פרק 9: לשים את עצמך במרכז, צעד אחר צעד (עם עופר מלמד)

ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט על התפתחות אישית, בלי קלישאות וסיסמאות. אני גל צחייק, והיום אני יושב פה עם אדם סופר מיוחד, עם עופר מלמד, אדם שבאמת, אני זוכר שהייתי בהרצאות שלו לפני הרבה שנים, ותובנות ודברים שאני לקחתי מסדנאות שלו, משיחות אישיות איתו וממקומות שנפגשתי בו ככה, along the way מה שנקרא, עשו לי שינויים גדולים בחיים. עופר פיתח את שיטת המכלול, שבעצם אומרת משהו פשוט, ניתן לו כמובן להרחיב עליה עוד שנייה, ששינויים קטנים בהתנהלות, בהתנהגות ובחיים יוצרים שינויים גדולים. וזה האמת היא בדיוק מה שקרה לי. עשיתי כמה שינויים קטנים בהתנהלות שלי, אבל זה באמת יצר לי שינויים ענקיים בחיים. שלום עופר מלמד, מה שלומך? מי כמוך גל צחייק, מי כמוך, איזה כיף שהזמנת אותי, מדהים אתה. אני חייב להגיד לך עופר אחד הדברים, שתי דברים ענקיים שלקחתי ממך. אחד זה הרעיון הזה של אם יש דברים לא נוחים ולא נעימים, אז פשוט לעשות אותם כמה שיותר מהר וגם מוקדם בבוקר. והדבר השני זה איזשהו חיבור שאתה עשית בסדנה, אני לא יודע אם בכוונה או שזה יצא לך במקרה, בין ההצלחה שלך בעסקים לבין ההצלחה שלך בספורט, לבין זה שאתה מתמיד בספורט. וזה משהו שממש אני לקחתי לעצמי ואני ממש מרגיש את השינויים שזה עשה לי, אתה יודע, לא רק באותו רגע או באותה תקופה או לאורך חודשים אחר כך, אנחנו מדברים אולי שמונה או תשע שנים אחרי הסדנה הזאת ועדיין הדבר הזה בועט, משפיע והקול שלך בראש שלי רק שאתה יודע. וואו וואו וואו איזה כיף, אני גם מרגיש את ההתרגשות וגם אותי זה מרגש, זה מאוד מרגש שאנשים באים ואומרים לי תקשיב אתה אמרת לפני איזה עשר שנים או כך וכך ואני עושה כך וכך ואני בכלל לא, אתה יודע יש דברים שאני גם לוקחות כאילו שאומרים לי אמרת לי בנקודה הזאת לעשות את זה והם לקחו את זה ופיתחו את זה עולם כאילו וזה כיף גדול, זאת השליחות שלנו מי כמוך יודע. ואפרופו לעשות שתי פעולות אז לא נוחות עד 11 בבוקר. עד 11 בבוקר. עד 11 בבוקר כן. והשילוב זה בדיוק אתה יודע הקטע הזה של השילוב שאתה לקחת ואפשר לקחת את זה לעולמות אחרים זה בדיוק הסיפור כאילו הרי כל הפוקוס שלי זה התנהלות זה איך אנחנו מתנהלים איך אנחנו קמים בבוקר אנחנו נדבר על זה על מה אנחנו חושבים שאנחנו איזה פעולות אנחנו עושים כשאנחנו קמים בבוקר אתה יכול לשאול אותי גם לגבי זה איך אני קם בבוקר מה אני עושה וזה הריטואלים שלנו ובסופו של דבר לדעת גם לעשות את החיבורים זאת אומרת אם אני כבר עושה פעילות ספורטיבית עושה הליכה אז בוא תשמע גם הרצאה בוא תעשה זה לא תעשה שיחת טלפון זה שיחה אחרת בסדר אבל בוא סיימת פעילות ספורטיבית סיימת משהו אתה בדרייב אז יאללה אז תקליט איזה סרטון כאילו לקהילה או תיתן ערך החוצה אם זה משהו שנמצא שאתה רוצה לעשות תחבר בין הדברים לעשות חיבור וזה המכלול שיטת המכלול גם כן זה המכלול של החיים לחבר בין הדברים. מעולה באמת אני רואה שהרבה אנשים מסתכלים על העשייה שלי או של אנשים אחרים בטח אנשים כמוך ושואלים את עצמם איך האנשים האלה מספיקים לעשות כל כך הרבה איך עופר יכול גם מה להוציא השנה ספר ולעשות השקה ענקית ומאוד מרשימה ספר מדהים נדבר עליו אולי טיפה בהמשך גם לעשות הרצאות סדנאות גם להיות בסטורי גם לנהל עסק גם לעשות ליוויים ותוכניות ועוד הרבה דברים שהם לא יודעים אפילו שאתה עושה וגם לנהל חיים אישיים שמאשרים בדברים ובאמת זה שאלה שאני בטוח שמי שעכשיו שמע את מה שאמרת שואל את עצמו איפה יש לי זמן לעשות גם ספורט גם עכשיו ריטואלים בבוקר גם דברים לא נוחים תן לי לעבור את היום מה אתה אומר על הדבר הזה. תראה אני קודם כל אני אגיד שבסופו של דבר אם אתה נמצא בתוך הנתיב שלך ויש לך למה ברור לגבי דברים שאתה רוצה לקיים ולעשות אתה מקיים ואתה עושה אותם ולצורך העניין אפילו היום בבוקר היום בבוקר אתה יודע יש לי באמת שאני אומר את זה בצניעות יש לי יום פול האוס כאילו אני יש לי גם ברייקים במשך היום הזה אני מדבר על היום הזה בסדר ספציפי אני גם רק חזרתי עכשיו מסדנה שהעברתי לישראלים באתונה כאילו אתה מבין אני זה עכשיו זה לא אני לא אומר את זה אני אומר את זה בצניעות יש לי יום שהוא די ארוך אבל ארגנתי לעצמי תלוס בצורה כזאת שעד 12 לא פגשתי אף אחד זאת אומרת למעשה עד המפגש שלנו לא פגשתי אף אחד אוקיי זאת אומרת ארגנתי לעצמי תלוס בצורה כזאת כי אני יודע שהוא מסתיים בתשע בערב בסדר היום מסתיים בתשע בערב זאת אומרת תמיד חלמתי לעבוד משמרות אז המשמרת הראשונה במירכאות עשיתי מדיטציה יצאתי, ישבתי בחצר, עשיתי ספורט, כאילו, עכשיו, ויגידו לאנשים, טוב, אתה אופר מלמד, אתה כבר בנית את האימפריה שלך במחרות, כן, אתה זה, ואני אומרים לי את זה גם, כי זה בדיחה, הרי מה זאת אומרת? הרי ברור שאני, אני לאורך כל הדרך, אני פחות, אני לא יודע מה אתה מרגיש, אני מרגיש על קצה הקרחון, מה זה קצה הקרחון? אם כל זה זה הקרחון, כאילו, קף יד, תיקחו, תיקחו קף יד, הקרחון, אז אני נמצא על האגודל, יש לי עוד מלא לעשות, כל הזמן אני מרגיש ככה, זאת אומרת, אז אומרים לי, לא, אבל אתה כבר עשית, אתה כבר זה, אתה יכול לעשות מדיטציה בבוקר ולהתחיל את היום, זה לא נכון, זה לא קשור, זה עניין של, של, של התארגנות עם עצמך, וגם לשים את עצמך במרכז, שים את עצמך במרכז, זה משהו שאני רוצה שאנשים יקחו, כאילו, מה הסיפור, אם אני אתחיל, יכולתי למלא את הלוז גם בתשע בבוקר, ולעשות פה, פיטיטי, וישיבת צוות, ולא, למה? מה קרה? כאילו, מה הקטע? כי היום את ממשיכה התשע בערב, אז היום בבוקר, אני משתי כזה, אז אני אומר לה, אז היא אומרת לי, וואי, אבל יש לך, אני כאילו, אתה הולך לרוץ, היא עושה לי, אז אמרתי לה, כן, אני הולך לרוץ, אבל אתמול בערב אמרתי לי שיש לך יום מטורף, אמרתי לה, כן, אבל אני גם עושה ספורט, כאילו, זה חלק מהיום המטורף שלי, כאילו, זה חלק, הרי איך אני אעביר את היום, אני אומר לה, אם אני לא אעשה ספורט עכשיו, אתה מבין את הסיפור? עכשיו, מה העניין? שהרבה פעמים, אנשים אומרים לי, טוב, אני אעשה ספורט מחר, תמיד מחר, אפרופו דחיינות, וזה נדבר אולי על דחיינות כמה, אבל מחר, מחר, מחר, ואני, יום אחד, אני הולך לבריכה, אמיתי, אני שוחה גם, תקשיב, כאילו, אתה מבין, אז אני מגיע לבריכה, ואין לי זמן, אין לי זמן, אני מגיע לבריכה, עכשיו, אני לא יודעת רב, אני, פשוט אני יודע שאין לי זמן, כאילו, ואני קולט את עצמי, ואני אומר, נשארתי מלא דברים במשרד, נשארתי זה, ואני בחנייה שלבריכה, ואני אומר, אופר, אתה לא נורמלי, זה לא שקבעתי עם מישהו על חשבון הזמן הזה, ויש לי עוד דברים, זה. ואז אני כזה מגיע לחנייה, ואני אומר, טוב, ואני אעשה עוד שתי צעדים, אני אלך לכיוון שפת הבריכה, נראה מה אני מרגיש, ואז אני, אתה יודע, לעשות פעולות בלי לחשוב יותר מדי, פעולות אוטומטיות, כמובן שיש לך, שהפגישה הבאה מתחילה עוד שעתיים, כאילו, אם זה פגישה עם אנשים, כאילו, ואני אומר, ולפעמים זה גם אין פגישה עם אנשים, אבל יש מרדה דברים שהם מחויב, או שאתה צריך לחזור, אתה צריך, אבל הסיפור, לא, אבל אני חייב לספר, אני אתן לך את ההודעה הזאת שאני עומד על שפת הבריכה, ואז דודו המציל, כתבתי את זה גם בספר שלי, אמיתי, אומר לי, וואו, עופר, וזה, היית פה לפני היומיים, אתה פה, אני אומר לו, דודו, אין לי זמן, אני חושב ללכת הביתה עכשיו, אני עומד מול הבריכה, אני אומר לו, אני חושב ללכת עכשיו, כי יש לי מלא דברים, הוא עושה לי דבר כזה, וזה השיעור מהסיפור הזה. הוא אומר לי, תקשיב, כמה זמן תכננת לסחות? אמרתי לו, 40 דקות. הוא אומר לי, תקשיב טוב, אם תסחה רבע שעה, זה יותר טוב מלא לסחות בכלל, ואם תסחה עשר דקות, זה עוד יותר טוב מלא לסחות בכלל. תסחה כמה דקות ותלך. ושחיתי באותו בוקר 20 דקות במקום 40 דקות, ותאמין לי, יצאתי משם, מתפוצץ באנרגיה. בדיוק. ואני רוצה להגיד את זה, שבאמת הרבה פעמים, בחוויה שלי גם, כאילו יש המון לחצים חיצוניים. ואנשים חושבים שאנשים מצליחים במרכאות, או שבנו מה שאתה אומר משהו, אז יש להם את הפריבילגיה לשים את עצמם במרכז, כמו שאתה אומר, ולשים את הלחצים החיצוניים בצד. והאמת היא שלפחות מהחוויה שלי, ככל שאני בונה יותר, ככל שאני עושה יותר, ההפך יש יותר לחץ חיצוני, ויותר קשה לשים את עצמך במרכז, וההפך, ההרגלים האלה חייבים לבוא מהיום הראשון, ולהגיד לעצמי שאני חייב, כמו שאני עושה את הטיפול באוטו, או מתחזק את ה, לא יודע מה, אוכל או שוטי מים, אני חייב לעשות את הדברים האלה, ובאמת, גם אחד הכלים שאני לקחתי ממך, זה לא לסמוך על כוח הרצון שלי כל יום, כי אז אני מפסיד, ובאמת נגיד אני, יש לי, יש מכון טיפוס, אני אוהב לטפס, יש מכון טיפוס ליד המשרד שלי, וכשאני יודע שאני קם בבוקר ליום, שאני מטפס לפני העבודה, אני לא שם את הבגדים של העבודה, אני שם בגדים של טיפוס, שאי אפשר, אני לא יכול להיכנס איתם למשרד, כאילו, אין מצב שאני נכנס למשרד עם הבגדים האלה, זה יראה מגוחך, ואז גם אם קורה מצב, שאני אומר, וואו ויש לי רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה, אני אומר, טוב, כאילו, לפחות אני אגיע לקיר טיפוס, גם אם אני לא אתפס, אני אתקלח, כאילו, אז ואז אני כבר שמה עוד צעד קטן, עוד צעד קטן, אז אני כבר מטפס, אני כבר עושה את הקושר, אני כבר עושה את הספורט, ואני יודע שאולי לחלק מהאנשים זה נשמע מוזר, כי הם לא שמעו את ההרצאה של אופר מלפני תשע שנים, אבל החיבור הזה, בין לשמור על הגוף שלי, בין לתחזק את האנרגיה שלי, לבין הצלחה בחיים, בעסקים, זה משהו מאוד מאוד מאוד משמעותי. בוא תרחיב לי קצת על זה, אם אפשר, אני רוצה לשמוע את זה ממך. תראה, אני אגיד משהו בהקשר הזה. תראה, קודם כל, אני קראתי לזה זמן תחזוקה. עכשיו, זמן תחזוקה הוא זמן שלבחינתי העסק שלי עובד. עכשיו, זה לא שהעסק שלי עובד עכשיו בגלל שיש לי עוד עשרים או שלושים איש שעובדים ואני המנכ״ל הגדול הלכתי לזמן תחזוקה. זה לא השיחה, זה יכול להיות זה, אבל זה גם המנכ״ל הגדול ששמע את הגישה הזאת, יש לו מיליון ואחד דברים שהוא צריך לעשות ויש לו עשרים מנהלים לצורך הדוגמה, ומתחתיהם יש עוד אנשים, והוא לא עושה זמן תחזוקה. עכשיו, מה אני אומר? אני אומר שכשאני שוחה, כן? כשאני שוחה, העסק שלי מתקדם. אוקיי? כשאני עושה פעילות ספורטיבית, אני עובד עבור העסק שלי גם, לא רק עבור העסק, עבור המשפחה שלי. כי הרי אם אני אהיה במצב מתוחזק, זאת אומרת שאני מרגיש טוב עם עצמי, שאני בריא לצורך העניין, אני אוכל לעשות, אני בשיחת מחירה, הבא נהיה הרבה יותר טוב. בסדר? או בשיחת צוות הבאה, אני אשים לב לכל מיני ניואנסים שלא הייתי שם לב אליהם, אם לא הייתי הולך לעשות ספורט. זאת אומרת, מבחינתי הזמן תחזוקה הוא זמן שהוא לא רק תחזוקה של הגוף, הוא תחזוקה של העסק ותחזוקה של החיים שלי. ואם אני אזניח את זה, אז מה הסיפור? כאילו, מה העניין שלנו אם אנחנו מזניחים את עצמנו? עכשיו, אתה יודע, אתה בטח מכיר, אתה אוכז הרי ביד הרב. רובין שרמה, פעם אחת, יימם אותי בסמוכרת, אני קורא לזה, אתה יודע, כמו משהו שכאילו תופס אותך, כמו שנתת לי דוגמאות לגבי מה שתופס אותך, שאני אמרתי, והוא אמר דבר, ודרך אגב ראיתי אותו אומר את זה בלייב, כאילו הייתי מולו כשהוא אמר את זה, וזה תפס אותי, זה הדהד לי כל כך חזקה, עכשיו הייתי צמרמורת, כאילו. והוא אמר, אני אגיד לכם משהו אחד, חברים. הזמן שאתם לא תעשו פעילות ספורטיבית ואתם לא תתחזקו את עצמכם, עכשיו זה לא בקטע של להיות איירון מנו, לא, תעשה פעילות ספורטיבית שלוש שעות בשבוע, הוא אומר שלוש שעות בשבוע. הפעילות הספורטיבית שאתה לא תעשה שלוש שעות בשבוע, אני מצטער להגיד לכם, אני אמרתי את זה גם בכנס שלי לפני שבועיים, אני מצטער להגיד לכם, זה נצטבר בזמן וזה זמן שכפי הנראה תצטרכו לטפל בעצמכם. אז תחליט עכשיו שאתה בריא, אם אתה בריא ואתה בסדר, אז האם אתה רוצה עכשיו להשקיע מרצונך בעצמך או שלא תהיה לך ברירה ותצטרך להשקיע ואז בכלל לא יהיה לך זמן לפתח כל מיני דברים שבא לך לפתח בעסק שלך, בעשייה שלך. מעבר לזה, החוויה שלי זה שההתמודדות הזאת היא מול עצמי, מול האתגר, מול הקושי, גם הקטע הזה של לדחוף את עצמי, לא משנה אם זה בבריכה, בריצה, בחדר כושר, בטיפוס או בכל דבר אחר, זה כאילו נותן איזושהי הרגשה שאתה מתחיל את היום, כמו עם הטיפ שלך עם שתי דברים הלא נוחים לפני 11, אתה מתחיל את היום בתחושה של ניצחון, אתה מתחיל את היום בתחושה של הצלחה, אתה מתחיל את היום בתחושה של ביטחון, של מסוגלות, ואז כשבאים אליך אתגרים, זה כאילו מצחיק, אבל אתה אומר, אני אומר לעצמי ואני יודע שאנשים אחרים, הצלחתי את הריצה, אני אצליח את הפגישה, הצלחתי את הטיפוס, אני אצליח את הדבר הלא נעים ולא נוח הזה. זה להרגיל את עצמך להיות באמת במקום הזה, ואני חושב שזה משהו מאוד מאוד חזק. בהקשר הזה של תחזוקה וכל הדבר הזה, שמעתי שהיה לך, אני יודע מהפייסבוק וזה, שהיה לך לאחרונה איזושהי פציעה לא נעימה, ומתוך המסגרת של ההתאוששות שם היו לך כמה תובנות מאוד מעניינות, אתה רוצה לשתף על זה קצת? כן, הרבה תובנות, הרבה תובנות. אני יכול להגיד שאני אקח את זה, קודם כל אני אספר על הפציעה, עברתי פציעה מאוד קשה לפני בערך שנה וחודשיים, ותכף אני אספר על הפציעה ומה קרה שם והכל, פציעה ספורטיבית, ושלא ישמע שאני איזה אחד שאתה יודע, כמו שאמרתי, עושה איירון מני, מוקזה, אתה יודע, סופרמן כזה, אני עושה פעילות ספורטיבית תחביבית לגמרי, אבל מתחזק. אבל אני אתחיל דווקא משהו מהסוף שאתה יודע ברגעים האלה מתעוררים שואבי אנרגיות ונותני אנרגיות מסביבך, והיו כאלה שהם לא שומעים לב שהם שואבי אנרגיות, אבל אתה ברגעים כאלה שאתה שאתה בפציעה רצינית, שתכף אני אספר עליה, וצוחקים איתך בהלצה כזאת, וזה לא הלצה, זה מין כזה סרקזם, לא יודע איך לקרוא לזה, ציניות, שזה משהו שגם כן תיקחו אנשים כרים. לא להתקרב לציניות, או שאתה צוחק או שאתה רציני. ואנשים, ופה נבחנים גם איך אנשים כאילו זה, ואנשים כתבו לי בפייסבוק לצורך העניין, תמיד ידעתי שספורט זה מסוכן, ובמקרה זה אנשים שלא עושים ספורט. כן. כן. ואני לא, אתה יודע, אני בקטע עם אלה, אני לא, איך אומרים, אני עושה לייק אפילו לתגובה כזאת, אני לא מגיב, כאילו, אני לא נכנס למקומות אלה. והיו גם כאלה שכתבו, ואני תכף נותן את הפאנץ' בסיפור הזה, והיו כאלה שכתבו, פציעות זה רק לאלופים, אוקיי? וגם פציעות עסקיות זה רק לאלופים. ולזה אני התייחסתי. ועכשיו תיקחו את זה אנשים יקרים, איפה אתם מפנים את הפוקוס שלכם? על זה שהעסקה לא הצליחה? על זה שהלקוח הזה עזב? על זה שהוא אמר לכם שמה אתם עושים סרטונים כאלה או אחרים? או על זה שמישהו בא אליכם ואומר לכם שהסרטון הלא מוצלח זה לאלופים? אתם מבינים? וזו תובנה מהפציעה. בסדר? מה שאתם מתמקד בו יגדל. עכשיו אם אתה מתמקד על איזה אחד בקהל, אנחנו הרי עובדים מול קהלים, כן? אתה מתמקד על איזה אחד בקהל שכל הזמן ימערו ציניות? אז מה נהיה? או שאתה מתמקד, דווקא עובד עם אלה שעובדים איתך, תעבדו עם מי שעובד איתכם. וזה מתחבר גם ללשים את עצמנו במרכז. תרחיקו את השואבי אנרגיות. מה הבעיה? בשביל מה להגיב לאנשים האלה שרק זה מה שהם מחפשים. אתם מבינים מה זה? זה תובנה אחת. אתה רוצה שאני אספר על הפציעה? אם אתה רוצה, אני יותר אוהב את התובנות. תרגיש חופשי. מה שאתה מאמין שייתן אחר בערך, אני סומך עליך מאוד. אוקיי, תודה. אז תראה, היה בוקר מאוד סטנדרטי. בקצרה אני אגיד. בוקר סטנדרטי, ינואר 2021. בערך אנחנו נמצאים, יש כאלה שישמעו את הפודקאסט הזה עוד שלושים שנה. אנחנו נמצאים בערך, כרגע נמצאים שנה וחודשיים מינואר 2021. יוצא לבוקר שגרתי, והכל טוב גם. זה גם כן קטע. כאילו הכל טוב בחיים. מה זה הכל טוב? יש אתגרים, ברור שיש אתגרים. היה את הקורונה, והיה זה, אבל כאילו אין איזה אתגרים דרמטיים. אתה יודע, רוצים לייצר, רוצים לעשות, יש לחצים. הכל טוב אני קורא לזה, שגרה. ואני יוצא לריצה, ריצת שחרור. ריצה של איזה חמישים דקות, אני מתחיל לרוץ בכיף. לא איזה ריצה שזה. ובערך אחרי, אני יודע מה, בקילומטר, ממש בסוף, איזה 500 מטר לפני, שזה גם כן קטע. אני נתקל בשפת מדרכה קטנה. שפת מדרכה קטנה, לא המדרכה הרגילה, ואני רץ על מסלול רגיל. שפת מדרכה קטנה בין מסלולים, ואני עפ קדימה, כמו שאתה רואה, אני עד עכשיו לא יכול ליישר את היד עד הסוף. אני עפ קדימה, ולעשות, לקצר את הסיפור, אני מגלה שיש לי שני שברים בכתף, בשני הצדדים של הכתף, ואני עובר ניתוח תוך כמה ימים, עם דרגים בכתף, ועשו לי כזה עיגוף של אחד הגיבלים, ואתה מבין, כאילו סרט, לא ישנתי ארבעה חודשים אחר כך. והדבר הראשון שעבר לי בראש, אפרופו תובנות, הדבר הראשון שעבר לי בראש ככה, שאני זוכר שהדהדתי דרך אגב, אנשים יכולים לחפש ביוטיוב, אופר מלמד, ביוטיוב יש סרטון אחרי הניתוח, תובנות אחרי הניתוח, תובנות מיד מאחרי הפציעה, חבל על הזמן כמה שזה יכול לתרום לעסק. מטורף, מלא. כאילו יש לנו סרטון של 15 דקות רק על תובנות, ואני ישר לוקח את זה לעסקים ולחיים. הסיפור הוא שהייתי במקום הכי בטוח שלי, מסלול ריצה, בוקר, לא ירד גשם, ינואר, אבל לא ירד גשם, היה יום יחסית שמשי, הכי בטוח שבעולם, כאילו הרגשתי, אתה יודע מה? זכוח אפילו, אפשר להגיד. כאילו מה יכול לקרות לי עכשיו? מה יקרה לי כבר? יש לי, כאילו גם אני בקושר, יש לי מאגרים של אנרגיה, אפרופו תחשבו על מאגרים של כלכלי, או מאגרים של לקוחות, מה כבר יקרה? ולא באתי זכוח לריצה, אבל כאילו, אתה יודע, באתי בכיף, לא חשבתי על כלום. אתה מכיר את הקטע הזה? זה כמו הקטע הזה שאתה נוסע מחיפה לתל אביב, ואתה לא קולט שאתה עברת את כל הדרך. ואתה כאילו במקום הכי בטוח, ובמקום הכי בטוח אתה חוטף את הזאפתה. וזה מה שאני רציתי, הדבר הראשון להגיד לכם, חוץ מהנותני אנרגיות ושואבי אנרגיות, שדווקא במקומות הכי בטוחים תהיו שם באלרט. מה זה המקומות הכי בטוחים? לדוגמה, אני עכשיו נתתי סדנה באתונה ל-30 איש, ואני כאילו מכיר, אני חי את המטריה הזאת, אני 15 שנה בתחום, אני באמת, כאילו באמת בשיא עצמי, אתה יודע, מי כמוך יודע, אתה כבר יודע, עמדת כבר מול מאות אנשים ומול זה, ואין חשוב זה. תקשיב, זה המקום הכי בטוח שלי. זה חדר הדרכה, אז מה אם זה באתונה? כאילו זה חדר. זה אותו דבר, כן. נכון, וזה ישראלים, זה לא שאני מדבר עכשיו באנגלית, ואני צריך זה, זה מקום לא נוח, מקום הכי נוח. ותוכן שאני אוהב, כאילו על יחסים לפני תוצאות, ואיך זה מתחבר למחירות, ו-t-t-t. ותקשיב, אני הכנתי את עצמי, אני ישבתי במלון בערב לפני שלוש שעות, ואני פשוט בדקתי קודם כל לפני זה מי האנשים, איזה סוג אוכלוסייה, מה הרקע שלהם, כל מיני דברים כאלה. הכנתי את השקפים, אתה יודע, יש לי את השלט שלי, אבל הכנתי גם שקפים ספציפיים לאותם אנשים. רשמתי תוך כדי הטיול, כי טיילתי איתם בחלק מהימים, כל מיני דברים שעברו להם בראש, ששמעתי שהם מדברים, רשמתי, וזה. מה אני רוצה להגיד? במקום הכי בטוח שלי עשיתי את ההכנה הכי מדוקטקת. וזה גם משהו שלקחתי מהפציעה. לא באתי, באתי כאילו, מה, אני אוכל את זה בלי מים. אתה יודע, אנשים אומרים לי, לפני כנסים בטח אומרים גם לך, אתה אוכל את זה בלי מלח, אומרים לי את זה. זה ממש לא נכון. זה ממש לא נכון להתייחס לזה ככה. כן, אתה יודע אופרה, הדבר הראשון שעלה לי לראש שאמרת את זה, ושמטט את הסיפור באמת מהפציעה, זה עלה לי על המקום הזה של משפחה, זוגיות, כל המקומות האלה. אני נפגש עם הרבה אנשים, שאתה יודע שהפוקוס שלהם הוא על הקריירה, על ההתפתחות האישית, על ההצלחה, ושזה דבר טוב. כי יכול להיות שהם הגיעו לאיזשהו גיל בחיים והם מרגישים שוואלה, המשפחה שלהם עובדת טוב, הזוגיות שלהם עובדת טוב, אבל הם לא הגיעו לאן שהם רצו ברמה האישית, ברמת ההתפתחות, ברמת הקריירה. או שהם צעירים או משהו, לא יודע, והם רק רוצים להזניק את הקריירה. ובגלל ששם הם מרגישים חוסר ביטחון, הם שמים שם המון פוקוס והמון מאמץ והמון אנרגיה והמון השקעה, שזה נחוץ ונכון וטוב, ואם לא אי אפשר להתקדם. זה ברור לכולם. אבל כאילו הם מתחילים לקחת את הזוגיות כמובן מאליו, את המשפחה כמובן מאליו, את הדברים האלה כמובן מאליו. ואז פתאום הדברים הכי טובים שיש לאנשים בחיים מתחילים להתערער. כמו שאתה אומר, שם הם מקבלים את הזאפטה ואז כל מה שלא עשית בצד השני, לא משנה. וזה באמת, אני חושב שיש פה תובנה מאוד חזקה שאתה אמרת וככה עברה לי בין השורות, ידידה לי בין השורות, כמה זה חשוב דווקא אם יש לך זוגיות מצוינת. לוודא שאתה לא מפספס והולך שם כמובן מאליו. אם יש לך מערכות יחסים מצוינות עם הילדים שלך או עם חכים שלך או עם הורים שלך, איך דווקא שם אתה צריך לוודא שאתה לא נופל ולא הולך זכרוח ולא נותן לזה סף מדרכה מאוד קטן, לא גדול, סף מדרכה קטן להפיל אותך ולעשות לך איזה משהו רציני. אני חושב שיש פה תובנה מאוד משמעותית באופן כללי לחיים. עוד דבר. תודה. תשמע, אתה יודע, אנשים נוטים לקחת את זה רק למקומות של... אמרת מובן מאליו, צמד מילים מאוד חשוב על המובן מאליו. יש לי הרבה מה להגיד בהקשר שלו. שום דבר לא מובן מאליו, זה אנחנו יודעים להגיד, אנחנו לא עושים. כלומר, לא אנחנו, אבל כאילו, אנשים אומרים שום דבר לא מובן מאליו, הכל הבריאה, רק הבריאות, אבל הם לא חיים ככה. או אתה מבין, כאילו, שום דבר לא מובן מאליו, זה מין הכרזה כזאת שאנשים יכולים להגיד גם בערוץ 13, כאילו סתם, אתה יודע. אבל אתה חי עם זה ששום דבר לא מובן מאליו? לא אתה, האם הבן אדם, האם אתה באמת שם לב לזה שזה לא מובן מאליו? ואם אתה בצומת לב שזה לא מובן מאליו, אז אתה מחולל פלאים, אם אתה בצומת לב. עכשיו אני אתן לך דוגמה פשוטה, אני בהרצאות שלי, דרך אגב בהקשר של מחירות בגישה הטבעית, אחד הדברים שאני אומר בהקשר של מחירות, דרך אגב אפרופו מחירות, אני לא יודע, זה יכול להיות קהל על קשת רחבה, אז מי שלא בעל עסק הוא גם מוכר, שלא תתבלבלו. כולנו במחירות, בסדר? אנחנו תמיד במחירות, אמר מישהו פעם במיוזבי, הוא אומר, גם בחדר המיטות אנחנו במחירות, כאילו אתה יודע. ולא רק הגברים. אז כאילו, עכשיו למה אני לוקח את זה למחירות? כי אני כשאני מתחיל שיחת מחירה אני מחפש על מה אני יכול לפרגן. על מה אני יכול להגיד מילה טובה. עכשיו למה נזכרתי בזה? כי פרגון כדרך חיים, זה כאילו נתפס לנו מובן מאליו, טוב נו, היא אשתי כאילו, או בת זוגתך לצורך העניין, בסדר אז היא... להסוף כבר לא יודע מה כל מיני דברים, שקשורים לבית וזה וזה, וזה כאילו, זה חלק מהתפקיד שלה. ואני עשית את הדברים שלי, וזה חלק מהתפקיד שלי. אבל אף אחד לא יגיד לאחד לשני, בגלל שזה מובן מאליו, תקשיב, זה שדאגת להזכיר לי לקחת את בן מהחוג, תודה רבה לך. אתה מבין? עניינית. ואני אומר, תיקחו את הקטע הזה של המובן מאליו שנמצא בסביבה שלכם, ותפרגנו יותר לדברים הכי בסיסיים שנמצאים אפילו, אתה יודע, בתוך הרשתות החברתיות. תהיו טיפה יותר נדיבים, היקום יהיה נדיב אליכם בחזרה. מה הסיפור? פרגנו יותר, זה המילה. גם בדברים שהם מובנים מאליהם. הבן שלי יכול לסדר את החדר שלו כל יום, ואני יכול להגיד לו, באיזה יום, תקשיב. וזה כאילו כבר מובן מאליו, זה בילט אין. אז אני אומר לו, תקשיב בן, אני שם לב שאתה מסדר את החדר שלך כל יום, אז הוא יכול להגיד לי, כל הכבוד לך. ואז אני יכול להגיד לי, אבל אבא, מה הסיפור? זה קורה כל השנה, מה הקטע שלך? ככה הוא יכול להגיד לי. אז אני אומר לו, תקשיב, זה פתאום התהד לי, ורציתי להגיד לך, שכתן עליך. אנשים גם קשה להם עם פרגונים, אתה מבין? הם ישר בהתנגדות. אז בסדר, הכל טוב, אתה מבין? אז זה אפרופו מובן מאליו, או המקומות הבטוחים. שימו לב. זה בדיוק להביא את הלב. בדיוק זה. זה ממש ככה, זה לחיות חיים עם יותר רגש, בסופו של דבר. אם אתה חי חיים שאתה רץ לידם, אז הכל נהיה יותר דול, יותר משעמם, יותר אפור. וכשאתה באמת... זה מאוד נוגע במה שאתה אומר, שזה באמת ככל שאתה יותר מתבונן ושם לב לדברים, אפרופו מיינדפולנס, אולי בפודקאסטים אחרים, וזה להיות פשוט בנוכחות למה שקורה סביבך, אתה יכול להבין כמה דברים יש, כמה דברים קיימים, איזה מזל יש לך, כמה טוב. אפילו בתוך עין הסערה, מה שנקרא. אתה יודע, יש לי איזה נטייה כזאת לפעמים, אני עובד על זה, אבל לפעמים עדיין לצאת ברגע האחרון לאנשהו. ואז, לא לדברים סופר סופר זחשובים, אבל עדיין. ואז אני יוצא לאנשהו, ואז יש פקקים, או יש איזה בלתם או משהו כזה, ואז אני יכול להיכנס לזה קטע של כעס עצמי, ולהגיד, רגע, אבל אם עכשיו הייתה תאונת דרכים חס וחלילה, אם עכשיו היה, לא יודע מה היה קורה לך, אז היית מאחר, כאילו, אז זה היה קורה. אז הפקק הזה, זה יעקב אותך בחמש דקות, לא עכשיו בחמישים דקות, נכון? היית מוכן להתעכב בחמישים דקות. אם עכשיו היה פה מישהו שצריך את עזרתך בצד, היית עוצר את הרכב, נכון? והולך לאושיט לו עזרה. גם אם זה, כאילו לפעמים, להסתכל על הדברים שכאילו, מובן לנו מאליו הטוב, כמו שאתה אומר, אבל גם הרבה פעמים מובן לנו מאליו שהרע לא קורה. אבל הרע כן לפעמים גם קורה. זה גם חלק מהחיים. נכון, נכון. זה מאוד מאוד... ואתה יודע, הרבה אנשים גם מכירים את הקטע הזה, אבל באמת, גם בקטעים שפחות טוב לנו, אז באמת להיות בהוכרה גם על זה. זאת אומרת, להגיד, יש משהו שם עבורי, אני אבין אחר כך. אני אבין אחר כך. גם בדברים שהם פחות טובים שקורים לנו. ואני, יש לי מין ריטואל כזה, שבכלל כל הסיפור של ההתנהלות זה ריטואלים. זה איך אני מתנהל ברמה היומית, איך אני מנהל את עצמי. ויש לי מין ריטואל כזה לפני השינה, כשאני ככה עם עצמי, ועוד שנייה נרדם. אני שואל את עצמי, תגיד, מה עשית היום שלא הלך הנוח? מה עשית היום שלא הלך הנוח? אתה מבין? ואז באיזשהו מקום, אני נוכח גם לדברים שהם פחות טובים אולי, שקרו לי, ועשיתי כל מיני פעולות שהם לא נוחות סביב הדבר הזה. וככל שאני נתקל בדברים שעשיתי שלא היה לי נוח היום, אני מבין שהתקדמתי. אז אם אתם בסיטואציות לא נוחות בחיים שלכם בקטעים מסוימים, תדעו שאתם בהתקדמות. Very simple. אם כבר אנחנו מדברים על ריטואלים וריטואל לילה, אז בוא נחזור לנושא שפתחנו מקודם, שהוא משמעותי. בוא תספר לנו קצת על הריטואל בוקר שלך, על השגרת בוקר שלך. אני יודע שזה נושא שמאוד מעניין הרבה מאוד אנשים. אני כתבתי על זה כמה מאמרים, וגם אני חושב שיש סרטון שלי, אני לא בטוח אם תורגם לעברית או לא, באנגלית בטוח יש. אבל תגיד לי אצלך, איך אתה רואה את זה? איך אתה מנהל את העניין הזה? כמה זה חשוב? אוקיי, אז תכף נדבר על הבוקר. אני רק אחזור לעוד איזושהי תובנה סביב הפציעה. תובנה מאוד חזקה שהיא כאילו אולי ידעתי אותה, אבל זה התבהר לי יותר. וזה משהו שבאמת חשוב לי כאילו להשאיר פה עבור האנשים ששומעים. כולנו נמצאים בסוג מסוים של אתגר כל הזמן. אוקיי? ככה אני מאמין. ואם אתם, כאילו, אם עכשיו היה פה עכשיו אולם מלא באנשים, והייתי שואל אותם, מי אתגר קל לכבד? האם כולכם מרגישים שאתם מאתגרים במה? כולם היו אומרים לי את זה, אני חושב שאם אנחנו לא מאותגרים או לא מאתגרים את עצמנו, אז באמת כל הפאשן וכל הדרייב, ויש גם אתגרים שיכולים להיות בריאותיים, כלכליים, עסקיים, ואחת התובנות המשמעותיות זה להפנים שאתגרים תמיד מקדמים אותם. אני רק צריך להיות פתוח לזה, רק צריך להיות פתוח. אתגרים תמיד מקדמים. ובהקשר הזה, הספר השני שלי נולד, אני מראה לך אותו פה, הספר השני שלי, 365 פעולות להצלחה שלך, הוא נולד כתוצאה מהפציעה. אני לא יודע אם ידעת את זה. לא, לא ידעתי את זה. אז יפה. אז זה גם כן קטע עכשיו. זה כשאתה ברגעים כאלה של אתגרים, אני מחזיק פה את הכתף, אתה ברגעים כאלה של אתגרים, ואתה רוצה לעשות כל מיני פעולות, ומגיעים אליך כל מיני סיטואציות, אני אומר להרגיש ולעשות. כמו שאני מוחק כף עכשיו, להרגיש ולעשות, לא להתמעמע יותר. קיבלתי טלפון ממי שהוציא לאור את הספר הראשון שלי בסטימצקי, כדי שהוא התקשר כדי לנחם אותי על הכתף, ושגם הוא היה לו פציעה בכתף. ואז נזכרתי שב-2019 התחלתי לכתוב ספר, דחיתי את זה בגלל כל הקטע של הקורונה שהתחילה ב-2020, והייתי מוסך לכל מיני כיוונים, ואז שחררתי את הספר לאותה תקופה. ואז אני אומר לו, שלחתי לך כתב של ספר שהתחלתי לכתוב, הוא אומר לי, אמרתי לו, שלח לי את זה, הוא אומר לי, אופר זה שלך, מה אני אשלח? מה שלחת לי? אני אומר לו, שלח לי את זה, אני פה במיטה, אני לא יכול לזוז, אני רוצה להסתכל על זה. ואז הוא שלח לי את זה, ואני בטלפון, אני מקבל את הכתב הזה בקובץ, ואני מתחיל להלאל בזה, ואני מתחיל לפקוט. ואני קולט שכתבתי משהו, התחלתי לפקוט, היו שם איזה 60%, 65% מהספר. ואני אומר, מה זה פאק? ואז אני קורא לשתי הבנות שלי, יש לי תיאומות, שהן בנות 18 היום, ואני אומר להם רומי וגיא וזה, ואני במיטה, ועכשיו כל שנייה שהייתי קורא למישהו כשהייתי חולה, אז כל שנייה, כשהם לא חולה, כשהייתי עם זה, הייתי צריך עזרה בלהתלבש, ואתה לא מבין איזה מעבר. אני אומר להם, תקשיבו, סיפרת להם את הסיפור, ואני לא יכול להקליד גם, לא יכול לעשות כלום, ואז אני אומר להם, יש מצב שאתם עוזרות לי, שאני מקריא לכם, אני מכתיב לכם, ואתם כותבות את ההמשך של הספר? והם במקרה היו בסוף יותר בית, ותתתי, אמרו לי, אבא, אנחנו איתך. תקשיב, התחיל ריטואל מטורף של כתיבה, שאני מקריא, ואני עם כאבים, ואני פתאום שוכח מהכאב, בראש שאני זה, וסרט, בתודות של הספר, אתה יש לך את הספר, תסתכל בתודות, איך אני מפרגן לבנות בתודות. הם פשוט כתבו, הם כתבו, הקלידו, הקלידו, אני מדבר והם הקלידות. מטורף, כאילו, את כל קטעים מסוימים, כאילו, שכבר היה צריך לעשות, היה חלק מוכן וחלק לא, אתגרים, תחפשו איך הם מקדמים אתכם. זה השיחה. וברגע... זה נשמע גם כמו חוויה עוצמתית משפחתית, לעשות דבר כזה, לקחת בתור ילד, אני חושב גם, לקחת את הדברים של אבא שלך, ולכתוב אותם עבורו, זה נשמע לי כמו חתיכת שליחות, משהו כאילו שהוא, נראה דופן. זה, וואי, באמת זה מרגש אותי, המחשבה הזאת, לא הכרתי את הסיפור הזה, זה באמת מאוד מאוד מאוד חזק, אני חושב לעצמי, כאילו, כמה פעמים אנשים, מפחדים, מתביישים, לא מבקשים מזרה מאחרים. כאילו, אני לוקח את זה ממך, ואני אומר, כמה אנשים במצבך לא היו מעיזים לבקש. ואיזה מתנה הייתה נגנבת מהידיים של הבנות שלך, אם לא היית מבקש מהם, אם היית מתוך, אתה יודע, כל אחד, לא אתה, אבל כל אחד עם החוסר ביטחון שלו, עם הקשיים שלו, עם הציונות שלו, עם הסיבות, אגו, לא משנה, לא לבקש עזרה. איך אנחנו גונבים מתנות מהאנשים, כאילו, איך אנחנו, בזה שאנחנו לא מבקשים, לא נותנים להם את ההזדמנות לעזור לנו, אנחנו לא מעצימים אותם, אנחנו משאירים אותם קטנים. ואתה פה נתת, וואלה, זה לא בקשה קטנה, אני בטוח שהם ישבו שם שעות. ובזה, איזה מתנה, אני כאילו חושב על זה סתם. שעות על גבי שעות. כן, אני נכנס לזה שנייה לתוך נקודת מבט של הבת שלך, כאילו, שיושבת וכותבת, אני אומר, וואו, כאילו, איזה מתנה זה עבורי, בתור המנעם שכותב, בלי קשר אפילו מה התוכן. קודם כל, התוכן שלך מעולה, דיברת מקודם על היוטיוב, עכשיו על הספר, כמובן, אני יותר מממליץ. ביום של ההשקה שלך גם העברתי, בבית ציוני אמריקה, סמינר לחבר'ה שלי, ושלחתי אותם לקנות את הספר עם המלצה, וגם לכם, תקנו את הספרים של עופר, תעקבו אחריו יוטיוב, פייסבוק, הוא חזק, אינסטגרם, הכל. וכמה, בלי קשר אפילו לכמויות זהב שהם בטוח קיבלו, רק החוויה הבינישית. יש משפטית הזאת, כמה ערך ועוצמה יש לה? לגמרי, לגמרי, לגמרי, ואני אקח משפט שאמרת ואני אדד אותו עוד יותר חזק. יש לי כלל בשיטה שלי, ואני אומר את זה ללקוחות שלי. כשאני רותם אותם לבקש עזרה או לבקש שיתוף ופעולה, או לבקש, אני אומר להם את המשפט הזה שנחרט חזק מאוד בזיכרון. אנשים מצליחים יודעים לבקש עזרה. אנשים שהם פחות מצליחים מנסים לעשות הכל לבד. אנשים שהם יותר מצליחים יודעים לבקש עזרה. וזה תסתכל על כל האנשים המצליחים בעולם, זה אמנם לא כתוב בחשוב איתשר, אבל זה בטוח. אני אומר לך, זה גרנטי פול גרנטי. הם לא עושים את הדברים לבד. עכשיו, לא עושים את הדברים לבד, זה לא רק בקטע של מינו ספאוסטים, לא רק. זה בוא תתקשר לקולגה שלך ותגיד לו, תקשיב, תעזור לי לפרסם את הכנס. בסדר? סתם לצור. אנשים מפחדים לעשות הפעולות האלה. אז כן, בקשו עזרה וכמובן תעשו את זה ממקום בטוח, לא ממקום של נידיות. כן, ברור. תשמע, הקטע הזה הוא מאוד חזק העניין הזה של העזרה והעניין של הבקשה, והעניין של זה גם מתחבר למה שדיברנו מקודם עם הלא לקחת דברים מובן מאליו. כי אם אני מבקש עזרה כאילו זה מובן מאליו, אז אני לא באמת מבקש. זה הופך להיות משהו שהוא בין בקשה לבין דרישה. זה נהיה משהו כזה שהוא יכול להיות לא נעים לצד השני. אבל אם אני מבקש באמת עזרה ממקום של אני מבין שזה לא מובן מאליו, זה מובן מאליו אולי שאני יכול לבקש, וזה אולי מובן מאליו שזה מדהים וזו הזדמנות, אבל זה לא מובן מאליו של הצד השני אומר כן. אני בעצם ככה מאפשר לו את הבחירה. אני נותן לצד השני את הכוח, אני מעצים אותו להיות זה שבוחר אם להגיד כן או לא, ואז הרבה יותר נעים להגיד כן, הרבה יותר כיף להגיד כן, וכשהוא אומר כן הוא גם יעשה את זה עם חיוך. זה באמת ככה נקודה מאוד מאוד חזקה. לגמרי, לגמרי, וטוב שאתה עומד עליה, כי אתה גם אמרת את זה מקודם. אני חושב שבזה שאנחנו מבקשים שמישהו יעזור לנו במשהו, אנחנו מעצימים אותו. במידה וזה מתאים לו, ואם זה לא מתאים, שיחה אחרת, אבל אם זה מתאים לו, אז מה זה פה? אתה יודע, יצרנו לו הזדמנות לתת. יצרנו לו הזדמנות לתת. וזה חבל על הזמן. בסדר? אז תיצור הזדמנויות לאנשים לתת. אני חושב שזה אחד בדברים שבאמת הרבה הורים וילדים וחבר'ה צעירים מאוד מאוד מתקשים איתו. כי יש איזשהו בדור שטיפה יותר מבוגר ממני, אבל גם בדור שלי, הרבה אנשים מגדלים את הילדים שלהם מתוך מקום מאוד מאוד, מתוך רצון מאוד מאוד אמיתי לתת לילדים ולעזור להם ולגונן עליהם ולתמוך בהם. ומתוך גם איזושהי חוויה של שפע יותר גדולה ממה שהיה אולי פה לפני 80 שנה. אז הם עושים עבור הילדים שלהם יותר ויותר ויותר ויותר. ובעצם כך הם מקטינים את המסוגלות שלהם. אני רואה, הם מגיעים אליי גם לקורסים, נכון? יש בקורסי ה-NLP שאנחנו מעבירים בקורסים אחרים. אנשים שאומרים, מה זה אני? אני לא מבינה, אני עשיתי כל החיים שלי עבור הבת שלי הכל. עכשיו אני מבקש ממנה משהו, היא אומרת לי לא. למה היא אומרת לי לא? למה היא לא רוצה לעזור לי בחזרה? ואני אומר, אוקיי, שתי סיבות. אחד, את כל החיים נתת לה הכל, נכון? אז היא לא מרגישה שהיא מסוגלת לעשות לבד. ושתיים, היא לא רגילה להיות זאת שעוזרת לך. אין לה את השריר הזה, אין לה את היכולת הזאת, היא לא מתורגלת בזה. תתחיל אם היא לבקש ממנה אולי דברים קטנים, אבל תבקשים מנה הרבה. אם רוצים ליצור אנשים חזקים, צריך לבקש מהם הרבה. זה נכון בעסקים, עובדים, יש אנשים ש... אופר, אתה יודע את זה, מעסיקים עובד ולא מבקשים מהעובד לעשות שום דבר, כי לא נעים להם או כי הם פחדים או כי... ואז העובד, הוא לא אפקטיבי, לא יעיל, אז הם צריכים לפטר אותו. אז אותו דבר, אם אתה רוצה שהמערכות היחסים שלך היו אפקטיביות, שאנשים בחיים שלך היו חזקים, יהיו עוצמתים, אתה חייב להיות מסוגל לבקש. להיות מסוגל גם לקבל לא, אבל גם להיות מסוגל לבקש. זה באמת משהו מאוד מאוד משמעותי. תראה, אם אנשים רוצים עוד לקבל ממך, עוד לעקוב אחריך, עוד לשמוע ממך, מה עוד אפשר לעשות? תראה, קודם כל, אני כמו שציינת, ערוץ היוטיוב שלי הוא במרכאות, הוא חי ובועט, וממש יש שם המון המון המון תוכן, אני ממש ממליץ לחפש אופר מלמד ביוטיוב ולעקוב אחריי, לרשום שם, ללחוץ על הסאבסקרייב, זה עוזר גם ברייטינג שלי בתוך יוטיוב, בתוך האלגוריתמים, אז גם כן אתם עוזרים לי בתוך הדבר הזה. באינסטגרם אני כל הזמן משתף... אני כל הזמן מעלה סטורי עם הערך, אין אצלי הכל זה ערך, אני יכול להיות במלדיבים ואני אתן לערך ואתם תרגישו הכי סבבה שבעולם ולא תראו אותי, אני פה עכשיו במלדיבים עושה חיים וכל הזמן המבחן ברשתות החברתיות מבחינתי, אני עכשיו אגיד משהו חשוב, זה שהמבחן ברשתות החברתיות לפני שאני מעלה פוסט, כשאני עושה סטורים, לפני שאני לוחץ סנד, אני שואל את עצמי, הבן אדם שפוגש את זה, זה מראים לו את האנרגיות או מוריד לו את האנרגיות? לפחות הלקוח הפוטנציאלי או הקהל שלי שפוגש את זה, זה מראים לו את האנרגיות? זה מרחיב את הלב או מקווץ את הלב? ואם התשובה היא מרחיב את הלב, אני עושה סנד. ואם התשובה היא קצת מקווץ כי אולי לא הייתי מדויק או היה איזה משהו שיכול לזה, אז אני מדייק ואז עושה סנד. אבל תמיד המבחן האם אני מרחיב את הלב, בסדר? או מניע לפעולה, או פותח מבארים לאנשים, אתה מבין? אז אמרתי, היוטיוב, האינסטגרם, כמובן בפייסבוק אני מאוד חזק, יש לי גם את הדף העסקי וגם את הדף האישי, יש לי קבוצה בפייסבוק שעובדת מאוד יפה, שמניעים פעולות להצלחה. ובאמת אם כבר אנחנו מדברים על טיפים לסושל מדיה ולכל הדבר הזה, באמת בתור בן אדם שהייתי אומר בטופ של התחום של ההתפתחות אישית בארץ, במשך לא חצי שנה או שנה או שנתיים, אלא באמת שעושה דרך עבור המדינה הזאת בעיניי. כאילו אני מסתכל עליך בתור בן אדם שאחד בנה מהדבר הזה ביזנס ועל זה אני מעריך אותך ואתה יודע להסתכל על זה ולהגיד כל הכבוד לך, אבל מהצד השני בתור בן אדם שהשפיע על באמת כמות מטורפת של אנשים במשך המון שנים, אני רואה את השינוי בשיחה במדינה היום למול עשר או חמש עשרה שנה ואני אומר זה בין השאר בזכות אנשים כמוך וזה מרגש אותי ולכן אני אשמח שממש בעוד רגע אנחנו נסגור את המיקרופונים, נסיים את הפודקאסט נגיד להתראות לחברים שלנו כאן ואז אנחנו מתחילים בחלק השני של הרעיון עבור חברי קהילת ידע שווה כסף. שם אנחנו נדבר קצת על העסק שמאחורי אופר מלמד, על איך זה עובד, על כמה טיפים, איך אתה גם הגעת לאיפה שהגעת אבל אותי גם מעניין איך הצלחת ואיך אתה מצליח להישאר בטופ כל כך הרבה זמן. שזה לא פחות משמעתי. יאללה אז להתראות לכולם ולהתראה בפרק הבא.