוש את הכאב והאובדן האמיתי של אדם שהיה ועדיין כה יקר לי, אדם שהיה חלק מהותי בחיי במשך 5 שנים. בסוף השבוע השני הבנתי שאני מוכן להשלים את זה ובעוד היא לא הייתה מעוניינת בשום קשר איתי שלחתי לה הודעה שמוקירה תודה על הזמן הרב שהיא בילתה איתי ועל האדם המדהים שהיא הייתה עבורי.
שבוע לאחר מכן כבר התחלתי לאט לאט לצאת, וכחודש לאחר הפרידה התחלתי בצעדים איטיים מערכת יחסים חדשה שהתפתחה להיות מדהימה עבורי.
אז איך בעצם עושים את זה?
ליצירת השלמה אמיתית יש שלב אחד קריטי שבדרך כלל אנחנו אוהבים לדלג עליו – השלב של לחוות את הכאב באופן מלא. הייתי אומר אפילו מעבר לכך השלב הוא לחוות את הכאב תוך כדי אהבה שלו, הבנה שהוא חלק בלתי נפרד מהטוב שיש לנו בחיים.
עבורי, אחד בכלים הפרקטיים ביותר שאפשרו לי לקבל את הכאב כמשהו טוב בחיים שלי, כלי שעזר לי לחבק באמת עם המון אהבה את נקודות השבר היא האמונה – ואני מדבר על זה בפוסט כוחה של אמונה פוסט שלדעתי שווה לכל אחד לקרוא ולשקול.
בנוסף אני מזמין אתכם לראות את הסרטון הבא של ברנה בראון:
לאלה מכם שדילגו על הסרטון (חבל!) הבחורה היא עובדת סוציאלית שחקרה מעל 6000 משפחות וחילקה אותן לשתי קבוצות, המאושרים והלא מאושרים – היא ניסתה למצוא מה הופך את המאושרים למאושרים ואת הלא מאושרים ללא מאושרים ולמרות שהיו המון משתנים שנראו שמאפיינים את המאושרים שום דבר לא היה חד משמעי, שום דבר חוץ מדבר אחד:
המאושרים נתנו לעצמם לחוות כאב ופגיעות וקיבלו את הכאב והפגיעות כחלק מהאושר שלהם.
כלומר, הייתי מוסיף לדוגמה עם האסקימוסי החמוד מתחילת הפוסט שהוא לא ישר מבין שאין לו שימוש בבלוק הקרח אלא בעודו שוקל מה לעשות עם הבלוק הוא מוקיר תודה לאדם שנתן לו את הבלוק, מבין שהוא היה אמור לקבל את הבלוק הזה, שזוהי מתנה והיא חלק בלתי נפרד מהמסע שלו בין ההרים המושלגים והאגמים הקפואים.
*בכוונה אני שם את הביטוי “הפרעות נפשיות” במרכאות כפולות משום שאני לא אוהב את ההגדרה הזו, בכל מקרה מטעמי נוחות אני משתמש בה – כנראה נרחיב על זה בפוסט אחר.
