פרק 39: סוגים של אכילה רגשית וההתמודדות איתה​

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא להביא לכם את הכלים הכי פרקטיים להצלחה בחיים. כלים מעשיים שבאמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. והיום אנחנו הולכים לדבר על אכילה רגשית. כמה שאני שונא את השם הזה אכילה רגשית. אכילה רגשית היא פשוט כותרת ממש ממש ממש גרועה לתופעה שבמציאות משפיעה על כולנו, על כל בני האדם בכדור הארץ. בין אם זה אצל הרבה מאיתנו ממש ברמת המשקל והבריאות הפיזית שלנו. וזה ממש ככה יוצר לנו בעיות, בין אם זה עלייה במשקל או בעיות אחרות בריאותיות של אכילה של דברים לא בריאים וכן הלאה. ובין אם זה רק גורם לנו לחוסר התמודדות ולבעיות בבריאות הנפשית שלנו שאנחנו אפילו בכלל לא מודעים לזה שזה קשור לאכילה. אם יש לנו גנטיקה מאוד מאוד טובה ואנחנו אולי מאוד פעילים פיזית ומכל מיני סיבות כאלה ואחרות אנחנו לא מעלים במשקל. אבל עדיין יכול להיות שהאכילה הרגשית שלנו פוגעת בנו גם אם אנחנו בכלל בכלל לא מודעים לזה. אז למה אני שונא את הכותרת אכילה רגשית? למה היא כותרת גרועה? למה בכל זאת הדבר הזה רלוונטי לנו? ומה עם בעצם חמש סיבות מרכזיות או חמש דפוסים מרכזיים של אכילה רגשית ואיך אפשר להתמודד איתם? איזה סוג של עבודה אפשר לעשות מולם כדי לשפר בצורה מאוד מאוד משמעותית את איכות החיים שלנו? אז קודם כל זה כותרת גרועה משתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה זה כי זה גורם לנו לחשוב שהאכילה הרגשית זה איזה שהוא דבר מוזר. זה כמו איזה בעיה כזאת שיש רק לאנשים כאלה מוזרים שיש להם בעיות שיש להם אכילה רגשית. מה שפשוט לא נכון. כל בני האדם אוכלים במידה כזאת או אחרת או ברמה כזאת או אחרת אכילה שהיא רגשית. במידנונים מאוד נמוכים זה לא בהכרח בעייתי אבל כן עדיין אפשר להיות מודעים לזה ולהבין את זה וללמוד מזה הרבה מאוד על עצמנו, על איך אנחנו מגיבים לסיטואציות מסוימות, על העומק של הרגש והאישיות שלנו. אז גם אם הדבר הזה קיים אצלנו במינון נמוך ולא בעייתי עדיין יש פה כלי מדהים למודעות עצמית והתפתחות אישית וכדאי לשים לב לזה. אז זה לא רק שזה בעיה של זה כשהוא קצה באוכלוסייה זה פשוט כולנו עושים את זה, זה תופעה שכולנו עושים אותה. והדבר השני זה שיש סוגים שונים של אכילה רגשית ולכל סוג הזה יהיה פתרון אחר. תראו אכילה רגשית ככותרת היא כותרת גרועה כי היא לא מסבירה לי מה אני צריך לעשות עם זה וההפך יכולה להטעות ולבלבל אותי. נגיד התייבשות. התייבשות זה כותרת טובה. למה התייבשות זה כותרת טובה? כי אם אני אגיד לכם התייבשתם או בן דוד שלי התייבש או אח שלי התייבש או אני התייבשתי אתם תדעו שמה שאני צריך לעשות זה לשתות מים ואם המצב של ההתייבשות שלי הוא מאוד מאוד חמור אז אולי לקחת אותי לבית חולים ולהזריק לי מים. אבל בסוף ברגע שאומרים לבן אדם שהוא מיובש אז הוא מבין שחסר לו מים, הוא מבין מה הבעיה ובהכילה הרגשית זה לא ככה. יש ממש דפוסים שונים של אכילה רגשית שנובעים ויושבים על דברים שונים לגמרי. חלקם מאוד עמוקים, חלקם יותר שטחיים, חלקם הם יותר פיזיולוגיים, חלקם יותר רגשיים ברמת החוויות העמוקות שלנו וכן הלאה ובאמת באמת באמת שלכל אחד מהם יש דרכים שונות של התמודדות אז אנחנו הולכים לדבר על זה עכשיו לעומק. אנחנו נדבר על חמשת הגורמים נקרא לזה ככה או חמשת הדפוסים של אכילה רגשית. הראשון זה יהיה התנאיות חיוביות מהילדות הכותרת שלי זה היית ילד טוב כך שוקולד השנייה זה תהיה בריחה פיזיולוגית אנחנו נדבר על זה שאנחנו משתמשים באכילה כדרך לברוח בתחושות פיזיולוגיות יש לנו חוסר בתחושה של שליטה ולפעמים האכילה מספקת לנו תחושה של שליטה אנחנו נדבר על זה לפעמים אנחנו מרגישים חוסר בחופש ואז אכילה תיתן לנו תחושה של מרד ושל חופש ושל עצמאות אנחנו נדבר על זה ובסוף ממש בקצרה אנחנו נדבר על טראומות וחוויות קשות בילדות כאילו זה לא נדבר על איך מטפלים בזה עכשיו כי זה קצת עמוק מדי לפודקאסט אבל אי אפשר לעשות פודקאסט על אכילה רגשית בלי לדבר על הנושא הזה כי זה פשוט נושא כל כך חשוב כל כך רלוונטי וכל כך משמעותי בהקשר הזה אז אנחנו נדבר עליו גם בקצרה אז בואו נתחיל דווקא מהפשוט ביותר הפשוט ביותר זה שלהרבה מאוד מאיתנו יש חוויות רגשיות חיוביות שקשורות לאוכל אוקיי? בין אם זה כמו בדוגמה שלי היית ילד טוב כך שוקולד או אם תתנהג יפה תקבל סוכריה או היום התנהגת כמו שצריך אז הרופא נתן לנו תופי לא משנה ובין אם זה חוויות יותר עמוקות כמו לא יודע אוכל של סבתא בבית הריח של הבישולים כשאני מחוזר הביתה או כל מיני דברים כאלה ואחרים כל התרבות הזאת של אכילה כמשהו משפחתי כמשהו שיוצר חיבור וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה שוב אני לא אומר שזה דבר שני אבל זה גורם לאוכל להיות מקושר אצלנו להמון המון חוויות רגשיות חיוביות. עכשיו, האם הדבר הזה כשלעצמו הוא בעייתי? התשובה היא לא, הוא לא בעייתי, אבל אני חייב להיות מודע אליו מכמה סיבות. אחד, אם הדבר הזה הוא יוצא מאיזון, ואנחנו נדבר על זה, אני יכול ממש ממש ממש להגיע למקום של אכילה מוגזמת, של בעיות בריאות וכאלה. בנוסף לזה, זה יכול ליצור לי בעיות אחרות נוספות בחיים, והוא גם יכול להיות קשור לנסיבות הבאות שאנחנו הולכים לדבר עליו, של שליטה, של חופש ושל בריכה פיזיולוגית שעוד מעט נגיע אליה. אבל ברמה הבסיסית ביותר, ברמה השטחית ביותר, הדבר הזה הוא לא בעייתי. אם אוכל מספק לנו עונג, הוא מספק לנו כיף, הוא מזכיר לנו ימים טובים, הוא מנחם אותנו, מרגיע אותנו וכן הלאה, זה כשלעצמו הוא לא דבר שלילי, זה אולי אפילו דבר חיובי. זה עוד כלי, עוד אמצעי לעשות לנו טוב. אבל, אבל, אבל, הרבה מאוד אנשים מגיעים למקום שבו אוכל הוא החוויה החיובית הגבוהה ביותר שלהם, או אחת מהחוויות הרגשיות הגבוהות שלהם. בעצם, בצורה פשוטה יותר אני אגיד את זה, אין להם הרבה אלטרנטיבות טובות, אין להם הרבה דרכים אחרות טובות לחוות את אותן חוויות חיוביות. זאת אומרת, הדרך שלהם להיות שמחים או להתנחם זה לאכול. ואם הם זקוקים כרגע לנחמה, אז הם יאכלו. ואין להם דרכים, או שהם לא מכירים, או שהם לא פיתחו אסטרטגיות חדשות ואחרות לייצר לעצמם תחושה של נחמה, תחושה של נעים, תחושה של טוב. אם הם רוצים, אם הם מרגישים בודדים והם רוצים להרגיש מחובקים ועטופים, אז הם יאכלו משהו, אוכל מסוים, שמזכיר להם את הבית בילדות, אוקיי? כי אין להם, הם לא פיתחו אסטרטגיות אחרות טובות להרגיש שייכות, להרגיש חיבור. או שיש להם אסטרטגיות, אבל האסטרטגיות האחרות הן לא נגישות להם בחיים. זאת אומרת, למשל, תיאורטית, אם הם היו עכשיו טסים לחול, אז הם עדיין היו מרגישים טוב, או אם הם היו, לא יודע, באמצע מסיבה שכולם היו חוגגים להם עם הולדת, אז הם עדיין היו מרגישים שייכות. אבל זה אסטרטגיות שקשה לשכפל אותן, אוקיי? וקשה לייצר אותן כדבר נפוץ בחיים שלי. ולכן, במקרה הזה, אם זה הדבר היחידי שיש לי בחיים, לרוב האנשים זה לא, אבל אם זה הדבר היחידי שיש לי בחיים, אני לא בהכרח רוצה בכלל להתעסק עם אוכל. אני בכלל צריך להבין שהבעיה היא לא האכילה הרגשית שלי, הבעיה היא החוסר באסטרטגיות רגשיות נוספות שיש לי בחיים. ומה שאני רוצה לדעת ללמוד לעשות, זה לפתח עולם עשיר יותר בעין עבור עצמי. עשיר יותר בדברים חיוביים שאני אוהב, עשיר יותר בחוויות שעושות לי טוב, עשיר יותר אולי במשמעות ובעשייה שיש לה ערך ודברים שעושים לי טוב. לפני כמה ימים היה לי שיחה עם אחת האנשים בצוות של המחלה, וסתם צחקתי על עצמי שכאילו אני נהנה מהמון המון דברים שאנשים לא נהנים מהם, שאני נהנה לעשות דברים שאנשים סובלים מהם. ושכאילו, זאת אומרת, אני בתוכו, כאילו זה סוג של מטומטם כזה, אני נהנה מכל מה שאנשים שונאים. ואז בהקשר שאני אוהב, לא יודע, לעשות, לכתוב, ולעשות כל מיני עבודות שחורות, ולפעמים אני אוהב לסדר ולנקות, לא יודע, כל מיני דברים. ולתכנת, כן, להתעסק במחשבים וכל מיני דברים טכניים, לא משנה. ואז אותו אדם, אותה בחורה, אומרת לי, כן גל, אבל האם, האם אתה גם שונא לעשות הרבה דברים שאנשים אחרים אוהבים? והתשובה שלי הייתה שחשבתי על זה, והגעתי למסקנה שוואלה, לא, לא כל כך. יש פה ושם דברים מסוימים שאנשים אוהבים ואני לא, אבל אין רוחבית המון המון דברים שאני שונא והרבה מאוד אנשים אוהבים. ואז היא אומרת לי, אז בעצם מה שזה אומר זה שפשוט יש לך הרבה מאוד דברים שאתה אוהב לעשות ואתה מודע להרבה מאוד דברים שאתה אוהב לעשות. וזה שיעור מאוד מאוד גדול. לעשות איזושהי עבודה פנימית וגם לפעמים אם אנחנו עם פחות ניסיון, אז אולי גם עבודה חיצונית של לחקור את עצמנו ולחקור את העולם ולזהות ולחפש עוד דברים שעושים לנו טוב. זה לא בעיה שאוכל עושה לנו טוב. זה אחלה שאוכל עושה לנו טוב, אבל זה בעיה אם רק אוכל עושה לנו טוב. זה דבר שנקרא, בין הפעמים אנחנו קוראים לזה תלות רגשית ויש לנו מה תהליכים לעבוד על הדבר הזה, אבל בגדול אני אגיד לכם שכמעט בכל פעם שיש רק גורם אחד שאחראי לענות לי על איזשהו צורך רגשי, ייווצרו לי בעיות בחיים. אולי לא ב-100% מהמקרים, אבל באחוז מאוד גבוה מהמקרים. וכשזה קשור באוכל, זה באחוז עוד יותר גבוה מהמקרים. אם אני תלוי באוכל כדי להרגיש נחמה, אם אני תלוי באוכל כדי להרגיש שייכות, אם אני תלוי באוכל כדי להרגיש כל מיני חוויות כאלה ואחרות, הסבירות שאני אצליח לשמר חיים בריאים, איכותיים ומאוזנים לאורך הרבה שנים, מאוד מאוד מאוד נמוך. אני יכול ליהנות מהדברים האלה, אבל אני צריך שיהיה לי עוד אלטרנטיבות נוספות. אז לשאול את עצמי, מהם עוד דברים שאני אוהב לעשות? מהם עוד דברים שעושים לי טוב? מהם עוד דברים שיכולים לנחם אותי? מהם עוד דברים שיכולים לעשות לי הרגשה טובה. מהיום, עוד דברים שיכולים לייצר לי תחושת שייכות. ואם לחלק מהשאלות האלה אין לי תשובות, אז אני יכול לשאול חברים, לשאול משפחה, לשאול אנשים אחרים, מהם הדברים שעושים להם טוב, ולהתנסות, להתנסות, להתנסות, ולהבין מה מתאים לי, מה לא מתאים לי. מה עובד לי, מה לא עובד לי. אז הדפוס הראשון של אכילה רגשית, שהיא לא בהכרח שלילית, זה פשוט שיש לי התנאות חיוביות שקשורות לאוכל מהילדות. זה יכול להיות דווקא מתנה מאוד גדולה, בתוך עולם עשיר שבו יש לי הרבה אלטרנטיבות, אז יש לי גם אוכל, זה אחלה של דבר. הסוג השני זה בריחה פיזיולוגית. עכשיו, הרבה מאוד מאיתנו חיים בעולם של הדחקה. אנחנו חיים בעולם שאין שנייה להשתעמם, אין שנייה לחשוב, אין שנייה להרגיש. כל שנייה שאנחנו לא עושים כלום, אנחנו פותחים את הטלפון, גוללים באינסטגרם, גוללים בפייסבוק, גוללים ברשתות החברתיות. יש כל שנייה טלפון, הודעות, וואטסאפ, התראות מהעבודה, מהבית, מהבית לעבודה, מהבית לזה, להתעסקות, עבודה, טטטטטטטטטטט, כל היום, גירויים, גירויים, גירויים, גירויים, גירויים. ואז נוצר מצב שלהרבה מאיתנו אין את הכלים, אין את הידע ואין את היכולת להתמודד עם רגשות, או לא בכלל יודעים מה לעשות איתם. וכשאנחנו מתחילים להרגיש תחושה לא נעימה בבטן או לא נעימה בגוף, הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מבינים שזה רגש. הרבה מאוד אנשים לא מבינים שזה רגש, הם פשוט חושבים שהם רעבים, אוקיי? המון פעמים המון אנשים חושבים שהם רעבים כי הם עצובים. הם חושבים שהם רעבים כי הם מבולבלים. הם חושבים שהם רעבים כי הם לחוצים. הם פשוט לא מספיק מכירים את הגוף שלהם, לא מספיק מכירים את הרגשות שלהם, לא מספיק מכירים את החוויות הפיזיולוגיות שמקושרות לרגשות שלהם, אז הם פשוט משייכים את זה, בעיקר את הרגשות השלילים לרעב, ואז אנחנו אוכלים, ממלאים את הבטן וזה משיח את הדעת שלנו מהרגש השלילי. זה ממש כמו שאם עכשיו יהיה לנו, לא יודע, יש את הבדיחה הזאתי שמישהו בא ואומר כואב לי היד, אז הוא אומר אם אתה רוצה שניתן לך בוקס בראש, כאילו שאם משהו אחר יכאב לו יותר, אז הוא לא ישים לב. עכשיו בגלל שרובנו לא ניתן לעצמנו סתירות או לא נתחיל להחזיק סירים רותחים, אז למלא את הבטן בהרבה אוכל זה אלטרנטיבה מאוד מאוד מאוד חזקה שהרבה מאיתנו עושים בצורה לא מודעת, פשוט כדי להשיח את דעתנו הפיזיולוגית, ליצור תחושה פיזיולוגית חזקה בגוף, גם יש את העניין של העיכול והכבדות שיושבת אחרי האוכל, אז כל התחושות הפיזיולוגיות האלה שבעצם תפקידן, הלא מודע, אני לא מודע לזה שאני עושה את זה, אבל התפקיד שלהן זה להשיח את דעתי מתחושות פיזיולוגיות אחרות, של יכול להיות בדידות, יכול להיות עצב, יכול להיות תסכול, יכול להיות בלבול, יכול להיות קושי, יכול להיות אובדן, יכול להיות כל מיני סוגים של תחושות שאני פשוט ממלא את הבטן כדי להשיח את דעתי. עכשיו, אם זה המצב, ושוב לרובנו יש גם את האכילה הזאת, אם לא תרגלנו בצורה ישיר כדי להימנע ממנה, אז כנראה שלרובנו יש את זה, זה להתחיל לתרגל מודעות לרגשות שלנו, אוקיי? ממש הייתי לוקח, יש מלא רשימות באינטרנט של רגשות, והייתי פשוט לוקח רשימה של רגשות ושואל את עצמי איך זה מרגיש לי בגוף, איך זה מרגיש לי בגוף, איך זה מרגיש לי בגוף, איך זה מרגיש לי בגוף, וממש שואל את עצמי מתי לאחרונה הרגשתי כך, מתי לאחרונה הרגשתי כך, ולשים לעצמי ממש תמונות וללמוד, לייצר לעצמי כמו מילון רגשי פיזיולוגי אישי שלנו. אצל כל בן אדם זה קצת שונה, אבל שאני אדע שאם הבטן שלי מדגדגת בצורה הזאת, אז אני מרגיש כך, ואם יש לי תחושה של קיבוץ באזור הזה של החזה, אז אולי אני מרגיש כך, ואם יש לי איזושהי חוויה כבדה באזור של הגב, הכתפיים, אבל הבטן שלי קצת מרגישה אחרת, אז אולי אני מרגיש את הרגש הזה. ליצור לעצמנו איזשהו מילון רגשי פיזיולוגי אישי שלנו, זה פשוט כלי שהוא מתנה ענקית לחיים, והוא בטח יכול לעזור לנו להתמודד עם האכילה הרגשית, אבל בכלל להבין קודם כל מה אנחנו מרגישים, לדעת מה קורה עם עצמנו. בקורסים של NLP למשל, אנחנו ממש לומדים לדבר עם החלקים האלה בגוף שלנו, ממש לעשות עבודת עומק עם אותם חלקים לא מודעים שמשפיעים עלינו, שנוגעים בנו וכן הלאה, זה קריטי, אוקיי? זה קריטי לרכוש את הכלים האלה, בין אם זה NLP, בין אם זה משהו אחר ווטאבר, שיעזרו לכם ממש להיכנס לעומק ולהבין את עצמכם, להבין מה הרגשות האלה. עכשיו, מה הבעיה בבריחה הפיזיולוגית הזאת? הבעיה היא שכמו כל דבר, יש נזקים להדחקה. כשיש לי רגשות ואני לא מתייחס אליהם, אני לא מתמודד איתם, אני לא עובד איתם, אני פשוט דוחף אותם לצידה, בעזרת זה שאני תוקע עוד משהו לבטן, עוד משהו לפה, סליחה, שנתקע בבטן, אני בעצם לא מתמודד עם העניין, אוקיי? קחו משפט חזק שאני אוהב להסביר לסטודנטים בקורס ה-NLP שלנו, רגשות זה הדרך של תת המודע שלנו לתקשר עם המודע, אוקיי? תת המודע שלנו מתקשר בתמונות, הוא מתקשר בתחושות. הוא מתקשר בצורה מאוד עשירה. תת המודע שלנו רוצה להעביר לנו מסר כשיש לנו רגש, ואם אנחנו לא מקשיבים למסרים האלה, אז הם לרוב נוטים להתעצם, להתעצם, להתעצם, להתעצם, עד שיום אחד הם מתפוצצו לנו בפרצוף. תחשבו על מתי אתם ממש ככה חוזרים על עצמכם עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ומשתוללים ומשתגעים על זה שמישהו לא מקשיב לכם, על מישהו, וזה בדרך כלל כשאתם מרגישים שהוא לא מקשיב לכם. אם אתם עכשיו באים להעביר מסר לבן משפחה, אמא, אבא, אחות, ילדים שלכם, ואתם מקשיבים לכם, בדרך כלל אתם תסיימו לדבר. אבל אם הם לא מקשיבים לכם ואתם מרגישים שהם כל הזמן דוחים אתכם הצידה ודוחים אתכם הצידה, שאתם רוצים להגיד להם משהו שחשוב לכם להגיד, אז אתם נסו להגיד את זה עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם וככל שיעבור הזמן בצורה יותר חזקה ויותר חזקה ויותר חזקה עד שיקשיבו לכם, או עד שיקרה משהו. והבריחה הפיזיולוגית הזאת זה ממש הדחקה שגורמת לכך שהרבה מאוד דברים שצריכים לעבור איזשהו עיבוד שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו פשוט לא קורים. ולאורך זמן זה יכול ליצור בעיות גם בריאותיות פיזיולוגיות, גם בגלל האכילה, שהיא עלייה במשקל או חלו בריא וכו', גם בעניין של הקשר גוף נפש שאנחנו בהדחקה, הדחקה, הדחקה, הדחקה של הרגשות שלנו, זה יכול ליצור בעיות בריאות פיזיולוגיות וגם כמובן לפגוע בבריאות הנפשית שלנו. אז זה ממש לעשות תרגול של מודעות לרגש, לאכול אכילה מודעת יותר, להבין מה אני מרגיש כרגע, אם זה באמת רעב, האם יש לי רגש אחר, לעשות לעצמם משהו מילון מונחים רגשי פיזיולוגי שכזה. אז דיברנו על התנהלות חיוביות מהילדות, דיברנו על הבריחה הפיזיולוגית, ועכשיו בואו נדבר על שתי הסעיפים הבאים סוג של ביחד, על תחושת השליטה ועל תחושת החופש, אוקיי? הרבה מאוד מאיתנו חיים בחיים שלנו היום, חיים כאלה, שאנחנו מרגישים שאין לנו הרבה שליטה. אוקיי, לא כולנו, אבל הרבה מאיתנו. אנחנו הולכים לעבודה שאנחנו לא בהכרח אוהבים, ושם אנחנו צריכים לעשות מה שאומרים לנו. אנחנו מגיעים לאוטובוס או לרכבת או וואטאבר בשעה שהאוטובוס או הרכבת הגדירו לנו, או שאם אנחנו נוסעים באוטו, אז אנחנו נוסעים בפקקים שאנחנו לא רוצים להיות בפקקים, ואנחנו נוסעים בשעה של פקקים שאנחנו לא רוצים. ואז אנחנו מגיעים לעבודה, בין אם אנחנו שכירים או בין אם אנחנו עצמאים, הרבה מאיתנו חווים חיים בחוויה ובתחושה, שאנחנו עושים את כל המשימות האלה שאנחנו לא באמת רוצים לעשות, אבל אנחנו צריכים, אוקיי? או שיש את הלקוחות האלה שעוד אני צריך לעשות בשבילם כל מיני דברים גם אם אני לא בהכרח רוצה, אוקיי? ואני מרגיש שאני לא בשליטה. הרבה פעמים יהיה לי עודף של משימות, עודף של בלבול, חוסר ודאות, יש כל כך הרבה סיבות לחוסר ודאות בחיים האלה, בטח בשנים האחרונות, בטח בתקופה הזאת, שזו תקופה עמוסה בחוסר ודאות, אוקיי? ואז אנחנו רוצים להרגיש ודאות. וכמה שזה נשמע מצחיק עבור הרבה מאוד אנשים, לא כולנו, אבל עבור הרבה מאוד אנשים, היכולת לקחת משהו מהמקרר או משהו מהארון, להכין אותו בצורה טעימה, פשוט לאכול אותו, זה סוג של חוויה של שליטה. זה, אוקיי? אני לא עשיתי היום הרבה דברים שאני רציתי, אני כאילו דאגתי לכולם, עשיתי לעבור אחרים וכן הלאה, עשיתי דברים שהיה צריך, ועכשיו אני מחליט שאני אוכל. ועכשיו אני מחליט שאני תוקע את הדבר הזה לפה שלי. על האוכל שלנו יש לנו רמה מאוד גבוהה של שליטה. כי הרבה אנשים מרגישים שאין להם שליטה על האכילה שלהם וכן הלאה, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהם לא מצליחים להיות מודעים לשליטה, אבל ברמה הפיזיולוגית וברמה הרגשית העמוקה, אנחנו בשליטה מאוד גבוהה על האוכל שלנו. וזה מייצר לנו חוויה של שליטה. יש אנשים דרך אגב שמשיגים את השליטה הזאת גם באמצעים אחרים, כל מה שיש כאלה זה שצריכים לסדר או לנסות לשלוט באנשים אחרים, אוקיי? אז אולי דווקא שליטה באוכל זה לא בהכרח הדבר הכי שלילי, ביחס לאולי בעיות יותר קשות, אבל עדיין. הרבה פעמים אנחנו אוכלים מתוך צורך בשליטה. אני מרגיש שאני לא בשליטה על החיים שלי, אוקיי, זה דבר שאני יכול לקחת עליו שליטה. אני יכול לקחת שליטה על האוכל שלי, אני יכול לקחת את השוקולד הזה ולהכניס אותו לפה. אני יכול לקחת את הלחם הזה, לחתוך אותו באמצע, להכניס בפנים את מה שאני רוצה ולאכול את זה. אני יכול לבשל את הדבר הזה, אני יודע גם שאני טוב בזה או שאני יודע להכין את זה כמו שצריך, ואם אני מרגיש שאני בישר היום לא הצלחתי ולא הסתדרתי והרבה דברים שניסיתי לא הצליחו, אז זה אני יודע שאני אצליח לעשות ואני אצליח לבשל את זה ואז אני אוכל את זה ואני מחדש לעצמי את תחושת השליטה. אותו דבר זה עניין של חופש, זה קצת דומה, קצת שונה. אני מרגיש שאני לא חופשי כל היום, שאני עושה רק מה שאמרו לי וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, ועכשיו אני עושה מה שאני רוצה. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו מרגישים שהם טובים למרות שלא בא לנו עליהם. אנחנו רוצים להיות מוסריים למרות שאנחנו לא רוצים. ובסוף היום אנחנו פשוט מרגישים גמורים ובא לנו פשוט לעשות את הדבר הלא בסדר הזה, בא לנו להיות הילדים הרעים, בא לנו להיות אלה שמורדים ושעושים מה שהם רוצים בצורה חופשית, בצורה שלא אכפת לה מאף אחד שהיא בלי גבולות וכן הלאה. ואז זה יבוא באכילה שהיא בלי ריסון, או של דברים מאוד לא בריאים, או של דברים שהם מחוץ לדיאטה שלנו. זה לא סתם שהרבה פעמים אנשים מצליחים לשמור על דיאטה או תזונה בריאה במשך כל היום, ואז בערב הם אוכלים את כל מה שלא בריא. כי הכוח הרצון שלנו בשעה הזאת נגמרת. אנחנו אחרי יום שלם שבדרך כלל אנחנו לא הרגשנו שם הרבה חופש או הרבה שליטה. זה הנקודה שלנו למרוד, זה הנקודה שלנו להרגיש חופשיים. להוריד את כל המנגנונים האלה ופשוט לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות. עכשיו, מה אפשר לעשות כדי לפתור את זה? אז תראו, בגדול כל דבר מהסגנון הזה, בין אם זה חוסר בתחושה של שליטה, חוסר בתחושה של חופש, רצון למרוד, ותכף גם ברגשות אחרים שהם לא קשורים בדרך כלל לאכילה, ושהיו בפרקים אחרים כמו פחדים או דברים אחרים, זה שאפשר לעבוד מבפנים החוצה, אפשר לעבוד מבחוץ פנימה, וגל תמיד ממליץ לעשות גם וגם. מה זאת אומרת? קודם כל אני יכול למצוא פתרונות חיצוניים, אני יכול לשאול את עצמי, אוקיי, איך אני יכול להוסיף עוד שליטה בחיים שלי? איך אני יכול להכניס לעצמי עוד נקודות בחיים שבהם אני בשליטה, שבהם אני מחליט, שבהם אני מרגיש ביטחון, אוקיי? איפה עוד אני יכול להכניס לעצמי חופש לחיים? איזה עוד נקודות של שלווה, של חופש אני יכול להכניס לתוך החיים שלי? זה לא מקרה שהרבה פעמים אנשים שמפסיקים להשן עולים במשקל כי הם אוכלים הרבה, כי עבור הרבה אנשים הבריחה, החופש זה הסיגריה, אוקיי? זה עליות הילד הרע הזה, זה על לעשות את הדבר שאסור, וזה גם נותן להם פרקטית חופש באמצע היום כי הם יוצאים מחוץ מהמשרד או וואטאבר, עושים הפסקת סיגריה, אוקיי? כשהתחושת חופש הזאת נלקחת מהם, הם חייבים תחושת חופש אחרת, אז הם עוברים לאוכל, וזה קורה להרבה מאוד אנשים. אז אופציה אחת זה לשאול את עצמי איך אני יכול לייצר לעצמי יותר חופש בחיים. זה יכול להיות הפסקות מסוימות במהלך היום, זה יכול להיות למצוא תחביבים חדשים, זה יכול להיות לנהל שיחות חיוביות עם אנשים מסוימים, זה יכול להיות למצוא דרכים להוריד סטרס ולהוריד לחצים חיצוניים, זה יכול להיות שוב כל הדברים האלה שיכולים לגרום לי להרגיש יותר שליטה ויותר חופש בכללי ביומיום שלי וזו העבודה החיצונית. במקביל לעבודה החיצונית, יש פה עבודה פנימית שאפשר לעשות, זה להבין על מה יושבת תחושת חוסר השליטה שלי, על איזה רגשות מודחקים או על איזה אירועים שליליים בעבר שהיו לי שלא עברו עיבוד כמו שצריך. וממש לעשות עבודה של שחרור משקעים מהעבר בהקשר הזה, יש ממש פרק שלם על זה, אני מציע לכם לחזור אחורה כמה פרקים, יש פרק שלם של שחרור משקעים מהעבר, סופר רלוונטי לדבר הזה, ולעשות את העבודה הזאת. מעבר לזה בהקשר של שליטה יש פה איזה סוג של עבודה רוחנית כזאת של ללמוד לשחרר קצת שליטה, ללמוד להבין שגם אם אני לא בשליטה, אז זה בסדר ושהשליטה שלי בחיים היא דווקא מתוך זה שאני לא שולט. ולהבין שדווקא מתוך המקום של שחרור השליטה אני הופך להיות בעם עוצמתי יותר, חכם יותר, עמוק יותר, בסדר זה לא כל כך פודקאסט רוחני וזה בטח לא פרק שצריך לדבר על רוחניות, אולי יום אחד אני אעשה פרק כזה אם זה מעניין אתכם, אבל בטח שלא היום, אבל זה כן קשור גם לזה שתדעו. ולגבי כל הנושא של מרד וחופש, אז זה עניין של להצים את עצמנו, עניין של ללמוד לקחת יותר אחריות, עניין של לעבוד על עניין הבחירה בחיים, לשאול את עצמי מהם כל הדברים שאני עושה שאני לא סובל, האם את חלקם אני יכול פשוט להעיף מהחיים שלי, האם בחלקם אני יכול לבחור מחדש, האם יכול להיות שאני עושה משהו, אומר לעצמי שאני שונא אותו, אומר לעצמי שאני לא אוהב אותו ואז אני לא מרגיש חופשי, אבל אם אני אסתכל על זה לעומק, אני יכול להסתכל על זה ולהגיד וואלה, אני בחרתי בזה ואני בוחר כן להמשיך לעשות את זה. זה עבודת עומק, זה נשמע שטחי, כי כשאנחנו לוקחים עבודת עומק ומנסים לסכם את זה במשפט זה תמיד נשמע שטחי, אבל יש פה עבודת עומק לעשות. אז זה או עבודה חיצונית של להכניס יותר שליטה לחיים שלי, להוריד סטרס, למצוא תחביבים, למצוא תחליפים או נקודות אחרות שבהם אני מרגיש חופשי או שולט, או בלטר דיוק וגם לעשות את העבודה הפנימית העמוקה יותר הזאתי שהיא סופר קריטית וסופר משמעותית. עכשיו לסיכום כמה מילים על טראומות, אוקיי? חד משמעית הפרק הזה כן זה לא המקום להרחיב על הנושא הזה יותר מדי, אבל בעיניי לא ניתן לעשות פודקאסט רציני על הנושא של אכילה רגשית בלי לדבר על זה שאחד הגורמים הנפוצים לאכילה רגשית ובמיוחד זאתי שיוצרת בעיות קשות. אני לא מדבר על כולנו שוב אוכלים אכילה רגשית גם אנשים שבחמש קילו עשר קילו חמש עשרה קילו יותר מדי גם אנשים שככה בסך הכל הם בריאים בחיים שלהם בסך הכל מתנהלים בצורה תקינה וכן הלאה אז גם לכולנו יש אכילה רגשית אבל הרבה פעמים דווקא במקרים שבהם זה יוצר עלייה משמעותית במשקל, חוסר בריאות וחוסר איזון משמעותיים בחיים אז הרבה מאוד פעמים זה יושב על טראומות בילדות. עכשיו הסתייגות חד משמעית לא כל מי שאוכל יותר מדי הוא היה לו טראומה בילדות ולא כל מי שהיה לו טראומה בילדות אוכל יותר מדי ויש לו בעיות של אכילה, אוקיי? זה לא בהכרח אחד לאחד אבל זה כן קיים הקשר הזה ואבור הרבה מאוד אנשים זה אחת הסיבות לא כולם, לא הייתי שופט בן אדם לא הייתי מסתכל על בן אדם ברחוב אומר הבן אדם הזה שוקל יותר מדי כי כנראה הייתה לו טראומה בילדות וגם לא הייתי בן אדם שמספר לי שהייתה לו טראומה בילדות ישר מנחש שהוא יהיה בעוד... אז זה לא מה שאני אומר, שוב אני מבודד את ההסתייגות הזאת, אבל כן יש פה קשר מאוד מאוד חזק. במיוחד קשר סביב טראומות מיניות בילדות, בהקשר של אכילה מופרזת ובהקשר של אכילה רגשית, וגם טראומות של אובדן ואובדן משמעות בגילאים מאוחרים יותר. הסימנים הם קצת שונים בין הטראומות מהסוג הזה לטראומות מהסוג הזה, כמובן שלא נדבר על זה יותר מדי לעומק, אבל רק אני אתן לכם קצת פתיחה של המיינד למחשבה, לרעיונות, למשל איך האוכל הזה ממש הופך להיות מנגנון הגנה בהתמודדות עם טראומה. ילדים או ילדות שחוו טראומות מיניות בילדות שלהם, לפעמים אנחנו מגלים בעבודת עומק שממש האכילה היא כלי עבור אותו ילד או אותה ילדה להגן על עצמה או להגן על עצמו מפני להיות קורבן חוזר לאותה טראומה בכך שהוא הופך את עצמו בכוונה, הוא בכוונה הורס לעצמו את הגוף כדי להפוך את עצמו או להפוך את עצמה לפחות אטרקטיבית או פחות אטרקטיבי לתוקף או לתוקפים הרלוונטיים שהיו שם. ברוב המקרים כמובן שזה לא עובד כי זה לא באמת אשמת הילד, כי זה לא באמת קשור לאטרקטיביות של הילד, זה בן אדם תוקפני ומנוול שלא יודע מה צריך לעשות לו אבל זה לא להיום, אבל זה איזשהו ניסיון שלהם של אותם ילדים בצורה לא מודעת כמובן להפוך את עצמם לפחות אטרקטיביים, להפוך את עצמם לפחות נגישים כדי למנוע מעצמם להגיע לסיטואציות כאלה ואחרות שישחזרו את הטראומה שלהם. אופציה נוספת בהקשר של אובדן משמעות ואובדן בכללי בגילאים יותר מאוחרים זה ממש אכילה במטרה לא מודעת כמובן להרוס את הגוף שלי ממש כאילו להפיל את עצמי, להוריד את עצמי ממש מתוך איזשהו מקום של להגיע לאיזשהו מקום נמוך שתואם את הפילוסופיה של החוסר משמעות הזאת או של האובדן או של האבל שנוצר בחיים שלי. הסיבה שאני בכל זאת מדבר על הנושאים האלה למרות שאני לא הולך להרחיב עליהם יותר מדי היום זה כן לקרוא לכל אותם אנשים שמרגישים שיכול להיות שהמצב שלהם כרגע הוא קשור לזה. ללכת לטיפול, ללכת לטיפול בטראומה. תראו יש הרבה מאוד אנשים והרבה מאוד שיטות שיכולות לעשות עבודה מדהימה עם אנשים שחוו טראומות. הדבר הזה יוכל לעזור לכם בצורה סופר משמעותית גם לשפר את הבריאות הפיזיולוגית שלכם דרך ניתוק של כל ההקשרים שכרגע הזכרתי ואלה שגם לא הזכרתי אבל כן יכולים להיות רלוונטיים וגם בכללי לשפר את איכות החיים של אותם אנשים. אז אם אתם מכירים מישהו שחווה דבר כזה, אם אתם יודעים על מישהו שיש לו את הדברים האלה אז להציע, לעודד את הבן אדם לתמוך בו וגם כמובן להציע ללכת לטיפול ואם זה אתם אז תעשו את הצעד הזה. זה מתנה מאוד מאוד גדולה בחיים. פעם היה נהוג לחשוב שבשביל לעבוד שטראומה זה צלקת לכל החיים ואי אפשר לעשות עם זה כלום. במובן מסוים זה נכון במובן שהאירוע עדיין יהיה בעבר שלכם, במובן שאתם עדיין תזכרו את זה ולא צריכים לשכוח את זה. אבל במובן של הכאבים שנוצרים בחיים היום אפשר להוריד את רמת הכאב הזאתי. אפשר לגרום לחיים שלנו לראות הרבה הרבה יותר טובים עם הרבה הרבה פחות כאב וגם לא תוך הרבה זמן. כמובן שזה פרסונלי ואינדיבידואלי ותלוי בשיטה ותלוי בבן אדם ואי אפשר להגיד כמה זמן זה ייקח אבל זה לא חייב להיות תהליך של חמש שנים כדי להקל בעשר אחוז את החוויה. יש הרבה מאוד אנשים שאני מכיר גם שעברו אצלי תהליכים גם אצל אנשים אחרים שאני מכיר שבתוך מספר פגישות מספר שבועות הייתה הקלה משמעותית והיה חוויה של שיפור משמעותי כלשהו האם זה עבר לגמרי נעלם לגמרי אני לא מדבר על זה אבל שיפור משמעותי והשיפורים האלה שווים המון. אז חבר'ה דיברנו היום על חמש דפוסים שיכולים להוביל לאכילה רגשית. הראשון זה התנאות חיוביות מהילדות השני זה הבריחה הפיזיולוגית השלישי זה התחושה של שליטה ותחושה של מרד וחופש שדיברנו עליהם ביחד ולסיכום דיברנו קצת על טראומות. חברים יקרים אכילה רגשית זה כותרת גרועה אל תתנו לכותרת הזאת להפיל אתכם לא להפיל אתכם לחשוב שזה לא רלוונטי אליכם וזה רלוונטי רק לאנשים עזויים ומוזרים ולא לחשוב שבגלל שזה אכילה רגשית אתם ישר צריכים בהכרח לטפל בזה בצורה אחת. תאבחנו את עצמכם תשאלו את עצמכם איפה אני נמצא האם זה התנאות החיוביות שאין לי להם אלטרנטיבה האם זה בריחה פיזיולוגית ואני צריך למפות יותר טוב את הרגשות שלי האם חסרה לי תחושה של שליטה או תחושה של חופש בחיים או האם עברתי איזה שהם דברים שאולי דורשים טיפול ובעקבות זה אני מקווה שתוכלו לעשות לעצמכם חיים הרבה הרבה יותר טובים עם אינטראקציה הרבה יותר טובה ומערכת יחס עם הרבה יותר טובה ובריאה עם אוכל ובתכלס עם כל דבר אחר בחיים שלכם. אני מאחל לכם המון המון בהצלחה ואנחנו נתראה בפרק הבא.