חוק 80-20 ולהיות מאסטר כדרך חיים

חוק פארטו, הידוע גם כחוק 80-20, הוא כלל שכשמבינים אותו לעומק מתגלה כעוצמתי במיוחד. החוק אומר בקצרה שברוב המקרים 80% מהתוצאות מופקות מ20% מהפעולות, ואילו 20% התוצאות הנותרות מופקות על ידי 80% מהפעולות הנותרות. כמה דוגמאות מוכרות:

• 80% מהכסף נמצא אצל 20% מהאוכלוסייה.
• ברוב העסקים, 80% מההכנסות מגיעות מ20% מהלקוחות.
• 80% מזמן השירות ללקוחות נצרך על ידי 20% מהלקוחות.

למה חוק פארטו כל כך עוצמתי

חוק ה80-20 עוצמתי כי הוא מאפשר להשיג ולהגשים הרבה יותר, אם מתמקדים ב20% הפעולות ה"אפקטיביות" ביותר. מי שעובד ככה מגיע לתוצאות רבות ומשמעותיות בזמן ובמאמץ נמוכים יחסית, מה שגם משאיר מקום לעשות עוד דברים.

מה הבעיה עם חוק פארטו

זו לא בדיוק "בעיה", אבל יש כאן מלכודת. כשמשקיעים רק את ה20% ומשיגים "רק" את ה80% מקבלים תוצאות רבות ועוצמתיות. אבל כדי להשיג תוצאות יוצאות דופן בתחום מסוים, בדרך כלל צריך להשקיע את כל ה80% הנותרים רק בשביל ה20% הנותרים. מי שחי לפי חשיבת 80-20 נטו, על כל תחום בחייו, לא יגיע להיות מאסטר בשום דבר. יהיה מצוין, ישיג תוצאות טובות בהרבה תחומים, אבל לא יהיה הכי טוב באף אחד מהם, ולא יגיע לתוצאות יוצאות הדופן שדורשות התמסרות מלאה לתחום ספציפי אחד.

מעבר לכך, בתוך אותם 20% תוצאות שנשארו, פועל שוב אותו חוק. מתוך ה20% אפשר להשיג 80% מהתוצאות ב20% מהזמן, כלומר 16% מכלל התוצאות ב16% מהזמן. מה שאומר שכדי להשיג את 4% התוצאות הנותרות, צריך להשקיע 66% מהזמן. וכן הלאה.

דוגמה שממחישה את זה: ניקח אדם צעיר, בריא וספורטיבי ברמה סבירה.

1. כבר עכשיו הוא יכול לסיים ריצת 10 קילומטרים בשעה, או 70 דקות.
2. כדי לסיים את הריצה בתוצאה טובה, נגיד 50 דקות, צריך כמות אימונים מסוימת. נגיד חודשיים, זה פרק זמן סביר, עם 3 ריצות בשבוע.
3. כדי לסיים בתוצאה מעולה, נגיד 40 דקות, זה כבר סיפור אחר. כנראה צריך לפחות חצי שנה, אולי יותר, של אימונים. שוב, משהו כמו 3-4 ריצות בשבוע.
4. כדי להגיע לתוצאה אולימפית, בערך 30 דקות, אותו אדם יצטרך להשקיע שנים רבות, להתאמן כמעט כל יום, ולחיות את ענף הריצה לחלוטין: תזונה, שינה, אימונים, הכל.
5. ירידה של עוד 4 דקות תהפוך אותו לשיאן אולימפי. בתחרויות האלה כולם כבר משקיעים את כל חייהם כדי להיות הטובים ביותר, ובודדים מצליחים לשבור את השיא.

מאסטר כדרך חיים

ברור שאף אחד לא צריך להיות ספורטאי אולימפי בכל תחום בחיים. רוב האנשים לא ישקיעו כזאת כמות בשום דבר, וזה גם בסדר גמור. מה שכן חשוב, לדעתי, הוא לשמור על כמה תחומים בחיים שבהם הולכים צעד אחד קדימה, הופכים להיות מאסטרים במשהו, לפחות בדבר אחד. זה נותן המון עוצמה: לדעת שיש דבר אחד, לפחות אחד, שעושים אותו ברמה הגבוהה ביותר שיש, ברמה שרק בודדים מגיעים אליה כי רק בודדים השקיעו את כמות המאמץ והעבודה שהשקעתם באותו תחום.

בדיוק כמו בעקומת ה80-20, ברוב התחומים בחיים עדיף להשקיע 20% כדי לקבל 80%. אבל הפוסט הזה לא על זה. הפוסט הזה על כך שיש מקום להשקיע את ה36% הנוספים כדי להגיע ל96% תוצאות בכמה תחומים נבחרים, ובעיקר על כך שכדאי לבחור לפחות תחום אחד שבו נותנים את כל ה-100%, כדי להגיע ל-100%.

איך בוחרים את התחום הזה

לא כל תחום מתאים לזה, וגם לא כל תקופה בחיים. תחום שכדאי לבחור כמאסטר-פרויקט הוא כזה שחשוב לכם ברמה עמוקה, לא רק תחום שבו קל להראות התקדמות מהירה. חשוב גם לזהות מתי נכנסתם לאזור שבו החוק נשבר, כלומר מתי כל שיפור נוסף דורש הרבה יותר מאמץ יחסית לתוצאה. זה לא סימן שצריך לוותר, זה סימן שאתם ממש בתחום שבו נבנית מאסטריות, ושם צריך להחליט במודע אם זה שווה לכם את ההשקעה.

אז צאו לחייכם והיו מאסטרים

חוק פארטו הוא כלי מצוין לרוב החיים. אבל שווה לשמור לפחות תחום אחד שבו לא מסתפקים ב-80%, ולתת בו את המאמץ שדורש להגיע רחוק יותר ממה שרוב האנשים בכלל מנסים.