חיבור גוף נפש - הבלוף של המאה ה21

בכל תקופה יש בלוף כזה, סוג של המצאה שהמון אנשים פשוט הולכים אחריה בלי לבדוק יותר מדי. בימי הביניים הייתה תופעה נפוצה כמעט בלי שום ביסוס, קראו לזה ציד מכשפות. במאה ה-21 הבלוף הוא המרדף הזה אחרי "חיבור בין הגוף לנפש".

הרעיון שכולם קונים

הרעיון הוא כזה: אם נצליח לחבר בין הגוף והנפש שלנו, נזכה בשלווה ובמודעות, ונוכל סוף סוף להיות אחד עם עצמנו. סוג של הבטחה להשלמה עצמית, שנתפסת כמשהו מיסטי ורוחני. היום יש אין ספור מאמנים ויועצים שישמחו לעזור לכם בתהליך הזה, וזה לא ביקורת על הכוונות שלהם או על התוצאות שהם משיגים, יש כאלה שבאמת עוזרים ללקוחות שלהם.

הבעיה היא במושג עצמו. כל התהליך של "בניית חיבור" בין הגוף לנפש מבוסס על הנחה שגויה מהיסוד.

אין דבר כזה חיבור גוף נפש. כי אין דבר כזה הפרדה בין גוף ונפש.

אין הפרדה, אז אין מה לחבר

אז הפעם אני רותם את המדע לעזרתי. הסיבה שאין "חיבור" ליצור היא פשוטה: הנפש שלנו מתבטאת באופן חד-משמעי במערכת העצבים שלנו. הנפש היא בגוף שלנו, עיקרה במוח.

בכיוון ההפוך, גם הטענה שהנפש משפיעה על הגוף בחזרה לא דורשת יותר מידע קטן. המוח שלנו עובד בעזרת חשמל, אבל מה שפחות ידוע הוא שכדי שהוא יעבוד הוא מפריש כל מיני כימיקלים, בשפה המקצועית נוירו-טרנזמיטורים. הכימיקלים האלה מגיעים ומשפיעים על פעולת כל התאים בגוף, בזכות כך שמערכת העצבים שלנו מתפרשת כמעט בכל מקום בגוף.

במילים אחרות: אין שני מחנות שצריך לגשר ביניהם. יש מערכת אחת שכבר מדברת עם עצמה כל הזמן.

אז מה בעצם קיים? תהליך של מודעות עצמית

אם כך, מהו תהליך של "חיבור בין גוף ונפש"? התשובה: תהליך כזה לא קיים במציאות. התהליך היחיד שאפשר לעשות הוא תהליך של מודעות עצמית, חקר עצמי. ללמוד מי אני, זה אולי הדוקטורט שכל אחד מאיתנו צריך לשאוף אליו, ואלה לימודים בלתי פוסקים.

שווה לנו, בתהליך הזה של החקר הפנימי, ללמוד על הגוף שלנו ועל הנפש שלנו. אנחנו מפרידים ביניהם ביומיום מתוך נוחות שבדיבור, בעיקר כי באמת אין לאף אחד מושג מדויק מה קורה בעומק עומקו של המוח, או איך המערכת הזו עובדת עד הסוף. נוח לנו לדבר במושג "נפש", ואין לי בעיה עם זה, אני משתמש בו בעצמי כל הזמן. הבעיה מתחילה כשהופכים את הנוחות הזאת למשימה: "עכשיו אני צריך לחבר".

אסור לנו לשכוח

אסור לנו לשכוח שהגוף שלנו והנפש שלנו הם אחד. אסור לנו לשכוח שאיך שאנחנו מתייחסים לגוף שלנו, כך אנחנו מתייחסים לנפש שלנו. אסור לנו לשכוח שהדברים שאנחנו עושים ברמה הפיזיולוגית, ספורט, תזונה, חשיפה לשמש או לכימיקלים, משפיעים באופן עוצמתי על המצב הנפשי שלנו.

מצד שני, אסור לנו לשכוח שהדברים שאנחנו עושים ברמה הנפשית, תהליכים של מודעות, חשיבה, האמונות והדעות שלנו, משפיעים באופן עוצמתי על הגוף שלנו. זו לא עדות ל"חיבור" שצריך לבנות, זו עדות למערכת אחת שתמיד הייתה שלמה.

יש אנשים שפשוט נראים מחוברים יותר

גם אני שם לב לזה: ככל שמחדדים את ההבחנה העצמית, כך קל יותר לזהות אנשים שנראים "מחוברים" יותר לעצמם. אם אתם מאמינים ברוחניות, אפשר לקרוא לזה חיבור לכוח עליון, לחיים, ליקום, או לאלוהים. אם לא, אני פשוט קורא לזה שלווה שנובעת מהשלמה עם עצמך.

לא מהמצאת מונח חדש. מתהליך אמיתי של להכיר את עצמך, כמו שאתה, בלי לחפש קיצור דרך מיסטי לדבר שכבר קיים.