פרק 21: פרקטיקה של ריפוי עצמי (עם דן לוסטיג)

שלום חברים, ברוכים הבאים לטאכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי תלישות. קוראים לי גל צחייק והתפקיד שלי כאן הוא לעזור לכם לקבל כלים אמיתיים לחיים, דברים פרקטיים שאתם יכולים פשוט להתחיל לעשות ממש עכשיו, ברגע שאתם מסיימים להאזין ולשפר את החיים שלכם ואולי אפילו להשיג תוצאות שבחיים לא חשבתם שאפשר להיות עבורכם. והיום אני יושב פה עם דן לוסטיג שהוא מומחה לריפוי עצמי ומכשיר מטפלים ברפואת על. שלום דן, מה שלומך? היי גל, מה העניינים? מעולה, מדהים, מדהים, מדהים, אני כל כך שמח שאתה כאן איתי היום כי אנחנו הולכים לפרק לעומק ולהוריד לשטח ולפרקטיקה. נושא שאני חושב שהרבה אנשים תופסים אותו כמשהו מאוד גבוה כזה ואני בטוח שהרבה אנשים שמאזינים לפודקאסט הזה היו שמחים שהיה להם יותר כלים איך לעשות את זה וזה הנושא הזה של ריפוי עצמי. כן. אז בוא תספר לי שנייה קודם כל איך אתה, ממש בקצרה, איך אתה הגעת לתחום הזה, איך הגעת לי לעסוק בזה, מה הסיפור מאחורי הדרך? ממש ככה. אז רוב האנשים שמגיעים לתחום של ריפוי עצמי חוו איזו מחלה קשה ואז הלכו וריפו את עצמם. אני למזלי לא הייתי צריך לעבור את הדרך הזאתי כי אני אחרי הצבא שאלתי את עצמי מה אני אמור לעשות בחיים, מה השליחות שלי, מה הייעוץ שלי, מה הכיוון שלי ולא הייתה לי תשובה. הלכתי לחפש, חיכיתי לסימנים והתחילו להגיע סימנים שזה קשור לעולם הטיפול, שזה מה שאני מאוד מאוד יכול להיות בטוב והתחלתי ללמוד את התחום הזה והתחלתי לטפל והתחלתי ללמוד לרפא את עצמי וריפאתי את עצמי מהמון דברים שישבו לי בנפש עוד לפני שהם היו צריכים להתבטא כמחלות פיזיות. היו לי גם מחלות פיזיות, היה לי פסוריאזיס שהרופאים אומרים שזה מחלה לכל החיים, שריפאתי את עצמי מהדבר הזה לגמרי. באיזשהו שלב בדרך שלי גם קראתי את הרצואה בברך וריפאתי את עצמי מהמקום הזה. גם שהרופאים אמרו שיקח איזה שנתיים להחלים, תוך חודשיים כבר החלטתי לחזור לרוץ. אז בעיקר הרצון שלי ללכת ולעזור לאנשים. מהמם, מהמם, מהמם. מגניב שאמרת שכאילו לא קרה לך כלום ואז תיארת לא מעט דברים. כן, זה לא משהו. שאנשים מתמודדים איתם. כן, אבל זה לא משהו הוביל אותך, זו הכוונה שלך. הפסוריאזיס שלי כן. הפסוריאזיס כן, כי טיפלתי בזה בכלל לא ידעתי שפסוריאזיס זה משהו כרוני שיכול להימשך לכל החיים. אז במקרה שלי פשוט ריפאתי את עצמי מהדבר הזה, זה עבר לי, לא ידעתי איך עשיתי את זה בדיעבד. אני יודע להגיד בדיוק מה קרה ואיך ריפאתי את עצמי. כן, אני בעצמי עברתי תהליכים רגשיים מאוד עמוקים בדברים שקשורים לנפש. ובאמת שזה הגיע לדברים בשלב יותר מאוחר. באמת גם הייתה לי את החוויה הזאת של לפתור דברים מהר, זה מעניין. בוא דבר איתי שנייה לרגע. בן אדם שעכשיו מקשיב לנו ואומר, רגע, רגע, רגע, אתה עכשיו זורק לי מחלות באור ורצועות קרועות. מה לזה ולריפוי? איך בן אדם יכול לחבר רצועה שנקראה לו בברך? האמת שגם לי היה קשה לראות את זה, את הרצועה שלי מתחברת ומתאחה. האמת שבן אדם לא צריך לעשות את זה. הגוף שלנו יודע לעשות את זה בעצמו. הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו. כל התוכניות האלה קיימות וכתובות אצלנו במידע הגנטי שלנו. אנחנו לא צריכים להמציא, בדרך כלל ריפוי זה דבר שהוא הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו תופסים אותו. אנחנו חושבים שריפוי זה משהו שאני צריך להיות מאוד מאוד אקטיבי בתהליך הזה. כן, יש איזה מידה של אקטיביות, אבל את הריפוי עצמו הגוף שלנו עושה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאפשר את התנאים שיאפשרו לגוף שלנו לרפא את עצמו. אוקיי, מה לדעתך האנשים, הדברים הכי נפוצים שאנשים עושים כדי לחסום את הדבר הזה, לחסום את התהליך הזה מלקרות? אם זה תהליך טבעי. קודם כל זה חוסר מודעות. זה הבנה שאם יש לי בעיה בריאותית ובעיה רפואית מסוימת או בעיה שאני סובל ממנה או כאבים שאני סובל מהם, או גם משהו נפשי פיזי שאני מתמודד איתו, אז אני הולך לפעמים לאנשי מקצוע, לרופאים ואנשים מקצוע. מה שהם יודעים לעשות, הם יודעים לטפל בסימפטומים נראים לעין. אז אנשים מנסים לטפל בסימפטומים ברמת הסימפטומים, אבל הסימפטומים הם לא הבעיה. הסימפטומים הם רק ביטוי של הבעיה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין קודם כל מה באמת הבעיה. הבעיה היא איזשהו גורם בחיים שלי שמייצר לי מתח נפשי או סטרס שמתמשך לאורך זמן. אין בעיה לחוות סטרס בחיים, סטרס בחיים יכול להיות מאוד מאוד בריא, אבל שיש לו התחלה ושיש לו סוף. אם הסטרס יש לי איזה גורם בחיים שמייצר לי מתח לאורך זמן, זה גם בסופו של דבר משפיע על הגוף ומחקרים מראים את זה. פצצה. אז זה דבר אחד שחוסם אותם. דרך אגב על הנקודה הזאתי, יש לי ממש פרק שלם בפודקאסט על הבעיה הכי גדולה בחיים של כולנו, ואני אומר שאחד הבעיות זה שאנשים מנסים לתקוף את הסימפטום ולא מגיעים לשורש במגוון רחב של בעיות, ואתה אומר שבהקשר של ריפוי עצמי, אז באמת הרבה פעמים השורש זה הלחץ הנפשי המתמשך, והבעיה שאנשים מנסים לפתור זה כל מיני סימפטומים חיצוניים, נגיד האור מתקלף בפסוריאזיס או הרצועה הקרובה ברך, או דברים כאלה ואחרים. או התקיפים מגרנות או שאני חובר בבחילות או שיש לי בעיות בעיכול, שיש לי עצירויות או שיש לי איזושהי בעיה עיכול כרונית או שיש לי לחץ דם גבוה או סקרת. ברור, ברור, קולט. אוקיי, אז זה דבר אחד שחושם אותם. האם יש עוד דברים לדעתך שחושם את האנשים? נגיד, אני בטוח שהרבה אנשים שמאזינים בפרודקאסט אומרים וואו, או פעם הייתי כזה, או אני עדיין כזה, כן? כן. אבל חלק אומרים, אוקיי, אני מבין שהבעיה היא עמוקה ושהבעיה היא אצלי, ועדיין הם לא מצליחים לעשות את הריפוי העצמי הזה, ואתה אומר שזה אמור לקרות לבד, אז כאילו, מה עוד אולי יכול להיות משהו שהם עושים, במודע או שלא במודע, שחושם אותם? שאם הם יפסיקו לעשות זה, יוכל לעזור להם. אוקיי, אז קודם כל, מה שבאמת חשוב להבין זה שהגוף שלנו לא עושה טעויות. אנחנו חושבים שיש לנו איזה בעיה בגלל שיש לנו טעות או איזה פאק בגוף, אבל בתכלס מה שהגוף מנסה, זה שהגוף מנסה לעזור לי להתמודד עם איזושהי בעיה. הגוף מנסה לעזור לי. אז בעצם העובדה שאני חווה סימפטומים, יש לזה סיבה, יש לזה תכלית. אני רוצה להבין מה הגוף שלי מנסה להגיד לי. אוקיי? כי יש פה מידע. בשביל להגיע לריפוי עצמי אנחנו צריכים לעשות שתי דברים. אחד, אנחנו צריכים לקודד את המידע, אנחנו צריכים להבין מה המידע הרגשי, מה המידע בתכלס, מה קרה, מה קורה בחיים שלי, מה הפער שאני חווה. כי בסופו של דבר זה מגיע לפער בין מצוי לרצוי. זה מה שיצא את הסטרס בעצם. נכון. יש איזה פער בין מצוי לרצוי בחיים שלי ומתען רגשי. מה שעוד חשוב להבין זה שהמתען הרגשי הזה, הסטרס, הוא קורה, הוא מתחיל ברגע אחד ספציפי בחיים שלנו. לרגע הזה, ברפואת הל קוראים יודין. למה? כי יש לו ארבעה פרמטרים. יודין זה רשת תיבות באנגלית. ארבעה פרמטרים. שיש אירוע בחיים שלנו שיש את ארבעת הפרמטרים האלה שקורים ביחד, מה שקורה מנגנון ה-fight or flight, מנגנון הסטרס במוח שלנו, כמו נדלק, הגוף נכנס למצב של סטרס ואז אנחנו מאבדים פרופורציות ונכנסים לתוך מצב חירום והגוף שלנו מתחיל להגיב. ומה שמונע מהגוף שלנו לרפא את עצמו זה שאנחנו לא באמת מבינים את הרגע הזה ואנחנו לא יודעים איך לשחרר את האנרגיה הרגשית הקלועה. אז שתי דברים שצריך לעשות, אחד זה לקודד את המידע, הדבר השני זה לשחרר את האנרגיה הרגשית הקלועה. כי ברגע שמשחררים את האנרגיה הרגשית הקלועה הרבה יותר קל לעשות שינוי בתפיסה, לעשות שינוי בחיים, לעשות שינוי בגישה, לשנות את הכל. הכל הרבה יותר קל. אנחנו יכולים להשתנות והכל יכול להשתנות מתי שאנחנו משחררים את האנרגיה הרגשית. עכשיו הבעיה היא שאומרים בתגובות לדברים זה, אני מבין שאני לא צריך לחשוב שזה אבל אני לא מצליח לשחרר את המחשבה הזאת ובעצם מה שהם לא מצליחים לשחרר זה את הרגש. חושבים שזה המחשבה. נכון. אוקיי, אז אני מזהה שיש לי איזושהי בעיה כלשהי בחיים בין אם זה חרדות, בעיית עיכול, לא משנה, כאילו, עוטבר. איך אני ניגש להתחיל להבין מה המסר שהגוף רוצה לתת לי? אוקיי, אז אני מבין שיש פה מסר. איך אני יודע מה המסר? יש פה מסר, אני מבין שזה קודם כל לטובתי. ואני קודם כל, אני רוצה קודם כל להגיע למצב של קבלה. שאני מקבל את הדבר הזה בחיים שלי. אני לא רוצה להילחם בעצמי. ולפעמים מתי שאנחנו סובלים ממשהו, בעיה מסוימת, אז הנטייה האוטומטית שלנו זה להילחם בדבר הזה. אז אני הולך ואני רוצה, גם אם אני הולך לטפל בעצמי, זה מגיע מתוך מקום של לנסות לפתור בעיה ואני בקרב עם עצמי. ואי אפשר לפתור את הבעיה מאותה רמת מודעות שיצרה אותה, נכון? מה שיוצר את הבעיה זה קרב, זה מאבק פנימי. בשביל לפתור אותו, אנחנו צריכים קודם כל לקבל את המצב ולקבל את עצמנו, לקבל את הסימפטום, לקבל את הדבר הזה. כי דברים נוטים הרבה יותר להשתנות מתי שאנחנו מקבלים אותם. אז זה הייתי אומר בשלב הראשון. בעבודת חלקים ב-NLP וגם ב-IFS, שזו שיטה דומה לעבודת חלקים ב-NLP, ממש מדברים על זה שאם אתה לוקח את החלק הזה שיוצר את הבעיה, הרגשית, פיזית, לא משנה, או את החלק באישיות שלך או את החלק בזהות שלך או את החלק בכך שיצר את זה, אז הדבר הראשון שמלמדים לעשות זה לבקש ממנו סליחה כי הנחת היסוד היא שאם הוא הגיע למצב שהוא יוצר סימפטומים כל כך חריפים שמפריעים לך, אז הוא הרגיש שלא הבינו אותו. אז הוא ניסה להעביר ככל הנראה, כן? זו איזושהי הנחת יסוד, את המסר בצורה רכה יותר, עדינה יותר, פחות כואבת, ובגלל שאנחנו לא הקשבנו למסר הזה או קיבלנו את המסר הזה והבעיה החריפה, אז הסימפטום נהיה, נקרא לזה, קשה יותר וקשה יותר וקשה יותר, שיקשיבו לי כמו ילד, נגיד, שאומר, אבא, אני רוצה לשתות מים ואני לא מקשיב לו, ואז הוא יגיד עוד פעם, אבא, אני רוצה לשתות מים, ואם אני לא מקשיב לו, אז הוא יצעק יותר חזק ויותר חזק ויבקה עד שאני אקשיב לו. אז אותו דבר זה כמו החלקים האלה בתוך תת המודעה שלנו. זה מה שהם מדברים בבית, להתחיל לשבור, להתחיל... כן, זה ממש בקיצון. כן, אבל זה אותו דבר בחלקים הפנימיים שלנו, זה אומר, אוקיי, אז אני בא לא ממקום של התנגדות, אתה אומר, אלא מתוך מקום של יותר השלמה. כן. אוקיי, זה ככה, זה המצב, בוא נתבונן רגע אחד מה שיש פה. ואיזה שלב הראשון. שלב הלפני זה דרך אגב, זה קודם כל לקחת אחריות. זה בכך אפשר להגיע למקום ולהבין שזה כאילו, אוקיי, אני יצאתי את הדבר הזה, אני גם יכול להוציא את עצמי מהדבר הזה. גם אם יצאתי בעיה אחרונית, גם אם יצאתי... אני רוצה להתחיל לקודד את המידע, בשביל לקודד את המידע אני רוצה להתחיל לדבר עם הגוף שלי בשפה שהגוף שלי מדבר. עכשיו כל אחד יש לו, גם ה-NLP מלמד שכל אחד יש פה סדרה שלמה של אופי שלם שבו הוא חווה את המציאות. יש אנשים שהם יותר ויזואליים, יש אנשים שהם יותר שמיעתיים, יש אנשים שרואים צורות, יותר אנרגיה. ומה שאני רוצה לעשות בשלב הזה, אני חושב שזה משהו שכל אחד יכול לעשות. זה שנייה אחת לקחת עם עצמי איזשהו מרחב שהוא רק בשבילי. לשים את עצמי במקום שקט, לעצום את העיניים, לקחת כמה נשימות פנימה, להקשיב ללב שלי, להתחבר ללב שלי, שנייה אחת לשחרר את התודעה שלי. אם יש לי איבר ספציפי בגוף שכואב לי, ואני רוצה להתחיל לדבר עם הגוף שלי. אני פשוט שואל את הגוף שלי שאלות. מה קרה? איך אני מרגיש? מה יש לי? מה עובר עליי? בין אם אני מנסה לעשות את זה, לטפל במשהו ספציפי, ובכלל, אני חושב שהרגל כזה של לבוא ולדבר עם עצמנו, לפחות אחת ליום, חמש דקות ביום, עשר דקות ביום, לפני שנרדמים, איך שקמים בבוקר, שנייה אחת לדבר עם מה שעובר עליי, הגוף יכול לבטא את עצמו. ואז אני לא צריך להגיע למצב שהילד הקטן שחי בתוכי מתחיל להשתולל. אם נגיד זה איבר ספציפי, לצורך העניין כואבת לי הבטן, אז אני רוצה שנייה אחת לשים רגל אחד את הידיים על הבטן, ולהתחיל לראות, אוקיי, מה יש בבטן שלי? להתחיל לקודד את המידע שם. ולא משנה, יכול להיות שיעלה לי צבעים, יכול להיות שיעלה לי צורות, יכול להיות שיעלה לי אנרגיה, יכול להיות שיעלה לי רגשות, יכול להיות שיעלה לי מידע, תמונות, אנשים, כן, מילים. מילים. ואני רוצה להתחיל להציף, להציף, לתת למידע לצוף, ואחרי שהמידע צף, אני רוצה להתחיל ולקודד אותו לתוך החיים שלי. זאת אומרת להבין, אוקיי, איפה אני פוגש את הדבר הזה בתוך החיים שלי היום? אה, אני פוגש את זה מול הבן אדם הזה, אני גם פגשתי את זה מול שם, זה הדפוס. אני רוצה להתחיל לראות את הדפוס בתוך החיים שלי. אני רוצה להתחיל לקשר את מה שקורה לי בגוף, בתכלס למה שקורה לי בחיים. זה כבר מיינד בלובינג, זה כבר פותח לי את ההבנה ואת התפיסה, וזה שלב שבו אני יכול הרבה יותר לקבל את השליטה לדברים לתוך הידיים שלי, כי אני יכול לראות איך הדבר הזה משתנה. אני חושב שפה הרבה פעמים אנשים יכולים לקבל המון ערך מללכת כאן לטיפול, כי למרות שבעיקרון אני לחלוטין קולט שכל אחד יכול, אני גם מאמין שכל אחד יכול לעשות את זה לבד, אני עושה את זה הרבה פעמים לבד, אבל הדבר הזה בגלל שהוא לא מורכב אולי, אבל הוא לא נעים רגשית לעשות אותו. לשבת עכשיו וממש להתרכז ולהעביר את כל המקומות של איפה הדבר הזה פוגש שלי בחיים שלי, זה מאמת אותנו מול הרבה דברים שלא עובדים בחיים שלנו. ומתוך הנקודה הרגשית השלילית הזאת או לא נעימה הזאת, אני חושב שהרבה פעמים אנשים נמנעים מלעשות את זה. אז הם אומרים, אני אעשה את הסשן הזה עם עצמי מחר, מחרתיים, עוד שבוע, עוד חודש, והם דוחים, דוחים, דוחים, דוחים ולא עושים את זה, ולקבוע את זה, פשוט לקבוע את זה מול מטפל ולעשות את זה במיוחד, אפילו רק זה, למרות שכמובן מטפל יותר ושלו גם ניסיון והוא יכול לעזוב, הרבה יתרונות נוספים. לגמרי, אני גם נעזר בעזרה של מטפלים לא מעט, ואני גם מאמין שמאוד מאוד כדאי לעשות את זה עם איזשהו מטפל, במיוחד עם מטפל שהוא מוסמך בשיטה שמלמדת איך לקודד ואיך לשחרר את האנרגיה הכלואה, וכל מטפל שאני יכול להתחבר אליו ולסמוך עליו יכול לעזור לי לשמוע את עצמי. בגלל זה דרך אגב, יש השלב לפני זה קבלה, אני מקבל את עצמי ואני מקבל את הדברים, ואז המידע שצף זה לא מגיע ממקום של שיפוטיות, אלא זה מגיע ממקום של התבוננות וממקום של הבנה. ואז אני רוצה להתחיל לקודד את המידע, אני יכול קודם כל לקודד את המידע ואני יכול להבין, זה כבר עוזר לי לשחרר, אפילו לא לשחרר, זה כבר נותן לי פה פרופורציות לדבר הזה, כי עכשיו אני יכול להתמודד עם הדבר הזה הרבה יותר קל. יש לך אולי כלים שאתה יכול ממש לתת לחבר'ה שמאזינים לנו, איך אני עושה את התהליך של הקידוד הזה? מה זה אומר? אני מרגיש כבדות פה, אני מרגיש חוסר ביטחון שם, מה אני עושה עם זה? איך אני מקודד את זה לחיים שלי? איך אני עושה את ההשלכה הזאת מהתחושה, מהחוויה, מהרגש, מהמילים לחיים שלי? אז יכול להיות שיעלה לי, יכול להיות שאני נגיד יש לי איזה כאבים ברגל, אז אני נכנס לברך ואני שואל את הברך איזה מידע יש שם, דרך אגב אני גם הרבה פעמים נכנס ללב, שואל מה יש בלב ביחס למה שקורה לי בברך. הרבה פעמים יצופו כל מיני מתנים רגשיים, יכול להיות שהמתן הרגשי זה תסכול על עצם הסימפטום, אז זה דבר אחד שעולה. יכול להיות שהוא קשור לשורש הבעיה, יכול להיות שלא, אבל אני רוצה להגיע לאיפה המידע הרגשי המוחזק, אוקיי? ואז לפעמים אצל הרבה אנשים עולה, אני שואל איזה אנרגיה, איך זה נראה? צבע, שזה צורה, שזה מרקם, לפעמים אומרים לי יש לי פה ענן שחור. אז אני אומר לדמיין כאילו לענן הזה יש פה, והפה הזה מתחיל לדבר. מה הוא אומר? ואז יש מקום שאני מאפשר יותר ביטוי. ומתחיל לצוף המידע. זה שאנשים מגיעים לטיפול, או יושבים בקליניקה, או באים ללמוד, אז זה מאוד קל כי אני יודע איזה סט של שאלות אני שואל אותה, ואז שמישהו שואל אותי מבחוץ אז אני פשוט מתחיל להציף את התשובות. כשאני עושה את זה עם עצמי, אז פשוט צף מידע רגשי. ואז כשזה צף, זה צף לי גם לפעמים עם אנשים, זה צף לי פתאום עם רגעים שקרו לי בחיים, עם רגעים שקרו לי לאחרונה. ואפשר להתחיל לראות את הדברים האלה, אפשר להתחיל לראות את הדפוסים, אפשר להתחיל לראות את הדברים האלה. יש אנשים שזה יותר קל להם, יש אנשים שזה פחות קל להם, אבל המידע נמצא שם. המידע נמצא שם. אם יש לי כאב, יש לי מטען רגשי לחוץ, יש לי משהו לא נעים בגוף שלי, יש שם מידע, אוקיי? אז רק לאפשר מרחב של הקשבה לעצמי כבר מאפשר להבין ולקודד את המידע הזה. ובעצם מה שאתה אומר זה שאני קודם כל צריך להיות בקבלה, אחר כך אני מתחבר לאותו נקודה או לאותו מקום ששם אני מרגיש את הקושי, ואני מתחיל להוציא משם מידע. וברגע שמתחיל להוציא מידע, אני בעצם כמו שואל את עצמי בדפוס, מה שעולה, איפה הדבר הזה נמצא עוד בחיים שלי? זאת אומרת אם אני רואה תחושת כבדות בבטן או ענן שחור על הברך או כל מיני דברים, אז איפה עוד יש לי את ההרגשה של ענן שחור הזה בחיים? זה לא ענן שחור, אני רוצה להגיע למידע הרגשי. אני רוצה להגיע לרגש. זה השפה של הגוף. אתה רוצה להבין איזה רגש קלוש שם, איזה רגש מוחזק? זה יכול להיות פחד. רגש בדרך כלל, איך אתה יודע אם אתה באמת הצלחת לתאר רגש או לא הצלחת לתאר רגש? רגש אפשר לתאר במילה אחת. אוקיי, אז נגיד זה פחד, קושי, תסכול, ווטאבר. ואז אני שואל איפה אני מרגיש את הדבר הזה בחיים שלי עוד? כן, איפה עכשיו בחיים שלי? באיזה מקומות, מול מה אני מרגיש את הדבר הזה בחיים שלי? זו שאלה מאוד מאוד חזקה. אני ממש ממש מתחכם, אם אתם עושים את העבודה הזאת, פשוט תכתבו את זה עכשיו. איפה אני מרגיש את הדבר הזה שאני מרגיש ביחס לדבר הזה בעוד מקומות בחיים שלי? זה חזק מאוד. לגמרי. תודה רבה על זה. בכיף. ואז צריך לעבוד עם אחרי שהבנו את הדבר הזה ואנחנו מודעים ואנחנו מבינים את הבעיה. האוטומט של רוב האנשים עכשיו זה לנסות, אוקיי, אבל אני לא צריך להגיב ככה, אני צריך להגיב אחרת. ומנסים לפתור את זה ברמה המנטלית, שלפעמים זה אפשרי ולפעמים זה אחלה וזה מעולה. בגישה שלי זו דרך ארוכה יותר, הדרך הקצרה והמירה זה לשחרר את האנרגיה הרגשית הקלועה. עכשיו, בשביל ללמד את זה, אז יש כל מיני שיטות, יש מלא שיטות שאפשר לשחרר את האנרגיה הרגשית הקלועה. יש שיטות של נשימות, יש שיטות שנקראות EFT, יש גם ב-NLP כל מיני שיטות לשחרר אנרגיה הרגשית קלועה. יש את ההופון אופונו שעושים את זה באמצעות צליחה, יש ברפואת על דרך שקוראים לו שחרור מהיר, יש תהליכים של ילד פנימי שלומדים בהרבה שיטות שונות. כלי אחד. תן לי משהו שהם יוכלו להשתמש בו, או לפחות כשייתן להם כיוון איך לעשות את זה עם עצמם בבית, אם עכשיו יש להם משהו. הם לא אמורים להפוך להיות מטפלים מחר, אבל כן, שיהיה להם איזשהו כלי לעבוד עם עצמם. אוקיי, אז בוא נלך שנייה אחת, זה לקוח מתוך ההופון אופונו, זה לא ההופון אופונו קלאסי, אוקיי? אני רואה את הדבר הזה, אני רואה את הבעיה, אני רואה איך היא משתקפת בחיים שלי, אני רואה למה זה קשור. קודם כל אני שואל את עצמי האם אני מוכן לסלוח לעצמי על זה שזה ככה? ואם אני אומר לעצמי כן, ואם אני מסכים לסלוח לעצמי, אז כבר משהו מרפא בתוכי. כן, אני כבר לא בהתנגדות לבעיה. דברים נותנים להשתנות כשמקבלים אותם. אם זה קשור להיות בן אדם אחר, או לסיטואציה אחרת, אני רוצה לסלוח לכל האנשים ולכל הדברים שקשורים לדבר הזה. אני יכול אפילו לדמיין אותה מולי ולהגיד אני סולח לך. האם אתה סולח לי? ובדמיון שלי לראות אותה מהנהנים. זה לא משנה, כי הרי אני רואה אותם בייצוג שלי אצלי במוח. אז אני מייצר חוויה של סליחה. ואז אני אומר לעצמי את המשפט הבא, האם אני מוכן לאהוב את עצמי? למרות הדבר הזה. האם אני יכול לאהוב אפילו את האנשים בסביבה שלי, או את האנשים שקשורים לדבר הזה? למרות הדבר הזה. וזה גם כן מייצר איזושהי חוויה של הרפאיה. ואז אני רוצה לבדוק עדיין, מה נשאר שם? יש עדיין עוד מטען רגשי, משתחרר עוד מטען רגשי. אפשר לתת לזה דקה או שתיים, רגע אחד של כמה נשימות. זה משהו שכבר יכול להתחיל לייצר שחרור. אפשר לשלב פה גם נשימות. לדמיין שאת כל המידע הרגשי הזה, שאני לוקח אוויר פנימה, אני מכניס אנרגיה רגועה יותר למרחב הזה, שאני יושב עם תביא רכות, אז משהו, אני מדמיין אותו משתחרר ממני, אני מדמיין אותו... משנה את הצורה שלו, אז זאת דרך שהיא כללית יותר, כלי שאני עובד עם כלים שהם יותר ממוקדים. כן, אי אפשר פשוט לעבור בפודקאסט אחד על כל הכלים שלה, כל זה מאוד לא פרקטי, אבל זה מעולה, זה חזק מה שנתת, זה כלי באמת פנטסטי לדעתי מבחינתי, בטח עבור פרק כזה, זה לא פרק בפודקאסט, זה כאילו כרגע כמעט קורס, שזה מעולה, ככה אני אוהב את זה, ואני קולט גם עוד משהו מהעולם שלי, מה שאתה אומר, שהרבה פעמים הרגשות האלה שמודחקים אצלנו, זה כי היינו במצב שאנחנו לא יכלנו לאבד אותם, ובעצם מה שאתה אומר זה תיכנס לאיזשהו מצב עם עצמך, גם של סליחה, גם של שחרור, גם של רגיעה, ואז תיגש לרגשות האלה מחדש, ועכשיו אתה כן תוכל לאבד אותם הרבה פעמים, ואז הם יוכלו להשתחרר מעצמם, כמו שאתה אומר הגוף עושה את זה. לפעמים ההכרה ברגש, יש מחקרים בפסיכולוגיה שמראים שאם אני מצליח להביע את המצב הרגשי שלי בשלוש מילים, אז המטען הזה משתחרר. אוקיי, אני מבין מה קרה, הבוס שלי שפט אותי על משהו שעשיתי, הוא נזף בי על זה שהכרתי, וזה גרם לי להרגיש חוויה של מתח ופחד, אני נכנס לתוך הדבר הזה, אני נכנס לרגשות, אני רואה מצב בי, אני מסתכל בגוף שלי, אצף התסכול, מה זה מוסכיר, זה מוסכיר לי את מה שהיה לי עם הבוס שלי, ואז אני מתבונן שנייה אחת על הסיטואציה הזאת, ואני מבין, אוקיי, מתי שהוא אמר לי את המשפט הזה והזה, והסתכל עליי בצורה הזאת, זה גרם לי להרגיש פחד וכעס. אם אני מצליח להביע את הדבר הזה, גם אני עם עצמי, ולהחזיק פה מרחב מקבל ומכיל, חלק גדול מהרגש משתחרר. עוד כלי לשחרור רגשות שאפשר לעשות, זה קצת למתקדמים יותר, זה כלי שאפשר לעבוד בו עם הדמיון. אני רוצה, אוקיי, זה כלי שהוא קצת יותר טריקי, אוקיי? אבל אני יכול להציף את המידע הרגשי, אני רוצה להגיע לאיזשהו זיכרון שבו הרגשתי את הרגש הזה. אוקיי? צף לי איזשהו זיכרון, פתאום אני נזכר באיזה משהו שקרה לפני שנה, או משהו אפילו שקרה לי בילדות. אני של היום, כשנמצא במצב של קבלה והאכלה, עם המשאבים שיש לי היום, הולך לפגוש את עצמי של אז עם אותו זיכרון. אני מהעיניים שלי פוגש את אותו עצמי של אז חווה את הסיטואציה, ואני של היום הולך לעצמי של אז ופשוט מדבר איתו. ואני שם כמו המבוגר האחראי, כמו החבר הטוב, כמו מי שאני צריך... אפילו דמות הורית כזאת כמעט. כן, ניתן חוויה של הורות מתקן או איזושהי חוויה שנותנת, אני עוזר לאותו זיכרון, לאותו עצמי שנמצא באותו זיכרון, לקבל מענה לצרכים הרגשיים שלו. אז אני אומר לו, אני באתי, אני אתה מהעתיד ובאתי לעזור לך, ומה אתה מרגיש? מה קרה? מה זה סלח להרגיש? ותן לו לדבר. ומה היית רוצה שיקרה בסיטואציה האחרת? ובגלל שזה דמיון, אז יכולים לאפשר לכל דבר לקרות. הייתי רוצה שהוא יעשה ככה, הייתי רוצה להגיב ככה, הייתי רוצה שיגידו לי ככה. ופשוט אנחנו נותנים לדבר הזה לקרות בדמיון שלה, בדמיון באותו... יש ממש מחירים יפים שמראים כמה הזיכרון שלנו הוא דינמי ומיוחד, שמראים שבעצם זה לא כזה משנה אם זיכרון הוא אמיתי או לא אמיתי, הוא עדיין משפיע עלינו פסיכולוגית בדיוק באותה צורה. נכון. זאת אומרת שאפשר לקחת את זה לכמה כיוונים. אפשר לקחת את זה לכיוון של אוי ואבוי, אני לא יכול לסמוך על הזיכרון שלי, פחות יעיל. או שאפשר לקחת את זה למקום, שזה אגיד, אוקיי, לא משנה מה אני זוכר, וזה לא משנה אם זה קרה או לא קרה, זה מה שמנהל אותי. ואם אני אסתכל על הזיכרון שלי מזווית אחרת, בצורה אחרת, בגישה אחרת, אני יכול לשנות את החיים שלי. לגמרי. לשנות איך שאני תופס דברים וכן הלאה. אחד ה... אני לא יודע כמה אתה זה, אבל אחד הפרוטוקולים הכי מוצלחים מידועים נחקרים של CBT זה פרוטוקול טראומה. ובפרוטוקול הטראומה הכי נפוץ, הכי מוכר, יש הרבה, אבל הכי מוכר ונפוץ ב-CBT, וזה גם דרך אגב בביקורת עליו, שבאחד החלקים הסופיים שלו, לוקחים את הבן אדם ונותנים לו לדמיין את האירוע הטראומטי מחדש. כן. והסיבה שיש לזה ביקורת זה כי יש הרבה מאוד אנשים שלא מצליחים לעשות את זה בצורה יעילה, כי אין להם את המספיק משאבים או מספיק תרגה להתמודד עם הטראומה. הטעות, סליחה, הנקודה לשיפור למי שעוסק בתחום ה-CBT, עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, אני מטפל עם הכלי הזה כבר 12 שנה עם ילדים פנימיים כאלה, זה שהם מכניסים את המטופל דרך העיניים של המטופל. של המטופל. אבל אם אני רואה את הסיטואציה דרך העיניים שלי היום ואני הולך ונותן מענה לאותו מטופל, אז יש לי כמה שווים לתת לאותו זיכרון, לאותו ילד. כן, כן. קודם כל, זה בדיוק הסיבה שזה קשה אחד, משמעית, וגם NLP... זה בדיוק מה שאומר, כשלהסתכל על זה, אנחנו קוראים לזה דיסוציאטיבית, בצורה דיסוציאטיבית. אבל בסיבית יש טענה שאומרת שבסוף לחוות את האירוע הטראומטית מתוך מקום אסוציאטיבית, או מתוך העיניים של עצמך, יש לזה ערך איבוד רגישי יותר גבוה. לא יודע אם אכן הטענה הזאת היא ספציפית, היא מוכרחת או לא. ובכל מקרה יהיה מאוד יעיל לעשות את זה בשלב אחר, ככה שכבר התקדמתי וזה ולא ההתחלה. אבל כרגע לא נכנסים לזה. הבוטום ליין של הנקודה הזאת, שזה באמת תהליך מרפא לחלוטין לעבוד עם זיכרונות עבר, לאבד אותם מחדש, לקחת מקום שבו באותו אירוע לא הצלחתי להתמודד עם הרגש, אבל היום אני כבר מישהו אחר, יותר עוצמתי, יותר מסוגל, יותר בוגר, אולי אפילו פשוט רק יותר רגוע, כן? ומתוך הרוגע או השלווה או הבגרות או הידע או זה, אני יכול לאבד את זה מחדש. זה באמת חזק כל הנקודה הזאת. אגב, אני אתן עוד איזה טיפ קטן שככה עולה לי מתוך מה שאתה אומר. יש חבר'ה אולי שמרגישים שזה טיפה יותר קשה להם עם הדמיון החזותי. לי, אני זוכר שכשאני התחלתי ללמוד NLP, חשבתי שאני לא יכול לדמיין. שאין לי דמיון, שאני לא יכול לדמיין, כי לא הייתי מצליח לראות תמונות בכלל, לפחות לא מה שחשבתי שצריך להיות. וקודם כל זה שריר, במשך השנים פיתחתי את זה, כי זה היה לי יעיל וכיף וטוב, אז פיתחתי את זה, אז אני כן יכול את זה היום. אבל מעבר לזה, פשוט הקשבתי למחשבות שלי. וכלי שמאוד מאוד עזר לי בתקופה ההיא זה לכתוב. פשוט כל מה שגדן עכשיו אמר לכם לדמיין, שזה אידיאלי אולי, אם קשה לכם עם זה, תנסו פשוט לכתוב את כל המילים, לכתוב את כל הדברים שיבאים לכם, לכתוב את כל מה ש... אפילו כלי שנקרא כתיבה אינטואיטית, פשוט לכתוב את הכל, בלי פילטרים, בלי סינון, אחר כך אתם לא צריכים להראות את זה לאף אחד או משהו. זה יכול להיות אחלה כלי משלים למה שנהדרתי. כן, גם דרך מדהימה. גם אני מלמד את זה לפעמים. אוקיי, אז אנחנו יושבים, אנחנו עושים את השחרור הרגשי הזה, ואז מה? אני רוצה לחוות את ההרגשה הזאת של הקלה. אני רוצה להרגיש את ההרגשה הזאת בגוף שבה אני חווה איזשהו רגע של... אני קורא לזה השיפט האנרגטי. אני רוצה לעשות את השיפט הזה. אוקיי? אז מה שיכול לאפשר את השיפט זה שפגשתי זיכרון, או זה שעשיתי סליחה, ואני מרגיש שמשהו בי מרפא, ואחרי שמשהו בי מרפא אני יכול להרגיש איזושהי אנרגיה חדשה בלב שלי, אני יכול להרגיש איזשהו מקום של הרפאיה בתוך הגוף שלי. עכשיו דרך אגב, מחקרית, מה שקורה בגוף זה שעכשיו הגוף יכול לעבור למצב של החלמה, הוא יכול לעבור למצב של ריפוי, או להשלים את תהליך הריפוי שלו באופן טבעי, ודרך אגב אני יכול גם לתמוך בזה עם הדמיון שלי. כי יש מלא מחקרים שמראים שהמוח לא מבדיל בין... לא בצורת טובה בין דמיון ומציאות, נכון. כן, בין מה שאנחנו מדמיינים למה שאנחנו אשכרה חווים בחושים שלנו, בשבילו זה אותו דבר, לכן תהליכי למידה ותהליכים של שינוי, גם במוח וגם בגוף שלנו, מושפעים מאוד מאוד מהדמיון שלנו ומדברים שאנחנו בוחרים לדמיין. אז אני רוצה לדמיין את האנרגיה הזאת, לבדוק אם האנרגיה הזאת נעימה לי, אם אני אוהב אותה, אם זה מרגיש לי כמוני, ואם זה עונה על שלושת השאלות האלה, אז כנראה זאת אנרגיית הריפוי. אנרגיית הריפוי לכל אחד בגוף שלנו יש אנרגיית ריפוי. אפשר להתייחס לזה לאספקט הרוחני שלו, לאנשים רוחניים, אבל אנרגיית ריפוי זה פשוט מנגלון הרגיעה של הגוף שמופרשים במוח שלי ובגוף שלי, הורמונים שמקושרים לרגיעה. אגב, אני לא יודע אם אתה יודע את זה. אולי כן. יש ממש מחקרים שמראים שבשביל לעשות תרגיל או עבודת דמיון מורכבת, עשירה, מה שנקרא עשירה, כדי לדמיין משהו בצורה עשירה, וזה אפילו לא משנה מה, אתה חייב להיכנס לאיזושהי מידה של רגיעה וקבלה. זאת אומרת, אם אני רוצה, עכשיו לעצום עיניים, אפילו לדמיין את הבית שלך, את הבית שלי בצורה מאוד עשירה, המיינד שלי יהיה חייב להיכנס לאיזשהו מצב ביוכימי מאוד שלב ומאוד מקבל, מה שמכונה בנלפיסטית, טרנס. גלי אלפא. כן, אלפא, טרנס, תטא, כן, כזה. כי אחרת הגוף שלי יותר מדי נוכח בכאן ועכשיו, הוא לא מסוגל לדמיין בצורה עשירה משהו אחר. זה כמו... אני רוצה להוריד את קצב הפעילות של המוח שלי. ממש, ממש. אז מה שאני בא להגיד זה שהדברים שדן מדבר עליהם כאנרגיית ריפוי, הם גם, אני מתחבר גם לצד הרוחני שלהם, קודם כל, חד משמעית, אבל גם הביסוס המחקרי שלהם הוא חד משמעי. גם הנקודה הזאת של לדמיין דברים, זה עוזר, זה מכניס את הגוף שלנו למצב, לאיזון ביוכימי אחר, שהוא פשוט יותר תומך ריפוי, ויש על זה מחקרים מפועל לא לאחר כך. ואז מה שאני רוצה, אני רוצה פשוט להכניס את התמונה, איזושהי תמונה או איזו זיכרון של הגוף שלי מתישהו היה בריא, במצב הבריא שלו. אם זה איבר ספציפי, אני רוצה לשלוח את האנרגיה הזאת לאיבר הזה ספציפי, לראות אותו מתמלא, ולהכניס שם את התמונה, של, אם הדמיון שלי, כן, יש לתמונה של האיבר הזה בריא, או של כל הגוף שלי בריא, אני יכול לשלוח את זה לכל הגוף שלי, וזה, אפשר להרגיש את זה, אפשר לחוש את זה, וזה גם משפיע על התפיסה שלי. יש לך איזה מדיטציה מודרכת כזאת ביוטיוב שאנחנו יכולים לשלוח את זה? אולי אני, יש את זה בקורסים שלי. אולי נפתח את זה כמה במדיטציות. ל-YouTube, מדיטציה של לשלוח ריפוי לחלק ספציפי בגוף, זה נראה לי גם יכול לתפוס ביוטיוב. כן, אני אעשה את זה. תודה, מה, זה חבל הזמן, אבל לעשות דבר כזה איתך נראה תענוג גדול. כן. אז אפשר לכתוב דן לוסטיג ביוטיוב ולמצוא. יש, יש, יש, יש. זה נראה לי ביומים הקרובים. אז עד שהפודקאסט יעלה, זה כבר כנראה באוויר. טוב, דן, וואו. האמת היא שלא הסתכלתי על השעון, אז אין לי מושג, אבל בהרגשה שלי עשינו עבודה יוצאת דופן. כן. נתנו באמת פה רמת פרקטיקה מאוד מאוד גבוהני, ועודה איך יקראו לפרק, פרקטיקה של ריפוי עצמי, ואיך שזה יהיה השם של הדבר הזה. מדבר אליי. דן לוסטיג. כי אתה יודע, הרבה אנשים מדברים על ריפוי, זה נראה לי משהו כזה אמורפי, כזה כללי כזה, גם יש לי גישות ושיטות כאלה מאוד מאוד אמורפיות וכלליות, ואני מאוד מאמין שהריפוי צריך לדבר ממוקד. מעבר לזה, תחשוב, בשביל שבן אדם בסוף יהיה, אתה גם מראה מחשים מטפלים. בשביל שבן אדם יהיה מטפל, הוא חייב שיהיה לו פרקטיקה ולדעת מה לעשות, זה לא יכול להישאר בשמיים. נכון, צריך לדעת מה הוא עושה. זה בסדר. אם רוצים לקבל ממך עוד דברים, מעבר לכתוב דן לוסטיג ביוטיוב, איך עוד אפשר לקבל עוד מידע ממך? יש לי פודקאסט שנקרא ריפוי עצמי, אפשר לכתוב, יש לי את האתר שלי, selfheal.co.il, אפשר לכתוב רפואת על ולהגיע. מומלץ, מומלץ, מומלץ, מומלץ. תודה רבה, רבה, רבה. יש לי סרטון הדרכה לשלוש כלים לריפוי עצמי. איפה מוצאים אותו? באתר שלי. מושלם. כן. מושלם, מושלם, מושלם, מושלם. תודה רבה לך, דן. תודה רבה לכם על ההזדמנות. היה אדיר. ביי. ביי.