פרק 32: מתי להתאמץ ומתי לשחרר ולעבור הלאה

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס פודקאסט בזכות אישית בלי קלישאות. השם שלי הוא גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים להצלחה בחיים, כלים מעשיים, כלים שבאמת טובים בלי תיאוריות ובלי חרתם. ובפרק של היום אנחנו נתעסק בשאלה סופר משמעותית, סופר גדולה וסופר רלוונטית לכל אדם שבאמת רוצה להגיע לתוצאות גדולות ומשמעותיות בחיים שלו. השאלה היא מתי זה הזמן להמשיך להתאמץ, לעבוד קשה ולנסות ללכת דרך ההתנגדות, ממש לפרוץ גבולות ומתי זה הזמן פשוט לשחרר, לעצור ואולי ללכת למשהו אחר, לדבר אחר שבו יהיה לי קל יותר, נעים יותר או שאולי הוא יהיה לי מדויק יותר. תראו, אחד הדברים שאנשים משקיעים בו הכי הרבה זמן ומבזבזים עליו אחר בזמן זה להמשיך לנסות לעשות דברים שמראש הם לא היו צריכים לעשות אותם בכלל. בין אם זה איזשהו מסלול שהם התחילו לפני כמה שנים והם לא משנה מה רוצים לסיים אותו, בין אם זה מערכת יחסים שהיא כבר לא עושה להם טוב בחיים והם רוצים להשלים אותה, בין אם זה מערכת יחסים זוגית, עסקית, חברית או וואטאבר, משהו שהוא כבר לא נכון ולא מדויק אבל הם מתעקשים להחזיק בו בכוח למרות שהיא בתכלס כבר מתה מזמן. מהצד השני ברוך הוא לכולנו שאם כל דבר שלא נוח לנו, כל דבר שקשה לנו, אנחנו נתחיל להתאמץ ואנחנו ישר נעזוב אותו, ישר נתייאש, ישר נוותר, בוודאי שאנחנו לא נגיע לשום מקום וזו אחת הסיבות שהשאלה הזאת היא כל כך קשה. אנחנו מפחדים מצד אחד להיות תקועים באיזה מרוץ חסר משמעות לאינסוף ומהצד השני אנחנו מפחדים להיות האנשים העצלנים האלה או הפטלנים האלה שמבטרים מהר מדי ולכן אני רוצה שהיום אנחנו נדבר על שלוש טעויות מרכזיות שאנשים עושים. בכל אחד מהטעויות האלה אני אנסה לתת כמה נקודות, כמה שיותר חזקות ומשמעותיות שיוכלו לעזור לכם לקבל את ההחלטה הכל כך חשובה הזאת בהקשר מעשי בחיים שלכם ממש היום. תראו בחיים שלי גל אני באמת התבחבשתי בשאלה הזאת המון המון המון לא שיש לי את התשובה המושלמת תמיד אבל יש לי כמה כלים שעוזרים לי לקבל את ההחלטות האלה. מה לחיים שלי אני פעמיים עזבתי לימודים אקדמיים, כן אני התחלתי ללמוד הנדסת תוכנה בטכניון ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי וגם את לימודי הפסיכולוגיה שלי באוניברסיטת אביב באיזשהו שלב מאוד מתקדם ממש קצת לפני סוף התואר אני הפסקתי מכל מיני סיבות. פירקתי שותפויות עסקיות, יצאתי עם מערכות יחסים מהצד השני נלחמתי בשיניים כדי להמשיך עם ההרצאות שלי כדי להמשיך לעשות את מה שאני אוהב ומאמין בו על הכתיבה שלי אני נלחם כל הזמן כדי להמשיך לכתוב ובזוגיות שלי ועם הילדים שלי יש דברים שפשוט לא משנה מה אני לא אבטר עליהם. אז בואו נבין שנייה מהם הטעויות המרכזיות שאנשים עושים מתי זה הזמן לשחרר ומתי אולי צריך להמשיך. הטעות הראשונה הכי הכי ברורה זה הדבר שכולנו ממש ממש רוצים להימנע ממנו וזה לשחרר מהר מדי כי קשה. הרבה מאוד פעמים אנחנו ניכנס לנקודה מסוימת שנחשוב שזה יהיה לנו קל בין אם זה עסק חדש, פרויקט חדש, רעיון חדש, מערכת יחסים חדשה, זוגיות חדשה לא משנה מה כי יהיה לנו איזושהי פנטזיה בראש שהפעם זה הכל הולך ללכת חלק, שהפעם הכל הולך להיות קל, שהפעם זה לא יהיה מאתגר, שהפעם זה לא יהיה קשה שמצאנו איזה טריק שמצאנו איזה דרך לעקוף את כל האתגר, לעקוף את כל הקושי ולחיות חיים קלים ומאושרים בלי שום מאמץ אז קודם כל אני מראש אומר אם יש איזשהו פרויקט וזו יכולה להיות הנקודה הכי חשובה בחיים בהקשר הזה אם יש איזשהו פרויקט שאתם רוצים להיכנס אלא וזה לא משנה זה בתחום העסקי, בתחום האישי או בתחום הזוגי או בתחום אחר ואתם אומרים לעצמכם אם זה יהיה קשה זה לא שווה את זה כנראה כנראה כנראה כנראה שלא שווה להיכנס לזה מלכתחילה כי הנקודה הזאת של להיכנס למשהו להבין שהוא קשה ואז לעזוב אותו כי זה יותר קשה ממה שציפיתי זה נקודה מאוד מאוד מאוד גרועה קודם כל זה שורף לנו זמן, זה שורף לנו אנרגיה, זה שורף לנו את הפוקוס אבל הכי גרוע מזה זה שורף לנו את הביטחון העצמי כי כשאנחנו מתחילים משהו מתוך ציפייה שזה יהיה לנו קל ואז הוא קשה לנו ואנחנו מבטרים עליו ואם אנחנו עושים את זה שוב ושוב ושוב ושוב כדפוס בחיים שלנו לאט לאט אנחנו נסתכל על עצמנו כאנשים שמבטרים נסתכל על עצמנו כאנשים שלא מצליחים להתמיד נסתכל על עצמנו כמישהו שדברים קשים לו, לי זה קשה ולכן אני לא מצליח והדבר הזה הוא נוראי והרסני לביטחון העצמי שלנו ולתוצאות העתידיות שלנו בחיים ולכן זה קריטי לא להגיע למצב הזה או להימנע ממנו או להפחיד את הסיכוי שזה יקרה כמה שיותר איך עושים את זה? מבחינתי גם אם פרויקט נראה לי קל גם אם מערכת יחסים חדשה נראה לי שתזרום לא משנה מה גם אם הדבר נראה לי ממש קל ופשוט וממש שווה אני שואל את עצמי את השאלה הבאה אם זה יהיה כרוך בפי עשר יותר מאמץ ממה שאני מדמיין כן אני תמיד אופטימי אני מאמין באופטימיות אם לא ראיתם את הפרק של החשיבה החיובית על אנשים חכמים אני מזמין אתכם לשמוע את הפרק הזה באמת אחד הפרקים הכי מוצלחים בפודקאסט לדעתי אז אני מאוד אופטימי ואני תמיד תמיד חושב שהכל ילך יותר קל ממה שבפועל קורה ולכן לפני שאני נכנס למשהו אני שואל את עצמי אם זה יהיה פי עשר יותר קשה ממה שאני מדמיין האם זה עדיין יהיה שווה את זה וברוב המקרים אם זה משהו משמעותי אם זה משהו גדול אם זה משהו חשוב אם התשובה של השאלה היא לא, אז אני לא נכנס לזה מלכתחילה. אוקיי? אז תנסו לחשוב עם עצמכם על כל מיני דברים בחיים שלכם שאתם חשבתם שהלכו קל והיו הרבה יותר קשים. אולי המספר אצלכם הוא לא פי עשר, הוא פי שלוש או פי חמש או פי שבע או פי חמישים. זה לא משנה. תשאלו את עצמכם כל מיני הדברים שחשבתי שיהיו קלים. כמה יותר קשה הם היו ממה שציפיתי. ואם אתם קולטים שיש לכם את ההטיה הזאת, את המחשבה שדברים הולכים להיות יותר קלים, תשאלו את עצמכם לפני שאתם נכנסים אליהם, אם זה יהיה פי ככה יותר קשה. אותו דבר אגב, משהו קטן, טיפ קטן לעסקים. מי שעוסק בפרילנס או בדברים שקשורים ללמכור את הזמן שלכם בכסף. אני גיליתי שבתחילת הדרך שלי הייתי עסוק בתכנות וגם הייתי עוזר לאנשים בשיווו וכל מיני דברים כאלה. תמיד הייתי חושב שמשהו ייקח לי בערך שליש מהזמן ממה שזה היה לוקח לי בפועל. זאת אומרת הייתי חושב שזה ייקח שעה כי הייתי חושב שזה קל, ואז זה היה לוקח לי שלוש שעות לפחות. אז מה שפשוט הכנסתי לעצמי לראש, שלא משנה איזה מחיר אני חושב לתת ללקוח, הייתי מתמחר פי שלוש יותר. כי הייתי אומר מראש שיקח פי שלוש יותר זמן ממה שאני חושב, ממה שאני מדמיין, ממה שאני מבין. וברוב המקרים צדקתי. אז תנסו לזהות עם עצמכם כמה אתם אופטימיים או פסימיים דרך אגב, ואיך אתם יכולים לפצות על זה בחשיבה שלכם. תשאלו את עצמכם, הדבר הזה הולך להיות קשה. יש ספר מאוד מאוד חזק שנקרא The Deep, אולי הבור, אני חושב קוראים לו בעברית, אני לא בטוח שיש לו בעברית, שמדבר על זה שכל דבר חדש שאנחנו נכנסים אליו, בהתחלה יש את הקטע הכיפי, הקל הזה, השיפור המהיר, ואז מאוד מאוד מהר מגיע הקטע של אתגר, של קושי, שדורש מאמץ ואנרגיה כדי להתקדם ולהצליח בו. תשאלו את עצמכם לפני שאתם נכנסים לפרויקט, האם תחת ההנחה שיגיע דיפ, ואם לא אז יופי זכיתי בלוטו, זה כיף, אבל אם זה יגיע, האם אני אהיה מוכן לעשות את העבודה הקשה הזאת כדי להתמיד. אם לא, אני לא נכנס לזה מראש. עכשיו איך אני יודע מתי זה הזמן לוותר ומתי צריך באמת באמת באמת כבר לשחרר ואני יודע שאני לא מבטר מהר מדי. איך אני יודע שאני לא מבטר מהר מדי. והתשובה היא שלדעתי אחד הכלים הכי הכי יעילים להתייעץ איתם זה האינטואיציה והרגש שלנו. מה הכוונה? בדרך כלל מה שקורה לאנשים זה שהם מתלבטים לגבי החלטה מזו. נגיד זוגיות, מערכת יחסים, עסק שהם רוצים לעזוב או להישאר, תחום לימודים או כל דבר אחר. ואז המצב הרגשי שלנו כמו תמיד בחיים, המצב הרגשי שלנו הוא משתנה. יום אחד אנחנו עם חיוביות, יום אחר אנחנו יותר שליליים, יום אחד אנחנו יותר אופטימיים, יום אחר אנחנו יותר מסיימים. ומה שקורה זה שבמצב הרגשי החיובי שלנו אנחנו מאמינים שנצליח להמשיך ובמצב השלילי שלנו אנחנו פחות מאמינים שדברים יצליחו ואנחנו יותר רוצים להתייאש. השאלה היא פשוטה. אם כשאתם אופטימיים וכשאתם מדמיינים שאתם מסוגלים לשנות הכל ואתם רואים את התוצאה מול העיניים, התוצאה החיובית שאתם מייחלים אליה והיא לא מלהיבה אתכם, אם באופטימיות אתם לא מתלהבים, סימן שהגיע הזמן לשחרר. זאת אומרת, אם אני יודע שגם אם אני אתאמץ וגם אם אני אצליח וגם אם אני אעשה הכל, אני עדיין יגיע לתוצאה הסופית שאני רוצה, עדיין לא בא לי על זה, עדיין זה לא מרגש אותי, כנראה שהגיע הזמן לשחרר את זה. אם בעסק שלכם שאתם עובדים כל כך קשה עליו ואתם מדמיינים שכשהוא יצליח אתם עדיין תסבלו, תשחררו את זה. אני לא אשכח את זה בחיים שלי. כשהייתי בטכניון, באמת למדתי לעשות תוכנה, היה לי קשה, היה לי קל, היה לי כיף, היה לי פחות כיף, האנשים היו טובים. היה הרבה הרבה חוויות סביב הדבר הזה. אבל בסופו של דבר, לקראת סוף הסמסטר השני, ישבתי מול המחשב, עשיתי את העבודות בקוד ואז אמרתי, רגע, אם אני עובר את כל המבחנים, נגיד אפילו אני אקבל 100, ואז אני אתקבל לעבודה הכי טובה שיש. בעצם מה שאני צריך לעשות זה לעשות את הדבר הזה של כל החיים. וכשהבנתי שגם במצב החיובי שלי, גם כשאני אופטימי, גם כשאני מדמיין שאני מצליח, אני עדיין לא רוצה את התוצאה, ידעתי שזה הזמן לשחרר, לוותר ולעזוב. אז הרמז הוא, האם כשאתם לא רק שאתם פסימים, וכשאתם מדמיינים את השלילי, אתם רוצים לעזוב, זה אולי אתם צריכים לעבוד יותר קשה, נדבר על זה עוד רגע, אבל אם כשאתם חיובים ואתם מאמינים בעצמכם, אתם רוצים לעזוב, כנראה שהגיע הזמן באמת באמת באמת באמת לעזוב. זה דורש מודעות עצמית, זה דורש יכולת לנשום, זה דורש לשים לב פנימה, אבל זה כלי הכי טוב שאני יכול לתת לכם בהקשר הזה. הטעות השנייה היא לא לעזוב למרות שכבר אין טעם. זאת אומרת, כמו שנתתי מקודם את הדוגמה, שכבר אין טעם, שהדבר כבר מת, הרוס, אין בו שום ערך, אתם כבר לא מצליחים להתקדם, לא קורה עם זה שום דבר ואתם ממשיכים וממשיכים וממשיכים להתאמץ. זה דבר גרוע, זה דופק את הפרודוקטיביות וגם זה, מהצד השני, גם זה הורס את הדימוי העצמי שלנו. למה? כי זה גורם לנו להאמין על עצמנו שאנחנו גרועים, שאנחנו לא עושים עבודה טובה, שאנחנו מנסים ומנסים ומנסים ולא מצליחים אף פעם להגיע לתוצאה. ויכול להיות שבמקום אחר, בזווית אחרת, עם אדם אחר, יכול ללכת לנו הרבה יותר קל, הרבה יותר טוב, ותוצאות הרבה הרבה יותר טובות. אוקיי? אם אני אתן לכם שנייה דוגמה אחרת, אני יכול להגיד לכם שבהקשר של ההרצאות שלי, אוקיי? אני התחלתי לעשות את ההרצאות הראשונות שלי ממש בגיל 20 וקצת ובהתחלה היה לי קשה. כל בן אדם להביא אותו לסדנה זה היה קשה. הייתי מתאמץ בשיווק, מוציא הרבה כסף, המון מאמרים, המון סרטונים, אבל הייתי... עובד מאוד מאוד מאוד קשה. ואז הייתי מתקשר אל האנשים בטלפון, משכנע אותם לבוא לסדנה, והם היו קונים כרטיס ב-70 שקל. ואני זוכר שזה היה מאוד מאוד מאוד מאוד מפרח. אבל כשאני הסתכלתי על העבודה המאוד מאוד מפרחת הזאתי, כשאני הייתי אופטימי, שאלתי את עצמי את השאלה הבאה. אם זה מצליח, האם זה יהיה שווה את כל ההשקעה? והתשובה בראש שלי הייתה חד משמעית. כן. אם אני אעבוד מאוד קשה, ובסוף איכשהו, לא ידעתי איך זה יצליח, לא ידעתי איך זה ישתנה, אבל האמנתי שזה אפשרי. אם זה יצליח, האם זה יהיה שווה את זה? התשובה היא כן. וכשהייתי פסימי יותר, כשהייתי יותר שלילי ולא האמנתי שזה יצליח, שאלתי את עצמי, אם זה לא יצליח, אם אני אקשל, האם עדיין זה יהיה משהו שאני אהיה גאה בעצמי שניסיתי, גאה בעצמי שנתתי את כל כולי? ואם התשובות הם כן וכן, אז התשובה היא שכנראה אנחנו יכולים להמשיך לתת בעצמנו עוד. שאנחנו כנראה לא הולכים לאיזה לופ אינסופי. מעבר לזה, עוד דבר קטן לשים לב. תשימו לב להתקדמות גם אם היא איטית וגם אם היא לא ליניארית, אוקיי? אם למשל ההרצאות שלי היו חמישה אנשים, חמישה אנשים, חמישה אנשים, חמישה אנשים, חמישה אנשים, עשרים הרצאות ברצף רק חמישה אנשים, יכול להיות שהייתי אומר, רגע, משהו פה לא בסדר, משהו פה לא עובד, אולי צריך לשנות משהו. אבל ההרצאות שלי כן התקדמו, הן כן גדלו. בראשונה היו חמישה אנשים או משהו כזה, אחר כך שבעה, ואז שלושה, ירידה, אבל אז עשרה, ואז הגיעו שוב פעם שניים, ואז שוב עשרה, ואז איזה שבעה, ואז איזה שתים עשרה. כלומר, הגרף היה של עלייה, גם אם בצורה מאוד זיגזגית כזאת, הוא היה של עלייה. ולכן ידעתי להסתכל על עצמי ולהגיד, אוקיי, גם אם אני לא מתקדם בקצב שרציתי, גם אם אני לא מתקדם במהירות שרציתי, גם אם אני לא מגיע לתוצאות שרציתי, עדיין יש פה איזשהו קצב של התקדמות. זאת אומרת, יש משהו פה שאני עושה טוב. אגב, בהמון תחומים בחיים זה ככה. הם דורשים עבודה מאוד קשה, הרבה הרבה מאמץ, עם התקדמות יחסית איתית, ואז ביום אחד זה פתאום גדל. מהרגע שהיה לי הרצאות של עד עשרה, חמש עשרה איש, הרצאה אחת אחרי זה היה לי ארבעים, אחרי זה עשרים כאלה, היה לי הרצאה עם ארבעים אנשים, והרצאה מיד אחר כך מאה, ומיד אחר כך מתיים. זאת אומרת, פתאום הצמיחה הייתה מטאורית ומטורפת, וראיתי את זה קורה למאות תלמידים שלי בתחום ההרצאות, בתחום הקליניקות, בעסקים ובעוד מיליון מקומות. אז אם אתם רואים התקדמות, גם אם היא מאוד ספייקית, גם אם זה בזוגיות, אוקיי? זה לא חייב להיות שהתחלתי להשקיע בזוגיות שלי יותר, התחלתי לעבוד כדי לשפר את הקשר עם אשתי או משהו כזה, וישר הכל מושלם. לא, גם אם עדיין יש עליות וירידות, אבל העליות והירידות הן בגרף כללי שהוא כלפי מעלה, אני יכול להחזיק את עצמי ולהגיד וואלה, יש התקדמות. אז אם יש לי התקדמות, אם אני מאמין שגם אם אני לא אצליח בסוף, אני אהיה גאה בעצמי על המאמץ, ואני מאמין שבמצב החיובי שהתוצאה הרצויה תגיע, אז אני אהיה מבסוט מעצמי וזה יהיה שווה את זה? אם כל אלה נכונים, אז שווה להשקיע, שווה להמשיך להתאמץ, גם אם זה קשה, גם אם זה מאתגר, וגם אם זה דורש מחירים מאוד מאוד גבוהים. אז בואו נדבר על הטעות השלישית, אוקיי? על הטעות השלישית. הטעות השלישית היא לסיים דברים ולשחרר אותם עם אנרגיה גרועה, עם אנרגיה רעה. עכשיו אני רואה את זה קורה כל הזמן, לאנשים מכל מיני סיבות. סיבה ראשונה מה שזה קורה זה כי אנשים קשה להם לסיים דברים, קשה להם לסיים מערכות יחסים, קשה להם לצאת מעבודה, קשה להם לסגור את הדלת בפני איזשהו מסלול לימודים או איזושהי הצעה עסקית או משהו כזה, ואז הם דוחים, דוחים, דוחים, דוחים, דחיינות, דחיינות, דחיינות. ומה שדחיינות יוצרת בסיום של דברים או בשחרור של דברים, אם אני דוחה את השחרור, אז בדרך כלל מה שזה יגרום לזה שהשחרור יהיה קשה יותר, שלילי יותר, רעיל יותר ופשוט גרוע יותר. אז לכן זה סופר חשוב, אם אני כבר מבין שמשהו הוא לא טוב לי, לשחרר אותו במהירות ולא להתעקע איתו הרבה זמן. עם כל יום שעובר שאני לא משחרר את הבן בת זוג שלי שאני כבר יודע שלא מתאימים לי, את העסק שכבר לא טוב לי, את העבודה שכבר לא מתאימה לי, את מסלול הלימודים שלא טוב לי, אני רק צובר רעל, צובר רעל, צובר רעל, וגם בדרך כלל אם יש צד שני, גם הצד השני צובר רעל עליי, בין אם במודע ובין אם בלא מודע, ככה שברגע הפירוק זה יהיה יותר רעיל, יותר נוראי ויותר פשוט זוועה. אז לא לדחות את זה. הנקודה השנייה זה שתמיד חוסר בתקשורת יוצר סיום גרוע. אני במשך המון שנים בעסקים פחדתי, או לא יודע אם פחדתי לתת ביקורת לאנשים. לא פחדתי כי פחדתי ממה שהם יגידו עלי כל כך, כמו שלא רציתי לבאס אותם, לא רציתי לגרום לאנשים להרגיש רעים בעצמם, רציתי כל הזמן להעצים אותם ולגרום להם להרגיש טוב. אז הייתי אומר לאנשים כל הזמן מה אני אוהב ומה שהם עושים ומה הם עשו טוב ושאני מרוצה מהם, אבל לא כל כך הייתי מתקשר מה שלא עובד לי. ואז כשהייתי מסיים איזה מערכת יחסים, למשל, לדוגמה הייתי מפטר עובד או מסיים עבודה עם איזושהי ספק או עם איזשהו לקוח, אז הרבה פעמים היה שם תסכול כי כאילו הבן אדם הרגיש שלא אמרו לו את כל האמת, שהיה שם חוסר אמון. עכשיו זה לא היה מתוך מקום שרציתי לשקר, אלא מתוך מקום שרציתי להערים, אבל עדיין הכוונה פה לא התממשה ולא התקיימה. יכול להיות שהיום דרך אגב בעבודה אני טיפה יותר מדי על הצד השני ואני יותר מדי אומר ישר לפנים את כל הדברים שאני... מרוצים מהם, אבל עדיין עדיף להגיד את מה שאתם לא מרוצים מהם, לתקשר את זה החוצה, בין אם זה בזוגיות, בין אם זה בעסקים, בין אם זה עם הלימודים, בין אם זה בכל מקום, להגיד את מה שאתם לא מבסוטים ממנו. ואז, אחד, יש אופציה לתקן, אם אני לא מדבר על מה שלא עובד לי, אין אופציה לתקן. ודבר שני, אם וכאשר הדבר הזה יגיע לסיום, אז הוא יגיע לסיום הרבה יותר חיובי, הרבה יותר קליל והרבה יותר נכון ומדויק. נקודה שלישית, זה שאין שום סיבה לזרוק הכל כשהולכים. סתם דוגמה, אני, כמו שאמרתי, סיפרתי לכם, למדתי בטכניון, מדברת על תוכנה, אז לא כאילו אמרתי, טוב, אז עכשיו אני לא נוגע. מאז השנים בטכניון, לפני יותר מ-10 שנים, יצא לי לכתוב קוד, לכתוב תוכנות, לתכנן דברים, להסתכל על הדברים, להתעסק בדברים שקשורים לטכנולוגיה. למרות שעזבתי את זה, עדיין הדבר הזה עזר לי, עדיין אני משתמש בכלים האלה כמה שאני יכול בעצם ביומיום שלי ובחיים שלי. אותו דבר במיוחד בממדיה הפסיכולוגיה, מין הסתם שכמעט סיימתי את כל אותו, הידע שצברתי שם, הכלים שצברתי שם עוזרים לי מאוד בעבודה שלי היום, בין אם כמרצה, בין אם כמאמן ובכל דבר כזה או אחר. העסקים שעשיתי בעבר, חלקם הייתי גם מספיק חכם, כשאני עוזב את העסק, אז למכור אותו או לעשות איזשהו מהלך שגם יכניס לי כסף, אבל בחלקם לא הייתי כל כך חכם בקטע הזה. היו עסקים שפשוט נתתי במתנה חזרה לשותף או שרק רציתי לצאת מהם כמה שיותר מהר כי כבר לא היה לי טוב שם. אבל זה מתקשר לעניין של דחיינות ותקשורת. אם אתם מתקשרים מה שצריך ואם אתם לא דוחים, יש לכם פוזיציה שאתם יכולים לקבל יותר ממה שעזבתם ולא לזרוק את הכל לפח. אותו דבר עם מערכות יחסים עם אנשים. אם מערכת יחסים עם מישהו כבר לא עובדת לכם, לא חייב להיות שתריבו איתו, אתם לא חייבים להיות בכסח איתו, אתם יכולים לשמור על מערכת יחסים תקינה וטובה אם אתם מתקשרים, אם אתם לא בדרך כלל יענות ואם אתם לא באים בגישה של לזרוק הכל לפח אלא בגישה של לשמר את הטוב שהיה ולהיות בהוכרת תודה על הטוב שהיה. הטעות האחרונה בהקשר הזה זה שהרבה פעמים אנשים עושים 99% מהמאמץ ורגע לפני ההצלחה, רגע לפני שישלמו להם על כל העבודה הם בורחים. סוג של זה, זה משהו שנראה כזה כמו ערס עצמי. יש איזו תמונה כזאת מאוד מאוד מפורסמת שרצה באינטרנט כבר איזה 20 שנה, אולי אני אשים אותה על הגרסה הזאת של הפודקאסט, שמישהו שכזה חוצב יעלומים והוא מגיע כזה סנטימטר לפני היעלום ואז הוא מתייאש ומישהו אחר חוצב באטרף ומגיע ליעלומים במקומו למרות שהוא שם ממש קצת מהעבודה. ויש הרבה מאוד אנשים, במהלך השנים פגשתי הרבה מאוד אנשים שיש להם את הדפוס הזה. הם עובדים מאוד מאוד קשה כדי לתחזק זוגיות, כדי לתחזק עסק, כדי להגיע לאיזושהי הצלחה בקריירה ואז רגע לפני שהדבר הזה מצליח, רגע לפני שהם מתפוצצים, רגע לפני שזה עובד הם עוזבים את הכל ועוברים למשהו חדש. ואתם צריכים לדעת להגיד את עצמכם, אם אתם יודעים שאתם כאלה תמיד תזכרו לקחת עוד כמה נשימות ולהגיע לקצה כדי לקבל את התגמול שמגיע לכם על מה שעשיתם או להכניס מראש את ההבנה הזאת שאתם אנשים שאוהבים לרוץ, לריצות למרחקים קצרים יותר ולדעת איך אתם משיגים את התוצאות שלכם מהר יותר ולא תמיד שנייה לפני התוצאה הולכים אחורה ומבטרים על זה. סברים יקרים, אני מקווה שהפרק הזה עזר לכם לקבל את אחת ההחלטות הכי חשובות והכי קשות בחיים. האם לשחרר, לוותר, להמשיך הלאה או להמשיך להתאמץ, להמשיך להילחם על הדבר הזה כפי שאתם עושים עד עכשיו כמו שצריך ולהמשיך הלאה. תודה רבה ונתראה בפרק.