פרק 104: ליצור יותר מהחוויה הכי טובה בחיים

בעולם הרגשי והחווייתי שלנו יש אינסוף תחושות וחוויות נעימות וטובות שאנחנו רוצים לחווות יותר מהם בחיים שלנו. זה יכול להיות שמחה והתרגשות ואהבה וגאווה ועוד מגוון מאוד מאוד רחב של תחושות והכותרת של הפרק הזה התחושה הכי שווה שיש בחיים היא ללא ספק כותרת יומרנית אבל אני חושב שיש בה הרבה מאוד אמת. החוויה הזאתי התחושה הזאתי של להיות בפלורו ובפרק הזה אני אסביר לכם בדיוק מה זה אומר להיות בפלורו, מה המאפיינים של החוויה כל כך ייחודית הזאתי איך אנחנו מגיעים למצב הזה בצורה הרבה הרבה יותר טובה וכמובן מהם הפעולות שאנחנו יכולים לעשות כדי לקדם יותר מהחוויה הזאתי בחיים שלנו ומהם החסמים או האתגרים שיש לנו כדי להביא אותה לחיים שלנו ואיך לטפל בהם. אז את כל זה אנחנו נעשה בפרק הזה של תכלס. אז שלום חברים וברוכים ובאים לתכלס פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גיא צחייק במטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים כלים מעשיים שבאמת בטוברים בלי תיאוריות ובלי סלתה. אני הראש ממש אשמח אם תוכלו לדרג בחמישה כוכבים או בטאמזאפ אם אתם ביוטיוב את הפרק הזה זה מאוד יעזור לי ויעזור להרבה אנשים אחרים לגלות את הפודקאסט הזה ואני מקווה שהוא גם עוזר לחלל. אז בואו נתחיל מה זה בכלל פלור. פלור קודם כל התחיל השם הזה או הקונספט הזה מתוך איזשהו מחקר מאוד מאוד מפורסם שעשה חוקר בשם יאי צ'ינג מיהאי שמה שהוא עשה שם בעצם הוא ניסה להבין מהי החוויה האופטימלית החוויה הטובה ביותר שיש לאנשים בחיים. ובניגוד לגישה הרגילה שהייתה לחקור את הנושא הזה של עושר או סביעות רצון שזה היה דרך שלונים כאלה שבן אדם היה מגיע ושואלים אותו מה רמת סביעות הרצון שלך בחיים ובאמת כמו שחלקכם מכירים או לא מכירים היו כל מיני תוצאות מסוימות למשל של אנשים שהם נשואים טיפ טיפה מאושרים יותר אנשים שיש להם ילדים פחות לא יודע לי יש לי ילדים אני לא מרגיש שזה הפך אותי לפחות מאושר. אנשים שיש להם יותר כסף הם מאושרים טיפה יותר מעל כמו זמן שכסף זה משפיע פחות וכן הלאה העניין הוא שאני חושב שזה דבר מאוד מאוד נכון שהחוקר הזה אמר כן אבל כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו מבחוץ כן שאנחנו עכשיו יושבים באיזה חדר לצורך שאלון ואנחנו עונים עליו ושואלים אותנו מה גורם לנו להיות נכים מה לא שואלים אותנו כל מיני שאלות בפרטים אז זה לא באמת מייצג בצורה מאוד מאוד טובה את החוויה שיש לנו ברגע עצמו בחיים עצמם. הרבה פעמים בוודאי תסכימו איתי ואיתו כן זה נהנה זה אנחנו יכולים להיות ברגע מסוים מאוד מאוד מאוד לסבול ולהרגיש ממש רע ואחר כך בדיעבד להסתכל על זה ולהגיד שזה לא היה כזה גרוע אבל בדיעבד או אבל גם בסתכלות קדימה זאת אומרת לא היינו רוצים שהחיים שלנו יהיו מלאים בחוויות האלה של הסבל גם אם בדיעבד זה לא כזה גרוע בקיצור אז במקרה שלו מה שהוא עשה זה הוא אמר אני אחקור את זה ההפך או אחרת והוא הצביע לאנשים ביפר כן פעם שהדעה צריך את זה והביפר הזה היה מצפצפת להם בשעות רמבה מעליות במהלך היום במשך ימים או שבועות תלוי באיזה לג של המחקר והוא היה שואל אותם מה הם עושים ברגע הספציפי הזה תוך כדי שהוא בעצם מפריע להם ומה החוויה שלהם אם הם שמחים מזה או לא שמחים מזה וכן הלאה וככה הוא ציפה למצוא וציפה לגלות מהם הדברים שאנשים עושים שקוראים להם להיות הכי מאושרים מהם הדברים שאנשים עושים שקוראים להם להיות הכי פחות מאושרים או הכי כועסים או הכי וכן הלאה ובעצם כתוצאה מהמחקר הזה הוא הגיע לאיזושהי מסקנה שזה לא בהכרח הפעולה הספציפית שאנחנו עושים שקובעת האם אנחנו בחוויה חזקה טובה חוויה של פלואו מה שכלו חוויה אופטימלית או חוויה בכלל שמחה ונעימה אל מול חוויה פחות יותר שלילית כמובן שיש פעילויות מסוימות שאנחנו נעשה אותם בוודאות אנחנו נהיה פחות סביר שאנחנו נהיה שמחים או מאושרים אבל הוא בעצם הרעה בתוך המחקר הזה המון פעמים המון מקרים שבהם אנשים מסוימים עושים פעולה מסוימת שגורמת להם להיות מאוד מסכנים ואנשים אחרים עושים את אותה פעולה ומאוד מאוד מאושרים ממנה ואז הוא נכנס לתוך החקר של הדבר הזה שואל מה שונה בחוויה הזאת ומה מאפיין אותה ואחד הדברים שהוא גילה זה שאנשים הכי הכי מאושרים ומרגישים הכי טוב והכי פרודוקטיביים והכי שמחים תוך כדי שהם בחוויה שנקראת פלואו. מה זה אומר פלואו? פלואו זה בעצם החוויה הזאת שאנחנו מרוכזים בצורה מאוד מאוד עמוקה במשהו כן אנחנו ממש כאילו המודעות והפעולה שלנו הם כאילו מתמזגים לאיזשהו דבר אחד ואנחנו ממש כאילו מאבדים את התחושה של עצמנו את התחושת זמן זה ששאלה הרבה אנשים יש את החוויה הזאת מאולי להקשם למוזיקה לשחק באיזה משחק מעניין וטוב אולי משיחה מאוד מאוד עמוקה שיחת נפש כזאת שאנחנו מאבדים כל קשר לזמן אוקיי אז יש לנו כל מיני בכל מיני מקומות בחיים את החוויה הזאת שאנחנו מבינים מה זה שהזמן פשוט טס לנו שאנחנו לא מודעים למה קורה בסביבה שלנו ואנחנו פשוט מרוכזים בדבר אחד ונהנים וזה חוויה מאוד מאוד מאוד ממלא. ובעצם אותו חוקר מיה איצ'ינג מיה איצ'ינג בעצם בא ואומר חבר'ה את החוויה הזאת אפשר להגיע אליה אפשר להגיע אליה דרך הרבה סוגים של פעולות בעיקר רוב האנשים מגיעים אליה דרך ספורות דרך משימות מסוימות משמעותיות בעבודה דרך אומנות דרך תקשורת בין אישית אבל יש עוד הרבה דרכים נוספות להגיע לחוויה הזאת והחוויה הזאת זה בתכלס בתכלס בתכלס זה זמן אמת הדבר שאנשים הכי מעריכים הדבר שאנשים הכי אוהבים להיות שם והוא טוען שזה גם חוויה שבה אנשים נמצאים בתוך רמה מאוד מאוד מאוד גבוהה של אפקטיביות של פרודוקטיביות ובאחר כך הם גם יגיעים בעצמם ושמחים שהם עשו את זה זאת אומרת זה לא כמו איזשהו משהו שאנחנו לפעמים עושים שמחים ברגע אבל אחר כך מתחרטים עליו לא יודע סתם נאמר אוכל הוגעת שוקולד ענקית יכול להיות שאני נהנה הוגוש ענקית של גידה ואז אני אחר כך קצת מתבאס עשיתי את זה אני מרגיש פחות טוב בגוף שלי או משהו כזה וזה גם לא מסוג הדברים שאני סובל תוך כדי שאני עושה אותם ואז אחר כך גאה בעצמי אלא זה מסוג הדברים שאני נהנה מהם גם תוך כדי שאני עושה אותם וגם אחר כך המחקר הזה עבורי הוא היה life changing וחלק שבו אני ממש בקרוב ידברתם על שבע מכשלות או אתגרים או דברים שמפריעים לנו להשיג פלואו ואיך להימנע מהם זה דבר שחלוטין שינה את החיים היום אני משתדל ומנסה שיהיה לי לפחות לפחות לפחות לפחות שלוש או ארבע שעות ביום שבו העבודה שלי היא עבודת פלואו מרוב שאני מבין שזה דבר כל כך חשוב גם לפרודוקטיביות שלי גם לתוצר שלי למה שאני מייצר בחיים וגם לעושר שלי ולחוויה שלי אני פשוט דואג שיהיה לי מלא מזה וזה כולל פגישות עם אנשים מסיימים שאני מאוד מאוד אוהב זה כולל כשאני מלמד זה כולל הקלטות או כתיבה ממש מזה עכשיו או שאני כותב דברים ואני דואג לייצר את הדברים שאני מביאים אליי את החוויה הזאתי של הפלואו כמה שיותר כמובן שצריך לעשות את זה בצורה נכונה אחרת זה לא יקרה והרבה פעמים אנשים שואלים אותי אני חושב למה או איך אתה מספיק כל כך הרבה לעשות כל כך הרבה דרכות והרצאות ולנהל עסקים ולעשות מלא דברים וכלפי חוץ זה נראה כאילו אני מאוד מאוד עסוק ועושה מלא דברים אני באמת עושה לא מהדברים אבל האמת היא שאני באופן יחסי מבחינת לוז לא עד כדי כך עמוס רוב הזמן יש לי שבועות יותר עמוסים אבל רוב הזמן לא עד כדי כך עמוס אלא פשוט אני מצליח לייצר הרבה בגלל שאני בתוך החוויה הזאתי של הפלואו אז בואו נדבר בזריזות אבל בהעמקה מספקת על שבע אתגרים מרכזיים שיש לנו בלייצר חוויית של פלואו בחיים שלנו ואיך אפשר להימנע מהם או כל מיני טריקים כלים מוטבר כדי לייצר חוויית פלואו עמוקה יותר אז קודם כל בשביל לייצר חוויית פל אוקיי, חלק מהנשים מסתכלים עליי כי לא נמוזר, אבל רוב האנשים מקבלים את זה ומבינים את זה, ואם שואלים אותי אז אני מסביר את הסיבה. אני הרבה פעמים מתווספות לי שהוא כמויות מטורפות של הודעות, אני עונן תמיד לכולם בסוף אבל לוקח לפעמים. אני מקווה שזה הגיוני. אז אני קודם כל עושה את החלק הבין אישי, אם אתם מתקשים בחלק הבין אישי, יש פרק קצת ישן בפודקאסט אבל סופר חשוב שנקרא איך להציב גבולות. ובתחילת הפרק הזה אני אומר שזה חלק הפרקים הכי חשובים בפודקאסט, מעניין אתם עכשיו חושב את זה, אז נורא ממש ממש חשוב לשמוע אותו, קישור. בלי הצבת גבולות אין לנו איך להימנע מהשכות דעת, אוקיי? האתגר השני זה הרעיון הזה של מולטיטסקינג, הרעיון הזה שאנחנו צריכים לעשות כמה דברים באותו זמן. אני אענה על מיילים תוך כדי שאני אכתוב את הזה ואני אתפל בזה תוך כדי שאני אתפל בזה וכן הלאה. שוב, זה לא עובד. בשביל לייצר חוויית שפוע אני צריך single point of focus, אני צריך דבר אחד שאני ממוקד בו, דבר אחד שאני חושב עליו, דבר אחד שאני עושה אותו. אוקיי? וזה דורש מאיתנו שוב גם ברמה הטכנית, של אחר כך שאנחנו מקטינים את הדבר אחד, אבל גם זה דורש מאיתנו איזושהי התפתחות וצמיחה רגשית. אם כל דבר קטן נוסיף אותי, אם זה שאני יודע שיש לי 200 הודעות בוואטסאפ, לא מאפשר לי להתרכז כי אני אוטומטית חושב על זה. אם זה שאני יודע שיש לי מיילים שמחכים לי, לא מאפשר לי להתרכז. אם זה שאני יודע שיש מישהו שמחפש אותי, לא מאפשר לי להתרכז. אז אני כל הזמן אעשה את המולטיטסקינג האלה, גם אם לא תהיה לי השכה דעת חיצונית, תוותר לי להשכה דעת אנימית. בשביל להגיע למצב הזה אני צריך להבין שהכל בסדר, ששום דבר לא יקרה, שאף אחד לא יחמוטי, אם אני לא אתעפל בזה. וגם אם כן, אין לי מה לעשות עם זה. והיכולת שלי להחליט שאני מתעסק בדבר אחד, שוב אני אגיד, זה לא בכל סוגי המשימות. למשל אני כשאני עונה על הודעות, בדרך כלל כשאני עונה על הודעות, אני עונה באותו זמן אחד אחרי השני, על מיילים, וואטסאפים, הודעות באינסטגרם, הודעות בפייסבוק, למשל. אז לפעמים אני עובר בין לבין, לפעמים אני עונה למישהו על הודעה במייל והוא צריך לחשבונית או משהו, אז במקומה להעביר את זה, אז כשמישהו יש לו חשבונית אני כבר מוציא את החשבונית בעצמי. ועושה כל מיני פעולות כאלה שמיותר קטנות לבד מהר כדי לפתור את זה מהר. אז זה סוג של מולטיטסקינג, או שאני יכול לשמור על מוזיקה תוך כדי שאני עושה את זה. אבל זה פעולה שמראש לא יהיה לי בה, או שאני לא מצפה בה לאיזשהו פלו יוצא דופן, לפעמים זה גם קורה בעצמה, אבל רוב הפעמים לא. אז קודם כל יש את הנושא הזה של מולטיטסקינג ואני רוצה קודם כל להיות מסוגל להירגע, וזה דורש איזושהי התפתחות רגשית כלשהי. הסע המוע, אתגר השלישי שלנו להיום, זה אין לי מטרות ברורות. דיברנו על זה, או אמרתי בקצרה מקודם, שאחד זה דבר ראשון שדורש ממני ריכוז גבוה או שאני אתמקד בדבר אחד, אבל מעבר לזה נדרש שמשימה שאני אתמקד בה תהיה חשובה לי. אם אני לא יודע מה המטרות שלי, אם אין לי איזשהו מושג לאן אני רוצה להגיע, או מה אני רוצה להשיג, או מה חשוב לי בחיים האלה, ואיך הפעולות שאני עושה ביום יום לישרותות בזה, הסבירות שתבצעת בחוויה של פלו היא מאוד ממוחה, בגלל שהמשימות שלי או המטרות שלי לא ירגישו לי אף פעם חשובות, הם ירגישו לי אולי דחופות. יש את ההבחנה הזאת בין חשוב לדחוף, דחוף זה מה שאני חייב לדבר בו עכשיו, אז לרוב האנשים יש המון חוויה של דחיפות בחיים, נכון? יש את החוויה הזאת של אני חייב לרוץ, אני חייב לעשות, אני חייב עכשיו, וחייב, חייב, חייב, חייב, חייב. ומצד שני, רוב הדברים שהם עושים הם לא באמת חשובים. אפילו בתפיסה של עצמם, אני לא אומר שאני מהצד שקו, סופט אותם וקובע שמה שהם עושים הוא באמת חשוב, אני אומר שהם בעצמם ישאלו אותם שבוע אחר כחודש אחר כך אם זה חשוב שהם עשו את זה, והם יגידו שלא. ובשביל להפוך או לוודא שרוב, הרבה יותר מהדברים שאנחנו עושים יהיו חשובים, אנחנו צריכים לדעת מה המטרות שלנו, לאן אני רוצה להגיע, מה משרת את המטרות האלה. אם אני יודע שסתם דוגמה, אחת המטרות שלי זה להשפיע על הרבה אנשים ולתת ערך לבנתר אנשים, אז כשאני מקליט את הפודקאסט הזה זה לא סתם משימה בשבילי, אלא זה משימה שיש לה משמעות, שיש לה חשיבות, שאני יודע שככל שאני מקליט עוד פרקים, אז יותר אנשים שומעים את זה, ואותם אנשים ששומעים אותי הרבה זמן מקבלים עוד פרק ומשמחים לשמוע את זה, וזה מחזק את הקשר שלי איתם ואת המערכת היחסים שלי איתם, וזה כיף לי, אז זה מרגיש לי הרבה יותר חשוב וזה גם באמת חשוב. וכנראה משימות אחרות שאני עושה. אז לדעת מה המטרות שלי עוזר לי לעשות את הדברים שחשובים לי. טוני רובינס מדברת את זה בצורה מעניינת, הוא אומר שהוא מחלק את החשוב דחוף בצורה שלי כזה כמו לוח מותרה, ומבחינתו הוא אומר הבולזיה, הדבר שהוא הכי באמצע, שהכי מחזק מאפשר פעולות של פלו, זה בעצם דברים שהם כן חשובים אבל לא דחופים, שלא יקרה כלום אם לא נעשה אותם, אבל הם כן חשובים לנו. שם אין לנו הרבה סטרס אבל יש לנו הרבה חוויה של משמעות. שוב בפרק הזה של הפודקאסטים אני לא הייתי יודע טוב שלא יקרה כלום. יש שבועות שבהן לא יוצא פרק ומה קורה? כלום, שום דבר לא קורה, לא קורה שום דבר. אבל עדיין אני מבין שזה חשוב והזכות הזאתי, אני אגיד ככה, להיות מסוגל למלא את היום שלנו בהרבה דברים, שהם לא דחופים אבל כן חשובים, זה לפתוח את החיים הטובים, זה מה שאני חושב. ובגלל זה אני דואג שיהיה לי הרבה שעות כאלה מדי יום בלוז. זה דורש לפעמים התמודדות עם כל מיני דברים קשים כדי לפתור את הדברים הדחופים מראש, זה גם דורש איזושהי צמיחה רגשית כדי לא להרגיש שכל דבר דחוף, שכל דבר מלחיץ אותנו. שוב, יש לי ספרות לנהל, יש לי עסקים, יש לי ילדים, יש לי משפחה, יש לי בית ועדיין אני מצליח להתעסק בדברים הדחופים מיעוט מהזמן שלי. אני כן חושב שכדאי שיהיה לנו חלק מהזמן דברים דחופים, זה גם זה מה שמעתים מבינו, שקצת זמן של דברים דחופים זה כן דבר טוב, זה מחזק לנו את האגות, את המסוגלות העצמית וכן הלאה, אבל זה לא צריך להיות יותר מדי. אז הנושא הזה של מטרות ברורות עוזרות לנו לשים אותנו על מה שחשוב, מקדם אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע וזה גם מונע מאיתנו להגיע לדחופים, כי אם לא שמטפלים בדברים מראש זה מאוד דחופים וכן הלאה. האתגר הרביעי שלנו זה שאנחנו לא מספיק מיומנים. כשאנחנו מתחילים לעשות דברים בפעמים הראשונות, המשימה שאנחנו לוקחים על עצמנו לפעמים היא קשה מדי. אם למשל, נגיד אני התחלתי לכתוב את הספר ולכתוב ספר זה משימה שבהגדרה עבורי גל שואל לכתוב, זה לגמרי משימת פלור, הגדרתי לעצמי את המטרה שלי שאני רוצה לכתוב שש שעות ביום. והמשימה שהייתה לי פשוט כל כך קשה שבהתחלה הצלחתי להיות במהלך משימת של פלור, אבל די מהר פשוט לא הצלחתי יותר להגיע לשם, זה גם קשור לסעיף חמש של עייפות רגשית או שניים להגיע אליה, אבל כרגע בתור התחלה פשוט לא הייתה את המיומנות המספיק גבוהה. מעבר לזה לא הייתה מיומנות מספיק גבוהה בלכתוב ספרים, כתבתי דברים מסוימים, כתבתי מאות מאמרים, כתבתי ספרי לימוד, כתבתי מערשי הדרכה, כתבתי סחוברות, אבל לא כתבתי ספר אף פעם. והיה חסר לי את הסק כדי להתעורר בשעה מספיק מאוחרת שאני באמת יכול לישון מספיק ואני לא בעייפות מנטלית, בין אם זה פשוט לשחרר המון המון החלטות שהן לא באמת חשובות בעבודה לאנשים אחרים, כן, אני מכיר הרבה אנשים שאיך שהם מנהלים עובדים שלהם או ספקים שלהם, זה ממש לקבל איתם כל החלטה ושכל האנשים בצוות שלהם מפחדים לקבל החלטות לבד כי הם מפחדים שאחר כך הם יחליטו את ההחלטה הנכונה ואז זה יקרא אותם, אז אני ממש ממש ממש בצומת לב לזה ואני ממש משתדל בכוח לא לקבל את ההחלטות עבור אנשים שעובדים איתי, אני מייעץ להם אם הם מבקשים אבל אני נותן להם תמיד לקבל את ההחלטות לבד או לא תמיד, כמעט תמיד לקבל את ההחלטות לבד וזה בעצם מוריד מאוד את המנטל פטיג שלי ואז אני יכול באמת לפקס את תשומת לב שלי בדברים שאני מחליט שהם הכי חשובים באותו יום. דבר נוסף זה נושא של פידבק, אוקיי? אם אני מרגיש שאני פועל פועל פועל פועל פועל פועל פועל פועל אבל אין לי פידבק, אני לא מרגיש שאני מקבל את המשוב על ההתקדמות שלי, כן? בספורט למשל זה מאוד פרקטי, כן? אני נוסע על אופליים, אני רואה שאני עובר עוד אלמן, אני רואה שאני עובר עוד מסלול, כן? אם אני מטפס אני רואה שהגעתי לעוד איזושהי נקודה, אם אני כותב אז אני רואה שסיימתי עוד עמוד. בכלל, אם אני מקליט אני, יש לי נקודות בדרף, כן? שאני יודע שאני עובר עליהן, אז אני רואה שעברתי עוד נקודה, אני מקבל את הפידבק בזמן האמת שאני מתקדם, שאני עושה טוב, שאני עושה נכון, אני מסכן על הזמן, אני יודע כמה זמן הפרק עובר, ויש לי כל הזמן את הפידבק עליהם, אוקיי? עכשיו בהתחלה הייתי צריך אפילו פידבק עם יותר נוכשים, בואנה למשל לא יודע, עשית הרבה מההדרכות שלי ושאני לא עשיתי בלייב כל הזמן, למה? כי לא יכולתי לחשוב שאני יושב מול מצלמה או מול מיקרופון ורק יקליט, זה עזייה, אני צריך לראות את הפידבק של האנשים, אז הייתי צריך לעשות זה משהו בזום, או פעם זה היה גוט, ובינר, או מיני אפליקציות כאלה שאפשר באמת לראות את האנשים מהנהנים אליך, את הרוקדת שאתה מדבר, וזה עזר לי לפתח את התפקיד, זה עזר לי לפתח את המיומנות, שאמרתי אני כבר לא צריך את זה, שוב אני עדיין עושה את הקלט, אבל אני יכול גם להקליט בלי זה. אז תחשבו איך אתם יכולים לצרף למשימות הקשות שלכם, החשובות לכם, אלה שאתם רוצים שיהיה בהם פלואו, איך אתם יכולים להוסיף להם איזשהו אלמנט של משוב, של להראות לעצמכם איך אתם מתקדמים תוך כדי התקדמות, כי זה באמת נותן לכם את השקט הנפשי, את החופש וממש נותן לכם את הדבר הזה. ושוב, בעצם הדבר האחרון המשביע, זה דברים שהם לא מחוברים לערכים שלנו. אז אם דיברנו מקודם על נושא של מטרות, ומטרות שבעצם, חוץ מהמשימות שלנו, הן משימות חשובות, אז יש פה הבחנה. בין משימה שהיא חשובה למה זה משימה חשובה? משימה חשובה זו תהיה משימה שמקדמת את המטרות שלנו, אז זה דיברנו מקודם. אבל יש פה עוד משהו, יש פה את ההבדל בין משימה חשובה למשימה ראויה. מה זה משימה ראויה? משימה ראויה זה משימה שבין אם היא מקדמת מאוד את המטרות שלנו, או קצת פחות, היא פשוט שווה בעצמה. זאת אומרת, זה ללא קשר לתוצאה שהמשימה תיתן לי, היא מחוברת לערך מספיק משמעותי, מספיק חשוב, ככה שהעשייה בתור עצמה היא חשובה בתורה. אז אם אני לוקח דוגמה את הכתיבה של ספרים או פודקסטים או כל מיני כאלה, אז בלי קשר לזה שיש לי מטרה לעזור ולהשפיע על כמה שיותר אנשים, ושאני חושב שאני עושה טוב, ושאני מרוויח מוחטפים אנשים וכן הלאה, יש לי את הנקודה שאני מאמין שביטוי עצמי זה ערך. אז עכשיו גם אם נגיד שהתקלקל לי הפרק הזה, ונגיד שהסאונד לא יצא טוב, והקלטה לא תעבוד כמו שצריך, ומשהו התחרבש וזה יימחק לי, עדיין המשימה הזאת, יצא מזה שישבתי פה ודיברתי 25 דקות או משהו כזה, וביטאתי את הדברים האלה, אני יודע שיש לזה ערך שלעצמו, ערך של ביטוי עצמי שלי מורשם, בין אם אנשים שומעים את זה אחר כך, בין אם זה מצליח, בין אם זה עובד ובין אם לא. ולכן המשימה העצמו הופכת להיות משימת פלור. הכתיבה שלי שאני כותב, אני יודע שבלי קשר למי שמקרא את זה או לא, יצא מזה שאני כותב, זה מרפא בי משהו, זה מסלחה בי משהו, אני מאמין שאני עושה פה משהו שהוא משמעותי וחשוב, ולכן הדבר הזה הוא בעל ערך אינרנטי עבורי. אני חושב שזה הרבה לסיבה שאנחנו יכולים להיות בפלור, בשיחות עם אנשים אחרים. כי החברות שלנו עם אותם אנשים, כי הקשר שלנו עם אותם אנשים, הוא ערך בפני עצמו. בין אם השיחה הזאת מייצרת מטרה, או מגיעה לאיזושהי מטרה ובין אם לא, היא משימה, בלי קשר לדבר עם האנשים האלה, זה משימה חשובה או לא חשובה, זה פשוט משימה ראויה. אז חברים יקרים, אם תצליחו להימנע מהשכות דעת, או להוריד אותה, להימנע ממולטי טאסקינג, או להוריד את זה, להבהיר בצורה טובה יותר את המטרות שלכם, לחזק את המיומנויות שלכם ולהתאים את רמת המשימות שלכם לרמת המיומנות, להימנע במה שאפשר מעייפות מנטלית, לנסות לייצר פידבק לופ בתוך המשימות שלכם, ולעשות לא רק משימות חשובות, אלא גם משימות ראויות, אתם תוכלו לחוות את החוויה או יותר מהחוויה הטובה ביותר שיש בחיים, התחושה הכי שווה שיש בחיים, התחושה הזאת של פלור, שהזמן עובר, המציאות נעלמת, ואנחנו פשוט לתוך העשייה, וגם ליהנות מהפרסים ומהפירות, של להיות כל כך, כל כך פרודוקטיבי. אז אם נהנתם מהפרק הזה, אני ממש ממש אשמח אם תדרגו אותו בחמש כוכבים ותעשו לייק. בנוסף, אתם יכולים לעשות סאבסקרייב או לעקוב אחרי הפודקאסט, כדי לקבל עד שעה כל פעם שעולים פרקים חדשים, כל יום שני, או כמעט כל יום שני, עולה פרק חדש לפודקאסט, ובימי רביעי עולים לפעמים הרצאות, ומראיונות ודברים אחרים שווים לפלטפורמה. אז אוהב אתכם מלא, נתראה בפרק הבא. תודה רבה ולהתראות.