פחד ממחוייבות מופיע אצל אנשים שונים במגוון רחב של דרכים ורמות. החל מאנשים שמתקשים להתחייב לזוגיות ארוכת טווח, להתמקד בלימודים או בקריירה מסויימת ואפילו להתחייב בפני עצמם על דברים יומיומיים יותר כמו תזונה בריאה, מנוי
אם כשקראת את הכותרת של הפוסט הזה עלתה בראשך המחשבה ש״נשים רוצות רק כסף״, ש״גברים רוצים רק סקס״ או ש״אפשר לקנות סקס בכסף״ אני מציע לך לזרוק את המחשבות האלה
כולנו שומעים כמה שחשוב להציב ייעדים לשנה החדשה העניין הוא שרובינו כבר ניסינו את זה, אבל זה פשוט לא עבד. פעם גם אני הייתי מנסה להציב ייעדים לשנה החדשה אבל במשך השנים הבנתי
לכל אותם אנשים שרוצים להמשיך ולעבוד ב״עבודה מסודרת״ בכל יום מהבוקר ועד אחר הצהריים (או הערב) המאמר הזה יראה לחלוטין לא הגיוני.עם זאת, אם היית רוצה להפסיק לעבוד קשה בשביל
ישנה סיבה אחת מרכזית שגורמת לרוב האנשים להתפטר מהעבודה ולהפוך לעצמאיים או בעלי עסקים. הבעיה היא שהסיבה הזו היא אולי הסיבה הגרועה ביותר שיש. רוצים לדעת מהי הסיבה הזו? רוצים לוודא
קבוצה של אנשים יושבת מסביב לשולחן עמוס באוכל. זו יכולה להיות ארוחת ערב, ארוחת חג או סתם כמה חברים שיושבים בבית קפה ואז זה מגיע. חלק מאותם אנשים עושים את
״הוא אף פעם לא יוכל לעשות ספורט״ ״אף פעם לא יהיו לו יכולות פיזיות כמו של שאר הילדים״ ״אנחנו נצטרך לומר תודה אם החשיבה שלו לא תפגע״ זה מה
למרות שכולנו חושבים שאנחנו יודעים להבחין בין עיקר לטפל, האמת היא שישנה טעות בסיסית שכולנו עושים שגורמת לנו לירידה משמעותית בפרודוקטיביות. ככה שגם אם בתחושה שלך יש לך כבר מומחיות בעניין
כולנו מכירים את המצב הזה. בין אם זה קרה לנו כי דחינו משהו לרגע האחרון או שפתאום באופן מפתיע ״נפלו״ עלינו הרבה משימות חדשות, אנחנו נכנסים למצב של עומס, נכנסים
פעמים רבות נדמה לנו שכדאי לחזור להיות יותר ריאליים, כדאי לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו ולהתחיל לעשות דברים יותר הגיוניים. בתכלס, למי יש כוח או סבלנות להיכשל שוב ושוב?
אני באמת כבר לא בטוח האם זה העולם התחרותי בו אנו חיים או הטבע האנושי שגורם לנו כל הזמן לרצות עוד. בין אם זה לרצות יותר תוצאות חומריות בחיים שלנו, לרצות
כולנו מכירים את ״המסלול הרגיל״, מסיימים את השירות הצבאי, אולי עושים טיול של כמה חודשים או עובדים בשביל לחסוך קצת כסף ונכנסים ישר ללימודים. כשמסיימים את התואר, רק אז ״מתחילים
עכשיו לקראת הבחירות כולם מדברים על מנהיגות, אבל הלכה למעשה אני מאמין שכל מי שרוצה לעשות דברים גדולים בחיים שלו, כל מי ששואף להיות משהו שהוא מעבר לבינוניות – חייב
באינטרנט כולם מדברים כל הזמן על כסף קל, אחרי כמה שנים של התעסקות בתחום הזה שנקרא כסף והכרות אישית עם לא מעט אנשים שהם ממש בתעשייה של כסף קל – יש לי
פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים
האדם הממוצע ישן שמונה שעות בלילה, אותו אדם חי במומצע כשמונים שנה, לא צריך תואר במתמטיקה בשביל לחשב שאנחנו בממוצע מבלים מעל עשרים וחמש שנים בעיניים עצומות (ובתקווה) במיטה חמימה
שלא תעיזו לחשוב ולו לשנייה שאני מתלוצץ או שואל שאלה מפגרת שכל ילד בכיתה ג׳ יודע את התשובה אליה – ברור שהשימוש בפייסבוק לא כרוך בתשלום, עדיין, זה לא אומר
סדר הגודל של היעד או המטרה שלנו ישפיע באופן ישיר על היכולת שלנו להגשים אותו, על המוטיבציה שלנו ועל הביטחון העצמי שלנו. עם זאת, כמעט אף אחד לא יודע מהו
קיבלתי תגובה שמאוד אהבתי לאחד מהפוסטים האחרונים, ספציפית, לפוסט שמדבר על עבודה קשה ועל מה שנדרש בשביל להצליח בגדול. אני חושב שהתגובה הזו חשובה – למרות שאני חושב שאני לחלוטין
לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה מבריקה במיוחד, לצערי (או למזלי), היא די סקפטית לגבי תחום העיסוק שלי בחיים. במילים אחרות, היא פשוט לא מאמינה שכל אחד יכול להצליח ובטח
בשנים האחרונות ״ניהול זמן״ זה אופנתי, כולם רוצים ללמוד את זה – ואם יש כבר מישהו שלא רוצה ללמוד את זה הוא כנראה חושב שהוא ממש טוב בזה. כמות הספרים
בשנים האחרונות אני כותב על התחומים שזורמים בעורקיי, על חיזוק הגוף, על הגמשת החשיבה, על זוגיות ועל מוטיבציה והגשמת יעדים. העניין הוא, שאסור לכם לחשוב שמה שאני כותב ועובד בחיים
כמה מאמרים כבר קראתם על החשיבות של סביבה תומכת? רובכם, כנראה נתקלתם ברעיון הזה לא פעם אחת. עם זאת, רב האנשים שמלמדים ומטיפים לבניית סביבה נכונה, תומכת ומעצימה עושים טעות
היום הראשון לראשון 2014, ואני לא רק מסכם שנה אזרחית. בדיוק לפני שנה, בראשון לראשון 2013, הוצאתי פה בבלוג פוסט שמספר לכם על שינוי משמעותי שעשיתי בבלוג. העפתי את כל
הפסיכולוגיה ההתנהגותית (המכונה גם ביהביוריזם) היא אחת הגישות המעניינות והאפקטיביות ביותר בפסיכולוגיה. אני קורא לה אפקטיבית פשוט כי היא מפיקה תוצאות מאוד משמעותיות של שינוי במעט מאוד זמן. עם זאת, בקרב
סוף סוף הגענו להחלטה שזהו זה, עכשיו זה הזמן. בין אם זה בגלל שאנחנו לא יכולים לסבול יותר את המצב הנוכחי או פשוט כבר משתוקקים להגיע ליעד, החלטנו שהגיע הזמן
הפוסט הזה מיועד לאותם אנשים שהמנטרות ״אני יכול לעשות כל דבר״ ו״הכל אפשרי״ חקוקות להם חזק בתת-המודע, אותם אנשים שצמד המילים ״אי-אפשר״ כואב להם באוזניים. מעבר אליהם, הפוסט הזה מיועד
אחת הסיבות המרכזיות שרובינו נמנעים מלקוות שדברים יסתדרו ומחשיבה חיובית באופן כללי – היא הפחד שלנו מלפתח תקוות שווא. אף אחד לא אוהב לגלות שהדבר שהוא פנטז אליו וכל כך
אני לא מדבר על הממשלה, אני לא מדבר על המערכת או על השיטה הכלכלית בישראל או בעולם. אני לא מדבר על החינוך שלנו או על השכן שמעיר אותנו בבוקר או
אחד הערכים המרכזיים שלנו היום הוא ערך החופש. כולנו רוצים להיות חופשיים, עושים את כל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים על מנת לבנות לעצמנו עתיד בו יש יותר חופש. זה מתחיל
לפני מספר חודשים פרסמתי מאמר ארוך על שפת גוף, למרות שבעיקרון במהלך המאמר כתבתי בעיקר נגד הרעיון של ללמוד לנתח שפת גוף – בעקבות המאמר קיבלתי לא מעט פניות מאנשים
אנחנו חיים בעולם ששופט, מקטלג, בוחן ונותן לנו ציונים ללא הפסקה – לפחות במסגרות הפורמליות ובמסלול החיים ה"סטנדרטי" של היום. מעבר לעובדה שאני שם לב שאנשים רבים לוקחים את הרעיון
לתודעה שלנו כבני אדם יש עוצמה אדירה, בעזרת המוח שלנו אנחנו מסוגלים לעשות דברים מדהימים. אחד הכוחות החזקים שיש למוח שלנו מופעל דרך היכולת המדהימה שלנו להיות צודקים, צדקנות.
מטפלים טובים לא רוצים להיות מטפלים בשביל הכסף, המעמד החברתי או כל סיבה חיצונית אחרת (שיכולה להיות בונוס נחמד). מטפל טוב רוצה להיות מטפל כי הוא רוצה, בצורה כזו או
אני הולך כרגע במקביל בשתי דרכים שרב האנשים בוחרים אחת מהן, חשבתי שהגישה שלי לגבי הבחירה הזו יכולה להיות רלוונטית עבור הרבה מאוד אנשים. הדרך האקדמית מול הדרך הפרקטית שמלווה
פוסט זה אינו פוליטי, פוסט זה מנתח את הפעולות של הסטודנטים ומעביר לקח חשוב לגבי השפעה על דעת קהל. למען האמת אין לי שום בעיה עם שמאלנים, אין לי גם
פוסט זה מיועד לכל הפרפקציוניסטים, לכל אלה שחושבים שהם פרפקציוניסטים ולכל אלה שחושבים שהם לא לחלוטין פרפקציוניסטים כי אפשר להיות יותר פרפקציוניסט. יש לי חדשות רעות בשבילכם, יחד עם כל
אם נכנסתם לאתר והייתם בטוחים שהתבלבלתם, אני שמח לומר לכם שהגעתם למקום הנכון. הורדתי מספר גדול של פוסטים מהאתר, משהו כמו 30 פוסטים הוסרו בימים האחרונים. העיצוב והכותרות של האתר
כנראה שקראתם כבר 5000 פוסטים בנושא הקשבה, (אולי 1 ודילגתם על 4999) אבל זה לא עוד פוסט כזה. בפוסט הזה אני הולך להציג גישה מיוחדת להקשבה, גישה שמביאה תוצאות. זהירות:
מתכנת, פסיכולוג ואיש עסקים יושבים בחדר סגור נשמע קצת כמו התחלה של בדיחה, יש פה מתכנת מה שמרמז על הגעתה של בדיחה חנונית במיוחד. הפוסט הזה בכל אופן, הוא לא
אז לפני חודשיים פרסמתי פוסט על רעיון של אנטוני רובינס בשם, hour of power. הפוסט הזה מדבר על איך ולמה שיניתי את התוכנית להיות משהו קצת אחר. למי שלא קרא
מה זה hour of power? אז למי שלא שמע על התכנית (הקבוצה הזו כללה אותי עד לפני שלושה ימים) מדובר במשהו בסגנון אימון בוקר עם כוונה להעצמה עצמית. התכנית בהנחיית
אז הפוסט הזה כתוב בהנחה שאתם כבר מבינים שאם תרצו מספיק, תחליטו חזק מספיק או משהו כזה תוכלו להשיג ולהגשים כל דבר. סבבה אם זו הנחת היסוד אז למה בכלל