מטרות ויעדים

העברת הרצאות זו אומנות בפני עצמה. אחד מעמודי התווך שלה הוא, ללא עוררין, שפת הגוף שאנו משדרים בעת העברת ההרצאה – שפת גוף אימתנה תוביל לביטחון בהרצאה, בעוד שפת גוף

רבים מאיתנו מכוונים ועובדים קשה לעבר הגשמת המטרות שלנו, עם זאת, פעמים רבות אנשים שמגשימים את המטרות הגדולות שלהם או לפחות מתקרבים אליהן מאוד - פתאום חווים משבר של ריקנות

מי לא היה רוצה להחליף את השעות הארוכות של העבודה בשעות מהנות ומרגשות של התעסקות בתחומי העניין או התחביבים שלנו? בין אם זה אימון, טיפול, התפתחות אישית או עיצוב, תכנות,

ככל שאנחנו לוקחים על עצמנו יותר אחריות, ככל שיש לנו חלומות גדולים יותר ושאיפה לחיות חיים מלאים יותר - המחיר של חוסר ארגון נהיה גבוהה יותר. עבור הורים, בעלי עסקים,

״הוא אף פעם לא יוכל לעשות ספורט״ ״אף פעם לא יהיו לו יכולות פיזיות כמו של שאר הילדים״ ״אנחנו נצטרך לומר תודה אם החשיבה שלו לא תפגע״   זה מה

כולנו מכירים את המצב הזה. בין אם זה קרה לנו כי דחינו משהו לרגע האחרון או שפתאום באופן מפתיע ״נפלו״ עלינו הרבה משימות חדשות, אנחנו נכנסים למצב של עומס, נכנסים

פעמים רבות נדמה לנו שכדאי לחזור להיות יותר ריאליים, כדאי לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו ולהתחיל לעשות דברים יותר הגיוניים. בתכלס, למי יש כוח או סבלנות להיכשל שוב ושוב?

אני באמת כבר לא בטוח האם זה העולם התחרותי בו אנו חיים או הטבע האנושי שגורם לנו כל הזמן לרצות עוד. בין אם זה לרצות יותר תוצאות חומריות בחיים שלנו, לרצות

פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים

האדם הממוצע ישן שמונה שעות בלילה, אותו אדם חי במומצע כשמונים שנה, לא צריך תואר במתמטיקה בשביל לחשב שאנחנו בממוצע מבלים מעל עשרים וחמש שנים בעיניים עצומות (ובתקווה) במיטה חמימה

שלא תעיזו לחשוב ולו לשנייה שאני מתלוצץ או שואל שאלה מפגרת שכל ילד בכיתה ג׳ יודע את התשובה אליה – ברור שהשימוש בפייסבוק לא כרוך בתשלום, עדיין, זה לא אומר

קיבלתי תגובה שמאוד אהבתי לאחד מהפוסטים האחרונים, ספציפית, לפוסט שמדבר על עבודה קשה ועל מה שנדרש בשביל להצליח בגדול. אני חושב שהתגובה הזו חשובה – למרות שאני חושב שאני לחלוטין

לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה מבריקה במיוחד, לצערי (או למזלי), היא די סקפטית לגבי תחום העיסוק שלי בחיים. במילים אחרות, היא פשוט לא מאמינה שכל אחד יכול להצליח ובטח

עריכה: הפוסט הזה הוא מ-2014, ב-2022 העלאתי מאמר חדש: ״הגשמה עצמית עם משפחה ילדים״ מאמר שעוסק ביכולת שלנו לחיות חיים משמעותיים ברמת הקריירה והשליחות שלנו וגם לנהל את המשפחה שלנו

אחד הערכים המרכזיים שלנו היום הוא ערך החופש. כולנו רוצים להיות חופשיים, עושים את כל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים על מנת לבנות לעצמנו עתיד בו יש יותר חופש. זה מתחיל

לפני מספר חודשים פרסמתי מאמר ארוך על שפת גוף, למרות שבעיקרון במהלך המאמר כתבתי בעיקר נגד הרעיון של ללמוד לנתח שפת גוף – בעקבות המאמר קיבלתי לא מעט פניות מאנשים

אנחנו חיים בעולם ששופט, מקטלג, בוחן ונותן לנו ציונים ללא הפסקה – לפחות במסגרות הפורמליות ובמסלול החיים ה"סטנדרטי" של היום. מעבר לעובדה שאני שם לב שאנשים רבים לוקחים את הרעיון

פוסט זה מיועד לכל הפרפקציוניסטים, לכל אלה שחושבים שהם פרפקציוניסטים ולכל אלה שחושבים שהם לא לחלוטין פרפקציוניסטים כי אפשר להיות יותר פרפקציוניסט. יש לי חדשות רעות בשבילכם, יחד עם כל

אז הפוסט הזה כתוב בהנחה שאתם כבר מבינים שאם תרצו מספיק, תחליטו חזק מספיק או משהו כזה תוכלו להשיג ולהגשים כל דבר. סבבה אם זו הנחת היסוד אז למה בכלל