פרק 41: להפסיק לפחד ולקבל החלטות בעוצמה​

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי הכי פרקטיים להצלחה בחיים. כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים, בלי יותר מדי תיאוריות ובטח שבלי חרטה. והיום אנחנו הולכים לדבר על נושא שאני אוהב במיוחד, נושא שאני נהנה לדבר עליו, אני חושב שהוא פשוט סופר קריטי לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, והוא קבלת החלטות וספציפית על הקושי בקבלת החלטות ואיך אנחנו יכולים להתמודד עם הקושי הזה ולהפוך להיות אולי מהאנשים שחושבים על עצמם שהם גרועים בקבלת החלטות או שקשה לנו לקבל החלטות או שאנחנו הרבה פעמים דוחים הרבה מההחלטות שלנו, לאנשים שטובים בזה שהם מעולים בזה. ואולי אם אתם כבר טובים בזה איך אתם יכולים להפוך להיות אפילו עוד יותר טובים בזה. זה סופר קריטי כי מן הסתם קודם כל אני מקווה שזה ברור לכולם שיש לכולנו החלטות גדולות בחיים לקבל. בין אם זה לעבור דירה, לבחור בן זוג, למצוא מקום עבודה חדש, לבחור כיוון לקריירה או כל מיני החלטות גדולות ומהותיות כאלה בחיים. אז אני מקווה שזה ברור לכולנו שקבלת החלטה כזאת לא רק שהיא נושא חשוב וטאום רגשית ומאתגר, אלא זה נושא שבאמת לא רק חשוב שנקבל את ההחלטה האלה גם כאן, חשוב שנקבל את ההחלטה הזאת בצורה מאוד מאוד טובה כי ההחלטה הזאת תשפיע בצורה מאוד מאוד משמעותית על המשך החיים שלנו. ולכן זה קריטי להרגיש שעשינו את הטוב ביותר כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר. מעבר לזה אבל גם ההחלטות הקטנות יותר, החלטות יומיומיות יותר, פשוטות יותר, עם איזה חבר להיות בקשר יותר טוב, עם מי לצאת לפה, איך ללכת, לאן ללכת, מה לעשות, קנייה של רכב, לא יודע, מקום עבודה כזה, לבקש שיחה כזאת, ליצור שיחה כזאת, לעשות כל מיני פעולות יותר קטנות, אפילו עד רמת הפעולות הכי קטנות כמו מה אני לובש בבוקר. הן פעולות שגם הן ישנו את איכות החיים שלנו. אם אני אחליט את ההחלטות הקטנות האלה בצורה טובה, בצורה יעילה, בצורה כיפית, אז גם אם אולי ההחלטות האלה הן לא סופר משנות חיים כל אחד ואחת מהן, והן לא יקבעו עכשיו את המסלול של החיים שלי בצורה קיצונית, קודם כל, לפעמים גם החלטות קטנות שאנחנו יכולים בטעות לזלזל בהן יכולות בצורה מאוד משמעותית להשפיע על החיים שלנו, אבל מעבר לזה זה משפיע על איכות החיים שלנו. אם אני סובל מההחלטות האלה, אם קשה לי, אם אני כל פעם מסתבך איתן, אני מבזבז זמן, אני מרגיש תסכול, והדבר הזה מציף וממלא את החיים שלי לעומת יותר ויותר רגעים שבהם יש לי פלורו, יש לי זרימה, אני מרגיש ביטחון ואני מקבל החלטות בצורה טובה. נקודה סופר חשובה בהקשר הזה זה כל ההחלטות שאנחנו לא מקבלים, כל ההחלטות האלה שאנחנו לא החלטנו עדיין, אנחנו לא החלטנו מה אנחנו עושים עם עצמנו, אנחנו לא החלטנו לאיזה כיוון אנחנו הולכים, אנחנו לא החלטנו האם הדבר הזה מתאים לי או לא מתאים לי, לא החלטתי עדיין אפילו מה לאכול בצהריים, בסדר? כל ההחלטות האלה מעבר לזה שיש את הביטוי הקלישאטי הזה של גם לא להחליט זה החלטה כי זה בעצם להחליט לא לעשות כלום, יש מעבר לזה עוד משהו הרבה יותר עמוק שזה שכשיש לי החלטה פתוחה בראש זה כמו אפליקציה פתוחה בטלפון, היא מאמיסה עלינו, היא מפריעה לנו להתרכז בדברים אחרים, גם אם זה בצורה לא מודעת וזה שואב לסוללה, כמו שבטלפון האפליקציות הפתוחות שואבות סוללה, אז כשאנחנו מסוגלים ולומדים לקבל החלטות בצורה טובה יותר, יעילה יותר, מהירה יותר, אנחנו בעצם לומדים לסגור את הלשוניות המיותרות ואת התוכנות המיותרות במחשב, לסגור את האפליקציות האלה ובכך לאפשר לעצמנו רמה הרבה הרבה יותר גבוהה של אפקטיביות, של זרימה, ואפילו מעבר לזה אני אגיד שבן אדם שכל הזמן תקוע בקבלת החלטות הוא בעצם משדר לעצמו שהוא לא סומך על עצמו, שהוא לא יודע, שהוא לא מספיק, אין לו מספיק ידע, שאין לו מספיק ביטחון, שהוא לא יודע מה לעשות והדבר הזה פוגע בביטחון העצמי שלנו לאורך זמן עכשיו אני לא אומר שאני תמיד מחליט כל החלטה תוך שנייה ושאני אף פעם לא דוחה החלטות ושאני אף פעם לא מסתבך עם זה, אבל השאלה היא כמובן כמה ככל שאנחנו ניתן לדבר הזה יותר ויותר מקום בחיים שלנו זה יעמיס ויעמיס ויעמיס גם על האפקטיביות שלנו וגם על הביטחון העצמי שלנו, ככל שאנחנו נלמד במובן הרחב לקבל את ההחלטות גם הקטנות וגם הגדולות בצורה יותר יעילה ויותר טובה אנחנו נשדר לעצמנו ולתת המודע שלנו שאנחנו סומכים על עצמנו שאפשר להאמין בנו ושיש לנו ביטחון עצמי גבוה וזה כמובן מממש את עצמו אז בפרק הזה אנחנו נדבר קודם כל על ההחלטות הקטנות כי אנחנו נבין שהרבה מהאלמנטים הרגשיים שקיימים בהחלטות גדולות קיימים גם בהחלטות הקטנות ובעצם להיות מסוגל לקבל בצורה טובה ויעילה יותר את ההחלטות הקטנות זה אחלה הכנה ואימון מנטלי לקראת הקושי והאתגר בלקבל החלטות גדולות בן אדם שמתקשה בלרוץ 200 מטר יהיה לו קשה לרוץ מראטון בן אדם שמתקשה לא יודע להרים שתי קילו יהיה לו קשה להרים משקולת של 50 קילו ואותו דבר בן אדם שמתקשה בהחלטות החלטות קטנות ויומיומיות, זה לא בהכרח שהוא לא יצליח לקבל החלטה גדולה, אבל מן הסתם יהיו לו עוד הרבה מאוד קשיים רגשיים להתמודד איתם. אז קודם כל צריך ללמוד לקבל החלטות קטנות, והשיטה הכי הכי הכי טובה לקבלת החלטות קטנות, כמה שזה נשמע מוזר, זה פשוט להרשות לעצמי להיות בן אדם יותר אינטואיטיבי, ולהרשות לעצמי לטעות, אוקיי? אם ניקח שנייה לרגע את קודם כל את ההחלטות הכי הכי קטנות, הכי הכי הכי קטנות בחיים שלנו, הקושי המרכזי שמפריע לאנשים לקבל אותם, בין אם זה מה אני אלבש היום, בין אם זה לאן אני אלך לאכול היום, בין אם זה לא יודע אפילו איפה אני אשב באוטובוס או איפה אני אשב במסעדה, או האם אני אתחיל קודם כל מלעשות את הפעולה הזאת בבוקר, או איך אני מתכנן את הזמן שלי, זאת אומרת וכאלה. זה, הסיבה שאנשים מתקשים עם זה, זה לא בהכרח כי ההחלטות האלה משנות חיים או שהם מפחדים מהתוצאה, כמו שהם מפחדים מהכישלון. אנחנו מפחדים לעשות החלטה שאחר כך אנחנו נצטער אליה, אנחנו מפחדים לפספס משהו אחר שאחר כך יתברר שיהיה טוב יותר ונרגיש שהפסדנו ונרגיש שטעינו, נרגיש שעשינו את ההחלטה הלא נכונה, אוקיי? עכשיו, הדרך הכי טובה לפתח את היכולת שלנו להתמודד עם פחד מכישלון ברמה הגבוהה והחזקה שלו, עם פחד מהחמצה ברמה הגבוהה והחזקה שלו, זה קודם כל להתמודד איתו ברמה החלשה שלו. קודם כל להתחיל לקבל החלטות, להרשות לעצמי, להרשות לעצמי לקבל החלטות בצורה יותר אינטואיטיבית. אני יודע שרוב מי שמכיר אותי ציפה שעכשיו יהיה לי איזו שיטה של שבע שלבים לקבלת החלטות אינטואיטיביות, אז לא, אוקיי? כשנדבר על החלטות גדולות, עוד מעט אני אתן לכם שיטה של חמישה שלבים ברורים, איך לעשות צעד אחר צעד כדי לקבל החלטות טובות ועמוקות בנושאים מאתגרים ומורכבים בחיים, כי שם זה נדרש. אבל אחד הדברים הכי חשובים בהחלטות הגדולות האלה זה שיהיה לי את החוסן המנטלי, אם אין לי את החוסן המנטלי כל הלוגיקה שאני אלמד אתכם פשוט לא תעבוד. ולכן את החוסן המנטלי הזה אנחנו יכולים לפתח גם בהחלטות הקטנות, ובהחלטות הקטנות אני אגיד לגמרי להיות אינטואיטיבי. והשיטה שאני הכי הכי אוהב בהקשר הזה זה שיטת השלוש שניות. זאת אומרת, אם יש לי איזו החלטה שאני אומרת, זה לא כזה חשוב אבל קשה לי להחליט, אז אני לוקח לשימה עמוקה, סופר עד שלוש ומחליט. אוקיי? כאילו, אחת, שתיים, שלוש, את זה. ואני מבין שאם צדקתי או טעיתי זה בסדר, מותר לי להיות טועה לפעמים, מותר לי להיות צודק לפעמים, אני אף פעם לא באמת יודע מה היה קורה אם הייתי מחליט אחרת, אוקיי? זאת אומרת, יכול להיות שאם אני הייתי בוחר לשבת במקום אחר במסעדה, אז הכיסא היה נשבר והייתי שוברת הרגל, סתם אני אומר, אני לא יודע. יכול להיות שאם הייתי יוצא עם חבר אחר ביום אחר, אז לא הייתי פוגש את אשתי, לא יודע. יכול להיות שאם הייתי יוצא, לא משנה, כל פעולה כזאת, אפילו קטנה, אני אף פעם לא באמת יודע מה האלטרנטיבה, אז זה פשוט להרגיל את עצמי, לשחרר את הפורמו, לשחרר את הפורמו פירופ מסינגאות, את הפחד מלפספס, זה פשוט להרשות לעצמי לקבל החלטות אינטואיטיביות, וזה נקודה מאוד מאוד חשובה, בשביל לחזק את היכולת הזאת בעצמי של לקבל החלטות אינטואיטיביות, יש שתי דברים מרכזיים שאני יכול לעשות. אחד זה בכללי עבודה על ביטחון עצמי, ככל שאני אעבוד על הביטחון העצמי שלי, אז מן הסתם שלי יותר קל לקבל החלטות אינטואיטיביות, ויש פרק מאוד מאוד מאוד חזק בפודקאסט, אני חושב שזה הפרק הראשון על איך לפתח ביטחון עצמי, ובטח יש עוד כמה פרקים שקשורים לביטחון עצמי ב-40 פרקים האחרונים, אז אתם מוזמנים לעבור על זה, אבל מעבר לזה אני רוצה לתת לכם עוד נקודה מאוד מאוד חשובה וחזקה בהקשר הזה, וזה העניין של חשיבה חיובית, יש לי פרק סופר עוצמתי בפודקאסט, שמדבר על חשיבה חיובית לאנשים חכמים. חשיבה חיובית לאנשים חכמים זה להסתכל על הטוב, זה לראות את הטוב, אבל בלי לעצום את העיניים מהרע, זה פרק סופר חשוב, סופר משמעותי, ממליץ לכם מאוד מאוד מאוד לראות אותו, לשמוע אותו, זאת אומרת להזינו, חשיבה חיובית לאנשים חכמים, וכשאתם מתרגלים את זה בהקשר של קבלת החלטות, זה לא רק לקבל החלטות אינטואיטיבית, אלא לפרגן לעצמי, לסמוח, לראות את הטוב ואת ההצלחה בהחלטות הקטנות שקיבלתי. זה לא אומר שאם עשיתי החלטה מטומטמת אז להגיד כמה אני תותח, אבל זה כן אומר לסלוח לעצמי בהקשר הזה, לשחרר מהר את הדברים שקיבלתי החלטות פחות נכונות, להבין את עצמי ולהבין שעשיתי את הכי טוב שאני יכול באותו רגע, ולשים את הפוקוס שלי חזק חזק חזק על כל ההחלטות הקטנות והאינטואיטיביות שקיבלתי מהר וטוב. כשאנחנו מרגילים את עצמנו להחליט מהר, לפעול מהר ולסמוך על עצמנו, אנחנו בונים ביטחון עצמי מאוד מאוד חזק, אנחנו משחררים את האומס המנטלי הזה ומאפשרים לעצמנו להיות הרבה הרבה יותר יעילים. כמובן שברמה מאוד מאוד גבוהה אפשר גם פשוט לבטל את חלק מההחלטות שיש לנו מהלך היומים, מדברים למשל על מה ללבוש בבוקר, אז אני לובש קבוע את אותה חולצה, יש לי הרמה כזאת של איזה 20 בארון, וקבוע את אותם מכנסיים, יש לי שתי סוגים של מכנסיים ואותם נעליים, אוקיי? ואותם גרביים. אז כאילו יש לי את אותו דבר, אז אני פשוט מבטל את ההחלטה הזאת. אני לא אומר שאתם צריכים לוותר על את ההחלטה הזאת, אבל אם יש לכם כל מיני החלטות בחיים שאתם אומרים... זה בכלל וואלה זה לא החלטה חשובה אבל אני כל יום מחדש נתקע עליה ואין לי בעיה לבטל אותה אז אתם יכולים פשוט לבטל את חלק מההחלטות האלה גם לגבי אוכל באופן חלקי אני מצליח לבטל את ההחלטות שלי ובעוד כל מיני מקומות כי זה פשוט יותר קל אבל זה לא תחליף ללפתח את היכולת לקבל החלטות בצורה מהירה אינטואיטיבית ולסמוך על עצמי אוקיי אז אחרי שפיתחתי את היכולת הזאת או גם אם לא פיתחתי את היכולת הזאת ועכשיו כרגע אני בחיי ניצב מול החלטה גדולה אני רוצה לתת לכם כלי מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד עוצמתי של חמישה שלבים איך לקבל החלטות גדולות ומורכבות בחיים אז בואו נתחיל ישר מהשלב הראשון אוקיי השלב הראשון זה להבין את הקריטריונים להחלטה שלי אוקיי רוב האנשים הדבר הראשון שהם עושים זה מנסים לחשוב מה האפשרויות שלהם הם בדרך כלל רואים אפשרות אחת או שתיים ומנסים להחליט בין שתי האפשרויות זו גישה מאוד מאוד מאוד גרועה או שהם מנסים לעשות רשימה של יתרונות וחסרונות זו גם גישה די גרועה אפשר להפוך אותה לטובה ואני מדבר על זה אחר כך אבל בכללי זה גישה די גרועה למה זה גישה גרועה כי יכול להיות שיש לי שני נגיד אלטרנטיבות אז קודם כל יכול להיות שיש לי עוד אלטרנטיבות שפשוט לא חשבתי עליהם או לא ראיתי יכול להיות שאני יכול גם וגם או את אף אחד מהם והסגירות מחשבה הזאת של לבחור בין שתיים פשוט מגביל אותי ומגביל את היצירתיות שלי ומגביל את האפשרויות שלי והגישה של רשימות של יתרונות וחסרונות היא גם גישה מאוד מאוד בעייתית בגלל שאם מה שיקרה זה שיהיה לי דבר אחד או תחום אחד או החלטה אחת שיהיה לה רשימה של עשרים יתרונות ורק שתי חסרונות ורשימה אחרת של נגיד איך נקרא לזה החלטה אחרת שיש לי שם רק שתי יתרונות ועשרים חסרונות זה לא אומר שאני צריך לבחור את מה שיש בו עשרים יתרונות ולא מה שיש בו עשרים חסרונות כי אם החסרונות האלה הם חסרונות שהם לא כל כך רלוונטיים עבורי אבל היתרונות הם יתרונות סופר רלוונטיים עבורי אז המספר פה הוא לא משחק תפקיד ובהחלטות הכי גדולות והכי מרכזיות והכי מורכבות שיש לנו בחיים בדרך כלל יש המון המון המון המון המון המון המון המון יתרונות וחסרונות לכל צד ואם אני אתייעץ עם עוד אנשים אז הם יביאו לי עוד רשימות הנקיות של יתרונות וחסרונות והדבר הזה ייצור לי הרבה יותר בלבול ופחות כיוון ופחות דרך איך לקבל את ההחלטה אז איך כן? שלב ראשון אני רוצה להבין שוב כמו שאמרתי מקודם מהם הקריטריונים להחלטה בואו ניקח את זה דוגמה של החלטה קטנטנה אפשר כמובן לעשות את זה גם על החלטות קטנות זה פשוט יהיה קצת בזבוז זמן אבל אפשר נגיד אני רוצה לשאול את עצמי מה אני הולך לאכול צהריים אחר כך אני אתן דוגמה אולי מזוגיות ואולי ממציאת קריירה בחיים בסדר? אז מה הקריטריונים עבורי? אז בארוחת צהריים יכול להיות שאני אגיד אוקיי הדבר הראשון זה חייב להיות בריא או שזה חייב להיות בתקציב מסוים או שזה חייב לעמוד בסטנדרטים תזונתיים מסוימים של למשל אם אני לא יודע טבעוני רגיש לגלוטן לא יודע עושה תזונת פלאו או וואטאבר אוקיי? אז אני רוצה לדעת מהם הקריטריונים שלי מהם הקריטריונים ההכרחיים ומהם הקריטריונים שהם חשובים לי זאת אומרת יכול להיות שאם אני אוכל צהריים באמצע היום אז הקריטריון של זה שזה יהיה טעים למשל לא אושיט הוא קריטריון לא כל כך חשוב ומאוד חשוב לי שזה יהיה מהר מצד שני אם אני הולך לדייט ארוחת ערב עם ליל אשתי אז אולי לא אכפת לי עם מסעדה אם מהירה או לא ומאוד מאוד אכפת לי אם זה טעים אוקיי אז אני רוצה לא לשאול מה כל היתרונות וכל החסרונות של כל מקום אלא מהם הקריטריונים שכרגע הם הקריטריונים שהכי חשובים לי בהחלטה בואו ניקח את זה שנייה להחלטות גדולות יותר אם אני למשל הולך לבחור מקצוע לחיים אוקיי אני זוכר שהייתי באיזה בין 20 ועבורי זה היה אוביוס מובן מאליו כשאני חייב ללכת ללמוד באוניברסיטה ואז נכנסתי לאתר של אוניברסיטת תל אביב והסתכלתי על כל התארים שיש שם וכזה מה היה לי ציונים די טובים אז כאילו יכלתי להתקבל חוץ מרפואה בערך להכל ואז הסתכלתי על כל הרשימות האלה והיה שם איזה 20 דברים שנראו לי מעניינים וטובים ואז ניסיתי להבין מה יותר מעניין ובקיצור היה לי מאוד מאוד מאוד מאוד קשה להחליט והייתי מאוד מאוד מבולבל אף אחד לא בא ושאל אותי אוקיי גל מה חשוב לך בתואר? מה הקריטריונים שדרכם אתה רוצה לבחור תואר? הקריטריון שאני הסתכלתי בו בראש היה מה מעניין אותי והמון דברים מעניינים אותי ועד היום מלא דברים מעניינים אותי ארכיאולוגיה מעניינת אותי וארכיטקטורה מעניינת אותי ואומנות מעניינים אותי אבל לא בהכרח שהייתי עושה תואר בתחום הזה ואם אני אשאל את עצמי מה הקריטריונים אז יכול להיות שאני אשאל את עצמי אוקיי אני רוצה שזה יהיה קריירה שאת העיסוק בה את העבודה בפועל שאותם אנשים שלומדים את זה עושים בסוף אני אוהב את העבודה הזאתי אז יכול להיות שאני יכול מאוד מאוד לעניין אותי ביולוגיה אבל העבודה שביולוגים עושים זה לא עבודה שמוצאת חן בעיניי או ארכיאולוגים ולעומת זה דברים אחרים אולי כן אז אני רוצה למשל את זה או אני רוצה להגיע למקד או אחת שיש בו יכולת הסתכרות מסוימת, הכנסה מסוימת, אני רוצה משהו שהוא לא יודע, שיש לו אורך מסוים של תואר, או שאפשר לעסוק בו ישר אחרי התואר הראשון, או שאני רוצה שיש לי אפשרות לדוקטורט, כל אחד תלוי מה הקריטריונים שלו, אבל ברגע שיש לי יותר ויותר קריטריונים, אני יכול לדלל את כמות האפשרויות שלי, וגם לדעת, לכווין את עצמי בצורה הרבה הרבה יותר טובה. אוקיי? אם אנחנו עכשיו מדברים נגיד על זוגיות או משהו כזה, על להיפרד או להישאר, לבחור בין בני זוג או לבחור איזה בן זוג אני רוצה, אז אני אשאל את עצמי, מה חשוב לי בזוגיות, איזה דברים הם קריטיים עבורי בבין או בת הזוג שלי, האם זה קריטי לי שהם יהיו גבוהים, נמוכים, האם זה קריטי לי במראה החיצוני שלהם, מה קריטי לי במראה החיצוני שלהם, מה קריטי לי בפנימיות שלהם, מה קריטי לי באישיות שלהם, מה קריטי לי ביכולות שלהם, מה קריטי לי במיומנויות שלהם, מה קריטי לי במקום שהם נמצאים בו בחיים מבחינת עמדה, כן? כל מיני דברים כאלה שיכולים להיות לי חשובים, ופשוט להחליט מהם הקריטריונים הכי חשובים לי, אוקיי? ואז זה מכווין אותי לעבר קבלת החלטה שהיא הרבה הרבה יותר נכונה ומדויקת לי, אוקיי? לפני כמה שנים מצאתי את עצמי, אפילו שנתיים וחצי, משהו כזה, מצאתי את עצמי עם די הרבה זמן פנוי בעבודה, ואמרתי לעצמי שאני רוצה לקחת עוד איזה פרויקט בעבודה, אוקיי? והיה לי ככה איזה שש, שבע הצעות ממש טובות, ממש מעניינות, מאנשים מאוד מאוד איכותיים להצטרף לכל מיני דברים מיוחדים ושווים, ולא ידעתי מה הדבר הכי נכון, כי לכל היה יתרונות וחסרונות. עשיתי מהם הקריטריונים שחשובים לי, מה אני רוצה להשיג ומה חשוב לי, אוטומטית שלוש או ארבע מהאפשרות האלה פשוט היו לא רלוונטיות לחלוטין, אוקיי? באותו רגע, ואחרות היה לי הרבה הרבה יותר קל לשקול ביניהן בעקבות הקריטריונים שאני מצאתי שהיו נכונים לי. קול, יאללה, מעולה. אז אחרי שבדקתי את הקריטריונים, אחרי שכתבתי לעצמי רשימה של קריטריונים חשובים, אני בוחן מה האלטרנטיבות, אוקיי? גם אם נראה לי שיש לי רק אפשרות אחת או רק שתי אפשרויות או רק שלוש אפשרויות, תמיד לחשוב איזה עוד אפשרויות יש. עכשיו שוב, אם זה החלטה קטנה בינונית כזאת ויש לי שתיים שלוש אפשרויות טובות, אז אולי אני פשוט יכול לבחור מביניהן וזה בסדר. אבל ברגע שאנחנו מדברים על החלטות מאוד גדולות בחיים או משמעותיות בחיים או מורכבות יותר או קשות יותר, החלטות כאלה שבכל מקרה אני לא אקבל ביום אחד, אלא כנראה בכל מקרה אני אקח איזה שבוע או שבועיים לחשוב עליהן לפני שאני מקבל אותן, אולי אפילו יותר. יותר זה בדרך כלל יהיה בזבוז זמן אלא אם כן יש איזה מחקר לעשות, אבל בכל אופן, אוקיי? אז אני ארצה להבין מה האלטרנטיבות שיש לי. קודם כל אני אבדוק האם יש עוד אפשרויות שלא חשבתי עליהן, אוקיי? אני אחפש אולי באינטרנט, אני אולי אתייעץ עם אנשים אחרים, איזה עוד אפשרויות יש שלא חשבתי עליהן בהקשר הזה, איזה עוד אלטרנטיבות קיימות. גם אם אני לא מוצא שום אלטרנטיבה קיימת נוספת לשתיים, שלוש, אחד, ארבע או חמש שחשבתי, אני תמיד יכול לשקול גם את האפשרות של גם זה וגם זה וגם זה, או אף אחד מהם ופשוט לא לעשות כלום. לא לעשות כלום זה תמיד אופציה, לפעמים יש לה מחיר לא רלוונטי, אבל היא תמיד גם אופציה שצריך לשקול אותה, אוקיי? אז אני בוחן מהם כל האלטרנטיבות שיש לי. עכשיו אני לוקח את האלטרנטיבות המובילות שיש לי, לא צריך לקחת את כל האלטרנטיבות. אגב, אני אוהב לעשות בהחלטות גדולות רשימות ענקיות של אלטרנטיבות, זאת אומרת אני אוהב לרשום 12, 16, 17, 30 אלטרנטיבות. למה? כי זה פותח את היצירתיות, כי זה פותח את הקופסא, גם דברים לא רלוונטיים, גם דברים שאני יודע שאני אמחוק אותם בוודאות, אני רושם בכל זאת כדי לפתוח את הראש, לפתוח את היצירתיות. לפעמים אחרי 6 אין לי יותר רעיונות, ואז דווקא הרעיון ה-27 לוקח כרעיון הכי טוב שיש, אז זה ממש ממש ממש מומלץ בהחלטות גדולות, לפחות בהחלטות גדולות לעשות את זה, ליישר רשימה מאוד ארוכה של אלטרנטיבות. בשלב השלישי, אחרי שהחלטתי מה הקריטריונים, שזה השלב הראשון, אחרי שהבנתי מהם האלטרנטיבות, שזה שלב 2, אני מסנן את רוב האלטרנטיבות, אני בוחר את ה-3, 4, 5, 2, 7, לא משנה, הכי הכי הכי הכי טובות, שאני הכי מתלבט ביניהם, ואז אני משווה את האלטרנטיבות שלי רק על בסיס הקריטריונים שכתבתי, ואולי ערכים מוספים שפתאום חשבתי עליהם. אחרי שאני עושה את כל ההשוואה הזאת, אני יכול לשאול את עצמי, האם אני זקוק לעוד מחקר, האם יש מידע שעוד חסר לי, אבל שאני יכול להשיג אותו בקלות. אם זה מידע שאני לא יכול להשיג אותו כמו, לא יודע, מידע שפשוט לא קיים בעולם, אז אני מדלג על זה, אבל אם זה מידע שאני יכול להשיג אותו, למשל, אני מתלבט בין תואר בעריכת דין לתואר ברפואה, תואר במשפטים ותואר ברפואה, ואני לא יודע אם אני אוהב את העבודה של להיות רופא, ואני לא יודע אם אני אוהב את העבודה של להיות עורך דין, אני די מבין, אני חושב, איך רופא עובד, כי הייתי בבתי חולים, ויש לי רופאים שאני מטופל אצלם וכאלה, אז אני מבין את העבודה שלהם פחות או יותר, ואני מבין פחות או יותר איך זה ירגיש לעבוד בתור רופא, גם אם זה לא מושלם, אבל אני לא יודע איך זה מרגיש לעבוד בתור עורך דין, אז אולי אני יכול לקחת חודש או חודשיים, או אם יש לי זמן יותר, ולעבוד בתור פקיד או משהו כזה, בתור משרד אורך הדין, אולי אני יכול לבקש ממישהו מהמשפחה שלי או מחבר שהוא אורך דין שאני אבוא אליו למשרד להתנדב, לעזור לו בכל מיני משימות ושיסנג'ר אותי קצת כדי להיות לידו כשהוא עושה כל מיני משימות, להבין איך העבודה שלו נראית, כדי לאסוף את המידע הרלוונטי. לפעמים אני יכול לעשות את המידע בצורה פרקטית דרך עשייה, לפעמים דרך מחקר באינטרנט, לפעמים דרך לשאול אנשים. אז אם יש עוד מידע, בשלב הזה אני אוסף אותו, אבל אני חוזר לרכז את האלטרנטיבות הכי רלוונטיות מול הקריטריונים. אחרי שיש לי את המידע הרלוונטי, השוויתי את האלטרנטיבות סביב הקריטריונים שלי, אני מגיע לשלב ארבע, ובשלב ארבע אני מתייחס להחלטה הגדולה הזאת ממש כמו החלטה קטנה. אני נושם, אחד, שתיים, שלוש, מחליט. עכשיו, שימו לב, ההחלטות האלה, האינטואיטיביות, הן החלטות רגשיות, ולהרבה אנשים יש אנטי להחלטות רגשיות בהקשר של החלטות גדולות בחיים. בגלל שכשאתם או אני או אנחנו מתלבטים לגבי דברים גדולים בחיים, אז אנחנו לפעמים מרגישים שאנחנו רוצים לעשות את אופציה א', אחר כך מרגישים שאנחנו רוצים לעשות אופציה ב', אחר כך מרגישים שאנחנו רוצים לעשות אופציה ג', ואז אנחנו מפתחים אמונה כזאת שהרגש שלנו זה דבר שאי אפשר לסמוך עליו, שהוא לא יציב, וזה כמובן לא נכון. עוד שנייה אני אסביר. לפעמים אני אומר לעצמי, אני נגיד בזוגיות ואני מתלבט עם להישאר או לעזוב. ואז עכשיו יש ריב, אז אני מרגיש שאני רוצה לעזוב, ואז יום אחר כך הצד השני מתנצל ונותן לי הרבה אהבה או משהו כזה, ואז אני מרגיש שאני רוצה להישאר. אז במובן הזה רגש הוא דבר שאי אפשר לסמוך עליו, במובן שהוא מאוד מאוד משתנה בהתאם לסביבה. ולכן זה מסובך או מורכב לקבל החלטות רגשיות בתוך כל מיני מצבים, נקרא לזה ככה, רגשיים בחיים. עם זאת שימו לב שאני אמרתי לכם לנשום ולקבל החלטה, כשאתם יושבים מול האלטרנטיבות שלכם ומול הקריטריונים, אתם כרגע די מנוטרלים מכל מיני דברים חיצוניים שמשפיעים עליכם, ואתם נמצאים בחיבור מאוד מאוד עמוק. כשאנחנו כבני אדם או המוח שלנו מקבל מידע מורכב מהסביבה, כמו יש לי ארבע אפשרויות וארבע קריטריונים וכל דבר עומד בקריטריונים בצורה מורכבת, האם אפשר לעשות מזה מתמטיקה? כן. גם בכל מיני החלטות בחיים ניסיתי לעשות את זה, ממש נתתי חשיבות יחסית לכל קריטריון ונתתי לכל אפשרות ציון בין אחד לעשר, ויצא לי מה ההחלטה הכי נכונה מתמטית לכאורה להחלטה הזאת, ואפשר לעשות את זה אם אתם סבירים באקסל, אתם יכולים לעשות את זה גם, אבל גיליתי שהרבה מאוד פעמים אם אני פשוט מסתכל על האלטרנטיבות האלה ואני מסתכל פשוט על הקריטריונים שלי, גם אם הם כתובים בצורה הכי מוולגנת על דף נייר, המוח שלי יודע לעשות את המתמטיקה לבד. אני לוקח נשימה, אני עוצם את העיניים, אני מול עצמי, אני מבין את הקריטריונים, אני מבין את האלטרנטיבות, אני פשוט יודע. והחשבון הזה מתבצע בצורה סופר מהירה דרך תת המודע שלי ואני פשוט צריך לסמוך עליו. אם אתם תעשו את החשבון בסוף, אתם תראו שיצא לכם אותו דבר, אוקיי? אז אתם יכולים פשוט לקחת נשימה עמוקה, 1, 2, 3, להחליט. עכשיו, פה יש קטע קריטי שזה שלב חמש וזה לעשות איזושהי פעולה. עדיף לעשות אפילו איזושהי פעולה מחייבת, איזושהי פעולה שאומרת יאללה, החלטתי, עשיתי את זה, התחלתי לפעול. הרבה מאוד פעמים אנשים מקבלים החלטה ואז לא עושים עם זה שום דבר ואז הם נכנסים עוד הפעם ללופ של בלבול וחוסר ביטחון עצמי. אם אתם רוצים לשדר לתת המודע שלכם ולעצמכם שאתם סומכים על עצמכם, שקיבלתם החלטה, שאתם הולכים על זה, אז תעשו את הפעולה. טוני רובינס אומר, יש לנו איזה משפט בסמינר, הוא אומר, Never leave the sight of setting a goal without taking action. הוא מדבר על זה בהקשר של עצבת מטרות, זאת אומרת בעברית, אף פעם על תזוזו אחרי שהצבתם מטרה לפני שעשיתם איזושהי פעולה כדי לקבע אותה. ואני חושב שזה מאוד מאוד מאוד נכון גם לגבי החלטות. אם באמת באמת החלטתם, אז הייתם כבר מייצרים פעולות. אם אתם דוחים את הפעולות, סימן שאיפשהו עמוק בפנים אתם עדיין לא סומכים עליכם, אתם עדיין לא מאמינים בעצמכם, אתם עדיין לא באמת באמת באמת באמת החלטתם. אז שוב, את הדבר הזה אי אפשר לבנות בקלות. זה שום תהליך לוגי שניתן לא יוריד לכם את הפחד הזה, לא יוריד לכם את החשש הזה שאולי עשיתם טעות. כן, החמישה השלבים האלה, בחינת קריטריונים, בחינת אלטרנטיבות, השוואת אלטרנטיבות וקריטריונים, והנשימה העמוקה הזאת ולאסוף את המידע, יאפשר לכם לקבל החלטה הרבה הרבה יותר מושכלת. אבל הדרך היחידה או הטובה ביותר לפחות לקחת את הפחד הזה ולהעלים אותו, או לפחות לתרגל את עצמכם, בלהתמודד עם הפחד הזה, בלהיות יותר אפקטיבי מול הפחד הזה, זה לתרגל את זה גם בהחלטות הקטנות, זה לפתח את הביטחון העצמי שלכם, זה ללמוד ולתרגל את עצמכם בלהחליט מהר ובלסמוך על ההחלטות שלכם ובלסמוך על תת המודע שלכם ובחשיבה חיובית. אני מזכיר לכם את הפרק, חשיבה חיובית לאנשים חכמים, פרק אקוטי קריטי חשוב ביותר בהקשר שלנו להיום. אז זהו, קבלו החלטות, המון המון המון בהצלחה. אני סומך עליכם, סומך על תת המודע שלכם שתקבלו את ההחלטות הכי נכונות והכי מדויקות בשביל עצמכם ושתחיו בגדול. אוהב אתכם מאוד ונתראה בפרק הבא.