איך לבסס סמכות דרך סיפורים — מיקרו-הדגמות של ערך (MVD)

כשאני בא ואני מציין עובדות, למשל, קוראים לי גל, אני ככה, אני ככה, אני ככה, אני ככה, אני ככה, אני ככה, אוקיי? אז אמרנו שזה דרך מצוינת ליצור סמכות. זוכרים? דיברנו על זה בתחילת הקורס. אם זאת מה אמרנו? אחד, אם עושים את זה ביתר, זה יכול להיות מה? זה יכול לייצר אנטגוניזם, לייצר יעירות וכאלה. אם עושים את זה קצר זה טוב, אבל אם עושים את זה ארוך מדי או זה, זה יכול לייצר יעירות. מעבר לזה, כשאני עושה את זה, נקודה נוספת חשובה, במיוחד לחברה היותר צעירים פה, כשאני עושה את זה, אני חייב שכל בולט יהיה בולט. מה הכוונה? נכון? אם אני אומר שלום, קוראים לי גל, ואני, ואז זה כמו בולטים, נכון? אני המנכ״ל של מחירת תוצאות המחלה הגדולה בישראל, אני לימודי ה-NLP, מנכ״לת הפודקאסט תכלסית פתחות אישית אחת הפודקאסטים עובילים בישראל, וכתבתי את הספר מנהיגות בטישר. אני יכול לעשות איזושהי רשימה כזאת, בסדר? אבל כל פרט ברשימה חייב להיות פצצה. כי אם אני בא ואני נותן את הבולטים האלה, והם דברים לא מפוצצים, יש בזה משהו קצת מוריד. גם אם זה משהו טוב, אבל אני אומר את זה על עצמי בצורה כזאתי, וזה לא כזה מרשים, למשל אני אגיד לכם, שלום קוראים לי גל, ואני למדתי קורס בטטא הילינג. למדתי קורס זה לא כמו אני מאסטר. בסדר? אם הייתי מאסטר בטטא הילינג זה משהו אחר. אבל למדתי קורס, זה כאילו בסדר, למדת קורס ביג פאקינג דיל, מי אכפת? אם הייתי אומר שלום, קוראים לי גל, ואני קראתי מאות מאמרים על התפתחות אישית. זה נחמד, זה לא דבר רע. זה לא דבר שרע להגיד אותו. אבל אם אני מציג את זה בצורה הישירה הזאת, זה כאילו לא מספיק גדול, כדי שאני אגיד את זה ככה וישוויץ. זה ברור מה שאני אומר? זאת אומרת שיש המון דברים, מעלי סמכות שיש לכם, אבל אם תציגו אותם בצורה ישירה, הם לא מספיק מרשימים. הגיוני מה שאני אומר? אם אני אבוא ואגיד לכם, דוגמה פשוטה, שלום קוראים לי גל, ואני סיימתי 80 אחוז מהתואר הראשון בפסיכולוגיה. זה לא נשמע טוב, אוקיי? אבל אם אני אספר לכם, שלום קוראים לי גל, אבל אני מלמד אתכם משהו, תבנות! נגיד שאני אגיד לכם את הדבר הבא, שלום קוראים לי גל צחייק, אני המנכ״ל של מחיית תוצאות, אני מאסטר וטרינר ב-NLP, והתלמידים שלי נכון להיום מלמדים מאות אנשים ב-NLP בכל ישראל. עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור קצר. לפני שמונה שנים, אני יושב בספרייה עם כמה חברים שלמדו איתי לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. וכשאנחנו יושבים שם ביחד בספרייה, עולות שאלות כאלה וכאלה על מהות האדם וככה וככה, ואנחנו החלטנו לכתוב מאמר על הנושא הזה וזה וזה. והמסקנות של המאמר או המסקנות של המחקר שאני קראתי באותו יום, הובילו אותי להמשיך לחקור, אני רוצה לשתף אתכם היום במשהו משמעותי מתוך המחקר הזה של המעלה. יש? עכשיו אתם לבד הבנתם, לבד הבנתם שלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה. וכשאני סיפרתי את זה ככה זה נשמע טוב. למה? כי זה לא נשמע כאילו אני משוויץ בזה, כי להשוויץ בזה שלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה זה לא כזה שביץ טוב, נכון? אבל להגיד את זה בצורה עקיפה זה מאוד חזק. הגיוני? זאת אומרת, כל נקודת סמכות שיש לכם, שהיא לא מספיק גדולה פורמלית וחזקה להיות בהצגה העצמית שלכם, עדיין יכולה וכדאי שתשרת אתכם לצורך בניית הסמכות שלכם, פשוט לא בצורה ישירה אלא דרך מיקרו-הדגמות של ערך, ואני אלמד אתכם היום איך עושים את זה. היום, האנשים שלומדים אצלנו נגיד קורסים, יודעים שלמדתי באוניברסיטה פסיכולוגיה, וזה מגניב. חלקם יודעים שהייתי בקורס טייס. היום אני לא מדבר על חוויות מקורס טייס אף פעם, בקורסים כמעט אף פעם. אבל כשהייתי בן 22, לא, זה באמת היום לא מרים לי בשום צורה. אבל כשהייתי בן 22, התחלתי להעביר את ההרצאות הראשונות שלי. התחלתי להעביר את ההרצאות הראשונות שלי בגיל 22. אז ידעתי להגיד, אוקיי, אני מאסטר ב-NLP, מה עוד? הרשימה שלי הייתה ריקה. היום אני יכול להגיד, כתבות עליי פורסמו בעיתונים בינלאומיים ובארץ, הופעתי בטלוויזיה, כתבו עליי זה, ראיינו אותי אנשים, אבל בגיל 22, מה יכלתי להגיד עליי? אני גל ואני חושב שיש לי דברים חכמים להגיד, כאילו מה? ובגלל זה אני אספר לכם את זה, כי זה סופר רלוונטי למקום שחלקכם נמצאים בו. כולכם יכולים ליישם את הכלי הזה, כי גם אם יש לכם רשימת בולטים בוננזות, אז כדאי לעשות את זה עוד במיקרואת דגמות של ערך תוך כדי ההרצאה, אבל במיוחד אלה מכם שאין להם כל כך הרבה בולטים מפוצצים, היכולת להשתמש במיקרואת דגמות של ערך זה מיומנות שהופכת להיות מי nice to have לgame changing, must. אז זה שאני מאמנת מוסמכת בלשכת הנאמנים, בוננזה. מאסטר בNLP, פצצה. אחת מארבעת המאמנים המובילים במחירת תוצאות, בוננזה. אבל זהו. רגע שנייה, אבל זהו, נכון? או עוד דבר אחד או שתיים. רגע שנייה, תנו לי סנט. אבל זהו, אבל זה לא אומר שאין לך עוד אלף דברים קטנים שכן מייצרים סמכות. יש? אז בגיל 22 לא הייתה ההרצאה שלי שלא נתתי איזושהי חוויה מקורס טייס. כי לא היה לי כלום. אז כשאין לך כלום אתה עובד עם מה שיש. עכשיו אני אעשה לכם סטורי טיילינג של גל בן 22. גל בן 22 מעביר סדנה על קבלת החלטות, והוא פותח את הסדנה, שלום קוראים לי גל, אני מאסטר בNLP, ובכל השנים האחרונות אני חוקר את הנושא הזה של פסיכולוגיה ומציינות אישית, והיום אנחנו נעשות סדנה על קבלת החלטות ואני מסביר להם מה יהיה, ואז אחרי שאני מסביר להם מה יהיה אני אומר להם ככה, ושלא תחשבו שאני תמיד הייתי טוב לקבל החלטות, אני זוכר את עצמי ככה. בגיל 17, לפני צבא, מקבל טלפון מאיזה מישהי שאומרת לי גל, התקבלת. שאלתי, התקבלתי למה? התקבלתי לאיזושהי תוכנית, הצטיינות בטכניון, לימודים בתוך ארבע שנים, לתואר שני בהנדסת תוכנה, אחר כך איזשהו מסלול מאוד יוקרתי בתוך הצבא, להיות ישר קצין, ובתוך משרד ראש הממשלה וכל מיני דברים כאלה, ואני הייתי אמור להיות שמח כי אני עבדתי קשה, עשיתי פסיכומטרי, עשיתי כל מיני דברים, גם עבדתי קשה, לא קיבלתי ספרים, הייתי צריך לעבוד, הרווחתי את כל הכסף, החלטתי את הכל, והייתי אמור להיות שמח שהתקשרה אליי. אבל באותו רגע ידעתי שאני נכנס לפינה הסנועה עליי בחיים, שזה קבלת החלטות. כי ידעתי שכמה שבועות לפני זה קיבלתי שיחת טלפון דומה על קורס טייס, שעברתי את כל המיונים ואני צריך להתגייס לשם. והייתי צריך לקבל החלטה. טכניון או קורס טייס? טכניון או קורס טייס? ואז אף אחד לא לימד אותי את המודל המדהים של ששת השלבים שאני אלמד אתכם היום, ואיך לקבל החלטה. ולכן הייתי תקוע. ועשיתי את מה שרוב האנשים שלא יודעים לקבל החלטות או שקשה להם החלטות, עושים כשהם בהחלטה מלחיצה, וזה מה? לדחות את זה. לדחות את זה. דחיתי ודחיתי ודחיתי ודחיתי, וקרה לי מה שיקרה או שקרה לכם הרבה פעמים בחיים, כשיש לנו שאנחנו לא יודעים לקבל החלטות. כשאנחנו לא יודעים לקבל החלטות ואנחנו דוחים אותם, בסוף אנחנו מחליטים לפי לחץ