דלג לתוכן הראשי

שינוי שמחזיק - גישה אפקטיבית לצדקנות

לתודעה שלנו כבני אדם יש עוצמה אדירה. בעזרת המוח שלנו אנחנו מסוגלים לעשות דברים מדהימים, וחלק ניכר מהעוצמה הזאת מגיע מיכולת שכולנו מכירים היטב ולא תמיד אוהבים להודות בה: היכולת שלנו להיות צודקים. צדקנות.

גל צחייק אוחז בשתי ידיים בעדשה שקופה ענקית ומסובב אותה במכוון, כשמצד אחד שלה נראה רחוב עייף ואדיש ומהצד השני אותו רחוב בדיוק נראה חם ומאשש - מטאפורה לבחירה מודעת לאן לכוון את מסנני הצדקנות

מהי צדקנות בכלל

צדקנות היא בעצם פילטר, מסננת שהמוח שלנו מפעיל כדי שהמציאות החיצונית תתאים לעולם הפנימי שלנו. המוח משתמש בעיוותים, השמטות והכללות כדי לשנות בפועל את האופן שבו אנחנו חווים את המציאות, כך שהיא תתאים למה שאנחנו כבר מאמינים בו.

זה לא תרגיל של רצון רע או חוסר יושר. זה תהליך אוטומטי לגמרי: המוח לא יכול להתמודד עם כל המידע שמגיע אליו מהעולם, ולכן הוא מסנן. הבעיה היא שהסינון הזה לא ניטרלי. הוא בנוי כך שיאשש את מה שאנחנו כבר חושבים, לא את מה שנכון באמת. אם אתם חושבים שזו פשוט המציאות ושאתם באמת פשוט תמיד צודקים, זה בדיוק הרגע להיזכר שכל אחד מאיתנו חווה גרסה מסוננת משלו של מה שקורה בחוץ.

איך המסננים האלה בכלל נבנים

מה שקורה בפועל הוא תהליך של שלושה מנגנונים שחוזרים על עצמם כל הזמן: הכללה, השמטה ועיוות. אנחנו לוקחים חוויה ספציפית והופכים אותה לכלל כללי ("הוא לא ענה לי, ככה זה תמיד"), אנחנו משמיטים חלק גדול מהמידע שלא מתאים לתמונה שכבר יש לנו, ואנחנו מעוותים את מה שכן נכנס כדי שיתאים למה שציפינו לו. שלושת המנגנונים האלה קורים באלפיות שנייה, בלי מודעות, וזה בדיוק מה שהופך אותם לחזקים כל כך: אנחנו לא בוחרים אותם, אנחנו פשוט חיים בתוך התוצאה שלהם. מה שנקרא בפועל המציאות שלנו הוא לא המציאות עצמה, אלא הייצוג הפנימי שנוצר אחרי שהיא עברה דרך המסננים האלה.

זה גם אומר משהו מרגיע: אם אתם תופסים משהו בצורה מסוימת וקשה, זה לא כי כך המציאות בהכרח, אלא כי המסננים שלכם עובדים ככה כרגע. ומסננים אפשר לכוון.

מה עושים עם צדקנות בדרך כלל

ההמלצה הנפוצה, וגם כזאת שאני בעצמי ממליץ עליה במקומות אחרים, היא לוותר על הצדקנות. זה נשמע בלתי אפשרי לחיות לגמרי בלי צדקנות, אבל כל הפחתה בכמות הצדקנות שלנו מייצרת עבורנו חופש. יש בזה המון אמת. אבל יש כאן גם הזדמנות שרוב האנשים מפספסים.

אחת מהנחות היסוד של ה-NLP אומרת שכל התנהגות יכולה להיות שימושית ויעילה תחת נסיבות מסוימות. אז לצד ההמלצה לוותר על צדקנות, יש גם אפשרות שנייה: להשתמש בה שימוש מושכל. קודם נבין איך צדקנות עובדת במצב האוטומטי, ומיד אחר כך נלמד את השימוש החדש.

איך צדקנות עובדת באוטומט

צדקנות יוצרת אפקט של כדור שלג. היא מחזקת את האמונות ואת התפיסות שלנו, וכשהיא פועלת בהקשר מסוים בחיים שלנו, אנחנו נהיים יותר ויותר קיצוניים בעמדה הזאת.

הנה כמה דוגמאות לאיך זה נראה כשזה קורה לבד, בלי כוונה:

"אני גרוע בלעמוד מול קהל". כשאני מתכונן להרצאה אני אהיה לחוץ וחסר אמונה, דבר שיפגע בביצועים שלי על הבמה. וזה עוד לפני האפקט החזק יותר: כשאעמוד מול הקהל, המוח שלי יפעיל את "הכוחות המיוחדים" שלו, יבחין באנשים שנראים עייפים, יבחין באנשים שמתעסקים בטלפון שלהם, וכל אלה יאששו את האמונה המקורית. הבטחון העצמי ימשיך להתדרדר.

"אני שמן, לא נראה טוב". אנשים ברחוב מסתכלים עליי ואני מבין שזה בגלל שאני לא נראה טוב. הביטחון העצמי הולך ומתדרדר, אני הולך שפוף ומבויש יותר ויותר, מה שגורם לי גם בפועל להיראות פחות טוב. הצדקנות לא רק מסבירה את המציאות, היא יוצרת אותה.

"האדם הזה הוא כזה". ואנחנו כמובן שמים לב בעיקר להתנהגות שלו שמוכיחה את זה.

איך משתמשים בצדקנות באופן אפקטיבי

הרעיון פשוט: אנחנו בוחרים את האמונות שלנו, ואז משתמשים באופן יזום באותו מנגנון בדיוק, כדי לעגן את האמונות האלה ולהפוך אותן לחלק מהזהות שלנו. זו הדרך המהירה והיציבה ביותר להפוך לאדם שאנחנו רוצים להיות, כי אנחנו לא נלחמים במנגנון, אנחנו מפעילים אותו לכיוון שבחרנו.

דוגמאות לשימוש מושכל בצדקנות:

"אני תותח מול קהל". נתמקד באנשים הערניים, נשים לב לרגעים הערניים גם אצל האנשים העייפים. זה ישפר את הביטחון העצמי וגם את הביצועים העתידיים.

"אני נראה טוב". כל מבט שמישהו מעיף בנו הוא סימן לכמה שאנחנו נראים טוב. צחקוק או הסטת מבט יכולים להיות סימן לכך שהם לא מצליחים להתמודד עם זה.

"הוא אדם מדהים". נמצא את הדברים המדהימים שהוא עושה, שוב ושוב, ונאשש את זה כל פעם מחדש.

למה כדאי לגייס כמה אמונות קטנות, לא רק אחת

יש נקודה שכדאי להוסיף כאן: אמונה גדולה ("אני תותח מול קהל") לא מחזיקה לבד באוויר. היא מתחזקת ומתייצבת כשיש מתחתיה כמה אמונות קטנות יותר שתומכות בה. אם ה"אמונה הגדולה" שלי היא שאני נראה טוב, אני אחפש ואבסס לצידה עוד כמה אמונות תומכות, קטנות יותר: שכשאני רגוע אני נראה יותר בטוח בעצמי, שהאופן שבו אני עומד משפיע על איך שרואים אותי, שכשאני שם לב לחוזקות שלי הביטחון עולה. ככל שיש יותר אמונות קטנות שתומכות באמונה הגדולה, כך הצדקנות שמפעילים על האמונה הגדולה נעשית יציבה יותר ופחות תלויה ברגע חלש אחד.

זה בדיוק ההבדל בין שינוי שמחזיק כמה ימים לשינוי שמחזיק לאורך זמן: לא מספיק להחליט על אמונה אחת ולסמוך עליה שתישאר לבד. בונים סביבה שלמה של אמונות קטנות שמזינות אותה.

לסיכום

בתור התחלה, מודעות לצדקנות היא שם המשחק: להבין שהיא פועלת עלינו כל הזמן, בלי קשר לבחירה שלנו, ושהיא זאת שיוצרת את מה שאנחנו קוראים לו "המציאות". אחרי המודעות מגיע עניין הבחירה וההתכוונות. אם נבחר את האמונות הנכונות, נבסס אותן בכמה אמונות קטנות תומכות, ונחזק את כולן בעזרת אותה צדקנות שהייתה קודם המכשול, התוצאות שלנו ימהרו להגיע. ובזכות האופי של צדקנות, הן יגיעו כדי להישאר.

בוודאות יעניין אותך גם