דלג לתוכן הראשי

מה לעשות עם ביקורת על ההרצאה שלך

זו הטעות השלישית והכי מזעזעת בסדרה: מרצים מקבלים משוב לא מקצועי ומתייחסים אליו כאמת. תמיד יבואו אנשים שירצו לעזור — "דיברת מהר מדי", "זזת יותר מדי", "הפונט במצגת לא היה נכון" — אבל רוב מי שנותן משוב הוא לא מרצה מקצועי, וגם ותק של שנים לא אומר שהוא יודע להצביע על הדבר האמיתי. בסרטון הזה אני מסביר למה דווקא ההקשבה למשוב הזה גרמה לי, ותגרום גם לכם, להיות פחות טובים — ואיך לזהות משוב ששווה זהב.

מה תלמדו בסרטון

  • הקהל מזהה סימפטום, לא סיבה — כשמישהו בקהל מרגיש מבולבל, הוא מחפש מה גרם לזה ונאחז בדבר הכי גלוי: "אתה מדבר מהר". זה כמעט אף פעם לא הבעיה האמיתית.
  • הסיפור של גל — שנים אמרו לו "אתה מדבר מהר מדי". הבעיה האמיתית הייתה חוסר ביטחון שגרם לו לדחוס יותר מדי תוכן בלי סדר. אף אחד לא אמר "אתה מלמד יותר מדי" — כי אז היה צריך להודות שהוא קולט לאט.
  • למה "לתקן" לפי משוב לא נכון מזיק — כשניסה לדבר לאט ולזוז פחות, הוא נהיה פחות אותנטי, עם פחות אנרגיה, ופחות טוב כמרצה במקום יותר טוב.
  • התיקון האמיתי — לא לשפוך ידע אלא להעביר אותו בצורה מסודרת, ובמקביל מעט עבודה על דיקציה ופיתוח קול. רק כשמישהו מקצועי הצביע על הבעיה האמיתית, הוא יכול היה לפתור אותה.
  • ממי כן לקבל משוב — תגידו תודה ותפנו הלאה אם מי שמולכם אינו מרצה מדהים, ויראלי, ממלא אולמות או מי שלמד את זה במקום מקצועי באמת.
תמלול מלא

תמלול אוטומטי (AI) — ייתכנו אי-דיוקים.

אתה מדבר לאט מדי או מהר מדי, אתה זז יותר מדי בזמן ההרצאה, לא עשית את המצגת נכון. שלום כאן גל צחייק בסדרה להיות מרצה מבוקש והיום אנחנו בטעות השלישית, הכי גדולה ובאמת טעות מזעזעת שהמון המון מרצים עושים. מרצים טובים עושים את הטעות הזאת, מרצים גרועים עושים את הטעות הזאת והטעות הזאת פשוט גורמת לאנשים לא להתקדם ולא להפוך להיות הרבה הרבה יותר טובים עם הזמן. הרבה פעמים הטעות הזאת היא גורמת למרצים ממש טובים פשוט עם הזמן להיות פחות ופחות טובים ואנחנו רוצים להעיף את הטעות הזאת אחת ולתמיד מהחיים שלנו ומהקריירה שלנו. עכשיו אם עדיין לא ראיתם את שתי הטעויות הקודמות, שני הפרקים הקודמים בסדרה אני מזמין אתכם ללחוץ כאן איפשהו למעלה כדי להגיע לעמוד שלנו ולראות את כל הסרטונים שהיו קודם. סרטונים מעולים עם הדרכות מעולות, פשוט תראו את זה. אם אתם רוצים לראות גם את הסרטונים הבאים אתם יכולים שוב לעקוב אחרינו איך שצריך ולוודא שאתם רואים ומקבלים גם את המשך הסדרה. בסדרה הזאת לא רק שאני אחשוף את הטעויות הכי גדולות שמרצים עושים אלא גם ייתן לכם כלים פרקטיים, כלים מעשיים איך אתם יכולים בקלות ובפשטות להפוך להיות מרצים מבוקשים, מרצים הרבה יותר טובים ממה שאתם כבר יש מעולה. אז בואו נגיע לטעות הזאת, הטעות השלישית, הטעות שאנחנו יכולים לדבר עליה היום. והטעות הזאת היא טעות שהרבה פעמים כשאני מלמד אותה בקורסים שאני מעביר, אני מעביר קורסים בהנחיית קבוצות, שאני מעביר את הקורסים האלה הרבה פעמים אנשים בשנייה הראשונה קצת מרימים גבה כשאני מסביע אותה. והטעות היא שאנשים מרצים מקבלים משוב לא מקצועי. הרבה מרצים מה שהם עושים זה הם מעבירים את ההרצאות שלהם וכשאתם מרצים בפני מספיק אנשים תמיד יבואו אנשים שמביסותים עליכם ויתנו לכם מחמוד והכל, אבל תמיד יהיו גם אנשים שירצו לעזור לכם. מה זה ירצו לעזור לכם? יבואו ויתנו לכם משוב מה עשיתם פחות טוב. דיברתם מהר מדי, דיברתם לאט מדי, זזתם יותר מדי, הפונט שלכם במצגת לא היה נכון, שיניתם יותר מדי עם הקליקרס, יותר מדי מצגות, פחות מדי מצגות, יותר מדי דוגמאות, וואטאבר. עכשיו, הטעות הכי הכי הכי גדולה זה לקחת את המשוב הזה שהאדם נותן ולהתייחס אליו כאילו הוא אמת. עכשיו שוב, אני לא בגישה של להגיד שאנחנו תמיד יודעים הכל ושאין מה ללמוד מאנשים אחרים, ללמוד מאנשים אחרים וללמוד ממשוב זה חשוב מאוד וזה הכרחי כדי להשתפר בכל מקצוע, במיוחד בתור מרצה. עם זאת, הבעיה הכי גדולה לגבי זה זה שרוב האנשים שיבואו לתת לכם משוב הם מרצים לא מקצועיים, וגם אם הם מרצים המון שנים זה לא אומר שהם טובים, זה לא אומר שהם למדו את זה, וזה לא אומר שיש להם את היכולת להבחן מה הדבר האמיתי והנכון שבאמת היה לו טוב. בשביל להבין את זה לעומק אני צריך טיפ טיפה להכניס אתכם לתוך המוח של אדם שמקשיב להרצאה ואתם תראו שכולכם יכולים להתחבר לזה כי אני בטוח שאתם לא רק מרצים ולא רק מורים אלא אתם גם אנשים שבאים ללמוד בעצמכם. הרבה פעמים מה שקורה זה שאנחנו נמצאים באיזושהי הרצאה ואז אנחנו מרגישים משהו. פתאום משעמם לנו, פתאום לא נעים לנו, לא נוח לנו, פתאום קשה לנו להבין משהו, פתאום אנחנו מבולבלים, לא משנה איזושהי תחושה. ואז מה אנחנו עושים? אנחנו מסתכלים על המרצה ומנסים להבין מה במה שהמרצה עושה גרם לי להרגיש את מה שהוא מרגיש. עכשיו, בשביל להיות מסוגל לשים את היד על העצב ובצורה טובה מה אני מרגיש ומה גורם למה שאני מרגיש צריך רמת מקצועיות מאוד מאוד מאוד גבוהה כמרצה. אוקיי? אני יכול להגיד לכם שבתחילת הדרך, אפילו לפני איזה עשר שנים שהייתי מעביר את הסדנאות הראשונות שלי הייתי מקבל שוב ושוב, שוב ושוב את אותו משור. אתה זז יותר מדי מהר ואתה מדבר יותר מדי מהר. עכשיו, אם תשימו לב גם בסרטונים האלה, אני מדבר מהר. רק שבחמש או שש שנים האחרונות אף אחד כמעט לא מאיר לי על זה. בערך אחד מאלף ואחד מאלפיים אנשים מאיר לי שאני מדבר מהר מדי. עכשיו, למה זה? למה בהתחלה היו כל הזמן מאירים לי שאני מדבר מהר ואני זז יותר מדי והיום אף אחד לא מאיר לי על זה? בגלל שאף פעם לדבר מהר מדי לא הייתה הבעיה האמיתית שלי. אוקיי? מה הייתה הבעיה האמיתית שלי? בתחילת הדרך הייתי עדיין קצת חסר ביטחון. אוקיי? ופחדתי שאני לא אחדש מספיק, פחדתי שאני לא ייתן מספיק ידע, פחדתי שאנשים לא יעריכו אותי אם אני לא אלמד את הדברים הכי חכמים. ומה שהייתי עושה זה הייתי פשוט לוקח לא משנה איזה פרק זמן קצר ופשוט דוחף לשם מיליון דברים שלא קשורים אחד על השני. פשוט דוחף אותם ומלמד כמה שיותר ומסביר כמה שיותר ומלמד כמה שיותר כמה שיותר מהר בלי שום סדר ובלי שום היגיון. מה זה היה גורם? תחשבו אם בן אדם בא ובוודאי היה לכם מקרה כזה שמרצה בא ופשוט מדבר לכם על מיליון דברים ממש מהר בלי קשר אחד לשני מה התחושה שתהיה לרוב האנשים? והתשובה היא בלבול. והתשובה היא הם ירגישו שהם לא מבינים. עכשיו כולנו אנשים חכמים שגם מאמינים על עצמנו שאנחנו חכמים. אז הם מסתכלים ויגידו רגע אני מרגיש שאני לא מבין, אני מרגיש מבולבל. למה אני מרגיש מבולבל? למה אני מרגיש שאני לא מבין? והדבר הראשון שרובם שמו לב אליו זה שאני מדבר מהר או זז מהר. כמעט אף אחד לא עלה על דעתו להגיד דיגל תקשיב אתה מלמד יותר מדי. למה? כי זה לא הגיוני. בשביל להגיד גל לימדת מהר מדי יותר מדי דברים אני כאילו צריך להגיד שאני קולט לאט. אף אחד לא רוצה להאמין על עצמו שהוא קולט לאט. הם לא עשו את זה בכוונה אבל הם פשוט השמיטו את זה שלימדתי הרבה הרבה יותר מדי דברים. מה ההפך? הם אמורים לי תקשיב גל מדהים לימדת המון המון דברים אבל לא הצלחתי להבין בגלל שדיברת מהר מדי. השינוי היחיד שעשיתי היה שתי שינויים. אחד עבדתי טיפה על הדיקציה שלי כדי לוודא שאני לא בולע מילים. אבל ממש זה היה ברמה של שתי שיעורים של פיתוח קול זה הכל. באותה תקופה הייתי מלמד שש או שבע פעמים בשבוע חמש שעות כל פעם במשך חצי שנה כן צברתי הרבה ניסיון באותה תקופה והייתי נהיה צרוד כל הזמן אז הלכתי קצת לפיתוח קול שיפרתי את הדיקציה שיפרתי את הקול שלי. מה שקרה אבל לפני זה אפילו זה שהבנתי שאני חייב לא פשוט לשפוך את כל מה שאני יודע אלא להעביר את הידע שלי בצורה מאוד מאוד מסודרת כדי שלאנשים יהיה קל להבין כדי שלאנשים יהיה פשוט וברור להבין מה אני רוצה להגיד למה אני מתכוון ומה אני צריך לעשות. בהמשך של הסדרה הזאת אנחנו נעשה סרטון על איך בונים תהליך אחת הטעויות הכי גדולות שאנשים עושים זה פשוט לשפוך ידע ולא לתת תהליך אנשים רוצים לבנות קורס או לבנות איזה סדרה או לבנות איזה זה הם פשוט חושבים על עצמם מה הם כל הדברים שאני רוצה ללמד במקום איך אני בונת התהליך האידיאלי למי שמקשיב לי ובגלל זה שוב נוצרת הבעיה הזאתי ולי נוצרה הבעיה הזאתי ועד שלא קיבלתי משוב מקצועי מאיש מקצוע רציני שידע להצביע לי תקשיב גל הבעיה שלך היא בכלל לא מה שאומרים לך ניסיתי להילחם בעצמי ניסיתי לדבר לאט יותר ניסיתי לזוז פחות מה קרה לי התחלתי להיות פחות אותנטי התחלתי להיות עם פחות אנרגיה במקום להשתפר כמרצני הייתי פחות טוב וזה מה שהרבה פעמים קורה לכם והרבה פעמים קורה להרבה מרצים מתוך הרצון להקשיב למשוב של אנשים אנחנו נהיים גרועים יותר במקום טובים יותר כי אנחנו מקבלים את המשוב הלא נכון העצה הכי הכי גדולה שאני יכול לתת לכם זה אם הבן אדם שמולכם הוא לא מרצה מדהים אם הוא לא ויראלי אם הוא לא כאילו מגיעים להרצאות שלו מאות אנשים אם הוא לא אדיר במשהו מסוים אם הוא לא למד את זה במקום סופר מקצועי ועשה את זה בצורה טובה ביותר תגידו תודה תנס

בוודאות יעניין אותך גם