פרק 81: לחבק את המוזרות שלי

כולנו רוצים להתפתח, לצמוח, לגדול, אולי חוץ במשקל, ולהשתפר. עם זאת, הרשת מפוצצת במסרים שאומרים שבשביל לעשות X חייב לעשות Y, או אפילו יותר גרוע מזה, בשביל לעשות X חייב להיות Y. לקום בחמש בבוקר, להיות אסרטיבי, לפתח רשת קשרים, להיות עותך בXL, אם לעשות תואר שני טכנולוגי, או וואטאבר. העניין שבגלל ההבדלים הבין אישיים שלנו, הרבה מאוד אנשים עושים את הדברים האלה, ולא רק שזה לא עובד להם, הם נתקעים, מתייאשים, מתבאסים, ומרגישים פשוט נורא עם עצמם, ואולי הכי גרוע, לא מממשים את הפוטנציאל שיש בהם. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק, והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש, להצלחה בחיים, כלים מעשיים שבאמת באמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרטא. עכשיו, אני לא מתייפייף, וזה ברור לכולנו, שיש דרכים אפקטיביות ודרכים לא אפקטיביות להשיג כל מיני דברים. אבל, לפעמים, לעשות משהו בצורה לא כל כך אפקטיבית, זה הדבר הכי אפקטיבי שאנחנו יכולים לעשות. שימו לב למה שאמרתי. כן, אם אתם תקראו המון ספרים על הצלחה ואוטוביוגרפיות של אנשים שעשו דברים ענקים, אתם תוכלו לראות שיש דרכים מסוימות שהרבה מהם הלכו בהן, שהן מאוד מאוד אפקטיביות, דרכים מאוד טובות, מאוד יעילות להגיע למטרות מסוימות. אבל הרבה פעמים, ועבור הרבה אנשים, לעשות דברים בדרך אחרת, שהיא אולי לא הדרך הכי יעילה, זה הדבר הכי טוב לעשות, ואני מיד אסביר למה. דוגמה פשוטה שיש לי ככה בראש, שישר קפצה לי כשכתבתי לעצמי את הנקודות לפרק הזה, זה סיפור שיש לי לגבי שיווק, אוקיי? בתור ילד, מתבגר, וואטאבר, הייתי מאוד מופנם, אפילו גם זה נזל וזלג לכיוון של חוסר ביטחון עצמי וכאילו, קישורים חברתיים לא מי יודע משהו, והעדפתי הרבה יותר לעשות דברים אחרים, לעבוד מול מחשב, להתעסק בדברים יותר טכניים, זה היה לי יותר נעים ויותר קל, בטח בילדות, אבל הדבר הזה עדיין המשיך לגילאים מאוחרים יותר. העסק הראשון שנכנסתי אליו כשותף היה, כמו שאמרתי, עם שותף, שבאמת עשינו שם דברים מטורפים, העסק היה גלגל מחזור של שמונים אלף שקל בשנה, שזה שבעת אלפים ומשהו שקל בחודש לפני שאני נכנסתי, בשנה שנכנסתי הגדלנו את העסק ביחד, הייתי בן עשרים ואחד, אחד נקודה ארבע מיליון שקל, כן, לא הכל רווחים, היה שם בלגן, לא משנה, אבל עדיין צמיחה יפה ומגניבה לכל הדעות לפני חצר שנה או משהו כזה. העניין הוא שאחד הדרכים המשמעותיות שהצמיחה את העסק הזה, הייתה דרך אסטרטגיה מאוד מאוד מאוד ספציפית, שהשותף שלי היה מלך העולם באסטרטגיה הזאת, שזה יצירת שיתוף ופעולה. השותף שלי היה פשוט מלך בדבר הזה, היה לנו חברה שעסקה בהדרכה בתחום השיווג והמכירות, אני לא הייתי מדריך, לא הייתי אז בשום מקום ללמד אף אחד שום דבר על שיווג או על מכירות, אבל עזרתי, עשיתי את הבייק אופיס, עשיתי חלקים נרחבים מהתשתיות הטכניות, שירות לקוחות, עשיתי באמת המון המון דברים אחרים, ומתוך הדבר הזה, הצמיחה שהתאפשרה שם שוב, הרבה מאוד בזכות אותו שותף, זה הנושא של שיתופי פעולה, הוא גייס הרבה מאוד אנשים שהיו במקום, נקרא לזה ככה, יותר מתקדם בעסק שלהם מאיתנו, והוא גרם להם לרצות לעזור לנו, והוא עשה איתם כל מיני שיתופי פעולה, חלקם שילם כסף, חלקם עזר להם בדרכים אחרות, ובאמת הרבה מאוד מהאנשים האלה פרסמו אותנו, הפיצו את המוצרים ואת השירותים שלנו, וזה אחד האפיקי שיווק שמאוד מאוד עבדו ומאוד מאוד עזרו, מעבר לזה שהפכנו גם את המוצר למאוד מאוד טוב, אבל זה אחד הדברים שהגדילו מאוד את החשיפה שלנו. שנה וחצי לאחר מכן, אני והוא החלטנו להיפרד בעסק, מכרתי לו את החצי שלי באיזשהו סכום די זהום, אבל רציתי כבר לעשות את הדברים משלי, ידעתי שיש לי דרך אחרת שאני רוצה לעשות, והוא היה לו את הדרך שלו, ואני זוכר שבשנה הראשונה ממש ממש ממש התבחבשתי עם עצמי. ידעתי שאני רוצה לצמוח, היה לי מוצרים טובים בהקשר הזה של התפתחות אישית, באותה תקופה הייתי עושה כל מיני סדנאות של עבודה עם טראומות ועבודה רגשית מאוד מאוד עמוקה, אבל ברמת השיווק הייתי כל הזמן תקוע. כל הזמן חשבתי לעצמי איך אני עושה את השיתופי פעולה האלה, איך אני גורם לאנשים האלה לרצות לעזור לי, והרבה מהם גם אהבו אותי, אז כאילו יכלתי לבקש מהם, אבל כאילו לא היה לי נעים, ותמיד הרגשתי שאני לא מצליח לעשות את זה, וכשהייתי מצליח זה היה כאילו לסחות את הסמארטוט עד תום כדי לבקש ממישהו אחד או שתיים, וזה פשוט לא היה עובד, זה התקדמתי אבל בקצב מאוד מאוד איתי. באיזשהו שלב אני אמרתי לעצמי, רגע, הוא מלך בזה, הוא אוהב את זה, אני שונא את זה, אולי אני לא אנסה להיות כמוהו, אולי אני אנסה להיות כמו עצמי, ובאותה תקופה מה שאני... אמרתי, אוקיי, מה אני אוהב לעשות? או מה יהיה לי קל לעשות? ובאותה תקופה הייתי כותב המון המון מאמרים, הייתי כותב המון המון טקסטים, מאוד מאוד אהבתי את זה, הייתי כותב מיילים לרשימת תפוצה שלי וכן הלאה, מאוד אהבתי את זה. אז אמרתי, אוקיי, אולי אני אפרסם בפרסום ממומן את המאמרים שלי, אולי אני אפרסם בפרסום ממומן את הפוסטים שלי וכן הלאה, ואולי ככה אני אצליח להשיג להם חוץ. ומאוד מאוד מאוד מהר, הצלחתי להגיע למצב שדרך פרסום ממומן, אני מגדיל את העסק שלי הרבה הרבה יותר מהר, מה שהייתי יכול לדמיין להגדיל בשיתופי פעולה. מעבר לזה, אחד הדברים שכן אהבתי דווקא זה להרצות, כי אני יודע, יש לי אישיות מוזרה, כן? אבל מאוד אהבתי להרצות. אז מאוד מאוד פרסמתי הרצאות מסוימות בפרסום ממומן, ואז שם אנשים מאוד התלהבו מההרצאות שלי ורצו לקנות את הדברים היותר מתקדמים שלי וכן הלאה, וזה היה פשוט מדהים ומעולה, ואם לא הרבה כסף, הצלחתי להגיע לצמיחה פסיכית. עכשיו, מה שאני בא להגיד לכם פה, בסיפור הזה, זה לא שאתם צריכים לעשות שיתופי פעולה ולא שאתם צריכים לעשות פרסום ממומן, וזה פשוט לא משנה מה. העניין הוא שברגע שאתם תורידו את הציפייה שיש לכם בראש, מאיך עושים משהו, ותתחילו לשאול את עצמכם, מאיפה אני מיוחד, איפה אני שונה, איפה המוזרות שלי, איפה במקום להגיד, המוזרות שלי לא בסדר, אני הולך להגיד, יאללה, המוזרות שלי כן בסדר, ואני הולך להצליח בזכות המוזרות שלי. זאת אומרת, אני אמרתי לעצמי, רגע, אתה רוצה להיות מרצה, אתה רוצה להיות מטפל, אתה רוצה לעזור לאנשים עם טראומות, ואז אתה רוצה להגיד לי שאתה נמנע מלדבר עם אנשים ומעדיף לעבוד עם פרסום אומן, זה לא קצת מוזר כאילו? וביד שחשבתי שזה מוזר ושאני חייב לעשות את זה בדרך של האנשים, אז הלכתי בדרך הזאת ונתקעתי. אבל בפועל אחר כך, בשנים אחר כך, הבנתי שאחד הסיבות שזה עבד לי כל כך טוב, הסדנאות האלה וההרצאות שלי, זה דווקא בגלל התפיסה האנליטית שלי, דווקא בגלל היכולת שלי לקחת נושאים מאוד מאוד מורכבים בפסיכולוגיה ולהעביר אותם בצורה פשוטה ולנתח אותם בצורה מעניינת, שגרמה לזה שהרבה מאוד אנשים אהבו את התכנים שלי ושהעסק שלי הצליח. זאת אומרת, לא צריך ללכת רק לפי מה שאנשים אחרים חושבים עכשיו. בואו נדבר על מה קורה לנו כשאנחנו מתחילים לחבק את המוזרות שלנו ומציקים לנסות להימנע ממנה. אז קודם כל, הדבר הראשון שיכול להשתנות בחיים שלנו כשאנחנו ממש מחבקים את המוזרות שלנו, זה המטרות שלנו, אוקיי? המקום הראשון שבו התנאות החברתיות, שבו הלחץ החברתי, המודע והלא מודע, זה שקיים במסרים ברורים מסביבנו וזה שקיים בציפיות הנסתרות מסביבנו, משפיע עלינו זה במטרות שלנו, אוקיי? הרבה מאוד אנשים מרגישים שהם חייבים להיות דבר שהם לא בגלל שהמטרות שלהם, כן? דורשות את זה. זאת אומרת, למשל, אם יש לי מטרה, לדוגמה, לא יודע מה, להיות הייטקיסט ולהיות מהנדס, אוקיי? ולהרוויח הרבה כסף בתור מהנדס, אז פתאום נדרש ממני, לא יודע מה, ללכת לטכניון או לאוניברסיטה וללמוד המון שעות. ושוב, עבור חלק מהאנשים זה מדהים וזה כיף וזה אחלה, ועבור חלק אחר מהאנשים זה פשוט שיעוט. הרבה אנשים חושבים שאוקיי, גל, נו באמת, אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אני אחבק את המוזרות שלי שאני שונא ללמוד, אז איך אני אצליח בלימודי ההנדסה שלי? אוקיי? סימן שאלה ראשון, האם אתה באמת אמור ללמוד הנדסה? האם הרצון שלך והשאיפה שלך ללמוד הנדסה זה שאיפה ורצון אותנטיים? שוב, במאנחה שכן, מדהים, לך על זה. אבל הרבה פעמים התשובה תהיה, לא, אני קיבלתי את הציפייה הזאת, את הדרישה הזאת, את המטרה הזאת מהסביבה שלי. היום, החבר'ה הצעירים, אני יודע שיש הרבה שמאזינים לי, ישר רוצים להיות עצמאים, אוקיי? שוב, חלק מכם, אחד השמעי, זה הדבר הנכון שלכם, זה מתאים לכם להיות עצמאים, זה מה שאתם רוצים להיות, זה מתאים לכם, זה האישיות שלכם, זה מדהים, לכו על זה, עופו על זה. אבל עבור הרבה מכם, זה פשוט איזשהו מנטרה, איזושהי שטיפת מוח שמכניסים לנו דרך האינטרנט, שמי ששכיר לא יכול להרוויח כסף, מי שעצמאי, וזה כמובן חרטה מוחלטת, אוקיי? כל האנשים האלה שאומרים לכם שמלהיות שכיר אי אפשר להרוויח כסף, תהיו בטוחים שהשכירים שהם סמנכלים באמזון והשכירים שהם סמנכלים בגוגל והשכירים שהם סמנכלים בכל מיני חברות ענקיות אחרות, מרוויחים הרבה הרבה יותר מהם, ויש עוד הרבה הרבה מאוד שכירים שמרוויחים כמוהם, אם לא יותר, למרות שהם לא עצמאים, אוקיי? אז החרטה הזה, כדוגמה לחרטה, ויש עוד 1500 מיליון דוגמאות לחרטה, זה משהו שאנחנו דרכו מקבלים את הציפיות האלה. זה יכול להיות בצורה כזאת של ברעשת אנשים צועקים עלינו את זה, וזה יכול להיות כמו ציפייה כזאת, היא סמויה למשל מההורים שלנו, כמו החלטת מה אתה רוצה ללמוד? או כל דבר כזה או אחר, כן? זה יכול להיות באמת באמת בכל צורה ובכל דרך, אבל קודם כל כשאני מתחיל לחבק את המוזרות שלי, כשאני מתחיל להבין מי אני באמת, המטרות שלי מתחילות להתבייר, והרבה מאוד מטרות הופכות להיות משהו שאני בעצם מבין שלא באמת אני רוצה אותו, זה משהו שהחברה נתנה לי, ושוב, הרבה מאוד אנשים מגיעים לשלב הזה בגיל 45, אני יודע שיש הרבה מאזינים בגיל האם האלה, שהם השיגו את כל המטרות הכי גדולות שהיו להם בחיים, ואז שאלו את עצמם, מה זהו? ואז הם אומרים לעצמם, כל החיים עבדתי כדי להשיג את המטרות האלה, אבל זה בכלל לא מה שאני רוצה. אנשים מגיעים לתפקידים בכירים בהייטק, מקימים מיליון דברים, עושים מיליון דברים, ואז מגלים שזה בכלל לא הדבר שנכון בשבילם. עכשיו שוב, אין לי שום דבר נגד, שום דבר, אין לי שום דבר נגד לעבוד כסכיר, אין לי שום דבר נגד להעידו את עצמי, אין לי שום דבר נגד לעבוד בפסיכולוגיה, אין לי שום דבר נגד לעבוד במשהו טכנולוגי, אין לי שום דבר נגד להשקיע את הזמן שלך במשפחה שלך, ואין לי שום דבר נגד שתשקיע את הזמן שלך בקריירה שלך. אבל העניין הוא שכשאתה פועל להשיג מטרות, או כשאת פועלת להשיג מטרות שהחברה נטעה בך, יש איזושהי תחושת גאווה רגעית ברגע ההגשמה, זה אולי מחזק לנו משהו באגו, אבל זה לא מייצר לנו את התחושה של הגשמה. רק כשאני מצליח באמת לחבק את המוזרות שלי, רק כשאני מצליח באמת להבין מה הדברים שלי אישית באמת הכי חשובים, וללכת לעבר להגשים את הדברים הספציפיים האלה, רק אז, רק אז, רק אז אני באמת באמת באמת באמת מצליח להרגיש את החוויה של הגשמה, כי בשביל להרגיש את הגשמה אני צריך להגשים משהו שהוא באמת באמת באמת בוער בי ולא מה שהסביבה נטעה בי. דבר שני יהיה לי הרבה יותר קל להשיג את המטרות שלי, הרבה אנשים מרגישים או חוסר מוטיבציה לעבר המטרות שלהם, זאת אומרת יש להם מטרות אבל קשה להם להניע את עצמם מול זה, זה סם אמן מובהק שאו שיש איזשהו אמונה מעכבת או איזשהו חסם משמעותי וצריך לעבוד עליו, שוב יש לי את הפודקאסט שיטה שלי לטיפול עצמי לפני זה עשרה פרקים מאוד מומלץ, או שהמטרה היא פשוט לא אותנטית מלכתחילה, זה לא מטרה שלי, ואז ברור שלא תהיה לי מוטיבציה להגשים אותה, אז קודם כל יהיה לי הרבה יותר מוטיבציה, דבר שני אנשים כשהם חושפים את העני האמיתי שלהם, את המוזרות שלהם, את הייחודיות שלהם, אז הם מציבים מטרות אחרות שבדרך כלל מה שקורה זה שהמטרות האלה נשענות על החוזקות האמיתיות שלהם. אני למשל גיליתי וזיהיתי לדוגמה שהרבה הרבה יותר נכון לי וטוב לי ומדויק לי כל מה שאני עושה עכשיו כמו להקליט פודקאסטים, להקליט את הקורס פסיכולוגיה, כן אני מקליט קורס לגמרי בחינם לפסיכולוגיה אפשר לשמוע אותו בספוטיפיי ובאפל מיוזיק, פשוט תחפשו מבוא לפסיכולוגיה גל צחייק וגם ביוטיוב, ואת הפודקאסט ולכתוב ספר ולכתוב עוד ספרים ולהעביר את הסדנאות מאשר לנהל. אני הרגשתי שאני צריך לנהל, זה היה מטרה שנוצרה לי שאני צריך לנהל חברות גדולות וכאלה כדי להיות מצליח, אבל אף פעם לא היה לי מוטיבציה לעשות את זה, לא רציתי לעשות את זה וגם זה לא נשענה לחוזקות שלי. פתאום כשאני עושה דברים אחרים כמו הפודקאסט, כמו הקורסים, כמו ההרצאות, כמו הדברים האלה, אני משקיע הרבה יותר מהזמן שלי בדברים האלה, פתאום אני הרבה יותר מאושר, פתאום הרבה יותר קל לי להשיג את המטרות האלה, כי המטרות האלה נשענות באמת על החוזקות שלי, על החוזקות של לא יודע מה, החשיבה הנליטית שלי, על החוזקות של המופנמות שלי, על החוזקות של הרגישות שלי, כל מיני תכונות שאני מאוד מאוד מעריך ואוהב בעצמי בסדר, כמובן שיש לי גם את החולשות שלי, אבל אני פשוט פחות צריך אותם במטרות האלה. ושוב, זה לא ששאלתי את עצמי, וזו נקודה חשובה, לא שאלתי את עצמי מה החוזקות שלי, טוב בוא נציב לעצמי מטרות שתועמוד את החוזקות האלה, ממש ממש ממש ממש לא. מה שעשיתי זה פשוט אמרתי אוקיי זה אני, מה אני באמת באמת באמת רוצה? וכששאלתי את עצמי מה אני באמת באמת רוצה, המטרות שצצו לי, שהתגלו לי, שהופיעו לי, היו במקרה במירכאות מטרות שמשתמשות בחוזקות שלי, שהן החוזקות המוזרות, החוזקות שהיו מוסתרות, החוזקות שכאילו לא רציתי שאנשים ידעו עליי, כי זה כאילו הרגש שאני רוצה שידעו עליי דברים אחרים, אוקיי? דבר שלישי שקורה לנו שאנחנו מחבקים את המוזרות שלנו מעבר לזה שהמטרות שלנו נהיו ברורות יותר, שנהיה לנו קל יותר להשיג אותן, זה שאנחנו נהנים הרבה יותר מהדרך. כי כשאנחנו פועלים במטעם למוזרות שלנו, אנחנו פועלים בפלואו, אנחנו פועלים מתוך המקום הזה שאנחנו עושים את החוזקות שלנו ופועלים למטרות האמיתיות שלנו, אנחנו הרבה יותר נהנים מהדרך. זה לא איזה חוויה כזאת של סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל סבל בוסט לאגו. לא, זה כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף כיף הגשמה. עכשיו אני לא אומר שאין משברים באמצע ואין בעיות באמצע, נכון כל בעיה שאנחנו פותרים בחיים תמיד תבוא עוד בעיה, כל קושי שאנחנו יוצאים ממנו תמיד יבוא עוד קושי, אבל בין הקשיים ובין הבעיות ובין האתגרים ובין התסכול והרגשות השלילים שמין הסתם חלק. השאלה היא האם בעשייה עצמה שלי, כשאני בתוך העשייה, כשאני בפוקוס בעשייה, האם העשייה מניבה לי סבל או העשייה מניבה לי עונג. וכשאני מחבק את המוזרות שלי אז העשייה שלי מניבה לי עונג. הדבר הבא שקורה זה שהביטחון העצמי שלי עולה, אוקיי? אחד החלקים הכי עמוקים, שוב אני לא יכול להיכנס לזה לעומק יותר מדי בפרק של היום כי אז זה יפכו לפרק של שלוש שעות, אבל אחד החלקים הכי עמוקים בביטחון העצמי שלנו זה החלק שמפחד שלא יאהבו אותו, זה החלק שמפחד ממה יקרה אם אנשים יגלו עלינו את הדברים העמוקים שאנחנו חושבים על עצמנו ומסתירים בדרך כלל אפילו מעצמנו. אוקיי? שימו לב לכולנו יש את הדברים האלה שאנחנו חושבים ומאמינים על עצמנו שאנחנו מסתירים אפילו מעצמנו שנמצאים בלו מודע שלנו, שנמצאים בהדחקה ושוב יש לנו... יש לי טכניקות בין אם זה טיפול עצמי או בטיפול ב-NLP או בכל מיני דברים אחרים, לשלוף את הדברים האלה ולגלות אותם. וכשאנשים מגלים מה התת מודע שלהם, מה נמצא בתת מודע שלהם כאמונות על עצמם, הם נדהמים, הם אפשר גם קולטיים שזה האמת והם נדהמים, אוקיי? והפחד הכי גדול שלנו זה שהדברים האלה התגלו, אוקיי? וכשאני מחבק את המוזרות שלי ושאני מצליח להוציא את הדברים האלה לחוצה, כשאני מצליח לחיות אותם ואני מוצא סביבי אנשים, רוצה לדבר על זה, שגם אוהבים את זה, אז הביטחון העצמי שלי ברמה העמוקה ביותר נבנה. כי הוא לא נבנה סביב שקר, הוא לא נבנה סביב תדמית, הוא לא נבנה סביב הישגים חיצוניים או כסף או כל דבר חיצוני אחר שאפשר לקחת מני, הוא נבנה סביב זה שאני מרגיש ויודע שמי שאני עמוק בפנים זה טוב מספיק ושזה מדהים. ואת ההבנה הזאת אפשר להשיג אך ורק כשאני מבין מי זה העני הזה, כשאני מחובר באמת לעני הזה, כי אם אני לא באמת מחובר לעני הזה, אז מן הסתם שאני לא יכול לדעת שהוא טוב מספיק כי הוא בכלל בהדחקה, הוא בכלל בהדחקה. תחשבו שציירתם ציור ולקחתם את הציור הזה וקיפלתם אותו ושמתם אותו במגירה. עכשיו הפחד הכי גדול שלכם במטאפורה הזאת זה שמישהו יראה את הציור הזה ויצחק עליכם, או ינדה אתכם מהחברה או לא ירצה בקרבתכם בגלל שהוא ראה את הציור הזה. כל עוד הציור הזה מוסתר במגירה ואתם כבר אפילו לא זוכים איך הוא נראה, החוסר ביטחון היסודי והעמוק הזה תמיד יישאר. אז יכול להיות שציירתי ציורים אחרים ואנשים אמרו לי שהם יפים אז זה מעלה לי את הביטחון, ויכול להיות שדברים אחרים יעלו לי את הביטחון, אבל החוסר ביטחון שסביב זה תמיד יישאר. ורק כשאני פותח את זה, מסתכל על זה, מחבק את זה, מראה את זה לאנשים, מקבל את המשוב שהכל בסדר, רק אז החלק הזה בחוסר ביטחון שלי נבנה לביטחון עצמי עמוק ואמיתי. הדבר האחרון זה שהמערכות יחסים האמיתיות והעמוקות בחיים שלנו נהיות אפילו עמוקות יותר. כי כשאנחנו מחבקים את המוזרות שלנו, האנשים בסביבה שלנו, הקרובים לנו, מחבקים את המוזרות שלנו. וכשזה קורה, אז אנחנו מרגישים אהובים באמת. לכל מיני אדם יש את החוויה הזאת לעתים קרובות, שאנשים הכי קרובים אליהם לא מבינים אותם. בין אם זה בתוך הכעס שלנו, בין אם זה בתוך העצב שלנו, בין אם זה בתוך התסכול שלנו, בכל מיני סיטואציות בחיים שלנו את החוויה הזאת, שאנשים שקרובים אלינו לא מבינים אותנו, וזה אולי בלתי נמנע. אבל אפשר לצמצם את החוויה הקשה והלא נעימה הזאת בצורה מאוד מאוד משמעותית, דרך זה שנזהה את המוזרות שלנו, נזהה את החולשות שלנו, נזהה את החלקים המוסתרים בנו ונחשוף אותם מחוצה ונשלים איתם ונחבק אותם ונאהב אותם ונערוץ איתם. הרבה מכם עכשיו בוודאי שואלים אותי, אז גל רגע, אבל איך אני, אני לא יודע מה יש לי שם, מה הדברים האלה שאני צריך לחבק, אני לא יודע מה זה. ואני ממליץ לכם שלוש גישות די פשוטות לדבר הזה. קודם כל זה לעשות עבודה של תישאול עצמי, אוקיי? שוב, בפרק שעשיתי על השיטה שלי לטיפול עצמי, ככה כמו בפרק, לפני בערך עשרה פרקים, יש ממש שיטה שלמה לטיפול עצמי, אבל היא כוללת גם פשוטה עמתת מודעות עצמית, אז אני ממש ממליץ לכם לשמוע את הפרק הזה, ושם תוכלו לקבל כל מיני טכניקות לכתיבה שיכולה לעזור לכם לשאול את עצמכם ולהבין מעצמכם לעומק מה הם המוזרויות שלכם, מה הם הדברים שקיימים בכם אבל אתם מנסים להסתיר או להחביא, או מנסים להימנע מהם או להפוך להיות לא כאלה וזה לא עובד לכם. דבר שני זה יש כל מיני שאלוני אישיות שאפשר לעשות, שוב חלקם ממש גרועים אז הם לא מומלצים, חלקם טובים, יש אחד למשל שנקרא Sixteen Personalities, אני ממש בייצרה והוא גם די טוב מדעית, כן לא מושלם אין שאלון מושלם מדעית אבל הוא די טוב מדעית, וגם הוא נותן עומק ורוחב יוצאים דופן, הוא מבוסס על דברים של קארל יונג וגם על משהו שמאוד מאוד דומה לביג פייב שזה אחד המודלים הכי נכתבים מדעית שיש אז זה מאוד מומלץ, והשיטה השלישית היא בעצם באמת לשאול אנשים בסביבה שלכם, עכשיו אם האנשים בסביבה שלכם לא יודעים להגיד לכם מהם הצדדים האפלים שלכם או מהם הצדדים המוזרים שלכם או מהם הצדדים השונים בכם מהאנשים אחרים והם נותנים לכם רק כזה אפרגונים ומחמאות זה סימן רע. זה לא סימן רע קיצוני אבל זה סימן שאולי הם לא מכירים את זה בכם ואם הם לא מכירים את זה בכם זה רק אומר שאתם עוד יותר צריכים לעשות עבודת עומק כדי לחקור ולהבין מה זה. עכשיו תראו בואו נודה באמת עם כל המוזרויות האלה יש, בואו נקרא לך באות לפעמים חולשות כן ולא רק חוסקות ואת החולשות האלה אנחנו צריכים קודם כל להכיר ולא לברוח מהם ולדעת מתי אנחנו רוצים להשתפר בהם ומתי לזנוח אותם. אז כמו שנתתי מקודם הדוגמה הזאת של שלי של מיומנויות חברתיות שהייתי עם ברמה מאוד מאוד נמוכה של מיומנויות חברתיות בתור ילד ובתור נער מתבגר וכאלה הייתי צריך לדעת את זה וידעתי את זה ואם לא הייתי יודע את זה הייתי יכול להישאר מאוד מאוד תקוע ולא להגיע להרבה מקומות שהיו חשובים לי בחיים להגיע אליהם בין אם זה מקום של זוגיות מאוד פתוחה עם מישהי ששוב אשתי סופר מוחצנת ומדהימה ואנרגטית ומה שהיא מביאה לחיים שלי זה פשוט דבר מדהים אוקיי אז לא העליתי את הקשר הזה בלי לפתח את המיומנויות החברתיות שלי. בטח שלא הייתי יכול לנהל חברות, בטח שלא הייתי יכול לייצר את השיתופי פעולה שיצרתי, בטח שלא הייתי יכול להקים את העסקים שהקמתי, ובטח שלא הייתי יכול להרצות ולהעביר את המסרים שלי פה בפודקאסט או במקומות אחרים כמו שאני מעביר, אם לא הייתי רוכש את המיומנויות האלה. אז אני צריך לדעת להשתפר בדבר הזה, כמו הדוגמה, שוב, בדבר הזה, לא היה לי אותו, והייתי צריך ללמוד אותו מאפס. ולפעמים אני צריך לדעת פשוט לשחרר אותם ולהגיד די, אני לא רוצה להיות טוב בזה, ואני לא אמור להיות טוב בזה, או להיות טוב בזה מעל רמה מסוימת, או מעל ברגה מסוימת. עכשיו, לגבי חוזקות, כל החוזקות שלי, קודם כל להבין ולמצוא להם מקום. אם יש לכם חוזקות שהן לא ממומשות דרך הקריירה שלכם או בזוגיות לכם, אז עדיין כדאי למצוא להם איזשהו מקום לממש אותן. גם אם זה קטן, גם אם זה כתחביב. אני למשל, לא יודע למה, אבל יש לי חוש ניבות די טוב. לא הכי טוב בעולם, אבל די טוב, וביום יום מן הסתם אני לא צריך את זה, כן? אבל בתוך טיולי טיפוס שאני עושה, שאני טס לחול למשל, או לכל מיני מקומות אחרים, אז אני עדיין לפעמים מסתבך בדרך, אבל אני מוצא את עצמי בכל מיני סיטואציות שאני מטייל בטבע, שאני הולך במקומות עם מפה, וכל מיני דברים כאלה, אז זה מאוד מאוד כיף לי, אוקיי? אני מאוד מאוד מאוד אוהב את זה. מצאתי מקום לחוזקה שלי, גם אם זה לא מקום גדול. כמובן, שוב, לחשיבה אנליטית מצאתי מקומות נוספים, וכן הלאה, כל מיני דברים שמפעם נתתי כדוגמאות מקודם, אוקיי? דבר נוסף שכדאי לעשות עם החוזקות והחולשות שלי, זה ללמוד לתקשר את החולשות שלי עם הסביבה שלי. אם הסביבה שלי יודעת מה החולשות שלי, ולא מתוך מקום של האשמה, לא מתוך מקום ככה אני וזהו, תקימו אותי וזהו, לא. מתוך מקום של תראי, זה החוזקה שלי, זה החולשה שלי, אני יכול לנסות לעבוד על זה, אבל זה יקרה לאט, כי אני לא טוב בזה, או שאפשר למצוא דרכים מסביב, לעקוף את החולשה שלי בכל מיני אופנים, זה יכול לבנות לכם תקשורת הרבה יותר טובה עם אנשים. מעבר לזה הייתי אומר, תקיפו את עצמכם מראש באנשים שמסתדרים עם החולשות שלכם, ואוהבים את המוזרות שלכם. כשאני נמצא בסביבה של אנשים שרוצים שאני אהיה משהו שאני לא, הרבה פחות כיף לי. וכשאני נמצא עם אנשים שמבינים שיש דברים שאני כן ויש דברים שאני לא, והם אוהבים את מי שאני כן, ופחות אכפת להם ממה שאני לא, הרבה יותר קל לי והרבה יותר כיף לי והרבה יותר נעים לי בחיים. זה אולי גישה קצת אחרת לנושא של סביבה תומכת. אז חברים, תגלו מהם הדברים הכי מוזרים והכי שונים והכי מיוחדים בכם. גם הדברים שאולי אתם מסתירים בעצמכם על עצמכם. תזהו אותם. תלמדו לעצב את המטרות שלכם מתוכם. תלמדו להבין מה החוזקות והחולשות שלכם. תחבקו את זה. תאהבו את זה. ותתנו לעצמכם את כל מה שאתם יכולים. כמו שאני אוהב להגיד, תתנו בראש. שמישהו באחד הקצייה אמר לי, תתנו בלב. אז תתנו בלב, תתנו בראש, תתנו באיזה איבר שבא לכם. המון המון בהצלחה. ונתראה בפרק הבא.