ארוחת ערב עם בוב פרוקטור

סדנת "מדע ההתעשרות" שבה נכחתי הייתה מדהימה. במסגרת כרטיס ה-VIP שרכשתי ניתנה לי הזדמנות לא פחות מדהימה: לאכול ארוחת ערב עם בוב פרוקטור בעצמו. מהארוחה הזו יצאתי עם תובנות חזקות, גם על החיים האישיים שלי וגם על תפיסת העולם של האדם המיוחד הזה. הנה אני משתף אתכם בהן.

קצת על הארוחה, כדי להכניס אתכם לאווירה

הארוחה הייתה ביום חמישי בערב, אחרי היום האחרון של הסדנה. אחרי שלושה ימים אינטנסיביים שבהם עמד בוב פרוקטור על הבמה, התיישבנו במלון סיטי טאוור ברמת גן, בחדר מיוחד, לארוחת ערב. החדר היה מסודר למופת, ממש כמו ארוחה למלכים, אוכל ושתייה בשפע וברמה גבוהה מאוד (הטבעונות שלי לא אפשרה לי ליהנות מרוב זה, אבל כך סיפרו החברים האחרים שהיו שם). לכולנו הייתה ההזדמנות לדבר עם בוב, לשאול אותו שאלות על הדברים שלא ישבו לנו עד הסוף אחרי הסדנה. האווירה הייתה נעימה ונינוחה, ומהשאלות והשיחות שניהל בוב פרוקטור עם החברים האחרים למדתי המון, לפחות כמו מהשיחה איתי עצמי.

קצת על בוב פרוקטור

אם אתם רוצים פרטים יבשים או קורות חיים, לכו לוויקיפדיה. בוב הוא אדם אצילי לכל דעה, בין אם זה טון הדיבור, אופן ניהול השיחה, או תשומת הלב האמיתית והכנה לכל אדם בשולחן שמדבר איתו. דבר חשוב שכבר אפשר ללמוד ממנו הוא עניין ההקשבה והאמונה באדם. כשדיברתי עם בוב, הוא העביר לי את התחושה שלא רק שהוא מקשיב לי, אלא שהוא גם רואה את האדם הגדול שבי. כשהוא על הבמה אי אפשר להתווכח, וברור שהוא עצמו מזוהה לחלוטין עם החומר שהוא מלמד. גם בארוחה, בפורום פרטי וחופשי יותר, גם כשמדברים איתו אחד על אחד, אין ספק: הוא מזוהה לחלוטין, הוא חי את הדברים שהוא מלמד. אגב, הוא לא צמחוני או טבעוני.

המפתח לאושר וסיפוק

אחד החברים בשולחן שאל שאלה על ניהול הכספים שלו בעסק, והתשובה של בוב פרוקטור הייתה ארוכה, ולדעתי אפשר ללמוד ממנה המון. הוא התחיל ואמר: "אתה מאושר כשאתה עושה בכל רגע נתון רק את מה שאתה באמת אוהב לעשות." ולגבי השאלה הספציפית הוא ענה: "אני באופן אישי לא יודע ללמד אותך איך מנהלים כספים, הסיבה לכך פשוטה: אני לא מנהל את הכספים של עצמי. לפי השאלה שלך אני רואה שלנהל את הכספים שלך זה לא משהו שאתה רוצה או אוהב לעשות, תמצא מישהו אחר שיעשה את זה."

בוב סיפר במהלך הסדנה שבחברה שלו הוא עושה מספר דברים מאוד מצומצם:

1. עומד על הבמה או מול מצלמה.
2. מפתח תוכניות לימוד לסדנאות.
3. מכין את המצגות של עצמו.

אותם דברים שנותנים לו באמת משמעות, אותם דברים שהוא באמת אוהב לעשות, אותם דברים שיש ערך אמיתי בכך שהוא יעשה אותם ולא אף אחד אחר. אני לקחתי את הרעיון הזה בשתי ידיים. אני אוהב לכתוב, אני אוהב לשווק את הדברים שלי באינטרנט, אני אוהב לעמוד מול קהל או מצלמה. ומאז אני עובד באופן שוטף על לצמצם כמה שיותר את כל שאר הדברים שאני עושה, ולהעביר אותם למישהו אחר שדווקא נהנה מהם.

מה שאלתי את בוב, ומה הוא ענה לי

הייתה לי מחשבה בראש בתחום ההתפתחות האישית והמודעות העצמית שלא הסתדרה לי, וניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו את השאלה הזו.

יש שני עקרונות שלא הבנתי איפה הם מתחברים, וחיפשתי את הגבול ביניהם:

1. קבלה - לראות את האנשים כמו שהם, להעריך אותם על התכונות החיוביות שבהם, לראות את האדם הגדול שבהם ולהבין שאפשר ללמוד המון מכל אחד.
2. אתה הממוצע של הסביבה שלך - משפט ידוע אומר שכל אחד הוא הממוצע של חמשת האנשים הכי קרובים אליו, ושעליך לבחור את האנשים שאיתם אתה מבלה את רוב הזמן שלך כדי שהם ייקחו אותך קדימה.

השאלה שלי הייתה: "איפה הגבול? איפה אני צריך לקבל את האנשים, ואיפה אני צריך לנפות אותם, או לפחות להשקיע פחות זמן במחיצתם?"

התשובה של בוב הפתיעה אותי באורכה ובתמציתיות שלה, ועם זאת יש בה עוצמה רבה: "תשאל את עצמך את השאלה הבאה: האם הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו כמוהו."