פרק 49: איך להיות מסודרים ומאורגנים יותר

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות, קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים להצלחה בחיים, כלים מעשיים שבאמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה כדי שכולנו נוכל לחיות חיים הרבה יותר מאושרים, תחושת משמעות ושליחות. עכשיו, היום אנחנו הולכים לדבר על פרק סופר פרקטי, סופר מעשי, איך להפוך לאנשים מסודרים ומאורגנים יותר. אני הולך לתת לכם שתי עקרונות סופר מעשיים וחמש טכניקות פרקטיות שאתם יכולים ליישם ממש מהיום. עכשיו, נקודה סופר קריטית, ככל שיש לנו בחיים יותר אחריות, ככל שאנחנו צריכים לנהל יותר דברים, ככל שיש לנו יותר דברים חשובים לעשות, אם אנחנו צריכים לנהל יותר אנשים, לעבוד מול יותר פרויקטים, ברגע שהבית שלנו גדר, אנחנו יש לנו משפחה, חברים, בין אם יש לנו מחויבות חברתיות וכן הלאה, המחיר של להיות אדם מבולגן נהיה גבוה יותר וגבוה יותר וגבוה יותר. כשילד הוא קצת מבולגן, אז אולי המורה כועסת עליו שהוא לא יביא שיעורי בית והוא איכשהו מסתדר עם זה, אולי בגיל טיפה יותר מאוחר הוא שוכח דברים קצת, הוא אולי טיפה מאחר לעבודה שלו כסחיר או משהו כזה, והמחירים פה הם לפעמים גדולים אם זה ממש בקצה, אבל ברוב הזמן הם די ברי ניהול. עם זאת, ככל שאני גודל, צומח, מתפתח, ככל שאני הופך להיות אדם גדול יותר מבחינת ההשפעה שלי בעולם, המחיר של להיות מבולגן הוא גבוה יותר ובתור ילד שהיה סופר סופר מבולגן, שלא נראה לי שבכל השנים שלי בתיכון ובחטיבה אפשר לזכור יותר מעשרה ימים אי פעם שהבאתי את כל הציוד שהיה צריך וכן הלאה בגילאים הצעירים שלי. החדר שלי תמיד היה מבולגן, הסביבת העבודה שלי תמיד הייתה מבולגנת ובכל מקום היה לי פשוט כמויות מטורפות של בלגן והפכתי להיות בין אדם מאוד מסודר שאני אוכל לתת לכם המון המון המון דברים סופר פרקטיים בפרק הזה. ושוב הפרק הזה כמובן מיועד לכל אדם שרוצה להיות מסודר יותר, רוצה להיות מאורגן יותר ומתוך זה כמובן להיות אפקטיבי יותר, להשיג יותר תוצאות, פחות לשכוח דברים, פחות לתת לדברים ליפול בין הכיסאות. ובמיוחד כמובן לאנשים שיש להם הרבה משימות והרבה אחריות כמו הורים, בעלי עסקים, מנהלים, אנשים שרוצים לעשות דברים גדולים וכן הלאה, כולנו חייבים רמה מסוימת של סדר וארגון כדי להצליח לקדם את הדברים שחשובים לנו, כדי לא לתת לדברים ליפול בין הכיסאות או לפחות דברים ליפול בין הכיסאות. עם זאת, מהצד השני אני רוצה להגיד דבר סופר חשוב להרבה מכם. אוקיי? הרבה מכם, האנשים שמקשיבים לפרק הזה, אנשים שמקשיבים לפודקאסט הזה, אתם אנשים יותר יזמיים באופי שלכם, אני רואה את זה לפי איזה פרקים אתם מאזינים יותר, אני רואה את זה לפי כל מיני סטטיסטיקות, אני מבין ואני מכיר וגם לפי התגובות שאני מקבל מהרבה מכם באינסטגרם ובמייל, הרבה מכם זה אנשים הרבה הרבה יותר יצירתיים, הרבה יותר נקרא לזה יזמיים באופי, גם אם אתם שכירים, כן? יזמיים באופי שלהם, רוצים לקדם דברים, אנשים כאלה שרוצים ללמוד ולהתפתח והמיינד שלכם יותר פתוח ויותר מאפשר חשיבה יצירתית ולכן הרבה מכם באופן טבעי פחות נכנסים, גם אני כזה כמובן, גם אנחנו הרבה פעמים פחות נכנסים לתוך המסגרת של מה זה אומר להיות מסודר ומה זה אומר להיות מאורגן. עכשיו חשוב להדגיש, המטרה שלי בפרק הזה זה לא להפוך אתכם כמו שלא הפכתי את עצמי ואני מתכוון להיות מישהו שאני לא, אוקיי? ואתם לא צריכים להיות מישהו שאתם לא. אתם לא צריכים להפוך להיות הבן אדם הסופר מאורגן הזה שהכל אצלו באקסל, אתם לא צריכים להיות הבן אדם הזה שמארגן את הטיול לפרטי פרטים ויודע את הכל מראש או כן הלאה, אם אתם אוהבים להיות זה מושלם, תהיו זה, אבל אם אתם לא כאלה, אתם לא חייבים להיות, אוקיי? מה שכן אנחנו רוצים, מצד אחד, לייצר איזושהי רמה של סדר וארגון שתאפשר אפקטיביות והתקדמות יעילה לעבר המטרות שלנו ויכולת לנהל חיים גדולים עם הרבה משימות, הרבה מטרות, הרבה פרויקטים והרבה שאיפות, שאיפות גדולות, ומהצד השני, להשאיר מקום לחשיבה היצירתית שלנו, לגאונות שלנו וכן הלאה. לי למשל, במשך הרבה שנים, היה לי ממש מלחמה פנימית, ממש מלחמה פנימית על הרעיון הזה, שאני הרבה מאוד פעמים הייתי נכנס לפגישות ועד היום, שנייה נדבר על זה, נכנס לפגישות, נכנס לכל מיני משימות ופשוט הזמן היה נעלם לי. ואז לא הייתי שם לב, הטלפון שלי היה על שקט או מסיבה אחרת, פשוט מה שהקורה זה שהייתי מפספס את הפגישה הבאה, הייתי לא מגיע מזמן למשימה הבאה וכן הלאה. עכשיו, במשך שנים הייתי כל הזמן כועס על עצמי שזה קורה וניסיתי מיליון מיליון מיליון מיליון דברים, אפילו באיזשהו שלב אמרתי, אוקיי, אני סוחר עוזרת אישית שהיא תפקידה יהיה. כל פעם שיש לי פגישות או משימות או דברים כאלה, היא תתקשר אליי פיזית לוודא שאני יוצא מתוך הפגישה או המשימה הנוכחית שאני עושה. ולוודא שאני לא שוכח ומפספס את הדבר הבא. מה קרה מזה? תשובה? סבל. במידה מסוימת זה עבד, וזה קרה הרבה פחות, אבל סבלתי. היה לי מאוד מאוד רע, והרגשתי שהרבה מאוד פעמים אני בתוך איזה משהו, בתוך איזה פלואו מדהים של איזה משימה או איזה שיחה, והדבר הזה פשוט נקטע לי, וברגע שזה נקטע, הרגשתי שבאיזשהו מקום איבדתי חלק ממה שהופך אותי למאוד מאוד טוב בדברים מסוימים שאני עושה. ואז הייתה לי שיחה עם המאמן את האישית שלי, שהיא מדהימה מדהימה מדהימה מדהימה, וכשדיברתי איתה על זה, אמרתי לה, כאילו, היא שומעת לי, גל, אני שומעת ממך את הנושא הזה של לפספס שיחות או להגיע באיחור למקומות ובכלל, עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם, ואני שומעת שזה מאוד מטריד אותך ושאתה מאוד כועס על עצמך, וזה כאילו לא אופייני לך לכעוס על עצמך, זה לא אופייני לך להיות במקום הזה, אז כאילו מה יש שם? ואני אמרתי לה, מה זאת אומרת, אני חייב להיות בזמן לדברים, אני לא רוצה, זה איך זה נראה, וטלטלטלטל, ואני אמנם רצני, אוקיי, אז ומה הבעיה? ומה לה? מצד שני אני לא רוצה לוותר על החופש שלי, אני לא רוצה לוותר על היצירתיות שלי, אני מאמין שבתוך הבלגן יש גאונות. ואז היא אמרה לי, אוקיי, אז פשוט תשאיר לעצמך יותר מקום. וזה עיקרון ראשון מאוד מאוד חשוב שנדבר עליו היום. אם אתם אנשים יותר יצירתיים, יותר חופש, תשאירו מקום לבלגן שלכם. אוקיי, זה שאתם למשל רוצים שהבית שלכם יהיה מסודר, לא אומר שאסור לכם שתהיה לכם מגירת בלגן, נכון? כמעט בכל בית יש מגירת בלגן או ארון בלגן או מקום כזה, שבו זה בסדר שיש בלגן, אוקיי? אותו דבר פה, גם בלוז שלכם אתם יכולים לעשות את זה, גם במהלך היום שלכם מקום, שהוא מקום פתוח לספונטניות, שהוא פתוח ליצירתיות, שאפשר לעשות איתו כל מיני דברים. אוקיי, פשוט אל תכעסו על עצמכם שיש בכם את הצד המבולגן יותר הזה. הצד המבולגן הזה זה בעצם צד שלא הולך 1, 2, 3, 4, הוא לא הולך לפי הסדר. וזה הצד הדרוש כדי להיות יצירתי, כדי להביא דברים שהם באמת באמת באמת גאוניים. והדבר השני זה להבין שסדר וארגון כמו כל מיומנות אחרת זה בעצם כמו שריר. ובשביל לפתח את הרמז הגבוה ביותר בדבר הזה צריך להתחיל בקטנה, להיות מאוד סלחן כלפי עצמי כשאני נופל ומפקשש, ולחגוג את זה שאני מצליח לשים לב איך אני מצליח כל פעם לשפר את הרמות סדר וארגון שלי עוד קצת עוד קצת עוד קצת עוד קצת. אם אתם כל החיים שלכם הייתם אנשים מאוד מבולגנים, אל תצפו מחר להיות הכי מסודרים בעולם, זה מה שהרבה פעמים אנשים עושים. הם אומרים, עד עכשיו הייתי מבולגן 20 שנה, 30 שנה הייתי מבולגן, 50 שנה אני מבולגן, ממחר אני הכי מסודר בעולם, אז הם מכניסים את עצמם לאיזה משטר סדר היסטרי, כן, זה לא משנה אם זה סדר בלוז, סדר בתקשורות שלהם, מנסים לארגן את הקלסרים שלהם, את הבית שלהם, לא משנה מה, מנסים להגיע לאיזה רמת סדר וארגון פסיכוטית. למה זה דומה? מישהו שלא מתאמן, לא יתאמן 20 שנה, לא יתאמן 30 שנה, בא לחדר כושר, עכשיו מנסה לעשות את האימון הכי קשה שהוא יכול. מה יקרה לו? כל בן אדם שקצת ניסה, קצת יש לו ניסיון בתחום הכושר, יודע את זה. מיד, כל השירים שלו ייתפסו, יהיה לו כאבים מטורפים, כאבים שאחר כך יכולים לשתק אותו או לתפוס אותו לשבוע, שבועיים, שלוש, והוא לא יצליח לחזור לחדר כושר עכשיו ברמת ודאות מאוד מאוד מאוד מאוד גבוהה, הוא יצטרך מנוחה ארוכה לפני הפעם הבאה שהוא יעשה את זה. אז תחשבו על בן אדם שרוצה להיות חזק, כשהוא מטאפורה לבן אדם שרוצה להיות מסודר, ואז מרוב התסכול הוא מנסה ללכת לחדר כושר להשתולל, לעשות משהו פסיכופטי שאי אפשר להחזיק אותו, ואז הוא חוזר אחורה, והולך קדימה ואחורה וקדימה ואחורה, ונכנס לאיזשהו תסכול וחוסר אמונה בעצמו. ולכן המקום הוא לפתח את זה כמו תוכנית אימון שמובנית על סרגל מאמצים הגיוני. תתחילו ממשהו קטן, אם לא הולך לכם, נסו משהו טיפה אחר קטן, תגדילו בעוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, ובאמת זה אני אתן לכם חמש טכניקות הכי פשוטות שיש, הכי קלות שיש, ולהשתמש בהן בצורה אולי לפעמים קצת מוזרה. אוקיי, אני מציע להשתמש בטכניקות מאוד פשוטות שחלקם אתם מכירים, אבל אני מציע לכם להשתמש בהן בצורת טיפה מוזרה, כדי לאפשר גם לגאונות שלכם וגם ליצירתיות שלכם וגם ליזמות שלכם להיכנס בתוך הסדר. לעשות קצת בלגן בתוך הסדר כדי שיהיה מקום ליצירתיות ולגאונות, ואז גם אנשים מסודרים יותר, גם אורגנים יותר, במקום שלדבר הזה יהרוג את היצירתיות שלכם ויהרוג את החופש שלכם, בעצם הסדר והארגון ייתן יותר מקום לגאונות שלכם וליצירתיות שלכם. אז בואו נתחיל. הטכניקה הראשונה אולי הכי פשוטה, הכי מוכרת, הכי חשובה אבל, זה רשימת המשימות שלכם. רוב האנשים עושים רשימת משימות אחת לכמה זמן, יש להם רשימות קצרות בדרך כלל, הם מנסים להכניס את המשימות שהם יעשו היום או מחר או מחרתיים או השבוע או משהו כזה. העניין הוא שלרוב האנשים שאין להם הרבה ניסיון בסדר וארגון והם לא כבר המון שנים מסודרים מוגרים, אין להם יכולת להעריך... בצורה טובה, כמה זמן נקח להם לעשות את זה. ואז מה שקורה, הם עושים רשימת משימות נגיד להיום או נגיד לשבוע הזה, ואז הם מכניסים משימות שהם בחיים לא יצליחו, בחיים לא יספיקו לעשות ביום אחד או בחיים לא יספיקו לעשות בשבוע. ואז מה שקורה זה שהרשימת המשימות שלהם נהיית ארוכה, קשה, מאיימת, מאייפת, הם לא רוצים להסתכל עליה. אם הם מסתכלים עליה בסוף היום מאוחזבים, אם הם מצליחים איכשהו בכוח רצון מחר להסתכל על המשימות הזו ולהעביר קדימה, הם לאט לאט כל הזמן יעבירו קדימה, יעבירו קדימה, יעבירו קדימה למשימות והם יצברו רמות מאוד מאוד מאוד גבוהות של תסכול. אז קבלו שתי טיפים סופר חשובים לגבי רשימת המשימות שלכם. טיפ ראשון, אם אתם ממש ממש ממש ככה רק מנסים להתחיל טיפה לעשות סדר בחיים שלכם, תשחררו רשימת משימות ארוכה. תגדירו לעצמכם מה הדבר אחד הכי חשוב שתעשו היום, שאם אתם עושים אותו כבר הצלחתם. אחר כך תספיקו עוד יופי, אבל תתחילו מרשימת הדבר אחד, או רשימת שני דברים, או רשימת שלושה דברים שהם מסט, שאתם לא הולכים לישון לפני שאתם מסיימים אותם, אבל שאם אתם עושים אותם זה כבר הצלחה. מעבר לזה כל השאר בונוס מה שנקרא. אז תעשו רשימות סופר סופר קצרות, סופר סופר ממוקדות, ואם יש לכם שלוש דברים ליום, אל תעשו חמש עשרה לשבוע. אם יש לכם שלוש דברים שעושים ביום, תעשו לשבוע שלכם שבע דברים, שמונה דברים, לא יותר מזה. ואז אתם תוכלו להרגיש הצלחה, ויהיה לכם עוד זמן, לאט לאט לצבור את המיומנות הזאת של להיות יותר מסודר, לדעת לתעדף יותר טוב וכן הלאה, אבל תתחילו מרשימות קצרות. אם אתם, וזה טיפ מספר שתיים לגבי רשימת משימות, אם אתם כבר טיפה יותר מאורגנים ואתם עובדים כבר עם רשימות הרבה זמן, ההצעה שלי היא כזאתי, אתם לוקחים את רשימת המשימות האין סופית שלכם, תרשמו את מלא מלא מלא מלא מלא דברים, ככה אני עושה היום, זה יכול להיות עשרים דברים בתודוליסט שלי, ותחלקו אותם לקבוצות, תקבצו את המשימות האלה. זה משימות שקשורות לדבר אחד, זה משימות שקשורות לדבר שני, זה משימות שקשורות לדבר שלישי, זה משימות שקשורות לדבר רביעי. וממש אתם יכולים ככה לשבת על דבר אחד ובום, לעשות אותו מההתחלה עד הסוף. או לחליפין לשאול את עצמי ולהגדיר את עצמם בימן, אני עכשיו נגיד יש לי משימות שקשורות למיכל התוצאות, משימות שקשורות לעסקים אחרים שלי, משימות שקשורות לבית, משימות שקשורות לבריאות שלי, אז אני עכשיו יכול להגיד, אוקיי עכשיו יש לי ארבע שעות או שש שעות למיכל התוצאות. עכשיו אני אסתכל על כל רשימת משימות שלי של מיכל התוצאות ואני פשוט אעשה את הדברים שלי לדעתי הכי חשובים והכי יקדמו את הפרויקט הזה עכשיו. ואז בעצם יש לי הרבה רשימות משימות, כל רשימת משימות היא לתחום מסוים ואז אני יכול להחליט כמה זמן אנרגיה ומשאבים אני מקצה לכל תחום ואני אעבוד לפי רשימת המשימות של אותו תחום ספציפי. זה יהפוך את רשימת המשימות שלכם לממש מערכת ניהול אישי מטורפת ומדהימה, סופר אפקטיבי. כלי שני שבאמת בסופו של דבר ככה היום אני לא מפספס פגישות, ביחד עם זה שאני מרווח אותן פשוט, אני מרווח את הפגישות המון ואז אין לי את זה, אבל פשוט תזכורות בטלפון, אוקיי? אני יודע שזה הדבר הכי מטומטם שיש אבל בטלפון שלי יש אני חושב 12 או 14 שעון מעוררים, אוקיי? וכל פעם, כן, שעונים מעוררים, כן, שעון מעוררים, כן, עברית, שפה קשה. קיצר, אני ממש שם כותרות לשעון המעורר ומפעיל אותו על הרבה מאוד שעות והרבה מאוד ימים קדימה. אני באופן אישי מאמין ואיפה שנייה נדבר על זה גם שזה לא טוב להיות עם מסכות דעת, אז הטלפון שלי כמעט כל הזמן על השקט, אין לי התראות מכל מיני אפליקציות ודברים כאלה ובטח שלא התראות יומן שזה בכלל היסטרי וכל אחד יכול לדחוף לכם דברים בתוך היומן וזה דרך עם התראות וזה נורא. אז התזכורות האלה בטלפון, השעון המעורר זה מבחינתי הדבר הכי פרימיטיבי אבל הכי יעיל שמזכיר לכם מה לעשות כדי שלא תשכחו דברים, זה השיטה הכי הכי הכי יעילה שאני מצאתי. אז פשוט אל תפחדו לשים עשרות תזכורות בטלפון, קדימה, אחורה, לצדדים ובכיף ותכתבו בתזכורת מה אתם צריכים לעשות. אז אמרנו אחד זה הרשימת משימות ונתתי שתי טיפים איך לנהל את זה, שתיים תזכורות בטלפון שאני יודע שהרבה עושים אבל מה שאני מבקש מכם פה לעשות זה לעשות הרבה, לא לפחד לבעד המלך מה שנקרא, אוקיי? קול. דבר שלישי זה בעצם העניין של השכות דעת. תראו, אנשים יצירתיים ויזמיים הם כל השכת דעת שיתנו לנו אנחנו ישר נביא עליהם רעיונות, ישר יהיה לנו תובנות, ישר נרצה לדבר על זה, ישר נרצה לחשוב על זה, ישר זה יזרוק לנו את המיינד לאלף אסוציאציות חדשות ולכן מאוד מאוד חשוב שנהיה בסביבה נטולת השכות דעת או עם כמה שפחות השכות דעת שרק אפשר. אני מעבר לזה, אנשים יזמיים כשמגיעה אליהם בעיה, כשמגיעה אליהם משימה הם ישר רוצים לטפל בה, הם ישר רוצים לטפל אותה, הם ישר רוצים לסמן עליה V ואז מה קורה? הטלפון שלנו לצורך העניין או אם יש לכם חס וחלילה שעון חכם, או הטאבלט או המחשב כל הזמן זורק עלינו משימות ואז אנחנו כל הזמן מבצעים אותן ובעצם מה שקורה זה שהמכשירים הדיגיטליים שלנו מנהלים להפעיל אותנו במקום שאנחנו נשתמש בהם כדי לנהל את עצמנו. כל ההתראות האלה, כל האפליקציות האלה שמנסות להגיד לנו מתי לעשות מה ואיך כדי שהם יוכלו בסוף למכור יותר פרסומות או וואטאבר. אוקיי? אז קריטי, קריטי, קריטי, קריטי, קריטי. תשאירו התראות בטלפון רק על הדברים שאתם באמת באמת באמת רוצים לקבל. אוקיי? תשאירו, תיכנסו, תשתמשו בכל שאר האפליקציות בצורה פרואקטיבית. תחליטו שאתם נכנסים איקס פעמים ביום למייל או איקס פעמים בשבוע למייל. תחליטו שאתם נכנסים איקס פעמים בשבוע או ביום לרשתות החברתיות או מה שאתם רוצים. אל תתנו להם לדחוף לכם. אל תתנו להם להוביל אתכם. אוקיי? זה השכחת דעת הכי הכי גדולה שיכולה להיות. אבל גם אם יש עוד דברים שמסכים את דעתכם ומפריעים לכם, תדאגו לייצר סביבה עם פחות השכחת דעת. זו שיטה מאוד מאוד מאוד מאוד קלה. אז אמרנו דבר ראשון, רשימת משימות. דבר שני, תזכורות בטלפון. דבר שלישי, כל שאר השכחות בטלפון או מחוצה לו פשוט להעיף מהחיים שלנו. דבר רביעי זה כל מה שקשור לתכנון שבוי ביומן. עכשיו תראו, אני במשך הרבה מאוד שנים היה לי פנטזיה שיהיה לי יומן מסודר שאני יודע מה אני צריך לעשות מתי וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ולקח לי המון שנים למצוא את השיטה שבאמת באמת עובדת. אוקיי? שיטה שבאמת באמת עובדת. והשיטה שאני היום עובד בה זה גישה שהיא אנטי משימתית. נדיר נדיר נדיר נדיר נדיר נדיר נדיר נדיר נדיר שאתם תמצאו ביומן שלי משימה. יכולה להיות לי ביומן אולי פגישה שזה סוג של משימה, אבל נדיר שיהיה לי ביומן לעשות משהו. אם יש לי, אני צריך לעשות משהו בשעה מסוימת זה תזכור עוד בטלפון. ביומן אין לי בשעות מסוימות לעשות דברים. איך מחולק היומן שלי? היומן שלי מחולק לפי תחומי האחריות שלי בחיים. וזה דורש טיפה עבודה. אבל אני מזמין אתכם ממש לעשות רשימה של תחומי האחריות הגדולים שיש לכם בחיים. למשל אני מנהל של העסק הזה, מנהל של העסק הזה, מנהל של העסק הזה, אבא לילדים שלי, בן זוג לאישה שלי, בן להורים שלי וכן הלאה. ותחת כל אחד מהדברים האלה יש לי אחריות. ואז אני שם פשוט ביומן שלי. אם אני שם שם אני שם, אוקיי, זה זמן לחברה הזאת, זה זמן לעסק הזה. זה זמן לבית, זה זמן לילדים, זה זמן לליאל וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. ואז מה שקורה זה שאני מאפשר לעצמי עדיין להישאר, אני מאורגן, זאת אומרת אין סיכוי שאני עכשיו שלושה שבועות לא אעשה כלום בעסק מסוים, כי ישר זה יקפוץ לי, אני גם יש לי צבעים, כל דבר יש לו צבע. אבל אני לא מגביל את עצמי למשימות ספציפיות. אם עכשיו פתאום אני אמור לשבת על משהו שקשור למחירת תוצאות, ואז אני מבין וואו, יש לי משימה יותר חשובה שקשורה למחירת תוצאות, אז אני אעשה את המשימה יותר חשובה שקשורה למחירת תוצאות. תחשבו שרוב האנשים מסכירים כשהם בעבודה, אמורים לפחות לא מאחוזו שים את זה, אבל אמורים לעבוד. גם אם יש להם דברים שקשורים לבית, הם יעשו את זה בבית. בעבודה הם יעשו את דברים של העבודה. אז אותו דבר אפשר לעשות אנחנו. גם בבית אפשר לחלק את זה. יש לי זמן שמוקדש לעבודות בית, ולסדר את הבית או לעשות דברים שקשורים למטלות בבית, ויש לי זמן שקשור להיות בפאן עם הילדים. מה קורה למשל הרבה פעמים להורים? שיש להם המון המון המון בראש בלגן עם כל המשימות שהם צריכים לעשות בבית. ואז הם מגיעים הביתה ורק מטפלים ומטפלים ומטפלים ומטפלים ומטפלים ולא נהנים מהילדים שלהם, לא נהנים מהבית שלהם. וזה דבר נורא נורא גרוע. אם לעומת זאת אני אומר, אוקיי, זה הזמן שאני מקדיש למטלות בבית, וזה הזמן אחר כך אני מקדיש לפאן עם הילדים. אני אעשה את הדברים הכי יעילים שאני יכול והכי אפקטיביים שאני יכול כדי שהבית יהיה הכי מתוקתק שאני יכול. אבל בסוף ברגע שהזמן הזה ייגמר, אני עובר להיות עם הילדים שלי ואני עובר לעשות איתם פאן. ואז אני נהיה בינם הרבה יותר מסודר, הרבה יותר מאורגן, וכנאל שוב גם בעבודה. אני יכול שיהיה לי זמן עם המחירות וזמן עם הזה וזמן בפודקאסט ווואטאבר. לי יש זמן בשבוע ליצירת תוכן. אז אם יש לי כבר מלא פרקים לפודקאסט ווואטאבר, אז אני יכול לכתוב מאמר או אני יכול לכתוב עוד פרק בספר או אני יכול להקליט איזה משהו אחר. אבל אם לא, אז אני אעשה את הפרק של הפודקאסט כל פעם לפי הזמן, אבל זה אותו זמן ביומן שמוקדש ליצירה של תוכן. יש לי אותו זמן ביומן שמוגדר לשיחות עם אנשים או לשיחות הנהלה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אז אמרנו, הכלי הראשון זה רשימת משימות, הכלי השני זה תזכורות בטלפון, הכלי השלישי זה כל מה שקשור בעשרה של השחות הדעת חיצוניות, הכלי הרביעי זה עניין של תכנון שבוי ביומן, אגב, טיפ גדול לגבי זה, איך ג'ים רון אומר, ג'ים רון אומר, when is it a good time to start working on your goal? Just when you have it finished. בפשטות, הזמן הכי טוב להתחיל לעבוד על המטרה שלכם זה רק אחרי שסיימתם. מה הכוונה? הכוונה שאתה, אני לא מתחיל לעבוד על משהו עד שלא סיימתי אותו בדמיון שלי. ואותו דבר בהקשר הזה של היומן, אני לא מתחיל את השבוע עד שלא סיימתי את השבוע ביומן שלי. זאת אומרת, אני לא מתחיל לעבוד ואז דואג לסדר מתי יש אותו זו לשבוע כי אז אני לא אסדר אותו ואני אהיה כל הזמן בתוך פעולות. אני ביום ראשון בבוקר, יש לי דייט קבוע עם ליאל, אנחנו עושים ביחד, אני והיא, את היומן שלנו לשבוע, גם דברים שקשורים לבית, קודם כל, כי זה מבחינת הדבר הכי חשוב, אז קודם כל אנחנו עושים דברים שקשורים לבית, שקשורים לילדים, ממלאים את היומן בדברים האלה, ואז אחר כך אנחנו נשארים ביחד, כל אחד אבל ממלא את שאר הזמנים בדברים שקשורים לעבודה שלו, אוקיי? וממש ככה אנחנו עובדים, זאת אומרת, רק אחרי שסיימנו את זה אנחנו מתחילים את השבוע בצורה נורמלית. האם קרה לי שפקששתי? בוודאי, האם קרה לי שלא עשיתי את זה? כן. האם קרה לי שהיה לי שבועות לא אפקטיביים בגלל זה? כן. אבל זה העניין של הסלחנות ולהמשיך לתרגל, זוכרים את שני העקרונות? אחד, להשאיר מקום לבלגן בגאונות, ושתיים, להבין שזה כמו שריר, וכל הזמן לחזק את זה. הכלי החמישי שלנו והאחרון זה כל מה שקשור להצלת סמכויות. תראו, אם אתם אנשים שיותר קשה לכם להיות מאורגנים, כי אתם יצירתיים, כי יש לכם יותר רעיונות, כי אתם יותר יזמים, אז פשוט תתנו חלק מהמשימות שהכי קשות לכם מבחינת סדר וארגון לאנשים אחרים. זה יכול להיות בן או בת הזוג שלכם, זה יכול להיות מישהו מהמשפחה שלכם שרוצה לעזור, זה יכול להיות מישהו שעובד איתכם, זה יכול להיות חבר או חברה. ואתם בתמורה תעשו דברים אחרים שלבן אדם השני קשה איתם, שלבן אדם השני קשה לנהל אותם, שלבן אדם השני קשה להתעסק איתם, אבל שדורשים פחות יכול להוציא את זה וארגון. בעצם סוג של ברטר כזה. כמובן שברגע שאתם צומחים מבחינת קריירה, אז אולי אתם יכולים גם שממש יהיה אנשים שיאבטו בשבילכם שיעשו את זה, אבל אפילו אם לא, יש דברים שאפשר לעשות בצורה כזאת. למשל, אני יודע שליאל מאוד מאוד מאוד מאורגן ומתוקתקת, אז כל מה שקשור למשל לתשלום של החשבונות של הבית היא עושה. מצד שני, יש הרבה דברים אחרים שאני יכול בכיף לעשות. כל דבר שקשור לקחת את הילדים למקומות שיש בהם בלגן או רעש או לכלוך או משהו כזה, היא מעולדת וכאלה, אז הרבה פעמים אני לוקח אותם, לא תמיד. אבל הבוטום ליין זה שכל אחד צריך לדעת עם מה טוב לו וכיף לו וקל לו ועם מה קשה לו, ולפעמים אפשר פשוט להתחלף במשימות. יש גם דברים אישיים שלי שהם לכאורה לא קשורים לליאל שהיא עושה, ויש דברים אישיים שלה שלכאורה לא קשורים אליי שאני עושה. כי ככה אנחנו מאפשרים אחד לשני, להיעזר בחוזקות שלנו וככה לעקוף את חלק מהחולשות שיש לנו באישיות. אז חברים יקרים, זה היה הפרק, הלך להיות יותר מסודרים ומאורגנים. תזכרו אחד, חשוב להשאיר מקום לבלגן, כי הבלגן זה הגאונות, זה היצירתיות שלכם. דבר שני, להבין שזה כמו שריר, צריך להתחיל בקטן ולאט לאט לחזק ולחזק ולחזק ולחזק. לא לכעוס על עצמי אם אני נופל ולחגוג את ההצלחות שלי. חמש טכניקות, רשימת משימות, תזכורות בטלפון, עשרה של הצלחות דעת, תכנון שפוי ביומן ולהציל את הסמכויות. אני אוהב אתכם מלא, תודה שהזנתם ואנחנו נתראה בפרק הבא.