דלג לתוכן הראשי

אקדמיה מול פרקטיקה - להתפתחות אישית

אני הולך במקביל בשתי דרכים שרוב האנשים בוחרים רק אחת מהן, וחשבתי שהגישה שלי לגבי הבחירה הזו יכולה להיות רלוונטית לא מעט אנשים: הדרך האקדמית מול הדרך הפרקטית שמלווה בקורסים מקצועיים יותר. אני מתכוון כמובן ללימודי הפסיכולוגיה שלי מול לימודי ה-NLP, האימון והסדנאות הרבות שהייתי בהן.

גל צחייק עומד ברגל אחת על מגדל ספרים אקדמי ובידו השנייה על ארגז עץ של במת סדנה, מותח את עצמו בין שני העולמות באור מנוגד — מטאפורה לאיזון בין לימוד אקדמי לפרקטיקה מעשית בהתפתחות אישית

ללכת לסדנאות או ללמוד פסיכולוגיה?

השאלה הזו נשמעת מוזרה לרוב האנשים, כי לכאורה אין שום קשר בין הדברים. אבל זה לא מדויק: יש הרבה יותר במשותף ממה שחושבים. ויש גם משהו אחד מרכזי שמפריד ביניהם, משהו שגורם למבחן התוצאה לתת נתון ברור: בסדנאות אנשים רבים מפיקים תוצאות משמעותיות לחיים שלהם, ובאוניברסיטה רוב האנשים לא מפיקים כמעט שום תוצאה אישית מהלימוד עצמו.

האם זה אומר שלא כדאי ללמוד באוניברסיטה? ממש לא. תמשיכו לקרוא ותבינו למה.

מה משותף לשתי הדרכים

בכל הסדנאות שהייתי בהן, למעט אלה עם אלמנטים רוחניים מובהקים, ההבחנות שהעבירו המנחים הן הבחנות יסודיות של גישה פסיכולוגית כזו או אחרת. המנחים שמפיקים את התוצאות המרשימות ביותר עבור המשתתפים כמעט תמיד מאפשרים, במהלך הסדנה, לאנשים בודדים לשתף מהחיים שלהם ומציעים להם אימון בזמן אמת. אימון, למי שלא מכיר, הוא בבסיסו טכניקה שמושתתת על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). מנחים אפקטיביים אחרים, כמו אנתוני רובינס, משתמשים ב-NLP, שגם היא גישה קוגניטיבית-התנהגותית.

בקצרה: ההבחנות בסדנאות מגיעות מכל מיני גישות פסיכולוגיות, אבל התוצאות החזקות ביותר מגיעות כמעט תמיד מ-CBT, בזה או אחר. מכיוון שהטיפול הזה מתבצע על במה, תחת לחץ חברתי חזק, התוצאות מגיעות מהר. מה משותף בעצם? התוכן. התוכן הוא כמעט אותו התוכן.

מה שונה: תוכן, מיקוד ושיתופים

התוכן

התוכן אינו בדיוק זהה. באוניברסיטה מגיעים עם חומר להבנה הרבה יותר רחבה. מעבר לכך, כמעט כל מנחה סדנאות שפגשתי "חטא" באי-דיוקים מדעיים שהציג כאילו הם מדעיים. אבל אני טוען שזה לא מה שיוצר את ההבדל בתוצאות.

המיקוד

באוניברסיטה מתמקדים בהעברת ידע רחב ורב ככל האפשר. בסדנאות נותנים פחות ידע בפרק זמן נתון, אבל מעמיקים בהבחנה ספציפית, נותנים דוגמאות מחיי היומיום, ומראים איך להפוך את הידע הזה לתוצאה. זה בהחלט יוצר הבדל.

השיתופים

לראות מישהו אחר מפיק תוצאה אמיתית מהבחנה מסוימת נותן לכל שאר האנשים בחדר הבנה עמוקה יותר לגבי איך להפוך את הידע הזה לתוצאה בחיים שלהם. גם זה יוצר הבדל אמיתי.

ההבדל הכי משמעותי: ההקשבה

וזה, ללא שום צל של ספק, ההבדל הגדול ביותר בתוצאות. באוניברסיטה רוב האנשים, כולל אלה שבאו "בשביל הנפש", מקשיבים להרצאות כאל חומר לימודי: משהו שצריך לדעת למבחן. מי שעבר את המחסום הזה אולי מקשיב מתוך "זה מעניין", אבל גם זה כמעט לא מפיק תוצאות. הכי רחוק שרוב האנשים לוקחים את זה הוא "זה ממש נכון לגבי מישהו אחר", בלי הנעה אמיתית לשינוי או לתוצאה חדשה. וזו, לדעתי, הסיבה המרכזית לכך שרוב האנשים לא מפיקים תוצאות אישיות מלימודים איכותיים ומרשימים באוניברסיטה.

סיפור קצר לפני הסיכום

בסמסטר א' של התואר ישבתי בשיעור "מבוא לפסיכולוגיה", למדנו על הפרעה טורדנית-כפייתית באישיות (OCP), וקלטתי דרך החומר הנלמד שאני חי את הדחיינות של עצמי. משיחות שניהלתי אחר כך, המון סטודנטים קלטו בדיוק את אותו הדבר, אבל אף אחד לא עשה עם זה כלום. אני יצאתי באמצע השיעור, כי קלטתי את ההשפעה השלילית המטורפת שיש לזה על החיים שלי: הלחץ שאני חי בו בגלל הדחיינות, והנזק שהלחץ הזה גורם למערכות היחסים שלי ולאנשים שאני אוהב. הבאתי את עצמי למצב שכמעט הקאתי מההבנה הזו. התקשרתי מיד למאמנת שלי מהתקופה ההיא, ויחד יצרנו משהו חדש: להיות אדם שהוא המילה שלו כלפי עצמו. חזרתי לשיעור, ומאותו רגע החיים שלי קיבלו תפנית משמעותית. אני חי טוב יותר, רגוע יותר, ועומד במילה שלי כלפי עצמי ברמה חדשה.

וזה רק סיפור אחד מיני רבים מהרצאות באוניברסיטה. לאלה מכם שמטילים בכך ספק: לימודים באוניברסיטה כן עובדים, כשמקשיבים נכון.

סיכום

התוכן באוניברסיטה איכותי יותר, אבל פחות ממוקד להתפתחות אישית. בסדנאות לועסים עבורכם את החומר עד למצב שמאפשר להפיק תוצאה, ובאוניברסיטה תצטרכו להיות אחראים על ההקשבה שלכם בעצמכם. שתי הדרכים יכולות לעבוד, השאלה היא אם אתם מגיעים אליהן עם כוונה להשתנות, או רק כדי לצבור עוד ידע.

בוודאות יעניין אותך גם