תוכן להרצאה שנוגע באנשים: איך לגרום לקהל להרגיש שאתם מדברים עליו

מעבר לזה שהתוכן צריך לעניין אותי, התוכן צריך לגעת. מה הכוונה בשפה לא רק קינסטטית בלגעת בי? התוכן של ההרצאה, אם אני הקהל, צריך להרגיש לי כאילו הוא עליי. נקודה חשובה. כשאתם מספרים סיפור, אמרנו שיש שלושה שלבים בסיפור. היה גיבור, הוא השתנה, תראו אותו עכשיו. ואז דיברנו על מי הגיבור, ואמרנו שב-90 ומשהו אחוז מהמקרים, אתם תרצו שהגיבור של הסיפור יהיה או אני, נכון? או אני, זאת אומרת משהו שעבר אליי בחיים, סיפור אישי שלי, או סיפור של לקוח שלי מאיזושהי צורה. זאת אומרת, אם אני רוצה לקדם את הקליניקה שלי, לקוח שלי מהקליניקה, מטופל, מונחה, מתאמן, או לקוח שהיה בהרצאה שלי, משתתף, תלמיד, תקראו לזה איך שאתם רוצים. אוקיי? עכשיו אני רוצה להוסיף לכם ניואנס. שברמה המטאפורית, אתם רוצים שתמיד הגיבור של הסיפור יהיה הקהל. זאת אומרת, שהאדם שיושב בקהל, שהוא מקשיב, בין אם יש בן אדם אחד בקהל או חמש עשרה אלף איש, שהבן אדם שיושב בקהל ומקשיב, יכול לדמיין שהסיפור הזה בעצם הוא עליו. אוקיי? ברגע שאני יכול לדמיין שהסיפור הוא עליי, אז הסיפור נוגע בי ובחיים שלי. זה מגיסנס? לא סתם המון סיפורים שסיפרתי לכם היו מתוך הרצאות וסדנאות וקורסים שהיו לי או בקשיים שהיו לי לפני. למה? כי זה משהו שנוגע לכם. אם עכשיו אני מעביר שיעור בקליניקל אקספרט, אני לא מדבר איתם כל כך על סיפורים שלי מההרצאות. אני מדבר איתם על סיפורים שלי מהקליניקה, כי זה מה שמעניין אותם, שם הם רואים את עצמם. אוקיי? אם אני, עכשיו בפרקטישיונר, יש פרקטישיונר שלי מוקלט, נכון? אין הרבה סיפורים שלי מהרצאות, קצת, קצת סיפורים שלי מהקליניקה. רוב הסיפורים זה מה? סיפורים פשוטים מהחיים. מה היה לי עם ליאל שם, עם אשתי, מה היה לי עם הילדים שלי פה, מה היה לי עם אמא שלי כאן, חבר שם, בית ספר פה, לימודים שם, עבודה פה, עסק שם. למה? כי בעצם הקהל, רובם, לא רוצים להיות מרצים, לא מעניין אותם הרצאות. לא רוצים להיות מטפלים, לא מעניין אותם טיפול. הם רוצים לחיות את החיים שלהם טוב יותר, בגלל זה הם באו ללמוד נלפי. אז אני רוצה לוודא, איך אני מוודא בעצם שהדבר הזה נוגע בקהל, שאני מכיר את הקהל, נדבר על זה עוד שנייה, את האנשים, כמה שאפשר, ואני דואג שבסיפורים שלי, הם בעצם יהיו עליכם, לא עליי. בסדר? כשאני מספר סיפור, אני משתדל להדגיש את החלקים בי בסיפור, בעצם דוגמאי שדיברנו על זה בסטוריטלינג, שאני יכול לשים את המצלמה איפה שאני רוצה, אז אני רוצה לשים את המצלמה במקום, שמדגיש את החלקים בי שדומים לכם. נקודה מעניינת? למשל, באופן טבעי, יש לגל המון תכונות, כמו כל בן אדם, שנקרא לזה ככה, ממוצעות, קצת מעל הממוצע, קצת מתחת לממוצע, בסדר, איפשהו בממוצע, רוב התכונות של רוב האנשים, הן איפשהו בממוצע, נגיד פחות או יותר, בסדר? את התכונות האלה, הן הרבה יותר יודגשו בסיפורים שלי, כשאני מספר לכם. ולכן, כשאני מדבר על דברים שאצלי בממוצע, קל מאוד להתחבר לזה ולזדהות, ולהגיד, אה, אם גל עושה את זה, גם אני יכול, אה, אני יכול לראות את עצמי בגל בסיטואציה הזאת. אם אני אקח תכונות שאני על הפרצוף בהן, שיש לי כאלה, מן הסתם, אוקיי? ואז אני אשים את, אז חלקכם גם על הפרצוף בזה, ואז אולי תוכלו להזדהות, אבל זה אחוז קטן מהחדר, ורוב האנשים לא יבינו למה אני כזה מטומטם בזה. לא שאני מפחד שתשפטו אותי או משהו, אוקיי? אלא מתוך מקום שיהיה לכם יותר קשה להזדהות עם הסיפור. אותו דבר, יש נקודות שבהן אני פריקינג אמייזינג, שאני פשוט מדהים בהן, אוקיי? התכונות האלה גם לא יהיו מאוד מוחצנות בסיפורים שלי פה, בגלל ששוב, בדיוק מאותו שיקול. כי זה מרחיק. כשאני מדבר איתכם כאן, אז אני יכול להתייחס ליכולות השפעה שלי, ליכול להיות תקשורת שלי, כממוצעות. אוקיי? בחדר הזה. למה? כי בחדר הזה, בסדר, לגל יש מיומנויות אולי תקשורת טובות, אבל ביחס לחדר הזה, הן לא יוצאות דופן, אוקיי? כולם פה אנשים שבאו לקחת את המיומנויות תקשורת שלהם לנקסט לבל, כולם פה אנשים שכבר תופסים את עצמם, או רובכם, שכבר תופסים את עצמכם כי יש לתקשורת טובים לפחות, או די טובים. אז אם אני מציג את עצמי כאיש תקשורת טוב, אז זה בסדר, אתם איתי בזה, זה לא מאיים. זאת אומרת, זה לא מרוחק. אתם מבינים למה שאני מתכוון? זה ברור מה שאמר? אז בחדר הזה, היכולות תקשורת שלי, אני יכול להתייחס אליהם כממוצעות או כרגילות בחדר הזה. זה הגיונים שלמה? אז אני צריך להכיר את הקהל, נדבר על זה טיפה יותר בהרחבה. מצד שני, אוקיי? אני לא אספר לכם סיפורים על לא יודע מה, שכשקמנו את המכללה היה מלא בעיות עם דברים שקשורים לטיפול, נגיד איך מדפיסים תעודות בצורה כזאת טובה, ואיך עושים את התגי שם של הפתיחות קורסים, ואיך בכל מיני בעיות לוגיסטיות. אז גל ישב וכתב כאילו פאקינג 400 שורות קוד ועשה סקריפטים שעושים את כל הדברים האלה. לא תשמעו ממני סיפור על הדבר הזה בתוך הקורס טרנר, כי אז תגידו, אולישט אני בחיים לא יכול להקין מחלה, כי אני לא יכול לכתוב 400 שורות קוד, כי ביחס לחדר הזה היכולת תכנות שלי היא אלוהית. אני רוצה, בנוסף לזה שהסיפור יגרום לי להבין משהו, לתפוס דברים אחרת, לשנות את החשיבה שלי, ולתת לי אפשרות לפעול אחרת. ממש שהסיפור יכווין אותי ויניע אותי לפעולה, או שהתוכן, לא חייבת סיפור, שהתוכן יניע אותי לפעולה.