איך להתגבר על הפחד מדחייה

פחד מדחייה הוא הפחד שיגידו לנו לא. הוא עוצר אנשים מוכשרים הרבה יותר מחוסר מקצועיות, והדרך להתגבר עליו היא לא להפסיק לפחד, אלא להבין ממה בדיוק אנחנו מפחדים.

זה לא מקרי שאנשי מקצוע מדהימים, אנשי מכירות חדים ומשווקים חריפים נכשלים כישלון מוחץ כשהם באים לפתוח את העסק הראשון שלהם. הם מלאים בביטחון שההצלחה תהיה ענקית ומיידית. האמת? במובן מסוים, מגיע להם. הם עבדו שנים על המיומנויות שלהם והם באמת יודעים מה הם עושים. העניין הוא שהחסם הוא לא מקצועי. אותו דבר עם אנשים שמחפשים זוגיות: הם יודעים שיש להם המון להציע, ומשהו פסיכולוגי מונע מהם לעשות את מה שהם מייעצים לחברים שלהם לעשות.

המחיר של לנסות להימנע מדחייה

מעבר לזה שהפחד מדחייה מונע מאיתנו להתקדם למה שחשוב לנו, הוא מוביל פעמים רבות להתנהגות מרצה: להתנהג בצורה שאנחנו מאמינים שתמנע את הדחייה, גם אם היא לא אותנטית. וכשמתנהגים ככה יש רק שתי תוצאות אפשריות, שתיהן גרועות. הראשונה, הגרועה פחות, היא שנקבל דחייה בכל מקרה, וזה ירסק עוד יותר את הביטחון העצמי. השנייה, הגרועה יותר, היא שזה יעבוד. כי אז נוצרת האמונה שמי שאנחנו באמת לא מספיק, ושחייבים להמשיך לזייף ולרצות כדי לא להידחות. ככה, בצילו של הפחד מדחייה, אנשים בונים לעצמם כלא של ריצוי וחוסר אותנטיות.

שלוש גישות להתמודדות עם פחד מדחייה

1. דחייה היא לעולם לא אישית

הכלי הראשון הוא הבנה: כשדוחים אותך, זה אף פעם לא אישי. כשאנחנו מוכרים מוצר או שירות, מנהלים משא ומתן או כל דבר אחר, ומישהו אומר לנו לא, הוא דוחה את ההצעה, את המוצר, אולי את טכניקת המשא ומתן שלנו. משהו מאוד ספציפי שהצענו לו. לא אותנו. לכן יכול להיות שאם נבוא בזמן אחר, עם מוצר אחר או שירות אחר, אותו אדם יגיד כן.

זה נכון בכל תחום. בדייטים, כשהתגובה היא שאין עניין בפגישה נוספת, הם לא דוחים את מי שאנחנו. הם לא מכירים אותנו באמת, לא את האישיות, לא את האמונות והערכים שלנו. הם דוחים רק את הרושם שהצלחנו לשדר בפגישה הזו. אם הם מכירים אותנו חמש דקות, שעה, כמה שבועות, הם מוותרים על התדמית שנוצרה להם בראש. ואם נלמד לשדר תדמית טובה יותר של מי שאנחנו, אולי הם לא ידחו.

אפילו כשמישהו אומר, בצורה שנראית הכי אישית, שהוא לא יעשה איתנו עסקים אף פעם או לא רוצה לראות אותנו יותר, הדחייה מכוונת אך ורק כלפי הרושם. הוא דוחה את הדרך שבה הוא תפס אותנו. ככל שנטמיע שאנשים דוחים הצעות ותפיסות, לא אנשים, יהיה לנו קל יותר להתמודד, והפחד ירד באופן משמעותי.

2. לפעול יותר, לעשות יותר, ליצור ביטחון חזק יותר

הדרך השנייה היא להגביר את קצב הפעולה. ככל שנפעל יותר, הפחד מדחייה ייחלש בשני רבדים במקביל. ברובד הראשון, המובן מאליו: ככל שנעשה יותר נקבל יותר דחיות, וככל שנתמודד עם יותר דחיות נהיה טובים יותר בזה. כמו עם כל פחד אחר, התמודדות הדרגתית מחלישה אותו. בשנים האחרונות התחלתי תחביב חדש של טיפוס צוקים. בהתחלה הפחד מנפילה היה משתק. אני עדיין מפחד ליפול, אבל אחרי שהרגשתי את הפחד הזה שוב ושוב, המשכתי לטפס וגם נפלתי, הוא עוצמתי פחות.

הרובד השני אופטימי יותר: ככל שנעשה יותר פעולות נקבל גם הרבה תשובות חיוביות. אנשים ירצו לעבוד איתנו, לצאת איתנו, להיות בקרבתנו, לעשות איתנו שיתופי פעולה. משוב חיובי לבד לא בהכרח מרפא את הפחד, אבל בשילוב עם ההתמודדות היומיומית עם דחייה, הוא מגביר את הביטחון והערך העצמי. וזה כשלעצמו ערך משמעותי.

3. אנחנו חזקים מספיק, ואין דרך אחרת

הכלי השלישי פשוט: ההבנה שאין דרך אחרת. אם ניתן לפחד מדחייה לנהל אותנו, אין לנו שום סיכוי ליצור דברים משמעותיים או אפילו לחיות חיים אותנטיים באמת. ההתמודדות עם הפחד הזה היא משהו שאנחנו בהחלט מסוגלים לעשות. לזכור שאנחנו חזקים, לזכור את כל מה שכבר עשינו והצלחנו, ולאסוף את המשאבים הפנימיים כדי להעיז, לפעול ולהתחיל דברים חדשים. אני יודע שזה נשמע קלישאתי, אבל למרות שאנחנו עדיין לא מכירים, אני באמת מאמין בכם.

מי שרוצה להמשיך מכאן: כתבתי על תשע מיומנויות חברתיות שבונות ביטחון עצמי, והראשונה שבהן היא ללמוד להגיד לא, כלומר לתת לאחרים את הדחייה שאנחנו כל כך מפחדים ממנה.

רוצה להעמיק?

בניתי קורס מבוא לפסיכולוגיה שפתוח לכולם ללא עלות, על איך המוח שלנו עובד, למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים, ומה בעצם אפשר לעשות עם זה.

לצפייה בקורס מבוא לפסיכולוגיה