פרק 111: לחיות חיים מלאי משמעות

האם יש חיסון אמיתי נגד דיכאון, חרדות וסבל? אז אם יש חיסון כזה, החיסון הזה הוא כנראה חיים של משמעות. אבל חיים של משמעות לא בהכרח אומר חיים כיפים יותר, כלילים יותר, או מלאים בכל העונגים הרגיעים האלה ואחרים שאנחנו מכירים בחיים שלנו. מדובר על שיתנוי משמעותי ועמוק בצורת המחשבה ובדרך שבה חינכו אותנו להסתכל על החיים ועל המטרה או הייעוד או הכיוון או הסיבה שאנחנו בכלל נמצאים כאן. אני יודע שהדור שלי גם עשר, עשרים שנה מעליי וגם בוודאי הצעירים ממני גדלו הרבה עם משפטים בסגנון תעשה את מה שמרגיש לך טוב, תעשה את מה שיעשה אותך מאושר ובעצם ככה אנחנו למדנו מההורים שלנו שהדבר החשוב בחיים, שהמשמעות של החיים זה להיות מאושרים, זה שיהיה לי כיף, זה שיהיה לי טוב, זה שיהיה לי נעים. גם הדור של ההורים שלנו, אלה שהיום בני שישים, שבעים וכן הלאה, הרבה פעמים מתוך המקום הקשה שבו ההורים שלהם כמובן חינכו אותם לעשות את מה שצריך ושהחיים קשים ולא לחלום ולא לחשוב ורק לעשות את מה שריאלי וכו' וכו' וכו'. בלי שיפוטיות, פשוט כמשהו חברתי, אז הם מרגישים את הצורך העמוק בטח בתרבות השפע ובעולם של היום לחוות, ליהנות וגם נכנסו ללופ הזה, ללולאה הזאתי של כיף ושל נקרא לזה מיצוי רגעי של עונגים רגעיים. עכשיו שוב, למען ההעברה, הפרק הזה לא מדבר על זה שאתם צריכים לסבול, הוא לא מדבר על זה שאתם לא צריכים ליהנות, הוא לא מדבר על לא לעשות דברים כיפים או טובים או מענים, ממש לא. השאלה היא לא האם אני עושה דברים כיפים, לא האם אני משקיע בחוויות, אירועים ודברים שעושים לי כיף וטוב או שאני לא משקיע, אם אתם מכירים את הפודקאסט הזה שמומע על מאה פרקים, אני בטוח שאתם מבינים שאני לחלוטין בעד שתעשו את הדברים האלה, אבל השאלה היא מה המטרה? מה הדבר המרכזי ומה על הדרך? האם הכיף שלי, האם זה שאני אחיה בתחושה ובחוויה וברגש חיובי זו המטרה או שזה חלק מהדרך? זה האופן שבו אני מבנה את הדרך שלי למטרות הגדולות יותר, לדברים שבאמת באמת באמת חשובים לי בחיים שלי. כי הבעיה הכי גדולה בלהציב את המטרה שלי בזה שלי יהיה נעים, בזה שלי יהיה טוב, בזה שלי יהיה כיף, זה שהמטרה שלי מרוכזת בעצמי ובעוד שאם אני נשאר ברמת מודעות עצמית מאוד מאוד נמוכה, שאגב מולידה הרבה מאוד סבל, אני יכול לחיות באשליה ובשקר שאם רק יהיה לי את האייפון החדש יותר אני אהיה מאושר. אם רק יהיה לי יותר כסף בבנק אז אני אהיה מאושר. אם רק אני אצליח להשיג את הקידום בעבודה אני אהיה מאושר, אם אני אמצא זוגיות אני אהיה מאושר, אם אני אתחתן אני אהיה מאושר, אם יהיה לי ילדים אני אהיה מאושר. כל עוד אני חי באשליה, בפיקציה הזאתי, אז אני לכאורה יכול להציב לעצמי מטרות שמטרתם להיות מאושר. זאת אומרת להגיד אני ארדוף אחרי הכסף, אני ארדוף אחרי הילדים, אני ארדוף אחרי הזוגיות, אני ארדוף אחרי הדברים האלה כדי להיות מאושר ואז כאילו יהיה לי הרגשה של כאילו תכלית בחיים. העניין הוא שברגע שאני קופצת רמת המודעות הזאתי, כן שזה גם חיים עלים בסבל ובלחץ וברדיפה ובשחיקה וכאן זה לא חיים טובים. אבל גם אם אני מצליח או ברגע שאני מצליח להעלות את רמת המודעות שלי צעד אחד קדימה, צעד אחד כלפי מעלה ואני מבין לעומק שכל התחושות שיש בגוף שלי שאפשריות עבורי בעולם וביקום נמצאות בתוך הגוף שלי ובתוך המוח שלי ממש עכשיו. אם אני רוצה להרגיש רגוע כל מה שאני צריך לעשות זה לעצום לשנית העיניים, להיזכר בפעם שבה הייתי ממש רגוע, לקחת כמה נשימות, לחוות ולהיכנס לתוך הדמיון הזה ואני ארגיש את הרוגע ממש עכשיו. התחושות שלנו הן לא תוצר של העולם בחוץ, הן תוצר של ההפרשות של איזה חומרים המוח שלי מפריש ואני יכול לדאוג או לכוון את המוח שלי להפריש מה שאני רוצה. אז ברגע שאני מבין את זה אז אוקיי, אז אם אני יכול לשבת בפינה של החדר ולעשות מדיטציה כל היום או את עבר ולהיות רגוע ולהיות שמח ולהיות מאושר אז מה מטרת החיים? או עמוק יותר, גם אם אני יכול פשוט ברגע שלא יודע הרווחתי מספיק כסף, אוקיי? כל החיים אמרתי לעצמי שברגע שיהיה לי כסף אני אהיה מאושר. ואז הרווחתי ובשוב, יוצא לי לפגוש לא מעט אנשים כאלה בקליניקה, ובעבודה אחד אל אחד ובתוכניות ליווי, ומה האנשים האלה אומרים? שזה היה הדבר הכי גרוע שקרה להם בחיים, כי ברגע שהם הרוויחו את הכסף, ברגע שהם התחתנו והביאו ילדים, ברגע שהם מוטבר, לא משנה, עשו מה שחשבו שיעשות המושר, הם קלטו ששיט, שיקרו להם. זה לא עושה אותם מאושרים יותר. אוקיי? אז אנחנו פה שואלים את השאלה, מה המהות, מה המרכז של מה שאנחנו רוצים לעשות? אוקיי? אז בואו נתחבר שנייה, אני חושב למנטור המנטורים, גורו הגורויים בכל מה שקשור למשמעות, שזה כמובן דוקטור ויקטור פרנקל, הוא כתב את הספר האדם מחפש משמעות, שזה ספר מעולה לדעתי וחשוב, החצי הראשון שלו זה כזה סוג של סיפור שואה כזה או אחר אפשר להגיד, עם הדגשים שלו של מה שהוא למד שם, החצי השני זה ממש המתודה שהוא מפתח, ויש לו עוד מספר ספרים, השאיפה הלא נשמעת למשמעות, הזעקה למשמעות, כן ויש לו עוד כמה ספרים מאוד מאוד מאוד טובים, הרופא והנפש, ובספרים האלה, מי שקורא אותם לעומק וככה מתעמק בהם מאוד, מבין שבסוף, בסופו, בסופו של דבר, עם כל המורכבות ועם כל המודלים ועם כל מה שאתם לא רוצים, אוקיי? מה שבן אדם באמת צריך כדי שיהיה לו חיים של משמעות, זה להרגיש שהוא פועל עבור משהו גדול מעצמו. ולפי ויקטור פרנקל, מה שזה אומר גדול מעצמו, זה אומר שזה חייב להיות משהו שהוא לא רק אני. ועבורי זה היה משהו שהוא עוצמתי מאוד, מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, כי כשאני באופן אישי גיליתי את זה בחיים שלי, גיליתי את זה לא דרך הספר. וכשכמה שנים לאחר מכן, שנתיים בערך, קראתי את הספר, פשוט אמרתי וואו, זה בדיוק מה שקרה לי. בוודאי יש לכם את החוויה הזאתי, שהייתה לכם איזה שהיא תובנה בעצמכם, ולא יודעתם בדיוק להסביר אותה, ולא יודעתם בדיוק להבין אותה. אבל כמה שנים אחר כך, שמעתם פודקאסט, ראיתם הרצאה, קראתם ספר, ומישהו הסביר לכם במילים את החוויה שלכם, וזה כמו קרקע אותה, כמו חיבר אותכם, כמו נתן לכם את ההבנה הזאתי, אני יודע שהרבה אנשים אומרים שהם מקבלים את החוויה הזאתי מהדברים שאני עושה. אז אני מספר שנים קודם לכן, כשהייתי בן עשרים בערך, עשיתי הרבה סדנאות, ועבודת עומק די רצינית, וקלטתי שבעצם כל מה שאני באמת באמת צריך גל כדי להיות מאושר, זה משהו לאכול ושיהיה לי קצת זמן פנוי. ואני זוכר את מיושב על הצוק, בחוף הצוק בתל אביב. ואני יושב שם ואני אומר כאילו, אוקיי, אז זהו, אז גיים אובר, ניצחתי את המשחק. אני לא צריך כלום, אני יכול לעבוד במלצרות, או לא יודע, באחת העבודות שהיו לי אז, אני יכול להרוויח מזה מספיק כסף, כדי לקנות לעצמי את מה שאני צריך, כדי לחיות במה שאני צריך, ולעשות את מה שאני אוהב. וזהו, ניצחתי את המשחק, אני יכול להיות מאושר, אני יכול שיהיה לי כיף. ומשום מה, במקום להרגיש כאילו ניצחתי, הרגשתי כאילו הפסדתי. כמו שאמרתי לכם בדומאוס, זה של אנשים שמרוויחים פתאום הרבה כסף, או שמקשים את המטרות הגדולות שלהם, ואז מרגישים שהם הפסידו, אז זה מה שאני הרגשתי, פשוט הרגשתי שניצחתי, אבל הרגשתי שהפסדתי. וככה נשמע שישבתי שם לא מעט זמן, ואמרתי לעצמי, טוב, אז אין לי יותר מהר לעשות בחיים, אז כאילו הרגשתי כאילו איזשהו אפילו מקום כמעט עובדני. ומתוך המקום הזה פתאום צץ לי, כמו גיליתי בתוכי חלק אחר, שרוצה לעשות בכל זאת משהו. והדבר הזה היה עבורי להשפיע על אנשים. אמרתי, אוקיי, אני יכול להיות מאושר, אני יכול להיות שמח, אני ניצחתי את המשחק של להיות שמח בעצמי, ניצחתי את המשחק של להיות מאושר בעצמי, כי זה מה שחשבתי, כי היו לי כמובן אינסוף אתגרים מאז, אינסוף קשיים מאז, אינסוף דברים שהייתי צריך להתגבר ולהתפתח ולצמוח מהם, אבל זה מה שאז הבנתי. ואז שאלתי את עצמי, אוקיי, אז מה המשחק הבא? אז אני אמרתי, המשחק הבא זה לעזור לאנשים אחרים לחיות חיים מאושרים יותר, לעזור לאנשים אחרים להרגיש טוב יותר, לעזור אנשים אחרים לגלות את מה שאני עכשיו גיליתי. ולא חשבתי על זה ממקום של להרוויח כסף, לא חשבתי על זה ממקום של מקצוע, פשוט חשבתי שאני רוצה לעשות את זה. ועבורי זה היה משהו ששוב, לא ידעתי לקרוא לזה במילים האלה, אבל זה היה משהו גדול ממני. זה לא היה רק בשביל עצמי, זה היה בשביל, זה לא היה בכלל בשביל עצמי, זה היה בשביל האנשים האחרים, שגם הם ירגישו טוב. המשמעות שלי נבעה מזה שמישהו אחר ירגיש טוב או יעבור תהליך או שאני אעזור לו, אוקיי? וויקטור פרנקל, מה שמדבר על זה בספר, הוא מדבר על זה שאפילו זוגיות יכולה להיות משהו גדול מעצמך, כאילו לעזור למישהו אחר. ובוודאי אם אני עוזר לקבוצות הולכות וגדולות. אז איך שאני ככה גדלתי וצמחתי להסתכל עכשיו הדבר הזה זה ממש בצורה של ליישר, אם אני רוצה חיים של משמעות, חיים עמוקים, חיים של משמעות, אני רוצה ליישר כמה שיותר מעגלים כלפי חוץ. אחר כך נדבר על ליישר מעגלים פנימה וליישר על בחירות יומיומיות, יש לנו עוד כמה כלים בפרק, אבל אני חושב שאחד הדברים הראשונים זה ליישר כמה שתי מעגלים מחוצה. אז קודם כל אני חושב שכל מי שמוצא את עצמו בזוגיות, מוצא את עצמו בקים משפחה, זה דבר מאוד מאוד עוצמתי, גם אם לא עשיתם את זה אז אתם מרגישים את המשפחה הצמודה שלכם אולי כדבר מאוד מאוד עוצמתי, את ההורים שלכם, את החברים הצמודים שלכם. אז יש את המעגל הכי הכי הכי צמודה, שלושה, ארבעה, חמישה אנשים שהכי חשובים לכם, שאתם הכי רוצים לעזור להם, אולי אפילו מרגישים עליהם אחריות, שאתם צריכים לספק עבורם. אז זה המעגל הראשון, וכשאני עושה דברים או פועל או במהות שלי, בא לשרת את המעגל הזה, כבר אני מייצר לחיים שלי רמה מסוימת של משמעות. והרבה מאוד אנשים חווים את זה דווקא במשבר של גיל החמישים כזה, גיל הארבעים. למה? כי אלה שעושים ילדים בגיל מוקדם יחסית, נגיד סתם חמש, שלושים, לא משנה, ועשרים, ואז הילדים שלהם, הילד הקטן שלהם מגיע לגיל תשע או לגיל עשר או לגיל שתים עשרה או משהו כזה. ופתאום האומס הפיזי, אני לא מדבר על האומס המנטלי, האומס הפיזי של להסיע אותם ולטפל בהם ולהאכיל אותם ולהרדים אותם וכל הדברים האלה, יורד, יורד, יורד, יורד, פתאום האנשים האלה הרבה פעמים מרגישים חוסר משמעות. פתאום אומרים, רגע, רגע, אז מה המשמעות שלי? ואז הם מחפשים אולי לעשות שינוי בקריירה, אולי מחפשים, יש כאלה, שוב, כשהם באים לעשות שינוי בקריירה זה דבר בריא. הגרסה הפחות בריאה של זה זה שמתחילים לדאוג ולהתעלק על הילדים, כדי בכל זאת להרגיש משמעותיים בחיים שלהם, בכל זאת, בכל זאת, בכל זאת ברמה שאפילו פוגעת בילדים, לא בכוונה כמובן. והגרסה הבריאה של זה זה פתאום רוצים לחדש מחדש את הזוגיות, יש הרבה גירושים בתקופה הזאתי, רוצים לעשות שינוי קריירה, רוצים לעשות משהו אחר כדי למצוא משמעות במקום אחר בחיים, כי שוב, כי הדבר הזה נתן להם רמה מסוימת של משמעות. המעגל השני זה בעצם החברים שלי, המשפחה המורחבת יותר שלי, הקולגות שלי, אנשים שנמצאים רחוק יותר בחיים שלי. ברגע שאני מוצא דרך שבה אני יכול לשרת גם את המעגל הראשון, כן, הכי קרובים אליי, וגם את המעגל השני, אז יש לי איזושהי רמה גבוהה עוד יותר של תחושת משמעות בחיים. בעצם אני אישרתי את מעגל א' ואת מעגל ב', את המעגל הראשון ואת המעגל השני לפעולה אחת, ובפעולה אחת אני משרת גם את המעגל הראשון וגם את המעגל השני. דוגמה פשוטה לזה, אם אני דואג שלמשל החברה, העסק שאני עובד בו, שאני הקמתי, ירוויח יותר כסף, אז אני גם דואג למשפחה ולזוגיות ולילדים שלי, אבל אני גם דואג לעובדים שלי ולקולגות שלי ולאנשים שאני משתף את הפעולה ולספקים שלי, נכון? כי אני דואג שיהיה לי את הכסף לשלם להם ושל הלקוחות שלי כמובן, ששילמו לי ואני יכול, ברגע שאני מרוויח יותר כסף, אני יכול לדאוג להם יותר, אני יכול לתת להם יותר, אני יכול לתת להם יותר ערך, אני יכול לעשות יותר דברים וכן הלאה. והמעגל השלישי הופך להיות הקהילה הקטנה שמסביבנו. עכשיו יש לנו לכולנו מלא קהילות קטנות, יש למשל את האזור שאנחנו גרים בו, אשתי נמצאת בקבוצה שנקראת נשים במגדיאל, כן, בעוד השרון. אז יש שם כמה מאות או וואטאבר ויש את הקהילה הזאתי, יש את, לא יודע, את קהילת ה-NLP בישראל, אני לא מדבר על כל ה-NLP האלה, אלה שנגיד קרובים אליי, נגיד יחסית. ואז נשאלת השאלה, אוקיי, האם אני משרת את הקהילה הזאתי במה שאני עושה? האם אני יכול לשרת את הקהילה הזאתי בזה? בין אם זה שוב, בין אם זה קהילת ה-NLP בישראל, קהילת המרצים, קהילת ה... לא יודע, חווי ההתפתחות אישית ווטאבר. איך אני יכול לשרת את הקהילה? עכשיו אם אני יכול לעשות משהו שגם משרת המשפחה ואת הסוגיות והילדים שלי, וגם משרת החברים ואת המשפחה המורחבת שלי וגם משרת את הקולגות שלי והעובדים שלי, גם משרת את הקהילה הקטנה שאני נמצא בה, אז שוב, אני מגיע לרמה גבוהה עוד יותר של משמעות. המעגל הרביעי שלי זה קבוצות שייכות גדולות. קבוצות שייכות גדולות זה קבוצות שייכות שבהגדרה אני לא מכיר את כולם או אפילו את הרוב המוחלט של האנשים שם, אני לא מכיר, אבל אני עדיין מרגיש חוויה של שייכות לאותה קבוצה. דוגמה טובות לזה תהיה ישראלים, נגיד יהודים, בהנחה שזה הדת שלי, צעירים, רופאים, מאמנים ומטפלים, לא יודע, אנשים שיש מאות אלפים, עשרות אלפים, מיליונים, עשרות מיליונים ומעלה, אבל זה קבוצות שאני מרגיש שהם כמוני, שיש בקבוצה הזאת משהו שלי. עכשיו אם אני יכול לעשות משהו שלדעתי, למשל אני חושב כשעשינו במכלל התוצאות, אחד הפרויקטים שאני הרגשתי בו המון המון המון משמעות, זה הפרויקט של NLP על הבר. NLP על הבר, מבחינתי למשל היה פרויקט, עשרות אלפי אנשים בישראל באו להרצאות ובארים, מקדמי מסטרים וטרניחים בNLP ולמדו דברים שקשורים להתפתחות אישית. בסדר? זה היה בגדול הפרויקט. אז אוקיי, אז זה מגדיל את העסק שלי ומקומי הרבה יותר כסף ותורמים במשפחה ובזוגיות ובילדים. כן? בדרך הזאת. אבל גם בדרכים נוספות. עוד שנייה אני אחבר לכם את זה. וכמו שאמרתי זה משפר את העסק, אז זה דואג לחברים ולקהילה המוכבת שסביבי והכל. אבל מעבר לזה זה דואג לכל המרצים האלה שהרצו שם וזה דואג לבארים האלה להביא אנשים לבארים וזה דואג לאנשים שבאו ללמוד את זה. אבל אני חושב שכשאנחנו, וזה מה שאני מאמין שכמובן לא עשינו את זה לבד במכירת התוצאות, אבל שלהשיאה שלנו במכירת התוצאות הייתה השפעה לזה. אם תסתכלו על המודעות לעולם ההתפתחות האישית, לעולם הרגש, לעולם האורחניות, וואטאבר NLP בישראל בשנים האחרונות הוא קפץ מדרגה בטירוף. עכשיו שוב, כמו שאמרתי אני לא טוען שאנחנו במכירת התוצאות עשינו את זה, אבל זה ש30 אלף איש למדו בקורסים שלנו ועוד עשרות אלפי אנשים עשו NLP על הבר ועוד לא יודע מה, וואטאבר, וואטאבר. אז אין שום ספק שהיה לנו חלק בזה. היה לנו חלק בלקדם את התרבות של התפתחות אישית ומודעות עצמית בישראל. ועדיין יש חלק, אוקיי? אז מבחינתי הדבר הזה גם תורם לקהילה הזאת שנקראת ישראלים, אוקיי? שזה וואו, מדהים, אוקיי? עכשיו, המעגל החמישי זה ממש להסתכל על הדברים של איך הם תורמים לאנושות. אגב, אה, אני שוחחתי משהו להגיד. מבחינתי פה יש סגירת מעגל שוב למעגל הראשון, כי אני אומר לעצמי ברגע שאני מקדם את קהילת הישראלים למודעות עצמי טובה יותר להתפתחות אישית וכן הלאה, אני בונה מדינה טובה יותר לילדים שלי. אני מאמין שלא יודע מה ההורים של הילדים בבית ספר עם הילדים שלי לומדים בנל פי או עושים תהליכים של התפתחות אישית וכן הלאה, אז הם יהיו הורים מודעים יותר. אז הם יתנהלו מול הילדים שלהם אחרת, אז לילדים שלי יהיו ילדים אחרים בכיתה, יהיו הורים אחרים לילדים בכיתה שלהם וכן הלאה. אז מבחינתי זה השפעה כפולה פנימה. כשאני מסתכל על האנושות, על כל בעלי החיים בעולם, איך בעצם העשייה שלי יכולה להשפיע בצורה טובה על זה, שוב, גם אם באחוז מאוד מאוד קטן. והמעגל האחרון זה באמת דברים שמעבר למיקום ומעבר לזמן. להיות חלק מתהליך ארוך שנים, להיות חלק ממשהו מתמשך ומתקדם. עכשיו, ברגע שאני יודע ליישר את הפעולות שלי, את המטרות שלי, לא רק כלפי החוצה כדי לעזור לכמה ביושתי לאנשים, אלא גם כלפי פנים. וכשאני אומר כלפי פנים, זה מתעתע. כי הרבה מכם תגידו, אני צריך לעשות משהו שיהיה לי כיף, אני צריך לעשות משהו שיהיה לי נעים. והתשובה היא שזה נכון ולא נכון. התשובה היא שאני רוצה לעשות משהו שתואם את הערכים שלי, ותואם את מי שאני, ותואם את התפיסה האותנטית שלי של מה נכון. זאת אומרת, כשאני עושה את זה, זה גם ירגיש לי טוב הרבה פעמים, אבל זה ירגיש לי טוב בצורה שונה. אני עכשיו מזמין אתכם לחשוב שנייה כרגע, ממש עכשיו, על ההבדל שיש לכם בגוף בין התחושה הטובה הזאת שיש לכם, כשאתם עושים משהו שפשוט נעים לכם, לא יודע, לאכול גלידה, לא יודע, לעשות במיטה את מה שאתם עושים עם מי שאתם רוצים, לא יודע, וואטאבר פעולות שאתם עושים שהן פשוט נעימות לכם, שפשוט כיף לכם לעשות אותן, לא יודע, כשאומרים לכם תודה על משהו, שמרימים לכם, שמחמיאים לכם, כאילו כל הזמן יש מים למונטגו, לעומת התחושה הטובה שיש לנו כשאנחנו עשינו משהו שאנחנו יודעים שעשינו את הדבר הנכון. עכשיו שוב, אני לא אומר שאין מקום בחיים שלנו לתחושה מהסוג הראשון, אני אומר וואו, למה לא שיהיה כמה שיותר מהסוג הראשון? אבל אף פעם לא על חשבון הסוג השני, או להשתדל כמה שפחות שזה יהיה על חשבון הסוג השני. כי הסוג השני זה החוויה החיובית של אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון, עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות, פעלתי בהתאם למשמעות. שלי בחיים. זאת אומרת, אם אני מקצר את זה עבורי בשפה של גל, אבל שוב אתם צריכים לתת את זה אליכם, זה שעונג זה רמז, תחושה של נוחות או נעימות זה רמז לאישור פנימי. אבל תחושת גאווה עצמית עמוקה היא רמז הרבה יותר טוב. ושוב, התחושה הזאת שאני יודע שעשיתי את הדבר הנכון, לא מתוך מקום שאני הולך להשוויץ על זה, אני יכול להשוויץ על זה, אבל לא מתוך מקום שאני אשוויץ על זה ואקבל על זה פידבק חיובי, אלא מתוך מקום שכזה לא משנה מה יגידו, אני יודע שזה הדבר הנכון, כי זה תואם את הערכים שלי, זה תואם את מה שאני חושב שמשמעותי, ואת מה שאני חושב שנכון ואת מה שאני חושב שצריך לעשות. זה כמובן מושפע מהסביבה, אבל זה לא נשען על הסביבה. והחלק האחרון בעצם, אחרי שהבנתי שאני רוצה לעשות משהו גדול מעצמי, אני רוצה לקחת את העניין הזה של לחיות חיים מאושרים ככלי לדרך ולא כמהות המטרה, אני רוצה ליישר כמה שיותר מעגלים מחוצה, מהמעגל הראשון של חברים הכי צמודים או משפחה או ילדים, למעגל השני של חברים טיפה יותר מורחבים, משפחה מורחבת וכן הלאה, קהילות קטנות, קבוצות שייכות גדולות, ישראלים, יהודים, רופאים, מאמנים, מטפלים צעירים, הייטקיסטים. לרמה החמישית האנושות, לכל החיים בעולם ואפילו מעבר לזה, דברים שמעבר למיקום, מעבר לזמן. ואני רוצה ליישר את זה פנימה. הדבר האחרון שנשאר לי זה מדי יום ברמה הפרקטית לבחור לעשות את הדבר הנכון ופחות מהדברים הלא נכונים. עכשיו זה מסוג הדברים שמאוד מאוד מאוד מאוד קל לומר וזה גם נשמע טוב לומר. והלוואי שהייתי יכול להגיד לכם שאני מושלם בזה. יש דברים שאני יודע שהם לא הנכונים ואני עושה אותם בכל זאת. עכשיו אני מקליט את הפרק הזה בשעות הערב, מאוחרות, עשר וחצי, ולפני שהקלטתי את הפרק הספציפי הזה, אכלתי היי דונאט או משהו כזה. זה לא הדבר הנכון, זה לא משרת את המטרות שלי. ככה אני לא תורם למשפחה שלי, לא תורם לזוגיות שלי, לילדים שלי, אני לא תורם למשפחה המורחבת שלי, לקהילה, לאף אחד, לשום דבר. יש לי חוויה שאולי האנרגיה הזאת איכשהו עוזרת לזה שאני אבוא לפודקאסט הזה עם אנרגיה, ואז אולי אני תורם לקבוצה הגדולה, לקהילה הגדולה יותר, אבל זה לא מיושר עם הקבוצות הקטנות, זה בטח לא טוב למשפחה שלי, זה בטח לא טוב לי. ועשיתי את זה, אוקיי? צער לי, כאילו, זה האמת. אז פה האתגר בסוף לבחור מדי יום לעשות את הדבר הנכון, ופחות מהדברים הלא נכונים. אז זה לא דורש בהכרח הלכה עצמית, זה לא דורש בהכרח, לא יודע, איסור עצמי, זה דורש פשוט מודעות, כנות, ולבחור. האם אני עכשיו עושה את הדבר הנכון, או שאני מתפתק די איקס. האם אני אומר לעצמי, אם רק יהיה לי עוד פרק אחד מוקלט, אז אני אהיה מאושר, אז יאללה, אני אוכל את הדונאט, כדי שיהיה לי עוד פרק, שלא יהיה לי רק שתי פרקים שלי, שלושה פרקים, ואז אני אהיה מאושר, אז אני אקח עוד דונאט, ואני אקח עוד אנרגיה, כדי לעשות עוד פרק. האם זה מה שאני עושה, או האם אני באמת בוחר בדבר שבאמת ישרת אותי, ואת כולם בצורה טובה ביותר, האם אני עושה את הדבר הנכון. אז חברים יקרים, מאחל לכם חיים של משמעות, חיים עמוקים, חיים טובים, חיים שיש בהם גם עונג רגעי כמה שיותר, אבל בעיקר תחושת גאווה פנימית עמוקה. אם התחברתם לפרק, אני אשמח אם תדרגו אותו חמש כוכבים, או תעשו לו לייק, או תעשו סאבסקרייב, או תעקבו אחרי הפודקאסט, זה גם ייתן לכם את האפשרות לקבל התראות, זה גם יציג לכם תכנים דומים, לפי האלגוריתמים של כל הדברים, וזה גם יעזור לי, גם כמדד, לדעת שאני עושה עבודה טובה, ואנשים נהנים מזה, אז אתם יכולים גם לעשות תגובות, ולכתוב לי מה אהבתם, וגם כדי לקדם את זה באלגוריתמים לאנשים חדשים, שעדיין לא שמעו את הפודקאסט, שעדיין לא נהנים מזה, שיוכלו לנות גם הם. אז תודה רבה לכם, תצנאו את השתי הקליקים האלה, בבקשה, ושיהיה לכם יום טוב, ונתראה בפרק הבא.